פסקי דין על הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ | פסקי דין על יצחק לוי | פסקי דין על מזל לוי |

56456/08 א     11/04/2010




א 56456/08 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' יצחק לוי, מזל לוי




בפני
כב' השופטת רחל ערקובי

התובע
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
נגד

הנתבעים
1 יצחק לוי
– בהליכי פש"ר
2 מזל לוי
<#2#>
נוכחים:
ב"כ התובע עו"ד ישי בית-און

הנתבעים בעצמם וב"כ הנתבעים עו"ד נתן רסקין

פסק דין

ביחס לנתבעת 2 בלבד

כתב התביעה הוגש ביום 15.12.08, במסגרת כתב התביעה נטען כי הנתבעת 2, הינה אשתו של הנתבע 1 והתחייבה כלפי התובע לערוב על חשבונו.
בהתאם לסעיף 5 נאמר כי על פי החוזה הדביטורי בהתקיים אחד המקרים המנויים בסעיף, יהיה רשאי התובע להעמיד את כל הסכומים המגיעים לבנק.
על פי הטענה בסעיף 9, ביום 17.1.02, נשלח מכתב התראה לנתבעים.
הנתבעת הגישה בר"ל, במסגרתו טענה שתי טענות. הראשונה, כי החייב העיקרי מר יצחק לוי
, בעלה, נכנס להליכי פשיטת רגל כאשר צו הכינוס נגדו ניתן ביום 5.2.01, לכן התביעה התיישנה, שכן לטענתה, המועד הראשון שממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות, הוא המודע שבו ניתן צו הכינוס.
הטענה השנייה הייתה, כי ההלוואה ניתנה במועד שבו לחייב העיקרי לא הייתה כל יכולת לשלם את החוב, כאשר הבנק היה מודע לכך ולא גילה לה.
במסגרת הדיון ברשות להתגונן, עלתה גם בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת ההתיישנות.
בדיון שהתקיים ביום 11.5.09, ניתנה על ידי החלטה שממנה עולה כי קיימות נסיבות בתיק שלא פורטו בכתב התביעה, הכל כפי שנאמר בהחלטה ממועד זה.
לאור העובדה שהיו נסיבות שלא פורטו בכתב התביעה, בישיבה שהתקיימה ביום 1.11.09, נשאל ב"כ התובע לעניין הגשת כתב תשובה והודיע שאין בכוונתו להגיש כתב תשובה.
כלומר, ביהמ"ש נותר עם כתב התביעה במתכונת שבה הוגש, בלא שהועלתה בו כל טענה לעניין הארכת מועד ההתיישנות בשל נסיבות כלשהן שכיום עולות במסגרת הסיכומים, בעוד שבכתב התביעה נטען למעשה שהמועד הרלוונטי הראשון הינו 17.1.02, הוא המועד שבו נשלח מכתב ההתראה לנתבעים.
במסגרת התצהיר שהוגש מטעם הבנק, נאמר כי בסעיף 8 כי ניתן צו כינוס כנגד הנתבע, החייב העיקרי, ב-5.2.01. אין כל אמירה, אין כל התייחסות לשאלה מהו המועד שבו נודע לבנק נושא צו הכינוס. כך למשל לא נטען כי קיומו של צו הכינוס לא הודע לבנק במועד הרלוונטי או כי הבנק קיבל את הידיעה רק במועד מאוחר יותר.
בסעיף 10 נטען כי הגב' מזל לוי
, הנתבעת, ביקשה ארכה קצרה לגייס את הכספים. כבר ניתנה על ידי החלטה בבקשה למחיקת הסעיפים הללו שלטענת ב"כ הנתבעת מהווים הרחבת חזית, וכבר הבהרתי שאינני רואה בכך הרחבת חזית משום שאין כל פירוט עובדתי באשר למועדים הנטענים ולמשמעות של המועדים הללו ולשיחה שנעשתה.
לא נאמר מתי הייתה השיחה, לא נאמר מה היו הנסיבות של השיחה, לא נאמר מה נאמר בשיחה הזאת, לא נאמר מי השתתף בשיחה, לא נאמר מה היה הרקע של השיחה, באיזה הקשר, האם הייתה שיחה טלפונית, האם הייתה שיחה של פנים מול פנים. אם פנים מול פנים, היכן הייתה השיחה? אם טלפונית, מי התקשר למי? מי יזם את השיחה? אמירה כללית בדבר קיומה של שיחה, לבקשה של ארכה קצרה בזמן, גם אם לא היה מדובר בהרחבת חזית, איננה יכולה להוביל למסקנה הבלתי מתקבלת על הדעת כי שיחה שאין לנו שום מידע באשר אליה ולפרטיה, מהווה הודאה בחוב והסכמה להארכת תקופת ההתיישנות.
מדובר במסקנה מרחיקת לכת ביותר, על בסיס אמירה חסרת ביסוס עובדתי כלשהו.
הצדדים הרבו לשאול ביחס להלוואה.
לביהמ"ש לא הוגש כל הסכם הלוואה.
ביהמ"ש לא יודע מה שיעור ההלוואה, מהם תנאי התשלומים של ההלוואה, מהו המועד האחרון לתשלומה של ההלוואה. הנתונים האלו לא פורטו לא במסמך ולא בתצהירו של מר וייס.כל שפורט הוא קיומה של יתרת חוב, נכון למועד הגשת התצהיר, כאשר הביסוס המשפטי לדרישה הינו ההסכם הדביטורי.
אם כך, אלו המסמכים המונחים בפני
ביהמ"ש, ואליהם ביהמ"ש יתייחס.
בהתאם לסעיף 17 להסכם הדביטורי, המועד הקובע שממנו הבנק זכאי לקבל את תשלום מלוא יתרת החוב הינו המועד של כינוס הנכסים.
הבנק נמנע מהגשת פרטים כלשהם הנוגעים לנושא זה, כך למשל לא סיפר המצהיר האם הוגשה תביעת חוב במסגרת הליך כינוס הנכסים, כאשר לביהמ"ש הוגש מסמך ממנו עולה שהנתבע 1, החייב העיקרי, הינו פושט רגל כבר מיום 20.5.02, היינו, צו הכינוס ניתן ב-01 והצו להכרזתו כפושט רגל של החייב העיקרי, ניתן ב-02 וביהמ"ש איננו מקבל מידע באשר לשאלה הראשונית – האם הוגשה תביעת חוב.
עוד ביהמ"ש איננו מקבל שום מידע בקשר לגבי האם נעשתה איזה שהיא פניה להעמדת החוב לפרעון מידי.
לא בכדי לא הומצאו כל מסמכים, לא של הלוואה, לא של תביעת החוב, לא של המסמכים הנוגעים להעמדת החוב לפרעון מידי, אלא משום שהדבר איננו עומד בקנה אחד עם העובדה כי החייב העיקרי מצוי בכינוס נכסים משנת 01 בעוד שהתביעה מוגשת ב-08.
ב"כ התובע ניסה לעקוף את מרוץ ההתיישנות בהפניה לקיומה של פגישה שנערכה בין החייב העיקרי, מר לוי יצחק, לבין מבקר הבנק. אני מוכנה להניח, לצורך העניין, כי אכן הייתה פגישה ב-30.11.01 שבמסגרתה הודה מר לוי בקיומו של החוב וביקש ארכה לתשלומו.
כפי שציין, בצדק, ב"כ הנתבעת, גם אם נתייחס למועד זה, התביעה הוגשה לאחר תקופת ההתיישנות, שכן הוגשה ב-15.12.08. אולם, הבנק איננו טוען כלל בתצהיר עדות הראשית, כי הייתה בקשה להארכת מועד והודאה בחוב והסכמה של הבנק, כלומר הבנק איננו טוען לקיומה של הסכמה להארכת המועד לתשלום החוב על ידי החייב העיקרי.
מכל הסיבות הללו, אני סבורה כי התובענה התיישנה ודין התביעה להדחות.
למרות זאת, אדרש לטענה השנייה.
הנתבעת טוענת כי חתמה כערבה, היא איננה מכחישה שבעלה קיבל הלוואה ולדבריה ציפתה שההלוואה תוביל לשיקום העסק, לאחר שהעסק נקלע לקשיים.
אינני מתייחסת לטענות של חוסר ההבנה לגבי קיומה של ערבות וכדומה, אלו טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, שביהמ"ש בשלב ההוכחות אינו נדרש אליהם לפי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותמנית.
יחד עם זאת, הנתבעת העלתה טענה הנוגעת לחובת הגילוי של הבנק כלפיה. בעניין זה היא העלתה טענה קשה מאוד, על פיה במועד הרלוונטי של נטילת האשראי, הבנק היה מודע לכך שהחייב העיקרי לא יוכל לשלם את החוב.
טענה קשה זאת לא רק שלא נסתרה אלא אף נתמכה בכך שהבנק נמנע מלצרף מסמכים רלוונטים מהותיים העולים בקנה אחד עם הטענה.
מסתבר, שבאותו מועד מר קפלן היה מנהל הסניף והוא פוטר על ידי התובע בנסיבות של הגשת תלונה למשטרת ישראל, חקירה פנימית ודוח פנימי, וכן הגשת תביעה כנגד מר קפלן.
בין היתר, על פי עדותו של מר וייס, אחת הטענות הייתה מתן הלוואות ללווים שאינם יכולים להחזיר את ההלוואה כמו מר לוי ועל כך משיב מר וייס: "אני לא רוצה להיכנס לניסוח שלך, כנגד מר קפלן הוגשה תלונה למשטרה, אחד הסעיפים שקשורים להגשת התלונה זה חשבונו של מר לוי יצחק, לכן אני חושב שחשוב שיקראו את הפרוטוקול ויראו את הדברים". לאחר מכן מר וייס עשה מאמצים ניכרים להמנע מלפרט בפני
ביהמ"ש מה התובע טען, בתלונה שבין היתר ניתנה גם כאשר הוא אחד העדים לה, בכתב התביעה שהוגש על ידי הבנק ובדוחות החקירה הפנימיים של הבנק, כאשר הפרוטוקול שאליו הוא מתיחס וחוזר ומתיחס הינו פרוטוקול של שיחה עם מבקר הפנים של הבנק בדיוק בנושא הזה של החקירה בענייננו של מר קפלן, בין היתר, ביחס לחשבון נשוא דיוננו.
הבנק לא המציא את המסמכים הללו. אי המצאת המסמכים אומרת דרשני. לדעתי, לאחר חקירתו של מר וייס, ברור כי מר קפלן הואשם ע"י הבנק במעשים קשים מאוד שהובילו לתלונה במשטרה בעוד שכל המסמכים האלו לא הוצגו לביהמ"ש ואין אלא להניח שאם היו מוצגים, אזי טענתה של הנתבעת, שעל פניה היא טענה קשה מאוד, הייתה מוכחת כנכונה, כלומר שהבנק נתן הלוואה לחייב העיקרי כאשר הוא מודע לכך שהחייב העיקרי איננו יכול להחזיר את ההלוואה.
אין כל טענה שמידע כזה נמסר לערבה באיזשהו שלב.
לכן גם מסיבה זאת, אני סבורה שהבנק לא עמד בנטל המוטל עליו לקיים את חובת הגילוי כלפי הערבה, ומדובר בחובת גילוי כללית שמוטלת על הבנק לגלות את הנתונים על העסקה ולא חובת גילוי ספציפית משום שעסקינן בערבה שאינה ערבה יחידה או מוגנת.
מכל הנימוקים הללו אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך של 20,000 ₪ + מע"מ.

<#24#>

ניתנה והודעה היום כ"ז ניסן תש"ע, 11/04/2010 במעמד הנוכחים.
רחל ערקובי
, שופטת
הוקלד על ידי: נילי בן גל
3
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"א 56456-08 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
נ' לוי ואח'
11 אפריל 2010








א בית משפט שלום 56456/08 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' יצחק לוי, מזל לוי (פורסם ב-ֽ 11/04/2010)