פסקי דין על ברוק דניאל

2887/00 פ     09/02/2004




פ 2887/00 מדינת ישראל נ' ברוק דניאל




64
בתי המשפט
פ 002887/00
בית משפט השלום באר שבע
09/02/2004
תאריך:
השופט נתן זלוצ'ובר
- סגן נשיא
בפני
:
המאשימה
מדינת ישראל

בעניין:

נ. כחלון

ע"י ב"כ עו"ד
נגד

הנאשם
ברוק דניאל
- בעצמו
עשת
ממשרד עו"ד ליבאי
ע"י ב"כ עוה"ד

פסק דין
ללא הרשעה

1. ביום 24.2.00 הגישה התביעה נגד הנאשם כתב אישום חמור, על פי עובדותיו, שייחס לו עבירה של מעשה מגונה בניגוד לסעיף 348 (ה) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.
באותו כתב אישום דובר בכך שהנאשם היה ראש אגף רכש והתקשרויות במכתשים והמתלוננת שימשה כעורכת התקשרויות במפעל והיתה כפופה להוראותיו ולמרותו. ביום 15.11.95 בעת שהנאשם נסע עם המתלוננת לישיבת עבודה במצפה רמון, הוא הניח יד על ירכה וליטף אותה. בסיום אותה פגישה בדרכם לבאר שבע, הנאשם הניח את ידו על ירכה וכשהמתלוננת מחתה הוא צעק עליה וחזר על פעולתו. לאחר מכן הנאשם הסיט את רכבו לדרך כורכר צדדית, עצר את הרכב ונגע למתלוננת בחזה. באותו מעמד כשהמתלוננת מחתה וניסתה להודפו הוא צעק עליה שתחדל כיוון שהוא מתחיל להתעצבן.
עוד נאמר באותו כתב אישום כי בדצמבר 1995 במשרדו של הנאשם הוא הניח רגליו על רגליה של המתלוננת וכשהיא התנגדה למעשיו ודחפה את רגליו הוא נעמד לידה, הפשיל מכנסיו ותחתניו, חשף בפני
ה את איבר מינו וביקש שתיגע בו.

2. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ובעקרון טען, כי היה בינו למתלוננת קשר רומנטי וכי מרצון חופשי הצדדים הרחיקו לכת אף יותר מהמתואר בכתב האישום.

3. המתלוננת העידה בביהמ"ש ביום 20.5.01 וביום 2.9.01, ובסופו של דבר לאחר שהצדדים ניהלו ביניהם מו"מ ארוך, הודיעו ביום 6.7.03 על הסדר טיעון שבמסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן ובו במקום כל העובדות החמורות שהיו נחלת כתב האישום המקורי נאמר, כי בעת שהיו בדרכם חזרה ממצפה רמון לבאר שבע ברכבו של הנאשם, הנאשם הניח את ידו על ירכה של המתלוננת פעמיים והיא ביקשה שיסיר את ידו וכן שהוא הסיט את רכבו לצד הדרך, עצר את רכבו וביקש ממנה לראות את שדיה והמתלוננת מחתה.
עוד נאמר בכתב האישום המתוקן בסעיף 6 לעובדות:
"במועד הרלוונטי לכתב האישום הנאשם האמין כי בינו לבין המתלוננת מתפתח קשר רומנטי." (הדגשה שלי - נ.ז.)
האמור לעיל, הוא מכריע מבחינת התוצאה בתיק זה, כפי שיפורט להלן.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, כאשר על פי הסדר הטיעון שהוגש בכתב באותו שלב, ביקשו הצדדים שלא להרשיע את הנאשם ולהורות לשרות המבחן להגיש תסקיר. עוד סוכם, כי עם קבלת התסקיר הצדדים יטענו באופן חופשי בסוגיית ההרשעה וכן סוכם שבכל מקרה יבצע הנאשם עבודת של"צ ויפקיד בקופת בית המשפט 5,000 ₪ שיועברו למסל"ן.

