פסקי דין על צביה צור | פסקי דין על מדינת ישראל שירות התעסוקה | פסקי דין על חיים בר | פסקי דין על עזרא דגן |

1946/10 בשא     24/03/2010




בשא 1946/10 צביה צור נ' מדינת ישראל שירות התעסוקה, חיים בר, עזרא דגן




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א
בשא001946/10


בפני
:
כבוד השופטת יהלום הדס
נ.צ.מ. – מר מתתיהו
נ.צ.ע. – מר זלוצובר


14/04/2010




בעניין
:
צביה צור



ע"י ב"כ עו"ד
כהן-שלטון ו-ברזילאי
המבקשת


נ
ג
ד


1. מדינת ישראל – שירות התעסוקה

2. חיים בר
3. עזרא דגן


ע"י ב"כ עו"ד
שילה
מפרקליטות מחוז ת"א
המשיבים

החלטה

1.
בפני
נו בקשה למתן צו מניעה זמני המונע העברת התובעת, עובדת בשירות התעסוקה
, מסניף כפר סבא לסניף נתניה.

2.
אלה העובדות העולות מחומר הראיות, בשלב זה של ההליך:
א.
המבקשת, גב' צביה צור
, עובדת בשירות התעסוקה
מזה כ- 25 שנה.
ב.
המבקשת עובדת בסניף רעננה – כפר סבא.
ג.
ביום 22/2/10 קיבלה המבקשת הודעה על העברה לעבודה בלשכה בנתניה, זאת לאור העובדה שמנהלה הישיר, מר דגן, משיב 3, הינו גיסה ולאור הוראות התקשי"ר האוסרות העסקת קרובי משפחה באותו מקום עבודה.

3.
ביום 9/3/10 נשמעו העדים. לאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

4.
לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים, להלן החלטה בבקשה.

יצויין כי מדובר בהחלטה זמנית, על בסיס עובדות שהובאו בפני
נו בשלב זה של ההליך.

5.
אין חולק כי למעסיק הזכות לנהל את עסקו כרצונו וכהבנתו.

למעסיק פררוגטיבה ניהולית בכל הנוגע לניהול עיסקו.

6.
תפקידו של בית הדין הוא לבחון האם המעסיק הפעיל את שיקול הדעת במקרה הקונקרטי, בתום לב ובסבירות.

ודאי שכן שעה שמדובר בגוף ציבורי, רשות מרשויות המדינה.

7.
בפני
נו עובדת, המועסקת בסניף כפר סבא מזה 25 שנה.

עובדת הממלאת עבודתה ללא טענות ומענות, למעט טענות שהועלו בשנה האחרונה, ואשר יפורטו להלן.

8.
בפני
נו עובד, מנהל הלשכה, מר דגן, עובד ותיק בשירות התעסוקה
.

כפי שעולה מחומר הראיות עד כה, מר דגן הועסק כמנהל בסניף נתניה של שירות התעסוקה
.

מסיבות אישיות שלא הובאו לידיעתנו ואשר אינן מענייננו, הועבר מר דגן לנהל את סניף כפר סבא, החל מיולי 2007.

9.
המבקשת ומר דגן הנם גיס וגיסה.

10.
מנהל המחוז מר בר, מודה שידע שהשניים הם "בני משפחה".

בתצהירו אמר:
"באותה עת, לא ניתנה הדעת לסוגית קרבת משפחה של עזרא עם הגב' צביה צור
".


בחקירה נגדית העיד שבעבר היתה מחשבה להעביר את המבקשת לעבוד בסניף נתניה ואז הביא לידיעתו מר דגן, שהשניים "קרובי משפחה".

לדבריו, לא נאמר לו באותה העת שהם גיסים.
לעומת זאת, מר דגן העיד בחקירה נגדית שבאותה עת אמר למר בר במפורש שהשניים גיסים.

בשלב זה אנו קובעים שמר בר ידע, עוד לפני העברת מר דגן לניהול הלשכה בכפר סבא, שהמבקשת ומר דגן הם גיסים.
לא סביר בעייננו שכאשר נאמר למר בר על ידי מר דגן שהוא קרוב משפחה
של המבקשת, מר בר הסתפק בכך ולא בירר מה מהות הקרבה המשפחתית.

11.
על אף ידיעתו זו, הועבר מר דגן לנהל את סניף כפר סבא.

12.
טוען מר בר וטוען מר דגן, שלא ידעו שחל איסור להעסיק קרובי משפחה באותו מקום עבודה.

האמנם לא ידעו?

מר בר, מנהל ותיק בשירות התעסוקה
מזה שנים.

לא סביר בעיננו שלא ידע על הוראות התקשי"ר העוסקות בהעסקת קרובי משפחה.

מר דגן, אף הוא מנהל ותיק, האם גם הוא לא ידע על איסור זה.
מר דגן הצהיר שבעברו היה חבר בועד העובדים בשירות התעסוקה
. ובכל זאת לא ידע? תמוה.

13.
מר דגן טרח וסיפר למר בר, בנסיון ההעברה הקודם, שהוא גיסה של המבקשת.

בסופו של דבר המבקשת לא הועברה בעבר לסניף נתניה.

אולי לא הועברה בשל קרבת המשפחה? אין לדעת בשלב זה.

מכל מקום, העובדה שמר דגן סיפר על כך למר בר, מוכיחה בשלב זה שהשניים היו מודעים גם מודעים לבעייתיות שבהעסקת קרובי משפחה תחת קורת גג אחת.

14.
לדברי המבקשת, בראשית ספטמבר 2008 נקראה לחדרו של מר דגן ושותפה בשיחת טלפון בין מר דגן למר בר, שהתנהלה באמצעות רמקול.
עדותה זו לא נסתרה.

15.
לאחר השיחה, נשלח אליה מכתבו של מר בר, מיום 24/9/08, נספח ג' לבקשה:

"בבדיקה שערכתי לסיכום פעילותך מתחילת השנה מסתבר שרמת ההשמות שלך "שואפת לאפס".
מתחילת חודש ינואר ועד ה- 23/9/08 נתוני הביצוע שלך הם: 14 השמות לשכה, 46 השמות אישור, באשר לסרובים רק כאשר הלשכה יזמה מבצע של הבאת חברת תקשוב ללשכת כ"ס נרשמו 28 סרובים בחודש מאי. אולם עד אותו חודש רשמת רק 7 סרובים אשר 6 מהם הם ל 3 דו"ע (2 סרובים לאותו דו"ע באותו יום) סה"כ 45 סרובים.
בשיחות שלי איתך וכן גם משה ניסים היו לך טענות נגד "כל העולם" ורק לא כלפי עצמך.
טענת שאין לך הזמנות, ושהמחוז לא פותח לך דלתות, ושהתפקיד שלך הוא רק לעזור לאנשים וכו' ...
לידיעתך תפקידו של פקיד ההשמה מוגדר וברור ואם אינך מעוניינת לבצעו כדאי שניפגש כולנו להסקת מסקנות.
אנו מצפים מכל מתאם השמה שיפעל באופן אקטיבי ויצור קשר עם מעסיקים פוטנציאלים, יגלה יצירתיות, ויוזמה, ינסה לבדוק הזמנות בסביבה הקרובה כגון: פ"ת, ת"א, ר"ג וכו'.
במקביל אנו במחוז ננסה לסייע ע"פ רשימות בעלי מקצוע השייכים למחלקה בה את מטפלת.
הריני להודיעך כי עם קבלת מכתב זה אני מתחיל תהליך של מעקב יומיומי אחרי עבודתך.
אם אגיע למסקנה שאין שיפור מצידך ואין התקדמות בביצועים, אני אזמין אותך לברור בהנהלת השרות בכדי לקבוע את המשך עבודתך בשירות התעסוקה
.
..."


ההדגשה הוספה

16.
מר בר טוען שהוא מבצע מעקב יום יומי אחר עובדים, כחלק מעבודתו, וכי הוא בודק את ההשמות ועובד שאינו מתפקד כראוי, מר בר, אישית, מתערב בנושא.

מחומר הראיות כפי שהובא בשלב זה, מתברר שבטרם נשלח המכתב הנ"ל למבקשת, לא נערך עימה כל בירור או שיחה, למעט אותה שיחה טלפונית בין מר דגן לבין מר בר, שבה ביקשו מהמבקשת להכנס לחדר, במהלך השיחה.

17.
המבקשת שלחה למר בר מכתב בעקבות מכתבו. במכתב הבהירה שמכתבו בא לה בהפתעה גמורה. המבקשת הסבירה בהרחבה את הקשיים שאיתם היא מתמודדת בעבודה.

בסיום המכתב דרשה ממר בר מכתב התנצלות על הטענות שהעלה כלפיה במכתבו.

18.
מכתבה זה לא נענה.

מר בר טען בעדותו שאינו נוהג לענות לעובדים במכתבים וכי השיח מתנהל בשיחה בשטח.

מר בר לא זימן את המבקשת לשיחה על מנת להבהיר את הדברים.

19.
המדינה צרפה לתגובה, הודעת מייל ובה סיכום פגישה והחלטה מיום 4/11/08, כדלקמן:

"בעקבות תפוקותיה הנמוכות של הגב' צביה צור
ב- 6 החודשים האחרונים וגם לפני כן, ביקש מנכ"ל השירות לברר מהן הסיבות לכך.

צביה צור
– מח' אקדמאים בלשכה קשה להשמה, יש מיעוט במקומות עבודה, לא ניתן לעשות יותר ואני אינני מקצועית בתחום.

מדובר באוכלוסיה מבוגרת יחסית, 50 +, בעלת הכנסה גבוהה.

מנכ"ל – "בשביל לעשות 4 השמות בחודש אין כל צורך בעובדים. כוחות השוק מבצעים זאת לבד.

אני מציע לך שתי אפשרויות: 1. לעבור לעבוד בחצי מישרה ולהביא עובדת חדשה שתשלום אותך.

2. תקופת ניסיון של חודשים ואם לא יחול שיפור, נדון בפיטוריך".

צביה צור
– "לא מוכנה לעבוד בחצי מישרה, יש לי מחויבויות כלפי הילדים שלי".

איני מוכנה לקחת על עצמי תקופת ניסיון במחלקת אקדמאים".

מנכ"ל – "הלשכה עלולה להיפגע מכך שגם במחלקת בלתי מקצועיים לא תהיינה לך תפוקות ולא ירשמו סרובים".

החלטת המנכ"ל­
– מחלקת האקדמאים של הגב' צביה צור
תפוצל בין נאורה חדד ויונית שריר.

לצביה צור
תיבנה מחלקה של דו"ע לא אקדמאים מבין כל דו"ע הרשומים בלשכה.

תפוקותיה במחלקה החדשה יבחנו במשך חודשים ולאחר מכן יוחלט לגבי המשך העסקתה בשירות".

20.
המבקשת לא קיבלה את פרוטוקול הישיבה, זאת על אף שנכחה בישיבה, הישיבה עסקה בה והתקבלה בסיומה בהחלטת מנכ"ל הנוגעת לה ישירות.

על פי עדותה, הודעה על החלטת המנכ"ל נמסרה לה בעל פה.

לא ברור מדוע לא קיבלה את הפרוטוקול.

מדובר בהחלטה בעלת משקל מכריע מבחינת המבקשת. נכתב שם במפורש שלאחר שהדברים ייבחנו, יוחלט לגבי המשך העסקתה בשירות. משמע – התראה לפני פיטורים! על אף זאת, איש לא שולח למבקשת העתק של הפרוטוקול.

21.
ביום 1/7/09, יום עבודה שגרתי, התבקשה המבקשת לטפל בדורש עבודה אקדמאי.

מחומר הראיות עולה שהמבקשת סרבה לעשות כן בטענה שנדרשה שלא לטפל באקדמאים.

בשלב זה הובהר שהדברים נאמרו למנהל הישיר מר דגן, בנוכחות עובדים נוספים ודורשי עבודה, ובקול רם.

