פסקי דין על שמעון אטיאס | פסקי דין על רשיפן הנדסה אזרחית והובלות | פסקי דין על שמעון חדד | פסקי דין על ירון חדד |

130/02 א     22/04/2010




א 130/02 שמעון אטיאס נ' רשיפן הנדסה אזרחית והובלות בע"מ, שמעון חדד, ירון חדד








בית משפט השלום באשדוד



22 אפריל 2010

ת"א 130/02 אטיאס נ' רשיפן הנדסה אזרחית והובלות בע"מ
ואח'

ת"א 266/05 אטיאס נ' ביטן






בפני

כב' השופט
אריאל חזק


תובעים

שמעון אטיאס


נגד


נתבעים

1.רשיפן הנדסה אזרחית והובלות בע"מ
2.שמעון חדד
3.ירון חדד




פסק דין



מדובר בתביעה כספית שהגיש
התובע כנגד הנתבעים 1, 2 ו- 3 בגין חוב שלטענתו חייבים לו הנתבעים (ת.א. 130/02) ובתביעה שטרית שהגיש התובע כנגד הנתבעת 4 (ת.א. 266/05).

ת.א. 266/05

במהלך הדיונים שבפני
הסתבר כי הנתבעים 2 ו- 3 מצויים בהליכי פשיטת רגל ובסיכומיו התיחס ב"כ התובע אך ורק לתביעתו כנגד הנתבעת 1. לאור האמור לעיל, יתיחס פסק הדין לתביעה כנגד הנתבעת 1 בלבד.

בסיכומיו לא התיחס ב"כ התובע כלל לתביעה שבת.א. 266/06, ובנסיבות אלה, נראה כי התובע זנח תביעתו שבת.א. 266/05 ולפיכך, תביעתו בתיק האמור תידחה.

דיון בת.א. 130/02


בכתב תביעתו בת.א. 130/02 טען התובע, בין היתר, כדלקמן:

התובע הינו רואה חשבון במקצועו והנתבעת 1 הינה חברה פרטית, מוגבלת במניות, העוסקת בין היתר, בעבודות תשתית ופיתוח.
הנתבעים 2 ו- 3 הינם בעלי מניותיה של הנתבעת 1.

במהלך חודש פברואר 2001 זכתה הנתבעת 1 במכרז של עירית יבנה לסלילת כביש ברח' ז'בוטינסקי ביבנה בהיקף של 3 מיליון ₪ כולל מע"מ (להלן: "הפרויקט").

בסוף חודש מאי 2001 פנו הנתבעים 2 ו- 3 לתובע ושטחו בפני
ו את מצוקתם הכלכלית ואת מצוקת הנתבעת 1 וביקשו לאתר בעבורם משקיע שיאות להשקיע בעסקם.

לאחר שהמאמץ לאתר משקיע לא צלח, הציעו הנתבעים 2 ו- 3 לתובע לפתוח בעבורם ובעבור נתבעת 1 חשבון בנק על שם התובע ולנהל מחשבון זה את פעילותה הכלכלית של הנתבעת 1 ושלהם, וכל זאת בעבור עמלה קבועה מראש בשיעור של 1,500 דולר לחודש ובתוספת מע"מ. בנוסף, הוצע לתובע, כי יעמיד מידי פעם לנתבעים הלוואות וזאת לצורך פעילות שוטפת ותמורת עמלה של 2 אחוז לחודש בתוספת מע"מ.

בין הצדדים סוכם כי הנתבעים ימחו כלפי התובע את כל זכויות הנתבעת 1 אצל עירית יבנה וכן ישעבדו לטובת התובע מחפר זחל הידראולי שעל פי מצג הנתבעים שוויו באותה עת עמד על 150,000 דולר.

יודגש, כי למרות שבכותרת ההסכם צוין כי הוא נחתם בתאריך 18.6.01, הרי שלמעשה נחתם ההסכם ביום 24.12.01, לאחר שהתובע הבין שהוא נמצא בפני
שוקת שבורה וכל המצגים שהציגו בפני
ו הנתבעים התבררו כעורבא פרח.

ביום 13.6.01 חתמה הנתבעת 1 על כתב המחאת זכויות בלתי חוזר הממוען לעירית יבנה ולפיו המחתה הנתבעת 1 את כל זכויותיה הכספיות אל התובע.

ביום
14.6.01 פתח התובע חשבון מס' 92804 בסניף 192 של בנק מסד באשדוד (להלן: "חשבון הבנק").

במסגרת המחאת הזכויות קיבל התובע סך של 1,360,952
₪ אשר הופקדו בחשבון הבנק.

