פסקי דין על אליאס עבוד | פסקי דין על עתיד עמילות מכס ושילוח בע"מ

2733/04 תעא     24/03/2010




תעא 2733/04 אליאס עבוד נ' עתיד עמילות מכס ושילוח בע"מ





בפני

כב' השופטת מיכל פריימן
תובע ונתבע שכנגד

1. אליאס עבוד

ע"י עו"ד ג'סאן אבו ורדה
נגד
נתבעת ותובעת שכנגד

1. עתיד עמילות מכס ושילוח בע"מ

ע"י עו"ד אתי בסיס

פסק דין
רקע כללי

1. מר אליאס עבוד
(להלן: "התובע"), פקיד רישוי מכס, הועסק על-ידי הנתבעת שהינה חברה העוסקת בעמילות מכס ושילוח. התובע הועסק בסניף הנתבעת בחיפה, מיום 27.01.97 ועד ליום 24.12.03, עת פוטר.
התובע החל לעבוד כסגן מנהל סניף חיפה והחל משנת 2000 שימש כמנהל סניף חיפה.

2. בתביעה שבפני
נו עותר התובע לקבלת כספים המגיעים לו, לטענתו, עקב תקופת עבודתו בנתבעת וסיומה. לטענתו, במהלך עבודתו אצל הנתבעת נערכו עימו מספר הסכמי עבודה אשר הופרו על-ידי הנתבעת ב"אופן גס אחד לאחד".
עוד טען, כי הנתבעת הפעילה עליו לחצים כבדים להסכים להרעת תנאי העסקתו-שאם לא יעשה כן, יפוטר. התובע הדגיש, כי אומנם חתם על "מסמכי ויתור", לפיהם ויתר על טענותיו כלפי הנתבעת אולם, חתימתו נעשתה תחת לחץ ואין ליתן לה תוקף.

3. בתביעתו, תובע התובע הפרשי שכר הנובעים מהפחתת שכרו ומהפרת הסכמים שנערכו עימו וכן תובע הוא עמלות בסך 67,700 ₪, בגין גביה מלקוחות שגויסו על ידו.

4. בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת נטען, כי דין התביעה להידחות ולחילופין להימחק על הסף. לטענת הנתבעת, התובע הצהיר ואישר פעמיים בכתב, בהפרש של 14 יום, כי הוא קיבל את כל הכספים המגיעים לו בגין תקופת עבודתו בנתבעת.

בנוסף ולחילופין טוענת הנתבעת כי היא עמדה בכל הסיכומים בינה לבין התובע וכי הוא קיבל סכומים נוספים, לאור פניותיו.

5. הנתבעת הדגישה, כי בחודש ספטמבר 2003, לאור המצב הכלכלי הקשה והירידה בהיקפי פעילותה, ננקטו על-ידה צעדי התייעלות, במסגרתם נאלצה להפחית את שכרם של עובדיה ולשנות את תנאי עבודתם וכי העובדים הסכימו לכך. עוד נטען, כי הנתבעת סיימה את עבודתו של התובע רק לאחר שהוא חזר בו מהסכמתו לשינוי תנאי העסקתו.

6. באשר לרכיב העמלות טענה הנתבעת כי התובע קיבל עמלות על פי המוסכם בין הצדדים ואינו זכאי לכל תשלום נוסף. הנתבעת חולקת על רשימת הלקוחות בגינם דורש התובע עמלות וטוענת כי מדובר בלקוחות שהתקשרו עם הנתבעת ללא קשר לתובע.

7. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד על-סך 178,387 ₪. לטענת הנתבעת, לאחר פיטוריו של התובע, התברר לה כי התובע גרם לה נזקים חמורים, לרבות שימוש בסודות מסחריים, שימוש ברשימת לקוחות וכן נטען כי התובע התרשל בתפקידו וכתוצאה מכך נגרם לה נזק. עיקר טענתה הוא, כי ממועד עזיבתו של התובע, חדלו מספר חברות אשר עבדו עם הנתבעת תקופה ארוכה, מפעילותן העסקית עם הנתבעת. לטענתה, התובע גרם להן לעבור לעבוד בחברה המתחרה עם הנתבעת.

8. לטענת התובע, התביעה שכנגד הינה טורדנית ושקרית. לטענת התובע, בעקבות הצעדים שנקטה בהם הנתבעת, עזב את הנתבעת חלק גדול מכוח האדם המיומן והוותיק ובכך ירדה רמת השירות שנתנה הנתבעת והלקוחות עזבו את הנתבעת מיוזמתם. התובע ביקש פרטים נוספים באשר לטענות הנתבעת בדבר עזיבת הלקוחות והנזקים הכספיים הנטענים.

דיון והכרעה
9.. במהלך תקופת עבודתו של התובע נערכו עמו מעת לעת הסכמים בדבר תנאי עבודתו ושכרו.
מעדות התובע עולה כי במהלך התקופה התנהלו דיונים סביב נושא השכר והתובע לא חשש להעלות דרישות וטענות בנושא השכר. התובע העיד, בין היתר:

"נלחמתי איתם שנתיים...לשאלתך האם אני אמרתי שמגיע לי הסכום הזה ..אני משיב שכן...כל הזמן ביקשתי..."(עמ' 28 לפרוטוקול)

" לשאלתך שלפי כל המסמכים אני עמדתי לא פעם על זכויותי ודרשתי כל מיני דברים שמגיעים לי, הפרשי שכר, העלאות, קבעתי פגישות עם המנכ"ל ועם יהודה ועם אדי אני משיב שהרבה פגישות עם יהודה. לשאלתך היו לי טענות לגבי השכר שלי אני משיב שכן. לשאלתך שכל פעם שהיתה לי בעיה דיברתי עם יהודה ודרשתי ממנו אני משיב ששלחתי לו מזכרים." (עמ' 29 לפרוטוקול)

"...האם נכון שאני באתי בדרישות כל הזמן לנתבעת שבעקבותיהם העלו לי את השכר אני משיב שכמו כל עובד אני נלחם על הזכויות שלי, כל הזמן, גם עכשיו פה אני נלחם על כך." (עמ' 32 לפרוטוקול)

"..כל הזמן מאז נכנסתי לחברה אתם הפרתם את כל ההסכמים, היה משא ומתן כל הזמן ביני לבינם, היו לי דרישות כל הזמן" (עמ' 32 לפרוטוקול)

"אני כל הזמן נלחם על הזכויות שלי מאז שהגעתי והיה חשוב לי לקבל את הזכויות" (עמ' 34 לפרוטוקול)

10. בחודש ספטמבר 2003 קיבל התובע, יחד עם כל עובדי החברה, את ההודעה הבאה:
"עובד יקר,
בשל המשבר הכלכלי השורר במדינתינו והשפל המתמשך, החליטה הנהלת החברה לחסוך בהוצאות ולבצע בין היתר הפחתות שכר שונות.
לפיכך, החל מחודש ספטמבר 2003 יופחת משכרך על כל מרכיביו המגיעים לך שיעור של 20% ( להלן "שיעור ההפחתה")
אתה תהא זכאי מחודש ספטמבר ואילך לשכר על כל מרכיביו המגיעים לך על פי הסכם העבודה האישי עמך, בניכוי שיעור ההפחתה. כל הטבה שתהא זכאי לה מתייחסת לשכר - יראוה כמתייחסת לשכר המופחת בשיעור ההפחתה, ולפיכך ההפרשות שתבצע החברה לביטוחי מנהלים ו/או לקרנות השתלמות ו/או לקופות הגמל שלך בגין השכר המופחת האמור לעיל.
כמו כן, הוחלט על שינוי והבהרה של נהלי העבודה בחברה בנושאים הבאים, כלהלן:
טלפון נייד - החברה תשא בהוצאות טלפון נייד לכל עובד שניתן לו טלפון נייד, אך ורק עד לסך של 250 ₪ בחודש. מעבר לסכום זה יחוייב העובד עבור השימוש.
השתתפות הוצאות רכב - הוצאות דלק יוגבלו ל- 500 ₪ לחודש.
הוראות מסמך זה ייחשבו כחלק בלתי נפרד מהוראות הסכם העבודה האישי שבין החברה ובינך. במקרה של סתירה בין הוראות המסמך הזה להוראות הסכמי העבודה האישיים שבין החברה לבינך, הוראות מסמך זה הן שתגברנה."

