Google

בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ - עו"ד עמוס מימון, כונס הנכסים הרשמי

פסקי דין על בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ | פסקי דין על עו"ד עמוס מימון | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

83/98 פרק     25/04/2010




פרק 83/98 בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ נ' עו"ד עמוס מימון, כונס הנכסים הרשמי








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



25 אפריל 2010

פר"ק 83-98 בוסקילה אליעזר ובניו בע"מ ואח' נ' נצרת תעשיות נעלים בע"מ ו/או קבוצת גלי





מספר בקשה:38

בפני

כב' סגנית הנשיאה ורדה אלשייך


מבקש

בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ע. ויצמן


נגד


משיבים

1. עו"ד עמוס מימון
בתפקידו כמנהל מיוחד של חברת נצרת תעשיות נעלים בע"מ

2. כונס הנכסים הרשמי

ע"י ב"כ עו"ד רוני הירשנזון



החלטה


מונחת בפני
בקשתו של הבנק לפיתוח התעשייה בישראל בע"מ (להלן: "הבנק") למתן הוראות לעו"ד עמוס מימון
בתפקידו כמפרק נצרת תעשיות נעליים בע"מ (להלן: "המפרק" ו"החברה", בהתאמה).
המבקש, נושה מובטח בשעבודים צפים וקבועים, מבקש מבית המשפט להורות למפרק להגיש דו"ח מפורט מטעמו, בו יתייחס, בין היתר, לדיבידנדים שיחולקו בהליך הפירוק, סכומם, המועד הצפוי לחלוקתם ואופן חלוקתם לנושים.

בתגובתו לבקשה מציין המפרק כי בקופת הפירוק סך של כ- 867 אלפי ₪, ועותר לחלוקת הכספים כדלקמן (ובתוך כך, למעשה, עותר לסיום הליך הפירוק ולחיסול החברה):

1.
תשלום בסך 200,000
₪ לרשות המסים, על בסיס הסדר שהושג עימה בינואר 2010.

2.
שכר טרחת המפרק, בסך 59,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ. שכר הטרחה מחושב על בסיס שעות עבודה, שלא על-פי תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: התקנות).

3.
כיסוי הוצאות המפרק בסך 187,500 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה מורכב מ- 137,500 ₪ בגין הוצאות שנתבקשו בעבר במסגרת בש"א 14825/04, לפי תעריף של 25,000 ₪ בשנה, ומתייחסות לתקופה של 5.5 שנים שעד שנת 2004, ועוד סכום של 50,000 ₪ עבור חמש השנים האחרונות, לפי תעריף של 10,000 ₪ בשנה.

4.
היתרה שתיוותר בקופת הפירוק תועבר לבנק כדיבידנד.

הבנק מתנגד לחלוקת הכספים המוצעת, ולמעשה עותר לקבלת מלוא הכספים המצויים בקופת הפירוק מתוקף היותו הנושה המובטח היחידי:
ראשית
,
הבנק דוחה את ההסדר עם רשויות המס היות שמדובר בחוב שאינו בדין קדימה, ולכן נחות ביחס לחוב כלפי הבנק;
שנית
,
הוא מתנגד לאישור שכר הטרחה ולהיקף ההוצאות המבוקש. באשר לשכר הטרחה מציין הבנק כי בקשת המפרק מנוגדת לתקנות. לעניין ההוצאות טוען הבנק כי הסך של 137,500 ₪ התבקש בעבר ע"י המפרק בבש"א 14825/04 לעיל (יחד עם בקשת שכר הטרחה האחרונה), אך בית המשפט, בהחלטתו מיום 29.12.2004, קיבל אך את בקשת שכר הטרחה מבלי להתייחס לבקשת ההוצאות. בכך דחה בית המשפט, לשיטת הבנק, את בקשת ההוצאות. משלא הגיש המפרק ערעור על החלטה זו הפכה ההחלטה לחלוטה והתקיים מעשה בי-דין.
הבנק מעלה בתגובתו אף שאלות לגבי יתרת הכספים שבקופת הפירוק, ותוהה כיצד התדלדלה הקופה מסך של כ-
1.2 מיליוני ₪
בספטמבר 2004 לסך של כ- 0.87 מיליוני ₪ בינואר 2010.

1.
שכר טרחת המפרק
המפרק מבקש לאשר לו שכר טרחה בהיקף של 59,000 דולר ארה"ב, בצירוף מע"מ. סכום זה מבוסס על חישוב לפי שעות, שלא עפ"י התקנות. מתגובת ב"כ הכנ"ר מיום 2.3.2010 עולה כי בין השנים 1998 ו- 2004 אושרו למפרק לא פחות מחמש בקשות לשכר טרחה - כל הבקשות אושרו על בסיס שעות עבודה, וסכומן המצטבר עלה על 750,000 ₪, לפני מע"מ. לאחר הוספת המע"מ, מדובר בסכום הגבוה מהסכום שנותר בקופת הפירוק לצורך חלוקה לנושים! עוד אציין כי לפי עמדת כונס הנכסים הרשמי
, שכר הטרחה ששולם למפרק עד כה עולה במידה רבה על השכר שהיה מגיע לו לפי התקנות, וזאת אף אם הייתי מביאה בחשבון תוספת בגין מאמץ מיוחד.
במצב דברים זה לא אוכל להסכים לבקשה, כמו גם לתמונת המצב אשר היא מגלה.

