פסקי דין על דוד מיכאלי

20195/00 תד     26/07/2001




תד 20195/00 מדינת ישראל נ' דוד מיכאלי




1
בתי המשפט
תד 020195/00
בית משפט לתעבורה נתניה
26.7.01
תאריך:
בפני
כבוד השופטת שירה בן שלמה

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
נגד
דוד מיכאלי
הנאשם
קורנגוט

ע"י ב"כ עוה"ד

הכרעת דין
הנאשם הואשם בנהיגה בקלות ראש, בגרימת חבלה של ממש, בפני
ית פרסה תוך סיכון, בגרימת תאונה בה נחבל אדם וניזוק רכוש ובנהיגה ללא רשיון רכב תקף.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. התאונה ארעה ביום 19.12.99, בשעה 05:05 לערך, ברח' גיבורי ישראל סמוך לצומת האומנות, בנתניה.

2. הנאשם נהג מיצובישי מסחרי, מס' 59-500-62, ביציאה מחניה בצד ימין הדרך ברח' גיבורי ישראל לדרום, סמוך לפני הצומת, כשבכוונתו לפנות בצומת פניית פרסה.

3. הנהגת המעורבת נהגה הונדה פרטי, מס' 17-838-16, ברח' גיבורי ישראל לדרום, כשהיא נוסעת משמאל לרכב הנאשם.

4. בצומת או בסמוך לפניה התנגשו שני כלי הרכב. ההונדה התנגשה עם חזיתה בדופן שמאל רכב הנאשם. 60221

5. מעוצמת ההתנגשות נהדפו שני כלי הרכב מעבר לצומת.
רכב הנאשם חצה את אי התנועה ונעצר על המדרכה מעבר למסלול הנסיעה הנגדי, עם חזיתו למזרח. המיצובישי נעצר באי התנועה מכיוון המסלול הנגדי, עם החזית למערב.

6. כתוצאה מהתאונה נחבלו שני הנהגים. הנאשם נחבל חבלה של ממש בכך שנגרם לו שבר בחולית הצואר, שבר בקלויקולה ושבר בסקפולה מימין וביום 26.12.99 עבר קיבוע החוליות בהרדמה מלאה. מביה"ח שוחרר ביום 14.1.00. (התעודות הרפואיות - ת/9 ונ/1). הנהגת המעורבת נחבלה, לדבריה, בשיניים מההגה ובחזה משמאל ואושפזה להשגחה עד 21.12.99 (התעודה הרפואית - ת/1).

7. כתוצאה מהתאונה נזוקו שני כלי הרכב. רכב הנאשם ניזוק בעיקר בדופן שמאל קדמי, באזור הנהג (צילומי הרכב - ת/7 ודו"ח נזק - ת/6). המיצובישי ניזוק בחזיתו ועפ"י עדות הנהגת יצא מכלל שימוש.
גדר המחלוקת

באחריות מי ארעה התאונה והיכן?

לגרסת התביעה באחריות הנאשם אשר יצא מחניה בצד ימין הדרך, סמוך לצומת, תוך סטיה שמאלה וחסימת נתיב נסיעת המיצובישי, במטרה לבצע פניית פרסה בצומת.

לגרסת ההגנה באחריות הנהגת המעורבת מאחר ונסעה ללא אורות, במהירות גבוהה והתנגשה ברכב הנאשם שרק החל לצאת מהחניה, בהיותו במרחק 25 - 30 מ' מהצומת, בכוונה להשתלב לנתיב הנסיעה.

גרסת התביעה

1. מטעם התביעה העידו הנהגת המעורבת, ע"ת 1 מרים סאיג. השוטר שהגיע למקום סמוך לאחר ארוע התאונה, ע"ת 2 שלומי אנג'ל. והבוחן אשר הורה להזיז את כלי הרכב ולזמן את הנהגים לחקירה, מבלי שיצא למקום, ע"ת 3 רס"ב צבי שוורץ.

