פסקי דין על גבריאל גור | פסקי דין על הראל חברה לביטוח בע"מ

412/08 א     25/03/2010




א 412/08 גבריאל גור נ' הראל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בראשון לציון



25 מרץ 2010

ת"א 412-08 גור נ' הראל בע"מ - חברה לבטוח






בפני

כב' השופטת
הלית סילש


תובע

גבריאל גור


נגד


נתבעת

הראל חברה לביטוח בע"מ





פסק דין


בפני
תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותו בגין נזקים שנגרמו לדירתו עקב נזילת צנרת ואשר הנתבעת
מחויבת לשיטתו בתשלומם מכוח פוליסת ביטוח תקפה. עוד עותר התובע לפיצוי בגין מחדלי הנתבעת בתיקון הליקויים והתנהלותה ביחס לאירועים נשוא התביעה.

לטענת התובע , במועדים הרלוונטיים לתביעה החזיק בידיו פוליסת ביטוח שהונפקה על ידי הנתבעת הכוללת כיסוי ביטוחי בגין נזקי מים וצנרת. בכתב התביעה נטען כי על אף קיומה של פוליסת הביטוח, שהרי משאירע מקרה הביטוח לא פעלה הנתבעת על מנת לתקן את כל הליקויים אלא תיקנה תיקון חלקי בלבד תוך שהיא מותירה את הדירה במצב בו לא ניתן היה לעשות בה שימוש סביר במשך תקופה ארוכה.

לטענת הנתבעת לא נפל כל פגם בדרך התנהלותה ובפועל ניתנו על ידה מלוא השירותים הנדרשים בהתאם לפוליסת הביטוח.
בכתב ההגנה נטען על ידי הנתבעת כי עיקר הנזקים מקורם באירועי נזילה קודמים שנתגלו בעת ביקור אנשי המקצוע מטעמה בדירת התובע ואשר אינם מכוסים במסגרת הפוליסה, כי הצנרת בדירה היתה חלודה, וממילא העבודות לא הושלמו נוכח הוראתו של התובע להפסיק את ביצוען. נוכח כך טענה הנתבעת כי יש להורות על דחיית התביעה תוך חיוב התובע בהוצאותיה.

יצויין כי הנתבעת שילמה לתובע סך של 23,317 ₪
אשר לשיטתה מהוים את מלוא הסכומים להם זכאי התובע בגין האירוע הביטוחי המכוסה על ידה במסגרת הוראות הפוליסה בניכוי ההשתתפות העצמית.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים בפני
י ולמסמכים השונים שצורפו כראיות לתיק בית המשפט, אני מוצאת כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. להלן טעמיי והיקף החלטתי.
המחלוקות בקליפת אגוז

א.
מועד היווצרות הנזקים.
ב.
השפעת מועד היווצרות הנזקים על זכאותו של התובע לפיצוי
ג.
היקף הנזקים.
ד.
רשלנות תורמת.
מועד היווצרות הנזקים

אין חולק בין הצדדים כי במהלך חודש אפריל
2007 בוצעה פנייה של התובע לנתבעת.

בעוד לטענת הנתבעת מדובר היה באירוע נקודתי שנמצא פתרונו, שהרי לשיטת התובע, מדובר היה באירוע מתמשך.

בהמשך נתקבלה קריאה נוספת, שאז נמצאה נזילה כללית, הוחלפו צינורות בבית, נפתחו רצפות בהיקף של כ-35 מ"ר והוזמן שמאי מטעם
הנתבעת.

בעקבות ביקורו של השמאי מטעם הנתבעת בדירת התובע, ניתנה חוות דעתו על פיה מקור חלק מן הנזקים הוא ברטיבות ,נזילות והזנחה של שנים.

השאלה המהותית הינה אפוא האם מקור מכלול הנזקים הוא בנזילות שנמשכו שנים ארוכות וככל שכן, איזה חלק מן הנזקים יש לייחס לאירועים קודמים ואלו לאירוע הנוכחי.

דין טענות הנתבעת לפטור עקב העובדה כי מקור הנזק הוא נזילות במשך שנים, להידחות.

כבר בחודש אפריל 2007 נשלח לדירה נציג חב' שחר מטעם הנתבעת ביחס לנזילות בדירת השכנים. נציג חב' שחר מצא כי מדובר בבעיות איטום באמבטיה, וסיים את הטיפול תחת הסטאטוס "הסתיים". (נספח א' לחוות דעתו של השמאי מטעם הנתבעת).

