פסקי דין על טרנס - סיינס סולושנס בע"מ | פסקי דין על דרור לימור

322-02/10 תט     19/04/2010




תט 322-02/10 טרנס - סיינס סולושנס בע"מ נ' דרור לימור








בית משפט השלום ברמלה



19 אפריל 2010

ת"ט 322-02-10 רימיקס הוד והדר נ' טרנס - סיינס סולושנס בע"מ






בפני

כב' הרשם
דן סעדון


מבקשת
טרנס - סיינס סולושנס בע"מ


נגד


משיב

דרור לימור



החלטה


לפני התנגדות לביצוע שיק בלשכת ההוצאה לפועל.

ביום 3.12.08 חתם מר איתן אלדור על הזמנת שירותי תיווך במקרקעין לצורך רכישת בית בהוד השרון. המשיב הינו בעל הזיכיון. בסופו של יום נקשרה עסקה לרכישת בית והסכם הרכישה נחתם ביום 15.3.09. בין הצדדים סוכם על תשלום דמי תיווך בסך 49,086 ₪. המבקשת, חברה בשליטת רעייתו של מר אלדור, מסרה למשיב 2 המחאות לצורך ביצוע התשלום.

ביום 3.4.09 גילה מר אלדור את תמונת הבית שרכש
בעיתון "דה מרקר". בכתבה, שכותרתה "200 אלף שקל פחות והעסקה יצאה לדרך" תוארה עסקת הרכישה על ידי המשיב, לרבות המחיר שנדרש בתחילה על ידי המוכר והמחיר עליו סיכמו הצדדים. מר אלדור טוען כי מדובר בבית ייחודי שתמונתו בצירוף כתובתו ומחירו, שטחו ופרטי המו"מ (ללא אישור או הסכמת מר אלדור או רעייתו) אפשרו לדעת פרטים רבים שמר אלדור לא חפץ בפרסומם.

מר אלדור טוען בתצהירו כי בפרסום האמור עוול המשיב כלפיו, כלפי אשתו ואף כלפי המבקשת ברשלנות שכן לא ביקש אישורם המוקדם לפרסום ופגע בצנעת הפרט של מר אלדור ורעייתו. עוד נאמר כי המשיב מסר מידע כוזב לגבי משך הזמן בו עמד הבית למכירה ובכך גרם לפגיעה נפשית וחברתית קשה בו וברעייתו ולפגיעה בעסקיה של המבקשת. עוד נטען כי המשיב הפר חובה חקוקה (סעיפים 8, 11 לחוק המתווכים במקרקעין) בפרסום המידע הרגיש אליו נחשף המשיב במסגרת עבודתו. עוד נטען כי המשיב עשה עושר ולא במשפט על גבם של מר אלדור, רעייתו והמבקשת שכן מטרת הפרסום הייתה לקדם את עסקיו של המשיב ולהעשירו. ואחרון: מר אלדור טוען כי בהפצה מסחרית של תמונת הבית רמס המשיב את זכותה של המבקשת לפרטיות, פרסו את עסקת חייהם של מר אלדור ורעייתו בפני
הציבור ובפני
מכריהם וגרמו להם להשפלה. אשר על כן נטען כי נגרמה למר אלדור, רעייתו והמבקשת עגמת נפש ונזק חברתי תדמיתי ונפשי בל ישוער. עוד נאמר כי אילו היה המשיב מוסר למר אלדור כי הבית הנדון עמד בשוק הבתים למכירה משך 3 שנים היה המו"מ לרכישת הבית מנוהל באופן שונה. מר אלדור ורעייתו מעריכים את הנזק באי מסירת מידע זה בסך של 150,000 ₪.

במועד הדיון בהתנגדות ויתר ב"כ המשיב על חקירתו הנגדית של מר אלדור. בסיכומי המשיב צוין
בין היתר כי לא ניתן לערוך קיזוז בין המבקשת לבין המשיב שכן לא מתקיימת דרישת ההדדיות, היינו כי המבקשת והמשיב יהיו, כל אחד, נושהו וחייבו של הצד שכנגד.

דיון והכרעה


אין חולק כי המבקשת היא שמסרה למשיב את השקים דנא לצורך תשלום שכרו. מן התצהיר התומך בהתנגדות עולה כי תפקידה של המבקשת בעסקת היסוד (רכישת הבית) התמצה בתשלום עבור שכרו של המשיב. הא ותו לא. אין כל טענה בתצהיר כי המבקשת שילמה עבור רכישת הבית סכום נוסף מעבר לשכרו של המשיב.

רובן המכריע של טענות ההגנה בהתנגדות הן במהותן טענות קיזוז. ההלכה הפסוקה ביחס לטענת קיזוז קובעת: "מול תביעה בסדר דין מקוצר ניתן להעלות טענת קיזוז אולם במה דברים אמורים: טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. . . .יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן". (ע"א 579/85 אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
פ"ד מ(2), 765 ,עמ' 767-768). חובת הפירוט יפה כמובן בהליך של סדר דין מקוצר גם בטענות הגנה אחרות ולאו דווקא בטענות קיזוז.