11. ביום 25.09.03 קיבל התובע הודעת מייל ממר אבי נאור, מנכ"ל הנתבעת:

"חברים יקרים,
בהמשך למסירת המכתב בנושא שינויים בתנאי העסקה. התברר לי כי לחלק מהעובדים יש אי הבנות. אי לכך הנני מבקש להסביר הנקודות הבאות:
המכתב שנמסר לכם מיועד להבהיר לכם בצורה מסודרת ולפי חוק על המצב החדש כל עובד שמסכים לתנאים החדשים מתבקש לחתום ולמסור לי.
מי שלא מסכים שיציין - לא מסכים. במצב זה יוצא מכתב פיטורין לעובד/ת ומועד עזיבה יתואם ע"י שני הצדדים. אני מבקש לציין שאין לנו כוונה לזרוק אנשים לרחוב אנו מצידנו נשמח לראות את כל העובדים מאשרים המסמך. מי שלא יסכים לתנאים החדשים ויזדקק לעזרתינו - אנו לרשותכם ונלווה את העובד/ת עד מציאת מקום עבודה חילופי, כמובן בזמן סביר ברוח טובה ובתאום מראש.
כמו כן ביום ב' הקרוב ייצא מכתב נוסף שבו ההנהלה מתחייבת לתת את כל זכויות העובד/ת גם אם מתפטר/ת מיוזמתו.
בנוסף, עובד שאישר המכתב ולאחר תקופה התחרט ומעוניין לפרוש, גם יקבל את כל המגיע לו. זאת התחייבות. לכן אין טעם לעכב את הנושא. אנו חייבים להתארגן בהתאם ולכן בקשנו להתייחס לנושא בכובד ראש.
אני רוצה להזכירכם כי אנו נאלצנו לפעול בהתאם מחוסר ברירה ומוכנים להקשיב לכל רעיון ו/או פתרון שיש לכם..."
(נספח ת/4 לכתב התביעה).

12. ביום 02.10.03, כחודש לאחר קבלת ההודעה, חתם התובע ואישר, כי הינו מסכים להפחתה משכרו ומוותר על כל טענה או דרישה מהחברה בשל כך. (נספח ת/7 לכתב התביעה).

13. ביום 19.11.03, למעלה מחודש וחצי לאחר מכן, שלח התובע הודעה למנכ"ל החברה:

"הנדון: מכתבך לעובדי החברה מחודש 09-03
מכתבי מיום 02.10.03

1. בעקבות מכתבך שבנדון, התקיימה בינינו פגישה במשרדך בה נדרשתי במפגיע ובאופן אולטימטיבי לחתום על הסכמה להפחתה בשכרי על כך מרכיביו בשיעור של 20% וכן שינויים בשיעור ההשתתפות בהוצאות רכב וטלפון נייד.
2. תחת הלחץ שהופעל עלי על ידך והמצב בו נתת לי להבין שאי חתימה מידית על המכתב תביא לפיטורי ובמצב הקשה של התעסוקה במשק ומתוך בהלה וחשש, נאלצתי לחתום על המכתב.
3. בנסיבות הנ"ל בהן נאלצתי לחתום על המכתב ולאור הלחץ והמרות שהפעלת עלי ובהיותי כפוף אליך ותלוי בך בפרנסתי ובעתידי המקצועי בחברה, הרי שאין תוקף לחתימתי ולמען הסר ספק אני מודיע לך בזאת על ביטול המכתב וביטול חתימתי.
4. לפיכך, ולמען הסר ספק, מכתבי מיום 02.10.03 בטל ומבוטל וחסר תוקף, ואני דורש להחזיר לי את הסכומים שקוזזו או הפחתו משכרי מאז חודש 09.03 ועד היום, ולהחזיר את המצב לקדמותו כפי שהיה לפני חתימתי על המכתב."

14. ביום 1.12.03 קיבל התובע את ההודעה הבאה:

"הנדון: הודעת פיטורין

הננו מתכבדים להודיעך בזאת, כי לאור הודעתך לפיה חזרת בך מהסכמתך זו להפחתת שכרך ושינויים אחרים בתנאי העסקתך בשל המשבר הכלכלי החמור הפוקד את המשק, אנו נאלצים להפסיק את עבודתך בחברתנו.
בהתאם לדין הנך זכאי ל- 30 ימי הודעה מוקדמת ולפיכך יחסי העובד- מעביד בינינו לבינך יסתיימו ביום 24.12.03.
כל זכויותייך הסוציאליות ישולמו לך על פי הוראות הדין.
הינך מתבקש להמשיך בעבודתך בתקופת ההודעה המוקדמת ולהעביר את תפקידך בצורה מסודרת ונאותה למחליפך..."

15. לטענת התובע, די בחליפת המכתבים שלעיל כדי להוכיח כי כפו עליו לחתום על ההפחתה בשכרו שכן "איימו" עליו בפיטורים אם לא יעשה כן ואף "הוציאו לפועל" את ה"איום".

16. איננו מקבלים טענתו זו של התובע.
לטעמנו, אין באמירה כי אם העובדים לא יחתמו על ההפחתה משכרם יוביל הדבר לפיטוריהם, משום איום. המדובר במצב אובייקטיבי שבו הנתבעת לא תוכל להמשיך ולהעסיק את כל העובדים אם לא תפחית את שכרם. ככל שהם אינם מסכימים להפחתה ניתנה להם ההזדמנות להתפטר בדין מפוטר ולקבל פיצויי פיטורים.

"חוזה עבודה משתנה תוך כדי תקופת חייו, על כן סומכים הצדדים על נורמות של יחסים, כולל גמישות, הדדיות וסולידריות כשולטות על ההסכם ביניהם. הצורך בהתייעלות ובהבראתו של עסק בקשיים הוא עניין הנתון מעצם טיבו למעביד אשר נושא באחריות להמשך קיומו של המפעל, הן לעצם ההחלטה בדבר הצורך האמור, והן בקביעת התכנית הכרוכה בצעדי התייעלות, צמצומים, שינויים או פיטורים ( ראה- ע"ע 1268/01 החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ נ' רחל כהן,פד"ע לט 71) .

33. שינוי חד צדדי לרעה של תנאי העבודה אינו לגיטימי אלא אם הוא נעשה במסגרת הניהול הסביר מבלי לפגוע בעובד בצורה לא סבירה. המבחן לפיו ייקבע אם השינוי שעשה מנהל מפעל במפעלו הם בגדר הפררוגטיבה הניהולית או חורגים ממנה הוא מבחן הפרופורציונליות בהתאם לקריטריונים, אשר נקבעו בפסיקה:
(1) על קנה המידה להיות תואם להשגת המטרה.
(2) עליו להיות חיוני במובן שזה ששום אמצעי אחר הפוגע פחות בחרויות אדם אינו מספיק.
(3) אל לו לאמצעי להיות בלתי פרופורציונלי למטרתו (ראה- ע"ע 300353/97

(מדינת ישראל – משה נהרי, פד"ע ל"ה, 318; ע"ע200/03 שלמה גרמה נ' המועצה הדתית אזור, טרם פורסם ).

