פסקי דין על עיריית חדרה | פסקי דין על לביא אברהם חב' לבנין ופיתוח | פסקי דין על אברהם לביא | פסקי דין על מלכה לביא ואח' |

2105/05 א     04/04/2010




א 2105/05 עיריית חדרה נ' לביא אברהם חב' לבנין ופיתוח בע"מ, אברהם לביא, מלכה לביא ואח'








בית משפט השלום בחדרה




04 אפריל 2010

ת"א 2105-05 לביא אברהם חב' לבנין ופיתוח בע"מ
ואח'
נ' עיריית חדרה
ואח'





בקשה מס' 16

בפני

כב' השופטת
קרן אניספלד


מבקשת

עיריית חדרה


נגד


משיבים

1.לביא אברהם חב' לבנין ופיתוח בע"מ
2.אברהם לביא
3.מלכה לביא
4.בני ממקה, מהנדס העיר חדרה
5.אליסייה רובינשטיין, מנהלת מחלקת רישוי ובניה
6.בני ימין, מנהל מחלקת השבחה


החלטה


לפני בקשתה של המבקשת להורות על דחיית חלק מן התובענה דנן על הסף.

א.
ההליך והצדדים לו

1.
המשיבים 1 עד 3 הגישו נגד המבקשת ונגד המשיבים 4 עד 6 תובענה כספית לתשלום סך של 2,500,000 ₪. המשיבים 4 עד 6 הינם עובדיה של המבקשת, עיריית חדרה
(להלן: "העירייה" או "המבקשת"). מלכתחילה הוגש כתב-התביעה בהליך דנן ביום 2.5.2005. כתב-תביעה מתוקן הוגש ביום 19.3.2009, לאחר נטילת רשות.

2.
ההליך נסב על התנהלות הנתבעים, העירייה ושלושה מעובדיה, בכל הקשור לבקשתה של התובעת 1 ליתן לה היתר בנייה והיתר אכלוס ("טופס 4") לנכס נשוא התובענה. נכס זה מהווה חלק מבניין המצוי ברחוב הבנים 1 בחדרה והידוע גם כחלקה 38 בגוש 10036 (להלן: "הבניין").

3.
עיון בכתב-התביעה המתוקן מעלה כי הוא נסמך על שתי עילות, האחת מדיני הנזיקין והשנייה מדיני ההשבה. התביעה הנזיקית עוסקת בנזקים אשר נגרמו לתובעים, לטענתם, בשל אי-מתן "טופס 4" לבניין. בגדרו של ראש נזק זה נטען כי הנתבעים, ביחד ולחוד ו/או מי מהם, "[...] התרשלו ו/או חדלו [...] כלפי התובעים ולא עשו את כל הנדרש מצידם באופן היעיל, האמין, הסביר, ההגון וההגיוני להנפקת טופס 4 – על כל הנובע והמשתמע מכך" [סעיף 2(ב) לכתב-התביעה המתוקן]. במסגרת תביעת ההשבה עתרו התובעים להשיב להם סכומים ששילמו בגין היטל השבחה בקשר עם בקשותיה של התובעת 1 ליתן היתר בנייה לבניין. בעניין זה נסמכת התובענה על הטענה כי היטל ההשבחה שולם לשווא, שכן מצד אחד לא הפיקו התובעים כל הנאה מן הסכומים ששולמו על-ידם ומצד שני נהנו מתשלומי התובעים צדדים שלישיים שלהם זכויות בבניין.

4.
בגדרה של הבקשה שלפני העלתה העירייה שלושה טעמים שונים המצדיקים לטעמה דחייה חלקית של התובענה על הסף, ואלה הם: התיישנות, מעשה בית-דין וחסינות עובדי ציבור. טענות אלה – כביטויין בבקשה, בתשובה ובתגובה שהוגשו על-ידי הצדדים – יידונו להלן.

ב.
התיישנות

1.
עיון בכתבי-הטענות מעלה כי התובעים רכשו זכויות בבניין בשנת 1996 וכי הבקשה הראשונה למתן היתר בנייה בהתייחס לבניין הוגשה על-ידי התובעת 1 בחודש מרץ 1996. בהתאמה, הן בכתב-התביעה המקורי והן בכתב-התביעה המתוקן גוללו התובעים מסכת עובדתית הנוגעת לעניינים השנויים בין הצדדים במחלוקת ושראשיתה בשנת 1996.

