פסקי דין על שקל ושות' עורכי דין | פסקי דין על משה שקל | פסקי דין על עופר אלבוים | פסקי דין על קונטיננט בע"מ

40295/03 א     05/02/2004




א 40295/03 שקל ושות' עורכי דין, משה שקל, עופר אלבוים נ' קונטיננט בע"מ




1
בתי המשפט
א 040295/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
05/02/2004
תאריך:
כב' השופטת תמר אברהמי

בפני
:
1 . שקל ושות' עורכי דין

2 . משה שקל

3 . עופר אלבוים

בעניין:
התובעים
עופר דננברג
ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
קונטיננט בע"מ
הנתבעת
יוסי נוילנדר
ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
מבוא
תובענה של עורכי דין לתשלום שכר טרחה.

התובעת 1 היא שותפות עורכי דין ("התובעת"). התובעים 2 ו - 3 הם השותפים בתובעת (התובע 2 יכונה להלן גם "התובע" ושלושת התובעים יחדיו - "התובעים"). הנתבעת היא חברה אשר היתה לקוחה של התובעת.

בין התובעת לנתבעת היה הסכם בענין הליכים שהתנהלו בין הנתבעת לבין צד ג'. ההסכם כלל שני רכיבי שכר טרחה: סכום קבוע (פיקס) ואחוזים מגביה בפועל. הרכיב השני לא שולם לתובעת ובעניינו הוגשה התובענה (כאשר לחילופין נתבע שכר ראוי).

המחלוקת אינה קשורה לטיב השירותים המקצועיים של התובעת. איכותם הגבוהה של אלו איננה פלוגתא. בתמצית, הנתבעת טוענת כי אינה מחוייבת בתשלום הרכיב השני של שכר הטרחה לאחר שהתובעת עצמה הפסיקה את ההתקשרות עימה באופן חד צדדי, בניגוד לרצונה וקודם לסיום הטיפול בהליכים, מפני שהתיק לא היה רווחי עבורה.
רקע עובדתי שאינו שנוי במחלוקת ודרוש לענין
בשנת 2000 הגישה הנתבעת באמצעות עורך דין שאינו קשור לתובעים (עו"ד קפלן), מספר בקשות לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה, למימוש שיקים שנמשכו לזכותה על ידי חברה פלונית (שקד מצוי יבוא ויצוא 1998 בע"מ, להלן - "שקד מצוי"). במקביל הוגשו באמצעות אותו עורך דין בקשות לעיקול זכויות של שקד מצוי אצל צדדים שלישיים, וזכויות כאמור עוקלו.

בחודש יולי 2000 קיבל בית משפט השלום בת"א בקשה של שקד מצוי, באחד משלושת התיקים, לבטל עיקולים שהוטלו, תוך שהוא קובע ששקד מצוי הצליחה להעלות "ספק ניכר לכאורה בצדקת התביעה" של הנתבעת.

בעקבות האמור פנתה הנתבעת אל התובעת, באמצעות התובע 2, על מנת שזו תייצגה בהליכים.

מסמך מיום 21.8.00 (נספח א' לתצהירו של התובע 2) מפרט את שכר הטרחה שסוכם ("ההסכם" או "הסכם שכר הטרחה"). הנתבעת חתומה עליו כדין.

לאחר שעבר ייצוגה של הנתבעת אל התובעת, נדונה בבית משפט השלום בת"א בקשה נוספת של שקד מצוי לביטול עיקולים שהוטלו עליה. בדיון זה כבר יוצגה הנתבעת על ידי התובעת ובסופו נדחתה בקשתה של שקד מצוי והעיקולים נותרו בעינם.

בהמשך נערכו בבית משפט השלום בת"א, בפני
כב' הרשמת לוי, דיונים בכל ההתנגדויות שהגישה שקד מצוי (הדיון בהם אוחד) ובבקשה אחת להארכת מועד להגשת התנגדות.

בחודש יוני 2002, קודם למתן החלטה ע"י כב' הרשמת, נערכה פגישה במשרדי התובעת בין נציגי התובעת לנציגי הנתבעת ("הפגישה"). פגישה זו מרכזית לתובענה שלפני ופרטים לגביה יובאו בהמשך.

ימים ספורים לאחר הפגישה, ניתנה החלטת כב' הרשמת. ההחלטה דחתה את כל בקשותיה של שקד מצוי ונקבע כי הליכי ההוצאה לפועל שפתחה הנתבעת יימשכו כסדרם. בכלל זה נותרו העיקולים על כנם והתאפשר מימושם.

בהתבסס על העיקולים שהוטלו על שקד מצוי אצל צדדים שלישיים והחלטת כב' הרשמת, הצליחה הנתבעת לגבות סך של 120,438 ₪.

את מימוש העיקולים ביצעה הנתבעת באמצעות עו"ד קפלן ולא באמצעות התובעת.

ההסכם
ההסכם בין התובעת לנתבעת מנוסח כמכתב קצר מעם התובעת המאושר בכתב ובחתימה על ידי הנתבעת במקום שיועד לכך. זו לשונו:

"לכבוד יהושע לוין, מנכ"ל 21/08/00
קונטיננט בע"מ

....
יהושע שלום,
הנדון: תביעה והוצל"פ נגד שקד מצוי בע"מ

למען הסדר הטוב הננו להעלות על הכתב את המוסכם ביננו - בעניין שכר טרחתנו בהליכי התביעה וההוצל"פ כנגד שקד מצוי בע"מ (להלן - "הנתבע"), כלהלן -

