פסקי דין על יוסי שטרנשוס | פסקי דין על חברת דואר ישראל בע"מ

36123-02/10 סע     25/04/2010




סע 36123-02/10 יוסי שטרנשוס נ' חברת דואר ישראל בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בחיפה



ס"ע 36123-02-10 שטרנשוס נ' חברת דואר ישראל בע"מ






בפני

כב' השופטת
אילת שומרוני-ברנשטיין

נציג עובדים – מר אילן פלטי

נציג מעבידים – יאיר רון


מבקש

יוסי שטרנשוס

ע"י ב"כ עו"ד דן יהלום



נגד


משיבה

חברת דואר ישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ענבל אלטמן ועו"ד מיטל אלקלעי - קרון



החלטה

לפנינו בקשה במסגרתה עותר המבקש כי בית הדין ייתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לפטרו וזאת עד מתן

פסק דין
בתביעה אחרת אשר הגיש המבקש נגד המשיבה בעניין שינוי תפקידו, תביעה המתנהלת בבית דין זה בפני
מותב אחר וממתינה ל

פסק דין
(תיק עב' 3183/07).

ואלה העובדות הצריכות לעניין, כפי שהוכחו לפנינו לכאורה:
1.
המבקש החל את עבודתו במשיבה בחודש ינואר 1993, אז המשיבה עדיין הייתה 'רשות הדואר'.
משנת 2004 עבד המבקש כמנהל סניף מעלות ובמהלך שנת 2007 הועבר לסניף כרמיאל, לתפקיד סגן מנהל, שם עבד נכון למועד הגשת בקשה זו.
2.
הבקשה הנוכחית לצו מניעה היא הבקשה החמישית במספר שהגיש המבקש נגד המשיבה בעניין עבודתו.
שלש מהבקשות הקודמות נדחו ע"י בית הדין ובקשה אחת נמחקה.
3.
כמו כן, מנהל המבקש שני תיקים עיקריים נגד המשיבה. באחד התיקים (עב' 3183/07) עותר המבקש לסעד של השבתו לסניף מעלות. בתיק זה הוגשו סיכומים והתיק ממתין ל

