פסקי דין על המערערת: פליינג קרגו בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ש. גבישנ ג ד המשיב: עופר בנו ע"י ב"כ עו"ד ע. ויצמן פסק - דיןהשופטת קציר1. ... | פסקי דין על המשיב: עופר בנו ע"י ב"כ עו"ד ע. ויצמן פסק - דיןהשופטת קציר1. לפנינו ערעור

3/21     17/10/1996




דבע 3-298/נו פליינג קרגו בע"מ נ' עופר בנו




בבית-הדין הארצי לעבודה

דב"ע נו/298-3

השופטים: כבוד סגן הנשיא אדלר

כבוד השופט אליאסוף

כבוד השופטת קציר

נציג עובדים : כרמי
נציג מעבידים : כהן
המערערת: פליינג קרגו בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד ש. גביש
נ ג ד
המשיב: עופר בנו


ע"י ב"כ עו"ד ע. ויצמן


פסק - דין
השופטת קציר
1. לפנינו ערעור, לאחר נטילת רשות (דב"ע נו/246-9), על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 4.6.96 (השופטת בן יוסף ונציגי הציבור מצא והרשקוביץ), (תב"ע נו/745-14, תב"ע נו/1350-12) בו התקבלה חלקית בקשתה של המערערת למתן סעד זמני להגבלת חופש העיסוק של המשיב.

הרקע העובדתי וההליך בביה"ד האזורי

2. המערערת, הינה חברה שנוסדה בשנת 1982, העוסקת במתן שירותי בלדרות ושינוע של משלוחים (מעטפות, חבילות, מטענים), הן ליעדים מקומיים והן ליעדים בינלאומיים או מיעדים בינלאומיים לישראל. שירותי השינוע כוללים הובלה אווירית, הובלה יבשתית, ביטוח, עמילות מכס, שילוח בקונסולידציה ושילוח ישיר בחברות התעופה.

3. המערערת הינה גם זכיינית בלעדית בישראל של חברת "פדרל - אקספרס", שהיא חברה בינלאומית גדולה המספקת שירותי שינוע ובלדרות בינלאומית.

4. המערערת נותנת ללקוחותיה גם שירותים לוגיסטיים לביצוע כל הפעילות, כולל אחסנה, אריזה לצורכי שילוח, הפצה בשוק המקומי ובשוק הבינלאומי וכו'.

5. המשיב עבד אצל המערערת מחודש מרץ 1990 ועד ליום 15.2.96.
תחילה עבד המשיב כנהג ולאחר מכן עבר לתפקיד איש מכירות ושימור לקוחות הן באזור הצפון והן באזור הדרום. בשנת 1994 מונה לתפקיד מנהל מחסן ושרותי לוגיסטיקה, אך כעבור זמן מה הועבר לתפקיד איש קשר בין המערערת ללקוחותיה באזור הדרום.

6. בתאריך 19.4.94 לאחר שהמשיב החל לעבוד בתפקיד מנהל מחסן ושרותים לוגיסטיים נחתם עמו הסכם העסקה, כאשר בהסכם נקבע במפורש, בסעיף 24, על הגבלת חופש העיסוק ל-12 חודשים, לאחר סיום עבודתו אצל המערערת.

7. ביום 15.2.96 סמוך לשעה 06:45 בבוקר, הגיע למשרדי המערערת מר אהוד דגן, מנהל חטיבת פליינג קרגו אקספרס, של המערערת, ומצא לטענתו את המשיב עומד ליד מדפסת של מחשב כאשר על המחשב היה מונח תדפיס הכולל שני מחירונים: מחירון אחד היה של לקוח בשם "מרססי דגניה", ומחירון שני היה מחירון של לקוח בשם "דגניה סיליקון". הן מרססי דגניה והן דגניה סיליקון הינן לקוחות של המערערת באזור הצפון, ואשר למשיב לא היה קשר עמם במסגרת עבודתו השוטפת.

