פסקי דין על אורה ברקוביץ | פסקי דין על אריה גולדוירט | פסקי דין על חסיה גולדוירט דיין | פסקי דין על איריס גולדוירט ואח' |

4123/09 א     07/04/2010




א 4123/09 אורה ברקוביץ נ' אריה גולדוירט, חסיה גולדוירט דיין, איריס גולדוירט ואח'








בית משפט השלום בירושלים



07 אפריל 2010

ת"א 4123-09
ברקובי'ץ נ' גולדוירט ואח'

בש"א 1927/10





בפני

כב' השופטת
מירית מי-דן


המבקשת

אורה ברקוביץ


נגד


המשיבים

1.אריה גולדוירט
2.חסיה גולדוירט דיין
3.איריס גולדוירט
4.ערן גולדוירט
5.ישבה מקור חיים הצעירה בע"מ



החלטה

בפני
בקשה על-פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: "פקודת הבזיון"), במסגרתה טוענת המבקשת, כי המשיבים הפרו את צו העשה הזמני שניתן במסגרת החלטתי בבש"א (שלום-י-ם) 7859/09 מיום 16.11.09 (להלן: "ההחלטה"), מכוחה הוריתי כי תוך שלושה ימים מיום שהמבקשת תפקיד את הערבות בנקאית נוספת יחזירו המשיבים את הרעפים למקומם בגג הבית ויסגרו את הפתחים שנעקרו בדירה הסמוכה לדירת המבקשת. עוד קבעתי, כי החזרת הרעפים תיעשה בפיקוח מנהל העבודה מטעם המשיבים וכי יום לאחר הביצוע יגישו המשיבים לבית המשפט אישור ממהנדס מטעמם כי בדק שהרעפים הוחזרו למקומם. על פי הטענה – לא החזירו המשיבים את הרעפים למקומם בגג הבית לאחר מתן הצו, ולפיכך עותרת המבקשת לכוף על המשיבים את הצו בקנס או במאסר.
רקע הצריך לעניין

