פסקי דין על אסף יניב | פסקי דין על גמנסיה אפרים קציר

2061/10 עב     14/03/2010




עב 2061/10 אסף יניב נ' גמנסיה אפרים קציר




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב – יפו
עב 002061/10


בפני
:
כב' השופט שמואל טננבוים


12/04/2010





בעניין
:
אסף יניב



ע"י ב"כ עו"ד
בן אסולי

המערער

נ
ג
ד


גמנסיה אפרים קציר



ע"י ב"כ עו"ד
יאיר וגרטלר

המשיבה

פסק הדין
1.
בפני
נו ערעור על פסק דינה של כב' הרשמת ריכטמן מיום
13.12.09
(עב 8476/09), בו ניתן תוקף של

פסק דין
להסכם פשרה בין הצדדים.

רקע עובדתי

2.
התובע בתיק עב' 8476/09 המערער שבפני
נו, הגיש לבית הדין תביעה כנגד המשיבה להכרה בקיום יחסי עובד מעביד ולתשלום זכויות מכוח יחסים אלו.

3.
ביום 10.12.09 זומנו הצדדים להליך גישור בפני
מגשר מטעם בית הדין. בסופו של הליך הגישור נחתם בין הצדדים הסכם פשרה, הקובע לאמור:

"1.
הנתבעת תשלם מבלי להודות בכל סעיף מכתב התביעה סך של 2,000 בתוספת מע"מ לתובע, שישולם תוך 30 יום מיום המצאת חשבונית לנתבעת.
2.
התובע מתחייב למחוק התביעה.

(הסעיף נמחק על ידי מתיחת קו –ש.ט.).
3.
הסך האמור ישולם לסילוק מלא וסופי של הטענות ותידחה התביעה התובע כלפי הנתבעת בגין כל תקופת ההתקשרות ובכלל זה אף מבלי לגרוע בגין שכר עבודה, חופשה שנתית, הבראה , פיצויי פיטורין(..) וכיוצא בזה.
4.
התובע נותן בזאת חשבונית מס כמתחייב. התשלום כפוף להמצאת אישור מס כמתחייב.
5.
התביעה תידחה ללא צו להוצאות".


4.
הסכם הפשרה קיבל תוקף של

פסק דין
ביום 13.12.09 בהעדר הצדדים על ידי כב' הרשמת ריכטמן. ביום 22.12.09 ניתנה החלטה נוספת על השבת האגרה על פי התקנות.
טיעוני המערער

5.
טוען המערער כי לפי הסכם הפשרה המקורי, דינה של התביעה היה להימחק ולא להידחות. לאחר חתימתו על ההסכם, שונה ההסכם והוסף בו סעיף ללא הסכמת המבקש, ולפיו התביעה תידחה.

6.
לגרסת המערער כבר ביום 10.12.09 הוא הודיע מיד כי הוא מבטל את ההסכם המתוקן ופנה לחדרה של כב' הרשמת שניצר, אשר על פי המודעות בהיכל המשפט הייתה אמורה ליתן תוקף של

פסק דין
להסכם, בכוונה להודיע לרשמת כי הוא ביטל את ההסכם מיידית. אלא שהרשמת לא הייתה מצויה בלשכתה בדיעבד הסתבר לו כי
הרשמת שניצר התחלפה עם הרשמת ריכטמן.

7.
עוד לגרסתו, הוא פנה ביום 13.12.09 בשעה 9:00 בבוקר לכב' הרשמת ריכטמן באולמה, בבקשה דחופה שלא ליתן תוקף של

פסק דין
להסכם המתוקן. בתשובה נענה על ידי כב' הרשמת כי לאור שביתת עובדי בית הדין התיק אינו בנמצא, וכי בנוסף עליו לפנות בכתב לרשמת שניצר אשר הייתה אמורה להיות תורנית באותו היום.


עוד באותו היום פנה לכב' הרשמת שניצר באולמה ונענה כי התחלפה עם רשמת אחרת ולא הייתה ביום 10.12 בהיכל המשפט.