8. מר דגן ראה גם לטענתו, כי על צג המחשב הוצג מחירון שהתייחס ללקוח אחר של המערערת בשם דיאלוג'יק, שהוא לקוח נוסף של פליינג קרגו בצפון. כאשר גם עם לקוח זה לא היה למשיב כל קשר במהלך עבודתו השוטפת.

9. כן טען מר דגן, כי על שולחנו של המשיב היו מונחות רשימות של לקוחות באזור הצפון והדרום.

10. לשאלת מר דגן לפשר מעשיו של המשיב במקום, המשיב טען, כי לא הוא האדם שהדפיס את התדפיס הכולל את המחירונים של מרססי דגניה ודגניה סיליקון. למרות שעל המחירון של דגניה סיליקון שהודפס במדפסת, התנוסס תאריך 15.02.96, ואיש מלבדו לא נכח במשרדי המערערת בשעת בוקר כה מוקדמת.

11. מר דגן דרש מהמשיב לעזוב מיד את משרדי המערערת ולהניח את כל המסמכים על השולחן, ולחזור בשעה 14:00 לפגישה עם מנהל המכירות והממונה הישיר על המשיב.
המבקש עזב את המקום כשהוא לוקח עימו את כל המסמכים שהדפיס באמצעות המחשב, ויותר לא שב לעבודה.

12. בו ביום הגישה המערערת תלונה נגד המשיב למשטרת ישראל בגין גניבה ממעביד.

13. בו ביום גם שלחה המערערת מכתב למשיב, בו הודע לו על סיום עבודתו אצל המערערת. המערערת ציינה במכתב, כי היא מבקשת להזכירו על קיום איסור מוחלט החל לגביו למעשות שימוש כלשהו בסודותיה המסחריים של המערערת, הן לתועלתו האישית והן לתועלתם של צדדים שלישיים, וכן כי חל עליו איסור מוחלט להעביר את סודותיה המסחריים לצדדים שלישיים.

14. כן נדרש המשיב להחזיר כל מסמך ו/או העתק מסמך של המערערת המצוי ברשותו, כולל המסמכים שנלקחו על ידיו ביום 15.02.96.

15. בתאריך 04.03.96 עתרה המערערת לבית הדין האזורי בתל אביב למתן צו מניעה קבוע שעיקריו הם:

א. איסור על המשיב לגלות ו/או לעשות שימוש בסודותיה המסחריים של המערערת. איסור על המשיב לעסוק, אם כעובד אם כיועץ, אם באופן עצמאי ואם בכל דרך אחרת, ובכלל זה לבוא בקשרי עבודה או מסחר עם לקוחותיה של המערערת, באופן שיהא בו כדי להפר את התחייבותו המפורשת בכתב שלא להתחרות במערערת, ו/או באופן שיהא בו כדי לגלות ו/או לעשות שימוש בסודותיה המסחריים והאחרים של המערערת.

ב. כן עתרה המערערת, לחייב את המשיב להשיב לרשותה את כל סודותיה המסחריים והמסמכים המצויים בחזקתו, וכן חיוב המשיב לפצות את המבקשת על נזקיה.

ג. לתובענה העיקרית נלוותה בקשה לסעד זמני (להלן - "הבקשה") בה נתבקש בית הדין, ליתן צו כנגד המשיב שעיקריו הם:

1. איסור על המשיב לגלות ו/או לעשות שימוש בסודותיה המסחריים של המערערת וכן איסור על המשיב לעסוק, אם כעובד אם ביועץ, אם באופן עצמאי ואם בכל דרך אחרת, ובכלל זה לבוא בקשרי עבודה או מסחר עם לקוחותיה של המערערת, באופן שיהא בו כדי להפר את התחייבותו המפורשת ובכתב שלא להתחרות במערערת ו/או באופן שיהא בו כדי לגלות ו/או לעשות שימוש בסודותיה המסחריים והאחרים של המערערת.

2. לתת צו המחייב את המשיב להשיב לרשותה של המערערת, לאלתר, את כל סודותיה המסחריים והמסמכים של המערערת, המצויים בחזקתו.

16. בתאריך 4.6.96 לאחר שמיעת הצדדים, ועדיהם, נעתר בית הדין האזורי לבקשה באופן חלקי, והוציא צו מניעה זמני, מצומצם ומוגבל בהיקפו "על פיו אין על המשיב לפנות ללקוחות המבקשת אשר היה לו מגע עימם במהלך עבודתו במבקשת וזאת לתקופה של שנה מיום 15.02.96".

17. על החלטתו של בית הדין קמא, שלא אסר על המשיב לעבוד בחברה מתחרה ושלא נתן למערערת את מלוא הסעדים הזמניים המבוקשים בבקשה, הגישה המערערת בקשה למתן רשות ערעור, אשר אכן ניתן לה.

18. יש לציין, כי המשיב לא עבד כלל מאז הפסקת עבודתו אצל המערערת בתאריך 15.02.96, ועד למתן ההחלטה בבית הדין האזורי בתל אביב בתאריך 4.6.96, אך הוא הצהיר במפורש בבית הדין קמא כי יהיה מוכן לעבוד בחברה המתחרה מבחינה מסחרית במערערת.

בדיון בעמוד 35 לפרוטוקול הוא העיד כדלקמן:

"לשאלתך - אם אני מתכוון לעבוד בחברה מתחרה, כפי שבא כוחי הודיע לבית הדין, אני אומר שאיפוא שאמצא פרנסה טובה, אשר תתאים לכישורי, אני אעבוד".

19. מיד לאחר מתן ההחלטה בבית הדין קמא בתאריך 4.6.96, המשיב החל לעבוד בחברה המתחרה למבקשת ששמה "קורייר נטוורק".

20. כמו כן יש לציין, כי במסגרת הדיונים בבית הדין קמא, המשיב צירף לתצהירו חומר סודי של המערערת שהיה מסמך פנימי, שהופץ לטענתה בחמישה-ששה עותקים בלבד, ואשר היתה בו השוואת עלות הקניה של השירות אותו קונה המערערת מחברת "פדרל אקספרס" לעומת מחירי חברה מתחרה גדולה שנכנסה לשוק בשנת 1994.

21. בתאריך 06.08.96 התקיימה ישיבה של ועדה פריטטית, באיגוד לשכות המסחר, בענין פיטורי המשיב מעבודתו אצל המערערת, ותביעתו של הנ"ל לתשלום פיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

הגשת ראיה חדשה בשלב הערעור והליך הערעור

22. בתחילת הדיון בערעור ביקש ב"כ המשיב להגיש כראיה נוספת בערעור את החלטת הועדה הפריטטית, שניתנה ביום 07.08.96, ביחס לתביעת המשיב לתשלום פיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

23. ב"כ המשיב לא טרח להגיש בקשה בדרך המרצה להגשת ראיה נוספת בערעור בצירוף תצהיר לאימות העובדות הכלולות בה.

24. ב"כ המשיב מנמק את אי הגשת הבקשה בדרך המרצה לקבלת ראיה נוספת בערעור בטענה, כי אין בתקנות סדרי הדין הוראה מפורשת כי בקשה להגשת ראיה בערעור תוגש בדרך המרצה. לטענתו - בית הדין פועל במקרה כזה, עפ"י סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה המסמיך את בית הדין לנהוג בדרך הטובה ביותר לעשיית משפט צדק.

25. תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת במפורש ביחס להגשת ראיות נוספות בערעור, כלדקמן:

"(א) בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם, אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן

פסק דין
, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות.

(ב) התיר בית המשפט שלערעור הבאת ראיות נוספות, ירשום את הטעמים לכך ויפרש את הענינים שבהם יש לצמצם את הראיות".

