פסקי דין על איליה אשורוב | פסקי דין על גורשום אשורוב | פסקי דין על אלברט מרדרכייב |

44956-03/10 מת     18/04/2010




מת 44956-03/10 מדינת ישראל נ' איליה אשורוב, גורשום אשורוב, אלברט מרדרכייב




לך



14


בית המשפט המחוזי בבאר שבע

מ"ת 44956-03-10 מדינת ישראל
נ' אשורוב(עציר) ואח'



18 אפריל 2010









44936-03-10

בפני
כב' השופטת טלי חימוביץ

המבקשים

מדינת ישראל


נגד

המשיבים
איליה אשורוב
(עציר)
גורשום אשורוב
(עציר)
אלברט מרדרכייב
(עציר)
<#2#>
נוכחים:
בשם המבקשת – עו"ד ג'ראר
משיב 1 בעצמ וב"כ – עו"ד כהנא
משיב 2 בעצמו וב"כ – עו"ד וייס
משיב 3 בעצמו וב"כ – עו"ד וייס
החלטה

בפני
בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדם.


כתב האישום מייחס למשיבים עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז–1977 (להלן: "החוק"), חטיפה לשם כליאה לפי סעיף 371 לחוק, חטיפה לשם סחיטה לפי סעיף 372 לחוק, כליאת שווא לפי סעיף 377 רישא לחוק, סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק, וסחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק.


על פי עובדות כתב האישום, ב.א (להלן: "המתלונן"), היה חייב כספים, חוב שהועבר בין נושים, ולא נפרע על ידי המתלונן.


לאחר שהמתלונן לא עמד בהחזר התשלומים, קשרו המשיבים קשר, עם אדם נוסף בשם אילייה איסטחרוב (להלן: "איסטחרוב"), אשר ככל הנראה הוא בעל החוב העיקרי, לאחר שהחוב הועבר אליו, או אל מי מטעמו, לחטוף ולסחוט את המתלונן, על מנת לגרום לו לפרוע את החוב.


ביום 21.1.10 או בסמוך אליו, יצר איסטחרוב קשר עם המתלונן, וקבע עימו פגישה. המתלונן נלקח ברכבו של משיב 2, אליו הצטרף משיב 1, לביתו של איסטחרוב, אספו את איסטחרוב, ונסעו ביחד למבנה במרכז מסחרי "קניונית טל" בשדרות. המשיבים 1 ו-2, ביחד עם איסטחרוב, כלאו את המתלונן במבנה במשך 3 ימים, וכל אותה עת, איימו על חייו, ביחד עם אחרים, באמצעות סכינים, היכו אותו באכזריות בכל חלקי גופו באגרופים ובחפצים שונים, תוך הטחת ראשו ברצפה, כשהוא קשור וכפות בידיו וברגליו, במטרה לאלצו לשלם את החוב.


במהלך תקופה זו, גם נלקח המתלונן לבנק על ידי משיבים 1, 3 ואדם נוסף שזהותו איננה ידועה. בעת היציאה ניסה המתלונן לברוח, אלא שאיסטחרוב ואנשים נוספים תפסו אותו בכח והובילו אותו לתוך קיוסק, שם המשיכו להחזיק בו בכוח, תוך שהם סוטרים לו, ומשיב 3 היכה אותו באגרוף. לאחר מכן החזירוהו למקום כלאו עד ליום שישי 22.1.10 .


כתוצאה מהמכות שקיבל בשלושת ימי הכליאה, נשברה למתלונן שן, נגרם לו חתך בסנטר, נפיחות עזה ושטף דם באוזנו השמאלית, חתך מדמם באוזנו הימנית, ושטפי דם בגבו. בנוסף, סבל מכאבים בכל חלקי גופו.


