פסקי דין על אמנון שטריכברגר | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

9584-03/09 בל     22/03/2010




בל 9584-03/09 אמנון שטריכברגר נ' המוסד לביטוח לאומי








st1\:*{behavior: }
בית דין אזורי לעבודה בחיפה



22 מרץ 2010

ב"ל 9584-03-09 שטריכברגר נ' המוסד לביטוח לאומי






בפני

כב' סגנית הנשיא איטה קציר


המערער

אמנון שטריכברגר


נגד


המשיב

המוסד לביטוח לאומי




פסק דין


1.
זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 17.2.09 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 30% נכות צמיתה מיום 6.6.07 (להלן: ההחלטה).

2.
תמצית טענות המערער:

2.1
הוועדה לא שאלה המערער דבר לעניין עישון סיגריות (קרי: האם מעשן כמה מעשן אם מעשן, האם הפסיק לעשן, מתי הפסיק באם הפסיק) ובפרוטוקול הוועדה לא צוין דבר לעניין זה אף על פי כן נכתה הוועדה 20% נכות בגין מצב קודם עקב עישון סיגריות. הוועדה לא דנה במשמעות מצב קודם וניכתה באופן אוטומטי.

2.2
בחוו"ד שהגיש המערער קבע המומחה כי עישון אינו מהווה מצב קודם וקביעתו אושרה בביה"ד במסגרת פס"ד 3104/04. זאת ועוד, פסקי דין רבים קבעו כי עישון אינו מהווה מצב קודם. על אף האמור ד"ר ווילר עצמו שקבע בעבר במסגרת חוו"ד שנתן כי עישון אינו מהווה מצב קודם קובע כאן כי עישון כן מהווה מצב קודם.

2.3
משנקבע הקשר הסיבתי על ידי פקיד התביעות אל היה לה לוועדה לדון בקשר זה ואף לא בגרימה ו/או במחולל כל סמכותה של של הוועדה היה לקבוע נכות.

2.3
על ביה"ד לקבוע כי דרגת נכותו הצמיתה של המערער עקב הפגיעה בעבודתו בריאותיו ממחלת ריאות חסימתית הינה 60% (40% + 20% תקנה 15) החל מיום 6.6.07.

3.
תמצית טענות המשיב:

3.1

הסעד אותו מבקש המערער דהיינו קביעתו של בית הדין את אחוזי הנכות הינו סעד השמור למקרים ספורים בהם אין למעשה מחלוקת בעניין המצב הרפואי האובייקטיבי ועל בית הדין אך לצקת את התוכן לסעיף אשר ברור, כי הוא זה המתאים למצב. אין זה המצב בענייננו.

3.2
המקרה שבפני
נו מובחן באופן ברור מהמקרים שצוטטו בפסקי הדין שכן בענייננו נערכה חוות דעת רפואית של המשיב במסגרתה רואיין המערער ונגבו ממנו נתונים אודות מחלתו והגורמים לה. כך מציין המערער שגילו בעת הבדיקה היה 61 כי הוא מעשן כבד מגיל צעיר וכי עוד ב- 2006 דיווח על עישון של 40 סיגריות ביום. שונה הדבר מפסקי הדין שצוטטו שם עישן הנבדק כמות פחותה בהרבה ולא ברור היה מה היתה השפעת אותו עישון. חוות הדעת של פרופ' אוליבן אכן קשרה מחמת הסבירות בין החומרים או מקצתן להם נחשף המערער לבין הופעת מחלתו אך באופן מנומק צויין באותה חוות דעת, כי העישון הכבד היה בעל משקל רב בהתפתחות המחלה דהיינו העישון לא היה גורם רקע אלא היה מחולל של המחלה.

