פסקי דין על האשם קולגאסי | פסקי דין על אסדי דיף אללה

14799/08 א     11/04/2010




א 14799/08 האשם קולגאסי נ' אסדי דיף אללה








24
בית משפט השלום בירושלים



11 אפריל 2010

ת"א 14799-08




בפני
:
כב' השופט
יצחק מילנוב


התובע:

האשם קולגאסי

ת.ז. 80295314


נגד


הנתבע:

אסדי דיף אללה

ת.ז. 039925607



פסק - דין


1.
התביעה
תביעה כספית על סך 50,500 ₪.

בכתב התביעה טוען התובע כי הוא הבעלים של מונית, תוצר "סקודה", מודל "אוקטיביה", שנת ייצור 2000, מס' רישוי 25-951-91 (להלן: המונית). לצורך הפעלת המונית נזקק התובע לרשיון להפעלתה ורשיון כזה מס' 6048 (להלן: הרשיון) הושכר לו על ידי אסדי קאסם הלחוח ז"ל, אביו המנוח של הנתבע, ובהמשך על ידי הנתבע עצמו.

מאחר ועל פי הנחיות משרד התחבורה, מונית צריכה להירשם על שם הבעלים של הרשיון, נרשמה המונית במשרד הרישוי על שם הנתבע, אף כי הנתבע איננו הבעלים של המונית.

ממשיך התובע וטוען, כי בכל הזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה, היתה המונית ברשותו ובחזקתו או מי מטעמו, ולא היתה בחזקתו של הנתבע או מי מטעמו, שאף לא הפעיל אותה מעולם.

ע"פ הסכם מיום 01/11/06 שכר התובע מאת הנתבע את הרשיון להפעלת המונית לתקופה 01/11/06 – 01/05/07.

ביום 05/10/07, שעה שהמונית היתה נהוגה בידי הנהג מטעם התובע בירושלים, הנתבע ואחר לקחו המונית מהנהג, בעורמה ושלא כדין, ומאז מסרב הנתבע להחזיר המונית לתובע.

מכאן התביעה בה עותר התובע לחייב הנתבע, כדלקמן:
בסך 1,500 ₪ בגין חפצים שהיו במונית.
בסך 2,000 ₪ בגין מזומנים שהיו במונית.
בסך 22,000 ₪ בגין שווי המונית.
בסך 25,000 ₪ בגין הפסד השתכרות מיום הגניבה של המונית 05/10/07 ועד הגשת התביעה.

2.
ההגנה
הנתבע מודה, כי התובע שכר ממנו הרשיון לפי ההסכם מיום 01/11/06, כי התובע שכר הרשיון בתחילה מאביו של הנתבע ולאחר מכן מהנתבע, וכן מודה הנתבע כי התובע רכש את המונית (ס' 9 לכתב ההגנה).

הנתבע טען, כי בהסכם נקבע כי במקרה של סכסוך או חילוקי דיעות, יועבר הסכסוך לבורר יחיד אשר יתמנה על ידי שני הצדדים (ס' 1 לכתב ההגנה). כבר כאן יש לציין כי הנתבע לא ביקש בכתב ההגנה ואף לא הגיש בקשה, לעיכוב ההליכים, לפי הוראות סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968.
יתר על כן, בקד"מ ביום 31/12/08 ביקש ב"כ הנתבע לקבוע התיק להוכחות (ע' 1 ש' 22). בנסיבות אלה ובנסיבות בהן נשמעו הראיות והסיכומים נראה כי הנתבע זנח את טענת הבוררות.

שאר טענות התובע ונזקיו הוכחשו על ידי הנתבע, באופן כללי וסתמי או מחוסר ידיעה (15,14,13,12,11,10,8 לכתב ההגנה).

ממשיך הנתבע וטוען לחלופין, כי קמה לו הזכות במונית, כאשר תמה תקופת השכירות של ההסכם, ומשלא מסר הנתבע הודעה מוקדמת על המשך ההסכם ייחשב הדבר כסיום ההסכם וניתוק הקשר בינו לבין התובע, ומשלא החזיר לו התובע את הרשיון והתעודות המצורפות לו "עם כובע מורשה / ומספר ציבורי" (ס' 6 לכתב ההגנה) על התובע לשאת בנזקי הנתבע בסכום של 67,500 ₪ ומפורט בסעיף הנ"ל.