1. חברתכם תשלם למשרדנו בגין התביעה סך השווה ל- 10,000$ + מע"מ בתשלומים כמפורט להלן:-
20% ב- 15.9.00.
20% ב- הגשת תביעה כנגד שקד ו/או 3 הערבים, או בעת הדיון הראשונה בהתנגדות - המוקדם מביניהם.
היתר - ב - 3 תשלומים דו-חודשיים.
2. בנוסף תשלם חברתכם למשרדנו 20% + מע"מ מכל סכום שיגבה מהנתבע בעקבות התביעה והליכי ההוצל"פ הנ"ל.
3. בנוסף תשיב חברתכם למשרדנו את הוצאותינו בעבורה בגין אגרות בימ"ש והוצל"פ ובגין שליחויות ונסיעות.
בברכה,
שקל ושות', עו"ד
הננו מאשרים ומסכימים -
קונטיננט בע"מ
"

היקף הייצוג
אחת הסוגיות שנדונו בין הצדדים היא היקף השירותים בהם היתה מחוייבת התובעת כלפי הנתבעת ואשר בגינם נקבע שכר הטרחה שסוכם. לסוגיה זו השלכה מסוימת על טעונים אחרים הנוגעים לשכר הטרחה עצמו, ומשכך תידון תחילה.

התובע 2 טען כי המטרה עבורה נשכרו שרותי התובעת היתה הייצוג בבית המשפט וכי ההסכם לא כלל טיפול בהליכי ההוצאה לפועל (עמ' 16 ש' 15-16 לפרוטוקול). ייצוג בבית משפט הוא התחום בו יש לתובעת התמחות. היא אינה עוסקת בהוצאה לפועל. לשם כך לא פונים אליה (עמ' 16 ש' 18-19 לפרוטוקול).

אין אני מוצאת לקבל פרשנות זו להסכם. ההסכם עוסק בעיקר בשכר הטרחה אך משקף גם הסכמות בענין עצם והיקף הייצוג. לשונו של ההסכם ברורה למדי בכל נוגע להיקף הייצוג בענין ההוצאה לפועל. הליכי ההוצאה לפועל נזכרים מראשיתו של המסמך ועד סופו, ללא סיוג. מן הכותרת עד לפירוט סוג ההוצאות אותן תחוייב הנתבעת להשיב לתובעת.

זאת ועוד. עו"ד שעבד בעבר אצל התובעת ונתן תצהיר מטעמה (עו"ד פרימו) העיד כי לאחר שניתנה החלטת כב' הרשמת לוי בה נדחו ההתנגדויות לביצוע שטר, פנה הוא עצמו לנתבעת על מנת לקבל את אישורה להמשיך את ההליכים בהוצאה לפועל ולממש את העיקולים, וכי הוא ידע שהוא צריך לטפל בהליכי ההוצאה לפועל והתכונן לעשות כן (עמ' 10 ש' 16 לפרוטוקול). לשון אחר, עו"ד פרימו שפעל מטעם התובעת, סבר בזמן אמת כי היקף הייצוג כלל הליכי הוצל"פ.

יצויין כי התובע 2 העיד, ועדותו בענין זה לא נסתרה, כי הוא נוהג בדרך כלל לתמחר את שירותי משרדו לפי שעות עבודה. לא לפי זכייה, קל וחומר לא לפי גבייה בפועל שהיא צעד נוסף מעבר לתוצאת

פסק דין
. במקרה המסוים, כך העיד, הלכה התובעת לקראת הנתבעת אשר חששה כי לא "תראה את הכסף". התובעת הסכימה, באופן חריג, לשכר טרחה שחלק הימנו מתבסס על סכום שהנתבעת "תפגוש" בפועל. בסיס זה להתקשרות הכלכלית מתיישב עם המסקנה כי היקף הייצוג כלל את הליכי ההוצאה לפועל. אם שכרה של התובעת תלוי בדרך בה ימומשו החלטות בית משפט ויגבה הכסף, אין זה אלא טבעי כי הגבייה לא תתבצע על ידי עורך דין נוסף ולו משום שהתובעת צריכה לפקח על ביצועה. ההסכם החריג (מבחינת דרך הרכב שכר הטרחה) מתיישב עם היקף הייצוג (גם אם היקף זה אינו מרכז התמחותה של התובעת).

בנוסף, התובע 2 העיד בתחילה נחרצות כי ההסכם אינו כולל את הליכי ההוצאה לפועל ואולם בהמשך החקירה בנקודה זו הוברר כי לשיטתו, שאלת הליכי ההוצאה לפועל לא נדונה כלל (עמ' 17 ש' 7 ו-ש' 13 לפרוטוקול). התובע 2 העיד כי שילוב הביטוי "הוצל"פ" בהסכם נועד להניח את דעתה של הנתבעת ולהדגיש נקודה שחשובה היתה דווקא לה - היינו, כי התשלום יתבצע רק לאחר שהנתבעת תקבל כסף בפועל. ענין ההוצאה לפועל, שלשיטת התובע 2 הוא טכני בלבד, לא עלה כלל לדיון, לא היתה על כך החלטה סופית (עמ' 18 לפרוטוקול) ולו היה מתבקש לבצע הליכים אלו היה נענה ברצון. אין מדובר אפוא באומד דעת השונה מלשונו של ההסכם או של הצד השני ואין לומר כי הכללת הליכי ההוצאה לפועל במסגרת ההסכם אינה תואמת את רוח המסמך ותכליתו.