אילו אכן היה מדובר בנזק של שנים, שניתן היה לצפותו על ידי אדם סביר, לא כל שכן על ידי איש מקצוע, סביר כי היה זה מאותר על ידי נציג הנתבעת כבר באותה עת.

ויש להדגיש, בעת הפנייה המקורית התובע לא עתר לתיקון נזילה מן האמבטיה, אלא טען לרטיבות בדירת השכנים. היה זה נציג הנתבעת אשר מצא כי מקורה של הרטיבות הוא בבעיית האיטום.

כאמור נציג חב' שחר, שהגיע למקום לבקשת הנתבעת, לא מציין בנתוני הקריאה הראשונים נתונים בדבר נזילה ממושכת, נזק רב, הזנחה רבת שנים או כל אינדיקציה אחרת המצביעה או היכולה ללמד כי מצב הצנרת בדירת התובע בכי רע.

אין זה סביר בעיני לצפות מאדם סביר, שאינו שרברב ואף אין לו זיקה למקצוע, כי יוכל לזהות או לפענח את מצב הצנרת בדירתו.

הנתבעת אף לא הניחה בפני
כל ראייה מכוחה יכולתי ללמוד כי התובע ידע, או צריך היה לדעת כי קיימת בעיית נזילה , קורוזיה או ליקויי בצנרת.

יש להוסיף כי הדעת נותנת שאדם סביר, ככל שהיה מגלה קודם לאותו מועד, שקיימת בעיה מובנית בנכס שבבעלותו מזה שנים ארוכות יפעל לתיקונו של אותו ליקוי.

נוכח העובדה כי הונח בפני
בסיס עובדתי על פיו היה התובע מבוטח ממילא במשך שנים ארוכות בפוליסת ביטוח המכסה נזקי צנרת, שהרי אין כל היגיון כלכלי גם בדחייה או אי טיפול בנזקים ככל שהיו כאלה, והתובע היה מודע לקיומם.

במסגרת תצהיר התשובות לשאלון של הנתבעת ענה נציגה בסעיף 5 כי המשך העבודות או תיקון הליקויים נעשה בחודש מאי 2007 לערך. תשובה זו תומכת בטענות התובע לכך שמדובר באירוע מתמשך. אציין כי טענות הנתבעת בסיכומיה בסוגייה זו, דינן להידחות. ככל שנציג הנתבעת לא ידע נתון זה או אחר, יכול היה לציין זאת במפורש. נציגי חב' שחר, הינם נציגים של הנתבעת ונותני שירותים לנתבעת. הדעת נותנת כי היתה לנתבעת הדרך לקבל את המידע, ואיני סבורה כי הכשל בעניין זה, נופל לפתחו של התובע.

מר אילן חסן היה נציג הנתבעת (מטעם חב' שחר) אשר לשיטת הנתבעת ביצע את התיקונים במקום. בחקירתו הנגדית לא ידע עד זה לומר בוודאות אם מדובר בנזק של שנים רבות (ראה עמוד 19 שורות 15-16 לפרוטוקול מיום 26.11.09) . אומנם ידע מר חסן לומר כי מדובר בצנרת רקובה, אך לא ידע לומר מה תקופת הריקבון. לא זו אף זו משנשאל עד זה במפורש האם נכון כי דיווח על נזקים גדולים עקב הזנחה ממושכת, השיב : "אין דבר כזה" (עמוד 19 שורה 21 לפרוטוקול מיום 26.11.09 ).
מאידך, במסגרת חקירתו הנגדית לב"כ התובע טען כי ייתכנו מקרים שבהם בתחילה נקבע כי מדובר בבעית איטום ובדיעבד מתברר כי מדובר בדליפה פעילה (עמוד 22 שורות 26-28 לפרוטוקול).

מר חסן זומן לעדות על ידי הנתבעת, היה עובד של חב' שחר אשר נתנה שירותים לנתבעת ועדותו בפועל, תומכת בטענות התובע.


לטענת השמאי מטעם התובע הנזקים מקורם בתקופה שבה היתה הדירה מבוטחת על ידי הנתבעת (ראה עמוד 2 לחוות הדעת). לטענת השמאי מטעם הנתבעת, מקורו של הנזק הוא בתקופה שקדמה לתקופת הביטוח (עמוד 3 לחוות הדעת).

עיון בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת מלמד כי לכאורה מסקנתו של המומחה נסמכה, בין היתר, על נתונים עובדתיים. נתונים אלו לא הוכחו בפני
. כך נטען לדוגמא כי לטענת המבוטח (דהיינו התובע) התלוננו שכניו לאורך השנים על רטיבויות.

