פסקי דין על יוסף יגר | פסקי דין על שושנה בורנשטיין

205/09 ברע     12/01/2010




ברע 205/09 יוסף יגר נ' שושנה בורנשטיין




בעניין:
4



בתי המשפט


בית
משפט המחוזי בנצרת
ברע000205/09


בפני
:
כב' השופט שאהר אטרש

תאריך:
12/01/2010




בעניין
:
יוסף יגר


ע"י ב"כ עו"ד
סלילת ואח'


המבקש


נ
ג
ד


שושנה בורנשטיין




ע"י ב"כ עו"ד
ברזל ואח'


המשיבה


החלטה

1.
בקשת רשות לערער של המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופטת נסרין בשארה - כרייני) מיום 5.5.09, לפיה, הורה למומחה שמונה מטעם בית המשפט, רו"ח יום טוב בילו (להלן: "המומחה"), לתקן את חוות דעתו מיום 24.11.08, משסבר כי המומחה לא היה אמור לבחון תשלומים נוספים נטענים על ידי המבקש וחוות הדעת לא היתה אמורה לכלול קיזוזים של תשלומים אלו.

רקע עובדתי

2.
המשיבה, שהינה בעלת הזכויות במשק 4 בבית לחם הגלילית, הגישה תביעה למתן "צו הצהרתי, סילוק יד ומתן חשבונות" נגד המבקש, שהינו חתנה - בעל בתה, אשר נספתה בתאונת דרכים ביום 18.3.93.


בין המשיבה ובעלה המנוח מצד אחד ובין המבקש מצד שני נערך ביום 10.3.94 הסכם בכתב, בגדרו התחייב המבקש, בין היתר, לשלם למשיבה תשלומים שונים, לרבות 5% מתוך רווחי המשק.


בתביעתה טענה המשיבה, כי המבקש הפר את ההסכם הפרה יסודית ולא עמד בהתחייבויותיו כלפיה; להגנתו טען המבקש, כי המשק היה הפסדי ומכל מקום הוא תמך במשיבה בכסף ובשווה כסף מעבר להתחייבויות שנטל על עצמו בהסכם.


בית משפט קמא (כב' השופטת מרים רבס) בפסק דינו מיום 14.2.06 קבע, כי המבקש לא עמד במלואו במילוי תנאי החיובים הכספיים שהוטלו עליו עפ"י ההסכם, ולא שילם למשיבה 5% מהרווח שנצבר, אם נצבר, מידי חודש בחודשו, לא ערך חישוב חודשי כפי שהתחייב, ובכלל לא חילק לה רווחים; בנוסף, החליט בית משפט קמא למנות רו"ח אשר יבדוק את ספרי החשבונות, המאזנים והדוחות של עסקיו של המבקש, לתקופה מיום הגשת התובענה 26.12.02, ויקבע אם היו רווחים שנוצרו במהלך ועקב ניהול עסקיו של המבקש ע"י המבקש; כן יקבע רוה"ח שיעורם וגובהם והמבקש יהיה מחוייב לשלם
למשיבה עפ"י הסדר מתאים שייקבע בין הצדדים ובאמצעות באי כוח הצדדים ורוה"ח.

ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט קמא, לרבות בגין עניינים שאינם רלוונטיים לבקשה דנן, נדחה

פסק דין
מיום 7.2.07 (ב-ע"מ 1017/06) כפוף לתיקון על פיו בדיקת רואה החשבון תהא מיום 1.1.96 ועד למתן פסק הדין.

3.
בחוות דעתו מיום 24.11.08 התייחס המומחה לתשלומים שונים ששילם המבקש עבור המשיבה (בסה"כ 69,943 ₪ בגין השנים 1996 - 2005).

4.
המשיבה הגישה לבית משפט קמא "בקשה למתן הוראות לרואה החשבון", וביקשה להורות למומחה למחוק מחוות דעתו את ההתייחסויות ל"תשלומים (מוכחשים) ששילם מר ייגר עבור גב' שושנה, לא כולל התשלום החודשי הקבוע"; המבקש התנגד לבקשה וטען, כי הכוונה היתה לכך, שהמומחה יבדוק גם את התשלומים שנעשו ע"י המבקש בגין התחייבותו לתשלום 5% מהרווחים.

החלטת בית משפט קמא

5.
בהחלטתו מיום 5.5.09 קיבל בית משפט קמא את בקשת המשיבה והורה למומחה לתקן את חוות דעתו כמבוקש; בית משפט קמא סבר, כי "בהתאם לפסק הדין של השופטת רבס ובהתאם להסכמות הצדדים ולהחלטה מיום 13.4.08, המומחה לא היה אמור לבחון תשלומים נוספים נטענים על ידי המשיב (המבקש דנן - ש.א.) וחוות הדעת לא אמורה לכלול קיזוזים של תשלומים אלו".

המבקש אינו משלים עם החלטתו הנ"ל של בית משפט קמא ומכאן בקשתו שבפני
למתן רשות לערער.

השגות המבקש

6.
המבקש מבקש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, לבטל את החלטת בית משפט קמא, או לחלופין לשנותה באופן שילקחו בחשבון תשלומים ששילם המבקש לידי המשיבה ע"ח החוב, ובדרך זו למנוע עוול והתעשרות שלא כדין, כטענתו.

אליבא דגרסת המבקש, כבר בכתב הגנתו טען, כי המשיבה קיבלה ממנו כספים רבים וכי יש לקזז כספים אלו מכל חוב שייפסק נגדו.

עוד טוען המבקש, כי טעתה כב' השופטת כרייני בפרשנות שנתנה לפסה"ד של כב' השופטת רבס ומההתעלמות מהעובדה העולה מ

פסק דין
, לפיה, המחלוקת בין הצדדים, בגינה מונה המומחה כוללת את השאלה כמה שילם המבקש למשיבה ע"ח הסכום המגיע לה על פי ההסכם.

המבקש מוסיף וטוען, כי כדי לסיים את הסכסוך ישנו צורך לחשב מה יתרת החוב בה יש לחייב את המבקש, קרי ההפרש בין ההתחייבות לשלם 5% מהרווחים ובין התשלומים ששולמו במהלך השנים לידי המשיבה ע"ח החוב.

בנוסף טוען המבקש, כי טעה בימ"ש קמא עת קבע, כי מפסה"ד של כב' השופטת רבס ניתן ללמוד כי מינוי המומחה נועד לבחון רווחיות המשק בלבד, כי על-פי הסכמת הצדדים, המומחה לא היה אמור לבחון תשלומים נוספים שנטענו ע"י המבקש וכי המומחה חרג מסמכות.



תשובת המשיבה

7.
המשיבה טוענת, כי היא כילכלה את צעדיה וטענותיה בפני
המומחה, לפי סיכום הפגישה במשרדו מיום 24.6.07, שקבע כי "בדיקותיי ייעשו אך ורק לגבי חישוב ה- 5% ולא לגבי יתר התשלומים או המחויבויות המופיעות בחוזה בין הצדדים".


המשיבה מוסיפה וטוענת, כי בהחלטתו מיום 13.4.08 קבע בית המשפט כי "המומחה יהיה כפוף להסכמות הצדדים כפי שהועלו על הכתב במכתבו מיום 24.6.07"; משכך סבורה המשיבה, כי בדין קבע בית משפט קמא בהחלטתו מיום 5.5.09 (נשוא הבר"ע), כי "... בהתאם להסכמות הצדדים ולהחלטה מיום 13.4.08, המומחה לא היה אמור לבחון תשלומים נוספים נטענים על ידי המשיב....".

בנוסף טוענת המשיבה, כי קיזוז הוא דרך של תשלום, ואם סבר המבקש כי שילם למשיבה בדרך של קיזוז, היה עליו לשכנע בכך את כב' השופטת רבס; משלא עשה כן, הוא מנוע מלעשות כן בפני
רואה החשבון, ורואה החשבון מנוע בהתאם מלקבוע ממצאים בענין זה.

המשיבה סבורה, כי מינויו של המומחה היה לבקר את חשבונות המשק כדי לקבוע אם היו רווחים ואת שיעור הרווחים, וכפול יוצא מכך - לקבוע הסדר שעל פיו ישלם המבקש למשיבה את חלקה ברווחים אלה; רואה החשבון לא הוסמך לבחון אם שולמו תשלומים על חשבון הרווחים הנ"ל.

דיון והכרעה

8.
לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובנספחיה ובנמוקי התגובה ובנספחיה, ולאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה וכן מחליט לדחות את הערעור.

9.
עיון בכתב ההגנה המתוקן מראה, כי המבקש טען וחזר וטען, כי במהלך השנים העביר למשיבה סכומי כסף גדולים בצורות שונות (השתתפות בפרעון חובות, תשלומים עיתיים, תשלומים עבור עזרה בבית, תרופות, תשלומי ארנונה, חשמל ומים ועוד); הדברים נטענו מפורשות בסעיפים 4(ד), 9, 13(ב), 13(ו), 15, 24, 25 ו- 28(ו); בסעיף 15 לכתב הגנתו המתוקן טען המבקש כי, "יש לזקוף תשלומים אלה לזכותו בגין כל חוב שיש לו כלפי התובעת - אם יש לו - דבר המוכחש"; בסעיף 24 שב המבקש וטען, כי "מוטלת על התובעת החובה להשיב לנתבע את כל מה שבורשטיין קבל ממנו במהלך השנים, לרבות מה שקיבלו על פי ההסכם, ובכלל זה השקעותיו במשק".


דא עקא, טענותיו של המבקש היו כוללניות ובלתי מפורטות, אף שמדובר בטענות המצריכות פרטים (ראו: תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). המבקש לא טרח לפרט כל הוצאה והוצאה, מהותה, שיעורה ומועד הוצאתה, והסתפק בטיעונים כלליים, לפיהם שילם למשיבה סכומים נכבדים בצורות שונות; אדרבא, המבקש שמר על זכותו, בסעיף 32 לכתב ההגנה המתוקן, לתקן תביעה שכנגד שהגיש, ולתבוע בין היתר, השבה של כל מה ששילם למשיבה או עבורה. יש בדברים אלה כדי לללמד על כך, כי טיעוני המבקש בכתב הגנתו נועדו כדי להדוף את תביעת המשיבה וטענותיה, לפיהן,
המבקש הפר את ההסכם הפרות יסודיות, ולא נועדו לקיזוז כנגד תביעתה של המשיבה (ראו: תקנה 52 לתקנות הנ"ל). אף בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו, כי "המשיב בהגנתו הכחיש את כל טענות המערערת, טען לזכויות במשק ושמר לעצמו הזכות להשיב את כל מה ששילם למערערת ולמנוח..." (עמ' 4 ש' 5-6).


בהלכה הפסוקה נקבע, כי "הקיזוז בהיותו סילוקו של החוב או קיומו של החיוב, הנהו הגנה בפני
תביעה, להבדיל מתביעה שכנגד"; עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי "לגבי חיובים הקיזוז הוא דרך של קיום, ולגבי חובות הקיזוז הוא דרך של תשלום" (ראו: ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ,
ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה ואח').

למקרא פסק הדין של בית משפט קמא וגם פסק הדין שניתן בערעור ניתן להתרשם, כי הדיון התמקד בטענות המבקש לקיום החיוב הכספי, לרבות בדרך של קיזוז, במובן זה, שהמבקש עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם ולא הפר אותו, כפי טענת המשיבה, ולא התמקד בשאלת התשלומים השונים ששולמו על ידי המבקש מעבר להתחייבויות שנטל על עצמו בהסכם.

10.
בפסק דינה התייחסה כב' השופטת רבס להוצאות הנטענות על ידי המבקש בהקשר לגרסת המשיבה, לפיה, המבקש הפר את התחייבויותיו הכספיות כלפיה ובהינתן עמדתו כי הוא עמד בהתחיבויותיו ולא הפר את ההסכם; משכך, כלל פסק דינה של כב' השופטת רבס התייחסויות שונות להוצאות הנטענות. מחד קבע בית משפט קמא, כי "הנתבע לא עמד במלואו במילוי תנאי החיובים הכספיים שהוטלו עליו על-פי ההסכם. הנתבע לא שילם לתובעת 5% מהרווח שנצבר, אם נצבר, מידי חודש בחודשו, לא ערך חישוב חודשי כפי שהתחייב, ובכלל לא חילק לה רווחים" (עמ' 123 ש' 11-14), מאידך, נקבע, כי "הנתבע טען כי סייע לתובעת עוד כהנה וכהנה, בלי שהיה חייב לעשות כן על-פי ההסכם: למשל, שילם עבור מים וחשמל עד שנת 2001. התובעת הודתה בעדותה כי הנתבע שילם מים וחשמל" (עמ' 124 - 125 לפסה"ד); בית משפט קמא לא דן ולא קבע את שיעור הסכומים בגין כך ולא דן ולא הכריע בשאר "טענות הסיוע" של המבקש. מכאן, ניתן לומר, כי קיים השתק פולגתא באשר לעצם העובדה כי המבקש שילם עבור המשיבה "מים וחשמל עד שנת 2001" אך לא מעבר לכך; בניגוד לטענת ב"כ המשיבה, אין בפסק הדין קביעות או הכרעות עובדתיות, שיכולות להוות בסיס להשתק פלוגתא ביחס לשאר "טענות הסיוע" (ראו גם: עמ' 22-23 לפסה"ד בערעור). בית המשפט המחוזי ציין, כי מכלול ההפרות של ההסכם על ידי המבקש התרפאו ותוקנו בחלקם הגדול ע"י העזרה והסיוע שהושיט המבקש למשיבה ולבעלה המנוח, אשר לא באו לידי ביטוי בהסכם וכן על ידי שיפוץ הדירה העליונה (עמ' 24 ש' 7-11 לפסה"ד).

11.
בהמשך לקביעתו הברורה והנחרצת, כי "הנתבע לא שילם לתובעת 5% מהרווח....", החליט בית משפט קמא למנות מומחה אשר יקבע אם היו רווחים ואם כן יקבע את שיעורם (עמ' 130 ש' 12-14); מכאן, ברור שמינוי המומחה נועד לבחינת רווחיות המשק בלבד; בית משפט קמא הוסיף וקבע כי "הנתבע יהיה מחוייב לשלם לתובעת על - פי הסדר מתאים שייקבע בין הצדדים ובאמצעות באי כח הצדדים ורוה"ח" (עמ' 130, ש' 15-16). בית המשפט קמא לא קבע, כי על המומחה לבחון או להתייחס או לכלול בחוות דעתו תשלומים ששולמו על ידי המבקש לזכות המשיבה (וזאת בשים לב לקביעתו הנחרצת, כי בגין הרווחים לא שולם דבר); יוצא, כי המומחה לא נתבקש ולא הוסמך להתייחס לתשלומים שהם בבחינת "טענות (תשלומי) סיוע", ששולמו על ידי המבקש לטענתו.

12.
צודק ב"כ המשיבה בטענתו, כי גם מכתב המומחה מיום 24.6.07 והדיון שהתקיים ביום 13.4.08, לרבות החלטת בית משפט קמא מאותו יום, תומכים ומחזקים את עמדתו.


במכתבו מיום 24.6.07, פירט המומחה את הפעולות שעליו לעשות במסגרת המינוי; לא צויין, כי עליו לבחון טענות המבקש אודות תשלומי (סיוע) ששילם למשיבה; הודגש, כי בדיקתו תעשה אך ורק לגבי חישוב ה- 5% מהרווחים.


בית משפט קמא בהחלטתו מיום 13.4.08 קבע ברורות, כי "המומחה יהיה כפוף להסכמות הצדדים כפי שהועלו על הכתב מיום 24.6.07", כאשר אין באותן הסכמות התייחסות כלשהי ל"תשלומים ששילם מר יגר עבור גב' שושנה".


למעלה מן הנדרש אוסיף, כי טענות המבקש אודות תשלומים שונים ששילם למשיבה (תשלומי סיוע) אינן מחייבות מינויו של מומחה, משאין המדובר בעניין שמחייב מומחיות (כמו בחינת רווחיות המשק).

13.
לאור האמור, אני דוחה את הערעור ומחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום כ"ו בטבת, תש"ע (12 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


שאהר אטרש
, שופט

000205/09ברע054 אירית






ברע בית משפט מחוזי 205/09 יוסף יגר נ' שושנה בורנשטיין (פורסם ב-ֽ 12/01/2010)