פסקי דין על לב פולונסקי | פסקי דין על אינסה פולונסקי | פסקי דין על קלרה שוסטרמן | פסקי דין על ינקל שוסטרמן | פסקי דין על סימה שוסטרמן |

7415/05 א     02/05/2010




א 7415/05 לב פולונסקי, אינסה פולונסקי נ' קלרה שוסטרמן, ינקל שוסטרמן, סימה שוסטרמן








בית משפט השלום בנתניה



2
במאי
2010

ת"א 7415-05 פולונסקי ואח' נ' שוסטרמן ואח'






בפני

כב' השופטת
סמדר קולנדר-אברמוביץ

תובעים
1
.
לב פולונסקי

2
.
אינסה פולונסקי
ע"י ב"כ עוה"ד אדוארד סגל


נגד

נתבעים
1.קלרה שוסטרמן
2.ינקל שוסטרמן
3.סימה שוסטרמן
ע"י ב"כ עוה"ד אחיקם גריידי



פסק דין


1.
התובעים, פולנסקי לב ואינסה עלו לארץ מרוסיה לפני מספר שנים. הם התגוררו בבנין בו מתגוררים הנתבעים מס' 2 – 3 שוסטרמן ינקל וסימה. נתבעת מס' 1 קלרה שוסטרמן
בתם של הנתבעים התגוררה אף היא בבנין בדירה אחרת.



בכתב התביעה מגוללים התובעים את סיפורם לפיו נקשרו יחסי ידידות בין התובעים לנתבעים. בשלב מסוים הכירו להם הנתבעים 2-3 את בנם, שמואל שוסטרמן (להלן: "שמואל") שהוצג כבעלי חברה קבלנית גדולה בשם שוסטרמן הנדסה בע"מ (להלן:"החברה") אשר מבצעת פרויקטים ברחבי הארץ בהיקפים של מיליוני שקלים.



במהלך קיץ 2000 פנה שמואל לתובעים וביקש לקבל הלוואה כספית בסך 250,000 דולר לצורך הגדלת פעילות החברה. התובעים סירבו. באותה התקופה בנם של התובעים בוריס פולנסקי (להלן: "בוריס") אשר היה מהנדס חשמל בהכשרתו חיפש עבודה. התובע פנה לשמואל וביקש שיעסיקו בחברה, שמואל הסכים ובוריס החל לעבוד בחברה באוקטובר 2002.



כחודש ימים לאחר שבוריס החל לעבוד בחברה פנה שמואל שנית לתובעים וביקש ההלוואה. בשלב זה נעתרו התובעים ליתן את ההלוואה והיא הועברה במספר תשלומים מינואר 2003 ואילך. על מנת להבטיח את החזר ההלוואה
חתמו הצדדים על הסכם ביום 19.2.03 לפיו תחשב ההלוואה כהשקעה בחברה והתובע ייכנס כשותף ב- 40% מרווחי החברה.



בסוף חודש מאי
2003 הופסקה פעילות החברה.

התובעים פנו לנתבעים מס' 2 – 3 והם יחד עם נתבעת מס' 1 התחייבו אישית להחזר ההלוואה לתובעים.



משכך הוגשה התביעה לתשלום הסך של 1,370,000
₪ ערך הסכומים של ההלוואה וכן הפרשי הצמדה וריבית. התביעה הוגשה
כנגד הנתבעים בגין ערבותם וכנגד הנתבעת מס' 1 אף בגין מעורבותה ומודעותה לפעולות שבוצעו, בין היתר לאור קבלת חלק מהסכומים לחשבונה בבנק העולים כדי מרמה, הטעיה, עושק, הונאה ו/או עשית עושר שלא במשפט.

2.
הנתבעים
מס' 2 ו 3 טענו שמעולם לא התחייבו אישית להחזר ההלוואה לתובעים. הם לא עבדו בחברה של בנם שמואל
וחיו אותה עת מקצבת הכנסה של ביטוח לאומי.

3.
הנתבעת מס' 1 טענה אף היא שלא התחייבה אישית להחזר ההלוואה. עם זאת הודתה שקיבלה את הסך של 30,000 דולר לחשבונה אולם טענה שהסיבה נובעת מכך שלחברה לא היה אותה עת חשבון מט"ח בחשבון שהתנהל בבנק המזרחי והכסף כך הוסבר לה על ידי אחיה שמואל היה צריך להיות מופקד בבנק זה דווקא.
משכך הועבר הכסף כפקדון בחשבונה ולאחר מכן הועבר הכסף לחשבון החברה. כן צירפה העתקי העברת התשלום לחשבון החברה (נספחים א'1 ו 2 לכתב ההגנה).