במסגרת חקירתו הנגדית של התובע בפני
לא עלה כי מדובר בתלונות מעין אלו, אלא שהתלונה היחידה נוגעת לאזור אחר לחלוטין של הבית בעוד התלונות ביחס לרטיבות הנוכחית מקורן בחודש אפריל 2007 לערך, דהיינו בתקופה בה היה הנכס מבוטח בפוליסה של הנתבעת.

לא ברור אפוא, מה מקורם של אותם נתונים עובדתיים, הם לא נתמכו בראיות כלשהם,
וממילא היקף יכולתו של המומחה מטעם הנתבעת לזכור מה היה באותה דירה כמו גם שאלת ביקורו בדירת השכנים נמצאה על ידי כחסרה. כן נתתי דעתי לעובדה כי על אף שהאירוע בו אותרה הנזילה היה בחודש מאי לערך, ניתנה חוות דעת המומחה רק כשלושה חודשים לאחר מכן. העובדה כי במסגרת חוות הדעת השמאית מטעם התובע נאמר כי במהלך השנים אותרו ותוקנו מספר דליפות, אין בה כדי להועיל או לגרוע.

גם לאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של מר רוס בפני
י, לא התרשמתי כי בפועל ניתן לקבוע מסמרות באשר למועד בו החלה הרטיבות בדירת התובע, בוודאי שלא ביחס לשאלה האם מדובר אכן בהזנחה של שנים וסבורה אני כי ראוי היה נוכח טענות הנתבעת כי זו תציג בפני
חוות דעת הנדסית (בנוסף לחוות הדעת השמאית) בתמיכה לטענותיה.

מעל כל אלו, קיימת עדותו של התובע.
מצאתי את עדותו של התובע באשר למועד התרחשות האירועים והנזקים כמהימנה. התרשמותי הבלתי אמצעית מעד זה היתה כי לא מדובר בעד מתוחכם או במי שמבקש להתעשר על חשבון הנתבעת, אלא במי שמצא עצמו ביום בהיר אחד, עם נזקי נזילה מהותיים, צורך לתקנם וסירוב של הנתבעת לפעול ביחס לחלק מאותם תיקונים. בניגוד לסיכומי הנתבעת, לא מצאתי כי היה בחקירתו הנגדית של התובע כדי סתירות מהותיות וגרסתו כי ביקש לתקן את הליקויים בדירה ולאחר מכן סירב להמשך פעולות הנתבעת עקב התיקון החלקי, היתה סבירה בעיני.

נוכח מכלול האמור לעיל באתי לכלל מסקנה כי יש לראות את האירועים מחודש אפריל ואילך, ככאלו המקימים לתובע את הזכות להיפרע מן הנתבעת בגין נזקיו.

היקף הנזקים ושווי תיקונם:

הצדדים נחלקו ביניהם הן ביחס להיקף הנזקים שנגרמו והן ביחס לשווי תיקונם/החלפתם.

התובע הגיש במסגרת ראיותיו חוות דעת שמאית של מר שלמה פרנקיל ואילו הנתבעת הגישה את חוות דעתו של השמאי מר רוס.

בעוד הוכחת קיומם של הנזקים או ההצדקה להחלפתו של פריט זה או אחר היא עניין ראייתי, שהרי שווי הליקויים/הנזקים היא אכן שאלה שבמומחיות ולצורך מתן הכרעה בה אכן נדרשתי לחוות הדעת השמאיות של הצדדים.

בפסק דיני זה אתייחס לכל אחד מן הרכיבים בנפרד:
ריצוף וחול

לצורך פסיקתי ביחס לרכיב זה נדרשתי לבחון את השאלות בדבר קיומה של הצדקה להחלפת כל הריצוף והחול בדירה, שטח הדירה לצורך אותו חישוב, ושווי הנזק.

באשר להחלפת הריצוף שהרי במקום שבו הוכר הצורך בהחלפת חלק מן הריצוף, קיימת בתיק זה הצדקה להחלפתו בדירה כולה.
לא מדובר במקרה זה בהחלפה של מרצפת בודדת במקום צידי בדירה אלא שאף לשיטת הנתבעת מדובר בהחלפה של למעלה משבעה מ"ר.
יודגש אגב כי במסגרת נתוני הקריאה של חב' שחר, נאמר כי יש צורך בפתיחה של 35 מ"ר של ריצוף (נספח ב' לתצהירו של מר ארוך מטעם הנתבעת).

המומחה מטעם הנתבעת העיד כי גם במקום שבו יוזמן אותו סוג ריצוף עצמו, הגוונים לעולם לא יהיו אחידים.

אין זה סביר בעיני כי התובע יידרש להסכים לכך שדירתו תהא מרוצפת בגוונים שונים. דרך זו אין בה כדי השבת המצב לקדמותו.

באשר להחלפת החול, שהרי דומה כי עובדתית הצדדים אינם חלוקים באשר לעצם העובדה כי החול היה רטוב מאוד. בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת צויין כי מצע החול מתחת לריצוף "ספוג מים" (עמוד 2 לחוות הדעת). המחלוקת בין הצדדים נגעה לעצם ההצדקה בהחלפתו על ידי הנתבעת נוכח טענתה כי מדובר בהצטברות נוזלים עקב אותה הזנחה של שנים. משלא נתקבלה טענה זו של הנתבעת שהרי יש להורות על החלפת החול על ידי הנתבעת.

באשר לשטח הדירה שהרי בכך דומה כי שני הצדדים כשלו.
התובע הסתמך על חוות דעת השמאי, אשר מחקירתו הנגדית עלה כי כלל לא מדד את הדירה. לטענתו הסתמך על חשבון הארנונה של הדירה בהפחתה של שיעור הרכוש המשותף בכ-10%.
אין בידי לקבל את דרך הערכתו זו.
לא הוצג לי חשבון הארנונה, או העתק כלשהו של מסמך רשמי ממנו ניתן ללמוד מהו שטח הדירה.
הטענה כי הסתמך על דברים שנאמרו לו (עמוד 5 שורות 8-9 לפרוטוקול מיום 9.2.09) אינה סבירה בעיני.
כמו כן לא ברור מדוע דווקא הופחת סך של 10% משטח הדירה על חשבון שטחים משותפים, ומעל כל אלה לא ברור לי מדוע לא בוצעה הפעולה הפשוטה ביותר של מדידת הדירה ותיעוד בעניין זה.

הנתבעת מצאה לנכון לחשב את היקף החלפת הריצוף לפי 60 מ"ר, כאשר עובדה זו נלמדת מחוות הדעת הראשונית שהוצאה על ידה (עמוד 3 לת/2 ). גם דרך חישוב זו תמוהה בעיני במקום שבו לשיטת הנתבעת עצמה, מדובר בדירה בת 70 מ"ר (עמוד 2 לחוות דעתו של המומחה מיום 27.11.08).

מתוך שכך, יש לחשב את שטח הדירה לצורך החלפת הריצוף והחול לפי 70 מ"ר, לפי השטח שהוכר על ידי הנתבעת, כהודאת בעל דין.

באשר לסכומים שהרי התובע הסתמך על חוות דעתו של השמאי מטעמו. לחוות הדעת לא צורפו הצעות מחיר, ומן החקירה הנגדית עלה כי השמאי "לא מאמין בהצעות מחיר" (עמוד 6 שורה 14 לפרוטוקול מיום 9.2.09) אלא מסתמך על ניסיונו.
מאידך, הנתבעת טענה כי פנתה לקבלת הצעת מחיר מצד ג'. ואולם אותה הצעת מחיר שהוצגה על ידי מר רוס, מלמדת כי היקף הסכומים שננקבו באותה הצעה גבוהים בחלקים ניכרים מאלו שננקבו במסגרת חוות דעתו.
הגם שלשיטתו של המומחה ההצעה תוקנה (עמוד 14 שורה 7 לפרוטוקול מיום 25.10.09) שהרי גם המומחה מטעם הנתבעת לא הציג בפני
הצעה מתוקנת חליפית.

ואולם, נטל ההוכחה בדבר היקף הנזקים מוטל על התובע, ובמקום שבו לא הוצגו לי מסמכים נוספים מעבר לחוות הדעת, וכאשר המומחה מטעם התובע לא ידע לומר בוודאות במסגרת חקירתו הנגדית האם מדובר בחישוב לפי 82 מ"ר או לפי 74 מ"ר, שהרי מצאתי לפסוק את שיעור נזקיו של התובע בכל הנוגע להחלפת הריצוף והחול , על בסיס חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת, תוך התאמת היקף שטח הדירה לשטח של 70 מ"ר.

באשר לדרך חישוב הפיצוי , שהרי לשיטתי יש לחשב את הסכומים לפי ערכי כינון. התובע יידרש לתיקון הריצוף והחלפת החול בפועל. הסיבה בגינה לא הוחלפו אלו, אינה נובעת אך מטעמים הנוגעים בתובע, אלא גם עקב החלטתה של הנתבעת שלא להחליף את החול ועקב הימשכות ההליכים מול הנתבעת ומול נציגיה. אין הנתבעת יכולה לצאת נשכרת מדרך התנהלות זו.