נפנה כעת לבחון את טענות המבקשת:

א.
רשלנות
המבקשת טוענת כי המשיב עוול כלפיה בכך שלא ביקש אישור מוקדם לפרסום, פגע בצנעת הפרט של המבקשת ופגיעה בעסקיה. דין טענה זו להידחות. ראשית, הנזק הוא ממרכיבי העוולה דנא ומשזה לא כומת וממילא לא פורט דין הטענה להידחות. על כך יש להוסיף כי הטענה לפגיעה בעסקיה של המבקשת אף היא לא הובהרה והדברים טעונים הבהרה במיוחד נוכח העובדה כי בכתבה לא הוזכרה המבקשת ולא ברמז. ניתן, אולי, להסכים לטענה כי פרטיו של הבית עשויים לגרום לזיהויים של מר אלדור ורעייתו כרוכשי הבית אולם לא ברור איזה קשר, אם בכלל, יש בין פרסום הבית לבין המבקשת. מכל המקום, במצב דברים זה הנטל על המבקשים להבהיר טענתם כדבעי וזאת לא עשו. משכך דין הטענה להידחות. אוסיף ואומר כי על פי חוק הגנת הפרטיות מוציא סעיף 3 מגדר סעיף 2 לחוק המגדיר "פגיעה בפרטיות" תאגיד, כך שלא ניתן לקבל את הטענה כי פרטיותה של המבקשת נפגעה בעקבות הפרסום, מה עוד שכאמור, עיון בכתבה אינו מאפשר לעניות דעתי את זיהויה של המבקשת עם עסקת רכישת הבית. אוסיף ואומר כי המבקשת, כתאגיד, אף איננה יכולה לסבול על פי פסיקת בתי המשפט נזק של "עגמת נפש".

ב.
הפרת חובה חקוקה
אין חולק כי אחד מיסודותיה של עוולה זו (סעיף 63 לפקודת הנזיקין) הינו גרימת נזק עקב ההפרה (לניתוח יסודות העוולה ראה: ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה ואח'
פ"ד מו(5), 727 ). בענייננו נטענה טענה בעלמא כי נגרם למבקשת "נזק כביר". טענה זו איננה עונה על דרישת הפירוט כפי שהוצגה לעיל. די בכך כדי לדחות את הטענה.

ג.
עשיית עושר ולא במשפט
לעניין זה טען המבקש, בין היתר בתצהירו, כי המשיב התעשר על חשבון המבקשת בעת שמסר לטובת עניינו הפרטי "מידע אישי של המבקשת ושלי ושל אשתי". אין בתצהיר כל פירוט באשר למידע של המבקשת שנמסר. אין בכתבה עצמה כל מידע על המבקשת, וודאי לא מידע שניתן לכנותו "מידע אישי". יתרה מזו: נטען בתצהיר כי המשיב העשיר את עצמו על ידי שימוש בזכויות ונכסי המבקשת.
גם אילו הייתה טענה זו עשויה לשמש טענת הגנה בהליך זה ברי כי לשם כך נדרש לכל הפחות לפרט מהו שיעור ההתעשרות של המשיב כתוצאה מהפרת זכויותיה הנטענות של המבקשת. גם בעניין זה סתם המצהיר ומילא פיו מים. למותר לציין כי אין בהימנעות ב"כ המשיב מחקירת המצהיר על תצהירו כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו. לפיכך, נראה כי גם דין טענה זו להידחות.

ד.
חוסר תום-לב
בעניין זה נטען לגרימת עוגמת נפש רבה בין היתר למבקשת. כפי שציינתי, הפסיקה לא קיבלה את הטענה כי לתאגיד יכולה לעמוד הטענה כי סבל עוגמת נפש ולפיכך דין טענה זו להידחות. טענה נוספת היא, כי אי מסירת המידע המלא (או מסירת מידע מוטעה) ע"י המשיב היה מביא לניהול אחר של המו"מ וכתוצאה מכך היה בידי מר אלדור ורעייתו להקטין את מחיר רכישת הבית ב-150,000 ₪. מדובר בטענה לנזק ספקולטיבי וחסר בסיס אשר לא הובאו כל עובדות לצורך
ביסוסו. מי לידינו יתקע כי אילו היה נטען בפני
המוכר כי הבית ממתין 3 שנים למכירה הוא היה מסכים להפחתה של 150,000 ₪ במחירו? באותה מידה ניתן היה לטעון כי הדבר היה מביא את המוכר להסכים על הפחתה קטנה יותר או אולי גדולה יותר?. זאת ועוד: ניתן לטעון כי הבית עמד ממתין למכירה תקופה כה ממושכת דווקא משום שהמוכר סירב להתפשר על מחירו כך שגם אילו היה נאמר לו במסגרת מו"מ כי הבית עומד למכירה במשך זמן רב עדיין לא היה בכך כדי להניעו למוכרו למר אלדור ורעייתו במחיר נמוך ממחיר המכירה. דברים אלה לא צוינו אלא להמחיש את הספקולטיביות של ראש הנזק בנקודה זו. מכל מקום, על מנת שתינתן רשות להתגונן בעניין זה ראוי היה להרחיב את היריעה מבחינה עובדתית ולהבהיר כיצד הגיע מר אלדור למסקנה כי היה עולה בידיו להפחית 150,000 ₪ ( ולא יותר או פחות) ממחיר המכירה וכי אין מדובר במקרה זה במספר חסר בסיס שהופרח לחלל האויר על מנת לצאת ידי חובה.

לאור כל האמור, נראה כי דין ההתנגדות להידחות. הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

מעבר לנדרש אציין, כי מכיוון שמר אלדור ורעייתו הגישו תביעה אחרת בעניין נושא ההתנגדות הרי שאין מניעה כי לאחר שישולם השיק/ים נשוא ההתנגדות יצורף סכום זה לסכום הנזקים בגינם הוגשה תביעתם ומכל מקום אין בהחלטה זו כדי לחסום אפשרות זו.


ניתנה היום,
ה' אייר תש"ע, 19 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.














תט בית משפט שלום 322-02/10 טרנס - סיינס סולושנס בע"מ נ' דרור לימור (פורסם ב-ֽ 19/04/2010)