פסקי דין על רחל שוורץ | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

425/09 עבל     16/04/2010




עבל 425/09 רחל שוורץ נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:


בית הדין הארצי לעבודה


עבל000425/09





רחל שוורץ

המערערת


-



המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בפני
: הנשיא סטיב אדלר
, השופט יגאל פליטמן
, השופטת ורדה וירט ליבנה


נציג עובדים מר שלום חבשוש, נציג מעבידים מר חיים בנימיני



בשם המערערת –
עו"ד דן אשכנזי ועו"ד הילה שכטר-גוטמן
בשם המשיב – עו"ד ליאת אופיר

פסק דין

השופטת ורדה וירט-ליבנה
1.
בפני
נו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (סגנית הנשיא חגית שגיא; בל 3163/08) בו נדחתה תביעתה של המערערת להכיר בפגיעתה הנפשית כפגיעה בעבודה על פי חוק ביטוח לאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

להלן עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי:
2.
המערערת, ילידת 1952, הינה מורה ויועצת חינוכית במקצועה. ביום 25.3.07 היא הגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן גם המוסד) תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין ליקוי נפשי. תקופה ארוכה קודם לכן, בחודש ספטמבר 2002 הגישה המערערת תביעה לגמלת נכות כללית בגין הליקוי הנפשי (כאשר לטענתה היא הוטעתה להגיש תביעה לגמלה בנכות כללית במקום תביעה לגמלה בגין פגיעה בעבודה), ואושרו לה אחוזי נכות בנכות כללית.
תביעתה לתשלום דמי הפגיעה נדחתה בהודעת פקיד התביעות מיום 17.4.08 מהטעם כי לא הוכח קיום אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה אשר הביא לליקוי הנפשי. מכאן תביעתה לבית הדין האזורי.
3.
המערערת גוללה בפני
בית הדין האזורי מסכת עובדתית לפיה בבית הספר בו עבדה התחולל בשנת 1999 מרי של מרבית המורים נגד מנהל בית הספר, ד"ר יצחק צויזנר (להלן גם המנהל) אשר היה מלווה באלימות, מתחים והתנגשויות מילוליות ופיזיות. לגרסתה, היא הייתה חשופה במיוחד לאירועים משום שהייתה בקשרי עבודה טובים עם המנהל וזוהתה כמעין "משתפת פעולה" עמו. המערערת טענה להתקיימותם של ארבעה אירועים חריגים בעבודתה, אשר על פי גרסתה גרמו לה לסערת רגשות ולהתרחשותו של הליקוי הנפשי:
א.
בבית הספר הופצו בקרב המורים והתלמידים עותקים של מכתב נאצה נגדה.
ב.
במהלך טיול עם התלמידים הגיעה הודעה טלפונית לאחת המורות לפיה המרי צלח והמנהל עומד להיות מסולק.
ג.
בסופו של יום הטיול המערערת שבה לבית הספר כדי להשתתף בערב הכנה לקראת גיוס ומצאה שבמקום מתנהלת הפגנה סוערת נגד המנהל. המערערת עברה דרך הקהל כשהיא סופגת מכות וקללות כשהיא חשה נרדפת עד שמצאה מחסה בחדר סגור.
ד.
המערערת פוטרה על ידי המנהלת החדשה במעמד פיטורים שהיה לטענתה תוקפני, רווי שמחה לאיד ונקם. עבודתה הופסקה בשנת 2000.
4.
בית הדין האזורי דחה את תביעתה של המערערת ולא קיבל את גרסתה לגבי האירועים המתוארים לעיל. להלן עיקר קביעותיו של בית הדין האזורי בפסק דינו:
א.
במסמך מיום 18.10.02 בו מתוארת פנייתה של המערערת לפסיכיאטר ד"ר נופך ומסרה את הנסיבות שגרמו למצבה הנפשי היא לא ציינה דבר באשר לאירועים הנטענים בבית הספר, אלא ציינה בין השאר כי בתה לקתה במחלת קוליטיס ו"מחלת הבת עוררה חרדות קיצוניות אצלה – היא לבד, גרושה".
ב.
בסיכום האשפוז מבית החולים "שלוותה" מיום 31.7.03 בו מפורט בהרחבה הרקע לאשפוזה של המערערת ותולדות מחלתה, אין אזכור של האירועים הנטענים בתביעה.
ג.
גרסתה של המערערת, לפיה מורים ותלמידים הניפו מקלות בערב הכנה לקראת גיוס והיא הותקפה על ידי תלמידים רק משום שלא השתתפה במרד נגד המנהל – לא מתקבלת על הדעת. כל שעולה מהעדויות הוא שהמערערת לא השתלבה בצוות המורים וככל הנראה לא הייתה אהודה עליהם.
ד.
עצם מעשה הפיטורים לא היווה אירוע חריג משום שהיא הייתה מועסקת כיועצת מחליפה ופיטוריה בוצעו משום שהיועצת אותה החליפה שבה לעבודה.
מכאן הערעור שבפני
נו.
5.
בדיון קדם הערעור שנערך בפני
י הוסכם כי פסק הדין יינתן בדרך של סיכומים בכתב, כאשר טענותיה של ב"כ המוסד לפרוטוקול יהוו את סיכומיה בכתב.