עוד טוען הנתבע, כי התובע הפר ההסכם עמו בכך שהעביר את המספר הציבורי לאדם אחר, ללא רשות ובלי הסכמת הנתבע, ובכך הפיק רווחים והתעשר שלא כדין על חשבון הנתבע והוא נדרש לפצותו בסך 2,000 ₪ ( ס' 8 לכתב ההגנה).

מוסיף הנתבע וטוען, כי אם ייראה לבית המשפט כי על הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה או כל סכום אחר, יש לנכות מכל סכום כאמור את נזקי הנתבע (ס' 9 לכתב ההגנה).

לענין הבעלות במונית טוען הנתבע, כי לפי תקנות התעבורה, התשכ"א – 1961, קימת חזקה לפיה הנתבע הינו הבעלים של המונית מכח הרישום ברשיון הרכב וכל עוד לא נסתרה חזקה זאת אין התובע הבעלים של המונית.

3.
עדי התובע וראיותיו:
3.1
התובע עצמו העיד ביום 01/04/09 ואף נחקר בחקירה נגדית על ידי ב"כ הנתבע.
3.2
ברכיאלי נעימי, סוחר מכוניות, אשר הגיש חוות דעת מומחה לענין שווי המונית. יודגש כי העד לא נחקר בחקירה נגדית על ידי ב"כ הנתבע, אשר ויתר על חקירתו (ע' 14 ש' 12).
3.3
המסמכים אשר צורפו לכתב התביעה ובעיקר ההסכם מיום 01/11/06.

4.
עדי הנתבע וראיותיו
הנתבע לא העיד לאחר שב"כ ויתר על עדותו ביום הדיון, אף כי הנתבע נכח בבית המשפט (ע' 15 ש' 2).
ב"כ הנתבע ביקש לאפשר לו לזמן את נהג המונית למתן עדות (ע' 15 ש' 4) ובהחלטה מיום 01/04/09 (ע' 15 ש' 15) התרתי זימונו של הנהג וזאת כדי למנוע עיוות דין, אך הנהג לא זומן אף כי ב"כ התובע מסר לב"כ הנתבע את כתובת הנהג וב"כ הנתבע הגיש בקשה לזמנו אך לא הפקיד הסכום של 1,000 ₪ כפי שנקבע על ידי בית המשפט (עמ' 19 ש' 9-5). במצורף לכתב ההגנה הגיש הנתבע הסכם (בכתב יד) מיום 01/11/06 ומסמכים אחרים.

5.
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי הראיות והטיעונים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט, להלן:

תימוכין למסקנותי מצאתי, כדלקמן:
תמך ראשון
:
התובע הוא הבעלים של המונית כרשום ב"הואיל" השני להסכם מיום 01/11/06, הוא שרכש אותה כפי שטען בס' 4 לכתב התביעה – טענה בה הודה הנתבע בס' 9 לכתב ההגנה, וכפי שהעיד התובע "הרכב הוא שלי" (עמ' 5 ש' 8) "קניתי את הרכב מאדם שלא זוכר את שמו. עכשיו נזכרתי קוראים לו ראזי אל אלמרי תושב מזרח העיר" (ע' 11 ש' 20-19).

במקרה דנן, ההסכם מדבר בעד עצמו ויש בו הודיית בעל דין הוא הנתבע, שהמונית היא בבעלות התובע, הודייה זאת בצירוף לעדותו של התובע, ובשים לב לכך שהנתבע לא העיד אף כי נכח בבית המשפט, שמע וראה את התובע בעדותו – באלו יש כדי לבסס את טענת הבעלות של הובע במונית, מעבר לרמה הנדרשת במשפט אזרחי. בנסיבות אלה לא מדובר בעדות יחידה במובן הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל" א- 1971.
נקבע בפסיקה כי לרישום רכב במשרד הרישוי ערך דקלרטיבי בלבד (ראו למשל: רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר פ"ד נ"ד (2) 712, 715 2000).