כמוסכם, החל התובע למשוך שיקים מחשבון הבנק ולשלם לספקים ולנותני השירותים להם היו חייבים הנתבעים כספים.
כל התשלומים נעשו בהתאם להנחיות הנתבעים 2 ו- 3 ובהסתמך על מצגים שהציגו בעניין החשבונות המאושרים לנתבעת 1 בעירית יבנה בגין הפרויקט.

הנתבעים 2 ו- 3 נהגו להציג בפני
התובע חשבונות בכתב מצטברים שהגישו לעירית יבנה ולפיהם העיריה היתה חייבת להם מאות אלפי שקלים. באחת הפעמים אף הציג הנתבע 2 מצג כאילו מאושר לנתבעים בעירית יבנה חשבון מצטבר על סך כ-
4 מיליון ₪.

התובע המשיך למשוך שיקים מחשבון הבנק ולשלם לספקים השונים של הנתבעים סכומים ובסה"כ שילם התובע מחשבון הבנק עבור הנתבעים סך של 2,158,570.64 ₪.

סך החובות אותו חייבים הנתבעים לתובע נכון למועד הגשת התביעה עומד על הסך של 900,104.19 ₪ לפי הפירוט הבא:

בגין יתרת חוב בגין תשלומים שבוצעו על ידי התובע 2,158,570.64 ₪ .

בהפחתת הכספים שנתקבלו מעירית יבנה
1,360,952.6 ₪.

בתוספת עמלה כמוסכם 46,332 ₪.

בתוספת ריבית 2 אחוז כמוסכם בגין העמדת הלוואה בסך 400,000 ₪ - 47,995 ₪.

בתוספת מע"מ 8,159 ₪.

סה"כ
-
900,104.19 ₪.

התובע יטען כי הנתבעים 2 ו- 3 הציגו בפני
ו מצגים כוזבים לענין היקף הכספים שמגיעים להם ולנתבעת 1. בנוסף ניהלו הנתבעים 2 ו- 3 את נתבעת 1 שלא לטובתה , תוך לקיחת סיכונים בלתי סבירים באשר ליכולתה לפרוע חובותיה וכן עשו עושר ולא במשפט.

לפיכך, מתבקש בית המשפט לחייב הנתבעים לשלם לתובע סך של 900,104.19 ₪.

בכתב הגנה מתוקן שהגישה הנתבעת 1, צוין בין היתר, כדלקמן:

ההסכם שנחתם בין הצדדים הוא ההסכם שנחתם בכתב יד ואשר צורף לכתב התביעה המקורי. התעלמות התובע מההסכם שנחתם בכתב יד מיום 18.6.01 ונסיונו להציג ההסכם המודפס כהסכם הקובע, הינו המשך לנסיונות התובע להטעות בית המשפט על מנת לקבל מהנתבעת 1 מה שאינה חייבת לו.

בין הנתבעת 1 לתובע הושג הסכם עוד ביום
18.6.01 וביום
24.12.01 פנה התובע לנתבעת 1 וביקש כי המוסכם יועלה על הכתב וכך נעשה.

לאחר שהנתבעת 1 חתמה על ההסכם מיום 24.12.01 נזקקה הנתבעת 1 למימון בשל חילוקי דעות שהיו בינה לבין רכבת ישראל. הנתבעת 1 פנתה לתובע והתריעה בפני
ו כי עקב אי הזרמת הכספים שהיה עליו להזרים או לממן עבור הפרויקט ביבנה, נמנע מהנתבעת 1 לנהל עסקיה ולממן תביעתה כנגד הרכבת.

בשלב זה תוך ידיעת התובע כי הנתבעת 1 שורה במצוקה והיא מצויה על סף הפסד תביעתה כנגד הרכבת, הוצג בפני
הנתבעת 1 החוזה המודפס, כאשר הפעם התנה התובע את המשך המימון בחתימה אישית של נתבע 2 על כל ההסכם. חתימת הנתבע 2 על ההסכם נעשתה באילוץ, תוך שהנתבע 2 הוסיף בחתימתו את האותיות ת.מ. על מנת להביע מחאתו ולפיכך, אין לחתימת הנתבע 2 כל תוקף.

התובע הפר התחייבותו לממן שכרו של מודד שימדוד העבודות שבוצעו על ידי הנתבעת עבור הרכבת.

התובע קיבל סכום נוסף של כ- 200,000 ₪ אשר הוא מעלים דבר קיומו.

בפועל אמנם נמשכו כספים מחשבון התובע, כאשר כל אותם כספים נמשכו בידיעת התובע ועל דעתו, לאחר שבדק כל חיוב והתשלומים בוצעו על פי המוסכם ולאור התחייבות התובע לממן הפרויקט ביבנה.