22.
בעקבות האירוע, נשלח מכתבו של מר דגן למר בר, נספח ה' לתגובה, בו נאמר:

"הנדון: הפקידה צביה צור
– התנהגות בלתי הולמת


היום 01/07/09 בשעה 11.15 בבוקר לערך בקשתי מהפקידה צביה צור
לעזור לקבל דו"ע ראשוני אקדמאי.

ביום זה חסרים 2 עובדים. מספר גדול של דו"ע חדשים שסיימו לעבוד במערכת החינוך המתינו לרישום.

ברגע נתון זה לא היו דו"ע שהמתינו לטיפולה.

הנ"ל ענתה בגסות, בקול רם ובנוכחות דו"ע, שהיא מסרבת לקבל ולרשום את דו"ע ודורשי עבודה אקדמאיים בכלל.

לדבריה הסיבה לכך שהיא ממתינה למכתב התנצלות ממנהל המחוז על מכתבו שנשלח אליה בעבר.

הסרוב שקבלתי ממנה הינה עבירת משמעת חמורה, שיש לה לטפל בה בהתאם. וכן אי ציות להוראות המנהל במסגרת החוק והנהלים.


לטיפולך בהקדם".


כאמור – מדובר בגיס של המבקשת!

מר בר אינו רגיש לעובדה זו, לכך שגיס כותב על גיסתו מכתב תלונה לרבות האשמה בעבירת משמעת.

תחת זאת הוא מכנס "בירור משמעתי".

23.
ברור משמעתי התקיים ביום 18/8/09.

בדיון נכחו מר בר, מר דגן, יו"ר ועד העובדים והמבקשת.

פרוטוקול הבירור צורף נספח ו' לבקשה.

24.
במהלך הבירור ואף לאחריו, נאמר למר בר ע"י יו"ר הועד מר חסון, במפורש, שהמבקשת ומר דגן הם גיסים.

בעניין זה צורף לבקשה תצהיר יו"ר הועד מר חסון.
הן המבקשת והן מר חסון הצהירו שהדברים נאמרו במפורש במהלך הדיון. מר בר אישר שהדברים נאמרו. על אף זאת, אין לכך ביטוי בפרוטוקול הבירור, למעט בסעיף ד':

"מעבר לכך אם יש לך טענות נוספות כפי שאת רומזת ואת לא מעוניינת להעלות אותם כאן, את יכולה להמשיך איתן הלאה"


האמנם – מנהל המחוז נוכח לדעת, אף שידע זאת בעבר, שהמבקשת אינה מסוגלת להמשיך לעבוד עם גיסה שהוא גם המנהל הישיר שלה, ומה תשובתו?: "את יכולה להמשיך איתן הלאה"!.

25.
בתצהירו של מר בר, נטען שהבירור המשמעתי מיום 18/8/09 התקיים לבקשתו של מר דגן.

בעדותו אמר:
"מי שפנה ראשון לערוך בירור זה מר דגן ... יכול להיות שמר חוטובלי (נציג הועד,
ה.י.) פנה אליי".


משמע – הבירור התקיים לבקשתו של נציג הועד, כפי שטוענת המבקשת, ולא לבקשת מר דגן.

26.
בעקבות הפגישה, שלחה המבקשת מכתב מיום 30.8.09, בו פרטה את גירסתה היא לְמה שנאמר בפגישה ואשר לא הופיע בפרוטוקול. המכתב נשלח, בין השאר, למנהלת משאבי האנוש במשרד הראשי.

27.
על פי עדות המבקשת, נקראה ביום 7.2.10 לפגישה אצל מר בר, שנועדה ליום 8.2.10.

המבקשת, שחששה למעמדה לאור ההתנהלות בעניינה, התייצבה לישיבה בלווית עורכת דין וכן נציג הוועד מר סויסה.

לטענת המבקשת, הוטחה כלפיה האשמה שפנתה בנושא קרבת המשפחה בינה לבין מר דגן, לגורמים "מגבוה" והם אלה שדורשים שמצב זה לא יימשך.

28.
מר בר בעדותו נשאל על כך והשיב:

"... אם אני או עזרא אמרנו לתומנו שלא ידענו את המצב החוקי ומישהי הוציא את זה החוצה ובא האיש החוקי ואמר את שאמר אז האם זה אומר שחיפשנו אותה? ההיפך".


