פסקי דין על בעניינ |

11/04 תד     01/01/2001














לך

law data
law data
1
0
2010-04-11t12:13:00z
2010-04-12t16:30:00z
2010-04-12t16:30:00z
2
2382
11913
ness esg
99
28
14267
11.8122


6 נק'
2



false








2716-04-10
56651160
ngcs.protocol.bl.client.protocolblclientcriminal
1
-1
10081
13
0
0
2
14
[email protected]
1
830003
0
11/04/2010 10:00    


57574758
2
ngcs.protocol.bl.client

microsoftinternetexplorer4


st1\:*{behavior: }
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:david;
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"טבלת רשת";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;}





page 


1


























בית המשפט המחוזי בחיפה




עמ"ת
2716-04-10 עזאם(עציר) נ' מדינת ישראל








11
אפריל 2010









 
 







בפני
כב' השופט כמאל סעב






העורר




 
אנעאם עזאם (עציר)





נגד





המשיבה


מדינת
ישראל


























<#2#>
נוכחים:
ב"כ העורר: עו"ד זכי כמאל
העורר: הובא ע"י שב"ס
ב"כ
המשיבה: עו"ד ישראל בר-סלע

פרוטוקול

ב"כ העורר:
אתחיל מכך שהשאלה של שיחרור בערובה
וחלופת מעצר במקרים כמו המקרה שנמצא בפני
בית המשפט הנכבד הזה, בעצם עברה כיברת
דרך ארוכה שאלה זו הן על ידי בית המשפט הזה והן על ידי בית המשפט העליון כאשר
המחוקק בעצמו קבע בסעיף 21 לחוק במיוחד את מה שקבע בסעיף 21(ב) ו-(ג) שאלה בעצם
המחוקק רצה להביא למהפכה מסויימת בכל מה שהיה עובר לתיקון של החוק הזה והקונספציה
שבעצם היתה שרירה וקיימת לפני התיקון שהארכת המעצר או קביעת הארכת המעצר עד תום
ההליכים היתה כמעט לא מותנית אלא בשיקול דעתו של בית המשפט חרף העובדה שהפסיקה "ריסנה
את עצמה" כדי למנוע עיוותי דין, ולכן התנאים הבסיסיים היום וזאת כדי לא
להעלות את בית המשפט שנקבעו לצורך החזקה במעצר עד תום ההליכים נאמרו בצורה מפורשת
ב-4 תנאים, שני מהותיים ושניים מגבילים. השניים המהותיים הראשון הוא קיומן של
ראיות לכאורה ובמקרה הזה מבקש לעתור לבית המשפט שדווקא חרף הקביעה של בית המשפט
קמא שאכן קיימות ראיות לכאורה אני אבקש את בית המשפט לקבוע שאין ראיות לכאורה
בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ובהתאם למה שיש בפני
בית המשפט ככתב אישום עם
ראיות. השני, הוא עילה מצדיקה לצורך מעצר עד תום ההליכים. ועילה מצדיקה אחר כך אני
אצביע בפני
בית המשפט מה בעצם פסיקת בית המשפט העליון קבעה לגבי עילה מצדיקה. מפנה
את בית המשפט לשורה של פסקי דין של בית המשפט העליון קבע מתי בעצם יש עילה מצדיקה
לפי סעיף 21(א) לחוק ואני מפנה את בית המשפט להחלטתו של בית המשפט העליון בעניינם של
אברהם דננשוילי ורפאל דדון, זו החלטה מפורסת מאוד, שבית המשפט העליון אמר
כפי שאני מקריא לבית המשפט. עם עבירות אלה בית המשפט העליון הדגיש בעצם אפילו יותר
מזה הוא קבע את המיון של העבירות האלה וכך נאמר: "נמנות עבירות אלימות
חמורות..." (מקריא לבית המשפט), מגיש את החלטת בית המשפט העליון לבית
המשפט.
מכאן שבית המשפט קמא מחוייב כערכאה
ראשונה לבדוק אם אכן ישנה עילה על פי אותם תנאים מהותיים שנקבעו בדין, בחוק, זה לא
שיקול דעת אלא זה בחוק כאשר פסיקת בית המשפט העליון קובעת. אני לא מזלזל בעבירה של
אלימות בתוך המשפחה אלא אני מביא בפני
בית המשפט מתי בית המשפט צריך להורות על
מעצר עד תום ההליכים.
שני התנאים האחרים שקבע בית המשפט
שהם מגבילים כאשר לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שיחרור בערובה בתנאים
הולמים, והתנאי המגביל השני שיש לנאשם סניגור והנאשם אינו מוותר על שירותיו של
הסניגור. אלה בעצם התנאים שנקבעו בדין, בחוק והפסיקה נתנה להם פרשנות ברורה.
מפנה את בית המשפט לפסק הדין שהוא
ההורים והתומים שלנו, אותו