17. מהימנה עלינו טענת הנתבעת כי מצבה הכלכלי חייב נקיטת צעדי צמצומים. הנתבעת פנתה לכלל העובדים במטרה להמשיך ולהעסיקם תוך צמצום עלויות שכרם ולמי שמסרב, שמורה הזכות לסיים עבודתו תוך קבלת פיצויי פיטורים.
לא שוכנענו, כי מדובר בהסכם אשר אינו פרופורציונלי או שהוא פוגע בעובדים בצורה בלתי סבירה ביחס לחלופה שיש למעביד והיא פיטורי העובדים.

18. אמנם, הפחתה בשכר העבודה מהווה הרעה בתנאי העבודה, וניתן להניח חזקה על פיה העובד לא הסכים לה. (ראו עע 242/03 אורגד גינזבורג - סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פס"ד מ- 7.11.04, [פורסם בנבו]).
אלא, שלטעמנו, במקרה דנן, המעביד עמד בנטל הראיתי להוכיח כי העובד הסכים להרעה בתנאי עבודתו והעדיפה על פני האופציה האחרת של פיטורים.
בפסיקה נקבע, כי אם יוכח כי העובד הסכים להרעה בתנאי עבודה/תנאי שכר, מדובר בשינוי תנאי בחוזה העבודה בהסכמה ומהסכמה זו לא יוכל להתנער העובד לאחר שהסתיימו היחסים בין הצדדים.

19. שוכנענו, כי אין מדובר בהתנכלות לתובע, אלא בכורח , שהופעל באופן רוחבי על כלל עובדי הנתבעת. בעניין זה אישר התובע כי:

"...משלוח המכתב שלכם שמדבר על הפחתה בשכר זה נשלח לכל העובדים באותו זמן, לכולם זה נשלח, כל עובדי החברה קיבלו את המכתב הזה שהם נדרשים לחתום עליו שהם מסכימים להפחתה בשכר של 20 אחוז." (עמ' 23 לפרוטוקול ור' גם עדותו בעמ' 34)

20. התרשמנו כי מדובר בתובע אשר יודע לעמוד על זכויותיו ואף מסרב לחתום כשאינו מסכים.
ככל שהתובע לא היה שלם עם ההפחתה, יכול היה שלא לחתום על הסכמה, כפי שעשה מאוחר יותר.
לתובע היה די זמן לשקול את החלטתו, זו לא נכפתה עליו בלחץ זמן או בלחץ אחר ורק לאחר כחודש וחצי ביקש התובע לחזור בו מהסכמתו.

למעשה, מטענותיו של התובע עצמו עולה כי משנזקק לעבודה היה מוכן לוותר על חלק מזכויותיו ובלבד שימשיך לעבוד, וזאת מתוך ידיעה שאם לא יחתום על ההסכמה יפוטר ולכן נכון היה לחתום על ההסכם.

לאור האמור לעיל, טענתו של התובע כי ההפחתה בשכרו ושינוי תנאי העסקתו נעשו על
ידי הנתבעת באופן חד-צדדי וללא הסכמתו נדחית.
התוצאה היא, כי יש תוקף להסכמת התובע להפחתה בשכרו החל מחודש 9/03 ואילך.

יצויין, כי אין מדובר בויתור על זכויות קוגנטיות שכן הפחתה בשכר הגבוה משכר המינימום מותרת כשהיא נעשית בהסכמת הצדדים.

21. כאמור, משהודיע התובע על חזרתו מן ההסכמה, הודיעה לו הנתבעת על פיטוריו.
22. אין חולק, כי בסמוך לסיום עבודתו חתם התובע על שני כתבי ויתור.

במסמך הראשון, מיום 04.01.04, כחודש לאחר שקיבל מכתב פיטורים, נכתב:

""אני אליאס עבוד
ת.ז ....מאשר בזה כי עם קבלת שיק על סך 11,698.19 ₪ במעמד זה וכן ישולם לי שכר נוסף המוערך בכ- 1500 ₪ ברוטו.
אשר מהווה את ההפרשים בין משכ' אוג' 03 לבין משכ' ספט' 03 לאחר ההורדה ולתקופה 01/09 - 25/12/03 ובניכוי סך של 4,000 ₪ ברוטו ששולמו במשכורת דצמבר03' כמענק.
אין לי ולא תהיינה לי כל תביעות שהן בגין עבודתי בחברת עתיד עמילות מכס ושילוח בע"מ
ובכלל זה פיצויים (מחוק בקו במקור, מ.פ.), עמלות, שכר עבודה, תנאים סוציאליים וכל דבר המתחייב מיחסי עובד מעביד והנזכר לעיל בא לכסות כיסוי מלא וסופי של כל המגיע לי".

המסמך השני, מיום 19.01.04, נחתם כשבועיים לאחר מכן וזו לשונו:

"הצהרה

אני החתום מטה אליאס עבוד
הנושא תעודת זהות מס' ..... מצהיר, כי קיבלתי מאת חברת "עתיד עמילות מכס ושילוח בע"מ
" סך של 60,702 ₪.
אני מצהיר כי אין לי ולא תהיינה לי תביעות כל שהן בגין עבודתי בחברת עתיד עמילות מכס ושילוח בע"מ
. ובכלל זה פיצויים, שכ"ע, תנאים סוציאליים, וכל דבר המתחייב מיחסי עובד מעביד והסכום הנזכר לעיל בא לכסות כסוי מלא וסופי של כל המגיע לי".

23. בבואנו לבחון האם יש ליתן תוקף לכתבי הויתור עלינו לבחון את חתימת התובע עליהם, משני היבטים. הראשון, בגדרי הבחינה של דיני החוזים הכלליים, יש ליתן את הדעת לשאלה האם נוצר חוזה בר תוקף, היינו האם מדובר בגמירות דעת של התובע בעת חתימתו על כתב הויתור. יש לשקול האם כתב הויתור נגוע בכפייה, עושק, טעות וטענות כיוצא באלו אשר אם תתקבלנה פוגעות בתוקפו של כתב הויתור בשל העדר גמירות דעת של המתחייב.

ברובד השני – גם אם מדובר בחוזה תקף מכח דין החוזים הכללי – יש לבחון האם הויתור שנעשה על ידי התובע יש לו תוקף נוכח ההוראות הרלוונטיות בחוקי העבודה השונים, לרבות ההוראות המפורטות בחוקי המגן והפסיקה הדנה בויתור של עובד על זכויותיו.

24. "בפסיקה נקבע מהן הנסיבות בהן לא ינתן תוקף לכתב ויתור, בין השאר כאשר כתב הויתור אינו ברור וחד משמעי , תוכנו לא הוסבר לעובד, לא ניתן חשבון המפרט את הסכומים, נפל פגם במסמך, לאחר החתימה התעוררו חילוקי דעות שלא היו ידועים לעובד בעת החתימה על המסמך.
[ראו: דב"ע נו/29-3 תנובה בע"מ - אסתר לוסקי, פד"ע לג, 241; דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ והסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פד"ע כז 3).
25. בפסיקת בית הדין הארצי נקבע כי גם במקרה שבו עצם חובת החתימה על כתב הקבלה והסילוק וכן תוכנו נקבעו בהסכם קיבוצי עדיין יכול העובד לסרב לחתום, ולהגיש תביעה לקבלת הכסף המגיע לו, לטענתו. "מכאן, כי חובת חתימה כדי לקבל כסף, כשלעצמה, ובנסיבות המקרה דנן, אינה מהווה אונס".
בית הדין הארצי אף קבע כי "תנאי זה הוא סביר".
[עע (ארצי) 1376/00 זכר בנקוביץ נ' גדות ים בע"מ (2002) - פורסם במאגר משפטי]