חלקו הישיר של משיב 1 – איליה אשורוב
בקשר: חטיפת המתלונן ביחד עם איסטחרוב ומשיב 2 ע"י הסעתו ברכב פולסווגן מאשדוד לשדרות, סיוע בכליאתו שלא כחוק של המתלונן, השמעת איומים על חייו של המתלונן תוך שהוא אוחז בידו סכין, סיוע בהמשך חטיפתו של המתלונן לבנק הפועלים באשדוד, תפיסת המתלונן בכוח וחטיפתו בשנית מהקיוסק למבנה בשדרות, תקיפתו והכאתו בפני
ו תוך כדי שהוא כפות בידיו וברגליו, הטחת ראשו ברצפה שמירה עליו במבנה במהלך שני לילות החטיפה.


חלקו הישיר של משיב 2 – גורשום אשורוב
בקשר: חטיפת המתלונן ע"י הסעתו ברכב פולקסווגן מאשדוד לשדרות, (שימש כנהג הרכב), סיוע בכליאתו שלא כחוק של המתלונן, השמעת איומים על חייו של המתלונן.


חלקו הישיר של משיב 3 – אלברט מורדכייב בקשר: הכאתו של המתלונן באגרוף, הסעתו ברכב לבנק הפועלים באשדוד, יחד עם אחרים, כשהוא משמש הנהג ברכב, תפיסתו בכוח והובלתו מהקיוסק למבנה בשדרות, תקיפתו והכאתו בפני
ו תוך כדי שהוא כפות בידיו וברגליו, הטחת ראשו ברצפה.


ראיות לכאורה

התשתית הראייתית בתיק מבוססת בעיקרה על גרסת המתלונן, אשר נמסרה ביום 11.3.10 כחודשיים לאחר החטיפה. המתלונן מסביר את השיהוי בכך שבעלי החוב איימו כי יפגעו בו, באשתו, בילדיו ובאחיו, (ראה הודעת המתלונן מיום 11.3.10 שעה 13:05 שורות 131-132). לטענתו, הוא התלונן לאחר שניסה לסיים את הפרשה בדרכי שלום, אך כל הסבריו כי אינו מסוגל לשלם סך
6,000 ש"ח בחודש לפרעון החוב, נפלו על אוזניים ערלות.

לגרסת המתלונן נמצאו חיזוקים בדמות הראיות הבאות: עדותה של אשתו, עדותו של אחיו אדיק, החבלות על גופו ופניו, המעיל הקרוע, הטלפונים שקיבל מחוטפיו, מציאת ט.א. של משיב 1 במבנה, למרות הכחשתו כי היה במקום, שתיקת המשיבים ואי מתן הסבר מספק מצידם בחקירה, גרסתה של מורן חברתו של איסטחרוב, העבריין העיקרי, אשר אישרה קבלת הרכב מהמתלונן.

לטענת ב"כ המבקשת, נוכח הראיות הנוספות, המחזקות את גרסת המתלונן, וממילא, מאחר ובית המשפט אינו בוחן שיקולי מהימנות, בשלב זה,
אלא רק סיכויי הרשעה, בבחינתן הגולמית של הראיות לכאורה, די בראיות אלה על מנת להביא למעצרם של המשיבים. עוד טען התובע, כי למתלונן אין אינטרס להתלונן, בהיותו בעל עבר פלילי. שעה שכבר החליט לעשות את הצעד האמור, יש בכך כדי להוסיף למהימנותו.

הסניגורים אינם כופרים בקיומן של ראיות לכאורה, המבוססות על גרסתו של המתלונן. עם זאת, לטענתם, קיימת חולשה מובנית בתשתית הראייתית, בהיות התיק נשען על עדות אחת, עדות המתלונן, אשר אף היא כבושה, באשר נמסרה רק חודשיים לאחר האירוע. כבר בכך יש כדי לפגום בעצם היכולת לקיים חקירה ראויה. כן טוענים הסניגורים למחדלי חקירה מהותיים, שגם בהם יש כדי לפגום בעוצמת הראיות לכאורה.

