פסקי דין על עירית אשדוד | פסקי דין על גרציה ביטון | פסקי דין על פרוספר שושן |

1723/06 תאמ     15/04/2010




תאמ 1723/06 עירית אשדוד נ' גרציה ביטון, פרוספר שושן






בפני

כב' השופט אריאל ברגנר
התובעת

עירית אשדוד
נגד
הנתבעים

1.גרציה ביטון

2.פרוספר שושן

פסק דין
בפני
תביעת רשות מקומית כנגד הנתבעים בגין חוב ארנונה ו/או אגרת ביוב ו/או אגרת מים ו/או אגרת שמירה (כך כאמור בסע' 3 לתביעה).

עפ"י האמור בכתב התביעה שהוגש בסדר דין מקוצר ביום 22.8.06 (סע' 2) הנתבעים החזיקו ו/או מחזיקים בנכס שברח' נורדאו מי עמי אשדוד הידוע כגוש 2061 חלקה 88, והרשום בספרי התובעת כזיהוי פיזי 322001300 (להלן – "הנכס").

עפ"י סע' 3 לכתב התביעה נותרו הנתבעים חייבים לתובעת נכון ליום 16.8.06 עבור חוב ארנונה ו/או אגרת ביוב ו/או אגרת מים ו/או אגרת שמירה את הסך של 31,126 ₪.

ביום 10.12.07 ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה כנגד הנתבעת 1 ולכן יתייחס

פסק דין
זה לטענות כנגד הנתבע 2 בלבד.

הנתבע 2 הגיש בקשת רשות להתגונן ביום 23.11.06 ובהחלטת כב' הרשמת (כתוארה דאז) ענת אלפסי מיום 7.3.07, ניתנה לנתבע 2 רשות להתגונן בפני
התביעה ולאור סכומה, נדונה התביעה בסדר דין מהיר.

הגנתו בתמצית של הנתבע 2 היא כדלקמן:

1. יש לדחות את התובענה מחמת התיישנות. עפ"י הנטען בתביעה מקורו של החוב החל מחודש ינואר 1999. נספח א' לכתב התביעה אינו מציין את מקורו של החוב וממה הוא נובע.

2. הנתבע 2 לא קיבל מעולם כל דרישה ו/או התראה על חוב ארנונה.

3. הנתבע 2 היה אמנם שותפה של הנתבעת 1 בנכס אך הנכס הושכר לאחרים.

4. בשנים שנטען למקורו של החוב הנכס היה ריק, פרוץ, לא נוהל בו עסק כלשהו ועובדות אלה היו ידועות לתובעת.

5. מאז שנת 1983 הוחזק הנכס ע"י הנתבעת 1 והיא היתה אחראית להחזקתו ולתשלום המסים החלים עליו.

6. הנתבע 2 הינו בעלי נכסים נוספים וכשביקש לקבל אישור להעברת זכויות לגבי אחד מהם קיבל אותו מהתובעת ולכן יש לראות בכך כהודאה לכך שאין לנתבע 2 חובות.

7. התובעת אינה יכולה לתבוע חוב ארנונה שמקורו לפני 8 שנים בשל התיישנות או שיהוי.

ביום 14.1.09 הגישה התובעת את המסמכים המשלימים לסדר דין מהיר והם, תצהיר לאימות העובדות שבכתב התביעה ותצהיר גילוי מסמכים.

יודגש כבר עתה כי עפ"י תצהיר גילוי המסמכים, המסמכים היחידים שהיו לתובעת באותו מועד הם כתבי בי הדין וצרופותיהם כאשר יודגש בנוסף כי המסמך היחיד שצורף לכתב התביעה הינו מסמך הנושא כותרת "דוח יתרות לחשבון משלם". אתייחס לנפקותו של מסמך זה בהמשך.

