פסקי דין על אלי אסולין | פסקי דין על ביטוח ישיר - איי.די.איי חברה לבטוח בע"מ

7083-02/09 תק     31/03/2010




תק 7083-02/09 אלי אסולין נ' ביטוח ישיר - איי.די.איי חברה לבטוח בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בקריות



31 מרץ 2010

ת"ק 7083-02-09 אסולין נ' ביטוח ישיר - איי.די.איי חברה לבטוח בע"מ




בפני

כב' השופטת
פנינה לוקיץ'


תובע

אלי אסולין


נגד


נתבעת

ביטוח ישיר - איי.די.איי חברה לבטוח בע"מ




פסק דין


ביום 12.7.08 ארעה תאונת דרכים שבה היה מעורב רכבו של התובע מסוג מזדה, מ.ר. 6498258 (להלן: "הרכב") אשר אין מחלוקת כי השימוש בו היה מבוטח, בביטוח מקיף, אצל הנתבעת.

אין גם מחלוקת בין הצדדים כי בהתאם לנסיבות התאונה, האחריות להתרחשותה מוטלת על הנוהג ברכב, אשר במהלך נסיעה לאחור פגע ברכב צד ג' שהיה נהוג על ידי מר דניאל אביטן (להלן: "אביטן").

המחלוקת בין הצדדים נתגלעה בשני ענינים:
הראשון
– מי נהג ברכב בעת התאונה? האם חגית אסולין, בתו של התובע כגרסתו או בנו, אביחי אסולין, כטענת הנתבעת.
השני
– באם יקבע, בניגוד לגירסת התובע, כי מי שנהג ברכב היה אביחי (שהיה בן 19 באותה העת ובגין גילו על התובע לשאת בהשתתפות עצמית גבוהה יותר) האם יש בכך לפטור את הנתבעת מתשלום תגמולי הביטוח לתובע בשל מרמה מצדו וזאת בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א -1981?

מי נהג ברכב בעת התאונה?
במהלך הדיון בפני
שמעתי את עדויותיהם של חגית ואביחי אסולין, וכן את עדותו של אביטן.

בהתאם לגירסת חגית ואביחי, הם נסעו ביחד ברכב, כאשר חגית נוהגת ואביחי יושב לידה, כאשר הם היו בדרכם לבית דודתם שבסמוך למקום התאונה. לטענת חגית היא פנתה, בטעות לרחוב ללא מוצא, וכשהתבררה לה טעותה היא ביקשה לצאת מהרחוב ונסעה לאחור ופגעה ברכבו של אביטן. לטענתה, היא בקשה מאחיה שיצא ויבדוק מה קרה בעוד שהיא נשארה לשבת ברכב ולא יצאה ממנו כלל, וזאת מאחר ומתוך היכרות של אחיה עם מזגה העצבני, הוא העדיף לצאת בעצמו.
אביחי תמך בגירסת חגית והוסיף כי היה בדרכו לנשף סיום בית ספר באותו הערב ואישר כי הוא נלחץ מאוד מאירוע התאונה ומכך שהדבר יעכב אותו. לטענתו לאחר התאונה הם חזרו עם הרכב לביתם, חגית ירדה, והוא המשיך עם הרכב לנשף. הן חגית והן אביחי הדגישו בעדותם כי מקום התאונה היה חשוך.

משעומתה חגית עם העובדה שהיתה תוקפנית מאוד כלפי החוקר שבא לגבות את עדותה ביחס לנסיבות התאונה, טענה כי משהטיח בה החוקר כי היא משקרת ביחס לזהות הנוהג ברכב, כעסה עליו וסילקה אותו מביתה. לטענתה היא לא סרבה לציין בפני
החוקר את שם בת דודתה אליה נסעה, אלא שהלה לא רצה להקשיב לדבריה.