די באמור על מנת להגיע למסקנה כי ההסכם בין הצדדים כלל גם את הליכי ההוצאה לפועל. בדיון עלתה גם שאלת השימוש בכלל בדבר פרשנות נגד המנסח. כידוע,
"כלל זה יפה, בדרך כלל, כאשר ניצבות לפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, שאז יש להעדיף אותה משמעות, שהיא נוחה יותר לצד שלא ניסח את המסמך" ע"א 631/83 המגן חברה לביטוח נ' מדינת הילדים בע"מ, פ"ד לט (4) 561, 573-572 (וכן ר' ע"א 6701/00 קלאש מרדכי חברה לבנין נ' אבנר מרים, פ"ד נו (5) 799, 815).
במקרה שלפנינו שתי המשמעויות המוצעות אינן סבירות באותה מידה, אלא - כפי שבואר לעיל - סבירה יותר המשמעות הנוחה לצד שלא ניסח את המסמך. עמדה זו רק מסתייעת בכלל הפרשנות לרעת המנסח, לו היה צורך לעשות בו שימוש.

סיכומה של נקודה זו - בשים לב לתכליתו של ההסכם ואומד דעתם כפי שהוא בא לידי ביטוי בלשון ההסכם כנקודת מוצא אך גם בהתחשב בנסיבות הסובבות, יש לקבוע כי היקף הייצוג שסוכם בין הצדדים, כלל טיפול בהליכי ההוצאה לפועל.

ויובהר: המסקנה בדבר היקפו של ההסכם כמבואר, אינה גוררת מסקנה של ייחוס כל אחד מרכיבי שכר הטרחה לחלקים שונים של הייצוג (ככל שהדבר נטען, סעיף 4, 6.3 לכ"ה). אין אני מוצאת כי הסכום הקבוע שימש לשכר טרחה בגין הייצוג בבית המשפט ואחוזי הגביה נועדו להליכי ההוצאה לפועל. היחס בין הסכומים אינו מתיישב עם חלוקה כזו (השווה למשל עדות מר לוין לענין הטיפול עמ' 43 ש' 25 עד עמ' 44 ש' 2 ועמ' 44 ש' 13-14 לפרוטוקול) ומקובל עלי כי הכפפת חלק מהתשלום לגבייה בפועל נועדה להקל על הנתבעת תוך חלוקת סיכונים, ולא היה בה אומדן להיקף הטרחה והשכר לכל חלק. מסקנה זו גם מתיישבת עם ההגיון בבסיס עמדת הנתבעת לגבי כלליות ההסכם בענין היקף היצוג.
שכר הטרחה
לשכר הטרחה שסוכם היו כאמור שני נדבכים, קבוע ומותנה. ובפירוט:
א. 10,000$ (+ מע"מ) במועדים שסוכמו;
ב. 20% (+ מע"מ) מכל סכום שיגבה משקד מצוי בעקבות התביעה והליכי ההוצל"פ.
הנתבעת שילמה לתובעת סך של 10,000 דולר, אף כי ככל הנראה לא במועדים שסוכמו אלא באיחור. התובענה אינה מתייחסת לסכום זה או לאיחורים בתשלומו אלא לסעיף 2 להסכם, היינו לסך של 20% מהסכום שנגבה ע"י הנתבעת מאת שקד מצוי. אין מחלוקת כי סכום זה לא שולם (וחישובו אינו שנוי במחלוקת).

הנתבעת דוחה את דרישת התובעת לתשלום הרכיב השני, לאור אירועים שהתרחשו מחודש יוני 2002 ואילך ועיקרם בפגישה בה, לשיטת הנתבעת, הודיעה לה התובעת במפתיע כי היא מפסיקה לייצגה.

הפגישה ביוני 2002
כללי
קודם לפגישה ביוני 2002 היו הצדדים ביחסים טובים. בין נציגי הנתבעת לבין עורכי הדין שטיפלו ישירות בתיק (בפרט עו"ד פרימו ועו"ד פרייס) היו יחסי הערכה ואף חיבה.

לפגישה ביוני 2002 קדמה תקופה ארוכה בה לא נדרשה עבודה מרובה בתיק. למעשה, מאז קיץ 2001, לא נעשה בתיק, ולא היה צורך לעשות בתיק, כמעט דבר.

את הפגישה יזם התובע 2 אשר בחן את כמות השעות שהושקעו על ידי משרדו בתיקהּ של הנתבעת והגיע למסקנה כי התיק גורם למשרד הפסד עצום (סעיף 13.2 לתצהירו של התובע 2, עמודים 19-20 לפרוטוקול).

התובע 2 זימן את נציגי הנתבעת לפגישה במשרדי התובעת. חמישה אנשים נכחו בפגישה: מצד התובעת נכחו התובע 2 עצמו, עו"ד רם פרייס שהיה אז שותף במשרד ואחראי על מחלקת הליטיגציה ועו"ד אורי פרימו אשר עבד אותה עת במשרד וטיפל אישית בתיק של הנתבעת. מצד הנתבעת נכחו מר יהושע לוין מנהל הנתבעת וגב' דינה לוין, רעייתו אשר עובדת עמו.

כל משתתפי הפגישה העידו לפני. תצהירי התובע 2 ועו"ד פרימו הוגשו מטעם התובעים. תצהירי הזוג לוין הוגשו מטעם הנתבעת. עו"ד פרייס זומן בצו לפי בקשת ב"כ הנתבעת.

בדומה לרשומון (מינוח השאול בדר"כ מסרטו של הבמאי אקירה קורוסאווה, rashomon, והפך כבר למונח עצמאי), כל אחד ממשתתפי הפגישה סיפר על תוכנה לפי זוית ראייתו.

סיכומן של הראיות מלמד כי על עיקרה של הפגישה אין מחלוקת של ממש. התובע 2 הציג בפני
נציגי הנתבעת את הבעייתיות הכלכלית שהוא רואה בתיק לאור שכר הטרחה שסוכם למול ההשקעה בו בפועל. עלו לדיון נושאים ואפשרויות של הפסקה מיידית של הייצוג, העברת הייצוג לעו"ד אחר, הוספת תשלום ע"י הנתבעת מעבר למה שסוכם תחילה והשבה לנתבעת של סכומים ששולמו (סעיף 13.3 לתצהיר התובע 2).