אשר לגרסתו של המתלונן, טוען ב"כ משיב 1 כי זו נפגמת באופן ממשי. ראשית, המתלונן מספר בהודעתו (הודעה מיום 16.3.10 שורה 41) כי הוא סובל מקוצר ראייה משמעותי (משקפיים מס' 9). קוצר ראיה כזה, לטענת הסנגור, אינו מאפשר ראיה טובה ללא משקפיים או עדשות מגע, ולכן, חזקה על המתלונן כי לא יכול היה לזהות בוודאות את חוטפיו ותוקפיו.


מעבר לכך, מתנגשת גרסתו של המתלונן ישירות עם דו"ח משטרתי אשר נרשם ביום 21.1.10 בשעה 02:00 לערך (להלן: "דו"ח הבדוקאי), עת אמור היה המתלונן, לפי גרסתו להיות מוחזק בידי חוטפיו. בעת הזו, על פי הדו"ח, נסע המתלונן ברכב עם שניים אחרים: אשורוב גרשום, ואשורוב ולדלן. למותר לציין כי המתלונן לא התלונן בפני
השוטר אודות החטיפה, מה שמלמד על כך שנסע מרצונו, ובנוסף, פרטי הרכב בו מסר המתלונן כי הוסע לשדרות, אינם תואמים את סוג הרכב וצבעו, כאמור בדו"ח.


עוד טוען הסניגור, כי הפרטים שנמסרו ביחס לבעל הקיוסק, אינם תואמים את המציאות. מכל אלה עולה, לטענת הסנגור, כי המתלונן טועה, או משקר, ומכל מקום אין לסמוך על גרסתו.


חולשה נוספת בתשתית, מוצא הסניגור בכך שטביעת האצבע שנמצאה בזירת הפשע, נמצאה על כוס שהיתה ארוזה, ולא מונחת על מדף או שולחן בחדר, מה גם שנלקחה כחודשיים לאחר המקרה.


גם הכתמים על הקירות, שנטען על ידי המתלונן כי אלה כתמי הדם שלו, התבררו ככתמים שאינם כתמי דם. הסניגור טוען גם כנגד השחזור, כי ניתן לראות שהמתלונן מובל ומונחה ע"י השוטרים ולא מצביע בעצמו על המיקום המדויק.


לטענת ב"כ משיב 1, גם גרסת אשת המתלונן אינה תומכת בגרסת המתלונן, אלא רק חוזרת עליה. בנוסף, היא מספרת כי התקשרה אל המתלונן ביום בו לכאורה היה כלוא וחטוף, והוא אמר לה בשעה 22:30 כי הכל בסדר, מה שלא מתיישב עם תלונתו. גם התעודה הרפואית אינה תומכת בפגיעה שכביכול נגרמה למתלונן באוזנו ע"י המשיבים ואיסטחרוב.

הסנגור מעלה טענות נוספות לענין עדותה של מורן הטוענת שמי שנתן לה את הרכב זה המתלונן, לעומת זאת המתלונן טוען שאיסטחרוב לקח ממנו את הרכב בעצמו.

לא נעשו איכונים, מחקרי תקשורת ופרטי שיחות לגבי המשיבים והמתלונן, למרות שהתקבלו צווים בענין.


ב"כ משיב 2 טוען כי לכל היותר, שימש משיב 2 כנהג שהסיע את המתלונן מאשדוד לשדרות. בתוקף תפקידו כנהג, לא היה עליו לדעת שמדובר בחטיפת אדם ואיומים על חייו, שכן עד לאותו רגע בו איסטחרוב אומר למתלונן, כך לטענתו, כי מדובר בקבר ולא בבר, לא ידע משיב 2 כי הוא קשור למעשי החטיפה והאיומים של האחרים. בנוסף, גרסת המתלונן מעלה סתירה לענין זיהויו של משיב 2. המתלונן מתארו בעדותו כאדם גבוה, מתולתל, בעל רכב פיאט אדום. הסנגור טוען שיערו של משיב 2 חלק וקצר, וגם דו"ח המשטרה מתייחס לרכב כחול, מה שעומד בסתירה לטענת המתלונן כי הוסע בפיאט אדומה.

