פסקי דין על אורן אמסלם |

15876-12/09 עפת     23/04/2010




עפת 15876-12/09 אורן אמסלם נ' מדינת ישראל








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים



23 אפריל 2010

עפ"ת 15876-12-09 אמסלם נ' מדינת ישראל







בפני

כב' השופט
כמאל סעב


המערער

אורן אמסלם


נגד


המשיבה

מדינת ישראל




פסק דין


בפני
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט ש. יציב), אשר ניתן ביום 29.10.09 בתיק
תת"ע 99-12-08.

ביום 29.3.08, עוכב המערער לבדיקת רמת אלכוהול בגופו על ידי הינשוף, עת נהג בכביש 2 לצפון בקילומטר 50 ולאחר רישום דו"ח שנמסר לידיו זומן לדיון בבית משפט לתעבורה בנתניה ליום 7.1.09 שעה 08:30.

המערער הובא לדין בעקבות סירובו לדרישת שוטר, לתת דגימת נשיפה, לכן יוחסה לו עבירה על סעיפים 62 (3), 64ב, 64ב (א), ו- 39א, הכל לפקודת התעבורה – תשכ"א – 1961, (להלן – "הפקודה").

המערער ביקש להעביר את הדיון בעניינו הנ"ל לבית משפט לתעבורה בחיפה, תוך שהוא מודיע לכב' נשיאת בית המשפט העליון כי בכוונתו להודות ולא יהיה צורך בהבאת עדים. על יסוד הצהרה זו, הועבר ההליך לבית משפט קמא – ראו בש"פ 7981/08 מיום 18.9.08.

ראוי להביא כאן את השתלשלות העניינים והתנהלות המערער בפני
בית משפט קמא כפי שסקר זאת כב' השופט ש. יציב:

ביום 4.12.08 החליט בימ"ש קמא (כב' ס.נ. השופטת חוזה) , לדחות בקשת המערער לדחות את הדיון שיקבע, מאחר ובכוונתו לבקש עיכוב ההליכים.

ביום 14.12.08 החליט כב' השופט יציב לזמן את הצדדים להקראה ליום 16.6.09 שעה 09:00, מועד אליו זומן המערער, הוא לא התייצב המערער והתברר כי הוא הגיש בקשה לעיכוב הליכים – ראו דברי התובע בפני
כב' השופט יציב.
משהמערער לא התייצב לדיון הקבוע בפני
כב' השופט יציב, הורשע בהעדרו – ראו הכרעת הדין מיום 16.6.09.

ראוי להזכיר כאן כי המערער הגיש ביום 31.5.09 בקשה ראשונה לדחיית הישיבה הקבועה ליום 16.6.09 להקראה בנימוק כי בכוונתו לבקש צירוף תיק זה לתיק אחר המתנהל בפני
מותב אחר. בקשה זו נדחתה.

ביום 4.6.09 הגיש המערער בקשה חדשה ושניה לדחיית הישיבה הקבועה ליום 16.6.09 בנימוק כי הוא אינו יכול להתייצב לדיון, בקשה שגם היא נדחתה משום שהמערער לא נתן כל הסבר מדוע הוא אינו יכול להתייצב לדיון.

ביום 15.6.09 הוגשה בקשה שלישית לדחיית הדיון הקבוע להקראה ביום 16.6.09 בטענה כי הוא פנה בבקשה לעיכוב הליכים. בקשה זו לא נדונה
לפני ישיבת ההוכחות לאור סמיכות הזמנים בין מועד הגשתה למועד הקבוע ומשהמערער לא התייצב לדיון הקבוע הורשע בהעדרו.

לאחר הרשעת המערער בהעדרו, נקבעה ישיבה לטיעון לעונש ליום 29.10.09, אליה זומן המערער והתייצב.

בדיון טען המערער בעל פה שהוא לא נהג בשכרות אלא סרב לתת דגימת נשיפה
בינשוף ושב וביקש דחיה למשך 30 יום כי בכוונתו לפנות לעו"ד "כדי שיגן על חפותו", לדבריו בעמ' 4 לפרוטוקול מיום 29.10.09. באותה נשימה הוסיף המערער וטען כי מצבו הכלכלי קשה, אינו עובד והוא מתפרנס מקצבת דמי אבטלה. עד טען שמצבו הכלכלי קשה מאוד עד למידה שאין לו כסף לנסוע לבית המשפט בנתניה. בימ"ש קמא דחה את בקשת המערער ושמע את טענות הצדדים לעונש.

ב"כ המשיבה הגיש הרשעותיו הקודמות של המערער וביקש להטיל את עונש הפסילה המינימאלית בניכוי חודש פסילה מנהלית, פסילה על תנאי וקנס לשיקול דעת בית המשפט.

המערער פנה לבית המשפט
שוב בטרוניה שבקשותיו לדחיית הדיון נדחו, כשהוא והוסיף טענה חדשה לאי התייצבותו שלפיה הוא לא התייצב לדיון כי אחותו הפילה והוא הסיע אותה
לבדיקות. המשיך וטען עוד כי הוא רווק מתגורר אצל אחותו, לאחרונה השתלב בעבודה כעובד ניקיון במפעל ובשלב זה אין לו כסף לעו"ד.

בימ"ש קמא גזר על המערער את העונשים הבאים:

פסילה בפועל של 24 חודשים בניכוי הפסילה המנהלית, 4 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים, 4 חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים וקנס בסך 1000 ₪, הכל כמפורט בגזר הדין.

על

פסק דין
זה מופנה הערעור שבפני
.

