פסקי דין על שאול טייב | פסקי דין על סאלח זידאן | פסקי דין על הכשרת הישוב חברה לביטוח |

15210-07/09 תק     11/04/2010




תק 15210-07/09 שאול טייב נ' סאלח זידאן, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



11 אפריל 2010

ת"ק 15210-07-09 טייב נ' זידאן ואח'






בפני

כב' השופטת
רננה גלפז מוקדי

תובע
שאול טייב


נגד

נתבעים
1.סאלח זידאן

2.הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


1.
לפני תביעה לפיצוי התובע בגין נזק שנגרם לרכבו בתאונת דרכים.

טענות התובע

2.
התובע טוען כי ביום 12.9.06 נסע ברכבו בשטח הטכניון בחיפה. במהלך הנסיעה עצר התובע ליד תמרור עצר כאשר לפתע פגע בו מאחור רכב המשמש כמונית שירות, נהוג ע"י מר טאהא מוחמד.
לרכבו של התובע נגרם נזק בסך 5,155 ₪ (כולל שכ"ט השמאי).
תחילה טען הנהג כי אין לו ביטוח וכי יתקן את רכבו של התובע בעצמו, אולם משהתחמק מפניותיו של התובע, הגיש זה תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה נגד הנהג וניתן פס"ד בהיעדרו (להלן: "ההליך הקודם").

3.
לטענת התובע, רק לאחר מתן פסק הדין, התברר לו כי בעל הרכב הינו הנתבע 1 ואילו הנתבעת 2 הינה המבטחת במועד התאונה. התובע פנה לנתבעת 2 אולם זו סירבה לשלם בטענה כי המבוטח לא הודיע לה על התאונה.
בעצת המפקח על הביטוח ועל מנת שלא תחלוף תקופת ההתיישנות, הגיש התובע תביעה זו.

טענות הנתבעת 2

4.
הנתבעת 2 מכחישה את טענות התובע וטוענת כי המבוטח כלל אינו יודע על קרות התאונה ולכן לא קמה נגדה עילה.
לטענתה, בידי התובע פס"ד כנגד נהג הרכב אשר עליו לממש אותו במקום לפנות בתביעה נוספת וכי לגופו של עניין התובע לא הציג קבלות שיעידו כי אכן נגרם לו נזק בפועל.

דיון

5.
בפתח הדברים ובטרם אדון בתביעה לגופה, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי התובע פנה בעבר לבית המשפט לתביעות קטנות באותו העניין ובסיום ההליך אף קיבל לידיו

פסק דין
המקבל את תביעתו במלואה. ההבדל היחיד בין שתי התביעות הינו זהות הנתבעים.

"משנתן בית משפט מוסמך

פסק דין
סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מחסום דיוני בפני
בעלי הדין המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין."

(ד"ר נ. זלצמן מעשה בית דין בהליך האזרחי 34).
המשמעות היא כי מעת שבית המשפט דן בסוגיה כלשהי ופסק בה לא יפנו הצדדים לבית המשפט בשנית על מנת לברר את אותה סוגיה.

6.
הנתבעת 2 עותרת לדחיית התביעה על הסף, זאת מחמת מעשה בית דין שנוצר עם קבלת פסק הדין כנגד הנהג.
לשתי שאלות אנו נדרשים- האחת, האם הליך שנדון בבית המשפט לתביעות קטנות יוצר מעשה בית דין והשניה, האם הליך שניתן בו

פסק דין
ללא דיון לגופו של עניין ייצור אף הוא מעשה בית דין. להלן אדון בשתי השאלות יחד.

7.
סעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984, קובע:
"בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנהוגים בבית משפט אחר, ובכפוף לסדרי דין שהתקין שר המשפטים לעניין סימן זה, יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה"

בשל כך ובשל דרך הדיון המיוחדת הנהוגה בבתי המשפט לתביעות קטנות, נחלקו הדעות בפסיקה בשאלה האם

פסק דין
שניתן בביהמ"ש לתביעות קטנות מהווה מעשה בית דין.

