פסקי דין על יצחקי אביגיל | פסקי דין על יצחקי שלום |

583/01 פ     30/11/2003




פ 583/01 מדינת ישראל נ' יצחקי אביגיל, יצחקי שלום




41
בתי המשפט
פ 000583/01
בית משפט השלום נתניה
30/11/2003
תאריך:
כב' השופטת גלית ציגלר

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
עו"ד סטרשנוב

ע"י ב"כ
נגד
1 . יצחקי אביגיל

2 . יצחקי שלום
הנאשמים
עו"ד יצחקי מיטל

ע"י ב"כ
גזר-דין

1. הנאשמים הם בעל ואישה, הוריהם של שני קטינים ילידי 1992 ו- 1993.
במסגרת כתב אישום מתוקן הודו הנאשמים בתקיפת הקטינים ובאיומים עליהם, כל אימת שהקטינים לא התנהגו לפי רצונם, כשמעת לעת נהגה הנאשמת להוציא את הקטינים מחוץ לבית בשעות הלילה, כדי לאפשר לה לנקות את הבית.

מלכתחילה כפרו הנאשמים בכתב האישום, ורק לאחר שנשמעה עדותה של חוקרת הילדים, בה מסרה את גירסת הקטינים ותיארה באופן מפורט את הליך חקירתם, ולאחר שכתב האישום תוקן, חזרו בהם הנאשמים מכפירתם והודו בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום - תקיפת קטין בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 יחד עם סעיף 382 (ב) (2) לחוק העונשין.

2. אין ספק כי ההורים הם האדם הבוגר הקרוב ביותר לילדיו, ועל ההורים מוטלת המשימה לחנך ולספק את כל צורכי ילדיהם, כשהחברה מצפה שההורים ידעו למלא את תפקידם בדרך ראויה, והתנהגותם של שני הנאשמים שבפני
, התנהגות המתוארת כשגרתית, אינה עונה לציפיות אלו והיא בבחינת חריג אותו יש להוקיע.

מדובר בעבירות חמורות, אשר למרבה הצער הפכו לנפוצות עד מאוד, באופן המחייב את בית המשפט להאבק בתופעה פסולה זו, ולהגן על קטינים שמטבע הדברים אין להם אל מי לפנות לעזרה, משום שההורה - זה שאליו אמור הקטין לפנות בעת צרה ומצוקה, הוא זה שנוקט בדרכי האלימות.

אין שום אפשרות להצדיק התנהגות אלימה של הורים כלפי ילדיהם, אין כל היבט מוסרי, חינוכי או אחר, אשר ניתן לקבלו כנורמה אפשרית, ואין שום דרך להבין את מי שפועל באלימות כלפי ילדיו.

הצורך בהחמרת ההתיחסות מקשה מאוד על קבלת בקשת באת כח הנאשמים שלא להרשיעם בעבירה המיוחסת להם, ולהסתפק באי הרשעה, וכשלכך מתווספים התסקירים שהתקבלו בתיק זה אודות בני המשפחה, גובר הקושי שבעתיים.

3. כאמור טרם הרשעתם נשלחו הנאשמים לשירות המבחן, אשר התבקש לבדוק את שאלת ההרשעה ואת כלל הנסיבות המשפחתיות.

לבית המשפט הוגשו שני תסקירים נפרדים אודות כל אחד מהנאשמים;

לגבי הנאשמת 1 - מהתסקיר עולה כי היא התקשתה לשתף פעולה עם קצינת המבחן, תיארה בפני
ה מערכת משפחתית חסרת קונפליקטים, תוך הכחשה של האירועים בכתב האישום, ותוך התנגדות לשיתוף פעולה לא רק עם שירות המבחן אלא גם עם גורמי רווחה אחרים בקהילה.

לגבי נאשם 2 - מלמד התסקיר כי אף הוא ניסה להציג את המשפחה כמתפקדת באופן תקין תוך ששלל צורך במעורבות טיפולית. 60221

למרות שיתוף הפעולה המוגבל של בני הזוג, המליצו קצינות המבחן על מתן הזדמנות לאופציה טיפולית תוך דחיית הדיון, ובית המשפט נעתר לכך.

תסקיר מאוחר יותר שהתקבל העלה כי הנאשמים שוב לא שיתפו פעולה באופן מלא עם שירות המבחן, כשהנאשמת 1 לא הגיעה למפגשים שתואמו, ואילו נאשם 2 לא נמצא בסופו של דבר מתאים להשתלב בקבוצת טיפול, ובמכלול הנסיבות לא יכלה קצינת המבחן להמליץ על אי הרשעתו או על ענישה.

4. לאור האמור בתסקירים ובשעה שבמהלך הדיון טענו הנאשמים כי הם משתפים פעולה, ביקשה באת כוחם לקבל מגורמי הרווחה המכירים את המשפחה תסקיר נוסף אודות התפקוד המשפחתי.

אף לכך נעתרתי, ובתסקיר שהתקבל מפקידת הסעד של המועצה המקומית באבן יהודה התגלה, כי גם שם נכשלו נסיונות הטיפול בשל העדר שיתוף פעולה, תוך שתוארו קשיים מהותיים של הקטינים ושל ההורים, ואף התבקש כי בית המשפט יתערב ויפעיל את סמכותו כלפיהם.