הערכת הנזק בגין פיצוי והחלפת מצע החול, על פי חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת לערכי כינון, ותוך התאמת היקף השטח ל-70 מ"ר עומדת על סך של 4,900 ₪.

הערכת הנזק, על פי חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת לערכי כינון ביחס להחלפת הריצוף תוך התאמת שטח הדירה ל-70 מ"ר, עומדת על 21,897 ₪.
ייבוש על ידי היבשנים

הערכת הנזק הינה שווה לשני המומחים דהיינו סך של 1,500 ₪.
פירוק משקופים והחלפת משקופים

במקום שבו הוכח בפני
כי מקור הנזק בדירה אינו נובע מהזנחה של שנים אלא מן האירוע הביטוחי, שהרי לכאורה די בכך על מנת להצדיק פסיקתו של פיצוי הנדרש לצורך פירוק והחלפת המשקופים.

אני מודעת לטענות הנתבעת כפי שבאו לידי ביטוי בשאלות במסגרת החקירה הנגדית ובמסגרת הסיכומים על פיהן המשקופים ממילא לא היו נעוצים בחול, וממילא ניתן להורות על החלפת החלק התחתון של המשקוף בלבד, ואולם לשיטתי אין בהחלפת חלק מן המשקוף כדי השבת המצב לקדמותו, ובאשר למיקום המשקופים שהרי מן התמונות שצורפו ניתן לראות כי המשקופים אכן מגיעים עד לשטח החול בדירה, וממילא ניתן לראות בבירור כי הנזק למשקופים הינו בחלק התחתון, עובדה המחזקת את טענות התובע.

עם זאת, במסגרת חקירתו הנגדית של התובע, עלה כי ביחס למשקוף המקלחת מדובר בנזק ישן. טענתו כי ממילא יש להחליף את המשקוף עקב החלפת הריצוף, אינה מקימה הצדקה לפיצוי בגין משקוף זה. מטרת הפיצוי הינה השבת המצב לקדמותו ולא שיפור תנאיו של התובע. (ראה עמוד 21 שורות 24-27 לפרוטוקול הדיון מיום 9.2.09).

כמו כן מחוות דעתו של המומחה מטעם התובע עלה כי במסגרת התיקונים הזמניים שבוצעו בדירה הוחלף משקוף חדר השירותים (סעיף ה' לחוות הדעת של השמאי מטעם התובע). אין מקום לדרוש בגין כך פיצוי כפול. לשאלתי השיב השמאי מטעם התובע כי אכן מדובר בטעות ובכפל תשלום (עמוד 7 שורות 26-27 לפרוטוקול הדיון מיום 9.2.09).

נוכח האמור לעיל יש להורות כי על הנתבעת לשלם לתובע בגין רכיב נזק זה עבור שניים מתוך ארבעת המשקופים בלבד (בגין פירוק ואספקה) בסך כולל של 2,425 ₪.

החלפת ארונות מטבח והחלפת משטח שיש

בכתב התביעה ובחוות דעת המומחה מטעם התובע נטען כי על מנת להחליף את צינור המים החמים והקרים בדירת התובע, נאלצו נציגי חב' שחר לנסר את ארונות המטבח.

נוכח כך, נטען כי יש צורך בהחלפת כל ארונות המטבח כמו גם השיש בדירה.
לא מצאתי לקבל את תביעתו של התובע בגין רכיב נזק זה.

מן התמונות שצורפו על ידי התובע עולה כי הוכנס צינור, הגם לא רחב, ולא נראה כי המטבח ניזוק בצורה בלתי סבירה או כזו המונעת שימוש. ויודגש, לא הוצגה לי חוות דעת או הצעת מחיר ביחס לתיקון חלקי כזה או אחר של ליקוי במטבח אלא שהתובע עתר להחלפתו באופן מלא.
בפני
הוצגו תמונות בהן נראה ארון המטבח מלא בכלי מטבח, ונצפה על ידי שניתן היה לעשות בו שימוש סביר בהחלט.

גם המומחה מטעם התובע לא טען כי הארונות ניזוקו כדי אובדן יכולת השימוש בהם אלא שלשיטתו מדובר בכך ש"אפשרות השימוש בהם פחתה" (סעיף ד' להסברים לחוות דעת השמאי). לא ברור לי, גם לאחר עיון בתמונות מדוע פחתה אפשרות השימוש ואיני סבורה שיש מקום להורות החלפת ארונות המטבח עקב כך.