26. על הבקשה להגשת ראיה נוספת בערעור חלות ההוראות של תקנות 240 עד 247 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעות, כי אם לא נקבעה דרך אחרת בתקנות, כל בקשה תוגש בדרך המרצה כשהיא נתמכת בתצהיר לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה, וכי הודעה מספקת עליה תימסר מבעוד מועד לצד שכנגד, וכי אם לא נמסרה הודעה כאמור רשאי בית המשפט לדחות את הבקשה או הדיון בה.

27. צודקת ב"כ המערערת בהתנגדותה להגשת ראיה נוספת בערעור בדרך שבה ביקש להגישה ב"כ המשיב.

בית הדין לעבודה אימץ את הנוהג של הגשת בקשה בדרך המרצה, בהתאם לסדרי הדין הקבועים לענין בקשות בדרך המרצה, עפ"י תקנות סעד הדין האזרחי (ר' דב"ע נב/5-3 שלמה בוחבוט, ראש המועצה המקומית מעלות תרשיחא ואח' - שהין ואח', פד"ע כג 350, 357).

28. כך שלמעשה די בסיבה זו כדי לא להתיר את הגשת ההחלטה של הועדה הפריטטית מיום 07.08.96.

29. יתר על כן, להחלטת הועדה הפריטטית אין כל נפקות או רלוונטיות לנושא הגבלת חופש העיסוק הנדון בהליך זה. על כן אין להתיר את הגשת הראיה הנוספת בערעור והבקשה נדחית בזאת.

הליך הערעור

30. הטענות העיקריות של ב"כ המערערת לפנינו הן כדלקמן:

א. המערערת הוכיחה, כי יש לה סודות מסחריים עסקיים, וכי הסודות הללו מצויים בידיעת המשיב, ולכן מן הראוי שבית הדין יפרוש הגנתו עליהם.

ב. המערערת הוכיחה, כי המשיב התחייב כלפיה בכתב לא להתחרות בה וכי התחייבותו היא ברת תוקף משפטי.

ג. המערערת הוכיחה, כי המשיב חב כלפיה, חובת נאמנות לא לנצל לתועלתו האישית קשרים עם לקוחות וסודות מסחריים ועסקיים, וכי חיובו בר תוקף משפטי.

ד. המערערת הוכיחה, כי קיים סיכון ממשי, כי המשיב יפר התחייבויותיו וחיוביו כלפיה ובכך ייגרמו לה נזקים כבדים שאינם ניתנים לפצוי כספי.

31. הטענות העיקריות של ב"כ המשיב לפנינו הן כדלקמן:

א. הבקשה לצו מניעה מתבססת על הסכם העבודה שנחתם ועל סעיף המגביל את חופש עיסוקו של המשיב, וכן על הסכם קיבוצי הכולל סעיפים דומים.

ב. אין לסעיפים הנ"ל בחוזה כל תוקף לגביו, כי הם מגבילים את חופש עיסוקו ומונעים תחרות חופשית, בניגוד לתקנת הציבור.

ג. ניתן לאכוף סעיפים בחוזה המגבילים את חופש העיסוק בצורה סבירה, לזמן סביר ובהיקף סביר, אם הם באים להגן על אינטרס קניני כלשהו של המעביד. המבקשת לא הוכיחה כי יש לה אינטרס קניני בר הגנה של סודות מקצועיים.

ד. המידע שבידי המשיב איננו בגדר סוד או מידע סודי מקצועי ולכן אין מקום ליתן כלל צו מניעה נגד המשיב.

ה. היה שיהוי בהגשת בקשת הרשות לערעור.

ו. אין להתערב בשיקול דעתו של ביה"ד קמא אשר שמע את העדויות והחליט לתת צו זמני מוגבל בהיקפו.