מדבריו ניתן להבין שאכן כעס על שהמבקשת "הוציאה את זה החוצה" וכי היה מעדיף שדברים לא "יצאו החוצה".

29.
במהלך הפגישה נאמר למבקשת שלאור ההוראות "מגבוה", לא ניתן לאפשר המשך עבודתה באותה לשכה עם מר דגן, ולכן נשקלת העברתה לסניף נתניה.

המבקשת התבקשה לשקול את הדברים.

פרוטוקול הישיבה, מיום 9.2.10, צורף נספח ד' לתגובה.


לטענת המבקשת, הודיעה כבר במהלך הישיבה שלא תסכים לעבור ושאינה אשמה במצב שנוצר.

30.
המבקשת הודיעה בכתב, ביום 17.2.10, שלא תסכים לעבור ללשכה בנתניה או ללשכה אחרת.

מכתבה צורף נספח ט' לבקשה.

31.
ביום 22.2.10 קיבלה המבקשת את מכתבו של מר בר:

"הינך נדרש להתייצב בפני
מנהל לשכת התעסוקה בנתניה מר צבי זיו עד לתאריך 1.3.10 לשם שיבוצך לעבודה בלשכה.
הוראה זו ניתנה על דעת מנכ"ל שירות התעסוקה
, ובעקבות חוו"ד היועמ"ש, לאחר שהוברר (ממכתבך מיום 30.8.09) כי בינך ובין הממונה הישיר עלייך שוררת קרבת משפחה המונעת את המשך העסקתך בכפיפות למנהל הלשכה
.

אבקש להבהיר כי אי קיום הוראתי זו תהווה עבירת משמעת
".

32.
בעקבות המכתב, פנתה המבקשת ביום 24.2.10 בבקשת צו המניעה.

33.
מר בר נשאל אודות החלטה על ההעברה לנתניה והשיב:
"סע' 17 לתצהיר, סע' 19 לתצהיר, לבקשתך שאסביר איך מצד אחד יש החלטה על ההעברה במגירה ובו זמנית היא מקבלת זמן לחשוב האם היא רוצה לעבור או לא אני משיב שלפעמים את באה למישהו לפני שאת נותנת הוראה ומנסה לשכנע אותו וזה מה שהיה.
לטענתך שהחלטה כזו מצריכה שימוע
וזמן סביר לשימוע אני משיב שקיבלתי על הראש מהיוע"ש שאני לא ממלא את ההחלטות שלו ומשהה את ההחלטה ויום יום התקשרו אליי מהמשרד הראשי ושאלו מתי. אני לא שמח לדברים כאלה. כמנהל אני לא אוהב את הדברים האלה. זו מטלה שמוטלת עליי מכח היותי כמנהל.
לטענתך שהתקבלה החלטה מהיום למחר שעה שהיא יושבת אצלינו מנובמבר אני משיב שאני כמנהל צריך להסתכל גם על כפר סבא וגם על נתניה וכמו שהיא לא רוצה לעבור, גם המישהו שאני צריך להעביר לכפר סבא לא רוצה לעבור וצריך למצוא תנאים. ...

לשאלתך למה ניתן לה שבוע בלבד לאחר שהתקבלה ההחלטה אני משיב שיכול להיות שטעינו. אם היא היתה מבקשת לעבור בעוד שבועיים, או חודש אף אחד לא היה אומר לה לא.
סע' 24 לתצהיר, לשאלתך אם לפי דבריי המבקשת היא זו שאחראית לבעייתיות אני משיב שהבנתי מהמנהלים שלי שיש סמכות לארגון לשקול בנושאים האלה מה חשוב. אני נציג של ארגון ולא כל ההחלטות שלי. אני לא מתחמק. דנו בזה במחלקת משא"ב ובייעוץ המשפטי והגיעו למסקנה שזה הפתרון הטוב ביותר לארגון ואני כמנהל צריך לבצע
".