תמך שני
:
התובע הוכיח את שווי המונית באמצעות חוות הדעת של המומחה – סוחר המכוניות, ברכיאלי נעימי, אשר חיווה דעתו כי שווי המונית בשוק לחודש 10/07 כ- 23,376 ₪ ובתוספת מע"מ 27,000 ₪ ובאמצעות התובע עצמו שהעיד כי "באותו יום מחיר הרכב היה בין 22,000 עד 23,000
₪ "... לא כולל מע"מ" (עמ' 6 ש' 23-21).

עדות התובע, וחוות הדעת הנ"ל לא נסתרו, אף כי הנתבע ישב באולם בית המשפט, שמע. וראה את התובע בעדותו, וכן שמע וראה את ב"כ התובע שהצהיר שהוא מוותר על חקירתו של המומחה הנ"ל (עמ' 14 ש' 12).


תמך שלישי
:
הנתבע לא הציג כל ראיה או טיעון משכנע לזכותו לתפוס חזקה במונית ולקחתה.

תמך רביעי
:
בדברי התובע בעדותו כי "היו חפצים בתוך הרכב שקשורים אלי והם בשווי של 1,500 ₪ היו לי מעילים והיו לי כמה דברים בתוך הרכב היה כסף בתוך הרכב בערך 2,000 ₪", (ע' 6 ש' 18-19). התרשמתי כי המדובר בעדות אמינה, ואף כי יחידה ולענין הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971, ניתן להסתפק בה, בנסיבות אלה:
א.
אי חקירתו הנגדית של התובע בנדון.
ב.
אי העדתו של הנתבע אשר כאמור נכח באולם בית המשפט בעת
עדותו
התובע, אך לא העיד ולא חשף עצמו לחקירה נגדית.
ג.
אף כי הותר לו לזמן הנהג לעדות, ולשם כך נדחה הדיון (ע' 15 ש' 15),
הנתבע
לא זימן הנהג לעדות.

תמך חמישי
:
התובע לא הוכיח, אף לא לכאורה, את שאר נזקיו/הפסדיו, קרי את ההפסדים בגין אי השתכרות או הפסד רווח מיום 05/10/07 ועד להגשת התביעה בסך 75,000 ₪ ואף לא בסך 25,000 ₪, כפי שהעמיד תביעתו בראש נזק זה (ס' 21.ד. לכתב התביעה). התובע לא העיד בנדון ולא סיפק כל ראיה אחרת.

תמך שישי
:
הנתבע לא הוכיח, אף לא לכאורה, את הנזקים שנטענו על ידו בסעיפים 6 (השני) 8 (השני), 12 (השני), 13 (השני) לכתב ההגנה.
כזכור, הנתבע בחר שלא להעיד, אף כי נכח באולם בית המשפט, בעת עדות של התובע. יתר על כן, הנתבע לא סיפק כל ראיה אחרת, ואף לא הגיש תביעה שכנגד.

6.

לסיכום
מחייב הנתבע לשלם לתובע את הסכומים, הבאים:
6.1
27,000 ₪ ערך המונית בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום לקיחת המונית על ידי הנתבע 05/10/07 ועד לפרעון.
6.2
1,500 ₪ בגין חפצים וכלי עבודה שהיו במונית מיום לקיחתה על ידי הנתבע (05/10/07) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ועד לפרעון.
6.3
2,000 ₪ מזומנים שהיו במונית ביום לקיחתה על ידי הנתבע 05/10/07 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ועד לפרעון.
6.4
בשים לב להוראות תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, בשים לב לכלל נסיבות הענין ולתוצאה, מחייב הנתבע לשלם לתובע את המחצית הראשונה (בלבד) של אגרת התביעה בסך 640.88 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום (19/01/08) ועד לפרעון. כמו כן ובנסיבות הנ"ל, מחייב הנתבע לשלם לתובע, שכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מהיום ועד לפרעון.

7.
מצטער ומתנצל בפני
בעלי הדין וב"כ על העיכוב במתן פסק הדין שנבע מעומס עבודה.

8.

ניתן היום,
כ"ז ניסן תש"ע (11 אפריל 2010) בשעה 13:22 בהעדר בעלי הדין וב"כ.

המזכירות תמציא העתקי פסק-הדין לב"כ בעלי הדין.











א בית משפט שלום 14799/08 האשם קולגאסי נ' אסדי דיף אללה (פורסם ב-ֽ 11/04/2010)