פסק דין
(להלן:" "ההליך האחר").
בתיק השני עותר התובע לסעדים כספיים
והתיק קבוע להוכחות.
4.
ביום 25/8/09 הוזמן המבקש לשימוע בעניין פיטוריו, במכתב מאת מנהל מרחב חיפה והצפון – מר יעקב גרינשטיין. השימוע נקבע לתאריך 3/9/09.
5.
בהזמנה לשימוע צוין כי המשיבה שוקלת את פיטורי המבקש מטעמים של אי התאמה ואי שביעות רצון מתפקודו. מההזמנה עולה כי הסיבה העיקרית לפיטורים היא תפקודו הלקוי של המבקש מזה מספר שנים ובייחוד במהלך השנתיים האחרונות, בהן עבד כסגן מנהל בסניף כרמיאל. בין היתר צוינו איחוריו הקבועים לעבודה - דבר הפוגע בתפקודו השוטף של הסניף, אי ביצוע הוראות והנחיות הממונים ואי קבלת מרות. ההזמנה לשימוע כללה תאור מפורט של הטעמים העומדים מאחורי הפיטורים
תוך ציון
אירועים ומועדים רלוונטיים. כן צורפו להזמנה מסמכים רלוונטיים ובין היתר חוות הדעת שניתנו בעניינו של המבקש.
6.
מעיון במכתב הנלווה להזמנה אשר צורף לבקשת המבקש עולה, כי כאשר מנהל בית הדואר בכרמיאל ביקש למסור את ההזמנה ידנית למבקשת, זה האחרון סרב ודרש כי המכתב יישלח לביתו. במכתב הנלווה נרשם כי המשיבה רואה בחומרה את נסיונותיו להימנע מקבלת הזימון וכי במידה ולא יגיע לשימוע, תראה בו המשיבה כמי שויתר על זכותו זו. לבסוף נשלחה ההזמנה לבא כוחו של המבקש
(נספח א/1 לבקשה).
7.
בתאריך 26/8/09 פנה ב"כ המבקש למשיבה וביקש לדחות את מועד השימוע הקבוע ליום 3/9/09 וזאת לאור הגעתה של בת המבקש לארץ לבדיקות רפואיות, כאשר החל מיום 4/9/09 אמור המבקש לשהות בחופשה. לאור זאת, התבקשה המשיבה לדחות את השימוע למועד שלאחר שובו של המבקש לעבודה. בהמשך לכך,
דחתה המשיבה את השימוע לתאריך 23/9/09 (נספחים ב', ג' לבקשה).
8.
בתאריך 10/9/09 שלח ב"כ המבקש מכתב למר גרינשטיין, מנהל מרחב חיפה והצפון, בו ציין כי הורה למבקש לא להתייצב לשימוע כל עוד מר גרינשטיין נוטל בו חלק
וזאת באשר זה האחרון פועל מתוך נקמנות אישית נגד המבקש.
9.
בתאריך 14/9/09 השיבה ב"כ המשיבה לב"כ המבקש כי הגם שהמשיבה אינה מקבלת את הטענות נגד מר גרינשטיין, הרי שלפנים משורת הדין ייערך השימוע בפני
מר אודי שירוני, מ"מ מנהל מרחב ירושלים והצפון, במקום מר גרינשטיין. כן צוין כי מועד השימוע עומד על כנו – 23/9/09 (נספח ח' לתצהירו של מר שירוני).
10.
כשלשה שבועות לאחר מכן, בתאריך 21/9/09 – יומיים לפני מועד השימוע -
פנה ב"כ המבקש פעם נוספת למשיבה וביקש
לדחות שוב את השימוע. במכתב צוין כי הפעם מתבקשת הדחייה עקב חופשה בה שוהה ב"כ המבקש וכן עקב נסיעתו המתוכננת של ב"כ המבקש לחו"ל ממנה הוא צפוי לשוב רק במחצית חודש נובמבר. משכך, התבקשה דחייה של שלשה חודשים -
כך שהשימוע ייערך בסוף חודש דצמבר (נספח ד' לבקשה).
11.
המשיבה דחתה את הבקשה והבהירה כי
מועד השימוע נותר על
כנו. עם זאת, המבקש לא התייצב לישיבת השימוע שנערכה ביום 23/9/09.
12.
למרות אי התייצבותו של המבקש לישיבת השימוע, הציעה המשיבה למבקש להגיש בכתב את טיעוניו בעניין פיטוריו וזאת עד לתאריך 12/10/09 (נספח ט' לבקשה).
13.
המבקש לא הגיש טיעונים בכתב
אלא שב וביקש כי ייערך שימוע בעל פה בחודש דצמבר.
המשיבה לא נעתרה לבקשה.
14.
בתאריך
20/10/09 התקשר אל המבקש מר שירוני והציע לקיים בכל זאת שימוע בעל פה. מר שירוני ציין בתצהירו כי ביקש לעשות נסיון נוסף לשמיעת המבקש משום שחש כי בטרם יחליט החלטה חשובה כגון פיטורים עליו לשמוע את המועמד לפיטורים .
15.
בתגובה לכך, ביקש המבקש להתייעץ עם עורך דינו. הצדדים היו חלוקים בדבר השאלה אם המבקש חזר למר שירוני בעניין זה אם לאו,
כפי שיפורט בהמשך.
16.
בתאריך 22/12/09 המליץ מר שירוני, בפני
סמנכ"ל משאבי אנוש במשיבה, לפטר את המבקש (נספח י"א לבקשה). בהמלצתו כתב מר שירוני:

"שוכנעתי בחוסר התאמתו של מר שטרנשוס לעבודה בחברת הדואר, חוסר התאמה אשר בא לידי ביטוי בין היתר, בסירובו לבצע מטלות שונות אשר הן חלק מתפקידו, באי מילוי אחר הוראות הממונים עליו במשך תקופה ארוכה מאד. השתכנעתי כי הפגמים בתפקודו הינם חריגים, קיצוניים ומתמשכים
אשר אף גרמו לחבלה בעבודה השוטפת של בית הדואר. כן הובא לידיעתי כי הביקורת הקיימת כלפי התנהגותו של מר שטרנשוס הועברה אליו במישרין בעל פה ובכתב. למרות זאת, ולמרות הידיעה כי בהתנהגותו הוא פוגע בתפקוד השוטף של בית הדואר כרמיאל ובקהל הלקוחות, לא שיפר דרכיו...
חשוב לי לציין כי בחנתי את מכלול הנתונים הרלוונטיים הנוגעים למר שטרנשוס, לרבות את נתוניו האישיים, כגילו והוותק שלו בחברת הדואר. לצערי, התנהגותו ויחסו למקום העבודה בבית הדואר כרמיאל כמו גם חוסר התייחסותו העניינית לטענות שהפנתה החברה אליו במכתב הזימון לשימוע, גברו גם גברו..."

17.
בתאריך 6/1/10 נתן יו"ר הוועד, מר אדמונד שמעון, את הסכמתו לפיטורים (נספח י"ז לתגובה).
18.
אין מחלוקת כי בין התאריכים 4-6/2/10 קיבל המבקש את מכתב הפיטורים אשר נשא תאריך 13/1/10. המשיבה הסבירה כי באשר נודע לה על מותו של אחיו של המבקש בתאריך 13/1/10 היא השהתה את מסירת מכתב הפיטורים
(נספח י"ב לבקשה).
19.
על פי המכתב מועד כניסת הפיטורים לתוקף הוא
3/3/10.
20.
יצוין כי על הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד, מתאריך 14/4/88. בכל הנוגע לפיטורי עובדים נקבע בסעיף 11 להסכם כי פיטורי עובד קבוע יבוצעו אך ורק מסיבה מספקת ולאחר משא ומתן עם נציגות העובדים (נספח י"ד לבקשה).
21.
בתאריך
21/2/10 הגיש המבקש את הבקשה נשואת ענייננו.
22.
בתאריך 2/3/10 נערך דיון בפני
נו בו הסכימו הצדדים, לאור הצעת בית הדין, לפנות להליך גישור וזאת על מנת לנסות לסיים את כל ההליכים המתנהלים ביניהם. כן נקבע סד זמנים בדבר הגשת סיכומים ככל שהליך הגישור לא יצלח. הוסכם כי במהלך התקופה הנדונה ישהה המבקש בחופש על חשבון ימי החופשה הצבורים שלו, ולא יעבוד בפועל.
23.
ביום 28/3/10 התקבלה הודעתה של ב"כ המשיבה לפיה הליך הגישור לא צלח.
אין לבית הדין אלא להצר על כך ובייחוד על רקע ריבוי ההליכים בין הצדדים.



טענות הצדדים:
עיקר טענות המבקש
24.
ההחלטה לפטר את המבקש כל עוד לא ניתן

פסק דין
בהליך האחר המתנהל בין הצדדים באשר להשבתו של המבקש לסניף מעלות - נגועה בחוסר תום לב. החיפזון של המשיבה בקבלת החלטת הפיטורים תומך במסקנה זו. פיטורי המבקש למעשה מייתרים את פסק הדין שיינתן בהליך האחר.
25.
פיטוריו של המבקש נעשו מבלי שנערך לו שימוע. המבקש מעולם לא וויתר על זכותו לשימוע
וכל שביקש הוא להתייצב לשימוע עם בא כוחו תוך קבלת התראה מספקת.
26.
לגבי הטענות של המשיבה נגד תפקודו של המבקש בעבודה – מדובר בטענות שאין להן כל אחיזה במציאות ולכל היותר הן מהוות עילה להעמדת המבקש לדין בפני
בית הדין למשמעת. משכך

, פיטוריו של המבקש בעילה של "אי התאמה" הם בבחינת הליך לא תקין והבחירה בהליך זה היא לא יותר מ"נקמנות לשמה" של מר גרינשטיין נגד המבקש.
27.
מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש בייחוד לנוכח תקופת עבודתו הארוכה.