הנתבעת 1 לא הציגה כל מצגי שווא ובכל מקרה, כרו"ח בעל ניסיון לא היה התובע "קונה" ומשלם כספים על סמך המצגים הנטענים.

הנתבעת 1 המציאה לתובע כל מסמך שהתבקשה להציג ולא הסתירה כל נתון מהתובע.

לתובע היה ברור כי קבלת הכספים על פי החשבונות החלקיים מותנית באישורם של החשבונות על ידי עירית יבנה.

מצבה של הנתבעת 1 היה ידוע לתובע ולצורך האמור הוסכם את אשר הוסכם עם התובע, והתובע קיבל על עצמו את החיובים לאור המצב.

התובע בניגוד למוסכם סירב לממן העבודות ובכך גרם לנתבעת 1 שלא יכלה לסיים העבודות, נזק בכך שלא קיבלה כספים שהגיעו לה.

לתובע לא קמה עילה להפסיק מימון העבודות והעובדה שחשש שלא יהיה לו ממי להיפרע, אינה יכולה להוות עילה להפסקת המימון.

משסולקה הנתבעת מהמשך ביצוע העבודה עבור עירית יבנה בגין הימנעות התובע מלהמשיך לממן הפרויקט, נמסרו העבודות לקבלן אחר ולנתבעת נגרם לה נזק נוסף בשיעור של 650,000 ₪ לפחות ויש לקזז
סכום זה מסכום כל חוב נטען.

לאחר ששמעתי הצדדים, הגעתי למסקנות כדלקמן:

אופי העסקה בין הצדדים

במהלך הדיונים שבפני
הוצגו לבית המשפט שני חוזים, האחד, חוזה הכתוב בכתב יד מיום 18.6.01 והשני, חוזה מודפס שעל פי טענת התובע נחתם ביום 24.12.01.

עיון בשני החוזים מעלה כי שני הסכמים האמורים דומים ככלל זה לזה ובשניהם מופיע , בין היתר, הנוסח הבא:
"הואיל: ורשיפן פנתה אל אטיאס שמעון בבקשה לקבלת עזרה בניהול כספים והעמדת אשראי לאור קשיים כלכליים ותנאי אשראי קשים של השכר המגיע בגין ביצוע עבודת עפר ופיתוח ברח' ז'בוטינסקי ביבנה;

והואיל: ואטיאס שמעון הסכים ליתן לרשיפן שירות ניהול חשבון ולהעמיד לרשת החברה אשראי שיאפשר את מימון העבודה ברח' ז'בוטינסקי ביבנה עד לפרעון התשלומים שהתקבלו בגין ביצוע העבודה;
........

4.
רשיפן מתחייבת לפרוע כל יתרת חובה אשר תיוותר בחשבון הבנק (בנק מסד ח-ן 92804) דלעיל בסיום ההתקשרות בין הצדדים. "

נוסח ההסכמים שנחתמו בין הצדדים אינו מתיר מקום רב לפרשנות. בהסכמים האמורים מצוין מפורשות כי התובע הסכים לתת לנתבעת שירות ניהול חשבון ולהעמיד לנתבעת אשראי ובנוסף מצוין מפורשות בהסכמים, כי הנתבעת מתחייבת לפרוע את כל יתרת החוב שתיוותר בחשבון הבנק בסיום ההתקשרות בין הצדדים. בנסיבות אלה יש לקבוע כי בענייננו מדובר בעסקת העמדת אשראי שבסופה יהיה על מקבל האשראי, קרי, הנתבעת, להחזיר את כל הכספים שקיבל לידיו.

לאור זאת, אני קובע כי על פי ההסכמים שהושגו בין הצדדים, היה על הנתבעת להשיב לתובע את כל הכספים שהועמדו לטובתה ע"י התובע וכן יהיה עליה לפרוע כל יתרת חוב שנוצרה בחשבון הבנק.

האם ומתי הפסיק התובע לשלם לספקים

בסעיף 6 לכתב הגנתה המתוקן ציינה הנתבעת, בין היתר, כדלקמן :

"נתבעת 1 תטען כי אומנם המוסכם הוסכם עוד ב – 18.6.01 וכי ביום 24.12.01 פנה התובע לנתבעת 1 וביקש, כי המוסכם יועלה על הכתב וכך נעשה.

נתבעת 1 תטען, כי לאחר שהנתבעת 1 חתמה על ההסכם ביום 24.12.01, נזקקה הנתבעת 1 למימון לצורך חילוקי דעות שהיו בינה לבין הרכבת.