26. בפסק הדין בענין חברת ארמטורות ויציקות בע"מ (דב"ע 229-3 חמת ארמטורות ויציקות בע"מ נ' ישראל נעים ונתיב ודב"ע 247-3 ישראל נעים נ' חמת ארמטורות ויציקות בע"מ ואח' ) נקבע:

" משפט העבודה בוחן בקפידה את תקפם של כתבי ויתור. עובד אינו יכול לוותר על זכות שנקבעה בחוק מגן או זכות שהוא אינו מודע לה [דב"ע לא/22-3 ליפוט-קסטנר, פד"ע ג' 215,218; דב"ע לג/12-3 ציבוטרו-אלקה, פד"ע ד' 173,177; דב"ע מז/140-3 כיתן בע"מ- סיימי חיות, פד"ע יט 489, 493-492; דב"ע מח/60-3 בתי יציקה וולקן- סבן ואח', (לא פורסם); דב"ע נו/55-3 סטרוגו ואח' – חב' השמירה (לא פורסם); דב"ע נו/29-3 תנובה – לוסקי, [פורסם בנבו]]. לעומת זאת, עובד יכול לוותר על זכות שהוקנתה לו בחוזה במקרים מצומצמים, בהם הוא יודע בדיוק על מה הוא מוותר; כאשר הוצג לו חשבון מפורט המעמידו על משמעות הזכות, המחלוקת והויתור [דב"ע מו/67-3 יעל ארז- בנק לאומי (לא פורסם); דב"ע מח/51-3 לביאד – מפעלי מתכת נגב (לא פורסם)].

27. בפסק הדין נב 19-8 מרקוס בן יפלח נ' פולגת תעשיות בע"מ אף צויין כי יש חשיבות לא רק לויתור עצמו אלא למי שויתר, ומה ידע.
שם נקבע, כי מאחר והמדובר בתובע אשר שימש כמנהל אגף במפעל פולגת ב-10 השנים האחרונות לעבודתו, לא התקבלה טענתו שלא ידע על מה הוא חותם מהבחינה העובדתית.

בית הדין אף ציין כי אין לקבל טענה של מצב ירוד עקב פיטורים כמאיינת את ההסכמה:

" אף שהיה במצב ירוד עקב ההחלטה לפטרו לאחר תקופת עבודה ממושכת, הסכים לפיטורים וחתם על כתב הויתור על מנת לקבל את ההטבות נשוא ההסכם".

28. שוכנענו, כי בין הצדדים נוהל משא ומתן באשר לתנאי פרישתו של התובע, כאשר התובע בא בדרישות שונות וביניהן, תשלום הפרשי השכר שהופחת בהסכמתו מחודש 9/03 ועד למועד פרישתו וכן, סכומים נוספים.
התובע הודה בחקירתו:

"לשאלתך אחרי שחתמתי על ההסכמה להפחית בשכרי הנתבעת שילמה לי 5,500 ₪ במשכורת 12/03 ו 1/04 בסעיף 11 אני משיב שנכון.
לשאלתך שאני נקבתי בסכום וטענתי שאני רשאי להפרשי שכר אני משיב שלא נקבתי בו, היה פה הסכם.
לשאלתך האם דרשתי את הסכום הזה אני משיב שכן, עקב הפרשי שכר." (עמ' 29 לפרוטוקול).

29. עדותו של התובע לפיה "אינו זוכר" האם קיבל הפרשי שכר בסך 1,500 ₪ כתוצאה מהמשא ומתן שניהל עם הנתבעת אינה מהימנה עלינו.
התובע זכר היטב את כל פרטי ההתקשרויות משנת 97 ואילך. חוסר זכרונו דוקא בנקודה זו, המאוחרת בזמן והכרוכה בנסיבות סיום העסקתו אינה משכנעת ובאה, לטעמנו, על מנת שלא לתמוך בגרסת הנתבעת באשר להסכמה סביב חתימתו על כתבי הויתור עם סיום עבודתו.
התובע העיד בעניין זה:

"את מפנה אותי לת/10 1 לתביעה שם כתוב שישולם לי שכר נוסף בסך של 1,500 ש"ח ברוטו בגין הפרשים לשנת 2003 אני משיב שנכון.
לשאלתך מי הוסיף את הסכום הזה אני משיב שזה הכתב של אדי.
לשאלך מדוע הוסיף זאת אני משיב שלא זוכר.
לשאלתך האם אני ביקשתי ממנו אני משיב שלא זוכר.
לשאלתך אדי לא היה נותן מרצונו עוד כסף , הגיוני שאני ביקשתי אני משיב שאני חוזר ואומר שלא זוכר, זה היה לפני הרבה שנים, זה 1,500 ש"ח שלא זוכר אותם.
לשאלתך זה כתב יד של אדי אני משיב שלזכרוני זה כתב ידו.
לשאלתך הסכום הזה היה מגיע לי או משהו שהיה חסר לי וביקשתי אותו מאדי אני משיב שאיני זוכר, הם לא נותנים כסף בחינם, את הסכום הזה אני לא זוכר מאיפה זה בא, כנראה שהגיע לי, זה סכום קטן שלא כל כך זוכר.

...לשאלתך שאם אני אומר שהיה לחוץ ואיומים כנראה שזה סוג של משא ומתן ואני הצלחתי לשכנע את אדי לכתוב את הדבר הזה אני משיב שלא נראה לי. " עמ' 25 לפרוטוקול).

30. מהימנה עלינו בעניין זה גרסתו של מר אדי קרטור, חשב הנתבעת, אשר טען בתצהירו ואף חזר על כך בחקירתו בפני
נו כי התובע ביקש לקבל תוספת של 1,500 ₪ בנוסף למענק בסך 4,000 ₪ שקיבל והצהיר בפני
ו כי זאת במטרה "לסיים את כל תביעותיו וטענותיו בקשר לשכרו ועבודתו בנתבעת".
מר קרטור אף הבהיר, כי התובע קרא היטב את כתב הויתור וביקש למחוק את המילה "פיצויים", שאכן נמחקה בקו.

וכך העיד בפני
נו:

"המסמך הזה בעל הבית לא הסכים לתקן באופן עקרוני, הוא אמר שמוכן לתת לו בונוס של 4,000 ₪, נתתי לו את זה ואמר שצריך להיות עוד 1,500 ₪ ונתתי לו עוד 1,600 במשכורת של 1/04 למרות שכבר לא היה עובד ונתתי לו את השיק ויחד איתו כתבתי את זה על השולחן אצלי בחדר וכל מה שכתוב פה יחד איתו מתואם, באותו רגע שביקש 1,500 ₪ בעל הבית אמר שאתן לו, הוצאתי לו תלוש ב 1/04 ועל כך חתם, הוא מחק את המילה פיצויים, כתוב עמלות וכו' וזה היה המעמד שקיבל את הכסף ביום 4/1.

...באותו מעמד אמר שאם נותן לו 12,000 ₪ גם את העמלות לא מגיע לו אך שיישאר, זו רוח הדברים שזה נאמר, זה מזכרוני.

...לשאלתך במסמך המקור נמחקו גם הפיצויים וגם העמלות אני משיב שבפירוש לא. הוא אמר לי שלא קיבל את הפיצויים ולא מוכן לחתום על כך.
לשאלתך האם המסמך הזה כולל עמלות אני משיב שכן. כתוב.