4.
העובדות שאינן נתונות במחלוקת בין הצדדים הינן כדלקמן

:



הקשר הראשוני בין הצדדים נוצר כאשר הנתבעת מס' 1 שהיתה אותה עת מתווכת עזרה לתובעים למצוא את הדירה בה הם מתגוררים ברח' אירוס ארגמן 52 בנתניה,
בשנת 2000.
במשך הזמן נוצרו יחסי ידידות בין התובעים לנתבעים מס' 2 – 3
שהתגוררו באותו הבנין.



בוריס בנם של התובעים החל לעבוד בחברה שבבעלות שמואל בחודש אוקטובר 2002, וביום 19.2.03 חתמו התובע וכן בוריס ושמואל על הסכם לפיו נאמד שווי החברה בסך 650,000 דולר, כאשר התובע התחייב להשקיע בחברה סך של 250,000 דולר
ובתמורה יהיה זכאי לקבלת 40% מרווחי החברה. כן פירטו הצדדים את אופן חלוקת הרווחים והריבית לה יהיה זכאי התובע. (ההסכם צורף כנספח ד' לכתב התביעה).



ההלוואה בסך 250,000 דולר
שניתנה על ידי התובעים לשמואל הועברה באופן הבא:
א.
סך של 50,000 דולר הועבר על ידי התובעים בתאריך 6.1.03 לחשבון החברה בבנק הפועלים (העתק העברה הבנקאית צורף כנספח א').
ב.
סך של 20,000 דולר הועבר
ביום 5.2.03 לחשבון החברה בבנק הפועלים (העתק העברה הבנקאית צורף כנספח ב' לכתב התביעה).
ג.
באותו היום הועבר סך נוסף של 30,000 דולר לחשבון נתבעת מס' 1 בבנק המזרחי (העתק העברה צורף כנספח ג' לכתב התביעה).
ד.
סך של 150,000 דולר הועבר ביום 20.2.03 לחשבון החברה בבנק הפועלים (העתק העברה צורף כנספח ה' לכתב התביעה).



ביום 29.6.03 מונה כונס נכסים על
נכסי החברה (תיק פש"ר 1714/03 בית משפט מחוזי תל אביב).



שמואל הוכרז כפושט רגל וביום 22.1.09 זכה בצו הפטר מכל חובותיו.



בתאריך 9.9.03 הוקמה חברת ש.פ. קדם בע"מ אשר בעלי המניות ואף הדירקטורים בה הינם הנתבעת מס' 1 וכן בוריס.



התובעים טענו כנגד פעילות הנתבעת בחברה ותביעה זו מתבררת בבית המשפט המחוזי בתל אביב בהליך נפרד.



בשלב מסוים נחתמה תוספת להסכם מיום 19.2.03 בין שמואל לתובע ולבוריס לפיה שמואל מתחייב אישית להחזיר את ההשקעה בסך 250,000 דולר שהשקיעו התובעים בחברה. כן מפורטים במסמך מועדי התשלום והריבית. (התוספת צורפה כנספח ז' לכתב התביעה).



אומנם התוספת לא נושאת תאריך אולם כל הצדדים הסכימו שנחתמה היא לאחר חתימת ההסכם, כאשר קיימת מחלוקת לענין הסיבה לאי רישום התאריך.

5.
דיון משפטי – האם התחייבו הנתבעים אישית בהחזרת ההלוואה

:



מעדות בוריס בבית המשפט עלה שהוא ואביו הסתמכו על המצגים שמסר להם שמואל אודות מצב החברה ושוויה הכספי, וכן על מה שראה בוריס בשטח כאשר עבד בחברה. הם לא ערכו כל בדיקה נוספת. לא ביקשו לראות את מסמכי הנהלת החשבונות של החברה, או כל מסמכים אחרים, לא התייעצו עם רואה חשבון או עם עורך דין טרם חתימתם על ההסכם, ואף לא ביקשו להיפגש עם מנהל הבנק של החברה ללמוד על מצב החברה.



יכול ולחברה היתה פעילות רבה וכן היתה מעורבת בפרויקטים רבים אולם מכך לא ניתן ללמוד על מצבה הכלכלי של החברה.