אין ספק כי למצער בהתאם לפסיקה דהיום, קיים יותר מטעם לפגם בעצם העובדה כי המפרק זכה, פעם אחר פעם ובמשך שנים, לתשלום שכר-טרחה אשר לא רק כי חושב בדרך שאינה הולמת את התקנות, אלא שלמעשה עסקינן במצב בו גורף בעל תפקיד לכיסו כ-50% מתכולת הקופה. אין כל צורך להכביר מילים כי עצם דרישת שכר-טרחה כזה נוגדת את הדין; ולא בכדי נהוג לגרוס כי אחד הרציונלים המרכזיים מאחורי התקנות בנושא שכר הטרחה הינה למנוע מצבים מסוג זה בדיוק.
לענייננו, אף אם הוברר כי בעבר ניתן היה לזכות בשיעורי שכר-טרחה שכאלו, בין אם בשל התנהלותו הפסיבית יחסית של הנושה המובטח (אשר בנסיבות המקרה זכאי למלוא תכולת הקופה, לאחר ניקוי הוצאות הפירוק וחובות בדין קדימה), ובין אם בשל גישה אקטיבית פחות מצד בית המשפט וכונס הנכסים הרשמי
, הרי שכיום אין חולק כי עסקינן ב"בל ימצא ובל יראה", ובוודאי אין טעות שכזו מן העבר מקימה הסתמכות לגיטימית כי מצב דברים זה ימשך. זאת, מכח קל וחומר כאשר אף הנושה המובטח שינה את טעמו ומתנגד בכל תוקף לדרך פסיקה זו של שכר-טרחה.
בשולי הדברים יוער, כי אין אני נדרשת להכריע מן הבחינה העובדתית, האם ועד כמה קיים קשר בנסיבות המקרה בפועל בין אורח פסיקת שכר הטרחה לבין התמשכותו של התיק על פני שנים ארוכות, דרישת סכומי עתק בגין הוצאות (לעניין זה, ראה המשך פסק-דיני), וכיוצא באלו. לעניין זה די להעיר כי אף אם קשר ישיר לא קיים בנסיבות המקרה, הרי אין ספק כי אחד הרציונלים המרכזיים לשלילת יכולתו של מפרק לגבות שכר טרחה לפי שעות (בין אם הסכימו הנושים לכך ובין אם לאו), נועד למנוע מראש היווצרותו של אינטרס להאריך את זמן הטיפול בתיק, וליצור מצב בו ככל שיתנהל המפרק באורח זריז ויעיל יותר, כן ישתלם לו הדבר, והיפוכו של דבר.
מושכלות אלו, כך נראה, לא נשמרו בנסיבות המקרה, ואין לי אלא להצר על כך; יוצא, כי דין הבקשה לשכר-טרחה נוסף להדחות בשתי ידיים; וזאת באשר בין כך ובין כך נגבה שכר-טרחה הגבוה בהרבה ממה שמתירות התקנות. אי לכך, דין חלק זה בבקשה להדחות.

2.
הוצאות המפרק
כאמור, המפרק מבקש לאשר לו הוצאות בסך 187,500 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה מורכב מ- 137,500 ₪ בגין הוצאות שנתבקשו בעבר במסגרת בש"א 14825/04, לפי תעריף של 25,000 ₪ בשנה, ומתייחסות לתקופה של 5.5 שנים שעד שנת 2004, ועוד סכום של 50,000 ₪ עבור חמש השנים האחרונות, לפי תעריף של 10,000 ₪ בשנה. בקשת ההוצאות היא עבור תכתובות, פקסים, טלפונים, צילומים, הדפסות, כריכה, דברי דואר ושליחויות, נסיעות ושירותי משרד.
טוען הבנק כי אין לאשר את הסכום הראשון היות ומתקיים בעניינו מעשה בי-דין, נוכח החלטת בית המשפט מיום 29.12.04. עיון בהחלטת בית המשפט דאז מעלה כי לא כך היא. בית המשפט, בהחלטתו, אישר את שכר הטרחה שהתבקש במסגרת אותה בקשה, אך לא התייחס כלל, כנראה בטעות, לשאלת ההוצאות. משמע, הזכות להוצאות לא נשללה במפורש, ולכן אין בענייננו מעשה בית דין. מנגד, יש להבהיר כי העדר הפסיקה אין משמעותה שהבקשה התקבלה. על כך יש להוסיף שהעובדה שהמפרק "שתק" ולא העלה טענות בעניין זה עד לאחרונה עלולה אף להקים נגדו טענת שיהוי.
כך או כך, עמדתי היא כי דרישת הוצאות בהיקפים של 25,000 ₪ לשנה היא מוגזמת ומופרזת בכל קנה מידה. מן המפורסמות היא שבקשה להוצאות יש לגבות בחשבוניות ובאסמכתאות, ודאי כאשר מדובר בהיקפים שנתבקשו. דא עקא כי בענייננו, הן הבקשה משנת 2004 והן הבקשה הנוכחית, מנוסחות בלשון כללית ולקונית ומבלי להפנות לאסמכתאות כלשהן.
בנסיבות אלו, ולפנים משורת הדין, החלטתי להתאים את גובה ההוצאות לנורמות המקובלות היום בהליכים דומים: עבור כל חודש יאושרו למפרק הוצאות בגובה 300 ₪ (לפני מע"מ), ובסה"כ 3,600 ₪ בשנה. סכום זה יוכפל ב- 10.5 שנים, כך שהסכום הכולל שישולם למפרק לשם כיסוי הוצאותיו יסתכם ב- 37,800 ₪ בתוספת מע"מ.