בתום ישיבה שהתקיימה ביום 13.7.09 בפני
המותב הקודם שדן בתיק, כב' השופט גיל דניאל, נקבע כי על הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית באופן מדורג, התובעת עד ליום 1.10.09 והנתבע 2 עד ליום 1.11.09 כאשר נקבע כי הנתבע 2 רשאי להודיע כי התצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן מטעמו ישמש גם כתצהיר עדות ראשית, כן נקבע מפורשות כי "לא יוגשו מסמכים שלא גולו לפי תקנה 214 ח'".

למרות החלטת בית המשפט רק ביום 27.10.09 הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית של הגב' מננה יוספשוילי לו צורף תיק מוצגים המכיל מסמכים שונים וזאת מבלי שקיבלה ארכה לעשות כן ומבלי שקיבלה רשות לצרף מסמכים שלא גולו עפ"י תק' 214ח'.

ביום 3.11.09 הגיש הנתבע 2 הודעה לפיה התצהיר שהגיש בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן מטעמו, ישמש כתצהיר עדות ראשית. בהודעתו ציין הנתבע 2 כי קיבל את תצהיר התובעת רק ביום 28.10.09.

בישיבת ההוכחות שהתקיימה בפני
ביום 8.4.10 העידו ונחקרו המצהירה מטעם התובעת והנתבע 2.

כפי שעולה מטענות הצדדים בפני
קיימות מספר מחלוקות הנדרשות הכרעה בתיק זה:

1. האם חלה התיישנות או חל שיהוי על התביעה או על חלקה?

2. האם הנתבע 2 היה המחזיק בנכס במועדים הרלוונטיים לצורך חיובו בחוב הנטען?

3. מה פירוט החוב הנטען?

4. האם אישור להעברת זכויות לנכס מסוים מהווה הודאה לאי קיומם של חובות כלל?

הכרעה

התיישנות התביעה או חלקה

כתב התביעה הוגש ביום 22.8.06 כך שברור כבר עתה שכל חיוב שמקורו בתקופה שקדמה ליום 23.8.99 התיישן ואין התובעת יכולה לתובעו.

לכן אין לקבל את התביעה לחוב הנטען לשנת 1998 בסך של 4,066 ₪ (סע' 9 לתצהיר עדות ראשית התובעת).

לגבי החובות הנטענים לשנת 1999 ניתן לכאורה לתבוע רק את אלה שמקורם לאחר יום 23.8.99 המסתכמים בסך של 513 ₪ קרן, וזאת כמובן שכפוף לאמור להלן.

לגבי יתר החיובים אשר מקורם לאחר יום 23.8.99 טענת ההתיישנות נדחית.

האם הנתבע 2 היה המחזיק בנכס

אין חולק כי הנתבע 2 בעלי הנכס ביחד עם הנתבעת 1 אך השאלה כאמור האם יש לייחס לנתבע 2 החזקה בנכס אשר היא תחייבו בתשלום המיסים.

סע' 325 לפקודת העיריות קובע בעניין זה כדלקמן:
"חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כל בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה".

על הנתבע 2 המבקש להראות כי לא היה המחזיק בנכס בתקופות הרלוונטיות לחיובים הנטענים (השנים: 1999 לאחר 23.8.99, 2000 ו- 2001) היה למסור הודעה על כך בכתב לתובעת ולהציג הודעה זו בביהמ"ש.

הנתבע 2 אמנם לא הציג כל הודעה כנדרש אך דווקא עדת התביעה, היא שתמכה בגרסת הנתבע 2 בחקירתה הנגדית ואשר רק בתצהירה פירטה את תקופות החוב הנטענות בין השנים 1998-2001).