בדיון שקיימתי בערעור התייצב המערער עם בא כוחו עו"ד שקד שטען בשמו והעלה טענות חדשות האחת שסירובו להיבדק על ידי הינשוף מקורה באי הבנת מהות הבדיקה וחששו ממנה כי הוא סבר שזו בדיקה חודרנית ולכן הציע לערוך לו בדיקת דם.

טענה נוספת, שלא ניתנה לו ההזדמנות לפנות לעו"ד לשם קבלת יעוץ משפטי ובקשתו לדחיית הדיון למטרה זו, לא נענתה.

עוד טען הסנגור כי המערער לא התייצב לישיבה בפני
בימ"ש קמא משום שאחותו כרעה ללדת והוא הסיע אותה.

על יסוד הנימוקים הנ"ל ביקש הסנגור לקבל את הערעור.

ב"כ המשיבה סבור שיש לדחות את הערעור. למערער יוחסה עבירה של סירוב לתת דגימת נשיפה בינשוף לאחר שנחשד בנהיגה בשכרות.

נסיעתו והתנהלותו הביאו לעיכובו ובבדיקתו נדף ממנו ריח חזק של אלכוהול, לכן נתבקש לתת דגימת נשיפה והוא סירב. דין סירוב להיבדק בינשוף כדין נהיגה בשכרות לפי סעיף 64ד לפקודה.

הדיון הועבר לבית משפט קמא לבקשת המערער זאת לאחר שהצהיר בבקשתו להעברת מקום השיפוט, בקשה שהגיש לנשיאת בית המשפט העליון, כי לא יהיה צורך בהבאת עדים וכי הוא מודה בעובדות כתב האישום.

לדעת המשיבה המערער לא העלה כל טענה ממשית ביחס לעיוות הדין ולא הראה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון בפני
בימ"ש קמא.

לאחר שעיינתי בפסק דינו של בימ"ש קמא, בפרוטוקול הדיון שעל פיו הבאתי את התנהלות המערער בפני
ו, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור.

המערער ביקש להעביר את ההליך מבית משפט לתעבורה בנתניה אל בימ"ש קמא תוך שהוא מצהיר בפני
כב' נשיאת בית המשפט העליון, שהוא מתכוון להודות בעובדות כתב האישום וכי לא יהיה צורך בהבאת עדים. על יסוד הצהרה זו הועבר ההליך אל בימ"ש קמא.

המערער זומן כדין להקראה ולא התייצב לדיון.

לא הונחה בפני
בימ"ש קמא כל סיבה מוצדקת לביטול הכרעת הדין שניתנה בהעדר. המערער לא הגיש בקשה בכתב הנתמכת בתצהיר, חרף זאת שמע בימ"ש קמא את טענותיו ביחס להיעדרותו ולא מצא עילה לביטול הכרעת הדין.

מעיון בבקשותיו הרבות של המערער וטענותיו הרבות והסותרות הן בבימ"ש קמא והן בפני
, למדים אנו שאין בפי המערער כל טענה ממשית הן ביחס לקיומה של סיבה מוצדקת להיעדרות והן ביחס לחשש לעיוות דין.

המערער ביקש העברת הדיון לבימ"ש קמא כי הוא מתכוון להודות בעובדות כתב האישום ועל יסוד הצהרה זו הדיון הועבר, מה גם שבפני
בימ"ש קמא הודה המערער בכך שהוא סירב להיבדק על ידי הינשוף.

בנוסף לכל אלה קיימות ראיות נוספות לכך שנהיגתו הייתה איטית, התנהלות שהחשידה אותו כמי שנוהג בשכרות לכן עוכב לשם בדיקתו, מפיו נדף ריח אלכוהול, כך שלא ניתן לומר כי הוא העלה טענה ממשית לחשש לעיוות דין.

טענתו של המערער לפנות לעורך דין, הייתה טענה מהפה והחוצה וכי צדק בימ"ש קמא כאשר דחה את בקשת המערער לדחיית הדיון. ניתן להתרשם כי המערער ניסה בכל דרך לדחות את הדיון תוך שהוא מעלה טענות שונות
וסותרות מעת לעת, כפי שפורטו לעיל.

לא שוכנעתי כי נפל פגם בפסק דינו של בימ"ש קמא, שמצדיק התערבות בית משפט זה.

טענתו המאוחרת שחשש מהבדיקה החודרנית אינה מתיישבת עם בקשתו לעבור בדיקת דם, שאף היא חודרנית יותר. בל נשכח שלטענות אלה, כמו לטענותיו להיעדרותו מהדיון, לא היה בסיס ראייתי
או אחר שעליו הצביע המערער והציגו בפני
בימ"ש קמא או בפני
.

המערער לא העלה טענות בעניין חומרת העונש, לכן אינני מוצא מקום להידרש לכך.

במצב הדברים הנ"ל אני מחליט לדחות את הערעור.
יתכן והיה מקום לחייב את המערער בהוצאות לאור התנהלותו המתוארת לעיל בפני
בימ"ש קמא, אך משלא נתבקשתי לעשות כן, אינני עושה צו להוצאות.

על המערער להפקיד את רישיונו לאלתר כדי שמניין הפסילה יחל. כמו כן, עליו לשלם את הקנס כפי שקבע בימ"ש קמא, וכי אם טרם שלמו, התשלום יהיה ביום 1.6.10.

צו עיכוב ביצוע גזר הדין, במידה וניתן, בטל בזה.

המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום,
ט'/אייר/תש"ע, 23 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.















עפת בית משפט מחוזי 15876-12/09 אורן אמסלם נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 23/04/2010)