עיקר טענות הצדדים בערעור:
6.
המערערת טוענת בפני
נו כי בית הדין האזורי טעה בניתוח העובדות והראיות והתעלם ממסמכים רלוונטיים. לטענתה האירועים בבית הספר התרחשו כפי שתואר על ידה, ובית הדין האזורי לא התייחס לאירועים על פי מצבה הסובייקטיבי. כן טוענת המערערת:
א.
אין לייחס משקל רב למסמכים אליהם התייחס בית הדין האזורי, אשר לא התייחס למסמך מאת ד"ר מרצ'בסקי מיום 17.4.07 אשר מאזכר רישומים קודמים ובהם פניה של המערערת בשנת 2000 ותלונה על "הטרדות סביבתיות". כמו כן לא התייחס לפרוטוקול הוועדה הרפואית של המוסד בנכות כללית משנת 2002 בו קיבל הפסיכיאטר את טענות המערערת אשר "מדווחת על מהפך בבית הספר לפני שנתיים שהביא לפיטוריה, אשר במסגרתה הוכתה על ידי תלמידים באחת האסיפות. מאז לדבריה יש לה פחדים ואינה עובדת". כן נטען שאין התייחסות לטופס ההודעה על הפגיעה בעבודה שהגישה המערערת למוסד.
ב.
עדותו של המנהל תומכת בהתקיימותו של האירוע בערב ההכנה לגיוס והמערערת דווחה על כך גם בוועדה הרפואית בנכות כללית. לכן הוכח שהאירוע התקיים בפועל והוא היה אירוע חריג בעיניה של המערערת.
ג.
היה על בית הדין האזורי לבחון את האירועים מנקודת המבט הסובייקטיבית של המערערת, היא הייתה על סף התמוטטות והאירועים היו חריגים ומסעירים במיוחד בעיניה.
7.
ב"כ המוסד, מנגד, טוענת כי מדובר בערעור על ממצאים עובדתיים שאין להתערב בהם ויש ליתן משקל מכריע למה שנכתב במסמכים הרפואיים. כן טוענת כי מגרסתה של המערערת עולה כי מדובר במתח מתמשך לאורך תקופה של שנתיים לפחות ולא הצביעה על אירוע ספציפי שסמוך אליו התפרצה מחלתה.

