פסקי דין על פני אזיס | פסקי דין על עירית בת ים

30196-12/09 תק     22/03/2010




תק 30196-12/09 פני אזיס נ' עירית בת ים








בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון



22 מרץ 2010

ת"ק 30196-12-09 אזיס נ' עירית בת ים






בפני

כב' השופט
שאול מנהיים

התובעת
פני אזיס


נגד

הנתבעת
עירית בת ים




פסק דין


התובעת טוענת כי ביום 27/06/2008 צעדה על אחת מהמדרכות בעיר בת-ים, נפלה ונחבלה קשות. בעקבות החבלה נגרמו נזקים חמורים לשיניה (תותבות ובריאות), נעדרה מעבודתה שישה ימים על פי אישור מחלה מצורף, פונתה לביה"ח באמצעות אמבולנס ונדרשה לשלם לו, משקפי שמש אופטיות שברשותה נשברו, הבגדים והנעליים נזרקו לאחר שניזוקו והתלכלכו.

סכום התביעה עומד על 25,000 ש"ח.

לתביעה צורפו מסמכים שונים הכוללים בין השאר הצעת מחיר של רופאת שיניים מ-07/12/2008 המסתכמת בסך של 14,720 ש"ח ותוכנית טיפול של רופא שיניים אחר מחודש יולי 2009 המסתכמת ב-11,500 ש"ח. מסמך של רופא שיניים שלישי כולל כמה וכמה סכומים שלא ניתן להבין את הקשר ביניהם ועד כמה הם כלולים זה בזה או מצטברים זה לזה. התובעת טענה שמחמת נסיבות אישיות שאינן קשורות לתאונה החלה בטיפול רק לאחרונה וכי עלות הטיפול הכוללת עומדת על כ-29,000 ש"ח, סכום העולה על סכום התביעה. למותר לומר שלא ניתן לפסוק על פי מסמכים שבאו לעולם לאחר הגשת התביעה ואשר סכומם עולה על סכום התביעה, מה גם שאין זה מובן מאליו כלל נוכח הפער הגדול בין ההצעות שצורפו לתביעה לבין עלות הטיפול הנוכחית, כי הטיפול הנוכחי מוגבל אך ורק לתוצאות האירוע. לא מן הנמנע שהטיפול הנוכחי רחב בהרבה מהנדרש בגין האירוע וכולל גם טיפולים נוספים שיש להניח שהם דרושים לתובעת, אך אינם נובעים מהאירוע נשוא התביעה.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלת האחריות. התובעת אמנם הציגה לי תמונות, אולם התמונות הללו מתייחסות גם על פי טענתה למצב לאחר תיקון שבוצע במדרכה במקום הנפילה, ועל כן אין בהם כדי להביא תועלת. גם אין מקום לטענות הכלליות כאילו מצב המדרכות בעיר בת-ים באופן כללי אינו תקין. גם אם הטענה נכונה, אין היא רלוונטית כלל. ייתכן פגם מקומי בריצוף מדרכה בעיר שבה ככלל מקפידים על תחזוקה נאותה של המדרכות, בדיוק כפי שייתכן שאדם ייפול ללא קשר למצב המדרכה דווקא בעיר שבה המדרכות אינן זוכות לתחזוקה נאותה, ועל כן השאלה עד כמה נוהגת עיריית בת-ים להקפיד על תחזוקה נאותה של המדרכות בתחום שיפוטה פשוט איננה רלוונטית.

באותה מידה גם אין כל רלוונטיות לטענות העירייה כי היא מקפידה באופן כללי לדאוג למדרכות ואיננה מזניחה את העיר. מאותן נסיבות שכבר ציינתי, השאלה כיצד נוהגת העירייה באופן כללי איננה מקדמת את הדיון.

מהתמונות שהוצגו בפני
י, אף שהן מייצגות מצב לאחר תיקון, התרשמתי בבירור שהמדרכה רחוקה מלהיות תקינה ממקום האירוע. מכאן נובעות שתי מסקנות. המסקנה הראשונה היא שהתביעה אינה צריכה להידחות במלואה. המסקנה השנייה פועלת במידה רבה בכיוון ההפוך מכיוון שדווקא מהתמונות, במיוחד אם מצרפים אותן לטענות התובעת כי מצב התחזוקה של המדרכה באותו מקום ובעיר בכלל אינו תקין, עולה שהתובעת, המתגוררת בקרבת מקום למקום האירוע, הייתה יכולה לראות בבירור את הפגם הנטען במרצפת שעליה נפלה לדבריה.

המסקנה המצטברת משני הדברים הללו היא שמצד אחד מוטלת אחריות על הנתבעת לנפילה ולנזקים שנגרמו בגינה ומצד שני יש לייחס לתובעת אשם תורם במידה לא מבוטלת, שכן מגרסתה שלה נראה שהפגם שגרם לנפילה היא נראה לעין ולא סמוי ממנו. אדם חייב לנקוט בזהירות סבירה ולהסתכל על המשטח שעליו הוא צועד, והוא אינו יכול לצאת מהנחה שהמשטח תקין ונקי מכל מכשול. כבר נפסק שרחובות העיר אינם משטחים סטריליים והאמירה הזו היא אמירה שיש למלא אותה בתוכן.

במכלול הנסיבות אני מוצא לנכון לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 30%.

לגבי הנזק, מצאתי לנכון להתבסס על הצעת המחיר המסתכמת ב-11,500 ש"ח מיום 13/07/2009. זאת הן משום שהיא המאוחרת מבין ההצעות שהוצגו בפני
י והן משום שחובתו של תובע להקטין את נזקיו ועל כן בהעדר סיבה מיוחדת לפעול אחרת, על התובעת לקבל את ההצעה הזולה יותר מבין אלה שהוצעו לה. בנוסף ועל פי הנתונים שהתובעת עצמה סיפקה, אני פוסק לזכותה 750 ש"ח בגין אובדן ימי עבודה (משום ששישה ימי מחלה חייבים לכלול לפחות אחד משני ימי סוף שבוע והיא עצמה טוענת שהפסד יום עבודה שלה פירושו הפסד של 150 ש"ח). עוד אני פוסק לזכותה סך של 600 ש"ח על פי דבריה שלא מצאתי סיבה שלא להאמין להם בדבר שבירת משקפיים שזו עלותם המקורית וסך של 1,100 ש"ח בגין בגדים ונעליים על פי מכתב הדרישה שכתבה. סכום נוסף של 1,040 ש"ח שנדרשה לשלם עבור פינוי באמבולנס על פי מסמכים שצירפה נפסק אף הוא לזכותה.

סכום הנזק הכולל עומד איפה על 14,990 ש"ח ובעיגול קל כלפי מעלה 15,000 ש"ח. לאור הקביעה בדבר אשם תורם, יש להעמיד את אחריות הנתבעת על 70% מהסך הנ"ל. על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 10,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (24/12/2009). בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות המשפט בסך 350 ש"ח, גם כן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24/12/2009.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום,
ז' ניסן תש"ע, 22 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 30196-12/09 פני אזיס נ' עירית בת ים (פורסם ב-ֽ 22/03/2010)