עיקר טענות המשיבה
28.
העובדה כי המבקש מנהל הליכים משפטיים נגד המשיבה אינה יכולה להטיל מגבלה על הפרורגטיבה של המשיבה לנהל את עסקה ולפטר את המבקש, אם היא רואה צורך בכך.
29.
המשיבה ביקשה לערוך שימוע למבקש אך זה האחרון לא הופיע לשימוע וכן עשה נסיונות רבים
לדחות את ההזדמנויות הרבות שניתנו לו להשמיע את דבריו. מכך עולה כי המבקש וויתר על זכותו לשימוע ועל כן אין באפשרותו להלין כיום על פיטוריו מבלי שנערך לו שימוע.

30.

הליך הפיטורים של המבקש בוצע בתום לב ותוך הסכמה של נציגות העובדים. הפיטורים נבעו מתפקודו הלקוי של המבקש, לאורך שנים. הוא לא ניצל את ההזדמנויות הרבות שניתנו לו לשפר את דרכיו אלא בחר להתעמת עם המשיבה באינספור הליכים משפטיים שרובם נדחו.

31.
התנהלותו של המבקש מבטאת חוסר התאמה בולט כעובד במשיבה ואף אם במעשיו יש פן משמעתי הרי שאין בכך כדי לשנות את העובדה שההחלטה לסיים את העסקתו נעשתה בשל אי התאמה.
32.
המבקש הגיש את בקשתו בשיהוי.
33.
מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה. השארת המבקש במשיבה תפגע בסדרי עבודתה התקינים ולמבקש לא יגרם נזק אשר לא ניתן יהיה לתקנו באמצעות פיצוי כספי.




דיון והכרעה:
סעד זמני
34.
תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984,

אשר
חלה בבית הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 קובעת כדלקמן:
"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי
בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.


(ב)

בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2)

האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".


בפסיקה

[1]
נקבעו התנאים המצטברים למתן סעד זמני כדלקמן:

"שלושה הם התנאים העיקריים הנדרשים לשם מתן הסעד


הזמני


:

א.

על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. למותר לציין כי לצורך מתן סעד זמני
די בראיות לכאורה לצורך הוכחות העובדות השנויות במחלוקת ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה בהליך.
ב.

על בית הדין לבחון האם קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה, היינו: האם בא המבקש ביושר, בניקיון כפיים או שמא העלים עובדות חשובות מידיעת בית הדין והבקשה לוקה בשיהוי.
ג. על בית הדין לשקול את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הצו אם לאו והשוואתם זה לזה".


שיהוי והעדר תצהיר
35.
המבקש לא צירף לבקשתו תצהיר כנדרש על פי דין, אלא צירף תצהיר "בג"צי" אשר אישר באופן לאקוני את העובדות המפורטות בבקשה.
36.
כמו כן, בקשתו של המבקש הוגשה בשיהוי. כבר ביום 4/2/10 הודע למבקש על פיטוריו ובקשתו הוגשה רק ביום 21/2/10, כאשר מועד כניסת הפיטורים לתוקף נקבע ליום 3/3/10. כפי שפורט לעיל, בבואו לשקול אם ליתן סעד זמני, ישקול בית הדין אם הבקשה לוקה בשיהוי. הגם שאנו סבורים כי המבקש לא פעל כפי שנדרש לפעול אלא הגיש בקשה שאינה מלווה בתצהיר ואף השתהה בהגשת בקשתו לבית הדין, על מנת שלמבקש יינתן יומו בבית הדין ובשים לב לכך שתקופת השיהוי אינה ארוכה, נבחן את טענותיו של המבקש לגופו של עניין.


פיטורי המבקש
37.
נפתח ונאמר כי לאחר שבחנו את כתבי הטענות והראיות שהובאו לפנינו הגענו לכלל מסקנה, כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח בשלב לכאורי זה, את זכותו להמשיך לעבוד בנתבעת וכי אין מקום ליתן צו מניעה זמני המבטל את פיטורי המבקש.
38.
מהראיות שהיו בפני
נו התרשמנו, כי לכאורה, בבסיס החלטת הפיטורים עמדו סיבות ענייניות וכי המשיבה פעלה על פי דין ובאורך רוח, הציגה בפני
המבקש את הטעמים לפיטורים ונתנה לו אפשרויות לרוב להציג בפני
ה את תגובתו – הזדמנויות אותן לא השכיל לנצל. לאור כל זאת אנו קובעים כי אין מקום להתערב בהחלטת הפיטורים במסגרת ההליך הזמני שלפנינו
– וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.
זכות השימוע
39.
אין חולק כי זכות השימוע היא זכות יסוד וכי עובד זכאי להזדמנות לדעת מהן הטענות המועלות נגדו ולהגיב עליהן, זאת לאחר שניתנה לו שהות מספקת לשם גיבוש טענותיו ולצורך היוועצות.
יחד עם זאת, מקום בו עובד הוזמן להשמיע את טיעוניו בפני
המעסיק אך סרב לעשות כן – למעשה ויתר בכך על זכות השימוע המוקנית לו והמעסיק יכול לפטרו אף ללא שימוע [2]
.
40.
מהשתלשלות העניינים בתיק שלפנינו עולה, לכאורה, כי המבקש עשה כל שלאל ידו על מנת לדחות את מועד השימוע או לא לקיימו כלל. ונסביר מסקנתנו זו, המושתתת על העובדות שהוכחו לפנינו לכאורה:
40.1.
בקשתו הראשונה של המבקש לדחיית השימוע, עקב הגעת בתו לארץ, נענתה בחיוב ע"י המשיבה ומועד השימוע המקורי נדחה בשלשה שבועות. יצוין כי בשלב זה לא נאמר דבר ע"י המבקש או בא כוחו בדבר נסיעה מתוכננת של ב"כ המבקש לחו"ל או יציאתו לחופשה. עם קבלת המועד הנדחה (23/9/09) לא צוין על ידם כי המבקש או בא כוחו לא יוכלו להגיע למועד זה.
40.2.
בתאריך 10/9/09 שלח ב"כ המבקש למשיבה מכתב ממנו עולה כי הורה למרשו שלא להגיע לשימוע כל עוד מר גרינשטיין נוטל בו חלק. הגם שהמשיבה לא קיבלה את הטענות הכלליות שהעלה נגד מר גרינשטיין, הרי שהמשיבה
נענתה בחיוב אף לבקשה והחליפה את עורך השימוע. חשוב לציין כי גם במסגרת פנייה זו לא צויין שב"כ המבקש לא יוכל להתייצב בשימוע ביום 23/9/09.
40.3.
בתאריך 21/9/09, כיומיים בלבד לפני מועד השימוע, פנה ב"כ המבקש למשיבה וציין כי כרגע הוא מצוי בחופשה וכי לאחר החגים הוא מתעתד לצאת לחו"ל עד מחצית חודש נובמבר. משכך ביקש לדחות את השימוע לסוף דצמבר. למעשה, מדברים אלו עולה שהנסיעה לחו"ל, לאחר החגים, כלל לא היתה אמורה למנוע את עריכת השימוע ביום 23/9/09 (שנקבע למועד שבין ראש השנה ליום כיפור) ולמעשה הסיבה לבקשה לדחות את השימוע היא שהייתו של ב"כ המבקש בחופשה בארץ. נציין, כי סיבה זו אינה מספקת לדחיית השימוע – משום שב"כ המבקש והמבקש ידעו על מועד השימוע מבעוד מועד - אשר נקבע בהמשך לבקשת הדחייה שלהם - ולא התריעו כי ב"כ המבקש מצוי בחופשה באותו זמן.
40.4.
לא זאת אף זאת – בקשה זו אינה סבירה משום שמדובר בדחייה של שלשה חודשים (לאחר שישיבת השימוע כבר נדחתה בשלושה שבועות) – תקופה ארוכה מאד אשר יש בה כדי לשבש את הליכי העבודה התקינים במשיבה ולפגוע בפרורגטיבה שלה לנהל את ענייניה. כך, אף לא ברור מדוע התבקש לערוך את השימוע בסוף דצמבר כאשר ב"כ המבקש שב מחו"ל כבר באמצע נובמבר.
40.5.
מהמסמכים שהוצגו בפני
נו עולה, כי במהלך כל התקופה במהלכה לא נערך השימוע, היו התכתבויות בין משרדו של ב"כ המבקש ובין המשיבה כך שהיה מי שטיפל בענייניו של המבקש מטעם בא כוחו. משכך, אף אם ב"כ המבקש עצמו לא יכל להתייצב בשימוע היה עליו לשלוח עורך דין אחר ממשרדו, ובייחוד לאור העובדה כי השימוע כבר נדחה פעם אחת. כמו כן, יכל המבקש להעזר בעורך דין אחר, משנוכח לדעת כי אין באפשרותו של בא כוחו הנוכחי לייצגו תוך פרק זמן סביר.
40.6.
חרף האמור לעיל, המשיבה אפשרה למבקש להגיש את טיעוניו בכתב אך הוא בחר לא לנצל זכות זו.
40.7.
לא זאת אף זאת, בהמשך צלצל מר שירוני למבקש והציע לו, שוב, להגיע לשימוע בעל פה. למרות שלכאורה היה בכך כדי לענות על דרישתו של המבקש הרי שמשום מה הוא לא נענה לבקשה זו. בעניין זה, איננו מקבלים את טענת המבקש כי לא הצליח להשיג את מר שירוני, לאחר שזה הציע לו לערוך שימוע בעל פה: מהראיות עולה כי ככל שהמבקש או בא כוחו רצו ליצור קשר עם המשיבה או באי כוחה הדבר עלה בידם, והמשיבה השיבה על פניותיהם. כן עולה, לכאורה, כי המשיבה לא ניסתה להתחמק מקיום חובתה לעריכת שימוע, אלא להיפך, ואף על רקע זאת איננו מקבלים את טענת המבקש בעניין זה.
40.8.
נפנה גם למכתב ההזמנה לשימוע
(נספח א/1 לבקשה) ממנו עולה כי כבר בתחילת ההליך סרב המבקש לקבל את הזימון לידיו ודרש כי המכתב יישלח לביתו. מההזמנה לשימוע גם עולה כי אף בעבר נקט המבקש בטקטיקה של הימנעות מבירור עם המעסיק עת שקלו לתת לו נזיפה והוא הוזמן לבירור (נספח א/2 לבקשה, סעיף ד' למכתב).





41.
הרושם העולה מהאמור לעיל הוא כי לכאורה המבקש עשה ככל העולה על דעתו כדי להתחמק מעריכת השימוע, ככל הנראה על מנת לדחות את הדיון בפיטוריו. הגם שהמבקש לא אמר במפורש למשיבה כי הוא מוותר על זכותו לשימוע או כי אין בכוונתו להגיע לשימוע, הרי שבמעשיו המתוארים לעיל גילה המבקש את דעתו כי הוא מסרב לנצל את זכות השימוע שניתנה לו וכי הוא מוותר עליה.
42.
מאידך, המשיבה לכאורה עשתה מעל ומעבר על מנת לאפשר למבקש לנצל את זכות השימוע חרף נסיונותיו המרובים להעמיד מכשולים בפני
עריכת שימוע כדין. כך – המשיבה דחתה את מועד השימוע בשלשה שבועות לאור בקשתו הראשונה של המבקש; החליפה את עורך השימוע, לבקשתו; אפשרה למבקש להגיש טיעונים בכתב, גם לאחר שלא התייצב לשימוע ולבסוף הציעה לו לערוך, בכל זאת, שימוע בעל פה.
43.
לאור השתלשלות העניינים שקדמה לפיטוריו של המבקש, כפי שפורטה לעיל, תמוהה טענתו של זה האחרון כי המשיבה קיבלה את החלטת פיטוריו "בחיפזון" או כי לא נתנה לו התראה מספקת לעריכת השימוע.
44.
בהערת אגב נציין, כי אילו המבקש היה מעלה בפני
נו טענה כלשהי שאילו היה טוען אותה בשימוע, אזי קיים סיכוי שהמשיבה היתה מבטלת את פיטוריו ונותנת לו הזדמנות נוספת – אזי היינו שוקלים האם יש מקום להחזיר את המבקש למשיבה על מנת שתערוך לו שימוע, ואולם לא הועלה בפני
נו כל טענה כזו.
התייחסות לטענות נוספות שנטענו על ידי המבקש לענין פיטוריו
45.
התרשמנו, כי לכאורה, פיטוריו של המבקש בוצעו לאחר עריכת בדיקות עם גורמים שונים במשיבה ובין היתר ממוניו של המבקש, בחינת חוות הדעת בעניינו וכל חומר רלוונטי אחר וההחלטה בדבר פיטוריו התקבלה רק לאחר שכל אלו נשקלו בכובד ראש (ראה המלצת מר שירוני בדבר הפיטורים – נספח י"א לבקשה).
46.
הסכמת הוועד