3.3
באשר לטענה בדבר עמדתו של חבר הוועדה ד"ר וילר בחוות דעת שניתנה במסגרת הליך אחר לא אוכל להתייחס כדבעי לטענה זו שכן חוות הדעת והאמור בה אינם נמצאים בפני
וגם הוועדה לעררים לא אומתה עימם. יתכן שלנסיבות הספציפיות של המקרה הנבחן התאימה עמדה זו ואילו במקרה זה קיבל חבר הוועדה הנ"ל את משנתו של פרופ' אוליבן שראה בעישון גורם מחולל למחלה והחליט לנכות מחצית מהנכות שנקבעה בגין מצבו דהיום בהתאם להוראות סעיף 120 א' לחוק המצווה על הוועדה, כי לא תשים ליבה בעת קביעת דרגת הנכות לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה טעונה או כל סיבה אחרת שאינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה.

3.4
גם פסק דינו של בית הדין הארצי אישר את פסק דינה של כב' השופטת אריסון חילו בנסיבותיו ולא קבע באופן גורף, כי עישון אינו יכול להיות מנוכה כמצב קודם או כפגיעה אחרת חיצונית לזו שהיא פגיעה בעבודה.

3.5
מסכים אני כי יתכן שדרכה של הוועדה לבצע חשבון עובר ושב ולא לקבוע ישירות אך את הנכות הנובעת מהפגיעה בעבודה בעייתית באשר אין מדובר במצב קודם אלא בגורם מחולל שפעל לצד הגורם הקשור לעבודה אך בוודאי ובוודאי שלא ניתן לפסול בצורה גורפת ניכוי זה תהא צורתו אשר תהא. בוודאי ובוודאי שאין זה המקרה להכריז על הנכות שנקבעה כמשקפת את מצבו הנוכחי של המערער מכל הגורמים כנכות המגיעה לו.

3.6
חוות הדעת הרפואית של פרופ' אוליבן היא חוות דעת שניתנה לבקשת המשיב במסגרת ההכרה על ידי פקיד התביעות, הוועדה איננה המשיב במקרה זה. הוועדה הסתמכה וצטטה בפרוטוקול את חוות הדעת ולכן היא רלוונטית.

3.7
לעניין קביעת הקשר הסיבתי וועדה לעררים הינה בעלת סמכות מלאה לקבוע קשר סיבתי בין פגיעה בעבודה לבין הנכות.

דיון והכרעה:

4.
במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה

פסק דין
בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי
פד"ע לד' 213).
5.
לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור.
6.
במסגרת ישיבתה מיום ה-17.2.09 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין:

"בעיות נשימתיות בעיקר בימים של אובך ממש נמוך. נוטל משאף של "ספריבס" בהליכה מאומצת 50 מטר ... לעלות מדרגות יכול עד קומה אחת. לא יכול להיות בסביבה של עשן. נוחר בלילות ... לדעת אשתו".
7.
הוועדה ביצעה למערער בדיקה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה:

"תלונותיו כאמור לעיל, בבדיקה במצב כללי טוב, סטורציה 98% דופק 74 סדיר... הריאטות אין צפצופים או חרחורים. אינו נוטל את מלא הטיפול שנרשם על ידי ד"ר...בדיקת תפקוד ריאה מלא. מ-15.10.07 מראה הפרעה חסימתיתבדרגת חומרה בינונית עד קשה עם שיפור מאוד משמעותי של 21% לאחר שאיפת ונטולין".
8.
במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה:

"בחוו"ד של פרופ' אוליבן מנמק יפה את שיקוליו בקובעו שעל אף (שהיקף החשיפה היה נמוך במקצת) יש לתת משקל לחשיפה זו על אף כי (לעישון הכבד היה משקל רב בהתפתחות מחלתו) ניתן לומר שלעומת העישון הכבד מקובל בספרות וביום יום של הפרקטיקה הרפואית בתחום הריאות שחשיפה תעסוקתית בחשיפה לגזים, אבצים אבק וחומרים אחרים בטלה ב-60 בהתפתחות כל מחלת ריאות חשיפתית. על כן הקביעה של חלוקת הנטל 50 -50 היא נדיבה וצודקת.
בא כוח התובע ציין בפני
הוועדה את האופי "הרעיל" של החומרים אליהם נחשף התובע, רעילות זו עם כל סימני האזהרה נוגעת למחלות כגון סרטן ריאות וסרטנים אחרים ואינה נוגעת באותה מידה להתפתחות דלקתית של דרכי הנשימה. פרופ' אוליבן קבע יפה כי מדובר בגירוי של הסימפונות כמחמיר למעשה את מחלת הריאות הבסיסית תהי זאת אסטמה או
c.o.p.d