3.
סוגיית החוב לרשות המסים
השאלה שבמחלוקת היא שאלה של קדימות, היינו האם החוב כלפי הבנק קודם לחוב כלפי רשות המסים בשל היות הבנק נושה מובטח, או שמא החוב כלפי רשות המסים בכיר יותר, בהיותו חוב בדין קדימה.
אלא שתגובת המפרק אינה עוסקת בסוגיה זו באופן נקודתי ואינה פותרת מחלוקת זו. לפיכך, אני מקבלת את עמדת כונס הנכסים הרשמי
לפיה על המפרק להבהיר עניין זה בדו"ח שיוגש מטעמו.

בשולי הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, אציין כי לפי מכתבו של עו"ד ג'ריאס פאנוס מנציבות מס הכנסה, מיום 4.1.2010, עולה לכאורה כי הבנק קודם לרשות המסים. בסעיף 2 נכתב שם במפורש:

"לאחר ניכוי הוצאות המנהל המיוחד ושכר טרחתו וכמו כן, לאחר תשלום לבנק הנושה המובטח, אגף מס הכנסה נותן הסכמתו לקבל דיבידנד בסך של 200 אלפי ₪ (סכום נטו) מסך הכספים הנמצאים בקופת הפירוק ".
(ההדגשה אינה במקור, ו.א.)

גם מ"תגובת אגף מס הכנסה", החתומה ע"י עו"ד פאנוס ושנתקבלה בבית המשפט ב- 22.2.2010, מתבקשת לכאורה אותה מסקנה. בסעיף 3 שם נכתב כי בהתאם למצגים שהציג המפרק בפני
רשות המסים "הבנק "ויתר" על חלק מנשייתו לטובת אגף מס הכנסה". מובן כי אם רשות המסים הייתה קודמת לבנק, היא לא הייתה נזקקת לויתור כאמור.

עם זאת, לאור העובדה כי המפרק לא הבהיר סוגיה זו בתגובתו, ונוכח עמדת הכנ"ר, יגיש המפרק בתוך 30 יום, דו"ח לבית המשפט, בו יבהיר את שאלת הקדימות, כאמור לעיל.

4.
שאלת הפרשי היתרות בקופת הפירוק

נכון לחודש ספטמבר 2004 נצברו בקופת הפירוק כ- 1.2 מיליוני ₪. אולם, בהתאם לתגובת המפרק בבש"א זו, נכון לחודש ינואר 2010 קיימים בקופה כ- 0.87 מיליוני ₪. מדובר בירידה של כ- 330 א' ₪.
מובן כי עיקר ההפרש נובע משכר טרחתו של המפרק שאושר בבש"א 14825/04 (67,000 $ + מע"מ. לפי חישובי הבנק עצמו מדובר בכ- 337 אלפי ₪). עם זאת, טוען הבנק, ובמידה רבה של צדק, כי לאורך התקופה, העולה על חמש שנים, נצברו לפיקדון הפרשי ריבית, כך שספק אם שכר הטרחה מסביר את הפער כולו.
לפיכך, יגיש המפרק, וזאת בתוך 30 יום, דו"ח על התנועות בחשבון קופת הפירוק, בו יסביר את ירידת היתרות באופן מלא.

5.
סוף דבר:

א.
בקשת המפרק לשכר טרחה נדחית.

ב.
הוצאות הפירוק המאושרות הינן בסך 37,800 ₪ בתוספת מע"מ.

ג.
המפרק יגיש דו"ח לבית המשפט בו יבהיר את שאלת הקדימות בנוגע לחובות כלפי הבנק וכלפי רשות המסים, וזאת בתוך 30 ימים.

ד.
המפרק יגיש דוח לבית המשפט בנוגע לתנועות בקופת הפירוק מאז ספטמבר 2004 ועד היום, וזאת בתוך 30 ימים.

ה.
אך לפנים משורת הדין לא חייבתי את המפרק בהוצאות אישיות בבקשה זו.


ניתנה היום,
יא' אייר תש"ע, 25 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.











פרק בית משפט מחוזי 83/98 בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ נ' עו"ד עמוס מימון, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 25/04/2010)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים