פסקי דין על שמעון זריהן | פסקי דין על טרבולסי שמעון | פסקי דין על טרבולסי שרה |

2469/02 א     10/02/2004




א 2469/02 שמעון זריהן נ' טרבולסי שמעון, טרבולסי שרה




1
בתי המשפט
א 002469/02
בית משפט השלום עפולה
10/02/2004
תאריך:
כב' השופטת ג'אדה בסול

בפני
:
שמעון זריהן

בעניין:
התובע
חגי חזי

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . טרבולסי שמעון

2 . טרבולסי שרה
הנתבעים
פסק דין
הצדדים :

מר שמעון זריהן
[להלן : "התובע"] הינו בעל הזכויות של בית ברח' המגינים 26 בצפת והידוע כגוש 13054 חלקה 36,37 [להלן : "הבית"].
מר טרבולסי שמעון
וגב' טרבולסי שרה
[להלן: " הנתבעים "], הינם תושבי העיר צפת ומתגוררים בשכנות עם התובע ברחוב המגינים 24 בעיר העתיקה.

טענות הצדדים :

טענות התובע:

בכתב תביעתו טען התובע כדלקמן:

א. הנתבעים בנו בצמוד לבית התובע מבנה בגודל של כ 42 מ"ר בחלקה 41, בנו תקרת בטון מעל החצר הפתוחה בחלקה 35 וכן בנו מבנה בגודל של 34.2 מ"ר בחלקה 35 (להלן: "המבנים המסוכנים"] אשר נבנו בלא תוכנית הנדסית, בלא פיקוח מהנדס, ומן הסתם בלא קבלת היתר כדין.

ב. לתובע כבעל הזכויות בחלקה 36 זכות זיקת הנאה בחצר חלקה 41, כתוצאה מפעילויותיהם של הנתבעים נפגעה זכותו של התובע ליהנות מזיקת ההנאה הנ"ל. בנוסף, נפגעה זכותו בחצר חלקה 37 הנמצאת מתחת למבנה המסוכן אשר נבנה בחלקה 41.

ג. בשל הקמת המבנים המסוכנים על ידי הנתבעים בחצר חלקה 41 נמנע מהתובע לממש את זיקת ההנאה הנתונה לו בחלקה 41 וזאת בשל חשש לשלומו, חשש לחייו ולחיי בני משפחתו.

ד. התובע מוסיף וטוען כי בניית המבנים המסוכנים אשר נבנו שלא כדין ובניגוד לתוכנית המתאר הקיימת במקום גורמים לו למטרד ולפגיעה חריפה בזכויותיו הקנייניות בביתו ובזכותו לשימוש סביר בביתו. שכן, בנוסף להיותם מסוכנים, חורגים הם לתחומי שטח ביתו של התובע.

ה. עוד טוען התובע, שעם בניית המבנים המסוכנים השתלטו הנתבעים על המעבר שבין חלקה 41 לחלקה 40, מעבר בו מצוי פתח הביוב המרכזי של בית התובע. לטענת התובע הנתבעים לא מאפשרים לו להגיע לפתח הביוב המרכזי של ביתו ומונעים ממנו לתקן את מערכת הביוב הלקויה אשר גורמת למי הביוב לצוף מעל פני השטח תוך זיהום האוויר כולו.
הסעדים המבוקשים :

כתב התביעה מונה מספר סעדים:

א. לתת צו מניעה קבוע אשר ימנע מהנתבעים ו/או מכל הבא מטעמם ו/או הפועל בשמם ו/או מכוחם לבצע עבודות בניה ו/או שיפוץ מכל מין וסוג שהוא במבנים המסוכנים ו/או באיזה מהם.

ב. לתת צו מניעה אשר ימנע מהנתבעים ו/או מכל הבאים מטעמם ו/או הפועלים בשמם ו/או מכוחם להיכנס למבנים המסוכנים ו/או לעשות בהם שימוש כלשהו.

ג. לתת צו הריסה לטובת התובע אשר יורה להרוס את המבנים המסוכנים ללא דיחוי נוסף.

ד. לתת צו מניעה אשר יורה לנתבעים ו/או מי מטעמם להימנע מפגיעה ו/או הגבלת זכותו של התובע לשימוש בזכות זיקת ההנאה הנתונה לו על פי דין בחצרות ובמעברים בחלקות 37 ו - 41 .
ה. להורות לנתבעים ו/או לכל הבא מטעמם ו/או הפועל בשמם לאפשר, ללא דיחוי נוסף, לתובע ולבעלי מקצוע מטעמו לתקן את מערכת הביוב של ביתו .

