פסקי דין על לאוניד שמוביץ | פסקי דין על ליזה צי'נגלוב | פסקי דין על אשקלונטורס 1999 | פסקי דין על אל על חברת תעופה לישראל |

1083/08 עא     12/04/2010




עא 1083/08 לאוניד שמוביץ, ליזה צי'נגלוב נ' אשקלונטורס 1999 בע"מ, אל על חברת תעופה לישראל בע"מ









בתי משפט
בית המשפט המחוזי בבאר שבע

בפני
כב' השופטת שרה דברת
– ס.נשיא
ע"א 1083-08




1
.
לאוניד שמוביץ

2
.
ליזה צי'נגלוב
ע"י ב"כ עו"ד אילן הרוש
המערערים

נגד

1.אשקלונטורס 1999 בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אליעזר בן מוחה

2.אל על חברת תעופה לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רועי מקוב
המשיבים



פסק דין


1.
ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום באשדוד (כב' השופטת מ.וולפסון) בת.א. 1460/04 מיום 12.3.08, אשר דחתה תביעתם של המערערים להשיב להם את תמורת כרטיס הטיסה בסך 5,850 שח ולפצותם בתשלום
10,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה להם.

2.
תיק זה ורבים כאלה בנמצא - אך לא כולם מגיעים לפתחו של בית המשפט - תחילתו בהזמנת כרטיס טיסה למטרת נופש או
מפגש משפחתי וכתוצאה מתקלות בטיסה נגרמת לנוסעים עוגמת נפש רבה, אזי מתחיל החיפוש לפתחו של מי להטיל האשם ולהיפרע מהאחראי. זה הרקע לערעור שבפני
.

בחודש מאי 2003 הזמינו המערערים אצל המשיבה 1, סוכנות נסיעות, טיסה מנמל התעופה בן גוריון לעיר דנייפרופטרובסק שבאוקראינה ליום 13.7.03 בשעה 17:35 בעלות של 1,300$.

3.
המערערים מלינים על כי טסו בטיסה של חברת אירוסוויט אף כי הזמינו כרטיסי טיסה בחברת אל-על. למרות שהגיעו לשדה התעופה לשעה המקורית שנקבעה, נאלצו להמתין כשבע שעות. בסופו של יום טסו לקייב במקום לדנייפרופטרובסק - יעדם המקורי - כתוצאה מרישום יתר לטיסה, ולמרות ההבטחות שתהיה טיסת המשך מקייב נאלצו להמשיך לדנייפרופטרובסק באוטובוס תחת טיסת המשך שהובטחה להם בארץ.
המערערים סבורים כי המשיבות הן שאחראיות הן לרישום היתר בטיסה, הן לתקלה בשדה התעופה בקייב והן להמתנה הארוכה בשדה התעופה בלוד.

4.
המשיבה 1 טוענת שאין היא אחראית לתקלות בטיסה וכי המערערים קיבלו הודעה על דחיית הטיסה. המערערים לא התקשרו למשיבה 1 כשהוצע להם לטוס בטיסת אירוסוויט לקייב. לא הונחה תשתית ראייתית לאחריותה של המשיבה 1 לכך שהמערערים טסו בחברת אירוסוויט כיוון שמדובר בטיסת "קוד שרינג", שזה הסדר שבין חברות התעופה שהמשיבה 1 אינה צד לו. המערערים ידעו כי יטוסו בחברת אירוסוויט וכך נכתב גם בכרטיס הטיסה. בימ"ש קמא בחר שלא לקבל את עדותם של המערערים וקבע ממצאים עובדתיים שאין לערכאת הערעור להתערב בהם. בנוסף, אין המשיבה 1 אחראית לרישום היתר, לשעת ההמראה ולאשר ארע בקייב.