8.
המערער מוסיף כי ביום 11.12.09 שלח פקס לבית הדין ובו הוא מבקש לבטל את הסכם הפשרה, אלא , שלטענת המערער, על גבי הפקס נרשם בטעות מספר תיק אחר. המערער מציין כי העתק הפקס נשלח אל באי כוח המשיבה ואלו ניצלו את טעותו ופנו בחוסר תום לב, ובאופן מיידי לבית הדין בבקשה לתת תוקף של

פסק דין
להסכם הפשרה.


ביום 13.12.09 נתנה כב' הרשמת ריכטמן תוקף של

פסק דין
להסכם, חרף כל האמור לעיל.

9.
המערער טוען כי בכוונתו להגיש כתב תביעה מתוקן ולהגדיל את סכום התביעה. בדיון שהתקיים בפני
נו ביום 23.2.10 טען ב"כ המערער, כי במהלך הליך הגישור שוחח המערער באופן פרטי עם המגשר, וזה רמז לו שאם ייכתב בהסכם הפשרה שהתביעה נמחקת, הרי שיוכל להמשיך ולתבוע לצורך גביה נוספת של רכיבים שלא נתבעו. בסופו של דבר עמדו באי כוח הנתבעת על כך שיירשם בהסכם שהתביעה תידחה ולפיכך למרות שחתם המערער על ההסכם, ולאחר שהבין כי טעה,
ביקש מייד לבטלו.
טיעוני המשיבה

10.
טוענת המשיבה כי דין הערעור להידחות על הסף בשל חוסר סמכות, שכן הסמכות לדון בערעור שהוגש על

פסק דין
של רשם, נתונה לבית הדין הארצי, ומכל מקום חלף המועד להגשת הערעור.

11.
המשיבה חולקת על גרסת המערער . לטענתה במהלך הגישור הגיעו הצדדים להסכמה על סיום הסכסוך בדרך של פשרה אשר הוצעה על ידי המגשר. המגשר החל בניסוח הסכם הפשרה, כשהוא מקריא בקול את עיקרי ההסכם. עת ציין המגשר כי התביעה תימחק, הועלתה התנגדות מטעם ב"כ המשיבה ובקשה כי יירשם שהתביעה תידחה. זאת מתוך כוונה להגיע להסדר שיהיה בו משום מיצוי המחלוקות תוך שהמשיבה לא תהייה חשופה להתדיינויות נוספות מול המערער. אשר על כן תוקן ההסכם בידי המגשר, עוד טרם חתימת הצדדים, ומבלי שהמערער התנגד לכך.


לאחר שסיים המגשר את ניסוח ההסכם, ולאחר שנתנו הצדדים הסכמתם לניסוח- רק אז חתמו הצדדים על ההסכם. עוד במעמד החתימה על ההסכם, הכין המערער חשבונית לצורכי קבלת התשלום והעבירה למשיבה. רק מסיבות טכניות לא ניתן תוקף של פס"ד להסכם הפשרה במהלך הדיון.

12.
טוענת המשיבה כי ככל שהתחרט המערער אין בכך להוות עילה לביטול ההסכם או פסק הדין שנתן לו תוקף. הערעור הוגש בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים, תוך שהמערער משמיט טענות רלבנטיות, כדוגמת העובדה שההסכם נחתם מסגרת של הליך גישור במעמד מגשר, הצדדים ובאי כוח המשיבה, ומציג טענות אחרות באופן שאינו נאמן למציאות, כשמול המערער ניצבת מטרה אחת והיא להחיות את כתב התביעה ולתקנו.
המסגרת הנורמטיבית
13.
פסק דין
הנסמך על הסכמה בין בעלי הדין ניתן לביטול בידי אחד מהם בשתי דרכים. האחת באמצעות ערעור, והאחרת באמצעות תביעה לביטול הפסק. הדרך בה יש לנקוט תלויה בעילת הביטול:

