פסקי דין על יעקב עקירב | פסקי דין על אחים י.נ.י. עקירב ייצור | פסקי דין על עדנה קסטל | פסקי דין על ע.נ.קסטל ביטוח | פסקי דין על כלל חברה לביטוח -ת"א |

171410/09 א     22/04/2010




א 171410/09 יעקב עקירב, אחים י.נ.י. עקירב ייצור בע"מ נ' עדנה קסטל, ע.נ.קסטל ביטוח בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



22 אפריל 2010

ת"א 171410-09 עקירב נ' קסטל ואח'






בפני

כב' השופטת
יעל הניג


תובעים

1. יעקב עקירב
2. אחים י.נ.י. עקירב ייצור בע"מ
ע"י עו"ד עמירם


נגד

נתבעים

1.עדנה קסטל
2.ע.נ.קסטל ביטוח בע"מ
ע"י עו"ד יקולב

3.כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א
– תביעה נדחתה



פסק דין

תביעה לפיצוי בסך 196,400 ₪ בגין רשלנות נטענת של סוכנת ביטוח.

רקע
1. התובעים היו בעלים של משאית וולוו מ.ר. 80-866-15 שנת ייצור 2002 [להלן – "המשאית"]. בשנים שקדמו לאירועי התביעה, ביטחו התובעים נכסים שונים, פרטיים ועסקיים דרך ובאמצעות הנתבעת 1 והסוכנות נתבעת 2 [להלן יכונו – "הסוכנת"]. אף המשאית בוטחה בביטוח חובה ומקיף בשנים 2005 ו – 2006 באמצעות הסוכנת ואצל כלל חברה לביטוח בע"מ [להלן – "כלל"].

2. המשאית בוטחה בדרך זו גם בשנת 2007 אך בביטוח חובה בלבד. אשר לביטוח מקיף [לענייננו – "הביטוח"], דרשה כלל מהתובעים פרמיה שנתית של 10,000 ₪. דרישה זו הועברה לתובעים באמצעות הסוכנת. לכך לא הסכימו התובעים. הם סיפרו לסוכנת שסוכן אחר הציע להם כיסוי ביטוחי זהה אצל כלל תמורת פרמיה מופחתת ואין כעת כבר חולק כי מדובר בסך של 4,700 ₪ [להלן – "פרמיה מופחתת"]. אותו סוכן אחר היה מוכר לסוכנת שכן באמצעותו ביטחו בשנה הקודמת שלושה רכבי איסוזו חדשים, בתנאים מיטביים בהם לא יכולה הייתה הסוכנת להתחרות.

3. הסוכנת הבטיחה לתובעים לפנות לכלל ולבדוק את פשר הפערים בין הפרמיות. מכאן נחלקות הגרסאות כפי שיפורט בהמשך.

4. ואולם אין חולק כי כלל לא כיסתה את המשאית בביטוח מקיף. עוד אין חולק כי התובעים לא שילמו לכלל או למבטחת אחרת פרמיה כלשהי עבור ביטוח מקיף ועל כן – המשאית לא בוטחה בביטוח מקיף.

5. בין ה -
21.12.07 ל – 22.12.07 נגנבה המשאית. התובעים אומדים את שוויה כסכום התביעה.

6. התובעים דרשו מהסוכנת ומכלל לפצותם בגין הגניבה ולאור סירובם הגישו את תביעתם שלפני. לימים נדחתה בהסכמה התביעה נגד כלל ונותרה לבירור התביעה נגד הסוכנת.

7. לאור הסכמה דיונית, העידו ונחקרו התובע והסוכנת בלבד וב"כ הצדדים סיכמו בעל פה.

המחלוקת
8. המחלוקת ממוקדת ועובדתית: האם הבטיחה הסוכנת לתובעים או יצרה כלפיהם מצג שווא לפיו המשאית מבוטחת בביטוח מקיף אצל כלל.

העדויות
9. התובע והסוכנת מסכימים כי עובר למועד חידוש הביטוח סמוך לינואר 2007, הציג התובע או אשתו לסוכנת את פרטי הצעתו של הסוכן האחר לרבות הפרמיה המופחתת. התובע העיד כי הסוכנת ביקשה ממנו להמשיך ולבטח באמצעותה והיא תדאג שכלל תגבה ממנו את הפרמיה המופחתת [עמ' 5].