המשיבים 1-4 הינם הבעלים הרשומים של מקרקעין ועליהם מבנה ברח' מקור חיים 34 בירושלים (להלן: "המקרקעין"). ישיבת מקור חיים הצעירה בע"מ (המשיבה 5) התקשרה עם המשיבים בהסכם שמהותו עסקת קומבינציה, על-פיו אמור להיבנות במקום בניין ובו 18 דירות לפחות. המבקשת, מחזיקה בדירה קטנה בת כ- 50 מ"ר במקרקעין בטענה כי היא דיירת מוגנת. סמוך לדירת המבקשת קיימת דירה נוספת, שהיתה מושכרת בשכירות בלתי מוגנת, והדיירים בה פונו (להלן: "הדירה הסמוכה"). למבקשים ניתן היתר לחפירה ובניית חניון עד לקו אפס, בין היתר במקום בו נמצאת דירת המבקשת וכן הדירה הסמוכה. המשיבים הגישו תביעת פינוי כנגד המבקשת, והמבקשת מצידה הגישה בקשות שונות למתן סעדים זמניים ובהם צו מניעה.
ביום 1.4.09 קבעה כב' השופטת אתי באום – ניקוטרה בבקשה לצו מניעה שהגישה המבקשת (בשא (שלום-י-ם) 3134/09),
כי קיימת לה עילת תביעה לכאורית. כן נקבע, כי שימור המצב הקיים משמעו "מצב המקרקעין לאחר ביצוע העבודות, משבוצעו בפועל". לאור האמור, ניתן צו מניעה חלקי, בו נאסר על המשיבים לבצע עבודות בדירת המבקשת כולל חלק החצר בו יש לאפשר לה שימוש. עם זאת, נקבע, כי ככל שההיתר מתיר עבודות הריסה בחלקים אחרים של המקרקעין יש לאפשר למשיבים לפעול כאמור ובלבד שהריסת הדירה הסמוכה לדירת המבקשת תיעשה לאחר שקונסטרוקטור מטעם המשיבים יאשר כי הריסה זו לא תפגע באופן כלשהו בדירת המבקשת כל עוד היא מתגוררת בה.
ביום 10.9.09 ניתנה למשיבים חוות דעת מאת המהנדס אלי בנואליד, ובהסתמך עליה המשיכו בעבודות ההריסה, ובכללם הריסת הדירה הסמוכה.
ביום 24.9.09 הגישה המבקשת בקשה נוספת לבית המשפט ובה ביקשה לקבוע כי בטרם נקיטת כל פעולה על ידי המשיבים בדירה הסמוכה, הם יהיו חייבים לקבל את אישור בית המשפט, ובמידת הצורך אישור מהנדס מטעם בית משפט.
ביום 12.10.09 ניתנה החלטה המתירה למבקשים לבצע עבודות בהתאם לחוות הדעת מטעמם ובסייגים שנקבעו בהחלטה. כמו כן, אפשר בית המשפט למשיבה להגיש חוות דעת מטעמה, וקבע כי לאחר הגשת חוות הדעת ישקול שוב טענות הצדדים.
בין לבין הגישה המבקשת בקשות נוספות למתן החלטה וכן בקשה למתן צו עשה המורה למשיבים לבצע עבודות שעניינן בהחזרת גג הרעפים למקומם בגג הבניין וכן עבודות איטום. לאחר קיום דיון במעמד הצדדים וחקירת שני המומחים מטעם הצדדים, ניתנה ביום 16.11.09 החלטה בבקשה למתן צו עשה ונקבע כי ממכלול העדויות עולה כי המצב הנוכחי מסוכן למבקשת מפני שחדירת מי גשמים עלולה לגרום לפירוק תקרת הרביץ מעלה דירתה. כן נקבע, כי המומחים הסכימו ביניהם כי סכנה זו נגרמה עקב פירוק הגג על ידי המשיבים וכן שהמשך ביצוע עבודות פירוק המבנה יגרום סכנה ממשית למשיבה, אלא אם כן תצא מדירתה בתקופה זו. נקבע, כי אין למשיבים זכות לפנות את המבקשת לצורך איטום הדירה והריסת הדירה הסמוכה היות ולא נתקיימו תנאי סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב – 1972
(קבלת רישיון בנייה להקמת בניין אחר במקום הבניין הקיים בנכס או לשינוי המושכר באופן ניכר וכן העמדת סידור חלוף לרשות הדייר). לכן נקבע, כי הדרך הראויה הינה החזרת המצב לקדמותו עובר להסרת הרעפים ויצירת הפתחים בדירה הסמוכה וניתן צו למבקשים להחזיר את הרעפים למקום בגג הבית ולסגור הפתחים שנעקרו בדירה הסמוכה.
הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה האמורה נדחתה ביום 30.11.09 (בש"א (שלום-י-ם) 8457/09)
וכן נדחתה
בקשת רשות ערעור במסגרתה עתרו המשיבים לעכב ביצוע ההחלטה עד למתן הכרעה בערעור (ברע (מחוזי-י-ם) 1125/09 גולדווירט אריה נ' אורה ברקוביץ
ביום 14.12.09).
הדין החל בענייננו

הליך על-פי פקודת בזיון בית המשפט הוא מעין יציר כלאיים של דין פלילי ואזרחי (
ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' ביטון, פ"ד לד
(4) 232, 241 (1980);
רע"פ 7148/98
ארנון עזרא נ' זלזניאק,
פ"ד נג
(3) 337, 346 (1999)). לפיכך יש מקום לטענה כי נטל ההוכחה על הטוען למתן סעד על פי פקודת הבזיון גבוה מנטל ההוכחה הנדרש בהליך אזרחי "רגיל" (ע"פ 1160/98
שיז"פ שיווק יזום פרוייקטים בע"מ נ' אשכנזי, פ"ד נד
(1) 230 (2000);
בש"א (מחוזי-חי') 2011/06

ברנע נ' אביטן
, מיום 4.9.06).

עוד יש לציין כי לצורך אכיפת פסק-דין בדרך של הליך בזיון בית המשפט, על פסק-הדין להיות "ברור וחד משמעי. אין אוכפים מכוח פקודת הביזיון אלא צווים והחלטות שמובנם ברור ושאינם מאפשרים יותר מפירוש אחד" (רע"א 3888/04
שרבט נ' שרבט, פ"ד נט
(4) 49 (2004);
בג"ץ 10478/03

התאחדות הקבלנים בישראל נ' עירית
מודיעין, (לא פורסם) ניתן ביום 31.7.05).