בעדותו של השמאי מטעם התובע העיד זה כי אין בידו תמונות של ניסור הארון. הטענה כי על בסיס כך שיש מקום להחלפת כל ארונות המטבח, דינה להידחות.

התובע הוסיף וטען כי בעת החלפת המטבח, יכול ויינזק השיש ומכאן שיש מקום כבר כעת להורות על שיפוי בגין החלפתו.

לא הוכח כי השיש אכן נפגע, או צפוי להפגע, או שהפגיעה בו תהא כזו המחייבת החלפתו באופן מלא. אין מקום להורות על פיצוי בגין פוטנציאל שהיקפו או אפשרות מימושו אינם ידועים.

כמו כן במקום שבו הוכח שאין כלל מקום להחלפת המטבח, ממילא מתייתרת ההצדקה להחלפת השיש.

תיקוני טיח וצבע

הצדדים לא היו חלוקים ביחס לחובת הנתבעת לתשלום בגין נזק זה, אלא ביחס לעלותו.
מעדותו של התובע עלה כי בוצעו על ידו תיקונים בבית בשווי של כ-20,000 ₪, הגם שלא הוצגו חשבוניות בגין אותו תיקון. כאמור, מצאתי את עדותו בפני
, כמהימנה, ומכאן שיש להורות כי התיקון בוצע בפועל, וכי על הנתבעת לפצות את התובע בערכי כינון.

במסגרת חוות דעת השמאי מטעם התובע, הוערך הנזק בסך של 8,663 ₪.
במסגרת חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת הוערך הנזק בסך של 5,800 ₪ בתוספת מע"מ, דהיינו סך של 6,699.

בניגוד לתובע, הציגה הנתבעת (במסגרת חקירתו הנגדית של המומחה מטעמה) את הצעת המחיר שנתקבלה מצד שלישי (אורם ניהול נזקי אש ומים בע"מ) כאשר מהצעת מחיר זו ניתן ללמוד כי עלות תיקוני הצבע והטיח הינה נמוכה בהרבה מזו שננקבה על ידי השמאי מטעם התובע.

לאחר שעיינתי בשנית בפרוטוקול הדיון, בעדויות שני השמאים ובמסמכים שצורפו אני מוצאת לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת, אם כי על פי ערכי כינון, ולהורות כי היקף התשלום יעמוד על סך של 6,699 ₪.


עבודות אינסטלציה ותיקון זמני

התובע עתר לתשלום בגין תיקון האסלה ודלת חדר השירותים
כמו גם בגין "תיקון זמני". ביחס לכל אחד מן הרכיבים דרש התובע פיצוי בהיקף של 2,888 ₪.

אקדים ואומר כי מפרוטוקול הדיון עולה כי בפועל עסקינן באותו נזק ובדרישה כפולה. מתוך שכך, אין מקום לאשר את שני רכיבי הפיצוי.

בחוות הדעת מטעם הנתבעת נטען על ידי השמאי כי תיקון זמני אינו מכוסה על פי תנאי הפוליסה וממילא בוצעו התיקונים הנדרשים בהתאם לנזק המכוסה על ידי הנתבעת.

במקום שבו במסגרת העבודות הוסרה האסלה לצורך תיקון הצינור שהרי על הנתבעת היה להשיבה. אי השבתה של האסלה על ידי הנתבעת, נבע ככל הנראה מהפסקת העבודות במקום.

ממכלול הראיות בתיק זה עלה כי נציגי הנתבעת החלו בביצוע עבודות התיקון של הצנרת בדירה אך עקב מחלוקות בין הצדדים ביחס להחלפת החול והריצוף, הורה התובע לנתבעת שלא להשלים את ביצוע העבודות.

משהוכח כי לא היתה הצדקה לעמדת הנתבעת שלא להחליף את הריצוף ואת החול בדירה בכללותה שהרי בדין סירב התובע לאפשר לנתבעת להשלים את העבודות.

נוכח כך ונוכח העמדה כי ביצוע זמני זה היה מיועד להקטין את הנזקים על מנת לאפשר לתובע ומשפחתו להתגורר בדירה, שהרי יש מקום להורות כי הנתבעת תישא בעלות נזקיו של התובע בסך של 2,888 ₪ .