טענות הנתבעים :

א. בס' 5 לכתב הגנתם כתבו הנתבעים את הדברים הבאים :

" הנתבעים כופרים בכל הנטען בסעיף 8 לכתב התביעה ובמיוחד כופרים הנתבעים בזכות לזיקת הנאה אשר נטען בה על ידי התובעים כי קיימת היא בידם לגבי חלקה 41. הנתבעים טוענים במפורש כי התובע וותר לתובעים על זכות זו כנגד תמורה אשר קבל מאתם כנגד הוויתור. הנתבעים טוענים לכן, כי אין לתובעים כל זיקת הנאה בחלקה זו".

ב. הנתבעים טוענים שהמבנים המתוארים בכתב התביעה " לא הוכרזו כמסוכנים על ידי מהנדס עיריית צפת אלא על ידי אחד בשם תמיר המתאר עצמו כמהנדס העיר . הנתבעים הוסיפו את הדברים הבאים : "כי בהודעה בה "הוכרזו" המבנים כמסוכנים,כפי שנטען, (נספח ד ) לא צוין כנדרש מאימתי עד אימתי חייבים הנתבעים לתקן את הטעון תיקון".

ג. הנתבעים בס' 10 לכתב הגנתם טוענים כי עצם העובדה שהצווים בדבר אותם "מבנים מסוכנים" לא בוצעו על ידי הרשויות המוסמכות לכך מזה שש שנים מצביעה כמאה עדים כי המבנים אינם מסוכנים כפי שמוצגים הם על ידי התובע ועובדה היא שהכרזת המבנים כמסוכנים לא קבעה בגופה אימתי חייבים הנתבעים לבצע את האמור בה .

ד. הנתבעים טענו גם כן כי המבנים הנטענים אינם מסוכנים כמתואר בכתב התביעה , לדידם צווי ההריסה אשר הוצאו כנגד מבנים אלו , לא הוצאו בגין היות המבנים מבנים מסוכנים, אלא בגין הסיבה אשר פורטה בגופה של הכרעת הדין והיא,הימצאותו של הנתבע מס' 1 אשם בעבירה של שימוש במקרקעין ללא קבלת היתר ורק בגין עבירה זו ניתן צו ההריסה .

לחלופין נטען בכתב ההגנה כדלקמן :

"אמנם המבנים אשר נטען בהם כי מסוכנים הם, דבר המוכחש, נעשו כאלו בעצם ידיו של התובע אשר חפר בחלקה 37 המוחזקת על ידו וחתר תחת המבנים בהם מדובר וגרם בזאת לערעור יסודותיהם".

ה. הנתבעים טענו לא אחת בכתב הגנתם כי אין הם פוגעים בזכות קניינית או בכל זכות אחרת של התובע.

רקע עובדתי:

על מנת שתתקבל תמונה ברורה יותר לסכסוך שעומד בפני
נו, מצאתי לנכון לסקור בקצרה את הנסיבות שהביאו להגשת תביעה זו.
לכתב התביעה צורף דו"ח מטעם מהנדס עיריית צפת , אשר ביקר ובדק את הבניין הממוקם בגוש 13054 , חלקה 35,41 ברח' מגיני צפת 25, בדו"ח נכתבו הדברים הבאים :

" .... ומצאתי כי הבניין מהווה סכנה למחזיק/ים בו ולציבור בגלל א) חלקה 35 - סכנת התמוטטות לתקרה בחדר ( מעל המרתף של שכן. חלקה 41 - סכנת התמוטטות מבנה בקומה שנייה שנבנה בלי חיזוקים (בנייה ללא היתר )... "

בהתאם לדו"ח הנ"ל, נשלח מכתב מטעם עיריית צפת למר שמעון טרבולסי, בצירוף דו"ח המהנדס אשר לפיו הוכרזו הבניינים כמסוכנים", שהוכתר כ - "דרישה לביצוע עבודות לפי חוק העזר לצפת (הריסת מבנים מסוכנים ) תש"מ 1980".

ביום 8/5/97 הגישה עיריית צפת כנגד מר טרבולסי שמעון
כתב אישום ( מתוקן ) בגין ביצוע בניה ללא היתר, שימוש במקרקעין ללא קבלת היתר, אי קיום הוראה, עבירה בניגוד לסעיף 3 ו 8 חוק עזר לצפת (הריסת מבנים מסוכנים ) תש"ם 1980 [ להלן: "כתב האישום" ]. בס' 6 לכתב האישום נכתבו הדברים הבאים :

" א. ביום 10.11.94 הוכרזו המבנים שנבנו ע"י הנאשם כמבנים מסוכנים".