טוען ב"כ התובעים בסיכומיו שלפי הצהרות שמואל מצב החברה היה טוב. אומנם בסעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית מפרט שמואל שבשנים 2000-2002 מצבה
הכלכלי של החברה היה טוב, עבדו בחברה כ- 50 עובדים, לקוחות החברה ומזמיני העבודה היו בעיקר רשויות וחברות ממשלתיות.
שמואל ממשיך ומצהיר שבתקופה של סוף שנת 2001 תחילת 2002 עברה על המשק תקופת מיתון קשה, היו שביתות רבות במשק והחברה ששילמה משכורת לעובדיה בסכומים ניכרים לא קיבלה תשלומים מלקוחותיה דבר שבסופו של יום הביא ככל הנראה לקריסת החברה.



העובדה שמצב החברה היה טוב עד לשנת 2002 אינו מלמד לגבי עתידה של החברה.



לא קיבלתי כל הסבר מספק מהם מדוע לא עשו כן, שכן אין מחלוקת שההשקעה בסך כה רב כפי שביקשו הם לעשות מחייבת ראשית בדיקה מקיפה של מצבה הכלכלי של החברה ולא הסתמכות על הנראה בשטח בעת עבודה.



יכול ואכן במצגיו של שמואל כלפי התובעים היתה משום הטעיה, אולם התובעים בחרו לתבוע את הוריו ואחותו של שמואל ולא את שמואל. משכך כל טענותיהם בדבר נסיבות מתן ההלוואה יש להפנותן כנגד שמואל ולא כנגד הנתבעים, אשר לא שוכנעתי שהיו מעורבים כלל במתן ההלוואה או במו"מ שקדם לכך בין התובעים לשמואל.

6.
למרות גרסתם שהנתבעים התחייבו בפני
הם אישית לתשלום לא שוכנעתי שכך היה וזאת ממספר טעמים:

7.
הטעם הראשון הינו עדות הנתבעת מס' 1 ואף הנתבע מס' 2
בבית המשפט לפיה כלל לא התחייבו אישית.




עדות זו לא נסתרה למרות החקירה הנגדית שנערכה להם.



הנתבע אף העיד שמתקיים מהבטחת הכנסה, כאשר לאור מערכת היחסים הקרובה ששררה בין הצדדים אין ספק שהתובעים ידעו על כך, משכך כיצד סברו שהנתבעים יכולים להתחייב לשלם את החוב שהינו בסכום כה רב? לא קיבלתי כל הסבר לכך.

8.
הטעם השני הוא שאף מעדות בוריס עצמו לא התרשמתי שאכן היתה התחייבות אישית של הנתבעים אלא . הוא העיד:
"ש.
מי אמר אנחנו ערבים על זה.
ת.
לא זוכר, כולם. זה היה שיחה ארוכה. שוחחנו על החברה. הפגישה נמשכה בסביבות שעה. דיברנו על המצב של החברה, מאיפה כסף, נתנו כסף והוא נעלם. שמואל ענה שאין בעיה שיש לו חשבונות ושהוא יחזיר לנו את הכסף, גם הם אמרו שאין מה לדאוג שאנחנו מכירים אחד את השני כמו משפחות ושאנחנו נקבל בסוף את הכסף משמואל. הם אמרו שסומכים על שמואל שיחזיר
". (ראה עמ' 5 שורות 12-16).



מעדות זו התרשמתי שהתובעים הבינו שמי שיחזיר את הכסף הוא שמואל,
כאשר לא ניתנה כל התחייבות אישית של מי מהנתבעים להחזר, אלא היה רצון כן מצידם לאור מערכת היחסים האישית והחברית ששררה ביניהם להרגיע התובעים
שבעתיד שמואל בנם ישלם את חובו לתובעים.

9.
הטעם השלישי הוא התוספת להסכם (נספח ז'). בוריס העיד לענין נסיבות חתימתה שהתובעים ביקשו ששמואל יחתום על מסמך שהוא מתחייב להחזיר את הכסף וכי החתימה היתה לאחר הפגישה (ראה עמ' 5 שורה 18) בהמשך כך העיד פנה לעו"ד סגל שיערוך המסמך. הוא העיד שלא סיפר כלל לעו"ד סגל שהנתבעים ערבים אישית להחזר ההשקעה (בשורה 29) ובהמשך כאשר נשאל מדוע לא אמר זאת לעורך הדין השיב :
" כי אני לא יכול לקחת אותם כערבים, זה היה כחברים". (בשורה 31).



מעדות זאת מתחזקת התרשמותי שלא היתה כל התחייבות של הנתבעים להחזר הסכומים.



זאת ועוד, אם כך היה מדוע לא עמדו על כך הנתבעים שבתוספת להסכם שם לקח שמואל על עצמו את החזר התשלומים לתובעים, אף הנתבעים שלטענתם התחייבו אישית ייקחו על עצמם את החזר הסכומים ויתחייבו ברורות לעשות כן? משלא צוין דבר במסמך אשר נערך בין הצדדים למדה אני שלא היתה כל התחייבות אישית של מי מהם.

10.
חיוב הנתבעת מס' 1 מכח עשית עושר, ו/או מרמה, עושק, הטעיה

:



אף כאן איני סבורה שהתובעים הוכיחו טענתם.



אין מחלוקת שסך של 30,000 דולר מכלל סכום ההשקעה הועבר לחשבון הנתבעת ביום 5.2.03 , כאשר מחשבון זה הועבר
אותו הסך בערכו השיקלי (145,000 ₪) לחשבון החברה
יום לאחר מכן ביום
6.2.03. כעולה מנספחים א' 1 ו2 לכתב ההגנה.



הנתבעת הסבירה שכך נעשה מאחר והכסף התקבל במט"ח, לה היה קיים חשבון מט"ח בבנק המזרחי ואילו לחברה לא היה חשבון מט"ח ומשכך ביקש שמואל ממנה שהכסף יופקד ראשית בחשבונה.



בסיכומיהם מתייחסים התובעים ארוכות לחתימת שמואל על הוראת העברת הסך של 145,000 ₪ וכן להוצאת ערבויות מחשבון הנתבעת מס' 1 המלמדת שהחשבון היה רשום על שמה אולם הבעלים האמיתי של החשבון היה למעשה אחיה שמואל.



עלה מעדות הנתבעת מס' 1 ומעדות שמואל , שהיה
לשמואל יפוי כח
לפעול בחשבונה זה, כאשר לטענתה יפוי הכח ניתן בשנת 1998 כאשר נסעה לחו"ל ולאחר מכן שכחה לבטלו. כן עלה מהעדויות שהיא הסכימה בעבר שיועמדו ערבויות מחשבון זה לטובת החברה. עם זאת אין בכך כדי להצביע על כך שאחיה שמואל הוא שהיה בעליו האמיתיים של החשבון. הוכח בפני
שהנתבעת קיבלה הכסף לידיה והעבירה אותו לחשבון החברה באופן מיידי. משכך לא הוכחה כל תרמית, עושק, הטעיה בקבלת סכום זה, או בקשר לכלל הסכומים ששילמו התובעים בגין השקעתם בחברה. לא הוכח בפני
שהנתבעת היתה מודעת להסכם ההשקעה שבין הצדדים, או שהיתה צד להסכם זה.



לענין חתימת הנתבעת על כתב ערבות מתמדת להבטחת חוב החברה, לא הוכח בפני
מתי חתמה הנתבעת על כתב ערבות זה, ואף אם נחתם סמוך למועד בו מונה כונס נכסים לחברה ,עדיין איני למדה מכך שחתימתה מלמדת על כך שהכספים היו כספיו של אחיה ו/או של החברה שהוצאו מהחברה והושמו למשמורת בחשבונה, שכן היה צורך בהבאת ראיות ממשיות לענין זה שהינו חמור עד מאוד ומלמד על הברחת נכסים ומחתימתה בלבד, איני מסיקה מסקנות אלה.



משכך אף לא הוכחו הטענות לגבי עשית עושר ולא במשפט. כן עליי לציין שעסקינן בסכום אחד מתוך סכום ההלוואה שהינו סכום רב.

11.
לגבי טענות התובעים בסיכומיהם לפיהן הנתבעת מס' 1 ושמואל התחייבו להחזיר ההלוואה באמצעות הקמת חברה חדשה והעברת פעילות חב' שוסטרמן הנדסה אליה, מאחר והוגשה תביעה נפרדת אשר מתבררת כיום בבית משפט המחוזי בתל אביב, איני נדרשת לדיון בתביעה שבפני
בטענות אלה, אשר פורטו בהרחבה בסיכומים. עלי לציין שבתצהירי העדות הראשית מטעם התובעים הם מציינים במפורש שכל פעולות הנתבעת במסגרת החברה החדשה והנזקים שנגרמו להם בעקבותיהן, אינן מהוות חלק מתביעה זו אלא מתנהלות בהליך נפרד בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ראה סעיף 13 ד' לתצהיר בוריס).

12.
לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לחייב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום,
2 במאי 2010, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 7415/05 לב פולונסקי, אינסה פולונסקי נ' קלרה שוסטרמן, ינקל שוסטרמן, סימה שוסטרמן (פורסם ב-ֽ 02/05/2010)