"בשתי דרכים יכול בעל דין להשיג על

פסק דין
שבהסכמה; האחת היא ערעור, והשנייה היא תביעה לביטול פסק הדין. ואולם אין זו ברירה שניתנה לבעל הדין, אלא הדבר תלוי בעילה בה רצה בעל הדין להשיג על פסק הדין ולבטלו.
...
והשאלה היא: על שום מה רצה בעל הדין להשיג על פסק הדין? גילה פגם בהליך השיפוט, תרופתו היא לערער.
...
אך אם ההליך השיפוטי היה תקין, אלא שהחלק ההסכמי נפגם, במקרה כזה אין בעל הדין יכול להלין על השופט ואין בית המשפט לערעורים יכול לסייע בידו. תרופתו היא להגיש תביעה לביטול ההסכם מחמת הפגם שבו; יבוטל ההסכם יתבטל גם פסק הדין. כך חייב לנהוג בעל הדין הטוען שנאנס להסכים לפסק הדין והדבר אינו גלוי מתיק בית המשפט, או שרומה או שטעה או שהוטעה או שנפלה בהסכם טעות סופר, או שחברה בערבון מוגבל קיבלה עליה התחייבות שאינה תופסת וחרגה מכוחותיה הקבועים בתזכירה".
(י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 786-787)

14.
ההלכה בדבר תקיפת פסק-דין כאמור פורטה ב

פסק דין
בענין טולידאנו:
"אם צד טוען, שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין או בפסק הדין (כולל מקרה בו נטען כי פסק-הדין ניתן רק בלחצו של בית המשפט), יגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר. מאידך גיסא, כאמור כבר, אם ההליך השיפוטי היה תקין, אולם נפל פגם בהסכם, אין מקום לערעור, אלא יש להגיש תביעה חדשה, שהרי בדרך כלל יש גם צורך לשמוע ראיות בקשר לפגמים בחוזה."

(ע"א
82
/
116
לבנת נ' טולידאנו
פ"ד לט(2)
729
,
732
).
(ראה גם :דב"ע נב/119-3 כיפה בע"מ נ' בן עמי, פד"ע כה 97. ע"א 2536/90 אסתר סיטבון נ' פרדי סיטבון, פ"ד מה (2), 573).

מעמדו
הנורמטיבי של הסכם הפשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
15.
הסכם פשרה אשר נחתם בין צדדים לסכסוך וקיבל תוקף של פסק הדין, הרי הוא בגדר 'מעשה בית דין' בין הצדדים, מחייבם לנהוג על פיו, ועל פי ההלכה הפסוקה, בית המשפט אינו רשאי לבטלו, כל עוד אין בו פגם:

"הטעם לכך פשוט בתכלית;

פסק דין
בהסכמה, שלא כ

פסק דין
אחר, הוא יציר כפיהם של הצדדים ואינו מושתת אלא על הסכם שעשו; הסכם כזה אין בית המשפט רשאי לבטל או לשנות כל עוד אין פגם בו"
(ע"א 597/69 ישראל רייכמן ואח' נ' פקיד השומה תל-אביב 2, פ"ד כד(2), 826).

16.
זאת ועוד,

פסק דין
שניתן בהסכמה ממוזגות בו שתי תכונות - של

פסק דין
ושל הסכם. על כן, ניתן

פסק דין
כאמור, לביטול מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם, כגון טעות או הפרת חוק ועל בעל דין המבקש לבטל

פסק דין
שניתן בהסכמה בעילה של פגם בכריתת ההסכם המונח ביסודו ובשורשו, להגיש תובענה חדשה בעניין זה בערכאה שבה ניתן פסק הדין אשר נתן תוקף להסכם הפשרה (ראה, זוסמן, לעיל).

