פסקי דין על שרון בוכריס |

39758-01/10 עפ     26/04/2010




עפ 39758-01/10 שרון בוכריס נ' מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בבאר שבע



26 אפריל 2010

ע"פ 39758-01-10 בוכריס נ' מדינת ישראל






בפני

כב' הסגן נשיא
אזולאי
– אב"ד

כב' השופט
זלוצ'ובר

כב' השופטת
רז-לוי

המערער
שרון בוכריס


נגד

המשיבה
מדינת ישראל



נוכחים:

המערער וב"כ עו"ד סמיון וינשטיין
ב"כ המשיבה – עו"ד אחרק



פסק דין


כב' השופטת יעל רז-לוי

:
ההליך
1.
בפני
נו ערעור על
פסק דינו של בימ"ש השלום בקרית גת (כב' השופט אלון איינפלד) בת.פ. 549/07, כאשר הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין והרשעת המערער והן כנגד גזר הדין.

כנגד המערער הוגש ביום 13.6.07 כתב אישום
בבית משפט השלום בקרית גת המייחס לו שני אישומים: באישום הראשון יוחסו למערער עבירות של תקיפת בת זוג והיזק בזדון, עבירה לפי סעיף 379 + 382 (ב)(1) וסעיף 452 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; באישום השני מיוחסת למערער עבירה של חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי ס' 413 ה' לחוק.

בכתב האישום נטען באישום הראשון, כי לפני כשלוש וחצי שנים, תקף הנאשם את המתלוננת, בכך שהפך את השולחן העמוס באוכל לעברה והשולחן פגע במתלוננת בירך ימין
וכתוצאה מכך, נשבר כסא מתקפל וצלחות זכוכית; באישום השני נטען כי הנאשם הרס במזיד את מנעול הרכב המשמש את המתלוננת, בכך ששם נוזל שקוף במנעול דלת הנהג, כך שהמתלוננת לא יכלה לפתוח את הדלת.

בית המשפט הנכבד קמא בהכרעת דינו מיום
14/7/09
זיכה את המערער מהאישום הראשון, כאשר קבע כי קיים ספק האם המערער ביצע את המעשה של הפלת השולחן במכוון,
והרשיעו בעבירה של היזק לרכוש במזיד שיוחסה לו באישום השני. המערער נידון למאסר מותנה בן 3 חודשים, קנס בסך 1,500 ופיצוי למתלוננת בסך 1,800 ₪.

2.
באשר להכרעת הדין, נטען על ידי ב"כ המערער, כי טעה בית המשפט קמא משהתעלם מסתירות מהותיות בעדות המתלוננת ביחס למקום בו נמצא הנוזל. לטענתו טעה ביהמ"ש בפרשנות ובמסקנות שהגיע אליהן על סמך מימצאים עובדתיים שהוצגו בפני
ו. עוד הודגש כי במקרה כפי שכאן, בו הכרעת ביהמ"ש מבוססת על מימצאים אובייקטיביים, שהעיקרי בהם סרטון מצלמות אבטחה שהיו במקום, ומכאן אין המדובר במימצאי מהימנות ולכן יש מקום להתערבות ערכאת הערעור, משהסרטון יכול לדור בכפיפה אחת עם חפות
המערער.

המערער לא חלק על כך שהגיע לרכבה של המתלוננת באותו לילה, אך לגרסתו בא לרכבה של המתלוננת וניסה להכניס מפתח על מנת לבדוק האם אכן תיקנה המנעול כפי שטענה, דבר שנראה לו תמוה לאור המחיר הגבוה של עלות התיקון. לדבריו רק הכניס מפתח למנעול ולא שפך דבר כלשהוא לתוך המנעול.

עוד נטען, כי לא הוצג בביהמ"ש כל מסמך המעיד על גרימת הנזק, וכי ביהמ"ש יחס משקל מכריע לפעולה של המערער הנצפית בסרטון כפעולת ניגוב, כאשר לדברי המערער יש הסבר אחר לפעולה זו. עוד בטיעוניו הדגיש כי המערער ידע כי קיימות מצלמות במקום ומכאן לא סביר שהיה מבצע עבירה, וכי ביהמ"ש התעלם מסתירה מהותית בגרסת המתלוננת, שציינה תחילה שלא הודיעה לנאשם על החלפת המנעול, ובהמשך אישרה כי דרשה ממנו כסף על התיקון.