בעקבות הגשת כתב האישום הוטלו על מר טרבולסי מספר עונשים,גזר הדין ניתן ע"י כב' השופט
שכיב סרחאן ביום 10.7.97, ובו נכתבו הדברים הבאים:

" לאחר ששמעתי את דברי התובע והנאשם, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1.קנס בסך 1000 ₪ או מאסר תחתיו למשך 20 ימים .
הקנס ישולם בשני תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 20.7.97 ואילך .

2.על הנאשם להרוס את המבנה כפי שתואר בעובדות כתב האישום וזאת לא יאוחר מתום 6 חודשים אלא אם כן יהא בידי הנאשם עד למועד זה היתר כדין.. [להלן: "צו ההריסה"]".

הנאשם לא מילא אחרי הוראות גזר הדין והמבנה לא נהרס, דבר אשר גרם להגשת בקשה נוספת לבית המשפט שיורה על אכיפת העונש שהוטל על הנאשם, הדיון בבקשה התקיים ביום 2/2/99 בפני
כב' השופטת ברכה סמסון , אשר הרשיעה את הנאשם בגין אי קיום צו ההריסה והטילה עליו קנס כספי בסך 15.000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתם . כב' השופטת סמסון כתבה בסוף גזר דינה את הדברים הבאים :

" נראה לי כי על המאשימה לשקול את ביצוע ההריסה על ידה כפי שהחוק מאפשר וחיוב הנאשם בהוצאה הכרוכה בביצוע ההריסה ".

למרות כל האמור לעיל צו ההריסה לא בוצע והמבנים נשארו ללא כל שינוי.
בתאריך 5.3.99 נשלח למר טרבולסי שמעון
מכתב ע"י יו"ר הועדה המקומית צפת בו הבהיר יו"ר הועדה למר טרבולסי שבמידה וצו ההריסה לא יבוצע על ידו עד ל 20.3.99 בשעה 16:00, תהיה רשאית הועדה המקומית לבצע את צו ההריסה, באמצעות מורשים מטעמה,ללא כל התראה נוספת.
צו ההריסה לא בוצע על ידי מי מהצדדים .
לאור האמור לעיל הוגשה התביעה דנן לבית משפט זה ביום 30/10/00.

דיון :
הנתבעים בסיכומיהם אינם חולקים על קיומה של זיקת הנאה לטובת חלקה מס' 36, אשר כפי שהובהר מקודם, התובע, מר שמעון זריהן
, הינו בעל הזכויות בה. אולם, לדידם התובע, מר זריהן, ויתר על זכותו הנ"ל ואת טענתם זו תמכו הנתבעים במסמך שהוגש וסומן נ/1, אשר לפיו סוכמו בין התובע לנתבע, מר טרבולסי שמעון
את הדברים הבאים:

"... שמעון מוותר על הפתח של בית בגוש 41 שנכנס בגוש 36 ותמורת זאת מתחייב מר טרבולסי לסגור את הדלת. כניסה לחצר המשותפת ומוותר על החצר והמדרגות והעברת החלון למעלה והורדת הגז" (להלן: "ההסכם").

לטענת הנתבעים, באמצעות מסמך זה ויתר התובע על זיקת ההנאה לטובת חלקתו והתמורה הינה, שהנתבעים יקיימו את התחייבויותיהם לפי ההסכם.

בהסכם הנ"ל, מדובר בעסקה במקרקעין (ס' 7 לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969) נוסח בהאי לישנא:

"7. גמר העסקה
(א) עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום.
(ב) עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה".

ההסכם בכתב הוגש אכן לבית המשפט, אולם לא הוגשה כל אסמכתא שהיא המלמדת על כך שהעסקה בהיותה עסקה במקרקעין, נגמרה ברישום כדרישת סעיף 7 לחוק המקרקעין.
נטל ההוכחה במקרה דנן, הינו על הנתבעים הטוענים לתקפות העסקה.

הנתבעים מצידם לא הגישו כל אסמכתא שהיא על רישומה של העסקה, ומכאן שנטל ההוכחה לא הורם.

אולם, ניתן לראות במסמך הנ"ל התחייבות לעשות עסקה, כפי שהדבר בא בסעיף 7(ב).