נתבעת 1 תטען, כי פנתה לתובע והתריעה בפני
ו, כי עקב אי הזרמת הכספים שהיה עליו להזרים ו/או לממן ביבנה, נמנע מהנתבעת 1 לנהל עסקיה ולממן תביעתה כנגד הרכבת".

זאת ועוד, בסעיף 23 לתצהירו ציין הנתבע 3 כדלקמן:

"במחצית חודש דצמבר הפסיק אטיאס את תשלומים עבור חומרים, שכר עובדים, ספקים, קבלני משנה, כפי שתיארתי במכתבי נספח א' לתצהירי.

מתוך האמור לעיל, עולה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי על פי טענת הנתבעים בכתב ההגנה ובתצהיר שהוגש מטעמם, הפסיק התובע לשלם התשלומים לספקים, לעובדים ולקבלני המשנה, במחצית חודש דצמבר שנת 2001.

במהלך עדותו
טען אמנם מר חדד, כי התובע הפסיק לשלם התשלומים כ- 3-4 חודשים לפני חודש דצמבר, אך מאחר וכפי שצוין לעיל, הן בכתב הגנתה של הנתבעת 1 והן בתצהירו של הנתבע 3 מר חדד צוין מפורשות, כי הפסקת התשלומים על ידי התובע החלה מאמצע חודש דצמבר 2001, הרי שכל שינוי בגירסה יהווה שינוי חזית ובנוסף לכך, יחשב כטענה בלתי אמינה הסותרת באופן מפורש טענות שנטענו פעם אחר פעם בכתבי טענות ובתצהירים.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי גם אם הפסיק התובע לשלם תשלומים לספקים ולעובדים ולקבלני משנה, הרי לכל המוקדם הופסקו תשלומים אלה במחצית חודש דצמבר 2001.

ההודעה על הפסקת העבודה

לתצהירו של מר חדד צירף מר חדד נספח ה' את מכתבו של ראש עירית יבנה, מר צבי גוב ארי, מיום 7.12.01 לנתבעת 1 (נספח ה' לתצהיר).



במכתב האמור צוין בין היתר, כדלקמן :

"א. ראשית וחמור מכל, חורגים אתם בכדי 5 חודשים תמימים מלוח הזמנים הקבוע לביצוע העבודה והשלמתה. ההסכם קצב לכם 5 חודשים להשלמת העבידה, פרק זמן שאמור היה להסתיים ביום 15 ליולי שנה זו.
אין חולק שהעבודה לא הושלמה ואף אינה קורבה להשלמה.....

ב. העבודות שבוצעו על ידכם מלאות ליקוים ופגמים ולהלן נפרט מקצתם:
תעלות פתוחות הושארו בתוואי הכביש חרף איסור חמור לעשות כן וחרף אזהרות רבות מצד גורמי העיריה וחרף הסיכון הבטחותי הכרוך בכך...

מקצת העבודות בוצעו שלא על פי תכניות הביצוע ותכניות העבודה. .....
חלק ממרכיבי העבודות בוצעו בצורה רשלנית ולא תוקנו חרף הערות ודרישות המפקחים. כלדוגמא לכך אציין את עבודות הריצוף בככר צומת שד' ז'בוטינסקי-האלון.....

6.
לפיכך מודיע אני לכם בזאת על ביטולו של ההסכם החל מיום 27/12/01. לנוכח הביטול תערך התחשבנות סופית ביחס ליתרת תמורה המגיעה לכם ככל שמגיעה כזו או לחילופין סכום היתר לו זכיתם עבור חלק העבודה שביצעתם."

עיון בפרטים שצוטטו לעיל מתוך מכתבו של ראש עירית יבנה, מעלה כי ביום 27.12.01 הודיעה עירית יבנה לנתבעת 1 על הפסקת העבודה וזאת, תוך שראש העיר מציין במכתבו מפורשות, כי הנתבעת חורגת מלוח הזמנים שנקבע לביצוע העבודה ב- 5 חודשים ובעבודתה נמצאו ליקוים ופגמים רבים שהביאו להפסקת העבודה.

ההודעה על הפסקת העבודה - עדותו של מהנדס עירית יבנה

במהלך הדיונים שבפני
העיד מר דוד שטרית, מהנדס עירית יבנה.

במהלך חקירתו ציין מר שטרית, כי הוא משמש כמהנדס העיר יבנה מאז שנת 79' (עמ' 39 שורה 5).