2.
כבר בכתב-ההגנה המקורי שהוגש בהליך זה העלו הנתבעים טענת התיישנות. בתוך כך נטען כי לאור מועד הגשת התביעה, 2.5.2005, התיישנה התובענה בהתייחס לתקופה הקודמת ליום 3.5.1998 (להלן: "טענת ההתיישנות").

3.
במספר הזדמנויות שונות הביעו התובעים את הסכמתם, בכתב ובעל-פה, לטענת ההתיישנות הנ"ל שהועלתה על-ידי הנתבעים. בתגובת התובע 2 שהוגשה בהליך דנן במענה לכתב-התביעה המקורי [נספח יד לבקשה שלפני] נאמר בעניין זה כך:

"התובעים מתכבדים בזה להגיב לגבי טענות התיישנות מטעם הנתבעים, ומודיעים בזה שהתובעים מסכימים בזה לבקשת התובעים ומעמידים את תחילת התביעה מיום 3.5.98 ובזה מיותר הצורך מצד הנתבעים לתקן את כתב ההגנה".

בכתב-התשובה שהוגש במענה לכתב-ההגנה המתוקן שבו התובעים והדגישו כי "בשל טענת ההתיישנות 'מתחילה התביעה' מ-1998 וככל שיש הידרשות לתקופה הקודמת לכך הרי היא נוגעת לשלימות הפן העובדתי". על דברים אלה שב והצהיר בא-כוחם של התובעים בישיבת קדם-משפט שהתקיימה ביום 8.12.2009. גם בתשובה לבקשה שלפני ובתצהירו של התובע 2 אשר צורף אליה הוטעם שוב כי נזקי התובעים נתבעו בהליך דנן בגין התקופה שמשנת 1998 ולא משנת 1996.

4.
רק בגדרה של הבקשה שלפני שינו התובעים טעמם, לראשונה, וביקשו לכאורה לטעון כי התובענה חלה גם על עילות שראשיתן לפני שנת 1998, זאת בהתבסס על הוראתו של סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

5.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני קובעת כי התובענה דנן התיישנה בהתייחס לכל מעשה, מחדל, או נזק שנגרם בשל מעשה או מחדל כאמור, אשר קדמו ליום 3.5.1998. כאמור, במספר הזדמנויות הביעו התובעים עמדתם כי התובענה דנן מתייחסת רק לאירועים שמיום 3.5.1998 ואילך וציינו כי אירועים מוקדמים יותר מובאים אך לשם שלמות התמונה ולא כחלק מעילת התובענה. עמדה זו הובעה בגדרו של ההליך דנן, בעל-פה ובכתב, כשהיא מהווה מענה ישיר לטענת ההתיישנות שהועלתה על-ידי הנתבעים. עמדת התובעים הובעה בניגוד לאינטרס התובעים להרחיב ככל הניתן את התקופה עליה נסבה התובענה, בהינתן מועד הגשתה. בנסיבות אלה מהווים הדברים הודאת בעל-דין.

6.

מקובל להבחין בין "הודאה פורמאלית" או "הודאה משפטית", הנכללת בכתבי-טענותיו של בעל-הדין או נמסרת במסגרת הליך דיוני המיועד לכך, לבין "הודאת-חוץ" של בעל-דין הניתנת מחוץ לכתלי בית-המשפט. הודאה פורמאלית מובילה לצמצום המחלוקת ופוטרת את בעל-הדין שכנגד מהבאת ראיות להוכחת עובדה או טענה הכלולות בהודאה. בעל-דין אינו רשאי לחזור בו מהודאה פורמאלית אלא ברשות בית-המשפט ובתנאים שיקבע [ראו ה"פ (מחוזי ת"א) 548/06 ארנון
נ' פיוטרקובסקי
(טרם פורסם, 1.3.2009)]. בענייננו מהווה הודאתם של התובעים, שניתנה במענה לטענת ההתיישנות, הודאה פורמאלית מסוג זה והתובעים מחוייבים לתוכנה ולהשלכותיה בכל הקשור לתקופה עליה נסבה התובענה.

7.
גם לגופם של דברים לא מצאתי כי בענייננו יש מקום להחלתו של הכלל הקבוע בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין. כלל זה מאריך את תקופת ההתיישנות הרגילה החלה בכגון דא לתקופה בת עשר שנים מיום אירוע הנזק, זאת באותם מקרים בהם מועד גילוי הנזק מאוחר למועד אירוע הנזק. תנאי לתחולתה של תקופה התיישנות מוארכת לפי סעיף 89(2) הנ"ל הוא קיומו של

פער זמנים בין מועד התרחשות הנזק לבין מועד גילויו
[ע"א 9292/07 חברות שדמות הדרום בע"מ נ' וועדה מקומית לתכנון ובנייה "שמעונים" והאסמכתאות הנזכרות שם (טרם פורסם, 6.1.2010)]. בכתב-התביעה המתוקן, בתשובת התובעים לבקשה שלפני ובתצהיר התובע 2 שנלווה אליה אין כל טענה שיש בה כדי להעיד לכאורה על קיומו של פער זמנים כזה.

8.
זאת ועוד, בענייננו נסבה התביעה הנזיקית על הטענה כי בגין אי-מתן "טופס 4" במועד נגרמו לתובעים נזקים שביטויים הן באובדן דמי שכירות ראויים שאותם ניתן היה להפיק מנכסי התובעים בבניין והן בירידת ערכן של זכויות התובעים בבניין. עוד נטען כי המועד המוקדם ביותר בו ניתן היה לקבל "טופס 4" לבניין חל בחודש דצמבר 1998 וכי הנזק נתבע ממועד זה ועד למועד בו נמכרו זכויותיהם של התובעים בבניין בחודש נובמבר 2002, במסגרת הליכי כינוס נכסים. מכך נובע שאף לשיטתם של התובעים מצויה מלוא התקופה שבגינה נתבעו נזקיהם בתוך פרק הזמן בן שבע השנים שקדמו להגשתה של התובענה דנן. בנסיבות אלה אין כל צורך להיזקק לסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין.

ג.
מעשה בית-דין

1.
ביום 23.5.2005, בסמוך לאחר מועד הגשתה של התובענה דנן, הגישו התובעים 1 ו-2 תובענה כספית נוספת נגד הנתבעים בתיק אז' (שלום חדרה) 2270/05 (להלן: "התביעה הנוספת"). התביעה הנוספת הוגשה בסדר דין מקוצר ובגדרה ביקשו התובעים 1 ו-2 לחייב את הנתבעים – העירייה והמשיבים 2 עד 4 דכאן – להשיב להם סכומים ששילמו התובעים בסך של 73,705 ₪.

2.
בהחלטה מיום 8.5.2006 נדחתה התביעה הנוספת על הסף, על-פי בקשת הנתבעים שהוגשה באותו הליך (להלן: "החלטת הדחייה"). החלטת הדחייה נומקה בכך שהתביעה הנוספת נסבה על אותה עילה שעליה נסמכת גם התובענה דנן. עוד נקבע בהחלטת הדחייה כי משלא הותר לתובעים לפצל את סעדיהם בין שני ההליכים, לא היו רשאים להגיש את התביעה הנוספת בגין אותה עילה עצמה שבעטיה הוגשה קודם לכן התובענה דנן.

3.
טוענים הנתבעים כי התביעה הנוספת נסבה על דרישתם של התובעים להשיב להם תשלומים ששילמו בגין היטל השבחה וכי החלטת הדחייה יצרה מעשה בית-דין אשר חוסם את דרכם של התובעים לבירור אותו חלק של התובענה דנן שעניינו השבת סכומים ששולמו בגין היטל השבחה.

4.
אין בטענות המבקשת כדי להצדיק את דחייתה של תביעת ההשבה שלפני על הסף וללא בירור. ראשית, התביעה הנוספת נוסחה בצורה כללית ולאקונית ובאופן שאינו מאפשר לעמוד על טיבם של התשלומים שהשבתם התבקשה בגדרה, על שיעורם של סכומים אלה או על המועדים בהם שולמו למבקשת. תביעת ההשבה שלפני נסבה על ארבעה תשלומים ששולמו במועדים שונים ובסכומים שונים [כאמור בסעיף 27(ב) לכתב-התביעה המתוקן]. במצב דברים זה לא ניתן לקבוע, לעת הזו, אם קיימת זהות מלאה או חפיפה חלקית בין עילתה של התביעה הנוספת לבין עילתה של תביעת ההשבה שלפני.