סעיף 8 לחוק המקרקעין מוסיף:

"8. צורתה של התחייבות
התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב".

במקרה שלנו תוכנו של המסמך שהוגש, גם הוא שנוי במחלוקת.

לטענת הנתבעים, ויתר התובע על זכות המעבר בחלקה 41 על פי ההסכם, האמנם?

ההסכם נוסח בזו הלשון:

"הסכם דברים שנערך בין שמעון זריהן
לבין טרבולסי מצפת.
בין החתומים מטה זריהן שמעון מככר המגונים 25 ומר טרבולסי שמעון
מככר המגינים 26 מאשרים בזה כי זריהן שמעון מוותר על הפתח של בית בגוש 41 שנכנס בגוש 36 ותמורת זאת מתחייב מר טרבולסי שמעון
לסגור את הדלת. כניסה לחצר המשותפת ומוותר על החצר והמדרכה, והעברת החלון למעלה והורדת הגז".

הנתבעים טוענים שויתור התובע, על הפתח, הינו בעצם ויתור על זיקת ההנאה לטובת חלקתו.

האם ניתן להסיק מסקנה זו מלשונו של ההסכם?

מדובר במקרה דנן במסמך הכתוב בלשון עמומה, שלא ניתן להסיק ממנה את הפרשנות שהנתבעים אימצו בכתב טענותיהם.

במיוחד, נוכח העובדה שהתובע מתנגד לפרשנות זו וטוען שלשון ההסכם היא המחייבת, מכאן שויתר הוא על הפתח בלבד ולא על זיקת ההנאה.

משמדובר במקרה דנן, בזכות מהותית יש צורך שהויתור יהיה מנוסח בצורה מפורשת ובלשון ברורה, מכאן ומאחר שאין זו התמונה המצטיירת מלשון ההסכם, ומאחר שמדובר בעסקה במקרקעין שמחייבת רישום, דבר שלא נעשה במקרה דנן, מכאן לאור כל האמור לעיל, ומהחומר הראייתי שהובא בפני
, הגעתי למסקנה שויתור על זיקת ההנאה, לא היה במקרה שבפני
נו, מכאן שדין טענה זו, להדחות.

"מסוכנות המבנים":

לעניין מסוכנות המבנים, העידו מטעם התביעה, מהנדס עירית צפת, מהנדס המים והביוב בעיריית צפת, התובע, מר איתן נעמן-עד מומחה, מר הרשקוביץ סימון - עד מומחה.

עד תביעה מס' 1 מר יחזקאל רובין, העיד לפרוטוקול בית המשפט את הדברים הבאים (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 2/4/01:

"לתקרה בחלקה 35 אין היתר ולבניה בחלקה 41 אין היתר. ת/3 הוא צו הריסה רק בשל היות המבנים מסוכנים ולא בשל בניה ללא היתר.
אני ביקרתי בפעם האחרונה ביום 14/12/00. מבדיקה שערכתי בשטח נראה כי המצב עדיין כפי שנראה, אני הוצאתי צו הריסה חדש ובו התייחסתי לאופן ביצוע ההריסה".
העד ממשיך בעמ' 3:

"התמוטטות הבניה ללא היתר בחלקה 41 יכולה לסכן הן את משפחת טרבלסי המתגוררת במקום והן את משפחת זריהן שהחצר שלה גובלת. לצורך כך שלחתי מכתב לתובע".
העד ממשיך בעמ' 5 לפרוטוקול:

"... נציג מבקרת המדינה ביקרו במקום לפני מספר חודשים בעקבות תלונות של שני הצדדים למבקרת המדינה. על כך שלא הוצאתי צו הריסה על מבנה מסוכן ועקב כך הוצאתי צו הריסה נוסף".
בחקירתו הנגדית, עמ' 5 לפרוטוקול ענה העד כדלקמן:

"אני התייחסתי בדוחות שהוצאתי למסוכנות שבמבנה. נכון להיום יש בנין המונח על גבי השני. עם תזוזה הכי קטנה הכל נופל".

עדותו של מר איתן נעמן, עד מומחה מטעם התביעה, מצביעה גם הוא על מסוכנותם של הבניינים.