בנוסף לאמור לעיל ציין מר שטרית כדלקמן:

"ש. תבהיר.
ת. נשאלתי קודם לגבי תאריך התחלת הביצוע, כעת אני נזכר לפי המסמך, שזה היה ב- 2/01. תקופת הביצוע על פי החוזה הייתה 5 חודשים. העבודה התמשכה מעבר ל- 5 חודשים. הודעה על סילוק היד, נשלחה להם רק בדצמבר. לפני כן, נשלחו הרבה התראות על אי עמידה בלוח זמנים ועל ליקוים בביצוע ועוד דרישות שלא עמדו בהם....
(עמ' 40 לפרוטוקול שורות 19 – 24).

ש. ובמשך 5 חודשים שבהם הם למעשה מפגרים בביצוע העבודות, מה אתם עושים בעירית יבנה?
ת. מה שקרה בחמשת החודשים הראשונים, שהם עשו עבודות עפר, פתיחות של הכביש, מה שיצר מטרדים, שלא עושים שילוט מתאים, יש חסימה של צירי תנועה, בורות בכביש. הודענו, התרענו, ביקשנו הזדמנויות נוספות להמשיך. נתנו הזדמנויות. כאשר ראינו שזה פשוט לא נגמר, החלטנות על סילוק יד ונכנס קבלן אחר. ....
(עמ' 41 לפרוטוקול שורות 1 – 6).

ש. אני רוצה להבין. מה הייתה הסיבה להפסקת העבודה?
ת. אי ביצוע פרויקט על פי הנדרש בחוזה. עמידה בלוח זמנים, ליקוים בעיות בטיחות.
ש. ולמה לא התרעתם בפני
הם? למה לא הצגת מסמך שהתרעת בפני
הם?
ת. התרענו גם בכתב וגם בע"פ, לאורך כל דרך, גם בשיחות אישיות.....
(עמ' 41 לפרוטוקול שורות 11 – 14)

ש. כמה פעמים התרעתם על כך שיש הפרות מצד רשיפן על האיחורים במסגרת ביצוע העבודות?
ת. עשרות פעמים, כולל ביומני עבודה, מכתבים, טלפונים, ישירות, באמצעות שמעון אטיאס
, שהיה איש הקשר.
(עמ' 42 לפרוטוקול שורות 4 – 7).

ש. אתה הרגשת שזו אחת הסיבות?
ת. היו גם בעיות כספיות. הם גם אמרו שיש להם בעיה של כסף. גם בעיות מקצועיות. לא היה מי שינהל את הפרויקט. החליפו מהנדס ועוד מהנדס.....
(עמ' 47 לפרוטוקול שורות 17 – 10)

ת. שלב א' נקבע בהיקפו מבחינה תקציבית. העבודה החלה ברגל שמאל מהתחלה. הקבלן ביקש הזדמנויות וניתנו לו. אני רוצה להבהיר, ביצענו את העבודה על ידי קבלן 2, שהיה יותר יקר מקבלן 1, למעלה מ- 500 אלף שקל ועוד היינו צריכים, לאחר שאתה מכנסי קבלן א,ר הוא צריך לתקן ולפעמים צריך לשלם פעמיי, כי קשה לבדוק מבחינת התשתית מה נעשה קודם. .....
(עמ' 49 לפרוטוקול שורות
4
- 7).

ש. תסכים איתי אבל, שמה שבאמת גורם לכך שהקבלן לא יכול היה לבצע את העבודה זה כסף?
ת. לא יודע אם זה כסף. אני מניח שבסה"כ הכל נמדד בסוף בכסף כי אי אפשר לעשות דבר בלי כסף. אולי אם היה מביא קבלן משנה יותר טוב, זה גם כסף.

מתוך האמור לעיל עולה כי על פי גירסת מהנדס העיר יבנה, אכן
נשלחה ההודעה על הפסקת העבודה לנתבעת 1 בחודש דצמבר
2001 וזאת, לאחר שהנתבעת פיגרה בלוח הזמנים ב-
5 חודשים וההודעה על סילוק ידה של הנתבעת מן הפרויקט נשלחה, לאחר שנשלחו התראות רבות על ידי העיריה בין באופן ישיר ובין באמצעות התובע.

כן עולה מתוך דבריו של המהנדס, כי כבר במהלך חמשת החודשים הראשונים לעבודה שהחלה בחודש פברואר 2001, בוצעו העבודות לשיטתה של העיריה, שלא כהלכה, תוך יצירת מטרדים וחסימת צירי תנועה שלא לצורך וכל זאת, תוך יצירת ליקוים בטיחותים.

בנוסף עולה מתוך דברי המהנדס שצוטטו לעיל, כי הבעיות בביצוע העבודות נבעו,
בין היתר, מתוך בעיות ניהול, שחלקן נבעו מכך שמהנדסים מטעם החברה הוחלפו בזה אחר זה וקבלני המשנה מטעם החברה, אף הם לא ביצעו עבודתם כראוי.

זאת ועוד, במהלך הדיון ציין מהנדס העיר כי העבודות שבוצעו על ידי הנתבעת בוצעו ברח' ז'בוטינסקי, כביש מרכזי
בעל ארבעה נתיבים החוצה את העיר מצפון לדרום (עמ' 42 לפרוטוקול שורות 19 – 22).

כן ציין המהנדס, כי
מאחר ומדובר בפרויקט ראשי, הוא עצמו פיקח על ביצוע הפרויקט באופן אישי (עמ' 42 לפרוטוקול
שורה 17, עמ' 43 שורות 4 – 5).

דבריו של מהנדס עירית יבנה במהלך הדיון נשמעו עניינים , מקצועיים ובלתי תלויים. בנסיבות אלה לאחר שהתרשמתי כי הכביש שבו בוצעו העבודות אכן היה כביש מרכזי בעיר, ואכן המהנדס פיקח על ביצוע עבודות באופן אישי, הגעתי גם למסקנה שיש לקבל את דבריו של מהנדס העיר יבנה בכל הנוגע לליקויים בביצוע העבודות על ידי הנתבעת ולמועדים שננקבו על ידו בעדותו.

יובהר, כי במהלך הדיון הודיע ב"כ הנתבעים, שכנגד עירית יבנה לא הוגשה כל תביעה על ידי הנתבעת ונסיבות אלה רק יחזקו את ההנחה, שדבריו של מהנדס העיר נאמרו באופן אובייקטיבי ובלתי תלוי.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את גירסת מהנדס העיר יבנה ולפיה, כבר מתחילת העבודות בחודש פברואר 2001 נתגלו ליקויים משמעותים בביצוע העבודות
שבוצעו על ידי הנתבעת ובחודש דצמבר 2001 עמדה הנתבעת בפיגור בן 5 חודשים בביצוע עבודות וזאת על אף התראות רבות שנשלחו לה בגין האיחור ובגין הליקוים המשמעותים שנתגלו בביצוע העבודות.

כן יובהר, כי לאחר שקיבלתי את גירסתו של מהנדס העיר יבנה, הגעתי גם למסקנה שלפעולות שננקטו על ידי עירית יבנה עצמה או לדרישות שדרשה עירית יבנה במהלך ביצוע עבודות, לא היה קשר ממשי לעיכוב בביצוע העבודות על ידי הנתבעת ולליקוים שנתגלו בעבודתה, ולפיכך לא ניתן יהיה לקבל את טענת הנתבעים, כפי שהוצגה במהלך הדיונים ולפיה לעירית יבנה היה חלק כלשהו בכשלון הנתבעת לבצע עבודתה.

זכותו של התובע להפסיק ולשלם תשלומים

כפי שנקבע לעיל, הודיעה עירית יבנה ביום 27.12.01 לנתבעת 1 על הפסקת עבודתה, וזאת לאחר מספר רב ביותר של התראות שהועברו לנתבעת, בין היתר, באמצעות התובע.

כן נקבע לעיל, כי גם אם הפסיק התובע לשלם לספקים, לעובדים ולקבלני משנה סכומים, הרי שהפסקת התשלומים החלה אך במחצית חודש דצמבר 2001.

בתצהירו ציין הנתבע 3 מס' פעמים כי התובע הפסיק לשלם התשלומים לאותם קבלנים, עובדים וספקים. טענותיו אלה של הנתבע 3 נטענו באופן כוללני, בלא פירוט ובלא שהציג ולו מסמך חיצוני אחד שיעיד על כך שהתובע הפסיק לשלם תשלומים, הן לפני מחצית חודש דצמבר 2001 והן
לאחריו.

בנסיבות האמורות לעיל, לא ניתן יהיה לקבל את טענות הנתבעת בדבר הפסקת התשלומים עובר לחודש דצמבר 2001 וספק אם ניתן יהיה לקבל טענה כי במהלך התקופה הקרובה שלאחר מחצית חודש דצמבר אכן הופסקו התשלומים על ידי התובע.

במהלך סיכומיו
טען ב"כ הנתבעים, כי משלא שולמו כספים לספקים ע"י התובע הגיעו צווי עיקול
ובשל העיקולים לא ניתן היה להמשיך בעבודה.

עיון בחקירתו של
מהנדס עירית יבנה מעלה כי במהלך חקירתו ציין המהנדס, כי במהלך הפרויקט הוצגו לעיריה צווי עיקול שהוצאו כנגד התובעת. יחד עם זאת, במהלך הדיונים שבפני
לא הוצגו לבית משפט פרטים אודות אותם עיקולים, אודות מועדי הטלת העיקולים ואודות הסכומים שבגינם הוטלו העיקולים ולאור זאת, לא ניתן יהיה ליתן משמעות בעלת משקל לטענה שבשל הפסקת התשלומים על ידי התובע במהלך ביצוע עבודות, הוטלו עיקולים שלא אפשרו את המשך העבודה.

בנוסף, במהלך חקירתו כאשר נשאל המהנדס, האם על פי הרגשתו לא התקדמה העבודה בשל מחסור כספי, השיב, "זו לא הסיבה היחידה" (עמ' 47 לפרוטוקול, שורה 16) וכן ציין שאכן היו בעיות כספיות, אך היו גם בעיות מקצועיות שנבעו מכך שלא היה אדם שינהל את הפרויקט ומכך שמהנדסים הוחלפו בזה אחר זה (עמ' 47 לפרוטוקול שורות 18 – 19).
בנוסף לאמור לעיל משנשאל המהנדס האם העיקולים לא היו צריכים להשפיע על העבודה, השיב: "לעיקולים לא היתה משמעות" (עמ' 51
לפרוטוקול, שורה 25).

בכלל נסיבות הענין ולאור שפורט לעיל, אני קובע כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי צווי העיקול שהוצאו על ידי נושים במהלך העבודה בשל אי תשלום חובות על ידי התובע, הם שגרמו לנתבעת לאחר בביצוע עבודות ולבצע את העבודה באופן שגרם בסופו של דבר להפסקתה.

יובהר, כי העובדה שכבר בראשית עדותו ציין המהנדס כי המחדלים בביצוע עבודות על ידי הנתבעת החלו כבר בחמשת החודשים הראשונים שלאחר תחילת העבודה, רק תחזק את המסקנה שלעיקולים שהוטלו לא היה משקל מכריע בעת מתן ההוראה שניתנה על ידי עירית יבנה להפסיק את ביצוע העבודות על ידי הנתבעת.

זאת ועוד, כפי שצוין לעיל,
קיימת סמיכות זמנים בין המועד שבו לכל המוקדם הופסקו התשלומים על ידי התובע לספקים, לקבלני המשנה ולעובדים לבין מועד הוצאת צו הפסקת העבודות שהוצא על ידי עירית יבנה ושני האירועים התרחשו במהלך חודש דצמבר 2001.

לא זאת אף זאת, עיון בהסכמים שנחתמו בין הצדדים, מעלה כי בשני ההסכמים צוין מפורשות, בין היתר, כדלקמן:
"והואיל: ואטיאס שמעון הסכים ליתן לרשיפן שירות ניהל חשבון ולהעמיד לרשות החברה אשראי שיאפשר את מימון העבודה ברח' ז'בוטינסקי ביבנה עד לפרעון התשלומים שהתקבלו בגין העבודה;"

מתוך האמור לעיל, עולה כי ההסכמה הבסיסית בין הצדדים היתה לכך, שהתובע יעמיד שירותי ניהול חשבון ואשראי שיאפשר את מימון העבודה ברח' ז'בוטינסקי עד לפרעון התשלומים שיתקבלו בגין ביצוע העבודות.

בנסיבות האמורות לעיל כאשר היה ברור לתובע שהעבודות שבגינן ניתן האשראי, הופסקו בהוראת עירית יבנה, לא היה מקום לחייבו להמשיך ולשלם לספקים, לעובדים ולקבלני משנה מכספו, בלא שיובטח שהתמורה בגין עבודות שיבוצעו אכן תשולם על ידי העיריה.

בנוסף, במהלך הדיונים שבפני
נחקר גם גזבר עירית יבנה, מר חזות שמעון, ובעדותו העיד
כדלקמן:

"ש. כמה כספים הייתה חייבת עיריית יבנה לרשיפן, במועד שבו יצאה מהשטח?
ת. עירית יבנה, הגזברות, קיבלנו 3 חשבונות לתשלום. שילמנו אותם במלואם. בזה נפסק הקשר.
ש. מה לגבי חשבון מס' 4?
ת. לא יודע מספרים נוספים. מס' 4 הגיע אלינו לגזברות ובוטל באותו יום.
ש. מדוע הוא בוטל?
ת. הסיבות הן בהנדסה. לא אצלי.
ש. היום כגזבר העיריה, כמה כספים חייבת עיריית יבנה לרשיפן?
ת. היום לא חייבתעירית יבנה פרוטה אחת לרשיפן.
ש. אבל מדוע יש את חשבון 4 שלא שולם, לדבריך?
ת. הוא בוטל עלי די ההנדסה".