17.
בהקשר זה ובהתייחס לסופיותם של הסכמי פשרה אשר קיבלו תוקף של

פסק דין
, נפסק בבית המשפט העליון כי ניתן להגדיר פשרה כך:
"הסכם ליישוב סכסוך בין שני צדדים בתנאים אותם הצדדים רואים כהוגנים, אשר נעשה מתוך מודעות לאי וודאות עובדתית או משפטית, ואשר יש בו ויתורים הדדיים של כל אחד מן הצדדים על חלק מטענותיהם...באופן דומה, אומרים פרידמן וכהן כי 'בפשרה יש משום 'קניית סיכון' או 'קנית דין'. סיכון זה יכול שהתייחס לעובדה השנויה במחלוקת, להלכה משפטית או להתפתחות אפשרית בעתיד. טבעי הדבר שבתי המשפט נוטים לקיים פשרה שהושגה בתום לב ובמגמה לסיים את הסכסוך'...בהתאם לתיאור זה, אחת ממטרותיה העיקריות של פשרה היא למנוע תביעות נוספות בעתיד בקשר לנשוא הפשרה...מנקודת המבט של הצדדים להסכם פשרה, תכונת הסופיות היא תכונה חיונית. טול מהפשרה תכונה זו, ונטלת ממנה את טעם קיומה...לנתבע אשר הסכים להתפשר, יש ציפייה לגיטימית לקנות את השקט מפני תביעות ולסמוך על קיומה של פשרה תקפה."
(כב' השופט תיאודור אור בע"א 2495/95 הדס בן לולו נ' אטראש אליאס ואח', פ"ד נא (1), 577 בעמ' 6 לפסק הדין).


לאור דברים אלה, קבע כב' השופט אור, כי התכונה המרכזית של הסכמי פשרה היא כאמור סופיותם, ועל כן נקבע בהסכמי פשרה בדרך כלל, כי יש בהם הסדר סופי ומוחלט של הסכסוך בין הצדדים. קביעה המשקפת את ציפיותיהם של הצדדים להסכמי הפשרה. אמנם אין בעובדה זו, כדי למנוע, במקרים המתאימים, לקבל טענה כי בהסכם פשרה נפל פגם המצדיק את ביטולו, אולם יש לנקוט גישה זהירה בעניין זה ולקבוע כי דין ההסכם להתבטל רק כאשר מתקיימים טעמים כבדי משקל שיש בהם כדי להצדיק את הביטול (שם בעמ' 8 לפסק הדין).

18.
מכאן שבהיעדר טעם מיוחד, כבד משקל ומשכנע, לא יתקבלו טענותיו של צד שחתם על הסכם פשרה שקיבלה תוקף

פסק דין
, שניתן מתוך הבנת הצדדים באשר לויתוריהם ההדדיים ובהסכמתם. על הטוען כי אכן נפל פגם בהסכם, מוטל הנטל להוכיח זאת, שכן העילות לביטולו של ההסכם הינן עילות מדיני החוזים, המפורטות בפרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (ע"א 116/82 לבנת נ' טולדאנו, פ"ד לט(2) 729).

ומן הכלל אל הפרט

19.
לאחר עיון בעמדות הצדדים, הגענו למסקנה כי דינה להידחות, מהטעמים המפורטים בסעיפים הבאים.

20.
בענייננו ומתוך הודעת הערעור עולה, כי הנימוק לביטול פסק הדין הוא פגם ביסוד ההסכמי של פסק הדין. כך מעלה המערער טענות המופנות נגד תוקפה של ההסכמה שניתנה על ידו להצעת הפשרה של המגשר, כשלטענתו הוטעה לחשוב שיוכל לאחר סיום הליך הגישור והחתימה על הסכם פשרה, להוסיף ולתבוע את המשיבה בגין רכיבים נוספים.


מכאן שההליך שנקט המערער בענייננו במטרה לבטל את פסק הדין מיום 13.12.09 שנתן תוקף להסכם הפשרה מיום 13.12.09 – היינו הגשת ערעור – הוא הליך שגוי בנסיבות העניין. מקום שטענותיו של המערער המופנות כנגד הפן ההסכמי של פסק הדין בפשרה, דינן להתברר במסגרת תביעה עצמאית ונפרדת לביטול פסק הדין.

21.
אף אם ההליך הראוי היה על דרך של הגשת ערעור, הרי שעל פי תקנה 76 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991, הסמכות לדון בערעור על

פסק דין
של רשם, נתונה לבית הדין הארצי לעבודה. אין מדובר ב

פסק דין
של רשם בתביעת שכר עבודה או קצבה, אליו מתייחסת תקנה 78
לאותן תקנות.

