פסקי דין על עדנה אדה דודין | פסקי דין על עז' המנוחה עליזה בונה ז"ל | פסקי דין על רון אהרון בונה ואח' | פסקי דין על אנדריאה (אנדי) פסי | פסקי דין על יעקב פסי |

3747/07 א     22/04/2010




א 3747/07 עדנה אדה דודין, עז' המנוחה עליזה בונה ז"ל, רון אהרון בונה ואח' נ' אנדריאה (אנדי) פסי, יעקב פסי








בית משפט השלום בכפר סבא



22 אפריל 2010

ת"א 3747-07 עדנה אדה דודין
ואח'
נ' אנדריאה אנדי פסי ואח'







בפני

כב' השופטת
ניצה מימון שעשוע


התובעים

1
.
עדנה אדה דודין

2
.
עז' המנוחה עליזה בונה ז"ל

3
.
רון אהרון בונה

4
.
יורם שמואל בונה
ע"י ב"כ עו"ד יוסף הדס


נגד


נתבעים

1. אנדריאה (אנדי) פסי
ע"י ב"כ עו"ד ישי שריד
2. יעקב פסי
ע"י ב"כ עוה"ד לוי טילר ושות'




פסק דין



בפני
תביעה שעילתה עוולת הרשלנות לגבי אש – הדלקת נר בדירה מושכרת, ברח' רש"י 6 הוד השרון (להלן: הדירה) שגרמה להתלקחות הדירה ולנזק רב.

התובעים הם בעלי הדירה, שהשכירו אותה לנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) בהתאם להסכם שכירות מיום 1.6.03 (להלן: ההסכם). הנתבע 2 (להלן: הנתבע) הינו הגרוש של הנתבעת ומי שערב לחיוביה הכספיים כלפי התובעים בהתאם להסכם. אירוע פרוץ השריפה התרחש ביום 22.4.06, לאחר תום תקופת ההסכם המקורי, אשר הוארך בהסכמת הצדדים לשנה נוספת, לפי האופציה שהוקנתה לנתבעת, ובסוף תקופת האופציה - הוארך לשנה נוספת, באותם תנאים, בהתאם לנספח להסכם מיום 30.5.05 (להלן: תקופת ההארכה).

המחלוקות שבין הצדדים הן כלהלן:

א.
האם התרשלותה של הנתבעת היא שגרמה לפרוץ השריפה בדירה ולנזק הרב שנגרם, או שמא היה זה מקרה ביש שלא ניתן היה לחזותו מראש, ואין במעשיה או מחדליה של הנתבעת משום רשלנות כלשהי.
ב.
האם חלה ערבותו של הנתבע לחיובי הנתבעת כלפי התובעים גם בתקופת ההארכה, או שמא פקעה ערבותו בתום התקופה המקורית של ההסכם.
ג.
האם עוולו התובעים כלפי הנתבעת בכך שלא ביטחו את הדירה כנגד סיכוני אש, בניגוד להתחייבותם היסודית כלפיה בהסכם, והאם נגרם לנתבעת נזק בשל הפרה זו.
ד.
האם הוכיחו התובעים את היקף הנזק שנגרם לדירה כתוצאה מהשריפה.

להלן אדון במחלוקות כסדרן.

א.
שאלת הרשלנות

סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע:

"חובת הראיה ברשלנות לגבי אש
בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה." (ההדגשות לעיל ולהלן – שלי, נ.מ.ש.).

בהתאם לתצהיר הנתבעת, אין מחלוקת שהנזק נגרם ע"י אש שהבעירה הנתבעת. הנתבעת מאשרת כי הדליקה נרות בחדר השינה (למטרת יצירת אוירה) והעמידה אחד מהם על שידה, בסמוך לחלון פתוח (מרחק של מטר מהחלון), כשעל החלון תלוי וילון. לגרסת הנתבעת, משב רוח חזק ופתאומי בחריץ הצר של החלון הפתוח גרם לכך שהאש אחזה בוילון והוא התלקח, ולמרות מאמציה המידיים של התובעת – שעל פי הנטען היתה בפתח החדר – בסיוע בן זוגה ששהה עמה בדירה, לכבות את האש באמצעות שפיכת מים, התפשטה האש ללא שליטה. התובעת ובן זוגה נאלצו לברוח מהדירה, תוך שהזהירו את דיירי הדירות האחרות בבניין בדבר פרוץ השריפה, והוזעקו מכבי האש. השניים נפגעו משאיפת עשן ופונו לקבלת טיפול רפואי בבי"ח. בעת שהגיעו מכבי האש לדירה, מצאו כי "חדר השינה נשרף כמעט כליל ונגרם נזקי שריפה ופיח לכל הבית".