...לשאלתך לגבי מסמך א'2 שלי מדוע א'1 היה בכתב ידי וזה מודפס אני משיב שא1 היה אצלי בחדר ובנוכחותו כתבתי את המכתב וניסחתי אותו ומחקתי את המילה פיצויים והוספתי לו עוד 1,500 ₪ ומסמך א2 זה אחרי שקיבלתי שיק הפיצויים מהקופה נתתי לו השיק ואמרתי לו שיחתום כאן שאין לו דרישות בכל העניין וזה סטנדרטי שרק משנים את השם של הבן אדם ויש את זה במחשב לכל העובדים.
לשאלתך שמה שאני אומר לא נכון כי כשישבתי עם אליאס תלוש השכר היה כבר מוכן ולכן זה לא אומר זה נערך בנוכחותו אני משיב שזה נערך בנוכחותו, נחתם לידו ולידו התקשרתי לבעלים. "

31. התובע טען בסעיף 9 לתצהירו כי חתם על כתב הויתור מיום 04.01.04 בלחץ הנתבעת. כן טען בסעיף 8 לתצהירו כי הנתבעת התנתה תשלום פיצויי הפיטורים בחתימתו על מסמך הויתור מיום 19.01.04 לכן לגרסתו, אולץ לחתום על המסמכים על אף שלא הסכים לתוכנם.

לטענתו, מאחר ומדובר במסמכי ויתור אשר נחתמו תחת לחץ, בנסיבות שלא הייתה לו ברירה אלא לחתום עליהם ובכך הוא נאלץ לוותר על זכויות קוגנטיות המגיעות לו ע"פ דין, יש לקבוע כי אין בהם כדי לחייב אותו ולמנוע ממנו להגיש תביעה לקבלת מלוא זכויותיו מהנתבעת.

32. בעדותו בפני
נו חזר התובע על טענותיו והוסיף:

"לשאלתך לגבי הפיצויים, שני כתבי ויתור גם שם לא התכוונתי למה שחתמתי אני משיב שלא היה לי ברירה, השיטה שלכם זה רק לבוא ולאיים.
לשאלתך אני חתמתי רק לקבל מה שמגיע לי אני משיב שבאותו מעמד שפוטרתי קראו לי לתל אביב לקבל הפיצויים ואמרתי בשביל מה להגיע לשם שישלחו לי השיק בדואר, אמרו לי שאני חייב להגיע לתל אביב כדי לחתום ולקבל את הפיצויים. קראו לי לסניף הראשי למרות שאני חיפאי, ביקשתי מאדי שישלח לי את השיק בדואר ולא הסכים ובסוףך אמר לי שאני חייב להגיע לתל אביב לחתום על השיק, הגעתי ואמר לי לקבל את השיק אני חייב לחתום על המסמך הזה , בלי זה אני לא מקבל את השיק. אני בעצמי הייתי בתל אביב.
לשאלתך שחתמתי כי זה מה שנדרש ממני לקבל את השיק אני משיב שנכון.
לשאלתך שאני חותם על מסמך שאני יודע שאני לא מתכוון למה שכתוב שם אני משיב שנכון, באותן נסיבות, עקב זה שלא רציתם לתת לי את השיק, אילצתם אותי. עקב האיומים והאוירה שהיתה והמכתבים שלוש פעמים חתמתי.
לשאלתך גם בסיכומים הקודמים שהגעתי זה היה מול יהודה בעיקר לגבי תנאי השכר שלי, הסכמתי בלי להתכוון למשל ביום 14/4/00 ת/1.1 אני משיב שאני זוכר. "
...
את מפנה אותי לסעיף 9 לתצהירי ושם אני מציין כי בלחץ הנתבעת חתמתי על כתב הוי תור ואת מפנה אותי לת/10 איזה לחץ הפעילו עליי אני משיב שאדי אמר לי שאם לא אחתום לא אקבל, באותו מעמד אמר לי ביום 4/1.
לשאלתך מי נכח בפגישה הזו אני משיב שלזכרוני רק אני ואדי.
לשאלתך מישהו צעק עליי או איים עליי אני משיב שלא צעק אך אמר לי שכל עוד אני לא חותם כמו כל העובדים שחתמו אני לא מקבל את הכסף. "

מכאן, שלטענת התובע, העובדה שהנתבעת התנתה את קבלת הכספים בחתימה על כתבי ויתור -אסורה, שכן משמעותה כי חתם תחת לחץ ובכפייה.
אין בידנו לקבל את טענות התובע לעניין זה.

33. הוכח, כי התובע לא חשש לסרב לחתום על כתב סודיות עליו התבקש לחתום עם סיום עבודתו:

"את מפנה אותי לת/5 שזה המכתב סודיות שסירבתי לחתום עליו אני משיב שנכון שסירבתי לחתום על מסמך זה כי אתם רוצים שאני אוותר על הלקוחות שלי? זה לקוחות שבזכותי עבדו בחברה, אתם באים עם אקדח על הרקה שאחתום, זה חוצפה להחתים עובדים על מכתב כזה.
לשאלתך שבכל זאת לא חתמתי עליו אני משיב שאני סירבתי.
לשאלתך כשאני לא רוצה לחתום על מכתב אני לא חותם, אני יודע מה אני רוצה אני משיב שזה היה שיא החוצפה.
לשאלך כתב הויתור לא היה חוצפה אני משיב שחתמתי תחת איום ולחץ.
לשאלתך שפה גם היה איום ולחץ אני משיב שבאיזה זכות אתם שולחים מכתב כזה."

34. עוד נציין, כי בין חתימתו של התובע על כתב הויתור הראשון (ביום 04.01.04) ובין חתימתו על כתב הויתור השני (ביום 19.01.04), חלפו כשבועיים, במהלכם יכול היה התובע לחזור בו מהסכמתו, אם אכן זו נעשתה "תחת לחץ" כפי שטוען התובע ואולם, התובע מבקש להתנער מהסכמותיו רק עם הגשת התביעה ביום 27.07.04.

מהתנהגות זו עולה כי התובע פעל בחוסר תום לב. תחילה פעל לקבל את כל מה שיוכל במסגרת מו"מ, ואת מה שלא השיג- שב הוא ודורש באמצעות הגשת תביעה זו לבית הדין.

35. במקרה דנן שוכנענו, כי לא הופעל על התובע כל לחץ כתנאי חתימה על כתבי הויתור אלא, החתימה עליהם היתה לאחר מו"מ בין הצדדים ותוך היענות חלקית לדרישות התובע לקבלת הפרשי שכר שמתוקף הסכמתו הקודמת, לא הגיעו לו.

כאמור, התובע היה מי שמודע לזכויותיו עליהן עמד לא פעם במהלך תקופת העסקתו ללא מורא או חשש. וכך העיד:

"שהתחלתי לעבוד בחברה, כל פעם שהיתה לי מחלוקת פניתי למר קניאס לקבל מה שמגיע לי. אני כל הזמן נלחם על הזכויות שלי מאז שהגעתי והיה חשוב לי לקבל את הזכויות. "

התובע דרש לקבל סכומים נוספים על פיצויי הפיטורים שהגיעו לו, והנתבעת הסכימה לכך.
התובע אף דרש למחוק את המילה "פיצויים" מכתב הויתור הראשון, שכן, טרם קיבלם לידיו, וכך אכן נעשה.
כלל הנסיבות מלמדות כי לא היה כל אילוץ או כפיה מצד הנתבעת בנסיבות החתימה על כתבי הויתור.

מדובר בהסכם אשר העניק לתובע זכויות אשר טען להן ואשר לטענת הנתבעת לא היה זכאי להן והן ניתנו לו על מנת לסיים את המחלוקות בין הצדדים.
לפיכך קובעים אנו כי יש ליתן תוקף לכתבי הויתור ככל שעומדים הם בדרישות הפסיקה באשר לויתור על זכויות קוגנטיות.

