פסקי דין על שמעוני אמנון | פסקי דין על שמעוני ציפורה | פסקי דין על בן חורין נורית | פסקי דין על איש-שלום דורית | פסקי דין על מרכוס נתנאל |

51651/03 א     05/02/2004




א 51651/03 שמעוני אמנון, שמעוני ציפורה נ' בן חורין נורית, איש-שלום דורית, מרכוס נתנאל




1
בתי המשפט
בש"א 176323/03
ת.א 051651/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
05/02/2004

כב' השופט חיים טובי

בפני
:

1 . שמעוני אמנון

2 . שמעוני ציפורה

באמצעות ב"כ עוה"ד ג. ברק

המבקשים:

נ ג ד
1 . בן חורין נורית

2 . איש-שלום דורית

3 . מרכוס נתנאל

כולם ע"י ב"כ עוה"ד א. שבולת ואח'

המשיבים:

החלטה

1. בפני
בקשה למתן רשות להתגונן מפני תביעת המשיבים בה עתרו לחייב המבקשים בתשלום דמי
שכירות ופיצויים מוסכמים שמקורם בהפרתו של הסכם שכירות.

2. המשיבים הינם ילדי ויורשי המנוח צבי מרכוס ז"ל (להלן: "המנוח") אשר היה, בחייו, בעל
זכויות בחנות ומרתף המצויים בבניין הבנוי בחלקה 703 בגוש 6417 והמצוי ברח' סוקולוב 36
רמת השרון (להלן: "המושכר").

בתאריך 25.11.02 נחתם הסכם שכירות בין המנוח למבקש 1 (להלן: "המבקש") לפיו שכר זה
האחרון את המושכר לתקופה של 13 חודש החל מיום 1.12.02 וכלה ביום 31.12.03 (להלן :
"ההסכם").
למבקש ניתנה אופציה להאריך השכירות לתקופה נוספת של 4 שנים נוספות.

דמי השכירות נקבעו בהסכם לסך של 1,200 דולר בתוספת מע"מ, אשר אמורים היו להשתלם
מידי חודש בכל ראשון בחודש - למעט החודש הראשון בו ניתנה למבקש פטור מתשלום דמי
השכירות.
מטרת השכירות נקבעה בהסכם לניהול עסק של מספרה ומכון יופי.

להבטחת תשלום דמי השכירות בגין שני חודשי השכירות האחרונים, הפקיד המבקש בידי המנוח
שיק ע"ס 16,528 ₪ ז.פ. 1.5.03 (להלן: "השיק") אשר נמשך ע"י המבקשת 2 (להלן:
"המבקשת"), הלוא היא רעייתו של המבקש.

3. בתביעה אשר הוגשה בסדר דין מקוצר טענו המשיבים כי המבקש חדל מלשלם את דמי השכירות
החל מחודש פברואר 2003. החוב אשר נצטבר עד ליום הגשת התביעה (27.8.03) עולה לסך
45,201 ₪.

לטענת המשיבים, חרף הדרישות החוזרות והנשנות למבקש לשלם את דמי השכירות שבפיגור,
הוא נמנע מלעשות כן.

בשל הפרה יסודית זו של ההסכם, ומשלא נעתר המבקש לדרישת המשיבים לפרוע חובו הודיעו
המשיבים על ביטולו של ההסכם.

בגין ההפרה האמורה עתרו המשיבים להורות על פינוי המבקש מהמושכר וכן לחייבו
בתשלום דמי השכירות שבפיגור (45,205 ₪), בריבית כמתחייב מהוראות ההסכם (2,574
₪) ובפיצויים המוסכמים (8,980 ₪).

הואיל והשיק חולל, עתרו המשיבים לחייב המבקשת בתשלום הסכום הנקוב בו בתוספת הצמדה
וריבית החל מיום 1.5.03 ועד תשלומו בפועל.