אין הסכמה על דרך ורוח הצגת הדברים (לרבות - מי הציע איזו הצעה) ובעיקר - על סיכומה של הפגישה.

סיכום הפגישה - העדויות
התובע 2 העיד כי לאחר שהציג בפני
נציגי הנתבעת את המצב, הם ביקשו להשאיר את הטיפול בתיק אצל התובעת לעת עתה לאור העובדה שממילא צפויה היתה להתקבל זמן קצר לאחר מכן החלטת כב' הרשמת בענין התנגדויותיה של שקד מצוי, החלטה שאמורה לתת הערכה טובה יותר על היקף העבודה הצפוי עוד בתיק.

התובע 2 הצהיר כי בסוף הפגישה הוסכם שהתובעת תמשיך לייצג את הנתבעת בהליכים וכי הצדדים ישובו לשוחח בענין רק לאחר החלטת כב' הרשמת (סעיף 13.5 לתצהיר). בחקירתו הנגדית העיד התובע 2 כי "חד משמעית" סוכמה הפגישה בכך שהתובעת תמשיך לייצג את הנתבעת (עמוד 22 שורות 24-26 לפרוטוקול) וכי סוכם שהצדדים ימשיכו בהסדר הקיים "ההסכם כולו ולא רק 10,000$ של המקדמה" (עמוד 20 שורות 17-18 לפרוטוקול).

עו"ד פרימו העיד גם הוא כי בסוף הפגישה סוכם שהטיפול בתיק ישאר בידי התובעת לעת עתה (עמוד 7 שורה 13 לפרוטוקול), אך גם כי ההכרעה בשאלה העקרונית של המשך הטיפול בתיק לא התקבלה (עמ' 15 ש' 16-17 לפרוטוקול). עו"ד פרימו העיד שאינו זוכר ספציפית כי סוכם על קיום פגישה נוספת לאחר קבלת החלטת הרשמת (ובניגוד לתובע 2 הדבר גם לא הופיע בתצהירו), אם כי להבנתו זו היתה הכוונה (עמוד 7 שורות 18-21 לפרוטוקול).

מר לוין וגב' לוין הצהירו כי נציגי התובעת הודיעו להם באופן קטגורי, כי לדעתם המקצועית צפויות ההתנגדויות של שקד מצוי להתקבל ומשכך צפוי עוד טיפול רב לתיק (נוכח צורך להשיג על ההחלטה). לשיטתם אמר להם התובע 2 כי גם אם תדחינה הבקשות של שקד מצוי, צפוי טיפול לא מבוטל בתיק משום ששקד מצוי תערער מן הסתם על ההחלטה (סעיף 11 לתצהירים). לטענתם, הודיע להם התובע 2 באותה פגישה כי החלטת התובעת להפסיק את הייצוג בתיק היא סופית ובלתי ניתנת לשינוי. עוד אמר להם כי הפגישה נערכת קודם לקבלת החלטת כב' הרשמת על מנת לתת לנתבעת שהות מספקת לשכור שירותי עו"ד אחר לייצוגה בהליכים והצעדים המשפטיים שיידרשו בכל מקרה בעקבות אותה החלטה.

נציגי הנתבעת הצהירו כי לאור תחושת חוסר האונים, הם הציעו לתובע 2 להוסיף תשלום קטן על מנת שיותיר את הייצוג אצל התובעת והוא סירב. משאמרו לו כי מדובר למעשה בהפרת הסכם שכר הטרחה, הגיב התובע 2 בהצעה להחזיר את הסכום שכבר שולם ובלבד שהתובעת לא תמשיך לטפל בתיק.

לשיטת נציגי הנתבעת, הסתיימה הפגישה כאשר היה ברור לכל המשתתפים כי הטיפול על ידי התובעת ועורכי הדין שעבדו בה הופסק ועל הנתבעת לחפש ייצוג אחר (סעיף 18 לתצהירי הזוג לוין, עמוד 38 שורות 9-10, עמוד 47 שורות 3-4 לפרוטוקול).

עו"ד פרייס העיד כי מטרת הפגישה מבחינתו ומבחינת עו"ד פרימו היתה להבין האם ממשיכים לטפל בתיק אם לאו (לנוכח היעדר רווחיותו). לפי העדות, מטרה זו לא הושגה משום שבסוף הפגישה לא הבין האם הוא ממשיך לטפל בתיק או מפסיק. נראה היה לו שהדברים נשארו באויר (עמודים 28-29 לפרוטוקול).

איש מהצדדים לא העלה את סיכום הפגישה על כתב.

הפגישה וסיכומה - מסקנות
אני מוצאת כי עדותו של עו"ד פרייס בענין סיכומה המעורפל של הפגישה משקפת את המצב העובדתי והיא מיישבת למעשה בין עדויות אחרות, שהן סותרות לכאורה. יש לציין כי עדותו של מר פרייס התאפיינה בתשובות ישירות. ניכר בהן נסיון להשיב ענינית, כמו גם נסיון להלך בין הטיפות בין מעסיק לשעבר לבין לקוח לעבר, שעם שניהם יחסיו של העד היו טובים (נסיון מובן, אשר איפיין באופן טבעי גם את עדותו של עו"ד פרימו). אני מוצאת את עדותו בכללה מהימנה.

