פסקי דין על מנחם וייס | פסקי דין על רות וייס | פסקי דין על יפה נוף תחבורה תשתיות ובנייה בע"מ

7370-12/08 תאק     22/03/2010




תאק 7370-12/08 מנחם וייס, רות וייס נ' יפה נוף תחבורה תשתיות ובנייה בע"מ








בית משפט השלום בחיפה




22 מרץ 2010

תא"ק 7370-12-08 וייס ואח' נ' יפה נוף תחבורה תשתיות ובנייה בע"מ




בקשה מס' 1

בפני

כב' הרשמת
גילה ספרא-ברנע

מבקשת
1.מנחם וייס
2.רות וייס
ע"י ב"כ עוה"ד כ. אבי יצחק


נגד

משיבה
יפה נוף תחבורה תשתיות ובנייה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד י. אבני


החלטה


בעניין: בקשת רשות להתגונן

בפני
י בקשת רשות להתגונן של המבקשת בפני
תביעת המשיבים על הסך של 255,859.86 ₪.

המבקשת הינה חברה עירונית, בבעלות מלאה של עיריית חיפה, ועיסוקה הוא בהקמה, שיפור ושיפוץ תשתיות ומערכות התחבורה בעיר חיפה ובמטרופולין הסובב אותה.
המבקשת ניזונה מתקציבים עירוניים וממשלתיים.

המבקשת מבצעת, בין השאר, פרוייקטים תחבורתיים, על פי החלטת ממשלה מס' 4193 (נספח א' לבקשה).

לצורך ביצוע פרוייקט "מרכז התחבורה" - "רכבת העמק" באיזור הצ'ק-פוסט, שתוכנן ע"י משרד התחבורה ועיריית חיפה, ואושר ע"י הועדה הארצית לתכנון ובנייה של תשתיות לאומיות (נספח ג' לבקשה), החלה המבקשת להערך לביצוע הפרוייקט. ההעירכות כללה העברת תחנת "מרכזית המפרץ" למיקום זמני קרוב. לשם כך פנתה המבקשת אל המשיבים, שהינם בעלי חלקה 35 בגוש 11658, ואל בעלי חלקות סמוכות, וביקשה לשכור מהם את הקרקע שבבעלותם למשך 3 שנים.

הצדדים חתמו על הסכם שכירות, שנכנס לתוקפו ביום 1.4.08.

ביום 25.6.08, פנתה המבקשת אל המשיבים וביקשה לבטל את הסכם השכירות בין הצדדים, לאור הקפאת פרוייקט "רכבת העמק", בגינו תחנת "מרכזית המפרץ" תיוותר במקומה, ומשכך אין צורך בשכירות השטחים האמורים, לרבות המושכר שבבעלות המשיבים (נספח ב' לכתב התביעה). המבקשת אף צירפה אישור המעיד על דחיית הפרוייקט (נספח ה' לבקשה).
מעמדה המשפטי של המבקשת כתאגיד פרטי, הפועל כזרוע ארוכה של רשות שלטונית (עיריית חיפה וממשלת ישראל) ידון בהמשך בצמצום לאור ההליך המשפטי בו אנו מצויים, ואולם מסקנותיו של דיון זה בהמשך, הם שיקבעו את האם בידי המבקשת האפשרות להשתחרר מהחוזה עליו חתמה.

דיון בטענות ההגנה של המבקשת
הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשת המבקש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא רק לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה.

לעניין זה ראה ע"א 2418/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של כב' השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה שביעית), בעמוד 311: בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירו של המבקש נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותו ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז.
בית המשפט חייב לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית.
ועוד נפסק באחרונה:
"בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים (האינטרס של מתן הגנה לתובע שזכותו עפ"י התביעה שהגיש אינה מוטלת בספק ואינטרס ציבורי בקידום יעילותה של המערכת השיפוטית ביחס לתביעות שתוצאתן האופרטיבית מתבקשת מאליה), את ההכרה בזכותו להתגונן". כב' השופטת א. פרוקצ'יה בע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (מופיע במאגר נבו).

בעניינו אני מוצאת כי טענות המבקשת מקימות לה הגנה לכאורה, כמצוות הפסיקה.

1. השתחררות מחוזה מנהלי
המבקשת טוענת בבקשתה כי בהיותה רשות שלטונית, יש באפשרותה לפי "הלכת ההשתחררות", שנקבעה בפסיקה, להשתחרר מחוזה בנסיבות בהן האינטרס הציבורי מחייב זאת, ועל מנת למנוע ביזבוז כספי ציבור.
לטענת המבקשת, הודיעה למשיבים על ביטול החוזה, משום שפרוייקט "רכבת העמק", בגינו שכרה את הקרקע מאת המשיבים, הוקפא, ומשכך התייתרה שכירת המושכר.
דיון בטענת הגנה זו של המבקשת, מצריך בחינת מעמדה המשפטי של המבקשת, לרבות בחינת מעמדה כרשות שלטונית.

איני מקבלת את טענת המבקשת כי יש להתייחס אליה כרשות שלטונית, שעה שמדובר בחברה שהוקמה על פי דיני המשפט הפרטי, והינה בבעלותה של עיריית חיפה הפועלת כרשות שלטונית. מסגרת פעולה זו של רשויות מקומיות, המקימות תאגידים בתחומי המשפט הפרטי, נועדה להקל על פעילותן השוטפת, מתוך אינטרס ציבורי רחב וייעול השירות לאזרח.

אני מוצאת כי בהיות המבקשת חברה עירונית, בבעלות עירונית מלאה של עיריית חיפה יש לבחון את סווגה כגוף דו-מהותי (גוף שהוקם בתחומי המשפט הפרטי, והוא בעל תפקיד ציבורי וזיקה לרשויות השלטון). סיווגה ככזאת, מחייב ניתוח של מאפייני המבקשת, על מנת להשיב על השאלה האם ובאיזה אופן חלים עליה דיני המשפט הציבורי, והאם יש ביכולתה להחיל על עצמה את "הלכת ההשתחררות" כפי שתוארה לעיל.

דינו של הדיון הנרחב בשאלה משפטית זו, אינו להתקיים בשלב זה אולם בכדי לבחון את טענת ההגנה של המבקשת, אתייחס בתמצית הנדרשת לעיקרה של הסוגיה.

המלומד, ד"ר אסף הראל, מתייחס לבחינת ההיבטים הציבוריים בפעילותו של גוף פרטי כך: "על פי הפרקטיקה הנהוגה בפסיקה, תאגיד פרטי עשוי להיות מסווג כ"גוף דו מהותי" כל אימת שניתן לזהות בפעילותו היבטים ציבוריים על פי שלוש קטגוריות חלופיות:

א.
הפעלת סמכות שלטונית על פי דין – תאגיד פרטי שהדין מעניק לו סמכות שלטונית;

ב.
זיקה פונקציונלית לשלטון – תאגיד פרטי המבצע פעילויות "בעלות אופי ציבורי" הזהה לפעילויות המבוצעות דרך קבע על ידי רשויות השלטון, כגון: ביצוע תפקיד חיוני לציבור, הענקת שירות לציבור, פעילות שלא למטרת רווח, מונופול, ריכוז כוח ותמיכה מכספי ציבור;

ג.
זיקה מוסדית לשלטון – תאגיד פרטי שיש זיקה בינו לרשויות השלטון, כגון: זיקת בעלות שמקורה בהיות התאגיד בבעלות ציבורית, זיקה רעיונית שמקורה בזהות רעיונית בין התאגיד לרשויות ציבוריות, זיקה פיקוחית שמקורה בהיות התאגיד נתון לפיקוח רשויות הציבור וזיקה מימונית שמקורה במימון התאגיד על ידי רשויות ציבוריות.
( ד"ר א.הראל, גופים דו מהותיים – גופים פרטיים במשפט המנהלי, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 2008, עמ' 4).

בעניינו, אני מוצאת כי ניתן למצוא בפעילות המבקשת היבטים ציבוריים נרחבים כמפורט:

א.
בעניין הזיקה הפונקציונלית של המבקשת לשלטון, המבקשת הינה תאגיד פרטי, הפועל כזרוע המבצעת של עיריית חיפה, ועיריות נוספות במטרופולין חיפה, בכל נושא התשתיות והתחבורה. זאת עושה המבקשת כמי שמבצעת תפקיד חיוני ביותר לציבור. (ראה החלטת הממשלה, נספח א' לבקשה).