ה ה כ ר ע ה

32. בענף שירותי הבלדרות ושינוע של משלוחים, קיימים בין 8,000 ל-10,000 לקוחות פוטנציאליים, כאשר כ-2,800 מהם הינם מלקוחות המערערת.

33. סודותיה המסחריים של המערערת הינם רשימת לקוחותיה ופרטי זיהויים: שמות אנשי הקשר של הלקוחות; הצרכים המיוחדים של הלקוחות ובעיותיהם הספציפיות; סוג והיקף הפעילות של הלקוחות מול המערערת מבחינת סוגי המשלוחים, לוחות זמנים, מחירונים, תנאי אשראי ומחירי הקניה של המערערת מול "פדרל אקספרס".

34. המערערת נוהגת להרכיב מחירונים "אישיים" לכל לקוח ולקוח, כאשר המחירון "תפור" ע"פ צרכיו והיקף פעילותו מול המערערת. התאמת מחירון ספציפי לכל לקוח ולקוח דורשת השקעה ועבודה מרובה, והינה מאפיינת ייחודית של עבודת המערערת.

35. במהלך עבודתו של המשיב אצל המערערת, הוא הכיר וידע מה הם קשרי המסחר של המערערת עם לקוחותיה, סוג והיקף המשלוחים, צרכים מיוחדים ובעיות של הלקוחות והפתרונות שמצאה המערערת לכל אחד ואחד, יש להדגיש כי ביחס לחלק מהלקוחות - המשיב עצמו הביאם למערערת במסגרת עבודתו כאיש שיווק.

36. המשיב גם הכיר וידע את אופן הרכבת המחירונים ללקוחות השונים של המערערת וכן ביחס לתנאי האשראי שניתנו ללקוחות הללו.

37. בתאריך 19.4.94 חתם המשיב על הסכם העסקה עם המערערת.
בסעיף 24 להסכם נקבע כדלקמן:

א. העובד מתחייב שלא ליצור קשרי עבודה או מסחר עם לקוחות החברה ושלא להתחרות בחברה בכל הנוגע ללקוחות החברה בין במישרין ובין בעקיפין.

ב. העובד מתחייב שלא להתחרות, בין במישרין ובין בעקיפין, בחברה, ובמיוחד שלא ליצור קשרי עבודה או מסחר עם חברת "פדרל אקספרס" וזאת בתחומי שליטתה של מדינת ישראל.

ג. הוראות סעיף זה יחולו על העובד במשך כל תקופת עבודתו בחברה ובמשך 12 חודשים לאחר סיום עבודתו בחברה.

38. ב-דב"ע נו-3/216, נו-3/248 ו-נו-18/4 מודקון בע"מ - דוד בש ואח' (טרם פורסם) נאמר כדלקמן:

"שעה שאנו בוחנים את הצדקת ההגבלה ואת משך הזמן הנאות לאכיפתה, עלינו לאזן בין הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק (המופנה כלפי רשויות השלטון - סעיף 5 לחוק) שלו השפעה עקיפה על המשפט הפרטי (דב"ע טועמה, עמודים 239-238) לבין חופש ההתקשרות החוזית המהווה עקרון יסוד, וכל זאת תוך שימת לב במיוחד במשפט העבודה, דוגמת חוקי המגן עליהם אין להתנות". 60221

39. ראה בנדון גם הדברים אשר נפסקו בדב"ע נא/173-3 בקשי ואח' - קריסטל מכונות ומוצרי חשמל בע"מ, פד"ע כג 222, 228:

"חופש העיסוק הינו זכות יסוד בשיטתנו המשפטית: זכויות יסוד אלו 'החובה לקיימן הלכה למעשה, היא לא רק בעלת אופי מדיניי או חברתי-מוסרי אלא גם בעלת מימד משפטי' (בלשונו של השופט שמגר בע"א 723/74 "הארץ" בע"מ ואח' נ' חברת החשמל בע"מ ואח', פ"ד לא (2) 281, 295).