גם ב"כ משיב 2 טוען ביחס לכבישת התלונה, וכי כוונת המתלונן היתה גיוס המשטרה כ"שומרת ראש" כיוון שהשתמט מחובותיו.

עוד טוען הסנגור כי אי ביצוע איכונים, ואי בדיקתן של מצלמות האבטחה במקום, מהווים מחדל חקירתי. מחדלים חקירתיים נוספים קשורים, בין היתר, לאי העברת דיסקים ותמלילים הקשורים למשיב 2. ויתור החוקרים על עימותים בין המתלונן ומשיב 2, פוגעת בהגנתו של משיב 2. ויתור החוקרים על חידוד תשובותיו של המתלונן והסתפקות בתשובות ערטילאיות באשר לזהותו של איליה – המתלונן אינו טורח לציין שיש שתי דמויות בשם זה, כך מדבר המתלונן על אדם בשם "אלברט" וסופו של דבר שנחקרים 4 אנשים בשם אלברט. מצלמות אבטחה במקום הכליאה בשדרות ליד סניף הדואר – לא נבדקו. זאת למרות שהמידע הגלום בהן יכול היה לשפוך אור על טענותיו של המתלונן לחטיפה והכאה. לחומר החקירה לא צורף דו"ח מרד"ם לגבי שיחה למשטרה כביכול מיום החטיפה. (עדות המתלונן מיום 15.3.10 שעה 08:35 עמ' 7 שורות 200-205). יתכן ונקלטה שיחה המתעדת את האירוע, אמנם יש מזכר בנוגע לכך, אך לא צורף לחומר החקירה הדו"ח עצמו. קיימים חוסרים מהותיים לרבות חומרים מתועדים שלא הועברו להגנה. למשל, לא הועברו כל השיחות היזומות בין המעורבים לבין המתלונן, לרבות תמלילי השיחות לידי ההגנה. דבר זה פוגע בהגנה כבר בשלב המעצר.

בנוסף, ככל שמדובר בחלקו של משיב 2 לקשר, גם לגרסת המתלונן, משיב 2 לא היה אלים, לא איים ולא אחז בסכין, ומעורבותו, ככל שהיתה, שולית, לא רלוונטית, ללא אינטרס ואלימות. לפיכך, לטעמו של הסנגור יש להורות על שחרורו. בהקשר למשיב זה, מפנה הסניגור לכשלים שעלו במסדרי הזיהוי. טוען הסנגור כי המתלונן זיהה במסדר אדם אחר בשם נועם בינדר שכלל אינו קשור למקרה. גם במסדר הזיהוי השני המתלונן אומר: "זה הוא, דומה לו", דהיינו, אין זיהוי וודאי.

עוד טוען הסניגור, כי ככל שמשיב 3 השתתף באירוע, חלקו קטן. הוא שימוש בתור נהג ולא זוהה כמי שנתן למתלונן אגרוף. משיב 3 משתף פעולה בזמן החקירה ודורש עימות עם המתלונן, דבר המחזק את חפותו, ואף הסכים לעימות, אלא שהעימות לא נערך כיוון שהמתלונן סירב לכך מסיבותיו שלו. גם סירוב זה מחליש את אמינותו של המתלונן. המתלונן לא נחקר על זיהויו של נועם בינדר במסדר זיהוי.

דיון
אומר מיד, כי בבחינת ראיות התביעה, נחה דעתי כי אכן, קיימת חולשה מסויימת בתשתית הראייתית, כטענת הסניגורים, הגם שאיני סבורה כי יש בחולשה זו כדי לשמוט את הקרקע מתחת לתשתית כולה, אלא יש בה כדי לשקול באופן אוהד יותר את חלופת המעצר.