2. הנהגת המעורבת תארה את ארוע התאונה כדלקמן:

"...פניתי שמאלה ברח' גיבורי ישראל..ראיתי רכב חונה בחניה כפולה חניה שניה בצד ימין 100 מ' או 50 מ' לפני התחלתי לעקוף וכשממש עקפתי אותו הוא פנה שמאלה עלי." (עמ' 1 ש' 10 - 12).

"הייתי צמודה אליו שהוא פנה פשוט עקפתי אותו" (עמ' 3 ש' 13).

"הייתי במקביל אליו והוא דפק אותי ועלה עלי" (עמ' 4 ש' 7).

"הוא נתן גז ובא עלי לא ראיתי מה הוא רצה לעשות" (עמ' 4 ש' 15).

העדה תארה את אופן ארוע התאונה ומיקומם הסופי של כלי הרכב לאחריה בסקיצה שנערכה במשטרה בהנחייתה ביום 21.1.00 (נרשם בטעות 99) - ת/2.

הנאשם עפ"י תאורה יצאה מחניה כפולה בצד ימין הדרך כשהוא חוסם את נתיב נסיעתה ואז ארעה ההתנגשות בין חזית צד ימין רכבה לדופן שמאל קדמי רכב הנאשם. שני כלי הרכב נהדפו מעבר לצומת.

שדה הראיה, לדבריה, היה טוב. היתה תאורה וניתן היה לראות למרחק 200 מ' לפחות (עמ' 2 ש' 16 - 17). היא נסעה עם אורות במהירות 30 - 40 קמ"ש.

3. השוטר שהגיע למקום סמוך לאחר ארוע התאונה, בשעה 05:10, תעד את שראה בדו"ח פעולה - ת/3. כן ערך סקיצה בה סימן את מיקומם של כלי הרכב לאחר ארוע התאונה - ת/4.

לדברי הנהגת המעורבת, כפי שנרשמו בדו"ח הפעולה "...רכב המיצובישי יצא ממקום ולא ידוע לה מהיכן...". ברכב הנאשם היו שני אנשים ושניהם פונו לביה"ח.

אשר לנזקים "...ברכב המיצובישי קיים מכה בדופן צד הנהג וברכב ההונדה יש מכה בחזית..." ת/3.

מאחר ולא ידע מהיכן הגיעו כלי הרכב צייר את כל הצומת והתמרורים שבו. מיקומם הסופי של כלי הרכב תואם לסקיצה שנערכה בהנחיית הנהגת המעורבת.

4. הבוחן גבה את הודעת הנאשם "...על ספסל במחלקה, באוירה טובה, מתוך רצון" (עמ' 8 ש' 11; עמ' 12 ש' 19) ביום 31.12.99, 13 יום לאחר ארוע התאונה ו- 6 ימים לאחר שבוצע הקיבוע בהרדמה מלאה, לאחר, שלדבריו, קיבל אישור מהרופא לחוקרו.

הבוחן ערך את דוח הנזק ברכב הנאשם - ת/6, צילם את רכב הנאשם - ת/7 וערך זכ"ד לגבי מסמכיו - ת/8, ממנו עולה כי רשיון הרכב פג ביום 31.8.99, כ- 1/2 3 חודשים עובר לארוע התאונה. עם זאת, הוגש לאחרונה אישור ממשרד הרישוי לפיו היה רשיון רכב תקף בתאריך העבירה (מ 21.2.99 ועד 9.12.00)

הבוחן ערך בהנחיית הנהגת המעורבת את הסקיצה - ת/2. הוא מכיר את מקום ארוע התאונה וסימן ב- x ע"ג הסקיצה את מיקום הקונדטוריה שם, עפ"י עדות הנאשם, הוא הוריד את אחד מנוסעי הרכב. הקונדטוריה, לדבריו, נמצאת ממש בפינת הצומת (ה-x סומן בעט כחול בפינה הצפון מערבית של הצומת).

הבוחן תאר את ארוע התאונה, עפ"י העדויות והנזקים כדלקמן:

"...הוא אומר פניתי פניית פרסה, היא אומרת הוא חסם לי את הדרך והתנגשתי בו עם החזית שלי, כל הממצאים מצביעים שכך היה"
(עמ' 14 ש' 23 - 24).

"שקרתה התאונה רכב הנאשם היה בניצב לרכב השני"
(עמ' 15 ש' 23).

הבוחן נחקר ארוכות אודות האפשרות שהתאונה ארעה אחרי הצומת, סמוך לבניין פז ושלל אפשרות זו (עמ' 16 ש' 10 - עמ' 17 ש' 17).
גרסת ההגנה

1. הנאשם העיד לעצמו. היה בדעתו להעיד את הנוסע שישב ברכבו, ציון סרור אבנר, אשר עפ"י דו"ח הפעולה של השוטר שהגיע למקום גם פונה לביה"ח, אך הוא חזר בו מכוונתו זו.

2. הנאשם תאר את אופן ארוע התאונה כדלקמן:

"...עצרתי ממש בחניה על יד קונדטוריה לפני הצומת בערך איזה 25 מ', אחר כך שהורדתי אותו הייתי צריך להמשיך ולעשות פרסה בצומת. כשירד הנוסע הוא אמר שלום אז הדלקתי וינקר...הסתכלתי בראי...לא ראיתי שום דבר, היה ערפל חזק באותו בוקר...התחלתי לנסוע 10 - 15 ס"מ בקושי ואז קרה פתאום ומאז אני לא זוכר שום דבר איבדתי הכרה" (עמ' 26 ש' 16 - עמ' 27 ש' 2).

"לגבי ההודעה שהשוטר גבה אני התכוונתי שהלאה הייתי צריך לעשות פרסה ולא שעל יד הפרסה היתה התאונה, אני רק כמה ס"מ יצאתי מהחניה רציתי לצאת. אני אפילו לא התקרבתי לצומת. הייתי במרחק של 30 מ' מהצומת" (עמ' 27 ש' 23 - 26)

"אני התכוונתי מהנתיב הימני להתקרב, לעבור נתיב ולעשות פרסה מהנתיב השמאלי" (עמ' 31 ש' 3).

כדי להדגיש שחנה בחניה רגילה ולא בחניה כפולה ציין שכיבה את המנוע וירד לקנות סגריות (עמ' 30 ש' 22 - 26).

לא ברור כיצד דברים אלו מתיישבים עם עדותו בחקירה הראשית לפיה הנוסע ירד אמר שלום ואז הוא הפעיל את הוינקר והחל בנסיעה.

הנאשם ציין כי ברגע ששמע את חריקת הבלמים הבחין ברכב מתקרב אליו ללא אורות כשלהערכתו הנהגת נסעה במהירות גבוהה.

הנאשם ערך סקיצה של המקום - ת/10 כאשר הקונדטוריה נמצאת לפני "שניצל איילה" ולאחריו הצומת (עמ' 29 ש' 10; עמ' 30 ש' 11).

3. דא עקא שבהודעתו מסר דברים שונים לחלוטין.

בהודעה שנגבתה ביום 31.12.99, 13 יום לאחר ארוע התאונה, אמר:

"...אני עצרתי להוריד את הנוסע ליאור בפינת גיבורי ישראל ליד מאפיית עוגיות והתכוונתי לעשות פנית פרסה הפעלתי את הוינקר היה ערפל חזק ברחוב פעלה תאורה...פתאום אחרי שהתחלתי קצת לבצע את פניית הפרסה שמעתי רעש של ברקסים והסתכלתי בראי ראיתי שמגיעה מכונית בלי אורות שהתנגשה בי עם החלק הקדמי שלה בצד שמאל של הרכב שלי..." (ת/5 עמ' 1 ש' 12 - 22).

אני לפני שפניתי פניית פרסה הסתכלתי גם דרך המראה וגם דרך הפנית הראש שמאלה ולא ראיתי רכב לכן התחלתי לפנות שמאלה..." (ת/5 עמ' 1 ש' 31 - עמ' 2 ש' 2).

"אני התחלתי את פניית הפרסה מרח' גיבורי ישראל ולא מרח' האומנות" (ת/5 עמ' 2 ש' 14 - 15).

4. הדברים שנרשמו מפיו בתעודה הרפואית שונים לחלוטין הן מהגרסה שמסר בעדותו והן מהגרסה שבהודעתו.