כל זכות יסוד ניתנת להגבלה סטטוטורית או חוזית, ומול זכותו של אדם לעסוק במקצוע אשר יבור לו עומד עיקרון יסוד אחר, חשוב לא פחות, הוא חופש ההתקשרות (ד"נ 22/28 בית יולס בע"מ נ' רביב ואח', פ"ד מג (1) 441, 477). עוד נדגיש כי 'העיקרון של כיבוד הסכמים מונח ביסודים של דיני החוזים, ובית המשפט לא ימהר לערער יסוד זה' (ע"א 625/76 פלמונית נ' אלמוני, פ"ד לא (3) 85, 101), ואף במשפט העברי מצאנו כי 'כלל גדול הוא במשפט העברי משגמר אדם בדעתו להתחייב - חייב הוא לעמד בהתחייבות, ורק נימוקים מיוחדים ביותר יכול ויבטלו תוקפה של ההתחייבות' (בלשונו של השופט (כתוארו אז) אלון בע"א 566/77 דיקר נ' מור ואח' פ"ד לב (2) 141, 151)."

40. ראה בנדון גם את פסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום פ"ד מו (2) 464, 533:

"כשם שחופש החוזים אינו ערך מוחלט, כי עם זכויות האדם האחרות אינן משקפות ערכים מוחלטים. עניין לנו בזכויות חוקתיות יחסיות. מעצם מהותן הן עשויות לנגוד זו את זו, ולהתנגש זו בזו. נדרשת פעולה של שקילה ואיזון. עמדתי על כך בפרשה אחת, בדיוני:

'חופש ההתקשרות אינו חופש מוחלט, ככל זכות יסוד חוקתית, זהו חופש יחסי. יש לאזן אותו כנגד חופשים אחרים וכנגד אינטרסים אחרים, הראויים להגנה. הגינות, יושר, טוהר מידות, שוויון - כל אלה אינטרסים ראויים, העשויים, בתנאים מסוימים ובנסיבות מסוימות, לאזן את חופש החוזים' (ד"נ 22/28 הנ"ל, בעמוד 486)".

41. ראה בנדון גם ע"א 2600/90 בבית המשפט העליון עלית חברה ישראלית לתעשית שוקולד וסוכריות בע"מ ואח' נ' יעקב סרנגה ואח', פסק הדין מיום 07.05.96 (טרם פורסם).

וכן גם את ע"א 1371/90 דמתי נ' גנור פ"ד מד (4) 847, וכן את ע"א 901/90 נחמיאס נ' קולביה סחר ותעשיה, פ"ד מז (1) 252.

42. בפסיקה של ביהמ"ש העליון נקבע, כי אם ההגבלה על חופש העיסוק סבירה והוגנת כלפי הצדדים עצמם, אזי רק לעיתים רחוקות היא תיחשב כנוגדת את האינטרס הציבורי.

43. בהסכם ההעסקה המשיב התחייב לא ליצור קשרי עבודה או קשרים מסחריים עם לקוחות החברה ושלא להתחרות בחברה בכל הנוגע ללקוחות החברה הן במישרין והן בעקיפין, וזאת למשך תקופה של 12 חודשים לאחר סיום עבודתו בחברה.

44. באשר להתחייבות שלא ליצור קשר כלשהו עם לקוחות החברה - ביה"ד קמא נענה לבקשה, לאחר שהגיע למסקנה כי קשרי המערערת עם לקוחותיה הם בגדר אינטרס קנייני ראוי להגנה.

על כן ביה"ד קמא הוציא בתאריך 4.6.96 צו זמני שאסר על המשיב לפנות ללקוחות המערערת אשר היה לו מגע עימם במהלך עבודתו אצל המערערת.