ניקיון בגמר עבודות ושינוי ריהוט בדירה

עיון בתמונות הדירה כמו גם מהות העבודות הנדרשות (ריצוף הדירה והחלפת חול) מחייבים מעצם טיבם שינוע של הריהוט וכן הליך של ניקיון לאחריו.
גם בהצעת המחיר שהוצגה על ידי המומחה מטעם הנתבעת, נאמר במפורש כי יש לפנות את תכולת הדירה לצורך ביצוע העבודות.
הנתבעת הסכימה כי עלות שינוע הריהוט הינה בהיקף של 1,733 ₪, כטענת התובע, אך כיוון שעסקינן בכינון, טענה להעדר צורך בתשלום בהעדר קבלות.

מן העדויות השונות בתיק זה עולה כי עבודות הריצוף והחלפת החול טרם בוצעו. עם זאת משיבוצעו אלו, יידרש אותו שינוע ואותו ניקיון, ומכאן שהתובע זכאי לפיצוי בגינם.

הסיבה בגינה לא בוצעו התיקונים מקורה בעיקר במחדלי נציגי הנתבעת ובהחלטתה בדבר היקף התיקונים. מתוך שכך, יש להורות כי התובע זכאי לפיצוי בגין נזקיו אלו.

הסכומים שננקבו על ידי המומחה מטעם התובע בעניין זה סבירים בעיני, ויש להורות שעל הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 3,466 ₪
שכר טרחה עבור ניהול פיקוח ושמאות

שכר טרחה עבור ניהול ופיקוח הוערך על ידי הנתבעת בהיקף של 5% משווי הנזק המאושר (ראה סעיף 7 להסברים בחוות הדעת מטעם הנתבעת). שכר הטרחה בגין ניהול ופיקוח לאור היקף הנזק שהוכר על ידי עומד אפוא על סך של 2,189 ₪

הסכום שהוערך על ידי השמאי מטעם התובע הינו כללי מאוד, לא מפורט לחלקיו ,אינו ברור די צורכו וכולל לכאורה עלותה של חוות הדעת השמאית, הגם שמדובר בהוצאות שהן חלק מן ההליך המשפטי, וראוי שיידונו בנפרד. השמאי מטעם התובע אף העיד כי שכרו נקבע על פי אחוזים מן התוצאות, וממילא אין מקום לפסוק אותו במסגרת רכיב נזק זה (ראה עמוד 12 שורה 18 לפרוטוקול מיום 9.2.09).

כמו כן, הערכת רכיב זה של פיקוח וניהול בשיעור של 7,400 ₪, כאשר הנזק הכולל לו אחראית הנתבעת הוא בשיעור של כארבעים אלף שקל בלבד, אינו סביר בעיני.

מתוך שכך, יש להורות כי על הנתבעת לשאת בשכר טרחה בגין ניהול ופיקוח בשיעור של 2,189 ₪
בעוד ההוצאות בגין ניהול ההליך יידונו בנפרד.
תשלום בגין שכר דירה

התובע עתר לפיצוי בגין שלושה חודשי שכירות ובסך כולל של 6,000 ₪.
במסגרת תצהירו צירף התובע העתק הסכם שכירות במסגרתו נקבע כי השוכר (התובע) ישלם למשכיר סך של 2,200 ₪ לחודש (נספח ו3 לתצהיר).

מחוות הדעת של המומחה מטעם התובע עלה כי התובע נדרש להתגורר מחוץ לדירה חודש אחד בלבד, וכי יידרש לחודש נוסף לצורך "שיקום הדירה". המומחה אף חזר על דבריו אלו במסגרת עדותו בפני
(עמוד 12 שורה 30 לפרוטוקול הדיון מיום 9.2.09).

אין אני סבורה כי על הנתבעת לשאת בתשלום דמי שכירות בגין תקופה ארוכה יותר מזו שהוכרה אף על ידי השמאי מטעם התובע.

טען התובע כי נדרש לגור מחוץ לביתו במשך חודשים ארוכים. ייתכן. עם זאת, על הנתבעת לשאת אך באותן עלויות הנובעות ממעשיה שלה, ועד כמה שלא יכול היה התובע לצמצם את נזקיו, בהתאם לחובתו על פי דין.

במקום שבו הוכרה זכותו של התובע לפיצוי בגין התיקון הזמני, וזה נעשה לפי הנחיית המומחה מטעם התובע כחודש ימים לאחר האירוע ובדרך שאפשרה לדבריו מגורים במקום (הגם לא ברמה אופטימלית), שהרי אין מקום לפיצוי בגין שכירות לתקופה של שלושה חודשים.