34.
מתצהירו ומעדותו עלה שקודם להודעה למבקשת על ההעברה לנתניה, איתר עובדת בנתניה שהסכימה לעבור ללשכה בכפר סבא, אולם היה צורך להגדיל את היקף משרתה והנושא התעכב.

מדבריו מתברר שכאשר זימן את המבקשת לפגישה ביום 9.2.10, כבר היה באמתחתו סידור העברה לנתניה, לרבות עובדת שתעבור במקומה לכפר סבא, התאמת גובה המשרה לאותה עובדת ועוד.

כל שנותר הוא לקבל את "הסכמת" העובדת ואם לא תסכים – להורות לה לעבור תוך שבוע לסניף נתניה.

35.
סיכום כל האמור לעיל מעלה אלה:
א.
המבקשת עבדה בסניף כפר סבא כ-25 שנה.
ב.
המשיבה, משיקוליה, העבירה את מר דגן מניהול סניף נתניה לניהול סניף כפר סבא.
ג.
מר בר, מנהל המחוז, ידע שמר דגן והמבקשת הם גיסים.
ד.
על אף שידע זאת, על אף שמדובר במנהל מחוז ואחראי על מספר רב של עובדים, ההעברה בוצעה.
ה.
מר בר נוכח לדעת שהיחסים בין המנהל מר דגן לבין המבקשת אינם תקינים.

מר דגן פונה למר בר, באוגוסט 2008, בטענות על התנהלותה של המבקשת.
ו.
ביודעו שהשניים גיסים, כל מה שנעשה הוא לזמן את המבקשת לשיחת "בירור".
ז.
מר בר החל לטפל בפתרון הבעיה של העסקת קרובי משפחה, רק לאחר שהמבקשת, בצר לה, נאלצה לפנות לגורמים בכירים בשירות התעסוקה
.
ח.
הטיפול החל ללא שהמבקשת היתה מיודעת. מר בר חיפש עובדת בנתניה שתסכים לעבור לכפר סבא, טיפל בנושא גובה המשרה והכל – ללא שהמבקשת מיודעת על כך.

רק לאחר שהמעבר לנתניה הוסדר מבחינת המעסיק, מוזמנת המבקשת לשיחה, מהיום להיום, ומתבקשת "לשקול" מעבר לנתניה.

לאותה פגישה מתייצבת המבקשת עם עורכת דין, והיועץ המשפטי דורש שעורכת הדין תצא!
ט.
לאחר שהמבקשת מודיעה שלא תעבור לנתניה, מקבלת היא הודעה חד משמעית על מעבר לנתניה, ואם לא – תהא בכך משום עבירת משמעת!

36.
שאלנו את עצמנו, מה נעשה בעניינו של מר דגן, אלו נסיונות נעשו על מנת להעבירו לסניף אחר, במקום את המבקשת.

על כך הצהיר מר בר:

"עזרא הינו מנהל הלשכה, לכן אין משרה ניהולית אליה ניתן להעבירו. החלופה האפשרית היתה העברתה של צביה ללשכה אחרת ...".


הא ותו לא.

מדוע מצהיר על כך מר בר, מנהל המחוז ולא מנהל כוח אדם בשירות התעסוקה
?

בכל הכבוד, מר בר הוא מנהל מחוז השרון והעמקים.

התברר בדיון שבשירות התעסוקה
יש מחוזות נוספים. מדוע לא נעשה ניסיון להעבירו למחוז אחר?

מבחינת שירות התעסוקה
, מר דגן ישאר בתפקידו. מי שתשלם את המחיר היא המבקשת, אשר תועבר בעל כורחה לעבוד בסניף נתניה.

37.
תחושת הצדק הבסיסית מתקוממת לנוכח פעולותיו של המעסיק במקרה שהובא בפני
נו.
במקום להגן על עובדת שנאלצה לעבוד תחת גיסה כמנהל, מציאות שנכפתה עליה ללא רצונה, מוצאת העובדת את עצמה נאלצת להתגונן, לשכור שירותי עורכי דין, לשלם בבריאותה על פועלו של המעסיק.

38.
המבקשת נימקה מדוע אינה מעוניינת לעזוב את סניף כפר סבא.