כב' השופט רובינשטיין קבע ברע"א 1958/06 סויסה נ' חב' צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ:
"לא יתכן שהחלטת בית משפט מקצועי, שהוא חלק ממערכת בתי המשפט של המדינה, שהתובע הגיש תביעה בו בעיניים פקוחות, ובית המשפט שמע את הצדדים, עיין בחומר שלפניו, שקל והכריע את הדין, תהא כלא היתה – וניתן יהא לפתוח מחדש את הספר כאילו עולם כמנהגו הקודם נוהג. צדק אינו רק צדקו של צד אחד, אלא של כולי עלמא."

לא נסתרו מעיני גם החלטות שאינן ברוח זו, אולם אני מאמצת את גישתו של כב' השופט רובינשטיין בשאלה זו.

"מטרתו של הכלל בדבר "מעשה בית-דין" היא למנוע הטרדה חוזרת של בעל דין בגין אותה עילה, ולמנוע מבית-המשפט את הצורך לברר ולהכריע שוב בעילה, או באחת מהפלוגתיות שעלו בה, מספר פעמים. התנאי לכך הוא, כמובן שלבעל הדין נגדו נטענת טענת מעשה בית דין, היתה הזדמנות להעלות את טענותיו בהליך הקודם. לפיכך, מקום שבעלי הדין בשני ההליכים זהים, כי אז ניתן לומר שהיתה להם ההזדמנות להעלות את טענותיהם כבר בהליך הראשון."

(בש"א 1139/06 ותד עבדאלקאדר מוחמד נ' דקה חוסאם)

8.
מן האמור לעיל אנו למדים כי יש לבחון את אופן ניהול ההליך בבית המשפט על מנת לקבוע האם פסק הדין יצר מעשה בית דין. בענייננו, הנתבעים בתביעה זו אינם הנתבעים בתביעה הקודמת שהגיש התובע כך שטענותיו כלפי הנתבעים טרם נשמעו וטרם נדונו. יתרה מכך,
בהליך הקודם שאותו הגיש התובע רק כנגד האדם שעל פי המידע שהיה בידיו, הוא שנהג ברכב הפוגע בעת התאונה, ניתן לתובע

פסק דין
בהיעדר הגנה כך שגם באותו הליך לא נדונו טענותיו של התובע וברוח דבריו של השופט רובינשטיין המצוטט לעיל, אף אם בסופו של יום ניתן לתובע

פסק דין
לטובתו, הרי שאין כל ספק כי העובדות לאשורן לא התבררו באותו הליך.

"על מנת לקבוע האם קיים מעשה בית דין או שמא לקבוע חריג לכלל יש לדון בכל מקרה לגופו כאשר שיקול
הדעת
השיפוטי מחייב עריכת מאזן בין האינטרסים הנוגדים:
מחד, הצורך ביעילות וביטחון המשפט, ומאידך, הצורך ליתן בידיו של בעל דין הזדמנות מלאה והוגנת
להביא
את עניינו לבית המשפט. אין ספק כי מזווית ראייה של המערכת המשפטית ועל אף העומס הרב, אין להעדיף, יעילות או חיסכון על פני צדק."

(בש"א 1139/06 ותד עבדאלקאדר מוחמד נ' דקה חוסאם)

מנימוקים אלה, הריני קובעת כי אין מדובר במעשה בית דין וכי ניתן לדון בתביעה זו.

לגופו של עניין

9.
גם בהליך הנוכחי, קיים קושי לברר את נסיבות התאונה לאשורן, זאת מאחר שהנהג אשר על פי הטענה ועל פי פסק הדין בהליך הקודם, היה מעורב בתאונה, לא הובא להעיד.
כך גם הנתבע 1, הוא בעל מונית השירות, לא הגיש כתב הגנה ולא הופיע לדיון. עיון בתיק בית המשפט מעלה כי לא בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה לנתבע 1. נציג הנתבעת 2 הבהיר כי אינו מייצג את הנתבע 1.