הנתבעת הכחישה את הטענה, כי בעת שפרצה הדליקה היא שהתה עם בן זוגה בחדר האמבטיה (או במקום אחר בדירה), כך שהנר הדולק בחדר השינה הושאר ללא כל השגחה ליד החלון הפתוח, והאש כבר הספיקה להתפשט בטרם הבחינו במתרחש ע"י הריח השרוף שהחל להתפשט בחלל הדירה. הנתבעת הכחישה כי שוחחה עם נציג התובעים עובר להגעת האמבולנס וטענה כי לא פגשה בו באותו מועד ומכל מקום היתה בהלם ולא שוחחה עם איש אלא רק לאחר שחזרה מביה"ח.

פרט לעדות הנתבעת, לא הובא כל עד אחר שיש לו ידיעה מכלי ראשון על נסיבות פרוץ השריפה. בן זוגה דאז של הנתבעת לא הוזמן למתן עדות, מבלי שניתן הסבר סביר לכך.

מטעם התובעים העיד מר גיורא רוזנבאום (להלן: גיורא) קרוב משפחה ובעל החברה היזמית שבנתה את הבניין, אשר טיפל עבורם בהשכרת נכסיהם. לפי עדותו, הוא מתגורר בסמוך, הוזעק למקום ע"י אחד מהדיירים אחרי פרוץ השריפה, הגיע בעת שמכבי האש היו בדירה, פגש את הנתבעת (בטרם הגיע האמבולנס) ושמע מפיה כי בעת פרוץ השריפה שהתה במקלחת עם בן זוגה. מטעם התובעים הוגש גם דו"ח מכבי האש, בו מצוטטים דברים "לפי עדות הדיירים" (סעיף 5), מהם עולה לכאורה כי הנתבעת לא שהתה בחדר השינה בעת שהאש החלה להתפשט אלא הריחה ריח שרוף ורק אז נכנסה לחדר השינה והבחינה באש האוחזת בוילון. אלא, שלא ברור אם הדברים הללו נרשמו מפי הנתבעת עצמה, או שמא מפי דיירים אחרים ששמעו את השתלשלות המקרה מפיה או מפי בן זוגה. לא ניתן לייחס לדברים משקל ראייתי ממשי, כאשר מכבי האש שהשתתפו בכיבוי וערכו את הדו"ח, או מי מהשכנים שהיה עד לאירוע, לא הובאו לעדות.

עדותו של גיורא ביחס לחילופי הדברים עם הנתבעת לגבי נסיבות פרוץ השריפה, מיד עם הגעתו למקום ובטרם בוא האמבולנס, היתה מהימנה עלי יותר מעדות הנתבעת בנקודה זו. עם זאת, אין מדובר בעד נייטרלי וספק אם זכרונו משקף במדוייק את דברי הנתבעת.

מכל מקום, עדות הנתבעת הינה עדות יחידה של בעלת דין שיש לה עניין בתוצאות המשפט, ואין בה כדי להרים את נטל הראיה לשלילת ההתרשלות שגרמה להתפשטות האש, נטל המוטל על כתפיה בהתאם לסעיף 39 לפקודת הנזיקין.

גרסת הנתבעת, לפיה החלון היה פתוח רק "פתח צר", הנר הדולק היה מרוחק במטר מהוילון, משב הרוח היה "חזק ופתאומי", היא עמדה "בפתח חדר השינה", ופעלה באופן מיידי לשפיכת מים על הוילון המתלקח, אך ללא הועיל – נראית לי כתיאור מלאכותי ומגמתי של הסיטואציה, תיאור שנועד להציג את האירוע כ"מקרי ובלתי נמנע". חדר שינה על רהיטיו איננו בבחינת ערימת זרדים רוויים בנוזל בעירה, הנדלקים כהרף עין, ואף אין טענה כי החדר היה מחופה כולו בוילונות או בטפטים מחומר המתלקח בקלות. הדעת נותנת, איפוא, כי נדרש פרק זמן מינימלי של מספר דקות בהן אחזה האש בוילון והוא בער ללא השגחה והתערבות, עד שהאש התפשטה אל רהיטי החדר ותכולתו.