לדבריה, התרגלה לעבוד בכפר סבא, ילדיה לומדים ברעננה והיא מסיעה אותם לבתי הספר, טיפולים רפואיים היא מקבלת בכפר סבא וכל חייה סובבים סביב כפר סבא.

עוד הבהירה שהנסיעה מביתה באבן יהודה, לסניף נתניה, בשעות הבוקר, כרוכה בעמידה בפקקי תנועה כבדים.

39.
לאמיתו של דבר, לטעמנו, הנימוקים לאי הרצון לעבור לסניף נתניה, אינם רלוונטיים.
ההליך שבעקבותיו נדרשה המבקשת לעבור לנתניה הינו הליך פסול מיסודו.
כפי שציינו לעיל, על המבקשת נכפתה מציאות שלא חפצה בה, ושלא ביקשה אותה. מציאות זו היתה קשה למבקשת.
היה על מנהליה, ובראשם מנהל המחוז מר בר, לדאוג שלא יווצר מצב כזה של ניגוד עניינים.
תמוה כיצד לא נקט בפעולה כלשהי על מנת למנוע מצב שכזה.
הכיצד לא התריע, הכיצד לא בירר, בטרם העברת מר דגן לסניף כפר סבא, האם הדבר אפשרי לאור קרבת המשפחה בין השניים.

40.
ההליך שנקטה המשיבה, אף הוא הליך פסול מיסודו.
המשיבה העמידה בפני
המבקשת עובדה מוגמרת: את עוברת לסניף נתניה מיידית, שאם לא – תואשמי בעבירת משמעת.
כל זאת, ללא שימוע, ללא מתן הזדמנות להתגונן מפני הגזירה שהונחתה עליה.

41.
המבקשת טוענת להתנכלות של מר דגן כלפיה.
פעולות שונות שמפרשת המבקשת כהתנכלות, הובהרו על ידי מר דגן כפעולת ניהול.
בשלב זה לא מצאנו לנכון להדרש לכך, זאת מן הטעם שההליך שנקט שירות התעסוקה
בעניינה של המבקשת, הוא הליך פסול מיסודו, ללא קשר לשאלה האם מר דגן התנכל למבקשת אם לאו.

42.
סיכום האמור לעיל מעלה שההחלטה על העברת המבקשת לסניף נתניה, בשלב זה של סעד זמני, דינה להתבטל.

43.
בסיכומיה טוענת המשיבה כי מתן צו במקרה כזה, ינציח מצב של העסקת בני משפחה, האסור לפי הוראות התקשי"ר.

לא כך הדבר.

בל ישתמע מהחלטתנו זו, כאילו שירות התעסוקה
רשאי להשאיר את המצב כפי שהוא, תוך התעלמות מהוראות התקשי"ר.

שירות התעסוקה
נדרש לבחון אפשרויות אחרות לפתרון הבעיה, לרבות שקילת העברת מר דגן ללשכה אחרת או לתפקיד אחר כלשהוא, בו לא יעמוד במצב של ניגוד עניינים על פי הוראות התקשי"ר, או פתרון אחר כלשהו.

44.
כתב הגנה מפני התביעה העיקרית יוגש תוך 30 יום מהיום.

45.
דיון מוקדם יתקיים בפני
י ביום 10/5/10 בשעה 9:30.

46.
במהלך הדיון המוקדם יבהיר שירות התעסוקה
באילו פעולות נקט על מנת למנוע מצב של ניגוד עניינים כפי שקיים היום.

47.
המשיבים ישלמו למבקשת הוצאות שכ"ט עו"ד בגין הבקשה, בסך 7,500 ₪ בצרוף מע"מ.

ניתנה היום ט' בניסן, תש"ע (24 במרץ 2010) בהעדר הצדדים


________________

__________________

_________________

נ.צ.ע. – מר זלוצובר
נ.צ.מ. – מר מתתיהו
יהלום הדס
, שופטת


001946/10בשא720 חן תשובה, ענת שגיא







בשא בית דין אזורי לעבודה 1946/10 צביה צור נ' מדינת ישראל שירות התעסוקה, חיים בר, עזרא דגן (פורסם ב-ֽ 24/03/2010)