הפגישה לא היתה קלה ובוודאי לא נעימה. התובע 2 אישר כי פגישה כזו היא לא נוחה ומביכה "כי עשיתי הסכם וצריך לעמוד בו" (עמ' 19, ש' 19 לפרוטוקול). עדותם של הזוג לוין רצופה תיאורי תחושות קשות בענין הפגישה ויחסו של התובע 2 (לדוגמא בלבד: "העיף אותנו מהמשרד" - עמ' 37 ש' 3; "פונה לנו עורף" - עמ' 37 ש' 16; "היינו המומים" - עמ' 37 ש' 21; "זרקו אותנו מהמשרד" - עמ' 39 ש' 24; "יצאנו לא רק עם הזנב בין הרגליים אלא בלי זנב. אנו חטפנו בעיטה שלא זכיתי או לא היה לי בחיים. עו"ד מקצוען... מודיע לנו בלי ורידים בפני
ם 'לא שווה לי לטפל בכם יותר ..." - עמ' 46 ש' 16-19; "הבעת פניו אמרה לי כאילו הוא רוצה שאעוף לו מעיניו" - עמ' 46 ש' 24). גם התובע 2 מצידו נושא עימו מטען רגשי ומרגיש "עוול נוראי" ואף מרומה (עמ' 26 ש' 13-15). ניכר היה בעדויות בעלי הדין כי הושפעו מהמטען הרגשי הרב ומהרצון לחזק את עמדתם.

סיכום הדברים הוא כזה: תיקה של הנתבעת גרם לתובעת הפסדים. התובע 2, שותף בתובעת, רצה לצמצמם. עוה"ד פרייס ופרימו, כמי שמטפלים בתיק, רצו לדעת אם להמשיך לטפל בתיק או לא, לאחר שהתברר להם כי הוא תיק מפסיד.

בהצגת הדברים לנציגי הנתבעת הביע התובע 2 גם אפשרות, או כוונה, לסיים מיידית את הייצוג. התובע 2 אישר למעשה בעדותו כי נציגי הנתבעת יכולים היו להבין במהלך הפגישה שהייצוג נפסק (עמוד 20 שורה 8 לפרוטוקול). נציגי התובעת העלו בקשות שיש בהן כדי לדחות את הקץ. הם העידו כי פניותיהם נדחו והחלטת התובע 2 סופית אך למעשה גם העידו כי מסקנת ניתוק היחסים היתה הבנה שלהם ("לטעמנו ולהבנתנו עו"ד שקל העיף אותנו מהמשרד" - עמ' 37 ש' 3; "מבחינתי שקל אמר לי עופו לי מהעינים" - עמ' 50 ש' 15-16; "דברתם ...שיחכו ונראה מה תהיה ההחלטה?... נכון, אך שקל הבהיר שאתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, לא במלים אלו הוא אמר, אנו בך לא נטפל בך עוד. והאמת שרציתי כי הוא ימשיך לטפל בנו עוד" - עמ' 47 ש' 15-18. ההדגשות אינן במקור). עו"ד פרייס לא הבין איך הסתיימה הפגישה, וכנראה לא בכדי.

המסקנה כי תוצאת הפגישה לא היתה ברורה ומובנת לצדדים, בניגוד לחלק מהעדויות, נתמכת בארועים והתנהגות הצדדים לאחר הפגישה. אף אחד מהצדדים לא פעל באופן שהוא עקבי עם עמדתו לגבי הפגישה (היינו - שהייצוג הופסק בברור או שהייצוג נמשך בברור).

ארועים לאחר הפגישה
כשבועיים לאחר הפגישה, ניתנה החלטת כב' הרשמת לוי. ההחלטה דחתה את בקשותיה של שקד מצוי ואיפשרה את המשך הליכי ההוצאה לפועל.

ההחלטה הגיעה אל התובעת והועברה אל הנתבעת.

העדר פגישה או שיחה נוספת
התובע 2 עודכן לגבי ההחלטה, לפי בקשתו (עמ' 24 ש' 9-12 לפרוטוקול). למרות האמור בתצהירו (סעיף 13.5) ובעדותו לפיהן בסוף פגישת יוני 2002 סוכם שתהיה הדברות נוספת לאחר החלטת הרשמת, לא התקיימה בעקבות החלטת הרשמת כל שיחה או פגישה בינו לבין נציגי הנתבעת לגבי המשך ההתקשרות.

כשנחקר בענין זה העיד התובע 2 כי לא מצא צורך לשוחח עם נציגי הנתבעת כי לא היה "על מה" לפנות אליהם (עמ' 22 ש' 13 לפרוטוקול). עדות זו אינה מתיישבת עם עדותו הקודמת בענין סיכום הפגישה. יש לזכור שהתובעת (ע"י התובע 2) היא שיזמה שינוי התקשרות במועד שקדם להחלטת הרשמת עקב הפסדים עצומים, וממילא מתוך הערכה כי המצב בעייתי בכל החלטה שתתקבל, ולשיטתה היא נאותה התובעת - רק עקב הדינמיקה של הפגישה - לדחות את הערכת הדברים למועד שלאחר ההחלטה. הצעד המתבקש הוא שיחה בין הצדדים, ביוזמת התובעת, באותו ענין. בפרט במועד הסמוך להחלטת הרשמת, כאשר לכאורה עדיין אין לדעת אם שקד מצוי תערער עליה (השווה עמ' 21 ש' 1-7 לפרוטוקול וכן עדות פרייס עמ' 29 ש' 25 - עמ' 30 ש' 2). אולם התובע 2 לא יזם שיחה כזו. גם אם אין בכך כדי להעיד שהתובע 2 היה שותף אז לעמדת הנתבעת כי ההתקשרות באה לידי גמר, לכל הפחות יכול היה הדבר להתיישב עם הבנה מצד הנתבעת כי ההתקשרות הסתיימה. אם וככל ששגו נציגי הנתבעת בהבנת סיכומה של הפגישה, לא התקיימה בין הצדדים שיחה שמעמידה אותם על טעותם.

