פסקי דין על דוד מיכאלי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

443/09 עבל     08/04/2010




עבל 443/09 דוד מיכאלי נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:
1



בתי המשפט




בית הדין הארצי לעבודה
עבל000443/09


בפני
:
הרכב: פליטמן,צור,איטח
תאריך:

08/04/2010




בעניין
:
דוד מיכאלי

המערער







המוסד לביטוח לאומי

המשיב


בפני
: השופט יגאל פליטמן
,
השופט שמואל צור
,
השופט אילן איטח

נציג עובדים מר ראובן רבינוביץ,
נציג מעבידים
מר ישראל בן יהודה



בשם המערער – עו"ד נורית מנשרוב

בשם המשיב – עו"ד רועי קרת


פסק דין


1.
בפני
נו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (סגנית הנשיאה לאה גליקסמן ונציג מעבידים מר רענן גילאון; ב"ל 5797/06), בו נדחתה תביעת המערער להגדיל את בסיס חישוב זכאותו לדמי פגיעה וקצבת נכות עקב תאונה בעבודה, וזאת לאור הוראת תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות) התשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות").


2.
על פי העובדות כפי שנקבעו בבית הדין קמא, הצהיר המערער למוסד בטופס דו"ח רב שנתי ביום 8.10.99, כי הוא עוסק עצמאי בהובלות החל מיום 1.9.99 והכנסתו החודשית היא 3,500 ₪. על בסיס הכנסה זו, הוא חוייב בתשלום דמי ביטוח.


ביום 19.12.99 נפגע המערער בתאונת דרכים שבעקבותיה נקבעה לו דרגת נכות בשיעור של 96% לאחר הפעלת תקנה 15.


ביום 4.5.00 הוגש למוסד דו"ח רווח והפסד של המערער, לפיו הכנסותיו ברבעון שלפני קרות התאונה היו גבוהות מהכנסותיו עלפיהם שולמו דמי הביטוח, לאור הצהרתו בטופס הדו"ח הרב שנתי.



3.
נוכח הוראת תקנה 11 לתקנות לפיה ההכנסה שעל פיה שולמו דמי הביטוח יוכרו כהכנסה לפי שומה סופית גם אם התקבלה שומה גבוהה יותר בדיעבד – דחה בית הדין קמא את תביעת המערער משלא מצא סיבה לחרוג מהוראתה של אותה תקנה.



4.
לאחר עיון בחומר התיק ובחינת טיעוני הצדדים, נחה דעתנו כי פסק דינו של בית הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991.

מעבר לאמור נוסיף, כי
השאלה איננה מה היתה ההכנסה האמיתית של המערער כפי שהתבררה לטענתו בדיעבד, אלא
מה היתה הכנסתו לפיה שולמו דמי הביטוח. דמי הביטוח הינם הבסיס לתשלום הגמלאות לסוגיהן וחלוקת דמי הביטוח לשם תשלום הגמלאות הביטוחיות על פי תכלית החוק, לא תוכל להיעשות כראוי ללא תשלום דמי ביטוח
על פי ההכנסה האמיתית.על פני הדברים במקרה שלפנינו, המערער העריך או אפשר אפילו במכוון, המעיט בהכנסתו כדי לשלם דמי ביטוח מופחתים באשר לא ידע כי תקרה לו התאונה שקרתה לו. בדיעבד, לאחר קרות התאונה, הוא טוען להכנסה גבוהה יותר. לא הומצאה כל ראיה אובייקטיבית לפני קרות התאונה, שעל פיה היה על המוסד לשנות את ההכנסה החייבת בדמי ביטוח.

משאלה הם הדברים, בדין קבע בית הדין קמא כי המערער נופל לגדרה של תקנה 11, אשר נפסק לא אחת כי מדובר בתקנה סבירה, ולעתים על פיה מחושבת הזכאות בנפגעי עבודה על פי ההכנסה גבוה מהכנסה אמיתית ולעתים על פיה מחושבת הזכאות בנפגעי עבודה על פי הכנסה נמוכה מההכנסה אמיתית.

לא נוכל לסיים דברנו מבלי להפנות שימת הלב לכך, כי המערער התפשר עם חברת הביטוח בתביעת הנזיקין שהוגשה. שכרו ששימש בסיס לחישוב זכאותו באותה פשרה, דומה שהיה גבוה מהשכר לפיו שולמו דמי ביטוח. אולם, הפחתת גמלאות המוסד לביטוח לאומי
מנזקו, נעשתה על פי הכנסתו כפי שהוצהרה על ידו למוסד לביטוח לאומי.
בנסיבות אלה, לטעון בדיעבד לשכר גבוה יותר שצריך לשמש בסיס לחישוב הזכאות לגמלה, מעורר שאלות
האם אין בכך כדי נסיון להנות מכל העולמות תוך פגיעה בזכות המוסד, לשיפוי מחברת הביטוח.

סוף דבר:
לאור האמור, הערעור נדחה בזאת
ללא צו להוצאות.



ניתן היום כ"ד בניסן, תש"ע (8 באפריל 2010) במעמד הצדדים.






יגאל פליטמן
, שופט



שמואל צור
, שופט


אילן איטח
, שופט




נציג עובדים מר ראובן רבינוביץ


נציג מעבידים מר ישראל בן יהודה







שם הקלדנית: רונית י.








עבל בית הדין הארצי לעבודה 443/09 דוד מיכאלי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 08/04/2010)