מחקירתו הנגדית של התובע כי במהלך כשלושה שבועות התגורר בבית הוריו (עמוד 16 שורות 26-27 לפרוטוקול הדיון מיום 9.2.09 ).
עיון בהסכם השכירות שצורף על ידי התובע מלמד כי תקופת השכירות החלה מיום 1.6.09 , תקופה התואמת לכאורה את טענתו בדבר מגורים בבית הוריו וכן את טענות הנתבעת עצמה כי הדיווח הנוסף התקבל בחודש מאי 2007.

באשר לדמי השכירות בגין חודש נוסף, שהרי טענתו של התובע בעניין זה סבירה בעיני . במקום שבו נדרשת החלפה של ריצוף הדירה והחלפת החול בה ובמקום שבו נדרש שינוע של המיטלטלין בדירה, לא ניתן לצפות כי התובע ומשפחתו ימשיכו לגור באותה דירה.

כמו כן גם במסגרת פוליסת הביטוח הוכרה זכותו של התובע למדור חלופי במקום שבו פעולות השיקום מחייבות פינוי (ראה סעיף 3ג(3)לפוליסה).

מתוך שכך, יש להורות כי התובע זכאי לפיצוי בגין שבוע אחד בלבד ביחס לתקופת המגורים שעד להשמשת הדירה ולדמי שכירות בגין חודש נוסף לצורך שיקום הדירה.

סך כל הנזק מוערך על ידי, על בסיס סך דמי השכירות הנקוב בהסכם שצורף על ידי התובע,
בסך של 2,750 ₪.
פיצוי בגין שיחות טלפון

התובע עתר לפיצוי בגין הוצאות שיחות טלפון לנתבעת בשיעור של 2,000 ₪. לא הוצגו לי ראיות כלשהן ביחס להיקפו של נזק זה או
לכך שהנתבע אכן שילם סכום זה או אחר בפועל. בבואו של תובע לעתור בפני
בית המשפט כי יפסוק לו פיצוי הוא נדרש להוכיח לא אך את חבותו של הנתבע, אלא גם את גובהו של הנזק. בהעדר ראיות כלשהן, אין מקום לפסיקתו של פיצוי בגין רכיב נזק זה.

עוגמת נפש

התובע עתר לפיצוי בשיעור של 10,000 ₪.
עוגמת נפש הינו רכיב אשר מעצם טיבו כפוף לשיקול דעתו של בית המשפט.

מצאתי את התנהלותה של הנתבעת בתיק זה כבלתי סבירה וזאת הן בהיבט נכונותה לתקן את הליקויים הנובעים מן הדליפה בצנרת, ויותר מכך, בהיבט לוחות הזמנים שנדרשו לצורך קבלת החלטות בעניינו של התובע.
התכתובת שצורפה לתצהירים כמו גם המועדים הנלמדים מתצהירי נציגי הנתבעת עצמם, מלמדים על כך שהנזילה התגלתה בחודש מאי 2007.
מעט התיקון הראשוני כל התנהלות הנתבעת מול התובע, התעכבה הרבה מעבר לסביר. כך לדוגמא עלה כי ביקורו של השמאי בדירת התובע התקיים רק ביום 30.7.2007 וכי חוות דעתו הראשונית התקבלה רק במהלך חודש אוגוסט 2007.
גם במקום שבהן יש מחלוקות בין הצדדים, ועצם קיומה של מחלוקת הוא לגיטימי, שהרי עדיין נשאלת השאלה כיצד מתנהלת הנתבעת לצורך בירור אותה מחלוקת. התנהלותה של הנתבעת בתיק זה , אינה סבירה בעיני.

ויובהר, אין הנתבעת חייבת בפיצוי בגין עוגמת נפש בשל עצם קרות אירוע מקרה הביטוח, ואולם היא חבה בפיצוי עקב התנהלותה לאחר איתור הנזק.

לאחר שנתתי דעתי למכלול טענות הצדדים אני מוצאת להורות על פיצוי התובע בגין רכיב עוגמת הנפש בסך של 6,000 ₪.

סוף דבר
סך כל נזקיו של התובע, כפי שנפסקו על ידי במסגרת תביעה זו עומדים על סך של 54,714 ₪
מסכום זה יש להפחית את הסכום ששולם על ידי הנתבעת לתובע בסך של 23,317 ₪ וכן סך של 474 ₪ בגין השתתפות עצמית בהתאם לתנאי הפוליסה.

מתוך שכך אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 30,923 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (22.1.2008) ועד התשלום המלא בפועל.

כן תישא הנתבעת בהוצאות ההליך בסך של 3,500 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בשיעור של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.
זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.
ניתן היום,
י' ניסן תש"ע, 25 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 412/08 גבריאל גור נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/03/2010)