ב.
בעניין הזיקה המוסדית של המבקשת הרי שקיימת זיקת בעלות מובהקת, שעה שהמבקשת הינה בבעלות מלאה של עיריית חיפה, וכך גם בעניין הזיקה המימונית, כאשר הפרוייקטים אותם מבצעת המבקשת הינם מכספי עיריית חיפה ואו מכספים המועברים למבקשת על ידי הממשלה, באמצעות עיריית חיפה.

המסקנה העולה משלב זה של הדיון, כי המבקשת הינה גוף דו מהותי, בעלת מאפיינים ציבוריים נרחבים ביותר, אשר בגינם ניתן להחיל את "הלכת ההשתחרות" על החוזה עם המשיבים, וזאת על מנת למנוע ביזבוז כספי ציבור.

אני מוצאת כי טענה זו של המבקשת מקימה לה הגנה כמצוות הפסיקה.

2. היעדר נזק
המבקשת טוענת כי למשיבים לא נגרם נזק לכאורה מביטול הסכם השכירות, שעה שמדובר בקרקע המוקפאת מבחינה תכנונית לכאורה.

אני מוצאת כי טענה זו של המבקשת אינה רלוונטית ואינה מקימה לה הגנה, כאשר המשיבים מחזיקים בידם חוזה חתום, שיש לקיימו לכאורה, וממילא אי קיומו יגרום להם נזק בגובה הסכומים שיכלו לקבל, לו היה החוזה מקויים ככתבו וכלשונו.

3. קיזוז
המבקשת טוענת כי ככל שיפסוק בית המשפט סכום כלשהו לטובת המשיבים, הרי יש לקזז כנגדו את דמי השכירות עבור החודשים אפריל-יוני 08 ששולמו, ללא שהחוזה נוצל. כעולה מכתב התביעה, אין מחלוקת בין הצדדים על תשלום זה (ראה סעיף 4 לכתב התביעה וסעיף 50 לבקשה).
אומנם לדברי המלומד בר אופיר: "כשם שנתבע זכאי להתגונן בטענת קיזוז בתביעה רגילה, כך יש להרשות לו להתגונן בטענה זו בתביעה בסדר דין מקוצר" (ד. בר-אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, 2006, עמ' 213), אולם אני מוצאת בענייננו כי טענה זו של המבקשת אינה מקימה לה הגנה בפועל, שעה שהמשיבים לא תבעו את שכר הדירה בגין רבעון זה מהמבקשת (סעיף 9 לכתב התביעה).

4. תיקון סכום התביעה
המבקשת טוענת כי
יש לתקן את סכום התביעה, שעה שיש להוון את הסכומי הנתבעים נכון למועד הגשת התביעה.
איני מקבלת את טענת המבקשת להיוון, היות וסכום התביעה הינו פועל יוצא של הסכם השכירות בין המבקשת למשיבים, שהינו צמוד למדד. המשיבים לא תבעו הצמדה בכתב תביעתם, למעט הצמדה לתשלומים שמועד פרעונם הגיע עובר לכתב התביעה, ומשום כך לא זכאית המבקשת להיוון.

טענה זו של המבקשת אינה מקימה לה הגנה.

מן המקובץ לעיל עולה כי בפי המבקשת הגנה טובה וראוייה לבירור, בטענה כי הינה זכאית להשתחרר מהחוזה, לפי הלכת ההשתחררות. טענה זו תקיפ למבקשת הגנה בגובה מלוא סכום התביעה. הטענות להעדר נזק, להיוון ולקיזוז נדחות.

הסיכום הינו שבקשת הרשות להתגונן מתקבלת בטענה, שהוגדרה לעיל.

הוצאות ושכ"ט עו"ד יקבעו לפי ההליך הסופי.

ניתנה היום,
ז' ניסן תש"ע, 22 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.









תאק בית משפט שלום 7370-12/08 מנחם וייס, רות וייס נ' יפה נוף תחבורה תשתיות ובנייה בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/03/2010)