פעולת הנתבעת בסמוך לאחר הפגישה
אך גם הילוכם של נציגי הנתבעת מעלה קשיים. הזוג לוין לא פנה לעו"ד אחר מייד לאחר הפגישה בחודש יוני ואף לא בסמוך לאחר שנתקבלה החלטת הרשמת. הנתבעת גם לא ביקשה מהתובעת את החומר המשפטי על מנת להעבירו לעו"ד אחר לקראת קבלת החלטת הרשמת.

הנתבעת פנתה אל עו"ד קפלן רק בחודש אוגוסט (חודשיים מאוחר יותר) וללא שנטלה את מסמכיה מאת התובעת. מר לוין עצמו העיד כי העיכוב הנ"ל נבע מכך שהוא חשב שאולי התובעת בכל זאת תטפל בהליכי ההוצאה לפועל (עמ' 46 ש' 2-14). עדות זו אינה מתיישבת עם עדויותיהם של הזוג לוין על כך שהפסקת הייצוג הוצגה כהחלטה סופית שאינה ניתנת לשינוי. שהרי, אם כך היה הדבר, אין בסיס לסבור כי התובעת אולי בכל זאת תבצע טיפול וזאת אף מבלי שתופנה אליה כל בקשה או הבהרה. עצם השארת החומר והסברה כי יש אפשרות שהתובעת תטפל בהמשך ההליכים, מעידה למעשה גם על הלך הרוח בסוף הפגישה אשר לא היה חד משמעי.

מאידך, איני מוצאת לתת משקל לעובדה שהנתבעת לא נטלה מהתובעת את יפוי הכח שהיה ברשותה. מתן יפוי כח לגורמים שונים לשם פעולות משפטיות ואחרות איננו דבר יוצא דופן ולא פעם יש פער זמן רב, גם של שנים, בין מתן יפוי הכח לבין הפסקת ייצוג. אי נטילת מסמך סטנדרטי שנחתם (ואף לא הוצג בדיון) אינו מלמד לשיטתי על הלך רוחם של מי מהצדדים.

האם ניסתה התובעת לפעול בהוצאה לפועל?
גם התובעת מצידה לא פעלה לפתיחת הליכי הוצאה לפועל למימוש העיקולים. זאת, אף שההסכם כולל גם הליכים אלו וחלק משכר טרחת התובעת תלוי בגבייה בפועל.

לשיטת התובעים, פנתה התובעת באמצעות עו"ד פרימו אל מר לוין, לאחר החלטת כב' הרשמת, ודחקה בו להתחיל לפעול למימוש העיקולים. מר לוין הוא שביקש שלא לפעול כאמור שכן לא רצה "להעיר" את שקד מצוי (באופן שיגרום לה להגיש ערעור). ב"כ הנתבעת התנגד להעלאתה של טענה זו (בענין חילופי הדברים בין הצדדים) מאחר ולא הופיעה קודם לכן בכתב התביעה (ולא הוגש כתב תשובה). ספק אם לפנינו שינוי חזית כפי שנטען. בכתב התביעה נטען במפורש כי התובעת המשיכה לייצג את הנתבעת לאחר הפגישה בחודש יוני ובלשון כללית נאמר כי "התובעת עסקה גם בעניינים אחרים שנגעו לטיפול בתיק ואשר התעוררו לאחר הפגישה המדוברת" (סע' 19 לכתב התביעה). לא נתבקשו פרטים נוספים על ידי הנתבעת לענין טענה זו. כתב ההגנה התייחס ספציפית לענין אי פעולת התובעת בהוצאה לפועל (סעיף 6.12). בשונה ממצבו של נתבע, תובע מוחזק כמכחיש את העובדות בכתב ההגנה, גם אם לא הגיש כתב תשובה (תקנה 61 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). ניתן לומר כי בתצהירי התובעת הורחב הטעון העובדתי בענין הייצוג לאחר הפגישה ביוני 2002 וניתן פירוט לגבי ענין הליכי הוצאה לפועל. לא היה בטעון העובדתי שהתווסף כדי להסיט את הדיון ולהציב עילת תביעה חדשה שלא נזכרה בכתב התביעה (ע"א 767/77 בן חיים נ' כהן, פ"ד לד (1) 564, 572-573).

מכל מקום, הנתבעת דחתה מכל וכל את הטענה כי היא שביקשה מהתובעת לא לפעול בהוצאה לפועל. מר לוין העיד כי התובעת לא ביקשה ממנו אישור לפעול ולא היו דברים מעולם (עמ' 45 ש' 14-23 לפרוטוקול).

טענת הנתבעת - לפיה לא ביקשה להמנע מהליכי הוצאה לפועל - מתיישבת עם העובדה כי למעשה ובפועל היא אכן פנתה להמשך ההליכים בהוצאה לפועל, אם כי ע"י עו"ד אחר. למעשה, לפי שיטת התובעת בענין זה, מר לוין שיקר לה במופגן כאשר מנע ממנה לפעול בעודו ממשיך לפעול בהוצאה לפועל עם גורם אחר. והנה, לנציג התובעת (עו"ד פרימו) נודע לאחר זמן כי הנתבעת - אשר עד אותה עת אמרה לו לא לפעול ולהמתין - פועלת מזה זמן עם עו"ד אחר בנושא זה (עמ' 7-8 לפרוטוקול). אך טבעי יהיה כי עו"ד פרימו יתרעם על הדבר לפני הנתבעת ולפחות ישאל אותה הכיצד אמרה לו כל העת לא לפעול בעודה נוהגת אחרת. אך עו"ד פרימו העיד כי לא אמר דבר למר לוין.