דיון והכרעה
:
8.
לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפני
נו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות ופסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991.
פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו. הערעור עוסק בעיקרו בממצאים עובדתיים בהם אין ערכאת הערעור נוהגת, בדרך כלל, להתערב. לא מצאנו במקרה זה עילה לחרוג מכלל זה. עם זאת, ועל מנת לצאת ידי חובת ההנמקה, נעמוד להלן בקצרה על נושאים אחדים שעלו בערעור.
9.
על פי ההלכה, על מנת שליקוי נפשי יוכר כפגיעה בעבודה, על הנפגע להוכיח התקיימותו של אירוע מיוחד ולבודד אותו, ומצב של מתח נפשי מתמשך לא יבסס הכרה בליקוי הנפשי כפגיעה בעבודה וכך גם "מיקרוטראומה פסיכיאטרית" [ראו דב"ע נו/0-260 משה מלכה נ' המוסד לביטוח לאומי
פד"ע לב 625, 628 (1997), בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי
נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נג (2) 529 (1999)].

כן יצוין, כי בחינת חריגותו של האירוע נעשית על בסיס סובייקטיבי, אך עם זאת כבר נפסק כי הבחינה הסובייקטיבית כשלעצמה מצריכה ראיות אובייקטיביות, ואין די בעצם אמירה של המבוטח כדי להוכיח קיומו אירוע חריג [ראו עב"ל 458/99
פלבסקי מאיר נ' המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם, 11.3.02); עב"ל 1302/00 מיכאל אסולין נ' המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם, 3.11.05)].
10.
אשר לענייננו, נחה דעתנו כי לא עלה בידה של המערערת להוכיח התקיימותו של אירוע חריג. על פני הדברים עולה כי המערערת הייתה נתונה במצב של מתח נפשי מתמשך, אשר אינו מבסס הכרה בליקוי הנפשי כפגיעה בעבודה. בית הדין האזורי דן בראיות שהוגשו בפני
ו והתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדויות לרבות מעדותה של המערערת ומעדותו של המנהל. על סמך האמור, בית הדין האזורי לא שוכנע כי התקיים אירוע מיוחד ולא שוכנענו מטענות המערערת כי מתקיימת במקרה זה הצדקה להתערב בקביעות העובדתיות. יודגש כי פסיקתו של בית הדין האזורי מתבססת בעיקר על האמור במסמכים רפואיים אשר לפיהם לא צוינו האירועים הנטענים בעבודה כאלה שגרמו למצבה הנפשי של המערערת.
המערערת מתארת בפני
נו שרשרת של אירועים אשר לטענתה גרמו לפגיעה הנפשית, ומתיאוריה עולה תמונה של מתח מתמשך ואין בכך כדי להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת אירוע חריג. לטענותיה העובדתיות לא נמצא בסיס מספק במסמכים או בעדויות אחרות ולכן בדין נדחתה תביעתה.
11.
המערערת מצביעה על מסמכים אשר לטענתה יש בהם כדי לבסס את גרסתה ובית הדין האזורי התעלם מהם. אולם, עיון במסמכים אלה מגלה כי אין בהם כדי להטות את הכף לטובתה של המערערת. כך, במסמך מאת ד"ר מרצ'בסקי מיום 17.4.07 מצוין במאמר מוסגר כי המערערת פנתה אליו בשל "הטרדות סביבתיות" אך אין במסמך זה כל אזכור לאירועים בעבודה. כמו כן, גם אם הזכירה המערערת את האירועים הנטענים בפני
הוועדה הרפואית בנכות כללית ובטופס ההודעה על הפגיעה בעבודה, אין בכך כדי לבסס את טענותיה על אדנים מוצקים, זאת לאור האמור במסמכים הרפואיים אליהם התייחס בית הדין האזורי בפסק דינו. בשקילת מכלול הראיות והעדויות, נחה דעתנו כי לא הוכח די הצורך קיומו של אירוע חריג המצדיק הכרה בליקוי הנפשי כפגיעה בעבודה.
12.
סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות.


ניתן היום,
ב' באייר תש"ע 16 באפריל 2010) בהעדר הצדדים.


הנשיא סטיב אדלר

השופט יגאל פליטמן

השופטת ורדה וירט-ליבנה


נציג עובדים מר שלום חבשוש

נציג מעבידים מר חיים בנימיני








עבל בית הדין הארצי לעבודה 425/09 רחל שוורץ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 16/04/2010)