וכך העידה הגב' מננה יוספשוילי:

"ש. מפנה לנספח ב' לתצהיר שלך. מה זה "שם המשלם שושן ר. ביטון ג?"
ת. איני יודעת את השם הפרטי. אין מספיק פוזיציות במחשב להכניס שם פרטי ואני לא יודעת
מה השם הפרטי.
ש. פה כתוב כתובת המשלם הקליטה 1/14
ת. זה לפי מה שנמסר לנו. זה שונה. היתה כתובת אחרת ומישהו הודיע, הכתובת עודכנה על פי
ההודעה. העירייה לא משנה על דעת עצמה. מישהו מציג מסמכים ועל פיהם משנים.
ש. על פי הכתובת הזאת אתם שולחים את הדרישות לתשלום, נכון?
ת. כן, לכתובת שמופיעה בנספח ב'.
ש. של מי מספר תעודת הזהות הזו?
ת. של ביטון גרציה, על פי מה שבדקתי, וגם הכתובת שמופיעה היא שלה.
ש. אני אומר לך שבכתב התביעה תעודת הזהות אכן של ביטון גרציה, אך הכתובת לא שלה.
ת. זו הכתובת שעודכנה. העירייה לא מעדכנת על דעת עצמה. מישהו עידכן.
ש. גם בשנים 98 ו- 99?
ת. ב- 1999 אני חושבת שמישהו שינה (מעיינת). בנובמבר 99 שונתה הכתובת לרח' הקליטה 1/14 המשלם הרשום הוא ביטון גרציה.
ש. תעודת הזהות גם של ביטון גרציה.
ת. נכון.
ש. אין לך כתובת של הנתבע וגם לא תעודת זהות שלו.
ת. האילוצים של המערכת לא מאפשרים לנו.

הערת בית-המשפט:
למרות שהעדה נשאלה במפורש האם יש לה את כתובת הנתבע, המשיכה להשיב לגבי האילוצים של המערכת ולא מסרה תשובה ישירה.

המשך:
....
ש. משנת 2001 עד היום את יכולה לעיין במסמכים שלך, מי מחזיק בנכס?
ת. הנכסים מושכרים.
ש. איך את יודעת?
ת. על פי חוזי שכירות שמגישים לעירייה ועל פי דיווח שמתקבל.
ש. ביטון גרציה, את יודעת שנגדה ניתן פסק- דין בתיק הזה?
ת. כן.
ש. משנת 2001 עד היום ביטון גרציה הגישה הסכמי שכירות או הודעה או דיווח על מחזיקים במקום?
ת. רשומים מחזיקים, אני לא יודעת מי הגיש".

מעדותה של עדת התביעה עולה כי בשנת 1999 שונתה כתובת המשלם לכתובתה של הנתבעת 1 כמחזיקה בנכס ולפחות משנת 2001 הנכס היה מושכר לאחרים וזאת עפ"י הודעות שנמסרו לתובעת ונרשמו בספריה.

התובעת לא הציגה כדין את פרטי המחזיקים לפי הסכמי השכירות שנמסרו לה לתקופות השונות על מנת לתמוך בטענתה כי הנתבע 2 היה המחזיק בנכס וכל שצירפה לכתב התביעה היה מסמך הנושא כותרת "דוח יתרות לחשבון משלם".

כפי שציינתי לעיל, עפ"י החלטת כב' השופט גיל דניאל מיום 13.7.09 נאסר על התובעת להגיש מסמכים שלא גולו לפי תק' 214ח' לתקנות סדר הדין המהיר, ולכן יש להתעלם מכל המסמכים הנוספים שהתובעת ביקשה להגיש ללא רשות ואשר צורפו לתצהיר מטעמה.

לפיכך איני מקבל את הטענה כי הנתבע 2 היה המחזיק בנכס לצורכי חיובו בתשלום לחוב הנטען אשר מקורו שנת 2001 ומקבל את טענת הנתבע 2 בעניין זה כי הנכס הושכר לאחרים ולכן אין לחייבו בכל חוב לתקופה זו.