36. מהימנה עלינו עדותו של חשב הנתבעת כי טרם החתימה על כתב הויתור הסביר לתובע את זכויותיו:

"המסמך השני ישנה שבלונה במחשב, משנים שם העובד וכל העובדים חותמים על כך במעמד קבלת הפיצויים, אחרי שהגיע שיק נתתי לו ביד אצלי בחדר את השיק ואת המסמך החתום.
לשאלתך למה לא שלחתי לו ההצהרה הזו או את השיק לחיפה שיקבל את השיק שם אני משיב שלא נהוג אצלינו לשלוח שיקים של פיצויים לעובדים בדואר, כל עובד שמסיים את תפקידו מגיע אלי ומקבל הסברים איך חושב ומה זכויותיו במל"ל ושירות התעסוקה ומה עם כספי הגמל אם יכול למשוך, מתי יכול למשוך , מקבלים ממני הסבר והדרכה וחותמים, וגם כדי שלא טענה של מישהו שלא חתמתי הוא חותם בנוכחותי.
לשאלתך איפה כתוב במסמך שהבהרתי לו את זה אני משיב שאני מבהיר בפועל, מי אמר שצריך להיות כתוב פה?
לשאלתך איך יודעים שזה נכון אני משיב שזכותך להאמין וזכותך לא, היו כמה עשרות עובדים שחתמו באותה פרוצדורה, הוא יכול היה לקחת את השיק ולא לחתום. נתתי את השיק פיזית ביד ולאחר מכן חתם על כך. הוא יכול היה לא לחתום, הוא לקח את השיק קודם, אם לא היה חותם הייתי נותן לו את השיק והיתה גם עובדת כזו שנתתי לה את השיק ולא חתמה.
לשאלתך למה זה חשוב שיחתום אני משיב שזה חשוב, לא נכון שהייתי מסרב לתת את השיק אם לא חתם וזה קרה.
לא נכון שהתובע אמר שהתובע אמר שאינו רוצה לחתום.
לא אמרתי שהסכמתי לשלוח לו את השיק בדואר אך לא נכון שהוא סירב לחתום.
לשאלתך המסמך הזה היה מוכן לפני שהגיע אני משיב שכן. את התאריך הוא שם אח"כ בכתב ידו 19/1/04.
לשאלתך אם אליאס יכל לא לחתום המסמך הזה אין לו ערך ללא חתימה אני משיב שאין לו משמעות אם לא חותם, באותה מידה יכל לחתום ולכתוב תחת מחאה ובאותה מידה יכל לא לחתום.
בשום פנים ואופן לא אילצתי אותו לחתום. "

יחד עם זאת, על פי הפסיקה, הויתור על זכויות קוגנטיות צריך להיות מגובה במסמך ממנו עולה כי העובד היה מודע לסכומים המגיעים לו ודרך חישובם שאם לא כן, אין ליתן לו תוקף.
לפיכך, נתייחס אף לרכיבים הנתבעים, אחד לאחד.

37. בכל הנוגע לרכיב העמלות הנתבע על ידי התובע, אין מדובר בזכות קוגנטית אלא בזכות הסכמית.
התובע ויתר מפורשות במסגרת כתב הויתור הראשון על כל טענה בנושא העמלות ומכאן, כי דין תביעתו ברכיב זה להידחות.

38. הפרשי שכר והפרשים בהפרשות לחברת הביטוח "מגדל":
הוכח בפני
נו כי טענות התובע לעניין הפרשי השכר המגיעים לו לטענתו נטענו על ידו במהלך תקופת עבודתו, קרי, היו ידועים לו טרם חתימתו על כתבי הויתור.
התובע עצמו הודה, כי הוא תובע פיצויי הלנת שכר או הפרשי הצמדה וריבית עבור סכומים ששולמו לו כבר בחודש 03/03 וכן עבור סכומים ששולמו לו בחודשים 12/03 ו- 1/04, עוד טרם חתם על כתבי הויתור.
עוד הוכח בפני
נו, כי התובע ידע ואף פנה לחב' הביטוח ולנתבעת בעניין חוסרים בהפרשת כספים לחב' הביטוח כבר בחודש מאי 2003 (ראה ת/16-ת/17)

משלא הוכח בפני
נו כי התובע חתם על כתבי הויתור תחת לחץ וכפייה אנו קובעים כי במודע ויתר הוא על טענותיו להפרשי שכר אלה עת חתם על כתבי הויתור.

39. הפרשי הפרשות לקרן השתלמות וקופת גמל:
המדובר בהפרשי הפרשות לתקופה 9/00- 12/03 בגין השכר המופחת.
כאמור, שוכנענו כי התובע הסכים להפחתה בשכרו. משחזר בו מהסכמתו, והנתבעת הודיעה לו על פיטוריו, סוכם עימו כי יקבל במסגרת פרישתו וכנגד החתימה על כתב הויתור חלק מהשכר המופחת לתקופה זו. המדובר בתשלום שנעשה מכח הסכמת הצדדים. לא שוכנענו, והתובע אף לא טען זאת, כי סוכם על תשלום לקרן השתלמות וקופת גמל בגין השכר הנוסף. מכאן, שדין תביעתו בעניין זה להדחות.

40. הפרשי תוספת יוקר:
הוכח לנו, כי הנתבעת שילמה לתובע תוספת יוקר וזו מוצאת ביטוי בתלושי השכר.
התובע נחקר בעניין זה ולא ידע ליתן הסבר לגידול בשכר הברוטו שלו :

" את מפנה אותי לסעיף 12 לכך שאני טוען שלא שולמה לי תוספת יוקר האם אני עשיתי את החישוב אני משיב שאני ועו"ד שלי עשינו החישוב.
את מפנה אותי ל- 12/02 שהשכר שלי ברוטו היה 6,372 ש"ח אני משיב שנכון.
לשאלתך ב- 1/03 ברוטו 6,441 ש"ח אני משיב שנכון.
לשאלתך שזה יוצא הפרש של 69 ש"ח שזה תוספת היוקר אני משיב שלא יכול להיות כי התוספת יוקר בתלוש לא מוסיפים אותה לברוטו, רושמים פה תוספת יוקר.

לשאלת בית הדין מדוע גדל הברוטו אני משיב שאני לא בקיא בחישובים, אני יודע שצריך לרשום תוספת יוקר. "

מששוכנענו כי לתובע שולמה תוספת היוקר, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

41. הפרש פיצויי פיטורים:
מאחר והמדובר בזכות קוגנטית אשר אינה ניתנת לויתור ומאחר ובכתבי הויתור "לא ניתן חשבון המפרט את הסכומים" כפי שדורשת הפסיקה, נבחן את זכאותו של התובע לקבל הפרש פיצויי פיטורים.
42. לטענת התובע, יש לחשב את פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי לפי בסיס של 9,329 ₪ ע"פ שכר בסיס 6,941 ₪+תוספת יוקר 68 ₪ (7,009 ₪) +הפרש גילום שווי רכב 620 ₪ +נסיעות 400 ₪ + שווי אשל 1,300 ₪.

43. לטענת הנתבעת, "תוספת יוקר" הוכללה בבסיס השכר לחישוב ורכיב "גילום רכב" הוכלל אף הוא, לפנים משורת הדין, כחלק מהמשכורת הקובעת.
עם זאת טוענת הנתבעת, כי אין להכליל "נסיעות" ו "שווי אשל" במשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים.