10.
התובע שב וחזר על גרסתו לנסיבות קרות התאונה וטען כי נהג הרכב בעת התאונה, מר מוחמד טאהא, פגע ברכבו מאחור. לאחר התאונה, הציג בפני
ו, מר טאהא, את רשיון הנהיגה שלו וממנו נטל את פרטיו, אך טען כי אין בידיו תעודת ביטוח בעת הנסיעה. זו הסיבה שבעטיה לא היו בידי התובע פרטי החברה המבטחת של הרכב, אלא רק פרטיו של מר טאהא. התובע מסר כי לאחר קבלת פסק הדין כנגד מר טאהא, ניסה לאתרו במשך זמן רב על מנת להביא לידי ביצוע את פסק הדין נגדו, אך ללא הצלחה ורק לאחר שנה וחצי הצליח לאתר את חברת הביטוח הרלוונטית. התובע טען כי על פי בדיקה שערך, הכיסוי הביטוחי של הרכב הפוגע כולל כל פגיעה שהיא ועל כן אין משמעות לשאלה מי נהג ברכב.

11.
הנתבעת 2 הציגה בפני
י דו"ח חקירה ממנו עולה כי הנהג, הוא הנתבע בהליך הקודם בו ניתן

פסק דין
לטובת התובע, כופר במעורבותו בתאונה וטוען כי חדל לנהוג במונית השירות כחודש לפני מועד התאונה. בדו"ח החקירה נכתב גם כי מר טאהא הביע נכונות להיפגש בנציג משרד החקירות. הנתבעת לא הביאה עימה כל עדים הרלוונטיים לתאונה ובכלל זה לא הובא מר טאהא על מנת למסור עדותו לפיה לא נהג ברכב בעת התאונה, זאת למרות שכאמור, הביע נכונות לשתף פעולה עם נציגי הנתבעת 2. כך גם, לא הובא בעל הרכב, הנתבע 1, הוא מבוטח הנתבעת 2, על מנת למסור מי מנהגיו נהג בזמנים הרלוונטיים לתאונה, ברכב אשר נטען כי פגע ברכבו של התובע, זאת במקרה שטענתו של מר טאהא נכונה וכי לא הוא נהג ברכב ההנתבעים. כמו כן, לא הוצגה פוליסת הביטוח על ידי הנתבעת 2 ולא הוכח שלא היה כיסוי ביטוחי בעת שמר טאהא נהג ברכב.
הגם שעיינתי בדו"ח החקירה, הרי שמטבע הדברים, אין הוא יכול להחליף עדויות רלוונטיות לתיק ואיני רואה לתת משקל ראייתי לאמור בדו"ח, מבלי שאיש העיד על תוכנו.

12.
במצב דברים זה, עומדת עדות התובע כי רכבו נפגע על ידי רכב הנתבעים, אשר היה נהוג על ידי מר מוחמד טאהא, הנתמכת בראיות שונות דוגמת דו"ח השמאי המעיד על הנזק ואף בפסק הדין שניתן כנגד מר טאהא, כאשר לא מצאתי כל ראיה הסותרת עדותו זו ואף לא הוצגה בפני
כל גרסא אחרת.

13.
משכך, הריני קובעת כדלקמן:
מאחר שכתב התביעה לא הומצא לנתבע 1, הרי שאין מנוס מדחיית התביעה כנגדו.
התביעה נגד הנתבעת 2 מתקבלת, זאת לאור גרסת התובע שנמצאה אמינה עלי, ונתמכת בראיות, כאשר מנגד, לא הובאה כל גרסא סותרת.

14.
מן המסמכים שהגיש התובע עולה כי נזקו של התובע הוערך על ידי שמאי בסך 5,155 ₪.
הנתבעת 2 תשלם לתובע, סך של 5,800 ₪, סכום הכולל הן את נזקו של התובע והן את הוצאותיו בהליך.

יובהר כי אין התובע יכול להיפרע כפל הסכומים, הן מן הנתבעת 2 על פי

פסק דין
זה והן ממר מוחמד טאהא, אשר כנגדו ניתן פסק הדין בהליך הקודם.

המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ"ז ניסן תש"ע, 11 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 15210-07/09 שאול טייב נ' סאלח זידאן, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/04/2010)