"ישב ברכב (לא בנסיעה) במושב הנהג, התנגש בו אוטו מאחור מכיוון שמאל, עף החוצה (דרך דלת/שמשה?)" ת/9.
הערכת עדויות

1. לאחר ששמעתי העדים, התרשמתי מהופעתם ומאופן מסירת העדות, מעדיפה אני את גרסת התביעה על פני גרסת ההגנה.

2. הנהגת המעורבת הותירה רושם אמין גם לאחר שאזהרתי עצמי וערה אני כי עדות יחידה היא בפני
באשר לאופן ארוע התאונה. מקבלת אני את עדותה מאחר ותימוכין לה בנזקים שנמצאו בכלי הרכב ובמיקומם הסופי לאחר ארוע התאונה.

3. אין ספק בליבי שהנאשם סטה שמאלה, ביציאה מהחניה, לאחר שהוריד את הנוסע, סמוך לפני הצומת, במטרה לבצע פנית פרסה, חסם את נתיב נסיעתה וגרם להתנגשות.

4. הנזקים בכלי הרכב מצביעים על כך שהתאונה ארעה בצומת כשרכב הנאשם בניצב לרכבה.

5. מאמינה אני כי בהודעתו מסר הנאשם את הגרסה הנכונה לאופן בו ארעה התאונה, גרסה אשר תואמת לעדות הנהגת המעורבת ולנזקים בכלי הרכב.

6. דוחה אני מכל וכל את הטענה לפיה כשמסר את הודעתו היה נתון תחת השפעת תרופות ומשככי כאבים. ההודעה נגבתה 13 יום לאחר ארוע התאונה ו- 6 ימים לאחר קיבוע השבר. היה לנאשם די והותר זמן להתאושש. למרות שהבוחן נחקר אודות האפשרות שכשהעדות נגבתה "הוא לא קם מהמיטה" ושלל זאת (עמ' 13 ש' 1 - 2) הנאשם עצמו אישר בעדותו שהדברים לא נכונים ואישר את עדות הבוחן "ישבתי איתו על הספסל במחלקה בדיוק החזירו אותי אחרי צילום" (עמ' 31 ש' 26).

7. הנאשם ניסה להרחיק עצמו ככל יכולתו מהצומת, בין לפניו, עפ"י עדותו, ובין אחריו, עפ"י החקירה הממושכת של הבוחן בדבר האפשרות שארעה סמוך לבניין פז (שנמצא דרומית לצומת). אולם, כל הממצאים מצביעים על כך שארעה היא בצומת, עת החל בפני
ה שמאלה, על מנת לבצע פנית פרסה ולהוריד את הנוסע הנוסף מעבר לצומת.
8. תקנה 44 לתקנות התעבורה שכותרתה "פנית פרסה" קובעת:

"(א) לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן פניית פרסה) אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור...במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא".

9. אפילו אקבל את עדותו שהיה ערפל אותו יום, הגם שהנהגת המעורבת שוללת אפשרות זו ולא נעשה כל נסיון אובייקטיבי להוכיח זאת, ע"י הצגת תע"צ מהשרות המטאורולוגי, עדיין היה חייב לכלכל נהיגתו בהתאם, להמנע מסיכון כלי הרכב הקרבים לצומת ואם לא ניתן היה להחין בכלי הרכב, אזי באותה מידה לא ניתן היה להבחין ברכבו ולכן אסור היה לו לבצע את פניית הפרסה במקום.
סכומם של דברים, הוכח בפני
, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם עבר את העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. אשר על כן, הנני מרשיעה הנאשם בנהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש, בניגוד לסעיף 62 (2) ו- 38 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961, פניית פרסה תוך סיכון והתנהגות בדרך הגורמת חבלה ונזק, בניגוד לתקנה 44 (א) ו- 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

ניתנה היום ו' באב, תשס"א (26 ביולי 2001) במעמד הצדדים.

_________________
שירה בן שלמה
, שופטת








תד בית משפט לתעבורה 20195/00 מדינת ישראל נ' דוד מיכאלי (פורסם ב-ֽ 26/07/2001)