5.
שנית, ככל שהוא נוגע להשתק עילה קובע הכלל בדבר מעשה בית-דין כי אם נדונה תביעה לגופה והוכרעה על-ידי בית-המשפט המוסמך לא ייזקק בית-המשפט לתביעה נוספת בין אותם צדדים, או חליפיהם, אם היא מבוססת על עילה זהה [ע"א 1545/08 מוסקונה נ' סולל בונה בע"מ והאסמכתאות הנזכרות שם (טרם פורסם, 4.3.2010)]. בענייננו ניתנה החלטת הדחייה לא לאחר שמיעת התביעה הנוספת לגופה אלא בהליך של בקשה לסילוק על הסף. על כן ספק אם מתקיימים בהחלטת הדחייה התנאים המקימים מעשה בית-דין, באופן שיש בהחלטת הדחייה כדי לסתום את הגולל על תביעת ההשבה שלפני.

6.
הסעד של דחייה על הסף מצריך נקיטת משנה זהירות ויש להעניקו רק כאשר נהיר וברור שאין לתובע כל סיכוי להצליח בתביעתו [ע"א 765/81 עומיסי נ' חסן, פ"ד לט(1) 556 (1985)]. מבחן זה אינו מתקיים בתובענה שלפני, בכל הקשור לזיקתה לתביעה הנוספת ולטענת מעשה בית-דין שהעלתה המבקשת. לפיכך יש לדון בתביעת ההשבה, המהווה חלק מן התובענה דנן, לגופה. בתוך כך רשאית המבקשת לשמור על טענותיה בהתייחס לתביעה זו, הן לעניין התיישנות התובענה והן לעניין מעשה בית-דין. טענות אלה ייבחנו בסופו של יום, לאחר שיובאו ראיות הצדדים ומלוא העובדות הצריכות לעניין יובהרו די הצורך.

ד.
חסינות עובדי ציבור

1.
התביעה הנזיקית המתבררת בהליך זה הוגשה נגד העירייה ונגד המשיבים 4 עד 6 דנן שהינם עובדיה. טוענת העירייה כי פעולותיהם של המשיבים 4 עד 6 שבגינן הוגשה נגדם התובענה נעשו בנסיבות שבהן מתקיימים תנאי החסינות הקבועים בסעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. אשר על כן מבקשת העירייה לדחות את התובענה נגד המשיבים 4 עד 6 על הסף. לבקשה צורף אישור בחתימת היועצת המשפטית של העירייה לפי תקנה 8 לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006 (להלן: "תקנות אחריות עובדי ציבור"). על-פי אישור זה פעלו המשיבים 4 עד 6 בכל הקשור לתובעים ולבניין במסגרת תפקידיהם כעובדי ציבור, נתבעו בגין מעשים שעשו תוך כדי מילוי תפקידיהם כעובדי ציבור ולא פעלו מתוך כוונה לגרום נזק ו/או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו.

2.
התובעים מתנגדים לבקשה מן הטעם שבנסיבות המקרה דנן אינם מתקיימים תנאי החסינות הקבועים בסעיף 7א לפקודה. בתוך כך מייחסים התובעים למשיבים 4 עד 6 התרשלות במילוי תפקידם ו/או אדישות ושוויון נפש כלפי תוצאות מעשיהם, באופן החורג מגדרה של הוראת החסינות הנ"ל.

3.
הוראות סעיפים 7א עד 7ו לפקודת הנזיקין (להלן: "הוראות החסינות") ותקנות אחריות עובדי ציבור באו לעולם במועד שהוא מאוחר להגשתו של כתב-התביעה המקורי בהליך זה. בה בעת חלו הוראות אלה בעת שהוגש כתב-התביעה המתוקן. מאליה מתעוררת שאלת תחולתן של הוראות החסינות והתקנות על כתב-התביעה המתוקן.

4.
משתוקן כתב-התביעה נסללה הדרך להגשת כתב-הגנה מתוקן מטעמם של הנתבעים. בתוך כך היו הנתבעים רשאים להתגונן נגד התובענה, כביטוייה בכתב-התביעה המתוקן, בכל טענה דיונית או מהותית העומדת להם על-פי דין. הוראות החסינות שעל-פי הפקודה מהוות חלק מן הדין החל במועד הגשתם של כתבי-הטענות המתוקנים. תחולתה של הוראת דין שתוקנה או הוספה על הליך תלוי ועומד שעילתו קדמה לשינוי החקיקתי הינה בעיקרה שאלה של פרשנות הדין הרלבנטי. הצדדים לא טענו בעניין זה אלא התייחסו לשאלת אחריותם וחסינותם של המשיבים 4 עד 6 לגופה. לאור התוצאה שאליה הגעתי, אין צורך להכריע במקרה דנן באופי ובהיקף תחולתן של הוראות החסינות.

5.
הוראות החסינות והתקנות הרבלנטיות מחילות נטלים שונים על בעלי-הדין. סעיף 9 לתקנות אחריות עובדי ציבור מורה כי המועד להגשת בקשה לקבוע כי מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודה הינו תוך 30 יום מן המועד בו הומצא כתב-התביעה לרשות הציבורית או לעובד הרשות הציבורית. מועד זה, המחייב את הנתבעים, עומד בעינו אף אם התובע לא דקדק במילוי חובותיו שעל-פי התקנות. מתקנה 10 לתקנות נובע כי בקשתה של הרשות בעניין זה צריכה להיות מוגשת כבקשה בכתב ומשכך עליה להיות נתמכת בתצהיר ערוך כדין לאימות העובדות שעליהן היא נסמכת.

6.
בענייננו לא פעלו הנתבעים על-פי אמות מידה אלה. בקשתה של העירייה הנסמכת על הוראות החסינות לא הוגשה בתוך התקופה שנקבעה לכך בתקנות ואף לא צורף אליה תצהיר לאימות התקיימותם של תנאי החסינות. בקשה להארכת מועד לשם הגשתה באיחור של בקשה כאמור אינה מצויה בפני
. מאחר שמדובר בהארכת מועד שנקבע בחיקוק, נדרש מבקש הארכה להצביע על טעם מיוחד לכך [ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ (טרם פורסם, 25.2.2010)]. חסרונה של בקשת ארכה איננה, על כן, עניין של מה בכך.

7.
מתקנות אחריות עובדי ציבור עולה כי במקרה הרגיל נדרש בית-המשפט לקיים דיון בבקשה המוגשת על-יסוד הוראות החסינות לשם חקירת מצהירים ושמיעת סיכום טענות הצדדים בתום הבאת הראיות [תקנה 11]. אין מדובר בהליך פורמלי גרידא אלא בבירור ענייני הכולל שמיעת עדים ושבסופו נדרש בית-המשפט לקבוע אם בנסיבות המקרה, ועל סמך התשתית העובדתית שהוצגה לפניו, מתקיימים תנאי החסינות. בהיעדר בקשה מטעם הנתבעים המקיימת אחר אמות המידה שנקבעו בתקנות, ומבלי שהתקיים הליך בירור בהסתמך על בקשה כזו, לא ניתן לסלק את התביעה נגד המשיבים 4 עד 6 על הסף בדרך אשר מבקשת למעשה לעקוף את הוראות התקנות ואת מסלול הבירור שהותווה בהן. בצירוף אישורה של היועצת המשפטית של העירייה לבקשה שלפני אין כדי לרפא פגמים אלה [ראו גם בש"א (מחוזי ת"א) 11196/07 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל-אביב - יפו נ' הילה ר.ג. יעוץ (טרם פורסם, 24.8.2008)].

8.
במצב דברים זה אין מקום לסלק את התובענה נגד המשיבים 4 עד 6 על הסף, מכוחן של הוראות החסינות. טענות הצדדים בדבר אחריותם של נתבעים אלה תתבררנה בעת שמיעת ההליך לגופו.

ה.
סיכומם של דברים

המבקשת תשלם למשיבים 1 עד 3 את הוצאות הבקשה, בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ, תוך 30 יום מהיום וללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.
החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים וקביעת מועד לשמיעת ראיותיהם תינתן בנפרד.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.


ניתנה היום,
כ' ניסן תש"ע, 04 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 2105/05 עיריית חדרה נ' לביא אברהם חב' לבנין ופיתוח בע"מ, אברהם לביא, מלכה לביא ואח' (פורסם ב-ֽ 04/04/2010)