5. ברור כי חומרת העבירה בצירוף לתסקירים השונים, המבטאים את חוסר שיתוף הפעולה ואת חוסר ההבנה של הנאשמים, אינם מאפשרים במקרה זה להסתפק באי הרשעה, ולפיכך אני מרשיעה אותם בעבירה בה הודו.

6. ובאשר לעונש;
התביעה טענה כי כל הדרכים הטיפוליות שהוצעו לנאשמים, כמו גם הדחיות במועדי הדיונים וההזדמנויות שניתנו - לא הועילו, כשהדרך למנוע השנות מעשים אלו היא רק באמצעות ענישה מחמירה, ולפיכך ביקשה להטיל על הנאשמים מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס, ופיקוח שירות המבחן, בעוד שהסניגורית טענה כי הנסיבות עצמן אינן חמורות מאוד, הנאשמים עושים כל שביכולתם להקנות לילדיהם בית חם ונורמלי, וגם אם חרגו מהתנהגות מקובלת, יש לבחון זאת באופן מקל לנוכח הזמן שחלף והעובדה שלא נפתחו תיקים נוספים, והיא עתרה לכך שבית המשפט לא יטיל נטל נוסף על המשפחה בדמות עבודות שירות ויסתפק בעונש מכביד פחות.

7. על חומרת העבירה כבר הרחבתי את הדיון לעיל, ואינני רואה כיצד להמנע מענישה מחמירה וממשית כלפי הנאשמים, אשר על פי התרשמותי אינם מבינים את חומרת מעשיהם, ואת הנורמות שהם נדרשים לעמוד בהן, ובמיוחד כך לאור דבריהם בבית המשפט לאחר הטיעונים לעונש (עמוד 33-34 לפרוטוקול).

יחד עם זאת ראוי להביא בחשבון את הנימוקים העומדים לזכות הנאשמים, גם אם אלו אינם רבים.

מדובר בהרשעה ראשונה של הנאשמים, לא נפתחו תיקים נוספים למרות שהעבירה בוצעה לפני מספר שנים, ולמרות כשלון ההליך הטיפולי.

עוד יש להביא בחשבון את הודאת הנאשמים, גם אם ניתנה לאחר שנשמעו חלק מראיות התביעה, באופן שבפועל נחסך זמן הן מהעדים והן מבית המשפט.

8. כשאני שוקלת את הענישה הראויה בהתחשב מצד אחד בחומרת המעשים, ומצד שני בגורמים העומדים לזכות הנאשמים, נראה כי אינני יכולה שלא להביא בחשבון גם את העובדה שמדובר במשפחה קשת יום, אשר שליחת שני בני הזוג לבצע עבודות שירות לתקופה ממושכת במקביל עלולה להיות בעלת אפקט מכביד ממנו יתקשו להתאושש, ובנסיבות שהוצגו בפני
לא ניתן להתעלם מנתון זה.

נתון נוסף וחשוב לא פחות הוא חלקם השונה של הנאשמים בעבירת האלימות, באופן שהנאשמת היתה הדומיננטית יותר מבין בני הזוג וחלקה בביצוע המעשים רב יותר, בעוד שהנאשם נהג יותר בפאסיביות והיה מעורב פחות, מה גם שלנאשמת מיוחסים מעשים נוספים שאינם קשורים ישירות בנאשם, כשאף בהתנהגותם החיצונית נראה היה בבירור שמעורבותה גדולה משלו, וכך גם חוסר ההבנה וההפנמה של מה שאירע.

לפיכך, ובמכלול השיקולים הגעתי למסקנה כי יש מקום להפריד בענישה, גם אם רכיביה יהיו דומים, ובשעה שחלקה של הנאשמת 1 בעבירה גדול יותר מחלקו של הנאשם 2, יש לתת לכך ביטוי מתאים.

לאור זאת אני גוזרת על הנאשמת 1 את העונשים הבאים:

א. חמישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות בהתאם להמלצת הממונה.

ב. ששה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור את העבירה בה הורשעה, או כל עבירה של אלימות.

ג. חתימת התחייבות בסך 3,500 ₪ לתקופה של שנתיים, שלא תעבור את העבירה בה הורשעה.

לא תחתם ההתחייבות תרצה הנאשמת 10 ימי מאסר תמורתה.

ועל הנאשם 2 אני גוזרת את העונשים הבאים:

א. 30 ימי מאסר שירוצו בעבודות שירות, בהתאם להמלצת הממונה.

ב. חמישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור את העבירה בה הורשע, או כל עבירה של אלימות.

ג. חתימת התחייבות בסך 3,500 ₪ לתקופה של שנתיים, שהנאשם לא יעבור את העבירה בה הורשע.

לא תחתם ההתחייבות ירצה הנאשם 10 ימי מאסר תמורתה.

ד. לאור האמור בתסקירים השונים לא מצאתי מקום להטיל צו מבחן בנוסף לעונשים שלעיל, משום שלא ראיתי כי מתקיים שיתוף פעולה בין הנאשמים לגורמים הטיפוליים, וכי תהיה בכך תועלת.

ה. אני מורה כי עבודות השירות שנגזרו על הנאשמים ירוצו זו לאחר זו, בהתאם להמלצת הממונה ולאפשרויות השונות.

הודעה זכות הערעור בתוך 45 יום.

ניתן היום 30.11.03 במעמד הצדדים

גלית ציגלר
, שופטת

גילה חן








פ בית משפט שלום 583/01 מדינת ישראל נ' יצחקי אביגיל, יצחקי שלום (פורסם ב-ֽ 30/11/2003)