הסוכנת העידה לעומתו כי אמרה באותה שיחה כי תבדוק אצל כלל האם היא יכולה לקבל פרמיה מופחתת עבור התובעים, כמו הסוכן האחר, כי אין לדבריה הפליה בין סוכנים [עמ' 6].

10. התובע העיד כי לאחר השיחה לא שמע מהסוכנת דבר עד לשיחתם הבאה בחודש מאי 2007. הסוכנת העידה לעומתו כי כן הודיעה לתובעים כעבור מספר ימים מהשיחה בינואר 2007, כי כלל מסרבת להפחית להם את הפרמיה בכל מקרה ובאמצעות כל סוכן או סוכנת, והיא עומדת על תשלום 10,000 ₪ משום שהם "לקוח הפסדי", משום שלשיטתה הפעילו את הביטוח פעמיים
בשנתיים הקודמות.


לדבריה אמר לה התובע לאחר מכן שהוא לוקח מבתו שכר דירה והוא לא ישלם פרמיה מעל ל – 4,700 ₪ [עמ' 6 למטה]. לדבריה מסרה את סירובה של כלל להפחית את הפרמיה מפורשות לאשת התובע, טלפונית [עמ' 8].

11. הן התובע והן הסוכנת מסכימים כי לאחר השיחה ביניהם בינואר 2007, לא שמעו התובעים דבר מכלל ולא קיבלו ממנה פוליסה או דרישת תשלום או מכתב ביטול.

12. התובע טוען כי
הדבר היה שגרתי ובהתאם לשיטת העבודה שלהם עם הסוכנת: התובע העיד כי כלל כיסתה אותם תמיד בביטוחים מקיפים החל מינואר של שנת הביטוח כאשר הפרמיות היו נגבות בצורה מרוכזת על ידי הסוכנת 4 – 5 חודשים לאחר מכן ואזי גם היו מקבלים את הפוליסות, זאת להבדיל מביטוחי חובה ששולמו והוצאו לאלתר [עמ' 6].

13. הסוכנת העידה כי בראשית שנת הביטוח הייתה מעבירה הצעות התובעים אל כלל,
זו הייתה מנפיקה פוליסות כבר באותה עת ודורשת תשלומי הפרמיות. משלא שולמו הפרמיות תוך 60 יום, הייתה כלל מוציאה לתובעים מכתבי ביטול. או אז, הייתה הסוכנת מגיעה למשרדי התובעים ומקיימת ישיבה מרוכזת על כל הרכבים המבוטחים, על כל הפוליסות, בודקת את התאמתן להצעות שהעבירו התובעים וגובה את הפרמיות.

14. יוצא אם כך, כי תשלום מאוחר של פרמיות היה שגרתי אצל התובעים והם ידעו כי בכל זאת הם מכוסים ביטוחית. אך גם במסגרת "שגרה" זו, שניתן לתהות על הגיונה, לא העיד התובע על כיסוי ביטוחי מקום בו לא שולמה פרמיה כלל ועיקר, לא במוקדם ולא במאוחר.

15. התובעים לא ביטחו את המשאית באמצעות הסוכן האחר ולא שילמו פרמיה כלשהי למבטחת כלשהי. התובע העיד כי בפגישתו עם הסוכנת במאי 2007 "נשאר פתוח הנושא של המשאית, לא שילמתי פרמיה. עדנה אמרה לי תשאיר את זה לטיפולי, אתה מבוטח אל תדאג, אני נכנסת עם זה למנכ"ל של חב' הביטוח כדי להראות לו שיש הצעה זולה יותר של סוכן אחר ושהיא תסיים את זה. יצאתי מאצלה בידיעה שהיא הבטיחה לי שאין לי מה לדאוג ואני מבוטח. לאחר מכן לא שמעתי מעדנה כלום, לא שילמתי פרמיה, אני יודע שאני בהתחשבנות איתה ותמיד יש התחשבנות פתוחה אפילו שנה אחרי זה" [עמ' 5]. לאחר מכן העיד כי יומיים לאחר השיחה במאי 2007, הלכה הסוכנת למנכ"ל כלל שסירב להוזיל את הפרמיה, אך הסוכנת לא הודיעה לתובעים על כך [עמ' 7].