5.
המשיבה 2 טוענת כי פסה"ד בעניינה ניתן עוד ביום 26.7.07 וכי הערעור בהתייחס אליה הוגש לאחר עבור המועד. מטעמי זהירות, טוענת המשיבה 2 לגופו של עניין, להעדר יריבות משהמערערים רכשו כרטיסי טיסה באמצעות המשיבה 1 לטיסת אירוסוויט, והיה זה מחובתה של המשיבה 1 ליידעם שזו החברה שתטיס אותם. בנוסף, המשיבה 2 אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי המערערים משמדובר בנסיבות שלא היו בשליטתה. המערערים אינם זכאים לפיצוי בגין הנזקים להם הם טוענים שלא הוכחו, משהגיעו ליעדם ללא עלות נוספת מצידם וחזרו בטיסה לישראל לגביה לא היו להם כל טענות.

דיון

6.
בימ"ש קמא דחה את התביעה בכל הנוגע למשיבה 2, בהעדר סיכומים במועד מטעם המערערים, ואף הוסיף בפסק הדין כי לגופו של עניין: "... לא הונחה תשתית ראייתית כי אל-על אחראית למעשי חברת אירוסוויט, בין לרישום היתר, בין לאפשרות של תקלה במטוס, בין להעדר טיסת המשך בקייב, ולכן גם לא הורם נטל השכנוע כי יש ביסוס לתביעה נגד הנתבעת מס' 2" (ס' 6 לפסה"ד). המועד להגשת הערעור לגבי משיבה 2 עבר עם דחיית התביעה נגדה, משלא הוגשו הסיכומים במועד, ביהמ"ש שב ומציין זאת בפסה"ד, אך הוסיף מספר מילים מעבר לנדרש. בכך לא די להאריך המועד או ליצור מועד חדש להגשת הערעור, מבלי שהוגשה בקשה מנומקת כנדרש, כיוון שהתביעה נדחתה עוד ביום 26.7.07, ואין למערערים להלין אלא על עצמם משלא הגישו הסיכומים במועד.

7.
כעולה מפסק דינו של בימ"ש קמא ומחומר הראיות המצוי בתיק, כרטיסי הטיסה שרכשו המערערים היו כרטיסים של חברת אל-על ב"קוד שרינג" (

code sharing
) עם חברת התעופה אירוסוויט. הסדר "קוד שרינג" פירושו הסדר של שיתוף פעולה בין חברות תעופה הפועלות באותו קו, לביצוע טיסות באמצעות שירותי החברה האחרת. במקרה דנן, המשמעות היא כי על אף שקוד הזיהוי בכרטיסי הטיסה של המערערים היה של חברת אל-על, הטיסה היתה אמורה להתבצע על ידי חברת אירוסוויט. בימ"ש קמא קבע כי אינו מוצא: "... אחריות לנתבעת מס' 1 על כי הנתבעים (צ"ל התובעים – ש.ד.) טסו בקוד שרינג כי זה הוכתב מהסדרים שהנתבעת מס' 1 אינה שותפה לו, ומהמועד שנבחר לטיסה" (ס' 4, עמ' 33 לפסה"ד).
המערערים טוענים כי לא הודע להם שמדובר בקוד שרינג וכי הזמינו טיסה בחברת אל-על. סוכנת הנסיעות שמכרה הכרטיסים לא העידה על כן לכאורה

עדותם לא נסתרה. אי העדת המצהירה מטעם המשיבה 1 נזקפת לחובתה, משמדובר בעדה חיונית, אשר היתה היחידה שמעורבת בהזמנת הכרטיסים של המערערים, ויכלה לשפוך אור על
המחלוקת, אם נאמר או לא נאמר למערערים שיטוסו בחברת אירוסוויט. ניתן היה אולי ללמוד זאת גםמכרטיסי הטיסה, אך המערערים לא צירפו כרטיסי הטיסה במהלך הדיון בבימ"ש קמא ועשו כן לראשונה שעה שהגישו סיכומיהם ללא אישור ביהמ"ש וכן צירפו אותם במהלך הערעור ללא קבלת אישור, על כן יש להתעלם מכל מסמך שלא הוגש בבית משפט קמא.