4. ביום 26.1.04 לאחר שהוגש תסקיר שרות המבחן טענו באי כח הצדדים בשאלה שנותרה במחלוקת: האם יש להרשיע את הנאשם או תוך קביעה שביצע את העבירה המפורטת בכתב האישום להמנע מהרשעתו? התביעה, כמובן, ביקשה להרשיע את הנאשם והסניגור ביקש להמנע מהרשעתו.

5. עוד אני מציין, כי בפתח הדיון האחרון פנה בית המשפט לבא כח הנאשם תוך שהוא הפנה אותו לפיסקאות 5 ו - 6 בעמ' 2 לתסקיר ושאל אותו אם בכוונת הנאשם לחזור בו מן ההודאה והכל תוך שבית המשפט מבהיר, כי הודאות שאינן הודאות אמת בלב שלם וניתנות רק מטעמים טקטיים אינן מתקבלות. הסניגור הסביר, כי שרות המבחן, ככל הנראה, מתוך טעות התייחס בשיחה עם הנאשם לכתב האישום המקורי ולא לכתב האישום המתוקן ומכאן האמור בענין זה בתסקיר שהנאשם מכחיש ביצוע עבירה. הסניגור גם חיזק טיעון זה בכך שהפנה לתשובתו המתוקנת לכתב האישום שניתנה בכתב כבר ביום 22.11.00 ובאותה תשובה בכתב, למעשה, נאמר אף יותר ממה שפורט בכתב האישום, אלא שניתן לכך הסבר כפי שניתן באותה תשובה. בנסיבות הענין, תשובת הסניגור התקבלה על ידי בית המשפט ומכאן שהתקבלה גם הודאתו של הנאשם בכתב האישום המתוקן.

6. נהוג בעיקרון שבתי משפט מכבדים הסדרי טיעון אלא אם המוסכם בין הצדדים, בעיקר לענין הענישה, חורג ממתחם הסבירות באופן כה קיצוני תוך פגיעה באינטרס הציבור עד שבית המשפט אינו יכול לקבל את הסדר הטיעון ומחליט להתערב בו. מקרים אלו הינם החריג וכב' בית המשפט העליון נתן בענין זה את דעתו לאחרונה בנושא זה בע.פ. 1958/98 פלוני נ' מ"י (טרם פורסם).
אם בשאלת הענישה התערבותו של בית המשפט בהסדר הטיעון נדירה, קל וחומר שכך הם פני הדברים כאשר עיקר הסדר הטיעון נושאו שינוי עובדות כתב האישום. בענין זה בתי המשפט נוהגים שלא להתערב בשיקול דעתה של התביעה. אם סבורה התביעה שכתב האישום המקורי, אשר מטבע הדברים נבנה על פי מסכת ראייתית שהיתה בפני
התביעה בטרם נשמעו עדים, אינו משקף עוד את עמדת התביעה ואת המציאות לאחר שמיעתם של חלק מהעדים, נכון עושה התביעה אם היא משנה את כתב האישום על פי המציאות החדשה כפי שהיא מבינה אותה עתה.
מובן שהאמור לעיל אף מתחזק כאשר חלק מהעדים טרם העידו בבית המשפט ובית המשפט עדיין לא יודע גם מה היו אמורים להעיד, אפילו אם הוא יכול לשער זאת.
אין לשכוח, כי בסופו של דבר התביעה היא זו שמייצגת את אינטרס הציבור וחזקה עליה שעושה היא את מלאכתה בענין זה על פי מיטב הבנתה המקצועית.
בנוסף לכל האמור לעיל, בנסיבות הענין ותוך הסתייגות שכן לא כל הראיות נשמעו, נראה, כי ניתן לומר בזהירות רבה, שעמדת התביעה בתיק זה לענין תיקונו של כתב האישום נכונה.

7. אשר למחלוקת העיקרית בתיק זה, דהיינו אם יורשע הנאשם או שבית המשפט ימנע מהרשעתו, קבע כב' בית המשפט העליון אמות מידה ברורות בע.פ. 2083/96 כתב נ' מ"י, פ"ד נב (3) 337:

"המנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים:
ראשית , על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם;
ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים
על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה
האחרים...."

8 העבירה בה הודה הנאשם הינה עבירה חמורה בעיקר בשל כך שהדברים בוצעו תוך ניצול מעמדו של הנאשם כלפי מתלוננת, שהיא אומנם עובדת בכירה בתפקיד ניהולי אך כפופה לו. מובן שאופי המעשים לכשעצמו חמור גם הוא.
ספקטרום החומרה בעבירות מין רחב. מצד אחד מצויות עבירות האינוס הקשות ביותר, בהן תוך שימוש באלימות קשה מתבצעות עבירות מין חמורות וקשות ביותר ובצד השני של הקשת מצויות עבירות המין דוגמת העבירה שביצע הנאשם בתיק שבפני
י על פי כתב האישום המתוקן.
כאשר התביעה עצמה מציינת בכתב האישום המתוקן בסעיף 6, כי הנאשם האמין שבינו לבין המתלוננת מתפתח קשר רומנטי, לא רק שזהו המצב העובדתי שבפני
בית המשפט, אלא כאשר מדובר בנאשם בגילו, חוכמתו והשכלתו של הנאשם, יש מקום להנחה, כי לפחות לכאורה גם היה בסיס לאמונתו הנ"ל.
עוד יצוין, כי המתלוננת בעת ביצוע המעשים נשוא כתב האישום היתה אישה נשואה כבת 41 , משכילה ונשאה בתפקיד ניהולי.
יש ממש בטיעוני ההגנה, כי המעשה בו מדובר - הוא על הגבול שבין הטרדה מינית למעשה מגונה. יצוין, כי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח - 1998, התקבל רק לאחר הארועים נשוא כתב האישום ועל כן אינו חל על האירועים נשוא כתב האישום.

9. יש לקחת בחשבון לזכות הנאשם את הודאתו בעובדות בכתב האישום המתוקן. הנאשם הודה במה שהודה עתה למעשה כבר בתחילת המשפט ובכתב. מובן שבתחילת המשפט לא יכל להודות בכתב האישום המקורי ולא צריך היה להודות בכתב האישום המקורי, ובסופו של דבר דווקא עמדתו היא שהתקבלה על דעת התביעה בעיקרון. בנסיבות אלה אין גם לקחת בחשבון לחובת הנאשם את התמשכות ההליכים. העבירה בתיק זה בוצעה בשנת 1995. כתב האישום הוגש בפברואר 2000 והוא מסתיים עתה בפברואר 2004, דהיינו כמעט 8 וחצי שנים לאחר ביצוע העבירה.

10. בשל הארועים נשוא כתב האישום הנאשם אינו עובד עוד באותו מפעל בו ארעו הארועים ואינו נושא עוד בתפקיד הבכיר. מובן שלארועים השלכה על מצבו מכל הבחינות לרבות מהבחינה המקצועית ומבחינת סיכוייו למצוא בעתיד עבודה שוות ערך ההולמת את כישוריו. כפי שפרט התסקיר, יש לארועים השלכות משמעותיות גם בחייו האישיים, וראה בעניין זה גם את טיעוניו בעל פה היום בפני
של הנאשם. הטיעון שנטען בעל פה גם הוגש כמסמך בכתב נ/6.

11. מתסקיר שרות המבחן עולה, כי לנאשם בעיות רפואיות ובין היתר סובל הוא מאיסכמיה קשה בגינה הופנה לביצוע צינתור.

12. ענין אחד המצוין בסיפת הפיסקה השלישית בעמ' השני בתסקיר, מחד פועל לרעת הנאשם, מאידך מצביע על כך שהיה גלוי לב עם שרות המבחן ואישר את מה שיכול היה אדם להכחיש במיוחד כאשר הדברים לא נוגעים ישירות לתיק שבפני
י.