אשר לכבישת העדות - עקרונית, כבישת עדות עלולה להחליש את גרסתו של המתלונן. עם זאת, המתלונן מספק הסבר הגיוני המתיישב עם התלונה המאוחרת, כחודשיים לאחר המקרה במשטרה. לטענתו, חשש מתוצאות תלונתו, שכן עסקינן באנשים אלימים, והם אף איימו בפגיעה בבני משפחתו. הטעם להגשת התלונה, היה המשך האיומים על חיי בני משפחתו של המשיב, וחששו ממימושם, (ראה הודעת המשיב מיום 11.3.10 שעה 13:05 שורה 131-132 עמ' 5 ).

הודעתה של אשת המתלונן, מספקת תמיכה חיצונית נוספת להודעת המתלונן, כיוון שהיא תואמת את הודעת בעלה המתלונן שבאותה עת לא התגורר עמה יחד. גרסתה של אשת המתלונן, תואמת את גרסת המתלונן גם ביחס לתקופה, גם ביחס לחוב, וגם ביחס למצבו הפיזי לאחר ששוחרר.

גם הודעתו של אחי המתלונן, אדיק, תומכת בגרסת המתלונן. הגם שמדובר באחיו של המתלונן, ועל כן לכאורה, בעל אינטרס לטובתו, ברור מהודעתו כי הוא מסתייג מהתנהלותו של אחיו ומנוהגו שלא להחזיר חובות, ואף הבין במידה מסויימת את הצעדים שנקטו בעלי החוב נגד אחיו. גם הודעתו מחזקת את טענות המתלונן, כי נעלם והוחזק על ידי בעלי החוב שליחיו של איסטחרוב. כן הוא מתאר כיצד פדה את המתלונן, תוך שהוא משלם כסף ומבטיח כי ישלם עוד בעתיד. גם האח מדווח על פציעות בפני
ו של המתלונן, שן שבורה ופצע בסנטר, כאשר הוחזר מהחטיפה.

דו"ח הבדוקאי - הסנגורים למדים מדו"ח זה על שקרים של המתלונן, ובפרט על כך שבמועד בו טען שהיה חטוף, בעצם היה משוחרר, וכאשר פגש בשוטר, לא התלונן.

אני סבורה כי בדו"ח הבדוקאי יש בראש וראשונה כדי לחזק את מסכת ראיות התביעה, באופן שהוא קושר בין המתלונן לבין משיבים 1 ו-2 ברכב, בניגוד להודעותיהם. יש לציין כי משיב 2 קשר עצמו לרכב זה, מחד, ומאידך כפר בקשר עם המתלונן, ולכן, יש בכך ראיה המחזקת את טענת המתלונן, לפיה נסע עם משיבים 1 ו-2 ברכב .

טעותו של המתלונן ביחס לסוג הרכב, או אפילו ביחס לתאריך, נראות בעיני משניות, ואין בהן לשמוט את הקרקע מתחת לגרסתו, שכן אין משמעות מיוחדת לתאריך זה או אחר בסיפורו של המשיב, ובחלוף חודשיים, טעות של יום, אינה יוצאת דופן. מאידך, אמירתו כי לא הרכיב את עדשות המגע שלו בעת החטיפה, ונוכח טענתו כי קוצר הראיה שלו הוא בדרגה של 9, יש בו כדי להוות כרסום מה בראיות ואתייחס לכך בהמשך.

ט.א
של משיב 1 שנמצאה בזירת האירוע קושרת אותו לאירועים, נוכח הכחשתו כי לא היה שם. מאחר ומדובר במקום שהיה נעול בשרשרת, נוצר קושי להשתיל ראיות, כפי שרומז הסניגור שנעשה בחודשיים שחלפו, ולכן איני רואה בכך שטביעת האצבע שנמצאה על כוס בתוך קופסה, כדי לפגום במשמעות שיש לה, לקשור את משיב 1 לאירוע.

המשיבים אינם מספקים הסבר הגיוני לטענות המתלונן, לגבי לגבי הכרות, אינטראקציות ובאופן כללי מתבצרים בשתיקתם ואינם משתפים פעולה.