הוכח, כי למרות פעולות הכיבוי שנקטו הנתבעת ובן זוגה, האש התפשטה בדירה באופן שלפי הצעת מחיר שהתקבלה מקבלן שיפוצים מטעם הנתבעת והועברה על ידה לתובעים, הוערך תיקון הנזק בכ-85,000 ש"ח + מע"מ, ופירוט הנזקים כולל את דלתות חדר השינה, הקירות ותקרת הגבס, ריצוף החדר, ארון הקיר, מערכת החשמל והתקשורת, וכן הקרמיקה והאסלה בחדר האמבטיה, דלתות חדר הילדים והממ"ד וצביעה כללית של החדרים הללו, החלפת נקודות חשמל ותקשורת בהם, ואף נזקי פיח למטבח ולסלון.

אל מול קלישותה של גרסת הנתבעת, סביר יותר התרחיש כי החלון היה פתוח, הנר היה סמוך מאד לחלון ולוילון, משב הרוח לא היה "פתאומי" אלא תאם את מזג האויר ששרר באותו ערב אביב, כך שניתן היה לצפותו מראש, והנתבעת ו/או בן זוגה לא היו בחדר לפחות פרק זמן של מספר דקות, עד שהבחינו בדליקה עקב התפשטות העשן והריח השרוף בחלל הבית.

לפיכך אני קובעת כי הנתבעת לא הצליחה להרים את הנטל לשלילת חזקת הרשלנות, המונח על כתפיה לפי סעיף 39 לפקודה, ועל כן המסקנה היא כי התרשלות הנתבעת בהשגחה על הנר הדולק סמוך לחלון פתוח ווילון, היא שגרמה להתפשטות השריפה.

ב.
תחולת ערבותו של הנתבע על תקופת ההארכה

שלומית כהן (להלן: שלומית), מזכירתו של גיורא, טיפלה עבור התובעים בהשכרת דירותיהם, לרבות עריכת ההסכם עם הנתבעת והארכתו מעת לעת.

שלומית העידה, כי שימשה כעוזרתה האישית של התובעת 1 וסייעה לה בהשכרת הדירות בבניין, ואף התגוררה בעצמה בשכירות באחת הדירות בעת השריפה.

לגבי ההסכם המקורי עם הנתבעת, מסרה שלומית בתצהירה כי הנתבעים פנו אליה במאי 2003 והציגו עצמם כגרושים המעוניינים לשכור את הדירה למגורי הנתבעת והילדים המשותפים. לדבריה, למרות שהנתבע לא התכוון להתגורר בדירה, הוא היה מי שניהל את המו"מ מטעם הנתבעת, בהציגו עצמו כרואה חשבון, והוא אף שילם את דמי השכירות וחתם כערב לחיובי הנתבעת לפי ההסכם. לאחר תום תקופת השכירות המקורית, היה זה הנתבע שסיכם עם שלומית על הארכת ההסכם לשנה נוספת באותם תנאים לאחר תום תקופת האופציה. בהתאם לכתב הארכת השכירות, שנוסח כנספח להסכם, הוסכם כי "כל תנאי ההסכם הנ"ל... וכל הערבויות על פיו ימשיכו לחול גם בתקופת השכירות המוארכת ע"פי נספח זה". שלומית העידה, כי הנספח הנ"ל (תורף מודפס שפרטיו מולאו על ידה) הונח על ידה בתיבת הדואר של הנתבעת לצורך חתימתה וצירוף השיקים הדחויים לתשלום דמי השכירות, ואולם מי ששלח אליה בחזרה את הנספח החתום, בצירוף השיקים, היה הנתבע. להוכחת גרסתה, הציגה שלומית את מכתב הלוואי שהליט הנתבע (בכתב ידו על גבי נייר מכתבים שלו) לנספח הארכת ההסכם, החתום ע"י הנתבעת, שזו לשונו: "לכב' שלומית, מצורפות 12 המחאות על סך 800$ כ"א עבור שכ"ד של אנדי פסי לשנת 2005/6. כמו כן מצורפת המחאת הפרשי שכ"ד ש.ק. (שנה קודמת – נ.מ.ש.). בברכה, יעקב פסי
". כל השיקים המצורפים למכתב הינם בחתימתו של הנתבע ומשוכים מחשבון משותף לנתבעים. שלומית העידה, כאמור, כי קיבלה את מכתב הלוואי והשיקים בדואר, במצורף לנספח הארכת ההסכם. כמו כן העידה, כי הנתבעת לא היתה חותמת על מסמך משפטי כלשהו ללא בדיקתו ואישורו של הנתבע.

