פסקי דין על יוסף נאיף נעאמנה | פסקי דין על סעיד יוסף נסאר | פסקי דין על מוחמד יוסף סח | פסקי דין על אחמד יוסף סח ואח' |

952/08 א     25/04/2010




א 952/08 יוסף נאיף נעאמנה נ' סעיד יוסף נסאר, מוחמד יוסף סח, אחמד יוסף סח ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה

א' 952/08
יוסף נאיף נעאמנה
נ' סעיד יוסף נסאר
ואח'



25.4.2010




לפני השופט י' כהן







יוסף נאיף נעאמנה



ע"י ב"כ עו"ד באסם להואני

התובע


נגד



1. סעיד יוסף נסאר
2. מוחמד יוסף סח
3. אחמד יוסף סח
4. עדנאן יוסף סח
5. סעיד יוסף סח



ע"י ב"כ עו"ד חסן עלי נסאר


הנתבעים


פסק דין

א. ההליך

1.
בתאריך 10.5.1979 נכרת חוזה בין התובע וקרובי משפחתו, מן הצד האחד, והנתבעים, מן הצד השני, ולפיו מכרו התובע וקרוביו לנתבעים את זכויותיהם במקרקעין הידועים כחלקות 30 ו- 41 בגוש 19372 (להלן - "המקרקעין").


לטענת התובע, הנתבעים לא שילמו לו את התמורה עבור זכויותיו במקרקעין (1/12 חלקים), ועל כן בתביעתו שלפני עותר התובע להצהיר על בטלות הסכם המכר מתאריך 10.5.1979, ככל שהוא מתייחס לזכויותיו שלו במקרקעין הנזכרים.


עוד עותר התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו דמי שימוש ראויים בסך 30,000 ₪, החל מתאריך 10.5.1979 ואילך.


ב. הסכם המכר

2.
ההסכם שנכרת בתאריך 10.5.1979 התייחס ל- 10/12 חלקים במקרקעין בלבד, אשר היו בבעלות אם התובע (עטריה - 6/12), אחיו (סלים 1/12) ושתי אחיותיו (לוטפיה וסלימה - ביחד - 2/12) והתובע (1/12). אחות התובע, פאטמה, שבבעלותה 1/12 חלקים לא חתמה על החוזה בתאריך 10.5.1979. החוזה אף לא התייחס לחלקו של האח מוחמד שנפטר, ובבעלותו רשומים 1/12 חלקים.


3.
מספר ימים לאחר כריתת החוזה, בתאריך 18.5.1979, חתמה האחות פאטמה על יפוי כוח בלתי חוזר לטובת הנתבעים (נספח ג' לתצהיר עדותו הראשית של התובע, ותרגומו סומן כמוצג ת/2). לפי יפוי הכוח מכרה האחות פאטמה את חלקה במקרקעין, ובכך צרפה את חלקה (1/12) לחלקים שכבר נמכרו לפי החוזה (10/12), כך שבסה"כ רכשו הנתבעים 11/12 חלקים במקרקעין. אף ההצהרה שנמסרה לשלטונות מיסוי המקרקעין התייחסה ל- 11/12 חלקים. עובדה זאת אף עולה ממכתב שכתב הנתבע מס' 1 בתאריך 1.10.2007 (מוצג ת/3) והנתבעים אף מודים בה בכתב ההגנה.

4.
בחוזה נקבע, כי התמורה עבור המקרקעין תהיה בסכום של 15,000 ל"י לדונם, ואכן בחוזה נרשם המחיר 131,062.5 ל"י, המשקף את התמורה עבור 10/12 חלקים במקרקעין. ואולם, במועד כריתת החוזה, חלקו של התובע היה מעוקל, ועל כן הוסכם בין הצדדים, שהתמורה עבור חלקו תשולם רק לאחר הסרת העיקול (וראה סעיף 7 לחוזה). עוד הוסכם, שאם התובע לא יצליח להסיר את העיקול על חלקו, ההסכם בנוגע לחלקו יבוטל, ובהתאם לכך אף תעודכן התמורה שהנתבעים התחייבו לשלם.


עם זאת, הוסכם שההחזקה במקרקעין, כולל חלקו של התובע, תימסר לנתבעים במעמד חתימת החוזה.

ג. טענות הצדדים

5.
אין מחלוקת, כי רק בחודש יולי 2003 עלה בידי התובע להסיר את העיקול שהיה רשום על חלקו במקרקעין, ואז פנה אל הנתבעים, וביקש כי ישלמו לו את התמורה המגיעה לו עבור חלקו. הנתבעים דחו את דרישתו של התובע. לטענת התובע, מכיוון שבאותה עת היה נתון במצב קשה, ומסוכסך עם משפחתו, ונאלץ לעבור ולהתגורר בישוב אחר, דבר שגרם לאובדן מסמכיו, לא יכול היה להגיש תביעה לביטול החוזה.


מכל מקום, לטענת התובע, עד לעצם היום הזה לא קיבל תשלום עבור חלקו במקרקעין, ועל כן עותר הוא לכך שהחוזה שנכרת עם הנתבעים, ככל שהוא מתייחס לזכויותיו של התובע במקרקעין, יבוטל, והנתבעים ישלמו לו דמי שימוש ראויים עבור השימוש שעשו בחלקו במקרקעין במשך השנים בהן השתמשו במקרקעין מבלי ששילמו לו את התמורה עבור זכויותיו.


6.
הנתבעים מכחישים את תביעת התובע, ולטענתם שילמו לתובע את כל המגיע לו עבור המקרקעין שרכשו ממנו. לטענת הנתבעים, ההצהרה שנמסרה לשלטונות מיסוי המקרקעין מוכיחה את טענתם, כי שילמו לתובע ולבני משפחתו את כל התמורה שהיו חייבים לשלם עבור הזכויות שרכשו.


ד. דיון

7.
השאלה המרכזית בה יש להכריע היא השאלה, האם הנתבעים שילמו לתובע את התמורה עבור חלקו במקרקעין אם לאו.


8.
במהלך המשפט העידו לפני שני עדים בלבד, והם התובע מחד גיסא והנתבע מס' 1 מאידך גיסא.


9.
התובע בעדותו עשה עלי רושם אמין ביותר ועדותו הראשית (שניתנה בתצהיר ת/1) לא נסתרה בחקירתו הנגדית. התובע אישר כי קיבל מהנתבעים את התמורה המוסכמת עבור כל בני משפחתו שמכרו זכויותיהם לנתבעים (עבור 10/12 חלקים), אך חזר ואמר, כי התמורה שקיבל מאת הנתבעים לא כללה את התמורה עבור זכויותיו שלו, שבאותה עת היו מעוקלות (1/12 חלקים).


10.
מהנתבעים היה מצופה כי יוכיחו ששילמו לתובע את התמורה עבור חלקו, וראיה שכזו לא באה מצדם.


הנתבעים סומכים את טענתם כי שילמו לתובע את התמורה המוסכמת, גם עבור חלקו שלו, על ההצהרות שנמסרו לשלטונות מיסוי מקרקעין.
אמנם, טופס ההצהרה (מוצג נ/2), אשר הוגש לשלטונות מיסוי המקרקעין, מתייחס ל- 11/12 חלקים במקרקעין. ואולם, הנני סבור, כי לא ניתן ללמוד על פירעון התמורה המוסכמת מתוך טופס זה.


טופס ההצהרה לשלטונות מיסוי המקרקעין נוקב בתמורה שהנתבעים התחייבו לשלם לתובע וליתר בני משפחתו עבור 11/12 חלקים שרכשו מהם על פי החוזה. ואולם, התמורה הנקובה בטופס ההצהרה אינה ראיה על כך שהתמורה שולמה בפועל. כל שיש בטופס ההצהרה, הן הצהרות של הצדדים על פרטי העסקה, ובכלל זה הצהרתם על התמורה שהנתבעים התחייבו לשלם על פי החוזה.


11.
הגם שדי לי בעדותו של התובע, שעשתה עלי רושם אמין, מצאתי חיזוק לעדותו בהתכתבות שהוחלפה בין הנתבע מס' 1 ובא כוח התובע.

בתאריך 1.10.2007 השיב הנתבע מס' 1 במכתב לפניית בא כוח התובע (מוצג ת/3), ובמכתבו דחה את טענות התובע, כי לא שולמה לו התמורה עבור חלקו במקרקעין. ימים ספורים לאחר מכן, שלח הנתבע מס' 1 לבא כוח התובע פתק נוסף (מוצג ת/4), ובו ביקש לתקן את האמור במכתבו, וכך כתב:

"בהמשך למכתבי מיום 1.10.2007 מבקש תיקון קטן.

כתוב כי התשלומים התחילו בנובמבר 79. לפי הקבלות אצלי התשלומים התחילו ביוני 79.

נא לתקן.
(-) "


מהפתק עולה, כי יש בידי הנתבע קבלות על תשלומים שביצע, ואם יש בידו כאלה, ניתן לברר מתוכן האם הנתבעים שילמו את התמורה המלאה עבור הזכויות שרכשו. ואולם, קבלות שכאלה לא הוגשו, ולדברי הנתבע מס' 1, הקבלות אינן מתייחסות לתשלומים ששולמו לתובע ולבני משפחתו עבור הזכויות במקרקעין, אלא לתשלומי המסים שבוצעו.


מתקשה אני לקבל טענת הנתבע מס' 1, כי הקבלות שבידו (שכאמור לא הוצגו), מתייחסות לתשלומי המסים. הטעם לקושי טמון בכך, שההצהרות לשלטונות מיסוי המקרקעין (מוצג נ/2) נחתמו על ידי הצדדים בתאריך 25.6.1979. התאריך מלמד שההצהרות הוגשו לקראת סוף חודש יוני 1979, וספק רב בעיני אם מנהל מיסוי המקרקעין הפיק את הודעת השומה בתוך זמן כה קצר, שאיפשר לנתבעים לקבל את הודעות השומה ולבצע את התשלום עוד בחודש יוני 1979 עצמו.

12.
בסופו של יום מתברר, שהנתבעים רכשו 10/12 חלקים במקרקעין לפי החוזה מיום 10.5.1979, ואין אף מחלוקת על כך שהנתבעים שילמו לידיו של התובע את התמורה עבור 10/12 חלקים במקרקעין. ואולם, לאחר כריתת החוזה רכשו הנתבעים חלק נוסף, הוא חלקה של האחות פאטמה, כך שבסה"כ הנתבעים רכשו 11/12 חלקים במקרקעין, בה בשעה ששילמו רק עבור 10/12 חלקים במקרקעין. התמורה עבור 1/12 חלקים, הם למעשה זכויותיו של התובע במקרקעין, לא שולמה, שכן הוסכם בין הצדדים שהתשלום לא יבוצע אלא לאחר שהתובע יסיר את העיקול שהוטל. העיקול הוסר בשנת 2003, ולא באה בפני
כל ראיה המלמדת על כך שלאחר מועד זה הנתבעים שילמו לתובע את התשלום שהגיע לו.

13.
מכיוון שהנני מעדיף את עדותו של התובע על פני עדות הנתבע מס' 1, הנני קובע, כי הנתבעים לא שילמו לתובע את התמורה עבור חלקו שלו במקרקעין (דהיינו, התמורה עבור 1/12 חלקים במקרקעין), והתובע היה זכאי לבטל את החוזה, ככל שהביטול התייחס לזכויותיו שלו.

14.
הצדדים התייחסו להסכם שכירות שנכרת ביניהם, והנוגע למקרקעין אחרים. הסכם השכירות, המתייחס למקרקעין אחרים, אינו רלבנטי למחלוקת שלפני.

15.
כאמור, התובע טען שיש לחייב את הנתבעים לשלם לו דמי שימוש ראויים עבור המקרקעין. ואולם, תביעה לדמי שימוש יש להוכיח בראיות קבילות, ואין די בכך שהתובע זורק סכום לחלל האוויר, ומבקש כי הנתבעים יחויבו לשלמו לו.


התובע בעדותו מסר, כי דמי השכירות המקובלים הם 200 ₪ לדונם לשנה. אם אחשב את דמי השימוש על פי סכום זה, ובהתחשב בכך שזכויותיו של התובע במקרקעין משקפות שטח של 873.75 מ"ר, כי אז הסכום שהתובע טוען לו בכתב התביעה רחוק מרחק רב מהסכום עליו העיד.


על כן, הנני סבור שדמי השימוש לא הוכחו כראוי, ובעניין זה אין אני סבור שדי בעדותו של התובע כדי להוכיח את הסכום. על כן, הנני דוחה תביעת התובע לדמי שימוש ראויים.

ה. סוף דבר

16.
אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)
הנני מצהיר, כי הסכם המכר שנכרת בין הצדדים בתאריך 10.5.1979, בטל ככל שהוא מתייחס לזכויותיו של התובע במקרקעין (1/12 חלקים). על כן, הזכויות הרשומות על שם התובע (יוסף נאיף נעאמנה
ת"ז 2107026) תשארנה רשומות על שמו, ואין להעבירן לשם הנתבעים. במידה ויתברר שזכויות התובע כבר נרשמו על שם הנתבעים, כי אז יש להחזיר את המצב לקדמותו ולרשום על שם התובע 1/12 חלקים במקרקעין (חלקות 30 ו- 41 בגוש 19372), אשר ייגרעו מהנתבעים.

(ב)
הנני דוחה תביעת התובע לחיוב הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים.

(ג)
הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את כל הוצאות המשפט שנגרמו לו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך כל הוצאה והוצאה. כמו כן הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק.

ניתן היום,
י"א באייר, תש"ע, 25.4.2010, בהעדר הצדדים.








א בית משפט מחוזי 952/08 יוסף נאיף נעאמנה נ' סעיד יוסף נסאר, מוחמד יוסף סח, אחמד יוסף סח ואח' (פורסם ב-ֽ 25/04/2010)