סעיף 6 לפקודת בזיון בית
המשפט "צופה פני עתיד" (
ע"פ 6/50 לויט נ' אנגל, פ"ד ד
459, 468-469 (1950);
ע"פ 5177/03
מור נ' דנציגר, פ"ד נח
(4) 184, 188 (2004) ובעניין ארנון עזרא לעיל, בעמ' 346). בכלל זה, לפיו אין לענוש את המפר אם הפסיק את ההפרה עד למתן ההכרעה בבקשה, חל כרסום בעניין מור לעיל, שם קבע כבוד הנשיא ברק כי "אין מניעה, במקרים המתאימים, להטיל קנס על אתר לנוכח התנהגות המפר עד להטלת הקנס, ובלבד שמטרתו אינה ענישה על התנהגות בעבר, אלא הרתעה כנגד הפרה בעתיד" (שם, בעמ' 189). כן קבע הנשיא ברק ש"האפשרות להטיל סנקציה של קנס שתוקפו מיידי עולה בקנה אחד עם תכליתו (האזרחית) של סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, הנוגעת לאכיפה יעילה של צווי בית-המשפט. יש לשמור על פקודת בזיון בית המשפט כמכשיר משפטי יעיל ומרתיע" (שם, בעמ' 190). לדברים אלה הסכימה גם כבוד השופטת חיות, לשיטתם "יש 'לתפור' את הסנקציה בזהירות הראויה בהתחשב בנסיבות שעל הפרק. כמו כל החלטה שיפוטית אחרת, גם בעניין התגובה השיפוטית במסגרת הליכי ביזיון הסנקציה צריכה להיות סבירה ומידתית" (שם, בעמ' 191).
הממצאים והכרעה

אין

חולק כי לאחר מתן הצו לא הוחזרו כל הרעפים למקומם בגג הבית ונגרמה רטיבות בתקרת המבקשת אף כעולה מהתצהיר התומך בתגובת המשיבים. המבקשת הציגה תמונות בהם נראות יריעות פח פרושות על גג המבנה ובחלק מהתמונות אף נראה בבירור שהיריעות לא קובעו ונוצרו פתחים מעל גג המבנה (התמונות צורפו כנספח ו' לבקשה).
תמונות מטעם המשיבים לא הוצגו והמשיבים לא חלקו על כך שלא כל הרעפים הוחזרו. לטענתם חלקם נשברו ועל כן החליטו להניח את יריעות הפח.
אף באישור המהנדס מיום 28.12.09 שהגישו המשיבים כנספח א' לתגובתם אין די. בהחלטה נקבע, כי "יום לאחר הביצוע יגישו המבקשים לבית המשפט אישור ממהנדס מטעמם כי בדק שהרעפים הוחזרו למקומם" ואולם באישורו של המהנדס נכתב כי "בדקתי שהוחזר כיסוי הגג המשופע של הבית, בחלקים בהם גג הרעפים פורק בעבר. חלקים אלו מכוסים ברעפים ובפלטות פח גלי על מנת להבטיח איטום, כמו כן כל הפתחים בחזיתות אוטמו פלטות עץ ופח. מודגש בזאת שמצב זה הינו זמני."
באישור זה לא נכתב כי הרעפים הוחזרו למקומם. יתירה מזו, נכתב כי פלטות הפח הונחו כדי להבטיח איטום אך לא נוצר איטום ואף לא מן הנמנע כי לאחר המועד בו נבדק המבנה חלק מיריעות הפח הוסתו, כפי שנראה בתמונות.

לטענת המשיבים הם פעלו בתום לב בעת שהניחו יריעות פח ולא רעפים, וזאת מכיון שחלק מהרעפים שהוסרו נשברו. דא עקא שאף משפעל החייב בתום לב אין בכך כדי למונעו מלהתחייב בהליכי בזיון בית המשפט. "על דרך העיקרון, די בכך שמעשי המפר - או מחדליו - מפרים צו בית-משפט, וניתן לנקוט נגדו בהליכי בזיון לאכיפה. יחד-עם-זאת, קרוב להניח כי אם פעל המפר בתום-לב או מבלי-משים - ושאלות אלו תוכרענה בנסיבותיו של כל עניין ועניין - יינתן לדבר ביטוי בסנקציה שתוטל על המפר" (ע"פ 2351/95 "מובי" בירנבאום בע"מ נ' שמעוני, פ"ד נא (1) 661, 672; ע"פ 1914/99 קייזר נ' פוקס, תקדין-עליון 99 (2) 689). מכאן כי לעצם ההפרה אין די בכך שהמשיבים פעלו בתום לב או מבלי משים, שעה שההחלטה גופה – ברורה היא.נ