בחקירתה הנגדית נשאלה שלומית כיצד היא יכולה לזכור אם הנספח החתום והשיקים הגיעו אליה ביחד (מהנתבע) או בנפרד (ההסכם מהנתבעת והשיקים מהנתבע), שהרי טיפלה לאורך שנים בהשכרתן של דירות רבות של התובעים ומדובר בפרט טכני ולא מהותי. היא השיבה, כי נהוג היה כי הדיירים מעבירים את הסכם ההארכה החתום יחד עם השיקים. בניגוד לנטען בתצהירה, אמרה בחקירתה הנגדית כי בעת המו"מ לחתימת ההסכם המקורי לא היה הנתבע מעורב כלל, אלא הנתבעת בלבד, ורק בקשר להארכת ההסכם לשנת השכירות השלישית, שוחח עמה הנתבע טלפונית.

מנגד, העיד הנתבע כי הסכים לערוב לחיובי הנתבעת מכח ההסכם המקורי (כולל תקופת האופציה) עד יום 30.5.05, אך לא התבקש ולא הסכים לערוב מעבר לכך. הנתבע העיד כי לא היה לו קשר ישיר עם התובעים או מי מטעמם במהלך המו"מ ואך הסכים לבקשת הנתבעת לשמש כערב ונכח במעמד חתימת ההסכם המקורי (עליו הוא חתום כערב). הוא אישר כי הוא שהעביר לנציגת התובעים שיקים בחתימתו לתשלום דמי השכירות, לאורך כל התקופה, בהתאם לסיכומים הכספיים בינו לבין גרושתו. לגרסתו, נודע לו מהנתבעת כי לאחר תום תקופת האופציה נחתם הסכם חדש בינה לבין התובעים, הסכם עליו אינו חתום ולא נתבקש לשמש כערב לו, אף לא הביע נכונות כזו בכתב או בע"פ. הוא הכחיש מעורבות במו"מ כלשהו מטעם הנתבעת עם התובעים או נציגיהם. הנתבע הכחיש כי מכתב הלוואי והשיקים בחתימתו נשלחו על ידו לשלומית במצורף להסכם הארכת השכירות, ואמר כי אין קשר בין הדברים. את סכומי השיקים למד מפי הנתבעת, שאמרה לו כי דמי השכירות נשארו כמו בשנה שעברה. הנתבע נשאל ישירות אם הבין שבשנת השכירות השלישית בוטלה דרישת הערבות, והשיב בצורה מתחמקת – "בחוזה החדש לא היה, אני לא ידעתי מזה. היא ישבה בדירה ואני מניח שישבה תחת הסכם. אני רק שלחתי את השיקים".

הנתבעת העידה כי נספח הארכת השכירות נחתם על ידה והוחזר לשלומית ללא מעורבות הנתבע, אך הנתבע היה מיודע על כך וידע כי עליו להעביר את השיקים של דמי השכירות לשלומית. כשנשאלה הנתבעת כיצד ידע הנתבע אלו סכומים לרשום בשיקים, השיבה: "אני לא התעסקתי בזה, זה ג'קי. זה דברים שאני פחות נכנסת אליהם, ג'קי מנהל אותם בשבילי. כשעשינו את הסכם שכר הדירה הגענו איתם להסכם שאם אני ממשיכה, באיזה תנאים זה יהיה.

בניתוח והערכת העדויות הסותרות, איני יכולה לקבוע, בהסתמך על זכרונה של שלומית, כי הנספח החתום ע"י הנתבעת הוחזר לשלומית במצורף לשיקים ולמכתב הלוואי של הנתבע, שכן לא סביר שביכולתה לזכור פרט טכני זה לגבי חידוש הסכם שכירות אחד מני רבים שארע שנים לפני חתימת תצהירה. בנוסף, העדר כל התייחסות במכתב הלוואי לכך שמוחזר במצורף גם הנספח החתום, שהינו מסמך מהותי, אומר דרשני, לנוכח ההתרשמות מהיותו של הנתבע רו"ח האמון על דיוק בתכתובת מסוג זה. יתכן באותה מידה לפחות, שהנספח החתום הועבר ע"י הנתבעת ישירות לשלומית, המתגוררת באותו בניין, ואילו השיקים נשלחו בדואר ע"י הנתבע, לבקשת הנתבעת וביודעין על חתימת נספח ההארכה.