22.
גם לגופו של עניין דין טענות המערער להידחות. בהודעת הערעור טוען המערער כי הסכם הפשרה תוקן לאחר חתימתו כאשר במקום הניסוח ולפיו: "תימחק התביעה" נרשמו המילים " התביעה תידחה", אלא שגרסה זו אינה מתיישבת עם היגיון הדברים ואף עם תיאור המערער את השתלשלות הדברים. לדברי המערער בסעיף 3 להודעת הערעור, הודיע מיד לאחר החתימה כי ברצונו לבטל את ההסכם. דהיינו ההסכם נחתם בנוסחו המתוקן ולא אחרת. כך גם בא כוח המערער בטיעוניו בפני
נו אישר את הדברים :
"באותו הרגע הוא הודיע שהוא מבטל את ההסכמה הזאת על אף שבשלב הזה הוא חתם כבר
".
(עמ' 2 לפרוט' מיום 23.2.10 ש' 2).

23.
במסגרת הודעת הערעור, לא ציין המערער (וכנראה לא בכדי) כי ההסכם נחתם במסגרת של הליך גישור בפני
מגשר מטעם בית הדין ובמעמד הצדדים ושתי עורכות דין מטעם המשיבה. אף בבקשת הבהרה שהגיש המערער ביום 14.1.10 לא נזכר הליך הגישור ונסיבות החתימה על ההסכם.


רק במהלך הדיון שבפני
נו, טען ב"כ המערער לראשונה אודות השיחה שניהל המערער עם המגשר ובה כביכול הוטעה לחשוב כי יוכל להגיש תביעה נוספת לאחר החתימה על הסכם הפשרה.

24.
כפי שציינו, המאפיין העיקרי של הסכמי הפשרה הוא כאמור סופיותם, ועל כן נקבע בהסכמי פשרה בדרך כלל, כי יש בהם הסדר סופי ומוחלט של הסכסוך בין הצדדים. על כן גרסת המערער לפיה קיבל רמיזות מן המגשר אודות האפשרות להמשיך ולהגיש תביעה נוספת כנגד המשיבה לאחר החתימה על הסכם פשרה אינה סבירה. מקובלת עלינו גרסת המשיבה באשר לתשתית העובדתית.


מכל מקום, גרסתו של המערער על אף שמרובה היא בטענות עובדתיות לרבות תיאור הצעדים בהם נקט בכדי להביא לביטולו של ההסכם, לא נתמכה בתצהיר כלשהו.

25.
נוסיף עוד כי אף אם היינו מקבלים את גרסת המערער בדבר השיחה האמורה עם המגשר, הרי שמכך ניתן ללמוד כי למערער הוסברה משמעות חתימתו על ההסכם לרבות המשמעות של מחיקה או דחיית התביעה. מה גם שלשון ההסכם ברורה וחד משמעית וממנו עולה כוונת הצדדים שלא לאפשר הגשתן של תביעות עתידיות בגין תקופת ההתקשרות וסיומה. כל פירוש אחר יפגע בתכלית הסכם הפשרה. על כן משחתם המערער על ההסכם, לאחר התיקון כשהוא מבין את משמעותו, הרי שלא הוכיח כי נפל פגם בחלקו ההסכמי של פסק הדין.

26.
בהודעת הערעור מציין המערער כי בכוונתו להגיש כתב תביעה מתוקן בסכום תביעה מוגדל. רצון המערער לבצע מקצה שיפורים בתביעתו אינו מהווה טעם מיוחד אשר יצדיק ביטולו של הסכם פשרה.


סיכום
27.
הערעור נדחה.


המערער ישא בהוצאות המשיבה ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום כ"ח באדר, תש"ע (14 במרץ 2010) בהעדר הצדדים.


נ.צ.
מר בן גל (מ)



שמואל טננבוים
, שופט

אתי/








עב בית דין אזורי לעבודה 2061/10 אסף יניב נ' גמנסיה אפרים קציר (פורסם ב-ֽ 14/03/2010)