לעומת גירסתם של חגית ואביחי, נשמעה עדותו של אביטן אשר אישר את נסיבות התאונה וכן את העובדה כי במקום שרר חושך, אולם העיד כי מי שנהג ברכב היה בחור צעיר ולא אשה. הוא ציין שראה את הבחור הצעיר לבדו ברכב במהלך נסיעתו מאחוריו, והבחור הוא שיצא מדלת הנהג מיד לאחר התאונה והתנצל בפני
ו. אביטן הוסיף כי מיד לאחר קרות התאונה שניהם יצאו בהרכב והבחור הצעיר היה מאוד מבוהל ואמר שהוא חושש מה אחותו, שהיא בעלת הרכב, תעשה לו, כמו כן ציין כי הלה התקשר לאחותו ואף לאביו, עימו תאם אביטן פגישה מאוחרת יותר כדי להסדיר את תשלום הנזק לרכב בו נסע.

לאחר הדיון הוגשו לביהמ"ש תמלילי חקירת חגית אסולין ואביטן וכן העתק ההקלטה של חקירותיהם. אציין כי לא היה מקום להגשת חקירת אביטן שכן הלה מסר גירסה בעדותו בפני
, והוראת בית המשפט היתה להמציא תמליל והקלטת חקירתה של חגית אסולין בלבד.

מעיון בתמליל והאזנה להקלטה עולה, בניגוד לגירסת חגית בעדותה בפני
, כי היא הפסיקה את השיחה עם החוקר והורתה לו לעזוב את המקום עוד קודם להטחתו בפני
ה כי היא מסרה גירסה שקרית. מהאזנה להקלטה ניתן לשמוע בבירור שחגית כעסה מאוד על כך שהחוקר מבקש לדעת את שם בת דודתה, אליה טענה כי נסעה בעת התאונה, וסברה כי מדובר בחוצפה מצדו ובשל כך הפסיקה את השיחה עמו. רק לאחר שאמרה לו כי היא מסיימת את השיחה עמו וכי בכוונתה לפנות לעו"ד, הטיח בפני
ה החוקר כי גירסתה שקרית וסותרת את גירסת אביטן. גם טענתה של חגית כי ביקשה למסור לחוקר את שם בת-דודתה והלה לא אפשר לה לעשות כן, נסתרת מההקלטה בה כאמור מסרבת חגית למסור את שמה ואף טוענה כי זו חוצפה מצד החוקר שהוא מבקש לדעת את שמה!

לאחר שמיעת העדויות בפני
ועיון בתמליל ובהקלטה, אני קבעת כי מי שנהג ברכב היה אביחי. אני מעדיפה את גירסתו של אביטן בענין, ואינני מוצאת את גירסת חגית ואביחי סבירה כלל וכלל. על אף שאופיה ה"עצבני" של חגית ניכר היה גם בדיון בפני
וגם בהקלטת חקירתה, אין בהסברם כי בשל כך העדיפו כי לא תצא מהרכב, משום הסבר סביר. ובכל מקרה, אני מעדיפה את גירסתו של אביטן, אשר לא היה לו כל אינטרס בשאלה מי נהג ברכב, כי מי שנהג ברכב ויצא מדלת הנהג לאחר התאונה, היה אביחי ולא חגית.

משכך, אני קובעת כי התובע מסר פרטים כוזבים באשר לזהות הנהג בעת התאונה.

האם יש בכך לפטור את הנתבעת כליל מחבותה כלפי התובע?
לטענת הנתבעת משנקבע כי התובע מסר פרט כוזב בנוגע למקרה הביטוח ולחבות הנתבעת, וזאת מתוך כוונת מרמה על מנת להביא להפחתה בגובה דמי ההשתתפות העצמית שיש לנכות מהתגמולים, ויש בכך לפטור אותה מחבותה כלפיו לפי סעיף 25 לחוק.