פסק דין
שחווה דעתו כבוד הנשיא בדימוס ברק והוא הנחה את
בתי המשפט,

פסק דין
גינימאת נ' מדינת ישראל, פס"ד מט(4), מפנה לפיסקה
חשובה מאוד ב

פסק דין
והיא בעמוד 589 ואני מקריא מה אומר שם הנשיא. כבוד הנשיא
אומר: "יש לבחון כל מקרה לגופו ותוך חיפוש בשבע עיניים אחר חלופת מעצר ואם
נמצאה החלופה הולמת מתחייב לעשות בה שימוש". אני שואל את עצמי האם כבוד
השופטת בבית משפט קמא בחנה את חלופת המעצר בשתי עיניים, במספר עיניים, התשובה היא
לא. מאחר ואני מפנה את בית המשפט להחלטה ויראה בית המשפט איפה הדברים עומדים.
בסיפא של החלטתה, עמ' 13, מצאה לנכון להתייחס לאותה חלופה שהיא בעצם מצוות לקבל או
להתייחס או לדחות תוך נימוק והיא אומרת בעמ' 13, שורות 29-31 להחלטה מיום 23.2.10
נשוא הערר ואני מקריא לבית המשפט. כעת השאלה, מקום מגורי המתלוננת שהוא בעוספיה
ובעצם היא זו שפנתה לבית המשפט קמא וביקשה בדחילו וברחימו אנא שחררו את בעלי, אנא
תקבעו איפה חלופת המעצר, ובעצם זה תואם את מה שהיא אמרה במשטרה עוד לפני שהוגש כתב
האישום ואני מפנה את בית המשפט להודעותיה במשטרה שבהן, לפחות, כשהיא נתבקשה להיות
חשודה על תקן של חשודה היא באה וחזרה בה מהתלונה ואף ביקשה מהמשטרה לא להמשיך
בחקירה וגם ביקשה לבטל את התלונה.
כעת באה כבוד השופטת ומתייחסת לדבר
שהוא מאוד חמור בעיני בהחלטתה והיא אומרת השופטת בהחלטתה, בעמ' 12, שורות 29-32: "עיינתי
בחומר הראיות המצוי...". יש לי יסוד להאמין שבית המשפט קמא הורה על מעצר
העורר עד תום ההליכים, אין שום ספק לאור הקביעה הזאת של בית המשפט קמא, מדוע? כי
אין לו הרשעות קודמות ואין עוררין על כך.
שנית, אפילו כאשר המתלוננת הצביעה
שכביכול בני המשפחה שלה יודעים משהו על נושא האלימות בתוך המשפחה, דווקא אלה בני
המשפחה, אחיה, אחותה וקרובי המשפחה שלה לא רק דחו את גירסתה ואפילו בנה שנחקר
"שלא כדין" בתוך בית הספר שהוא היה אמור להיות אולי משהו של חיזוק
לדברים, בא הילד בשם הדאם ואומר "לא דובים ולא יער", אבי מעולם לא פגע
באמי. כבוד השופטת עם כל הכבוד בבית המשפט אין לה שום דבר חוץ ממה שיש בפני
הדיין,
ומה יש לה, כתב אישום. היא צריכה להצביע מה יש בפני
ה ואני מפנה את בית המשפט הזה
לכתב האישום. כתב האישום אין בו ולו מילה אחת על אירועי אלימות במשך 10 שנים. אין.
כתב האישום מייחס לנאשם הזה עבירה אחת בלבד שמתייחסת ממועד מסויים, 22.2.10 ותו
לא. זאת אומרת השופטת אשר הושפעה מרצף 4 תלונות, 4 הודעות של המתלוננת, היא בעצם
היתה צריכה לשאול את השאלה הטבעית ביותר, הכיצד מתלוננת שבהודעתה הראשונה סמוך
מאוד לאירוע היא בעצם איננה יכולה להיות הודעה שעל פיה ניתן להגיש כתב אישום? כי
מאן דהו שקופץ מגובה של 3.5
מטרים והוא לא נפגע אפילו לא נקע ברגל, אפילו לא פציעה
כלשהי, וכל הפציעות שצויינו זה לעג לרש, זה פשוט דבר שאינו מתקבל על הדעת. ההליך
הזה כפי שהתקיים בבית משפט השלום הוא היה לוקה והוא גם לוקה כאשר מקבלים את תסקיר
המעצר שהוא חיובי מאוד שגם בית המשפט קמא אינו יכול להתעלם ממנו. אם אנו נכנסים
לגופם של הראיות בפועל עצם העובדה שריבוי הודעותיה של המתלוננת היה צריך להדליק
נורה אדומה אצל בית המשפט קמא ואצל השופטת גל-פז מוקדי. היא בעצם היתה צריכה לשאול
את עצמה שאלה אחת, הכיצד בתיק ובהליך כזה אדם שנחקר מספר פעמים עמד על גירסתו
במלואה כי הוא זה הוא לא סתר? ולמען שלא יהיה כאן פגיעה בצנעת הפרט, הסיפור שבדתה
המתלוננת הוא סיפור שאיננו יכול לעמוד מול דבריו הכנים והרציניים של הנאשם אשר
דווקא קיבלו חיזוק מבני המשפחה של המתלוננת ולכן גם השופטת בקביעתה שיש ראיות
לכאורה היא טעתה באופן מהותי. מאחר ואני רוצה קצת להפנות את בית המשפט לפסיקה