לחילופין נטען לעניין העונש, כי המדובר במערער נורמטיבי, נעדר עבר פלילי, ומכאן ביקש להחזיר המערער לשרות המבחן שיבדוק שוב שאלת הרשעתו.

3.
ב"כ המשיבה מנגד ביקשה לדחות הערעור, וציינה כי הסרטון ובו נצפה המערער מגיע לרכב מדבר בעד עצמו, וכי פעולות המערער לא מתיישבות עם בדיקת תקינות המנעול, כנטען על ידו. עוד צוין כי הנזק שנגרם הוכח בעדות המתלוננת שביהמ"ש נתן בה אמון, ואף בעדות השוטרת. ביחס לעונש ציינה שהעונש הולם משהתסקיר לא בא בהמלצה לביטול ההרשעה.

דיון
4.
לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ושקלתי הטענות המועלות בערעור, אני מציעה לחברי שלא להתערב בקביעותיו וממצאיו של בית המשפט קמא, אשר מעבר להתרשמות מן המתלוננת שהעידה בפני
ו, שבעדותה נתן אמון, התבסס בהכרעתו אף על חוסר אמון בגרסת המערער וכן על סרטון שתיעד את האירוע הנטען, בו נצפה המערער ניגש לרכב.

בית המשפט בהכרעת דינו ניתח העדויות והראיות שהוגשו לו ונימק נמק היטב מה הובילו למסקנה כי אשמת המערער הוכחה כנדרש. אציין כי למעשה מרבית טענות המערער בערעור שבפני
נו הועלו בפני
בית המשפט קמא, הוא בחן אותן, היה ער להן, אך מצא לנכון לדחותן.

5.
אין חולק כי המערער הגיע באותו לילה לרכבה של המתלוננת, כאשר לטענת המערער הוא הגיע על מנת לבדוק האם אכן הוחלף מנעול הרכב וכל שעשה היה להכניס המפתח למנעול, כאשר לדבריו המפתח נכנס ולא היתה בכך בעיה.

המתלוננת העידה עדות בה נתן ביהמ"ש אמון, כי למחרת משבאה לרכב, לא יכלה להכניס המפתח ולא הצליחה לפתוח הרכב. משצפתה בסרטון מצלמות האבטחה, ראתה את המערער מגיע לרכב, למנעול, מזריק ומנגב הידית. (ראה עדות המתלוננת עמ' 17-18).

6.
בתיק קיים דיסק של סרטון ממצלמות האבטחה, בו נראה המערער ניגש לרכב ומכניס דבר מה למנעול. בית המשפט בהכרעת דינו מציין כי גרסת המערער אינה עולה בקנה אחד עם הנראה בסרטון, וזאת במיוחד כאשר נראית בבירור תנועת ניגוב הידית, היינו, המערער נצפה כשהוא מנגב את ידית הדלת, תנועה אשר לה המערער לא נתן כל הסבר.

אין לי אלא להסכים עם בית המשפט קמא בעניין זה, זאת לאחר שצפיתי אף אני בסרטון. בסרטון נראה המערער בבירור מגיע לרכב, מכניס דבר מה למנעול ובהמשך נראה המערער כשהוא מנגב את הידית, עניין שלא ניתן לו כל הסבר מניח את הדעת על ידו. לכך מצטרפת העובדה כי הן המתלוננת והן השוטרת העידו כי היה על הרכב חומר שקוף אשר סימניו נראו מכיוון המנעול ומטה כלפי הידית, ואשר נראים, אם כי בקושי, אף בתצלום שהוגש לבית המשפט. מכאן שתנועת הניגוב מתאימה דווקא לניגוב חומר שנזל, ואינה עולה בקנה אחד עם גירסת המערער.

במאמר מוסגר אציין, כי מצפיה בקלטת במשך מספר פעמים, נראה כי המערער אף לובש כפפות על ידיו, דבר שאף הוא מעורר תמיהה, שהרי ישאל השואל מדוע יהא מצוייד בכפפות, אם הגיע אך כדי לבדוק אם המפתח נכנס למנעול. בנוסף, יצוין כי לא רואים כל מפתח.

7.
זאת ועוד, גירסת המערער ביחס לסיבה בגינה לטענתו הגיע למקום, נדחתה על ידי בית המשפט. בעניין זה יוער כי במענה לכתב האישום, ב"כ המערער ציין כי המערער הגיע למקום על פי הזמנת המתלוננת, היינו שהיא שהזמינה אותו לבדוק המנעול, דבר שנשלל לחלוטין על ידי המתלוננת אשר ציינה כי באותה תקופה כלל לא דיברו ביניהם. עוד יוער כי המערער שינה מעט טעמו בעדותו בבית המשפט וציין כי המתלוננת סיפרה לו על תיקון המנעול והוא שביקש "לבדוק" זאת, ולא חזר על טענתו כעולה מן המענה לכתב האישום, שהיא זו שהזמינה אותו.

מעבר לאמור, הרי לא ניתן הסבר מניח את הדעת על ידי המערער מדוע היה עליו לבוא בשעת לילה מאוחרת - קרוב לשעה 23.00 ו"לבדוק" הרכב, אם הרכב מגיע ממילא לחזקתו, פעם או פעמיים בשבוע, כפי שציין בית המשפט קמא.

8.
באשר לטענת המערער כי הוא ידע שבמקום מותקנות מצלמות ולכן לא סביר שיעשה האמור, הרי בית המשפט בחן הטענה וציין כי לא ידוע אם טענה זו יש בה ממש כלל, שהרי לא הוכח כי ידע על קיומן. מעבר לאמור, כפי שציין בית המשפט הנכבד קמא, יכול והמערער, אם אכן ידע שיש במקום מצלמות, חשב שיוכל להסביר מעשיו בהסבר שניתן על ידו, למעט אותה תנועת ניגוב אשר לה לא ניתן הסבר.

בעניין זה יצוין כי אכן המערער לא סיפק הסבר לאותה תנועת ניגוב של הידית, כאשר במשטרה ציין כי אולי היה אבק, ואילו בבית המשפט ניסה ליתן הסבר אחר שאף הוא אין בו ממש, ומכאן אף האמור פועל לחובתו.

9.
באשר לטענה כי לא הוכח ההיזק עצמו הרי המתלוננת העידה, עדות בה בית המשפט נתן אמון, כי יום קודם לכן יכלה להכניס המפתח לרכב ואילו למחרת באה ולא יכלה להכניס המפתח משהמנעול היה מלא בחומר שקוף. לכך מצטרפת עדות השוטרת, אשר ציינה כי הגיעה לרכב עם המתלוננת וראתה נוזל אשר ירד מאזור המנעול לחלק הפלסטיק שלמטה.
מכאן עולה כי הנזק הוכח הן בעדות המתלוננת כי נגרם נזק למנעול, והן בעדות השוטרת אשר העידה על סימני הנוזל שהחלו מהמנעול ומטה וכי ראתה את סימני אותו חומר שקוף על הרכב וצילמה זאת, וכי המתלוננת, בנוכחותה, ניסתה להכניס המפתח לתוך המנעול ולא הצליחה.

10.
אשר לערעור בעניין העונש, הסנגור עתר לביטול ההרשעה הקנס והפיצוי. ביחס לביטול ההרשעה הרי אין כל אפשרות בדין לעשות כן משעה ששירות המבחן לא המליץ על אי הרשעה. מכאן ביקש בא כוחו להחזיר המערער שוב לשירות המבחן, בקשה שלא מצאתי לה כל יסוד. בעניינו של המערער הוגש תסקיר של שירות המבחן אשר לא מצא לנכון להמליץ על ביטול ההרשעה, לאור התרשמותו מן המערער ועמדותיו. לא מצאתי כל הצדקה או טעם ענייני להורות שוב על הגשת תסקיר.

11.
באשר ליתר רכיבי העונש, הרי נראה כי אלו מאוזנים וראויים, בשים לב למעשה בו הורשע הנאשם, המצדיק השתת פיצוי למתלוננת וכן קנס, כפי שעשה בית המשפט.
לאור כל המקובץ הנני מציעה לחברי לדחות הערעור, על שני חלקיו.


יעל רז-לוי
, שופטת







השופט ברוך אזולאי
, ס. נשיא
:
אני מסכים.


ברוך אזולאי
, שופט
סג"נ



השופט נתן זלוצ'ובר
:
אני מסכים.




נתן זלוצ'ובר
, שופט










ניתן היום,
י"ב אייר תש"ע, 26 אפריל 2010, במעמד הנ"ל.









ברוך אזולאי
, שופט
ס. נשיא אב"ד

נתן זלוצ'ובר
, שופט

יעל רז-לוי
, שופטת







עפ בית משפט מחוזי 39758-01/10 שרון בוכריס נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 26/04/2010)