העובדה שנציגי הנתבעת לא נשאלו כלל מדוע אינם פועלים באמצעות התובעת ועברו לעו"ד אחר (עו"ד פרימו עצמו העיד כי מר לוין "העביר את התיק" לטיפול עו"ד קפלן - עמ' 13 ש' 3-4) בעוד הם אומרים לתובעת לא לפעול ומעכבים אותה מלהתחיל הליכים (עמ' 10 ש' 25 עד עמ' 11 ש' 6 לפרוטוקול) והעובדה שלא התקיימה שיחה כלשהי להבהרת המצב, תומכות בטענת הנתבעת כי התובעת לא פעלה ולא ביקשה לפעול להמשך הליכי ההוצאה לפועל ואני מקבלת עמדה זו.

הדיון בערעור בחודש אוקטובר
בחודש אוקטובר 2002, כארבעה חודשים לאחר הפגישה והחלטת הרשמת, הופיע עו"ד פרימו בשם הנתבעת בבית משפט השלום בערעור שנותר תלוי כנגד שקד מצוי (ערעור על ההחלטה ביולי 2000 בה נתקבלה בקשה אחת של שקד מצוי). עו"ד פרימו שוחח עם מר לוין לגבי הדיון. מר לוין לא אמר לעו"ד פרימו שאין לייצג את הנתבעת ולא העביר את המטלה לעו"ד קפלן (עמ' 48 ש' 11 לפרוטוקול).

נציגי הנתבעת טענו לפני כי - למרות עמדתם שיצוג הנתבעת הופסק - סברו שאך ראוי הוא שהתובעים יופיעו בשם הנתבעת שכן מדובר בהמשך טיפול של דבר מה מהעבר וזה נכלל בסכום שכבר שולם (עמ' 48 ש' 4-5, 7-8). אולם, כבר עמדנו על כך שאין חלוקה בהסכם בין ההליכים לבין רכיבי שכר הטרחה. בהסברי הנתבעת בענין זה גם נמצאו מספר "גוונים" - כי ענין הערעור שולי ואין לו משמעות (עמ' 50 ש' 18), כי הנתבעת ראתה בכך מעשה מחויב דמוי הוצאת תפרים לאחר ניתוח (עמ' 39 ש' 25-26), ובמקום אחר כי "אם הוא ראה לנכון לטפל כי הוא אוהב אותנו שיבורך לא ביקשתי ממנו" (עמ' 50 ש' 19-20).

עמדה זו אינה מקובלת עלי. הזוג לוין העיד כי הבין שהיצוג הופסק. בני הזוג העידו כי זו היתה עמדה חד משמעית של התובעים ולא היה בדבר ספק. משכך, כאשר נודע להם על כוונה לייצג את הנתבעת, היה עליהם להבהיר את הדבר עם נציגי התובעת - בין על דרך אמירה כי אין צורך כי יופיעו עוד ובין על דרך הבהרה כי הם רואים בכך חלק מהשירות לגבי נושאים קודמים. יתכן כי מעצם השיחה עם עו"ד פרימו נודע למעשה למר לוין כי לפחות חלק מעובדי התובעת לא ראו את מצב הדברים העובדתי, לגבי ההתקשרות בין הצדדים, כמו שהוא ראה אותו. גם מעדותו של מר פרייס היה ברור כי בעת הדיון בערעור הוא סבר שהנתבעת מיוצגת על ידי המשרד שאם לא כן לא היה מופיע בדיון ארבעה חודשים לאחר שחרור הייצוג (עמ' 32 ש' 22-24). מר לוין לא העמיד אותם על טעותם ולא אמר להם כי לא ינתן עוד כל תשלום לתובעת. חלף זאת איפשר מר לוין את עבודתם של אנשי התובעת כשהוא יודע שמבחינתו אין הם מייצגים אותו עוד ואין הוא מתכוון להמשיך בתשלומי שכר הטרחה. בדומה, עו"ד פרימו ביצע פעולות למול המנהל המיוחד (עדות מר לוין עמ' 47 ש' 22-23 לפרוטוקול; סע' 16.2 לתצהיר עו"ד פרימו). הנתבעת לא אמרה גם בענין זה דבר.

דרך הילוכה האמור של הנתבעת לוקה. גם אם סברו נציגי הנתבעת כי הדרך בה נהגה בהם התובעת בחודש יוני היתה פגומה ועולבת, ואף אם היתה כזו בפועל, לא יכלו להשיב "מידה כנגד מידה" בדרך זו.

הערה בענין ארועים נוספים
לא מצאתי בטענות נוספות שהועלו כדי לשנות מהמסקנות כפי שהובאו עד כה ויובאו להלן ואין אני מוצאת להדרש להן בפירוט נוסף, אשר גם אינו מתיישב עם

פסק דין
בתובענה בסדר דין מהיר, ובכלל זה טענות לגבי שינויי חזית נוספים, משמעות השעות שהוקדשו ע"י עובדי התובעת לסידור התיק לאחר החלטת הרשמת, סכומים ששולמו לעו"ד קפלן (ואשר ממילא לא הובהר חד משמעית לאיזה חלק בעבודתו התייחסו - עמ' 39 ש' 16-17; עמ' 42 ש' 11; עמ' 49 ש' 3-6), האם ידע התובע 2, עת פנה לנתבעת בדרישה לקבלת הרכיב השני בשכר הטרחה, כי הנתבעת גבתה סכומים משקד מצוי.

סיכום ומסקנות
הצדדים נפגשו ביוני 2002 ביוזמת התובעת. סיכומה של הפגישה לא היה חד משמעי. לפי הבנת נציגי הנתבעת, התובעת הודיעה בפגישה על הפסקת ייצוג והבאת ההתקשרות בין הצדדים לידי גמר, מאחר והתיק גורם לתובעת הפסדים. גם לפי הבנת התובעת לגבי הפגישה, הועלתה בה לכל הפחות כוונה לסיים את הייצוג או לשנות את הסכם שכר הטרחה לנוכח חוסר הכדאיות הכלכלית.