- לא זו אף זו, הוועד נתן את הסכמתו לפיטורי המבקש.
המבקש אינו חולק על כך כי מר אדמונד שמעון, אשר נתן את הסכמתו לפיטורים – הוא יו"ר הוועד המרחבי הנוכחי, אם כי טען שבהסתדרות מתקיים בירור לגבי מעמדו זה של מר שמעון. מכאן שאין מחלוקת כי נכון למועד הפיטורים מר שמעון היה יו"ר הוועד כך שלצורך ההליך הזמני שלפנינו אנו קובעים כי לא נפל פגם בהסכמת הוועד לפיטורים.

47.
ההליכים הנוספים שהמבקש מנהל בבתי הדין

- מטענות המבקש ולנוכח הסעד לו עתר – מתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לפטר את המבקש
עד מתן

פסק דין
בתביעה אחרת שהגיש
נגדה
– עולה כי המבקש סבור שכל עוד הוא מנהל הליכים משפטיים נגד המשיבה הרי שהוא "חסין" מפני פיטורים.
48.
סברה זו אין לה על מה שתסמוך. ניהול הליכים משפטיים אין בהם כדי להעניק למבקש 'חסינות' מפני פיטורים וכשרותם של פיטורים, גם אם בוצעו בזמן שמנוהלים הליכים משפטיים בין הצדדים, ייבחנו לגופם על פי ההלכה והדין.
49.
עוד ייאמר כי הגם שפיטוריו של המבקש מייתרים לכאורה את הסעד לו הוא עותר בהליך האחר (צו קבוע להשבתו לסניף מעלות לאחר שבקשתו לסעד זמני נדחתה) הרי שעדיין אין בכך כדי להעניק לו חסינות מפני פיטורים בשל ניהול הליך משפטי כפי שאין הדבר מתיר לו לנהוג במקום העבודה בניגוד להוראות הממונים ולנהלים, בשל אותו הליך משפטי, שאחרת תיווצר תוצאה אבסורדית.
50.
מעל הצורך נציין כי הגם שלא התרשמנו בענייננו שההליכים המשפטיים האחרים הם שעמדו מאחורי הפיטורים הרי שלא ניתן להתעלם מכך שניהול הליכים מרובים נגד מעסיק, כאשר אף אחת מהבקשות שהגיש המבקש לא התקבלה, יכול ויעכירו את היחסים ויקשו על קיום יחסים תקינים.