עניפה מאוד בנושא זה וכדי לא להעלות את בית המשפט, בחרתי בהחלטת בית המשפט העליון
שמתייחסת לתקיפה והצתה על רקע סכסוך עם האישה ואפילו צירפו את אחותה ואגב בתיק
שלנו במאמר מוסגר כשהמתלוננת חשבה לקבל את הישועה מאחותה דווקא אחותה היתה
הסניגורית הטובה ביותר לנאשם וסתרה את אחותה. בית המשפט העליון אומר למרות החומרה
ולמרות שיש ראיות מוצקות ולא לכאורה, אני מורה על שיחרור ומבקש לבדוק חלופת מעצר
ומקבל את חלופת המעצר ושולח את הנאשם לבית אחותו ואפילו נתן לו בית המשפט העליון
אפשרות לעבוד, מפנה לבש"פ 335/89 מדינת ישראל נ' אברהם לוי, מגיש לבית
המשפט העתק וגם לחברי.
בהחלטה אחרת שהיא רלוונטית להליך
הנוכחי, ההלכה הידועה בשם ועקנין ששם מדובר על עובד ציבור, בית המשפט
התייחס לאדם שהיה בתפקיד בכיר מאוד שהוגש נגדו שוחד וטובות הנאה ועוד שהם מבחינת
החומרה חמורות פי כמה מאשר עבירות אלה ובית המשפט שיחרר את הנאשם בעבירות אלה.
מגיש העתק לבית המשפט.
הליך אחר שאני רוצה רק להראות עד כמה
החלטה של בית המשפט קמא לא מתקבלת על הדעת, בתיק ששם היתה עבירת מין בקטינה שהעונש
המירבי עליה רק 20 שנות מאסר ובית המשפט העליון, דוד ליביאן, שעד היום לא
בוטלה, בית המשפט ראה את הדברים ראה את הדברים שנאמרו בתיק הנ"ל ומפנה את בית
המשפט להחלטה זו שהיא אינידקציה חשובה מאוד לצורך קבלת הערר שלנו.
החלטה נוספת שידועה הלכת יונית
לוי, עבירות שגם קשורות לסמים ועבירות רכוש ואלימות ועוד ובית המשפט העליון
נאות לשחררה בערובה. מגיש העתק פסק הדין לבית המשפט.
פסק דין
מוכר מאוד של וישניצקי,
ששם אדם הורשע ביבוא 30
ק"ג הירואין שזה לכל הדעות לא מגיע אפילו כשהוא זה
לנאשם הזה ובית המשפט העליון הורה על שיחרורו.
מפנה להחלטה שקשורה לאברהם גינדי,
קבלן הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה, שימוש במסמך מזוייף ועוד, הבאתי החלטה זו
כי לא יכול להיות שהנאשם הזה יוכל לשבש הליכי חקירה ובהיעדר כל נימוק והשופטת
המלומדת לא אמרה שגם שיחרורו עלול לשבש הליכי חקירה וכאשר אין טענה זו מן הדין
לשחרר את הנאשם.
מצאתי לנכון לצרף תצהיר של שני
מכובדים בעל ואישה שהם מנכבדי האזור וגם אנשים הגונים מאוד שליוו את הנאשם ואת
אישתו המתלוננת במשך כל תקופת נישואיהם וזאת מתוך חרדה וגם מתוך אמונה שהעורר
כפליט שחי בקרבנו חייב למצוא גם בית חם וגם רעיה אוהבת ואוהדת. ואכן במשך השנים
כפי שזה בא לידי ביטוי בתצהיר של כבוד השייך עזאם וגם של אישתו אמרו את הדברים בצורה
הברורה ביותר שראויה אכן העתירה שלהם לקבל את העורר בביתם כדי שיוכלו לא רק לפקח
עליו אלא גם ימצאו בו כבנם והם ישמרו עליו מכל משמר. לשאלת בית המשפט איפה הם גרים
אני משיב שבעוספיה.
דלית אל כרמל לא התאימה לא רק בגלל
הקרבה הפיזית ולא בגלל שהמפקחים לא היו מתאימים מאחר ובית המשפט אינו כבול בהחלטת
השופטת והחלטת השופטת בנויה על אדנים שאינם יכולים להיות מוצקים ולכן יש לי יסוד
להאמין שאם שני השייחים האלה היו מופיעים בפני
השופטת בבית משפט קמא השופטת היתה
מקבלת אותם.
גם אם מציעים חלופת מעצר במקום אחר
הרי התוצאה כאן מדובר באדם שאין לו בעצם קרובי משפחה ואין לו את האפשרות להחזיק את
עצמו אלא להחזיק את עצמו ליד משפחתו וגם כדי שיהיה בידיים טובות והידיים הטובות
האלה אצל שני אנשים שהם 24 שעות נמצאים בביתם, הם ישמרו עליו כמו על עיניהם.
מנסיוני כאשר יש מעצר גם במקום רחוק כאשר הוא רוצה לשבש הליכי חקירה הוא יכול
לעשות זאת מכל מקום בארץ. לכן השאלה של מרחק אין לה כל הצדקה. החלופה בנשר זה אחיה
של המתלוננת. יש לו בית בנשר. לאור כל האמור לעיל, מבקש לקבל את הערר כפי שימצא
לנכון בית המשפט.