מר איתן נעמן נחקר לגבי חוות דעתו, לעניין זה ר' עמ' 10 לפרוטוקול הישיבה מיום 9/9/02:

"לעשות חיזוקים לקומה בבניין, כאשר גם את הקומה מעל היא רעועה מבחינתי היא סכנת נפשות. אני לא הייתי לוקח סיכון".
העד ממשיך:

"את מפנה אותי לעמוד 2 שורה 7 אני כתבתי שצריך להרוס את המבנה שנבנה על חלקה 41, לפנות חלקים אחרים עד לקבלת יצוב מלא של המבנה, הכוונה להפחתת העומסים".

"אדם לא צריך להסתכן ולגור במבנה רעוע".

"אם הבית בחלקה 41 קורס הוא נופל על החצר בחלקה 37.
גם הבניה למעלה וגם הקשתות מסוכנים".
לעניין חלקה 35 העיד מר איתן נעמן את הדברים הבאים בעמ' 12 לפרוטוקול הדיון:

"כרגע אין כשל אבל אם המבנה בנוי מבלוקים וברעידת אדמה הכי קלה זה יכול להתמוטט, לא צריך לחכות עד שזה יקרה יש מקום שאתם גלשתם לתוך הבנין של זריהן.
עצם הסיכון הקיים מבחינתי זה כבר פוגע ביציבותו של בית התובע".
מומחה נוסף העיד, מטעם התביעה, לגבי גבולות החלקות נשוא התביעה דנן, מר הרשקוביץ סימון, בפרוטוקול הישיבה מיום 27/3/03 העד מר הרשקוביץ את הדברים הבאים בעמ' 18 לפרוטוקול:

"לגבי חלקות 35 ו - 36 מביקורי בשטח והמדידות שעשיתי, על בסיס המדידה שעשיתי לפי הנתונים שהצגתי, מצאתי שהקיר שנמצא בין 36 ל - 35 שייך כולו לחלקה 36.
אם אני מסתמך על החזיתות של החלקות כפי 35 ו - 36, כפי שמופיע בתשריט שלי, מצאתי שהקיר בשלמותו שייך לחלקה 36".

העד ממשיך:

"לגבי חלקות 41 ו - 37 כאשר נעשתה מפת הגוש החליטו על זכויות מעבר כי ידוע שזה רק מעבר ולא זכות קניין, יש זכות מעבר בחלקה 41 שזו הדרך והחצר יש זכות מעבר לבעל חלקה 37, זה מופיע גם בנסח הרישום של חלקה 41 שיש זכות מעבר על קנה החצר והמעבר מחלקה 41 לחלקה 37".

"לגבי חלקה 41 כתוב בפירוש שיש זכות מעבר על פני החצר 37 והמשכה".
מטעם ההגנה העיד של מר אליעזר גוכמן שהגיש חוות דעת מומחה לעניין המבנים נשוא התובענה.

מעדותו של מר גוכמן, לא ניתן היה ללמוד הרבה אודות המקרה נשוא התובענה דנן.

כשנשאל המומחה לגבי הבניין הוא ענה כדלקמן:

"אם אני אראה תמונה אני אדע במה מדובר.
אני לא ביצעתי צילומים של המבנה ושל חלקות בנפרד".

העד ממשיך:

"אם אתה אומר שזה בניין בחלקה 41 אני לא מתווכח אני לא יכול להתווכח על מה שאני לא יודע. אני לא זוכר מאיזה מקום ראיתי את הקשתות.
את התדרוך קיבלתי מהנתבע. אני לא נכנסתי לבית של התובע.

אני ביקרתי את הצד הזה של הבניין אני זוכר שביקרתי בצד הזה של הבניין, אולם אתה אומר שזה הבית של התובע אני אומר שאני לא נכנסתי לתוך הבית אך ראיתי את כל החזיתות מסביב".
לעניין מסוכנות הבניינים, ענה העד את הדברים הבאים:

"אם כמה אבנים נופלות זה לא מסוכן, אני לא יודע אם במקרה הזה מדובר באבן קונסטרוקטיבית או לצידו, במקרה הזה אם מדובר באבן קונסטרוקטיבית הייתי כותב שהמבנה מסוכן".

"אתה מציג בפני
את התמונות שצורפו לחוות הדעת של מר איתן נעמן - רואים שיש חגורת בטון, אני מסמן את זה בעט. לפי התמונה יתכן ומדובר בבלוקים u, כאשר הבלוקים הם במקום חגורה וזה מספיק כדי להחזיק בניין.