16. הסוכנת מכחישה כי נושא המשאית בכלל עלה בפגישה בחודש מאי 2007. היא העידה כי בפגישה זו, שנערכה במשרד התובעים, סידרה את כל חומר הביטוחים, תייקה אותו עבורם ו"המשאית לא הייתה בחומר". כמו כן לא פנו אליה התובעים בבקשה להוציא להם פוליסה משועבדת של המשאית לטובת הבנק כפי שנעשה בשנה הקודמת [עמ' 7].

ממצאים עובדתיים
17. נטל ההוכחה מוטל על התובעים מתחילת המשפט עוד סופו. נטל זה לא קל הוא בפרט כשמדובר בגרסה מול גרסה כמו במקרה שלפני.

18. יאמר כבר עתה: עדות התובע לא הרשימה אותי כדי ביסוס ממצאים עליה. ב"כ התובעים פתח את סיכומיו בהשוואה בין האמור בכתב ההגנה לאמור בעדות הסוכנת. ניתן היה לבצע השוואה דומה בין כתב התביעה לבין עדות התובע. למשל, התובע לא פירט בכתב התביעה את הפגישה השנייה הנטענת על ידו, ממאי 2007.
הוא לא פירט את מה שאמר בעדותו, כי נכון לפגישת מאי 2007, ידע הוא עצמו שנושא המשאית נשאר "פתוח" כהגדרתו ושהתובעים לא שילמו פרמיית ביטוח. אך אינני נזקקת לכך.

19. התובע עצמו מודה כי נושא הסוכן האחר והפרמיה המופחתת עלו עוד בינואר 2007. באותו מועד לפי "שגרת העבודה" בין התובעים לסוכנת, היה עליה בעצם להביא בפני
כלל את הצעת התובעים, קרי, בפרמיה מופחתת. לו הייתה כלל נענית להצעה זו, הייתה מוציאה לתובעים פוליסה. נכון שעל פי השגרה, התובעים היו נמנעים מלשלם את הפוליסה עד שיתקבלו בידיהם מכתבי ביטול מכלל, אך למצער היו יודעים כי הוצאה פוליסה. פוליסה כזו לא הוצאה בכלל והתובעים לא מחו על כך. בכך יש להחליש עד מאוד את טענתם כי לא ידעו כי מאמצי הסוכנת אצל כלל לא עלו יפה. "שתיקתם" והימנעותם מהתקשרות עם כלל דרך הסוכן האחר או בכלל, או עם כל מבטחת אחרת, יש בה כדי ללמד שהם העדיפו להניח לנושא ולהסתפק מטעמיהם, בביטוח חובה בלבד.

20. התובע נשאל על ידי בית המשפט מדוע לשיטתו הייתה צריכה הסוכנת להיכנס למנכ"ל כלל, אם היא אמרה לתובע, לשיטתו, שממילא המשאית כבר מבוטחת בכלל ובאמצעותה. התובע חזר על גרסתו אך לא סיפק פתרון לקושיה.

21. שבתי ועיינתי בעדויות התובע והסוכנת. לא מצאתי כל הגיון בגרסת התובע לפיה בחודש מאי 2007, שב ועלה נושא הביטוח של המשאית. התובע המציא לסוכנת את פרטי הצעתו של הסוכן האחר בראשית ינואר 2007, לאחר מכן יש הגיון בכך שמיד פנתה הסוכנת, ולו מטעמי תחרות עסקית, אל כלל בבירור "הפליה" כביכול בינה לבין הסוכן האחר, היא קיבלה תשובה מיידית ואין כל סיבה להסיק שנמנעה מהעברתה כבר באותה עת אל התובעים. וכך אני קובעת. ומאחר שהתשובה השלילית של כלל כבר הייתה ידועה לתובעים בינואר 2007, לא הייתה כל סיבה הגיונית לשוב ולהעלות את הנושא במאי 2007. זאת ועוד, הסוכנת ודאי קיבלה "דירבון" בבירוריה מול כלל, שוב מסיבות של תחרות עסקית, אך מרגע שהתברר לה כי גם הסוכן האחר אינו יכול למכור לתובעים פוליסה בפרמיה זולה יותר, לא סביר שיהיה לה ולו מניע לכאורי להטעותם.