עם זאת, התרשמותי הברורה היא כי הנתבע היה מעורב ומיודע לגבי הפן המשפטי והפיננסי של שכירת הדירה ע"י הנתבעת, לאורך כל התקופה, וכי מעבר לתשלום שכה"ד ולחתימת הערבות לחיוביה של הנתבעת כשוכרת, הנתבע היה גם מי שהנתבעת התייעצה עמו וסמכה על בקיאותו בעניינים משפטיים ופיננסיים, כרואה חשבון, הגבוהה בהרבה מזו שלה, ועל כן עדכנה אותו בכל צעד מצעדיה, מראש ולא לאחר מעשה.

שוכנעתי, כי מעורבותו של הנתבע בהליך הארכת הסכם השכירות לא הסתכמה במשלוח השיקים בדואר לשלומית אלא כללה שיחות מקדימות עם הנתבעת ועם שלומית לגבי ההארכה, מכוחן היה מודע לכל תנאי הנספח להסכם, שהינו קצר וברור, והקובע במפורש כי כל תנאי ההסכם לרבות הערבויות שנחתמו על פיו, ימשיכו לחול גם בתקופת ההארכה. לפיכך, ידע הנתבע כי גם הערבות עליה חתם תמשיך לחול בתקופת ההארכה והסכים לכך, הסכמה שהתבטאה במשלוח השיקים על ידו מטעם הנתבעת.

בנוסף, לא הוכח כל שינוי במערכת היחסים בין הנתבע לנתבעת, שיש בו לתמוך בטענה כי הנתבע כבר לא היה מוכן לערוב לנתבעת בשנת השכירות שלישית, בניגוד לנכונותו המוכחת בשנתיים הראשונות.

לפיכך אני קובעת כי שוכנעתי שהנתבע היה מיודע לכך שהתובעים והנתבעת הסכימו להאריך את ההסכם על כל תנאיו, לרבות הערבות עליה חתם, וכי בהתנהגותו האקטיבית גילה הסכמה להארכת ההסכם, לרבות הארכת הערבות.

ג. הפרת ההסכם ע"י התובעים ע"י אי עריכת ביטוח לדירה, ונפקותה

בהסכם השכירות, נכלל פרק שכותרתו "ביטוח המושכר", ובו הצהירו והתחייבו הצדדים כדלקמן:

"8. ביטוח המושכר
8.1 מבנה המושכר על ציודו (...) מבוטח ע"י המשכיר ועל חשבונו, והשוכר מתחייב להודיע מיד למשכיר על כל מקרה של ארוע נזק אם כתוצאה מפריצה, שריפה או פגעי טבע וזאת במהלך תקופת השכירות. אין בהודעה זו כדי לפטור את השוכר מאחריותו לשמירת המושכר על פי הסכם זה.
8.2 בכל מקרה שלא תבוא הודעה כנ"ל, יהא השוכר אחראי לכל נזק שיגרם למבנה המושכר או הציוד שבו כמפורט בהסכם זה.
8.3 השוכר רשאי לבטח את תכולת הדירה האישית שלו ובכל מקרה לא תהא למשכיר כל אחריות לנזקים לתכולת הדירה השייכת לשוכר."

סעיף 13.5 להסכם קובע כי הוראות סעיף 8 הן מעיקרי ההסכם וכי הפרתו תחשב להפרה יסודית של ההסכם.

אין חולק, כי בפועל לא ביטחו התובעים את הדירה.

התובעים טוענים, כי עריכת הביטוח או אי עריכתו הוא עניינם-הם, פרק 8 נועד רק להבטיח כי הנתבעת תודיע לתובעים מיידית על ארוע הנזק כדי שהתובעים יוכלו לממש את פוליסת הביטוח במקרה המתאים, ואין לנתבעת זכות להסתמך על המצג של קיום ביטוח לדירה. זאת, משום שבכל מקרה שהנזק ארע כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת, ממילא יש לחברת הביטוח זכות לחזור אליה בתביעת שיבוב, לאחר שפיצתה את התובעים, כך שמצבה של הנתבעת לא השתנה לרעה כתוצאה מאי קיומו של ביטוח. הנתבעים לא ביקשו לראות את הפוליסה ולבדוק אם יש בה סעיף שיבוב או לא, כך שלא היו זכאים להסתמך על פוליסה "היפותטית" המחריגה זכות שיבוב כלפי השוכר.