עוד עולה מהתסקיר, כי הנאשם סובר שהרשעה תפגע בסיכוייו להשתלב מקצועית בשוק העבודה בארץ או בחו"ל, עפ"י יכולתו, השכלתו וכישוריו. בטענה זו יש ממש, במיוחד, כאשר מדובר בייעוץ בחו"ל, עבודה באוניברסיטאות ועבודה עם גופים ציבוריים או חברות גדולות.
ספק אם לנוכח הנסיבות שתוארו לעיל, כאשר העובדות בהן הודה הנאשם, עפ"י הסדר הטיעון, הינן יחסית מינוריות ביחס למה שיוחס לו מלכתחילה, והעבירה בוצעה לפני זמן רב, אם יהיה זה מידתי להרשיעו לאור האמור.

13. הנאשם בן 59, אין לו הרשעות קודמות וניתן לומר בהסתברות גבוהה מאוד, כי גם לא תהיינה. אין ספק, כי הנאשם הורתע ולמד את הלקח הראוי. אשר לפן ההרתעה הכללית, נראה, כי גם אם מסתיים תיק זה בסופו של דבר ללא הרשעה, הרי התהליך כולו בצירוף עבודת השל"צ המומלצת ע"י שירות המבחן, יש בהם תשובה הולמת גם במובן זה.

14. שירות המבחן לא גיבש עמדה בעניין ההימנעות מהרשעה, וזאת בעיקר בשל כך, שהנאשם לא גילה אמפטיה לסיבלה של המתלוננת. אם תוצאת ההתרשמות הינה, שקיים סיכון שבשל אי קבלת האחריות ואי גילוי האמפטיה, ישוב הנאשם ויבצע עבירה דומה או אף חמורה ממנה, לא רק שיש לגבש עמדה אלא שהעמדה גם צריכה להיות מחמירה, אך כאשר, כפי שקבעתי לעיל וכפי שהתרשם גם השירות, הסיכוי להישנות מקרה דומה נמוך ביותר, נראה שלמרות האמור, ניתן להימנע מהרשעה.
קל וחומר, שכך הם פני הדברים כאשר התביעה עצמה ציינה בכתב האישום המתוקן, שהנאשם בעת ביצוע העבירה, סבר שיש קשר רומנטי בינו למתלוננת, וכפי שנאמר לעיל, סביר להניח שלקביעה זו של התביעה בדבר אמונת הנאשם, יש גם בסיס. אם כך פני הדברים, גם אם אין להסכים עם הנאשם, לא ניתן לומר כי אי גילוי האמפטיה למתלוננת, בהכרח מצביע על גישה עבריינית.

15. הסניגור טען, כי מס' שעות השל"צ המומלץ ע"י שירות המבחן רב מדי. בנסיבות העניין, מאחר וביהמ"ש סטה מהכלל לפיו בד"כ כשנמצא הנאשם אשם יש להרשיעו, ומאחר והוחלט להימנע מהרשעת הנאשם, הרי 400 שעות של"צ הינם עונש ראוי ולא מוגזם,
ובעניין זה אני מקבל את המלצת שירות המבחן.

16. סוף דבר, הגם שאני קובע, כי הנאשם ביצע את העבירה המפורטת בכתב האישום המתוקן, אני נמנע מלהרשיעו.

הנאשם יבצע 400 שעות של"צ, בעזרה בלימודים במרכז מדעים בבאר-שבע ובעמותת "ידיד" בייעוץ ובסיוע לפונים למסגרת זו.

הסך של 5,000 ₪ שהופקד בקופת בית המשפט יועבר למסל"ן באר שבע.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
כפי שנקבע ביום 20.05.01, נאסר פרסום שמה של המתלוננת או או כל פרטים מזהים לגבי
המתלוננת.
ניתן והודע היום: 09/02/2004; י"ז שבט התשס"ד, במעמד הצדדים.
נתן זלוצ'ובר
- שופט
סגן - נשיא









פ בית משפט שלום 2887/00 מדינת ישראל נ' ברוק דניאל (פורסם ב-ֽ 09/02/2004)