22. אשר לטענות התובעים באשר להצעת הסוכן האחר שכביכול נמסרה להם ב"מסמך" והם מסרו אותו לסוכנת שלא החזירה להם אותו. אין חולק כי הייתה הצעה של סוכן אחר [אם כי לא ברור האם הביאה בחשבון את עמדת כלל כי הם בגדר "לקוח הפסדי"] בין שנערכה במסמך נפרד ובין שנכתבה בכתב יד ועל ידי מן דהוא על גבי הצעת הפוליסה שמסרה הסוכנת לתובעים [עדותה בעמ' 6]. עוד אין חולק כי הצעת הסוכן האחר, כפי שהודעה לסוכנת, הייתה זולה בהרבה מהצעתה שלה ולכן גם הזדרזה לבדוק עם כלל את הדבר. העדים, הן התובע והן הסוכנת, התייחסו אל מהות ההצעה ולא אל צורתה. ממילא אין לדבר השלכה ראייתית כלשהי.

23. התובעים לא הוכיחו כי הסוכנת נמנעה מלהודיעם מפורשות, כטענתם, על דחיית הצעתם על ידי כלל. התובעים טוענים כי לא הייתה להם בעיה לבטח באמצעות סוכן אחר וכי ניתן היה לבצע את הדבר באמצעות שיחת טלפון אחת. מדוע אם כן לא עשו זאת כשנוכחו לדעת בכל אותם חודשים מינואר ועד מאי 2007, שכלל לא מוציאה להם פוליסה ואף לא גובה מהם פרמיה? התובעים טוענים כי אין הגיון בהותרת המשאית ללא ביטוח מקיף. אך הסוכנת העידה כי התובע אמר לה שהוא גובה שכר דירה אף מבתו, עצמו ובשרו. עוד העידה כי התובעים הם "לקוח הפסדי" מבחינת כלל. ייתכן, ואיני נדרשת לקבוע ממצאים בעניין, כי התובעים בחרו להסתפק, מסיבותיהם שלהם, בביטוח חובה למשאית במקום לשלם פרמיה יקרה של 10,000 ₪ עבור ביטוח מקיף.

24. התובעים טענו כי היקף הפרמיות של תיק הביטוח שלהם באמצעות הסוכנת הגיע ל – 105,000 ₪ [סיכומים, עמ' 13]. עוד טענו לקיומם של יחסי אמון על רקע קרבת משפחה. על אף שהדבר לא הוכח, אני מוכנה לקבל זאת כהנחה. יחד עם זאת, אין בכך כדי לבטל את האפשרות שהתובעים מסיבותיהם החליטו שלא לשלם את הפרמיה היקרה [לשיטתם] על המשאית ולהסתפק בביטוח חובה בלבד.

25. התובעים טענו כי מתכונת עבודתה של הסוכנת לא הייתה שגרתית וכי רק לאחר שהתקבלו התראות על ביטול הביטוח מכלל, לאחר אי תשלום פרמיות, דאגה לגבות את הפרמיות מהתובעים. דומני ש"הפוסל במומו פוסל" ובמילים אחרות, מי שהחזיק את הכיסוי הביטוחי "על הקצה" הם התובעים עצמם, שחדלו במודעות ברורה באי תשלום פרמיות, נהנו מכיסוי ביטוחי והמתינו עד "הדקה ה – 90" לשלם את הפרמיה, טרם יבוטלו הביטוחים. יותר משיש בכך להעיד על עבודת הסוכנת, יש בכך להעיד על נכונות התובעים לקחת סיכונים. טענה זו, בלשון המעטה, אינה מחזקת כלל ועיקר את טענות התובעים.

26. ולסיכום יש לשוב ולהדגיש: גם ב"שגרת עבודה" כזו שנהגה בין התובעים לבין הסוכנת וכלל, לא היה בעבר מצב בו לא שולמו פרמיות בכלל, לא הוצאו פוליסות בכלל ובכל זאת ניתן כיסוי ביטוחי. התובעים נטלו סיכונים ומכל מקום הם לא הוכיחו כי הסוכנת הטעתה אותם בכל עת או כי יצרה ולו במחדל, מצג לפיו הם יכולים היו לסבור ולו באופן סובייקטיבי, כי המשאית מבוטחת בביטוח מקיף. אין לתובעים אלא להלין על עצמם.

סוף דבר
התביעה נדחית. התובעים ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות הסוכנת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ + המע"מ החל.



ניתן היום,
ח' אייר תש"ע, 22 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 171410/09 יעקב עקירב, אחים י.נ.י. עקירב ייצור בע"מ נ' עדנה קסטל, ע.נ.קסטל ביטוח בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א (פורסם ב-ֽ 22/04/2010)