כפי שציין זאת בחוו"ד.
דרגת נכות של 40% תואמת את ממצאי תפקוד הריאה שנעשתה בסמוך לפרישת התובע מהעבודה ומהווה בסיס איתן לקביעת דרגת נכותו עקב החשיפה התעסקותית .
משכך מציינת הוועדה:
...הוועדה מקבלת את חלוקת הנטל בחלקים שווים בין העישון הכבד לבין החשיפה התעסוקתית ומציינת שזו חלוקה נדיבה...".
9.
בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (
דב"ע נד/154-0
דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474
). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (
דב"ע לה/129-0
שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206
).
10.
עיון בפרוטוקול הוועדה כמו גם בפסיקה שצירף ב"כ המערער במסגרת הדיון שהתקיים בפני
כב' הרשמת דרוקר מעלה כי הוועדה טעתה עת התעלמה מהוראות החוק והפסיקה באשר להפחתת אחוזי נכות "על חשבון מצב קודם", כאשר על הוועדה היה להצביע על מצב רפואי שיתאם את הנזקים שנגרמו למערער כתוצאה מהעישון המהווים נתונים מוכחים כדרישת הפסיקה אשר לאורם יש לנכות בגין מצב קודם וזאת בשים לב לכך כי כבר נפסק שהרגלי עישון כשלעצמם אינם מהווים נתון מוכח ועל כן אינם בבחינת מצב קודם אשר לאורו יש לנכות מאחוזי נכות.
11.
באשר לטענת המערער לפיה על פי הפסיקה שהוגשה מן הראוי היה כי ביה"ד יקבע בעצמו את אחוזי הנכות בשים לב לאמור כי הרגלי עישון אינם בבחינת מצב קודם הרי שסבורים אנו כי במקרה זה יש לאפשר ראשית לוועדה להבהיר החלטתה ולהצביעה על מסמכים ככל שאלה קיימים ועל נתונים מוכחים באשר לקביעתה ביחס לניכוי מצב קודם וזאת בטרם יסיק ביה"ד כי אלה אינם קיימים. משום כך ובמובחן מהפסיקה אותה צטט ב"כ המערער אין ביה"ד מוצא לנכון בשלב זה עת מוחזר התיק לוועדה לשם הבהרה לקבוע נכות כמבוקש. זאת ועוד, יוער כי בפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ המערער גם לאחר שנתבקשה הוועדה להבהיר החלטתה לא מילאה היא אחר פסק הדין שניתן על ידי ביה"ד – שאז נקבע כי יש מקום לקביעת הנכות על ידי ביה"ד מקום שלא הצביעה הוועדה על קיומם של מסמכים אשר לאורם יש לנכות בגין מצב קודם.
12.
לאור האמור לעיל – הערעור מתקבל ומוחזר לוועדה על מנת שתשקול מחדש אם יש מקום לניכוי אחוזי נכות בגין "מצב קודם" – בהתאם להוראות הפסיקה, כאמור לעיל.

אם תחליט הוועדה כי יש לנכות אחוזי נכות על חשבון מצב קודם – על הוועדה להצביע על נתונים מוכחים לקיומו של "מצב קודם" בשים לב לכך כי הרגלי עישון אינם בבחינת מצב קודם. הוועדה תזמן את המערער גם באמצעות בא כוחו.
13.
תשומת לב הוועדה מופנית לכך שהיא אינה רשאית בשלב זה לשנות מהנכות שנקבעה על ידה למערער והיא כבולה בהחלטתה לפיה הנכות הקיימת למערער היא בשיעור 40$ לפי סעיף 5 (1) ג'.
14.
המשיב ישלם למערער סך של 1,500 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד תוך 30 יום מהיום.
15.
הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
י"ב שבט תש"ע, 22 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.












בל בית דין אזורי לעבודה 9584-03/09 אמנון שטריכברגר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 22/03/2010)