51.
פיטורי משמעת

- המבקש לא הוכיח בענייננו בשלב זה, כי מדובר בפיטורים מטעמי משמעת ולא בשל אי התאמה וכי הדרך הנכונה היתה לפתוח נגדו בהליכים בבית הדין למשמעת. סעיף 11(ו) להסכם הקיבוצי קובע כי פיטורים מסיבות משמעתיות יבוצעו על פי הוראות חוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ח – 1965. יחד עם זאת התרשמנו כי במקרה שלפנינו, לכאורה, אין המדובר במקרה מובהק של עבירות משמעתיות,
כי מעשיו של המבקש אכן מצביעים על אי התאמה לעבודה וכי זו היתה הסיבה האמיתית שעמדה מאחורי פיטוריו. בשלב לכאורי זה לא התרשמנו כי המשיבה פיטרה את המבקש בשל עילה זו בשל נסיון להתחמק מהפרוצדורה במקרה של פיטורים משמעתיים. כן יש ליתן את הדעת לכך כי משוויתר המבקש על הליך השימוע הרי שהוא נמנע מהעלאת הטענה בזמן אמת בפני
הגורמים המחליטים, ואף מסיבה זו איננו מקבלים טענה זו.
52.
חלות התקשי"ר

- בהתייחס לטענות המבקש לגבי סמכות לפטר עובד לפי התקשי"ר – מאחר וההסכם הקיבוצי משנת 1988 מסדיר באופן ספציפי את נושא פיטורי עובדים מטעמים של חוסר התאמה, הרי שהוראות התקשי"ר לא חלות על הצדדים בענייננו.
53.
לסיכום

- לאור האמור לעיל, אנו קובעים, כי לכאורה,
פיטורי המבקש ללא עריכת שימוע
אינם בבחינת פגם בפיטורים וזאת לאור סירובו של המבקש להתייצב לשימוע. כן אנו קובעים כי פיטוריו של המבקש בעת שמתקיים הליך משפטי אחר בין הצדדים אינם בבחינת פיטורים שלא בתום לב.
54.
עוד יצויין כי דרך המלך בבית הדין לעבודה היא פסיקת פיצויים ולא השבה לעבודה ורק בנסיבות מיוחדות יאכפו יחסי עובד-מעביד[3]
. מהעובדות שתוארו לעיל עולה לכאורה כי אין ענייננו נופל לגדר אותם מקרים יוצאי דופן המצדיקים השבה לעבודה.


מאזן הנוחות
55.
גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, באשר אם יינתן הסעד הזמני ייכפה עליה מצב אשר יש בו פוטנציאל גבוה לפגיעה בתפקוד תקין שלה.
אנו סבורים כי נזק אפשרי זה עולה על הנזק האפשרי שיגרם למבקש אם לא יינתן הצו הזמני, חרף תקופת העבודה הארוכה בה עבד במשיבה. זאת, בין היתר, בשים לב להתנהלות המשיבה בכל הנוגע לפיטורי המבקש, תוך מתן שורה של הזדמנויות למבקש, אותן לא השכיל לנצל.


סיכום
56.
לאור האמור לעיל, לא שוכנענו, לכאורה, כי למבקש קיימת עילת תביעה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו ועל כן אנו דוחים את בקשתו לסעד זמני.

57.
המבקש יישא בהוצאות המשיבים בגין הבקשה בסך של 4,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.
58.
הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום ממועד קבלת החלטה זו.

ניתנה היום,
יא אייר תש"ע, 25 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.




אילן פלטי


יאיר רון


נציג עובדים

נציג מעבידים

אילת שומרוני-ברנשטיין
, שופטת






[1]


דב"ע
98/ 3-77
ג'אסר אבו עראר-המועצה המקומית ערערה , עבודה ארצי לא(2), 149, מתאריך 21/5/98.

[2]
דב" נז/3-89 עבדאללה טריף נ' המועצה המקומית ג'וליס , מתאריך 23/7/97; ע"ע 231/99 אורי חייק נ' שירות התעסוקה, מתאריך 29/5/01.

[3]
בש"א (ארצי) 205/07 אוניברסיטת תל אביב נ' רבקה אלישע, מתאריך 27/2/08.







סע בית דין אזורי לעבודה 36123-02/10 יוסי שטרנשוס נ' חברת דואר ישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/04/2010)