45. היות ובשלב הגשת הבקשה לביה"ד קמא למתן צו המניעה הזמני, המשיב לא פנה לעבוד בחברה מתחרה. על כן סבר כנראה ביה"ד קמא, כי המשיב יעמוד בהתחייבותו החוזית עם המערערת ביחס לאי תחרות עמה, וייתכן כי זו הסיבה לאי מתן צו המניעה הזמני האוסר על המשיב לעבוד בחברה מתחרה.

46. בנסיבות המקרה עולה לכאורה, כי בידי המשיב סודות מסחריים מיוחדים האופייניים למערערת בלבד, כגון המחירונים המיוחדים המותאמים לכל לקוח בנפרד וכו'.

47. התנהגות המשיב ביום עבודתו האחרון כ"שנתפס" עובד ליד צג המחשב בשעת בוקר מוקדמת מהרגיל ומדפיס מחירונים של לקוחות שונים, מצביעה לכאורה על אפשרות של חוסר תום לב (חשד סביר של שימוש בסודות מסחריים של המערערת, לצורכי תחרות בה).

ראה בנדון את פסה"ד:

1. דב"ע נג/17-3 טוני טועמה - טכנו גומי ליסודקי בע"מ, פד"ע כ"ה 227.

2. בג"צ 1683/93 בין פלסט בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח', פד"י מ"ז (4) 702.

48. כן יש להדגיש, כי המשיב החל לעבוד בחברת "קורייר נטוורק", שהינה חברה המתחרה למערערת, וזאת החל מיוני 1996, ובכך הפר לכאורה המשיב את סעיף 24 להסכם ההעסקה שבינו לבין המערערת.

49. המשיב הסכים להגבלת חופש העיסוק שלו ל-12 חודש מיום סיום עבודתו אצל המערערת.

תקופת ההגבלה נבחנת, בעיקרו של דבר, לאור מהות העיסוק בו עסק המשיב והשאלה היא מהו משך הזמן הסביר לראות בידע שרכש המשיב כ"סוד מסחרי".

50. המערערת והמשיב הגיעו לידי הסכמה, בעת חתימת הסכם ההעסקה ב-19.4.94, כי חובת הסודיות המסחרית והיקף הגבלת חופש העיסוק יהיו לפרק זמן קצוב של 12 חודשים בלבד, ממועד סיום עבודתו של המשיב אצל המערערת. בכך למעשה הביעו הצדדים את דעתם המשותפת על "משך חייו" של הסוד המסחרי.

51. בנסיבות המקרה - יש לכבד את ההסכם העסקה בין הצדדים.
המשיב ידע בעת חתימתו על ההסכם הנ"ל, כי הוא מתחייב שלא לעבוד באותו התחום למשך שנה, והסכים לחתום על ההסכם.

ראה בנידון את פסה"ד דב"ע נא/148-3 צור גיסלר בע"מ ואח' - מרדכי כהן ואח', פד"ע כג 115, 123-122. וכן דב"ע נו/67-3 פפרברג - פרודליס וישראמט (לא פורסם).

52. הגבלת חופש העיסוק ל-12 חודשים בלבד הינה סבירה ביותר ונותנת את האיזון המתאים בין זכויות היסוד של המשיב לחופש העיסוק - לבין הזכויות החוזיות והקנייניות של המערערת.

53. לאור כל האמור - הערעור מתקבל בזאת, כך שאנו אוסרים על המשיב לעבוד בכל חברה המתחרה למערערת, וכן אוסרים עליו ליצור קשרי עבודה או מסחר עם חברת פדרל אקספרס וזאת בתחומי שליטתה של מדינת ישראל, לתקופה של 12 חודשים, החל מיום 16.2.96 ואילך.

המשיב ישלם למערערת הוצאות בשתי הערכאות בסך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ.


ניתן היום 17.10.1996 בפני
ב"כ המשיב ומתמחה ממשרד ב"כ הועד.








דבע בית הדין הארצי לעבודה 3-298/נו פליינג קרגו בע"מ נ' עופר בנו (פורסם ב-ֽ 17/10/1996)