לאחר ששקלתי את הדברים אינני סבורה שניתן לקבל את טענות המשיבים. ההחלטה ברורה לחלוטין ואיני מבינה מדוע המשיבים לא דאגו לבצע אותה ככתבה וכלשונה. ככל שסברו שיש לבצעה בדרך שונה, ולא באמצעות רעפים, היה עליהם לפנות לבית המשפט. ואולם המשיבים בחרו שלא לבצעה בדרך שנקבעה וטעמי המשיבים לאי ביצועה אינם מספקים. ביצוע עבודות חלופיות אין בהן כדי לפטור את המשיבים מחובת קיום ההחלטה.

בשולי הדברים אציין, כי אין זו הפעם הראשונה בו נקבע בהליך זה כי הם הפרו את החלטות בית המשפט. ביום 7.7.09 קבעה כב' השופטת באום-ניקוטרה בבש"א 4107/09 כי עליהם לקיים את ההחלטות כלשונן וככתבן, היא העניקה להם אורכה לקיומה וקבעה שאם יפרו את החלטתה יקנסו בסך של 500 ₪ ליום.

גם מבלי להידרש לשאלת טיבו של הנטל המושת על הטוען לבזיון, אין אלא לומר, כי הקביעות העובדתיות שנדונו לעיל, שקבעו כי המשיבים הפרו את ההחלטה מבחינה עובדתית, הושתתו על כמות ראיות שדי היה בה אף לו הייתי מגיעה לכלל מסקנה כי המדובר בנטל מוגבר.ב

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה, כי עלה בידי המבקשת להוכיח כי המשיבים הפרו את החיובים שהוטלו עליה במסגרת ההחלטה. מכאן כי לא נותר אלא לדון בשאלת הסנקציה שיש להטיל בגין הפרה זו.ב


בחינת המקרה דנא, בו אף אם יטען כי אין טעם עוד במתן סעד צופה עתיד מחד, מכיון שהננו לאחר תקופת החורף, ואילו מאידך יש לשמור על אופיו המרתיע של צו היוצא מבית המשפט, מביאני לכלל מסקנה כי יש לאכוף את קיום ההחלטה על המשיבים בקנס או במאסר גם לעתיד שכן גם בתקופת האביב יתכנו עדיין גשמים, כפי שארע ערב פסח לאחר הדיון. בנוסף, יש מקום להביא את ההפרה בשיקולי בית המשפט בבואו לפסוק את הוצאות המשפט שיש להשית על המפרים, שעה שהתנהגותם גרמה לניהול הליך שגרר הוצאות לא מעטות למבקשת. אני סבורה כי נסיבות העניין מצדיקות הטלת קנס על אתר בגין הפרת הצו בעבר, כפי שנעשה בבש"א (מחוזי-ת"א) 13177/05
gianni versace

נ' ורסצ'ה 83 בע"מ
, (לא פורסם) ניתן ביום 13.7.05. לעניין זה נודעת חשיבות לשאלה מה היה היסוד הנפשי של המשיבים בכל ביצוע פעולת הפרה, כאשר דומה כי לכל הפחות ההפרה נבעה בעיקרה מאדישות למצבה של המבקשת. נקבע, כי די במודעות להפרה על מנת להוכיח בזיון בית משפט ואין צורך להוכיח כוונה שלא לציית לצו, רשלנות או חוסר תום לב מצד המפר.

סוף דבר
לאור האמור יש בהתנהגות המשיבים, המפרים את צו בית המשפט במודע, כדי להצדיק שימוש באמצעי אכיפה של הטלת קנס על אתר, במגמה להבטיח כי צו העשה יקוים בעתיד.

לפיכך, אני גוזרת על המשיבים לשלם ביחד ולחוד, קנס לקופת המדינה בסך של 10,000 ₪.
על כל הפרה עתידית, ישלמו המשיבים קנס של 500 ₪ לכל יום הפרה מהיום ביחד ולחוד.

מתוך שקלול נסיבות העניין, ובכלל זה העניינים הנוגעים לדרך התנהלות המשיבים, אני מחייבת את המשיבים בהוצאות המבקשת בשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.

ניתנה היום,
כ"ג ניסן תש"ע, 07 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 4123/09 אורה ברקוביץ נ' אריה גולדוירט, חסיה גולדוירט דיין, איריס גולדוירט ואח' (פורסם ב-ֽ 07/04/2010)