לגבי התקופה שמיום 23.8.99 ועד לסוף שנת 2000 ומשלא הוכח ע"י הנתבע 2 כי היה מחזיק אחר בנכס במקומה של הנתבעת 1, אני קובע כי התובעת זכאית לתבוע מהנתבע 2 את החוב לתקופה זו ולפי הוראות סע' 316 לפקודת העיריות הקובעת כדלקמן:
"מקום שהוטלה ארנונה לפי הוראות הפקודה על בעל של בנין או קרקע, שהם בבעלות משותפת, מותר לגבותה מאחד או מאחדים מתוך הבעלים המשותפים...".

מהו פירוט החוב הנטען?

כתב התביעה אינו מפרט את החוב הנטען לגורמיו אלא מציין אך ורק יתרת חוב בסך של 31,126 ₪ ליום 16.8.06.

לעומת זאת בתצהיר עדותה הראשית של הגב' מננה יוספשוילי, עדת התביעה, פירטה הגב' יוספשוילי את החוב שלא התיישן לשנים הרלוונטיות בהתאם לקביעתי דלעיל, 1999 ו- 2000 כדלקמן:

לשנת 1999: 513 ₪.

לשנת 2000: 7,657 ₪.

אמנם קבעתי קודם לכן כי אין לקבל מסמכים שלא הוצגו במסגרת גילוי המסמכים לפי תק' 214 ח' לתקנות סדר הדין המהיר ולכן אין לקבל את נספחים ד' ו- ה' לתצהיר עדת התביעה, אך המסמך שצורף לכתב התביעה וצורף כנספח ב' לתצהיר עדת התביעה, מהווה ראיה לכאורה לקיומו של החוב ולפי הוראות סע' 318 לפקודת העיריות. מאחר שהנתבע 2 לא הביא כל ראיה לסתור את נכונות האמור במסמך זה, ניתן לבסס את קיומו של החוב על פיו.

האם אישור להעברת זכויות לנכס מסוים מהווה הודאה לאי קיומם של חובות כלל?

בעניין זה טוען הנתבע 2 כי אישור להעברת זכויות שקיבל לנכס אחר מהווה הודאה לכך שלא היו לו חיובים כלשהם לתובעת גם לגבי נכסים אחרים שבבעלותו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה איני מקבל את טענת הנתבע 2 ואני מקבל את טענת התובעת כי כל אישור ניתן ספציפית לאותו נכס ואין לייחס לאישור לגבי נכס מסוים כהודאה או הוכחה לאי קיומם של חובות לגבי נכסים אחרים.

לאור כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה באופן חלקי וקובע כי התובעת היתה זכאית לתבוע מהנתבע 2 את החובות בגין הנכס לתקופה מ- 23.8.99 ועד לסוף שנת 2000, כולל.

לפיכך אני קובע כי על הנתבע 2 לשלם לתובעת את הסכומים של 513 ₪ לשנת 1999 ו- 7,657 ₪ לשנת 2000.

סכומים אלה הם קרן ויש להוסיף עליהם הפרשי ריבית והצמדה כחוק, כל סכום ממועד חלותו, וכדלקמן:

השנה
הסכום
המועד ממנו יש לחשב את הפרשי ריבית והצמדה
1999
271 ₪
16.10.99

116 ₪
16.12.99

90 ₪
16.10.99

36 ₪
16.12.99
2000
7,307 ₪
1.1.00

141 ₪
16.2.00

34 ₪
16.4.00

56 ₪
16.6.00

15 ₪
16.8.00

15 ₪
16.10.00

45 ₪
16.2.00

11 ₪
16.4.00

18 ₪
16.6.00

הנתבע 2 ישלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

ניתן היום, א' אייר תש"ע, 15 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום באשדוד

15 אפריל 2010
תא"מ 1723-06 עירית אשדוד
נ' ביטון ואח'
1 מתוך 7








תאמ בית משפט שלום 1723/06 עירית אשדוד נ' גרציה ביטון, פרוספר שושן (פורסם ב-ֽ 15/04/2010)