אייל אבו פארס, אחיה של
המתלוננת, לאחר שהוזהר כדין מעיד:
יש לי דירה בנשר ואני גר עם חברתי
שם. אני יכול לפקח עליו כל היום, אני לא עובד ואני מקבל ביטוח לאומי. אם הנאשם לא
יקיים את התנאים מיד אתקשר למשטרה.

כמאל כדור, דודה של המתלוננת,
לאחר שהוזהר כדין מעיד:
אני מוכן לפקח על הנאשם גם כן בנשר.
אם הנאשם לא יקיים את התנאים מיד אתקשר למשטרה.

ב"כ המשיבה:
מגיש את תיק החקירה לעיון בית המשפט.
לפני שאני טוען מבקש לציין כי צירפתי לצד העדויות את תסקיר המעצר ואת שלושת
החקירות של הילדים (מאג'ד, הדאם ודניאל). חרף היעדר הרשעות קודמות אני סבור שזה
מקרה של מסוכנות ניכרת מצד העורר כלפי המתלוננת. יש לבחון את החלטת בית המשפט קמא
לאור קביעה זו. לעניין ראיות דלות לכאורה כפי שחברי טען, אני מבקש לטעון ולהפנות
את בית המשפט ראשית לחקירת הילד דניאל שמוסר בצורה מאוד ברורה שהוא ראה את אבא
נותן לאמא בוקס וסטירה עם הידיים יותר מפעם אחת וסירב לפרט מעבר לכך תוך התחמקות
משאלות. מפנה כמו כן את בית המשפט לכך שלמרות שהילד מאג'ד ענה בצורה עקבית בשלילה
לכל השאלות שהופנו אליו לעניין אלימות של העורר כלפי המתלוננת, הרי שאחיו הדאם
מוסר בחקירתו שהוא לא ראה את העורר מכה את המתלוננת, אולם הוא שמע ממג'ד על כך
שהאם הוכתה על ידי העורר וקפצה מהחלון. והדבר אומר דרשני. אני סבור שילד בן 5 לא
יפנה את החוקר בצורה סתמית לידע שיש לו מצד אח אחר בצורה שיקרית אשר מפלילה את
אביו. אני מפנה לעניין עדויותיה של המתלוננת שאני סבור שמקביעות אשר חוזרות על
עובדות התלונה פעם אחר פעם, אני לא יאריך בכך. מפנה את בית המשפט לעדות המתלוננות
מיום 23.2.10 בשעה 2:57 לפנות בוקר, שורות 28-30 ששם היא מבקשת לא להביא עדים
שיודעים על האלימות כי היא מתביישת מהם והיא גם מספרת על משפחתה שמתחננת שהיא
תוותר לעורר כי הוא מלבנון ללא משפחה תומכת. אני גם מפנה את בית המשפט לעדותה
מאותו היום, 23.2.10, בשעה 13:05, שורות 114-115, שבהם היא מדברת על כך שקפצה
מהחלון היות והעורר לא איפשר לה לצאת מהדלת ודחף אותה בכל פעם שניסתה לעבור אותו
ולצאת דרך הדלת. אני סבור שכל האמור לעיל מצביע על איזה שהוא לחץ משפחתי כלפי
המתלוננת, לרכך את גרסתה ולהופכה אוהדת כלפי העורר שמצוי במועצה. מסיבה זו ואך ורק
מסיבה זו ביקשה לבטל את התלונה. מפנה את בית המשפט לעניין זה לעדותה מיום 24.2.10,
עמ' 1 לעדות, שורות 8-9; ועמ' 2 שורה 26 שבהם היא מציינת במפורש שהיא חוזרת על כל