4. בבקשת הרשות להגן טען המבקש כי המנוח הוא זה אשר הפר את ההסכם הפרה יסודית
וכתוצאה הימנה נגרמו לו נזקים כספיים העולים על דמי השכירות שבפיגור.

לטענת המבקש, המנוח - כמו גם עורך דינו דאז - ניהלו מו"מ שלא בתום לב בכך שלא הודע לו
כי המרתף נועד על פי התב"ע לשימוש למטרת מחסן בלבד, כך שלא ניתן להשתמש במושכר
כולו (החנות + המרתף) לצרכי מספרה ומכון יופי.

בשל מחדל זה של המנוח נבצר היה מהמבקש - כך לטענתו - להשתמש במושכר למטרה שלשמה
שכר אותו כך שנאלץ לחפש מקום חילופי בו יוכל לנהל את עסקו.
לטענתו, בקשה אשר הוגשה על ידו לקבלת רשיון לעסק במושכר - סורבה על ידי העיריה.

לדברי המבקש, עקב מחדלים אלה של המנוח נגרמו לו נזקים כספיים המתבטאים בהשקעות
במושכר ומניעת רווח, העולים על דמי השכירות אשר לא שולמו על ידו.
המבקש טען לקיזוז נזקיו כנגד חוב דמי השכירות.

5. יצויין, כי התביעה במקורה כללה - בנוסף לסעד הכספי - אף סעד של פינוי המבקש מהמושכר.
על פי הסדר דיוני שבין הצדדים - אשר קיבל תוקף של החלטה שיפוטית מיום 24.9.03 -
הוסכם, בין היתר, כי המבקש יפנה המושכר עד ליום 23.9.03.
משפינה המבקש את המושכר ביום 22.9.03, בקשת הרשות להגן נסובה אך באשר לסעד הכספי
לו עותרים המשיבים בתביעתם.
דיון ומסקנות

6. אחר שבחנתי, בחון היטב, את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי טענות ההגנה של המבקשים
דחוקות הן אם כי קיים סיכוי קלוש כי אלה תתקבלנה.
בשל כן ראיתי להעתר לבקשה וליתן למבקשים רשות להגן מפני התביעה אם כי בכפוף לתנאים
שיפורטו להלן.

7. ייאמר מיד, כי למקרא התצהירים הנלווים לבקשה ומהמסמכים אשר הוגשו במהלך שמיעתה
נראה לכאורה כי טענות המבקש "נולדו" אך בדיעבד ולאחר שהמשיבים הציגו את השיק
לפרעון, עקב אי תשלום דמי שכירות משך למעלה מ- 4 חודשים.

בחקירתו הנגדית טען המבקש כי כבר ביום 9.12.02, במהלך השיפוצים שביצע במושכר, הודיע
לו מי מעובדי העיריה כי לא ניתן לעשות שימוש כלשהו במרתף לבד משימוש למטרת מחסן
(עמ' 2 שורות 16-21).
בנסיבות אלה, ניתן היה לצפות כי המבקש יודיע למנוח - או למי אשר פעל מטעמו - על ביטולו
של ההסכם עקב מצגי השוא שהוצגו בפני
ו - לטענתו - עובר לחתימתו.
למצער, ניתן היה לצפות כי המבקש יודיע למנוח בכתב על עמדתה של העיריה באשר להפעלת
עסק במרתף.
נבצר ממני איפא הבן מה ראה המבקש להמשיך ולהשקיע בשיפוץ במושכר - כאשר הודע לו
מראש כי לא ניתן להשתמש במרתף לצרכים אחרים לבד ממחסן.

משבחר המבקש להמשיך בשיפוצים ולהשתמש במושכר - חרף המידע האמור - אין לו אלא
להלין על עצמו.
לטעמי, אין להשלים עם מצב בו שוכר משתמש, מחד, במושכר לצרכי עסק מכח הסכם שכירות
ומאידך נמנע מלשלם את דמי השכירות כמתחייב מהוראותיו.

8. יתר על כן, לטענת המבקש בקשתו (מיום 22.1.03) לקבלת רשיון להפעלת עסק במושכר
סורבה על ידי העיריה לנוכח העובדה כי לא ניתן להשתמש במרתף למטרת עסק (ראה סעיף 7
לתצהיר).
למרבה הפליאה מהמסמך מיום 17.2.03 (מוצג במ/1) עולה כי העיריה החליטה לאשר
הבקשה בתנאי שיוגשו תוכניות סניטריות ואישור מכבי אש.
לו היה המבקש עומד בתנאי האישור האמורים סביר להניח - במידת ודאות גבוהה - כי היה ניתן
לו רשיון להפעלת העסק במושכר כולו.
הנה כי כן, טענת המבקש כאילו בקשתו למתן רשיון עסק להפעלת מספרה במושכר סורבה ע"י
העיריה, אין לה על מה שתסמוך.
בנסיבות האמורות, שומה היה על המבקש לשלם את דמי השכירות כמתחייב מהוראות ההסכם -
כל זמן שבקשתו לא סורבה, ומכל מקום נראה לכאורה כי אי התשלום לא נבע מהעדר רשיון
לעסק.

9. זאת ועוד זאת, לטענת המבקש בתצהירו השיק אשר נמשך על ידי המבקשת בוטל על ידה לנוכח
הפרת הסכם השכירות ע"י המנוח.
דא עקא, כי מהמסמך במ/2 עולה לכאורה כי השיק בוטל בטענה כי פנקס השיקים נגנב, בלא כל
קשר לסירוב העיריה למתן רשיון עסק למושכר.

יתר על כן, הבקשה לביטול השיק - כמו גם 3 שיקים נוספים - הוגשה לבנק כבר ביום 3.2.03
זמן רב לפני אישורה העקרוני של הבקשה למתן רשיון עסק למושכר (ראה נספח במ/1).
הנה כי כן, על פני הדברים נראה לכאורה כי השיק האמור לא בוטל בשל הפרת ההסכם על ידי
המנוח.

התוצאה

10. לאור האמור והמקובץ לעיל נראה לי כי טענות ההגנה שהעלו המבקשים בבקשתם קלושות הן
וספק אם ראויות הן להשמע.
עם זאת לנוכח האמור במסמך מיום 23.7.03 (נספח ה' לבקשה) ראיתי ליתן למבקשים רשות
להתגונן תוך התנאת הרשות בהפקדת סכום כספי העולה לכדי מחצית דמי השכירות לתקופה בה
החזיק המבקש במושכר.

11. אשר על כן הנני קובע כדלקמן:

א. ניתנת בזאת למשיב רשות להתגונן בפני
התביעה. התצהירים אשר צורפו לבקשה
ישמשו כתב הגנה.

ב. מתן הרשות מותנית בהפקדת סך של 22,600 ₪ בקופת ביהמ"ש או בהמצאת ערבות
בנקאית בסכום זה - לביצוע תוך 45 יום מהיום.
לא עמדו המבקשים בתנאי האמור, יהא רשאי ב"כ המשיבים לעתור לביטול הרשות
שניתנה.

ג. ניתן בזה צו גילוי מסמכים הדדי, תוך 45 יום מהיום.

ד. הוצאות בקשה זו בסך 3,000 ₪ על פי התוצאות.
התיק נקבע לקדם משפט ליום 14.04.04 שעה 08.30.

המזכירות תשלח עותק החלטתי לב"כ הצדדים - בדואר.
ניתנה היום י"ג בשבט, תשס"ד (5 בפברואר 2004) בלשכתי בהעדר.
טובי חיים - שופט

קלדנית : ענת








א בית משפט שלום 51651/03 שמעוני אמנון, שמעוני ציפורה נ' בן חורין נורית, איש-שלום דורית, מרכוס נתנאל (פורסם ב-ֽ 05/02/2004)