לענין זה מפנה הנתבעת לפסק דינו של ביהמ"ש העליון ברע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד נסרה (19.5.08) ולפסיקה של בתיהמ"ש המחוזיים בעקבותיו, לפיו ככל שמוכחים שלושת היסודות של כוונת מרמה לפי סעיף 25, דהיינו:
א. מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות בענין מהותי;
ב. מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו;
ג. כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות –
המבטחת פטורה מחבותה, ואין מקום להוסיף תנאי נוסף של קיום קשר סיבתי בין המרמה לבין תשלום תגמולי הביטוח (ראה: ע"א (מחוזי י-ם) 9625/06 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מלכה (5.9.07) וכן ע"א (מחוזי-חי') 3000/04 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' עאמר עלי (26.10.05)).

המטרה של סעיף 25 כפי שזו פורשה על ידי בתי המשפט, כנוקטת גישה מחמירה בהשוואה להוראות אחרות בחוק חוזה הביטוח (למשל סעיף 24 לחוק), הינה להרתיע מבוטחים מלמסור מידע כוזב באשר למקרה הביטוח וחבות המבטח, ולמגר את התופעה של תביעות שווא המוגשות במרמה.

במקרה דנן, מתחדדת שאלה זו, שכן כוונת המרמה המיוחסת לתובע הינה לזכות בתגמולי הביטוח (להם הוא זכאי משהוכח מקרה הביטוח) לאחר הפחתת דמי השתתפות עצמית נמוכים יותר (1,926 ₪) ככל שחגית נסעה ברכב, לעומת דמי השתתפות עצמית גבוהה יותר (2,890 ₪) באם אביחי נהג ברכב. דהיינו שכוונת המרמה הינה רק ביחס לגובה ההשתתפות העצמית שיש לנכות מהתגמולים ולא לעצם הזכאות לתגמולים.

אודה כי מצאתי את ההכרעה בתביעה זו לא קלה שכן, מצד אחד הוכח בפני
מעשה מרמה וכוונת מרמה מצדו של התובע, אך מנגד, המדובר במרמה רק ביחס לחלק קטן מסכום התגמולים להם הוא זכאי (כאשר ההפרש בין שני המקרים הינו פחות מ-1,000 ₪).

התלבטתי אם אין מקום להשוות בין המקרה שבפני
למקרים אחרים בהם קבע בית המשפט כי הגזמה בדרישת התגמולים, כגון ביחס להערכה מוגזמת של שווי רכוש שנגנב, אין לראות בה מרמה במובנו של סעיף 25 לחוק (ת.א. (ת"א) 2353/04 אוריון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (4.11.09), אולם לאחר עיון בפסיקה שפירשה את סעיף 25 לחוק אני סבורה כי במקרה שבפני
דין התביעה להדחות.

אמנם צודק התובע בטענתו כי בין אם נהג ברכב אביחי ובין אם נהגה בו חגית קיים היה כיסוי ביטוחי לנזקיו, אולם משהוכחו תנאי סעיף 25 לחוק אין בכך לסייע לתובע. כך גם בע"א 9625/06 הנ"ל, אפילו שנקבע כי לא היתה עובדה כי הנהג, שהיה נהג צעיר, נסע ללא מלווה, כדי לפגוע בתוקף רשיונו לצורך מתן הכיסוי הביטוחי, הרי משהוכחה כוונת המרמה (אפילו שלא היה בה להשפיע על היקף הכיסוי הביטוחי!!) התביעה נדחתה (וראה גם את אמרת האגב של השופט עמית בע"א (מחוזי-חי') 5109/07 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (31.3.09)).

אמנם, מבחינת התובע מדובר בתוצאה קשה, שכן נזקו, בסך של 6,523 ₪ (לפני ניכוי השתתפות עצמית) אינו זוכה לכיסוי ביטוחי, אף לא באופן חלקי, למרות שהוא שילם את דמי הפרמיה כסדרם ואף דאג להוצאת כיסוי ביטוחי לבנו הצעיר, אולם תוצאה זו הינה בגין מעשה המרמה מצדו, מעשה אליו "רתם" את שני ילדיו.

לאור כל האמור אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 700 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום,
ט"ז ניסן תש"ע, 31 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.















תק בית משפט לתביעות קטנות 7083-02/09 אלי אסולין נ' ביטוח ישיר - איי.די.איי חברה לבטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/03/2010)