טעות בכדאיות העיסקה אינה מהווה פגם בכריתה המקנה זכות ביטול (סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973). גם תורת ההפרה היעילה טרם התקבלה במשפטנו (ע"א 3668/98 בסט ביי רשתות שיווק בע"מ נ' פידיאס אחזקות בע"מ, פ"ד נג (3) 180; ע"א 2454/98 לינדאור נ' רינגל, פ"ד נו (1) 225). משכך, גם לפי הטענות העובדתיות שהועלו מטעם התובעת לענין הפגישה, היה במעשי התובעת בה משום הפרה, או לכל הפחות הפרה צפויה, של ההסכם. בנוסף היתה בכך הפרה של יחסי האמון בין הצדדים ופגיעה במרקם היחסים בין הצדדים. דרך הילוכה של התובעת זיכתה את הנתבעת בביטולו. הנתבעת לא נתנה הודעת ביטול, אולי משום שסברה כי ההסכם כבר בוטל. מכל מקום, היא ביטלה אותו במעשיה אשר אף נודעו לתובעת (גם אם לאחר זמן) והיא לא מחתה לגביהם.

בשבועות הסמוכים לאחר הפגישה התנהלו הצדדים באורח המשקף זניחה של ההסכם כפי שהיה. בין אם ההסכם בוטל על ידי התובעת בעת הפגישה ביוני ובין אם התובעת נהגה בדרך שיש בה הפרה צפויה והנתבעת ביטלה את ההסכם. כך או כך, בתקופה שלאחר הפגישה, לא היו עוד הדברים כבעבר וההסכם, כפי שהיה, לא עמד עוד על כנו.

במצב הדברים האמור ובשים לב להתנהגות הצדדים עצמם, בכל הנוגע להסכם שכר הטרחה המקורי יש מקום לתוצאה של הותרת הסכום ששולם לתובעת בידיה ואי תשלום חלקו השני של שכר הטרחה. במהלך הפגישה בחודש יוני הציג התובע 2 אפשרות להשיב לנתבעת סכומים ששולמו ומכל מקום לא דרש סכומים נוספים לגבי פעולות שבוצעו עד כה במקרה תתבצע פרידה, אפשרות שהוא היה נכון לה, ואף יותר מכך. אמנם כעת ידוע כי בסופו של יום המלאכה שנותרה בתיק לא היתה רבה, אך התובעים, כמו גם הנתבעת, לא ידעו זאת במועד הפגישה. לפי עדות התובע 2, גם לאחר החלטת הרשמת עדיין עמדה על הפרק אפשרות ששקד מצוי תערער (עמ' 21 ש' 6-7). המועד לבחון את הנושא הוא העת הרלוונטית ולא בדיעבד ואותה עת הביעה התובעת את דעתה כמבואר לעיל. הנתבעת מצידה לא דרשה את השבת הסכום שכבר שולם ויש לראות זאת כהכרה בהיקף ואיכות עבודת התובעת עד אותה עת, שאין חולק כי היא אשר איפשרה גביית כספי שקד מצוי שעוקלו. אין בסיס לקבל טענה לפיה הנתבעת חששה מנקמה או התנכלות כלשהי ולכן לא דרשה את הכסף (עמוד 50 לפרוטוקול). התנהלות הצדדים מתיישבת עם עקרון ההשבה הכרוך בביטולו של הסכם (סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תש"ל - 1971; ע"א 7211/96 sicar s.p.a (חברה זרה) נ' צ.מ.ל. ציוד מתקדם לבנייה בע"מ, פ"ד נב (4) 259, 265-266).

יחד עם זאת, לאור הופעתה של התובעת בשם הנתבעת בערעור באורח המתואר לעיל וטיפולה הנוסף בתיק (בפרט למול המנהל המיוחד) כאשר ההסכם המקורי בין הצדדים אינו בתוקף והנתבעת מאפשרת את האמור, אני מוצאת להעתר לבקשת הסעד החלופי ולפסוק כי על הנתבעת לשלם לתובעת בגין פעילותה סך של 5000 ש"ח כשכר ראוי וזאת בשים לב להיקף השעות שהושקע (נספח ב' לתצהיר התובע 2) והיקף ההתקשרות בין הצדדים, להבדיל מהתעריף הרגיל של התובעים (סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973; ע"א 136/92 ביניש - עדיאל - עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבניין, פ"ד מז (5) 114). אין אני מוצאת להורות על קיזוז תשלומים שבוצעו, ככל שבוצעו, לעו"ד קפלן שלא הובהר למה התייחסו (ר' לעיל) ולא באו בגין פעילויות מקבילות. לאור הצהרת התובע 2 על נכונותו לתרום כל סכום שיפסק, אני מורה כי הנתבעת תעביר את הסך הנזכר, כתרומה בשם התובעת, לאגודה למלחמה בסרטן.

בנסיבות תיק זה כפי שפורטו בפסק הדין, אין אני מוצאת לתת צו להוצאות.

באי כח הצדדים, עו"ד עופר דננברג
בשם התובעים ועו"ד יוסי נוילנדר
בשם הנתבעת, ראויים לציון על הופעתם בתיק שהיתה ככלל ענינית ומקצועית.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, 5 בפברואר 2004, בהעדר הצדדים.

תמר אברהמי
, שופטת








א בית משפט שלום 40295/03 שקל ושות' עורכי דין, משה שקל, עופר אלבוים נ' קונטיננט בע"מ (פורסם ב-ֽ 05/02/2004)