8.
אין זה בלתי סביר להניח כי המערערים היו מעוניינים בטיסה ישירה ונוחה ככל האפשר באמצעות חברת אל-על למחוז חפצם, וכי ייתכן והיו מסרבים לטוס עם חברת אירוסוויט, לו ידעו על כך מראש. אך משהגיעו המערערים לשדה התעופה והוצגה בפני
הם האפשרות לטוס בחברת באירוסוויט לקייב והם בחרו לעשות כן על סמך התחייבות של אירוסוויט לטיסת המשך לקייב ניתק הקשר החוזי שבין המערערים למשיבה 1 ולא ניתן להשית עליה את הפיצוי בגין התלאות שנגרמו להם. יתרה מזו העיד המערער 1, כי הם היו בדרכם למטוס שאמור היה להטיסם ליעדם המקורי – דנייפרופטרובסק, ואף הועלו למטוס אך הורדו ממנו ונאמר להם שזה נובע מתקלה או טכנית אחרת (עמ' 9 ש' 20-14). רק לאחר שהורדו מהטיסה התברר שיש טיסה שיוצאת לקייב וגם נאמר להם שלא יוכלו להחליף הכרטיסים תוך שבועיים שלושה, על כן בחרו לעלות לטיסה לקייב. בנסיבות אלה ניתק הקשר הסיבתי שבין הזמנת הכרטיסים אצל המשיבה לבין הנזק הנטען, שנגרם להם, שכן יכלו המערערים שלא לעלות לטיסה זו. צר לי גם שהמערערים לא טרחו להגיש תביעה כנגד חברת אירוסוויט, שכן לכאורה היא זו שהבטיחה להם טיסת המשך, שימתין מטוס בקייב שיטיס אותם בטיסת המשך לדנייפרופטרובסק. עם כל כל הצער בדבר התלאות שנגרמו למערערים בדרך, אין להשית את האחריות לכך על כתפי המשיבה 1. באשר לטענה כי נאלצו להמתין שעות רבות בשדה התעופה, ביהמ"ש קבע כי הם לא הגיעו שלוש שעות לפני שעת הטיסה המקורית לנמל התעופה בן גוריון וגם הוכח שנודע להם שהטיסה תצא בשעה מאוחרת יותר.

9.
מעבר לנדרש לא ניתן להשית על כתפי המשיבה 1 וגם לא הוכח שהיא ידעה שיש רישום יתר לטיסה. בימ"ש קמא קבע כי "... לא הונחה תשתית ראייתית כי הטיסה הוזמנה במועד שניתן היה לדעת שיהיה רישום יתר או כי לנתבעת מס' 1 כלים סבירים לעקוב עבור כל לקוח על מצב של רישום יתר" (ס' 4 עמ' 33 לפסה"ד).

10.
הפיצוי הנתבע בגין עוגמת נפש נתבע כיוון ש"שקרו" למערער 1 כדבריו בחברת אל-על, אין הוא יכול לומר מי היה זה ששיקר. השקר הוא בכך שלקחו אותו לעיר אחרת (עמ' 14 ש' 25 עד 15 ש'1).
יש קושי מובנה בעדותו של המערער 1, מצד אחד מעיד שנאמר לו שימתין מטוס בקייב לקחתו לדנייפרופטרובסק, מנגד מעיד שעזב את הטרמיל בקייב כדי לחכות לאוטובוס
(עמ' 15 ש' 21). מכאן, ניתן להבין לכאורה שהמערער ידע מראש שיצטרך להמשיך דרכו באוטובוס. איני קובעת ממצאים לעניין זה, אלא רק מצביעה על הכשלים בעדות זו.
לכאורה כל האירוע מקורו ברישום היתר לטיסה. רישום יתר אינו באחריות סוכנת הנסיעות, היא המשיבה 1, וכפי שקבע ביהמ"ש קמא גם לא הוכח שידעה על כך.

סוף דבר הערעור נדחה.
המערערים ישלמו הוצאות המשיבים ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ לכל אחד מהם.
הסכום יועבר מהערבון שהופקד והיתרה תוחזר למערערים באמצעות ב"כ.


ניתן היום,
כ"ח ניסן תש"ע, 12 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

שרה דברת
, שופטת
,
ס.נשיא







עא בית משפט מחוזי 1083/08 לאוניד שמוביץ, ליזה צי'נגלוב נ' אשקלונטורס 1999 בע"מ, אל על חברת תעופה לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/04/2010)