יחד עם זאת, העדרם של איכונים, הן של הטלפון של המתלונן והן של הטלפונים של המשיבים לטעמי הוא מחדל חקירה משמעותי, וזאת נוכח טענתו של המתלונן, מול הכחשת המשיבים כי היו במקום.

מעבר לכך מאחר והתלונה הוגשה לאחר חודשיים, קיים משנה חשיבות לביצוע האיכונים כדי לאמת את גרסת כל המעורבים, ובפרט נוכח הטעות שתיתכן בגרסת המתלונן, ביחס ליום בו נחטף.

לא מצאתי במסדרי הזיהוי כרסום שיש בו כדי לבטל את הזיהוי. יחד עם זאת, אני מקבלת את טענות ב"כ המשיבים ביחס לתיאורים חיצוניים, אשר עומדים בניגוד לצורתם של המשיבים, כמו גם הרכב עצמו.

אי בדיקת מצלמות האבטחה ככל שהוא מחדל חקירתי, בנסיבות העניין, לאחר שחלפו חודשיים מיום האירוע, קשה להאמין שימצא עדיין סרט צילום, אם בכלל צולם דבר מה.

ככל שלא סופק למשיבים חומר חקירה, הרי שלאחר שיגישו בקשה בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ וחומר כאמור יסופק להם ויהיה בו כדי לשנות את המארג הראייתי, יוכלו להעלות טענה לעיון מחדש.

לסיכום, כפי שציינתי בתחילת דבריי, קיימת חולשת מה בעוצמת הראיות הן בשל כבישת העדות במשך חודשיים, מה שגרם לקושי בהשגת ראיות שניתן היה להשיגן במועד קרוב לאירועים, הגם שסברתי כי אין בחולשה הזו כדי לשמוט את הקרקע מתחת לתשתית הראייתית. מאחר ומדובר בדרגת חומרה גבוהה ביותר, בהתארגנות של מספר אנשים על מנת לגבות באלימות חוב כספי, תוך חטיפתו של אדם, פציעתו ואיומים על חייו, אני סבורה שבטרם אשקול חלופת מעצר, יש לקבל תסקיר של שירות המבחן לבחינת החלופה. לאחר קבלת התסקיר, אתייחס לחלקו הנטען של כל אחד מהמשיבים בפרשה (מעבר לחזקת
השותפות) ולחולשה הספציפית כלפי כל אחד מהמשיבים, לצורך שקילת חלופת המעצר.

אשר על כן אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינם של המשיבים.
תשומת לב שירות המבחן לפרטי הערבים המוצעים.

לגבי משיב 1 – הגב' אבייב רחל ת"ז 021146094,
והגב' אשורוב נינה ת"ז 311761142, ניתן ליצור קשר במספר 0523462215 – אנדריי איפראימוב, בן דודו של המשיב.
לגבי משיב 2 – הוריי המשיב ואשתו, מר אשורוב אלברט ת"ז 310417555, טלפון 050-3034985, הגב' אשורוב אחסה ת"ז 310417597, טלפון 050-3034987, והגב' אשורוב ורוניקה ת"ז 310764113, טלפון: 054-2250360.

לגבי משיב 3 – מר מרדכייב סולומון ת"ז 314129792, טלפון 050-7704005 הגב' מרדכייב טורונז' ת"ז 314129818, טלפון: 050-5912464. או באמצעות עו"ד דניאל וייס 054-5741974.

המשך דיון ליום 5.5.10, בשעה 12:00.

שירות המבחן יגיש תסקיר מעצר עד לאותו מועד. תשומת לב שירות המבחן לכך שהמשיבים עצורים זמן ניכר, ועל כן אבקש להחיש את הדיון.

המשיבים יובאו על ידי שב"ס.


<#20#>

ניתנה והודעה היום ד' אייר תש"ע, 18/04/2010 במעמד הנוכחים.



טלי חימוביץ
, שופטת










מת בית משפט מחוזי 44956-03/10 מדינת ישראל נ' איליה אשורוב, גורשום אשורוב, אלברט מרדרכייב (פורסם ב-ֽ 18/04/2010)