דבריו של גזבר עירית יבנה
נשמעו אף הם עניינים
ומקצועיים והם נמסרו לבית משפט באופן בלתי תלוי.

מתוך דבריו של הגזבר שצוטטו לעיל ומתוך יתר דבריו בחקירתו, עולה כי במועד הפסקת העבודה לא היתה העיריה חייבת לנתבעת סכום כלשהו בעל משמעות והעובדה האמורה לעיל רק תחזק את המסקנה, שהתובע שהיה מצוי בפרטים וידע על כך שהסיכוי שיקבל כספים נוספים מעירית יבנה לאחר סיום הפרויקט, הינו קלוש, לא היה מחוייב להמשיך ולשלם סכומים כלשהם לספקים, לעובדים ולקבלני משנה בגין התחייבויות שלקחה על עצמה הנתבעת.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי אם הפסיק התובע לשלם תשלומים כלשהם החל מעת הפסקת העבודות על ידי העיריה, הרי שהדבר נעשה כדין.

הסכומים שעל הנתבעת לשלם לתובע

בכתב תביעתו ציין התובע כי מתוך חשבון הבנק שפתח שולם בפועל סך של 2,158,570.64 ₪ ולהוכחת טענה זו צירף מסמכים שיש בהם להוכיח הטענה.

זאת ועוד, בכתב תביעתו ציין התובע כי במהלך תקופת ההתקשרות קיבל לידיו מאת עירית יבנה סך של 1,360,952.6 ₪ וגם טענה זו נתמכה במסמכים.

עיון בכתב ההגנה המתוקן שהוגש על ידי הנתבעת מעלה
כי בכתב הגנתה המתוקן הכחישה הנתבעת את טענת התובע שקיבל לידיו הסך שצוין בכתב התביעה, אך כל שפירטה בענין זה היה כי התובע קיבל סך נוסף של 200,000 ₪ אשר לא צוין על ידו.

יובהר, כי לאור האמור לעיל ומאחר וטענות הנתבעת בענין נטענו באופן סתמי, לא תוכל הנתבעת לטעון כי התובע קיבל לידיו סך העולה על
1,360,952 ₪
ובוודאי שלא תוכל לטעון כל טענה
לכך שהתובע קיבל סך העולה על
1,560,952 ₪ (1,360,952 + 200,000 ).

זאת ועוד, עיון בכתב ההגנה המתוקן, מעלה כי באותו כתב הגנה הכחישה הנתבעת
את טענת התובע (בסעיף 22 לתצהירו), כי מהחשבון שפתח הוצא סך של 2,158,570.64 ₪ ואולם
טענתה זו של הנתבעת נטענה באופן סתמי ביותר ולא באופן מפורט וכל שנטען בענין היה "מוכחש הנטען בסעיף 22 לתביעה", זאת ולא יותר.

בנסיבות האמורות לעיל, אני קובע כי הנתבעת לא תוכל לטעון כל טענה כנגד טענת התובע, שמחשבון הבנק שפתח עבור הנתבעת הוצא הסך של 2,158,570.64 ₪.

בנוסף לאמור לעיל, יובהר, כי לא בכתבי טענותיה, לא בתצהיר מטעמה ולא בסיכומיה, לא הגישה התובעת כל תחשיב מטעמה שניתן יהיה לקבלו.

בנסיבות האמורות לעיל ולאחר שקיבלתי גם את טענת התובע, לפיה על הנתבעת לפצותו גם בסך של 46,332 ₪ בגין העמלה שהוסכמה בחוזה המקורי ובסכום של 47,995 ₪ כריבית מוסכמת בגין העמדת הלוואה בסך 400,000 ₪ ובתוספת מע"מ, אני קובע כי על הנתבעת יהיה לפצות את התובע
בסך של 900,104 ₪ על פי הפירוט הבא:

יתרת חוב בגין תשלומים שבוצעו עבור הנתבעים מחשבון הבנק
-
2,158,570 ₪
בהפחתת הכספים שהתקבלו מעירית יבנה
-
1,360,952 ₪
בתוספת עמלה כמוסכם בין הצדדים
-
46,332 ₪
בתוספת ריבית בשיעור 2% לחודש המוסכם בין הצדדים
-
47,995 ₪
ובתוספת מע"מ
-
8,159 ₪

סה"כ

-
900,104 ₪


הנתבעת תשלם הסכום האמור בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ובתוספת הוצאות הכוללות שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪

התביעה בת.א. 266/05 נדחית, בלא צו להוצאות.


ניתן היום,
22 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 130/02 שמעון אטיאס נ' רשיפן הנדסה אזרחית והובלות בע"מ, שמעון חדד, ירון חדד (פורסם ב-ֽ 22/04/2010)