עובדות התלונה ושוללת לחלוטין את האפשרות שהמתלונן ביצע כנגדה את האלימות על מנת
למנוע ממנה לקפוץ מן החלון תוך שהיא מדגישה שהעורר פגע בה ורק לאחר מכן היות והוא
מנע ממנה לצאת מן הדלת היא קפצה מן החלון עקב מפחד מן העורר. היא מדגישה שבקשתה
להפסיק את התלונה ולסגור את התיק נובעת מרצונה לשלום בית ובשביל הילדים. אני סבור
שבית המשפט מודע לכך שמעבר ללחץ המשפחתי נותר בסופו של דבר "להתקפל" עקב
לחץ כלכלי, עקב סימפטום של קורבן שנוטה בסופו של דבר להאשים את עצמו ולמרות שהוא
הנפגע ולא הפוגע. מפנה לעניין זה לבש"פ 2900/97 בן חיים נ' מדינת ישראל,
ששם סוקר בית המשפט העליון את העובדה שחזרה מתלונה איננה מצביעה על צורך לראות בכך
כירסום בראיות או שינוי במסוכנות כלפי המתלוננת. אני מבקש להפנות גם את בית המשפט
לחקירת העורר תחת אזהרה מיום 23.2.10, שורות 59-62, ששם הוא מציין שהוא גרר את
המתלוננת על הארץ וגרם לה למכה בשפה וזאת על מנת למנוע ממנה לטענתו להתאבד. אני
סבור שמדובר באלימות שאיננה מתיישבת עם ההגיון הבריא שרק בצורה כזאת ניתן למנוע מן
המתלוננת לקפוץ מן החלון. מבקש שבית המשפט יבחן את הנסיבות סופו של האירוע שגרמו
למתלוננת לבצע צעד כה דרסטי כמו קפיצה מהחלון על מנת לברוח מהנאשם. מפנה לתמונות
שבהם צולמה המתלוננת ושהיא מתייחסת בעדויותיה ומדגישה שרק הפגיעה בכף רגלה נובעת
מעצם הנפילה ויתר הפגיעות נובעות מהאלימות של העורר. הפגיעה ברגל היא מהנפילה.
מדובר באלימות קשה. חברי המלומד הזכיר את התסקיר מעצר כמסמך שתומך בצורך לשחרר את
העורר לחלופות המעצר שהוצעו מצד העורר בבית המשפט קמא ואני מבקש לטעון שאותו מסמך
תסקיר המעצר שולל את האפשרות של מעצר של שחרור העורר למעצר בית בכתובותיהם של
הערבים שהוצעו. מבקש גם לטעון שבנסיבות האלימות הקשה כלפי המתלוננת אני סבור שאין
מקום למרות עברו ללא הרשעות לשחרר את העורר ממעצרו. אני מבקש גם להפנות את בית
המשפט לכך שגם קצין המבחן שערך את התסקיר הבחין בכך שהמתלוננת שינתה בפני
ו את
גרסתה עקב כך שהיא מתואמת עם העורר עקב נסיבות משפחתיות כפי שטענתי. 4 פעמים היא
אמרה שהוא כן פגע בה. בעניין החלופות שהוצעו בבית המשפט קמא וחברי טוען שהם נדחו
שלא בצדק אני טוען שהתסקיר הוא זה שדחה אותם. מבקש לדחות את הערר. אני מבקש לטעון
שלעניין הפסיקה שהוגשה כל הפסיקה מתייחסת לפסקי דין לפני חוק המעצר החדש. הפסיקה
הראשונה שחברי הגיש בעניין דננשווילי ודדון היא עבירה שמתאימה לחוק המעצרים הישן.