חשב הנתבעת, מר אדי פרטוק, הודה עם זאת בעדותו כי הכליל את רכיב שווי הרכב בשכר הקובע לפיצויי פיטורים:

"אתה מפנה אותי לנספח י"ח ולשאלתך איך חישבתי 8,861 ₪ כבסיס לחישוב אני משיב שזו המשכורת ברוטו של אוגוסט שזו המשכורת האחרונה לפני העלאה פלוס אש"ל פלוס גילום רכב למרות שגילום רכב לפי החוק לא צריך להכלל בפיצויים.
לשאלתך לקחתי את שלושת המרכיבים כי הם היו קבועים במשכורת שלו אני משיב שכן, לגבי גילום רכב נתתי לו למרות שלא היה חייב ולא תמיד נתתי לעובדים אחרים.
לשאלתך נתתי לו כי זה קבוע אני משיב שלא, גילום רכב הוא משתנה בהתאם לשווי שימוש ע"י האוצר, המעביד מחליט אם נותן גילום רכב או לא באיזהו שיעור, היו תקדימים שלא חייבו. "

ואכן, מטופס 161 שהוגש ע"י הנתבעת עולה כי הנתבעת ערכה חישוביה ע"פ שכר של 8,861 ₪ עד לחודש 08/03 ושכר בגובה 7,088 ₪ החל מחודש 11/03 תוך שהיא מציינת כי בשנת 2003 הייתה גריעה במשכורות. (ראה הודעת מעביד על תשלום מענק עקב פרישה או מוות -נספח יא'1 לתצהיר אדי פרטוק).

44. מתלושי השכר עולה, כי עד לחודש אוגוסט 2003 היה שכרו הבסיסי של התובע 6,941.2 ₪ בתוספת אש"ל בסך 1,300 ₪ והפרשי גילום בסך 626 ₪. סה"כ עמד שכרו הקובע של התובע על 8,867 ₪.

החל מחודש ספטמבר 2003 חלה הפחתה בשכרו של התובע ושכר הבסיס הפך ל- 5552 ₪ בתוספת 1040 ₪ בגין אש"ל ו- 498 ₪ בגין שווי הפרשי גילום, סה"כ 7,090 ₪.

מאחר וקבענו כי התובע הסכים להפחתה בשכרו אנו קובעים כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים שלו על פי שתי תקופות כפי שחישבה הנתבעת.

45. יחד עם זאת, בניגוד לעמדת הנתבעת, יש להביא בחשבון גם את רכיב הנסיעות אשר שולם לתובע מידי חודש בסך 388 ₪ (עד חודש 8/03) ובסך 310 ₪ החל מחודש ספטמבר 2003.

בהקשר לכך נפסק, כי השם בו נקרא התשלום, כגון: "תוספת" או "פרמיה" אינו קובע אם הוא חלק משכר היסוד של העובד, אלא יש לבחון ולקבוע את מהותו האמיתית של התשלום [ראה: דב"ע נו/174-3 מקולאו צ'ייקובסקי – שלב הקואופרטיב המאוחד להובלה, פד"ע לא 425; דב"ע לה/100-3 נעלי שיינמן - אספורמט, פד"ע ז 408; דב"ע מט/141-3 בלבול סלים – מפעלי מאיר בע"מ פד"ע כא 439; דב"ע מב/44-3 גולדברג - עירית בת-ים, פד"ע י"ג 338].

וכך העיד לעניין זה חשב הנתבעת:

"לשאלתך שאני הייתי צריך לקחת בחשבון גם נסיעות כי אליאס לא נסע באוטובוסים לצורך חישוב הברוטו לפיצויים אני משיב שנסיעות לא מתחייב בחוק לגבי חישוב פיצויים ולמעשה כשנתנו לו את הרכב היו צריכים לגרוע לו את הנסיעות לפי מה שאתה אומר.
לשאלת בית הדין התובע קיבל רכב מהחברה אני משיב שכן, לפחות בשנים האחרונות, הוא היה צריך לנסוע כל הזמן בתוך הנמל. מרכיב הנסיעות זה לדעתי בשלב הראשון שהיה ללא רכב וקיבל נסיעות וכשנתנו לו את הרכב השאירו לו את זה בפני
ם.
לשאלתך מאז שהוא התמנה כמנהל משנת 2000 קיבל רכב אני משיב שיכול להיות.
לשאלתך מאז שהתמנה כמנהל יש לו רכב אני משיב שיכול להיות. "

מכאן, שאין מחלוקת, כי הנתבעת העמידה לרשות התובע רכב צמוד לצורך ביצוע עבודתו. לנתבעת לא היה הסבר ממשי מדוע שולם לתובע תשלום בעד נסיעות.

לפיכך, אנו קובעים כי התובע הרים את הנטל והוכיח כי רכיב השכר שכונה "רכב" היה במהותו חלק משכר היסוד, וכינויו כהחזר הוצאות נסיעה היווה פיקציה.

[ראה עב (ת"א) 300315/99 ח'יר פואד נ' עמישב שירותים בע"מ (2005) ]

46. לסיכום, בגין תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת בתקופה מחודש ינואר 1997 עד חודש אוגוסט 2003, סה"כ 80 חודשים, זכאי התובע לחישוב פיצויי פיטורים על פי שכר 8,867 ש"ח+ 388 ₪ שהם 9,255 ₪.
9255 x 80 חודשים = 61,700 ₪.
12

ועבור התקופה שמחודש ספטמבר 2003 ועד דצמבר 2003, קרי 4 חודשים סך של:

7400 (7090+310) x 4 חודשים = 2466 ₪.
12

לתובע שולם סך של 60,702 ₪ בגין פיצויי פיטורים ועל כן הינו זכאי להפרש פיצויי פיטורים בסך 3,464 ₪.

47. פדיון חופשה:

בכתב התביעה טען התובע, כי על פי הסיכום מיום 02.04.01 החתום על ידי מנכ"ל הנתבעת הקודם (מר יהודה קניאס) התחייבה הנתבעת לשלם לו שכר של יום אחד בחודש כפיצוי על שעות נוספות וזאת החל מיום 01/01 ועד לסוף 12/03.

מהטבלה שצרף התובע עולה כי חישב את זכאותו לפדיון ימי חופשה הן מכוח חוק חופשה שנתית והן מכוח ההסכם לעיל.

48. לאחר שבחנו את ההסכם מיום 02.04.01, שוכנענו כי אכן התובע היה זכאי ליום חופש נוסף עבור כל חודש החל מחודש 01/01 ועד 12/03 סה"כ 35 ימים.

ע"פ חוק חופשה שנתית הזכאות לימי חופשה הינה 12 ימים החל מהשנה הראשונה ועד הרביעית, 14 ימים בשנה החמישית, 16 ימים בשנה השישית, 18 ימים בשנה השביעית.

קיימת התיישנות של שלוש שנים לתביעה זו.

לפיכך, הן מכוח הוראות ההתיישנות שבחוק והן לנוכח מועד ההסכם, יש לבחון זכאות התובע לפדיון ימי חופשה משנת 2001 ואילך בלבד.

49. התובע היה זכאי לשנים 2001 עד 2003 ל-48 ימי חופשה על פי חוק ול- 35 ימי חופשה מכוח ההסכם, סה"כ 83 ימים.
על פי "פנקס חופשות" לשנת 2003 (ת/4) שהוצג בפני
נו עולה כי בשנת 2003 ניצל התובע 14 ימי חופשה.
לגבי השנים 2002 ו- 2001 לא הציגה בפני
נו הנתבעת פנקסים המעידים על ניצול חופשה של התובע ועל כן אנו מקבלים את חישוביו כי בשנים אלה ניצל 29 ימי חופשה.
מכאן, שבעת סיום עבודתו הגיע לתובע פדיון 40 ימי חופשה.

אנו קובעים כי שכרו היומי של התובע הינו בסך 270 ₪, כפי שטען ומכאן, שהתובע זכאי היה לפדיון חופשה בסך של 10,800 ₪.

במשכורת 12/03 שולם לתובע סך של 10,000 ₪ ועל כן הינו זכאי להפרש בסך 800 ₪ בגין פדיון חופשה.