הנתבעת טוענת, כי באי עריכת הביטוח והפרת התחייבותם בהסכם, עוולו התובעים כלפיה, בכך שהסתמכה על כך שקיים ביטוח לדירה ולא ערכה ביטוח מטעמה-היא, כפי שנהגה לעשות בדירות אחרות ששכרה קודם ואחרי כן. אלמלא הצהירו התובעים והתחייבו לערוך ביטוח, כפי שצוטט לעיל, היתה דואגת לעריכת ביטוח לדירה, שיכסה אותה כשוכרת. הנתבעת הציגה פוליסת ביטוח שערכה (יחד עם הנתבע) לדירה בבעלותם בהוד השרון בה התגוררו לפני שעברה לדירה נשוא התביעה, וכן פוליסה שערכה, כשוכרת, לדירה בה התגוררה לאחר מכן.

לטענתה, כל אדם סביר יכול להבין מקריאת פרק 8 להסכם, כי הביטוח שעורכים התובעים מכסה גם אותה כשוכרת, דהיינו: שהמבטחת אינה רשאית לחזור אליה בתביעת שיבוב גם אם מקרה הביטוח שבגינו פיצתה את התובעים נובע מרשלנותה. זאת ניתן ללמוד מהעובדה, שסעיף 8.1 מתייחס לחובתה כשוכרת להודיע מיידית על מקרה הביטוח, וסעיף 8.2 קובע שאם לא כן תהיה אחראית לנזק שנגרם. מכך יש להבין, לשיטתה, שאם היא מודיעה לתובעים על מקרה הביטוח, כך שבאפשרותם לפנות למבטחת ולהפעיל את הביטוח, היא פטורה מאחריות כספית, בשל קיומו של הביטוח. מסקנה זו מתחזקת, לשיטת הנתבעת, מקריאתו של סעיף 8.3 המתייחס לעריכת ביטוח לתכולת הדירה (השייכת לנתבעת) ע"י הנתבעת, כאשר מתוך ההן ניתן ללמוד את הלאו – היינו, שאין כל צורך והגיון שהנתבעת תערוך ביטוח מטעמה לדירה, מעבר לביטוח שעורכים התובעים. עוד טוענת הנתבעת, כי מאחר שהתובעים (ע"י בא כוחם) הם שניסחו את ההסכם, הרי בכל מקרה של ספק לגבי פרשנותו, יחול הכלל של פירוש לרעת המנסח.

הנתבע העיד, כי נכח במעמד חתימת ההסכם והיה מודע לפרק הביטוח, הבין כאדם מן הישוב ש"מבחינתי לא ראיתי כל סיבה שכאשר בעל הדירה מצהיר במפורש שיש ביטוח, מדוע הוא מצהיר הצהרה כזאת אלא אם להגיד לי שאני מבוטח ואני לא צריך לבטח. אחרת המחשבה הטבעית היתה לא להוסיף. או שאני אחראי לבטח על חשבוני".

הצדדים הציגו חוות דעת מומחים לגבי פוליסות ביטוח המבנים הנהוגות בשוק:

התובעים הציגו חוות דעת מומחה של סוכן הביטוח משה בהט, ולפיה בפוליסות סטנדרטיות של ביטוח מבנים קיים סעיף שיבוב/תחלוף לפיו זכאית המבטחת, לאחר תשלום תגמולי הביטוח, להכנס לנעליו של המבוטח ולתבוע את האחראי לנזק. לדבריו, בדרך השגרה נוהגות חברות ביטוח לתבוע צדדי ג' האחראים לנזקי שריפה. ויתור על זכות השיבוב, לבקשת המבוטח, מייקרת מאד את הפוליסה. בחקירתו הנגדית, חזר בו מהטענה כי החרגת זכות השיבוב כלפי השוכר מייקרת את הפוליסה בהרבה, ואמר כי יש חברות ביטוח שדורשות תוספת פרמיה בגין ההחרגה ויש כאלה שלא. הוא אישר כי ערך בעצמו פוליסות בהן הוחרגה זכות השיבוב כלפי השוכר.

כמו כן ציין מר בהט, כי מבחינה עקרונית המבוטח אינו חייב להפעיל את הפוליסה אלא יכול לתבוע את המזיק, משיקולים שונים (כגון השתתפות עצמית, ייקור הפרמיות בעתיד).

הנתבע הציג חוות דעת מומחה של סוכן הביטוח מיקי ברוכשטיין, שהתייחסה לפוליסות הביטוח הנהוגות ביחס לדירות מושכרות, בהקשר של זכות החזרה אל השוכר במקרה של רשלנות מצידו. לדבריו, בעוד שבפוליסות ביטוח מבנים יש למבטחת זכות תחלוף כללית כנגד צדדי ג' אשר המבוטח היה זכאי לתבוע אותם בגין מקרה הביטוח, הרי שביחס לדירות מושכרות, נהוג כי כדי לתת מענה ביטוחי הן למשכיר והן לשוכר, המשכיר רוכש פוליסה המחריגה את סעיף התחלוף/שיבוב ביחס לשוכר. פוליסות כאלה נערכות על דרך השגרה, ובדרך כלל, החרגה זו אינה כרוכה בתשלום פרמיה נוספת. כך הוא מצהיר כי נהוג לעשות הן באופן כללי והן בסוכנות הביטוח שבבעלותו. לדבריו, ההחרגה נעשית לפעמים לבקשת השוכר מהמשכיר, לעתים מכח ההסכם ביניהם ובדרך כלל נעשית על ידי סוכנות הביטוח שלו גם ללא בקשה מפורשת. הוא לא נתקל בדרישה של פרמיה גבוהה יותר עקב החרגה זו.

הנתבעת הציגה חוות דעת של סוכן הביטוח שלה, מר אריק סלע, שתוכנה היה זהה לתוכן חוות דעתו של מר ברוכשטיין.

מסקנתי משמיעת עדויות שלושת סוכני הביטוח היא כי קיימות בשוק ביטוחי המבנים הן פוליסות המחריגות את זכות השיבוב כלפי השוכר והן כאלה שלא, והדבר תלוי בעיקר במודעות המבוטח, או סוכן הביטוח, לצורך בהחרגה זו, ולאו דווקא בתוספת פרמיה עבור ההחרגה.

מאחר ובפועל פוליסת ביטוח מבנים, כזו או אחרת, כלל לא נערכה ע"י התובעים, השאלה היא, מה היתה הנתבעת – כשוכרת סבירה –
יכולה
להבין מהפרק בהסכם המתייחס להצהרה על עריכת הביטוח ע"י התובעים, והאם השוכר הסביר היה מבין ממנו שיש ביטוח המכסה גם אותו, לרבות במקרי רשלנות מצידו.

דעתי היא, כי שילוב שלושת הסעיפים 8.1, 8.2 ו-8.3 משמיע לשוכר הסביר, כי הביטוח שערכו התובעים לדירה מכסה את הנזק גם אם נגרם כתוצאה מרשלנות השוכר, באופן שלא תחול עלות כספית על השוכר, בכפוף להודעה מיידית מצד השוכר על מקרה הביטוח, ואין צורך בעריכת ביטוח נוסף למבנה (להבדיל מהתכולה) ע"י השוכר עצמו כדי להגן על עצמו מפני תביעה מצד המשכיר או תביעת שיבוב של המבטחת. כך בפרט, כאשר היה ידוע לנתבעים כי התובעים הינם בעלי נכסים רבים המוצעים להשכרה וענייני השכירות מטופלים באופן מקצועי ע"י עו"ד ומיופי כח מטעמם.

מדובר בסעיף עיקרי של ההסכם, כפי שהוצהר ע"י הצדדים, והתובעים אינם יכולים לראות בהצהרתם והתחייבותם בפרק הביטוח משום הכרזה בעלמא, הנתונה לשיקול דעתם. מדובר בהצהרה מחייבת, המנוסחת באופן ששוכר סביר, שאינו אמון על דקויות סעיפי השיבוב וההחרגה בפוליסות, עשוי להסתמך עליה באופן שיראה עצמו פטור מעריכת ביטוח לדירה מטעמו-הוא. התרשמתי, כי לנתבעים – שפעלו בעצה אחת בכל הנוגע להתקשרות עם התובעים בהסכם השכירות – היתה מודעות לצורך בעריכת ביטוח למבנה הדירה, ואלמלא הצהרת התובעים בהסכם, היו דואגים לעריכת ביטוח מטעם הנתבעת.

התובעים הפרו את התחייבותם היסודית כלפי הנתבעת לעריכת הביטוח ובכך גרמו לה את הנזק שהיה עליהם לצפות, כמשכירים סבירים, שייגרם לה, דהיינו: שהיא תימנע מעריכת ביטוח מטעמה לדירה. אמנם, האפשרות ההיפותטית כי התובעים היו עורכים ביטוח שאינו מחריג את השוכר, או שהיו מחליטים שלא להפעיל את הפוליסה אלא לתבוע את הנתבעת, היא אפשרות קיימת, אך בצידה קיימת – כחלופה היפותטית שוות ערך לפחות – האפשרות כי הפוליסה היתה מחריגה את השוכר, וכי התובעים היו מפעילים את הפוליסה, כפי שעושה כל אדם סביר שיש לו ביטוח מבנים ודירתו ניזוקה משמעותית עקב שריפה. מכאן, שאילו קיימו התובעים את התחייבותם היסודית בהסכם, היתה קיימת סבירות של 50% לפחות כי הנתבעת לא היתה נושאת בנזקי השריפה, גם אם נגרמה ברשלנותה. הפרת ההתחייבות ע"י התובעים שללה מהנתבעת את הכיסוי הביטוחי המובטח בהסכם, ואת הסיכוי (המוערך על ידי ב-50%) לחסות תחת כנפי הפוליסה המובטחת.