מהחזית אין הבדל בין בלוקים רגילים לבלוקים u, רואים רק ממבט מלמעלה, לפי התמונה אתה לא יכול לדעת אם עשו את המבנה מבלוק u . אני לא יכול לומר בוודאות שזה בלוק u".
"אני לא זוכר אם מתחת לאספסט יש בטון, מאז ראיתי עוד אלפי דירות. אם לא היה משהו שמחזיק את המבנה, המבנה לא היה מחזיק מעמד, הוא היה מתמוטט.
בניין שאין לו חיזוקים קונסטרוקטיביים או ביסוס מתאים לא יחזיק מעמד.
אני לא מאמין שבמבנה כזה לא עשו חיזוקים אבל אני לא ראיתי.
במבנה כזה במקרה של רעידת אדמה המבנה קורס".
העד ממשיך בעמ' 15 לפרוטוקול:

"אני לא בדקתי אם יש תקרה מבטון מתחת לאספסט כי לא בדקתי את המבנה מבפני
ם אבל לא סביר שיש שתי תקרות בטון כי מעל האספסט יש תקרת בטון.
אני לא אמרתי שיש תקרת אספסט. אני לא יודע מתי נעשתה יציקת הבטון, אני מסכים שהיא מוסיפה עומס".
מעדותו הנ"ל של המומחה, למדים אנו, שהמומחה לא יודע בדיוק באיזה חלקה ובאיזה מבנים מדובר.

הבדיקה שנעשתה על ידו היתה בדיקה שטחית. העד הצהיר בפני
בית המשפט שלא נכנס ולא בדק את המבנים מבפני
ם.

לגבי הבלוקים, העד לא יודע להשיב האם מדובר בבלוקים מסוג u או לא. כנ"ל גם לגבי התקרה.

אין בדבריו של עד ההגנה חיזוק כלשהוא או ראיה כלשהיא, הסותרת את טענת התביעה אודות מסוכנות הבניינים. העד השיב בכלליות, ענה על רוב השאלות בתשובה "לא זוכר", "לא יודע".

הנתבעים בחרו לא להעיד והעדות היחידה מטעמם, היתה של מר אליעזר גוכמן.

באשר לטענת הנתבעים, שאין המדובר במבנים מסוכנים, לאור העובדה שהרשויות לא דאגו והשתהו בביצוע הריסות מבנים אלה, מצאתי לנכון להתייחס בקצרה, העובדה שהרשויות השתהו והתרשלו בביצוע תפקידם, איננה מחייבת את המסקנה שהמבנים תקינים ושאין צורך בהריסתם כטענת הנתבעים, שהרי מהחומר הראייתי, ניתן ללמוד בבירור שהעיריה החשיבה את המבנים למבנים מסוכנים שיש להרוסם. כשלון הרשות בביצוע תפקידה אין בו משום הצדקה להמשכותו של מצב דברים עגום כגון דא.

לאחר עיון בחומר הראיות שהובא בפני
ולאחר התרשמות בית המשפט מהעדים, הגעתי למסקנה שיש להעדיף את גרסתו של התובע, אשר נתמכה בחומר ראייתי רב ובחוות דעת מומחים ובעדויות שנראו משכנעים בעיניי, על פני גרסתם של הנתבעים, שלא הצליחו להרים את נטל ההוכחה המוטל עליהם בדבר ויתור התובע על זכותו, טענותיהם לא נתמכו בראיות כלשהן והעדות היחידה שהובאה מטעמם, לקתה בחוסר רב, כפי שהבהרתי מקודם.

לאור כל האמור לעיל, מסקנתי הינה, שמדובר בבניינים מסוכנים המסכנים הן את התובע ומשפחתו והן את הנתבעים עצמם, מכאן החלטתי הינה, מאחר וחלק מהבניינים נהרסו כבר, יש להשלים את הריסת המבנה בחלקה 41 והריסת המבנה בחלקה 35.

על הנתבעים להימנע מכל פעולה, שיש בה משום פגיעה/הגבלה בשימושו של התובע בזיקת ההנאה הנתונה לו על פי דין.

על הנתבעים לאפשר לתובע לתקן את מערכת הביוב של ביתו.

הנתבעים ישאו בהוצאות המשפט של התובע, לרבות שכ"ט עורך דין בסכום כולל של 15,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן היום י"ח בשבט, תשס"ד (10 בפברואר 2004) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ג'אדה בסול
, שופטת
002469/02א 115 זוהר בוחבוט








א בית משפט שלום 2469/02 שמעון זריהן נ' טרבולסי שמעון, טרבולסי שרה (פורסם ב-ֽ 10/02/2004)