ב"כ העורר:
אני חושב שחברי היה ראוי שיצביע בפני

בית המשפט שאותו קטין דניאל הוא בן 3.5 שנים ואם יש דבר שערורייתי שאין דוגמתו
וכנראה גחמה של שוטר/חוקר ואנו עוד נטפל בעניין זה הביאה לחקירת ילד בן 3.5 שנים,
אני בכל הקריירה שלי לא הייתי עד למצב כזה ומישהו צריך לתת את הדין על חקירת ילד
בן 3.5 שנים. עצם העובדה שהוא נחקר, ויראה בית המשפט לאן מגיעים שיכולים להסתמך על
מעצר עד תום ההליכים על ילד בן 3.5 וכשאחיו הקצת יותר בוגרים מעידים שלא היתה
אלימות במשפחה. חברי הרבה לדבר על ואפילו להתייחס להודעותיה של המתלוננת. אני ממש
אומר לבית המשפט קשה לי מאוד להאמין שמי שניסח את כתב האישום הוא נתן את דעתו בדבר
יסודי, קרדנלי וזה הודעתה של המתלוננת מיום 24.2.10 וזה בכתב יד ומפנה את בית
המשפט לעמ' 2. יראה בית המשפט איך המשטרה חקרה את האירוע הזה, אובססיש של איזה
חוקר שהזמין את המתלוננת שנמצאת כאן באולם בית המשפט. הוא הזמין את המתלוננת מספר
פעמים בחקירות כאשר החקירה האחרונה, הרביעית, היא ביום 24.2.10 ויראה בית המשפט
איך החקירה מסתיימת. פתאום חסידי אומות העולם נעשו חוקרים של משטרת ישראל. בא
החוקר שהוא לא מדלית אל כרמל, עמ' 2, שורה 11 ואני מקריא לבית המשפט. פתאום היא
רוצה לסגור את התיק, לא איימו עליה ואף אחד לא כפה עליה. כתב האישום אין זה בכדי
מנוסח כפי שמנוסח.




<#5#>
החלטה
החלטה תינתן ביום
12.4.10 בשעה 10:50.

שב"ס ידאג
להבאת העורר במועד הנ"ל.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ז ניסן תש"ע, 11/04/2010 במעמד הנוכחים.

 




































































כמאל סעב, שופט


                                                             

 
הוקלד על
ידי: סיגל אסולין