לפיכך אני קובעת שהתובעים גרמו לנתבעת לנזק ששיעורו מחצית מסכום נזקי השריפה, סכום שהיא זכאית לקזז מהפיצוי, ועל כן היא חייבת לפצותם במחצית הנזק בלבד.

ד. היקף הנזק

התובעים הציגו, במצורף לתצהירו של גיורא שטיפל בשיקום הדירה לאחר השריפה באמצעות בעלי מקצוע, חשבוניות וקבלות על ההוצאות שהוצאו לתיקון נזקי השריפה. החשבוניות הינן על סכום כולל של כ-120,000 ש"ח (כולל מע"מ), כמפורט בתצהיר גיורא. לא הוגשה מטעם התובעים חוות דעת שמאי, למרות שידעו כי בדעתם לתבוע את ההוצאות מהנתבעת באם לא יגיעו לעמק השווה במו"מ שהתקיים בין הצדדים.

כמו כן הציגו התובעים שתי הצעות מחיר שהתקבלו מהנתבעת במסגרת המו"מ בין הצדדים, ולפיהן עלות התיקונים (שלטענתם אינם משקפים את מלוא הנזק) עומדת על 84,000 ש"ח + מע"מ, או 86,700 ש"ח + מע"מ, היינו כ- 100,000 ש"ח. הנתבעת לא הכחישה כי מדובר בהצעות מחיר שהועברו מטעמה במסגרת המו"מ.

הפער בין הסכומים הנקובים בחשבוניות/קבלות התובעים לבין הצעות המחיר שהגישה הנתבעת אינו גדול. כמו כן, התובעים נמנעו מהגשת חוו"ד שמאי מטעמם לביסוס היקף הנזק ולא ניתנה לנתבעים הזכות הדיונית הבסיסית לחקור את השמאי על חוות דעתו. לפיכך, אני מאמצת את הצעות המחיר שהגישה הנתבעת, משני קבלני שיפוצים שונים, ורואה בהן משום "הודאת בעל דין" ביחס להיקף הנזק לדירה, באשר חזקה עליה כי לא הגישה לתובעים הצעות מחיר "מנופחות". אני מעמידה איפוא את היקף הנזק על 100,000 ש"ח (כולל מע"מ) נכון למועד השריפה.

הנתבעים חייבים לפצות את התובעים במחצית הסכום הנ"ל, לאור האמור בפסק הדין לגבי רשלנות הנתבעת, ערבות הנתבע והפרת ההסכם ע"י התובעים לגבי עריכת הביטוח.

כמו כן, אני מקבלת את טענת התובעים לגבי הנזק (שלא הוכח כי היה מכוסה ע"י פוליסת הביטוח) שנגרם להם כתוצאה מאי השכרת הדירה עד לביצוע התיקונים, בשיעור של 3,600 ש"ח לחודש. ברם, ביצוע התיקונים לא היה אמור להתארך כדי שלושה חודשים באופן סביר, אלמלא התמשכות המו"מ בין הצדדים. לאור תוצאת פסק הדין, אין לומר כי מי מהצדדים אחראי יותר מחברו על כך שהתיקונים לא בוצעו קודם, ועל כן יש לפצות את התובעים לפי פרק הזמן הסביר לביצוע התיקונים, אילו בוצעו מיידית. אני מעמידה פרק זמן זה על חודש ימים, וחודש נוסף לאחר התיקון עד למציאת שוכר חלופי. הפיצוי עומד איפוא על 7,200 ש"ח כערכם דאז. כמו כן, לא שולם חשבון חשמל בסך 359 ש"ח.

הנתבעים, ביחד ולחוד, חייבים איפוא לשלם לתובעים סך של 57,559 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.7.06.

לאור התוצאה, ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום,
ח' אייר תש"ע, 22 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 3747/07 עדנה אדה דודין, עז' המנוחה עליזה בונה ז"ל, רון אהרון בונה ואח' נ' אנדריאה (אנדי) פסי, יעקב פסי (פורסם ב-ֽ 22/04/2010)