התביעה שכנגד

50. לטענת הנתבעת, לאחר פיטוריו של התובע, התברר לה כי הוא גרם לה נזקים חמורים לרבות שימוש בסודות מסחריים שלה, שימוש ברשימת לקוחות והתרשלות בתפקידו.

בכתב התביעה שכנגד טענה הנתבעת כי התובע גרם לכך שחלק מלקוחותיה הפסיקו את עבודתם עמה והחלו עובדים עם החברה אליה עבר התובע.

לטענתה, התברר לה כי התובע התרשל במילוי תפקידו עת היה אחראי על סניף חיפה של הנתבעת והיה אמור, מתוקף תפקידו לדאוג לכך שחברות הפועלות עמה יסדירו את חובן לרשויות נמל חיפה בגין שחרור מטענים ופעולות אחרות בכדי למנוע השתת החוב על הנתבעת אך לא עשה כן.

הנתבעת אף טענה כי מעשיו של התובע (העתקת חומר מסחרי ושימוש ברשימת לקוחות) מהווים הפרת משמעת חמורה אשר שוללת את זכאותו לפיצויי פיטורים ועל כן עליו להשיבם.

51. לטענת התובע, מדובר בתביעה קנטרנית שכל מטרתה לשמש לחץ על התובע על מנת לדחות את תביעתו.
לטענתו, לקוחות החברה אשר עזבו את החברה עשו זאת בשל העובדה שהחברה קיצצה בכוח אדם ובכך ירדה רמת השירות שסיפקה החברה.
לטענתו, לא הייתה לו סמכות לטפל בנושא הכספים בחברה ולא היה כלל מורשה לחתום על שיקים.
52. אשר לדעתנו, טענות הנתבעת כי התובע גרם ללקוחותיה לעבור לחברות מתחרות, כלל לא הוכחו.
מעדותו של מר אדי קרטור, חשב הנתבעת, עלה, כי הנתבעת אינה יכולה להוכיח כי התובע פנה ללקוחות החברה והציע להם לעבוד בחברה מתחרה לנתבעת:
"לשאלתך איך אני מסביר את התצהיר שלי המתייחס לתביעה שכנגד ואתה מפנה לעמוד 10, כל מה שכתוב שם קיבלתי לא מידיעה אישית אלא מישהו סיפר לי אני משיב שתלוי מה.
אתה מפנה אותי לטענות העובדתיות הקשורות בשימוש ברשימת לקוחות בתוקף תפקידי זה לא בתחום שלי, אני בתור חשב איך ידעתי את זה אני משיב ששמעתי שהוא חותר תחת החברה גם מאנשי החברה וגם מאנשים שעובדים בעמילות מכס, הם לא סיפרו לי אישית, מהלקוחות אני זוכר מקרה אחד או שניים שהזכירו את זה ושמעתי אישית מאנשים כאלו שקשורים לסניף חיפה שהוא מוציא חומר ופנה ללקוחות וכן הלאה .
לשאלתך האם יש לי את האנשים עצמם אני משיב שלא יודע אם אני יכול להגיד שמותיהם, לא קיבלתי את רשותם.
לשאלתך מתי שמעתי מהם אני משיב שבסמיכות לזה שהוא עזב, בהתחלה עזב בסוף 12/03 קצת אחרי פלוס מינוס, סמיכות זה יכול להיות חודש חודשיים 3 חודשים קדימה אחורה, יכול להיות אחורה בכמה ימים לפני שעזב.
לשאלתך אני לא ערכתי רישום אני משיב שנכון .
לשאלתך בסעיף 35.2 התייחסתי להדפסת חומר ע"י התובע ואני משיב שלא ראיתי זאת אלא שמעתי. אני שמעתי מאנשים שקשורים לסניף בצורה הדוקה וגם מהברנז'ה.
לשאלתך את מר אבו עסבה אני משיב שלא מכיר בפני
ם אלא מהניירת, אין לי קשר עם אף אחד כמעט מהלקוחות.
לשאלתך האם אבו עסבה סיפר לי שעובד עם אליאס אני משיב שלא דיברתי עם אף אחד מהם, איני מכירה אותם באופן אישי , היחיד שאולי אני מכיר קצת זה מר נזלאווי גבינו ממנו כסף.
אולי ראיתי את הלקוח אל חילו פעם פעמיים במשרד.
לשאלתך האם אותם אנשים שפורטו בתצהירי סיפרו לי שהם עובדים עם אליאס אני משיב שלא.
לשאלתך האם האנשים שהזכרתי את שמם יבואו להעיד פה אני משיב שלא יודע.
לשאלתך האם מסרתי שמותיהם לעו"ד אני משיב שלא זוכר, התחלפו שניים או שלושה עו"ד, בגדול לא, אין לי בעיה לתת לבית הדין באופן דיסקרטי. אני חושב שלא אמרתי את שמותיהם.
לשאלתך האם מישהו מהחברה יודע מה שאני מספר בסעיף 35 מידיעה אישית אני משיב שאני מניח שלפחות חלק מהמנהלים.
לשאלתך איך חישבתי את הסכומים בסעיף 35.4 אני משיב שהוצאתי דוחות סטסיטיים.
לשאלתך מה הנזק שגרם אני משיב שאילולא התובע הם היו ממשיכים לעבוד איתנו והיינו זוכים להכנסה כפי שמפורטת.
אני לא יודע מה הסיבות לעזיבתם, אני מניח שאם כולם עזבו זה בגלל הסיבה של התובע.
לשאלתך איך אני יודע ששמונים אחוז האלו עזבו בגלל אליאס אני משיב ששמעתי שהוא לקח אותם.
לשאלתך שרוצים לחייב את התובע בסכום של 112,000 ₪ על סמך שמועה אני משיב שיש תצהיר שלו והוא יכול להגיד. "
53. באשר לטענת הנתבעת כי התובע התרשל בתפקידו ועל כן עליו לתת לחברה פיצוי בסך 5,000 ₪ הרי שמעדותו של מר קרטור עלה כי התובע אינו ערב לגביית חובות לקוחות הנתבעת וממילא הסכום שולם כמעט במלואו על ידי החייב ולכן לא ברור מדוע תובעת אותו החברה מהתובע:
"לשאלתך האם אליאס חתום על ערבות על כך שצריך לגבות חובות אני משיב שאין דבר כזה.
לשאלתך למה אני דורש ממנו 5,000 ₪ אני משיב שביקשתי ממנו מספר פעמים לבדוק את החיוב ונגרם לנו נזק כי לא היתה חשבונית.
אני העברתי את החוב לעו"ד וזה נמשך 5,6 שנים, בחודש שעבר נגבה חלק ולפני 3,4 חודשים נגבה חלק ונשאר חלק מהסכום. הקרן כמעט במלואה שולמה."

לפיכך, דין התביעה שכנגד, להידחות.

54. לסיכום, על הנתבעת לשלם לתובע הפרש פיצויי פיטורים בסך של 3464 ₪ וכן הפרש פדיון חופשה בסך 800 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/1/04 ועד התשלום בפועל.
יתר תביעות התובע, וכן התביעה שכנגד- נדחות.

55. לנוכח התוצאה אליה הגענו, איננו מוצאים לעשות צו להוצאות.

56. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.
ניתן היום, 24/3/10 , בהעדר הצדדים.
מ. פריימן

ש ו פ ט ת

קידר משה
נציג עובדים

קנדל מיכאל
נציג מעבידים
בית דין אזורי לעבודה בחיפה
תע"א 2733-04 אליאס עבוד
נ' עתיד עמילות מכס ושילוח בע"מ
1 מתוך 23








תעא בית דין אזורי לעבודה 2733/04 אליאס עבוד נ' עתיד עמילות מכס ושילוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/03/2010)