פסקי דין על אורית ברנס |

26519-02/10 עשא     04/05/2010




עשא 26519-02/10 אורית ברנס נ' מדינת ישראל - הוועדה לעיצום כספי - זאב צילברברג - יו"ר הועדה








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



04 מאי 2010

עש"א 26519-02-10 ברנס נ' ציגלברג






בפני

כב' השופט
משה סובל


המערערת

אורית ברנס


נגד


המשיבה

מדינת ישראל – הוועדה לעיצום כספי – זאב צילברברג יו"ר הועדה




פסק דין


א. מבוא
1.
לפניי ערעור שהגישה המערערת על החלטתה של הוועדה להטלת עיצום כספי (להלן: "הוועדה"), לפיה הוטל על המערערת עיצום כספי בסך 90,000 ₪. (ההחלטה נשוא הערעור צורפה כנספח א' להודעת הערעור).

2.

במסגרת הערעור עותרת המערערת כי אורה על ביטול העיצום הכספי שהוטל עליה או, לחילופין, אעמיד את העיצום הכספי על סכום נמוך יותר.

3.
בהתאם להחלטתי, מיום 21.2.10, הגישה המשיבה תגובתה להודעת הערעור. ביום 2.5.10, הוסיפה המערערת והגישה תשובה לתגובת המשיבה.


4.
כבר בראשית הדברים אדגיש ואציין כי לוועדה כרשות מנהלית יש שיקול דעת לפעול במסגרת פעולותיה. בית המשפט לא קובע האם שיקול הדעת של הוועדה היה נכון או לא נכון, אלא הוא קובע האם שיקול הדעת של הוועדה היה סביר או בלתי סביר. ובמלים אחרות: האם הוועדה חרגה ממתחם הסבירות או לא.

5.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות המפורטים שלפניי, על נספחיהם, ובחנתי טענות הצדדים, לא מצאתי כי החלטת הוועדה חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבותי, ולפיכך דין הערעור להידחות.

6.
כתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים הינם ארוכים ומפורטים ואיני רואה צורך לחזור על כלל הטענות במסגרת פסק הדין. להלן יובאו על ידי עיקרי הדברים. בנוסף אציין כי כתב התגובה המפורט שהוגש על ידי המשיבה סוקר את החקיקה הראשית וכן את חקיקת המשנה הרלבנטית, כמו גם את פסיקת בתי המשפט ואיני רואה צורך לחזור על הדברים.

ב. השיקולים שעמדו לנגד הוועדה בקביעת שיעור העיצום הכספי;

7.
המערערת אינה חולקת על העובדה כי נכנסה לארץ ביום 29.11.09, עם שתי בנותיה כשברשותה נמצאו 34,500 אירו, בשטרות של 500 אירו. המערערת עברה במסלול הירוק בנתב"ג ולא הצהירה על הכספים שנשאה עימה. בעת החיפוש שנערך בחפציה טענה המערערת כי אמורים להיות בידה 45,000 אירו . (ראה דו"ח פעולה מיום 29.11.09, אשר צורף כנספח ה' לתגובת המשיבה).

8.
בחקירתה נשאלה המערערת בדבר מקור הכסף והשיבה: "חבר שלי נתן לי". המערערת הוסיפה כי הינה עקרת בית. כאשר נשאלה מדוע היא מסתובבת עם סכום גדול של כסף, השיבה: "ככה בא לי זה כסף שלי אני קונה דברים".(ראה זכ"ד אשר צורף כנספח
ו' לתגובת המשיבה).

9.
במסגרת הודעה שנגבתה מהמערערת ביום 29.11.09 (להלן: "ההודעה"), נשאלה המערערת פעם אחר פעם המקור לכסף והציגה מספר גרסאות. בתחילה טענה: "הכסף שלי, קיבלתי מחברים שלי, אני חוסכת כל החיים שלי, יש לי ספונסרים ואני סוחבת את זה איתי". (עמ' 2 להודעה שורות 27-28). כשנשאלה איזה חברים ואיפה נתנו לה את הכסף השיבה: "החברים שלי בחו"ל" ( עמ' 3 להודעה שורה 4). לאחר מכן כבר ביקשה לטעון: "זה כסף שלי שחסכתי שאני סוחבת אותו איתי...". (עמ' 3 להודעה שורה 8). עוד המשיכה וטענה: "זה החיים הפרטיים שלי, אני לא יכולה לתת פרטים על גבר שהוא נשוי ואולי לא פנוי. זה כסף שלי שאני חסכתי ואני סוחבת אותו איתי...(עמ' 3 להודעה שורות 16-18).


(הודעת המערערת צורפה כנספח ח' לתגובת המשיבה).

10.
במסגרת הודעתה אישרה המערערת כי יצאה עם הכסף מהארץ: "לא הצהרתי עליו גם ביציאה וגם בכניסה". (עמ' 3 להודעה שורות 25-28).


11.
מהודעתה של המערערת עלה כי הינה מודעת לקיומה של חובת הדיווח. המערערת טענה: "אני יודעת שמותר לי לקחת על כל ילדה 13,000 יורו או דולר, יצאתי עם שתי הבנות". (עמ' 4 להודעה שורות 24-26). בהמשך טענה כי לא ידעה שישנה חובת דיווח ביציאה ובכניסה של סכום מעל 90,000 ₪: "לא ידעתי חשבתי שכל אחד יכול להוציא 13,000 יורו בלי להצהיר, ככה שעם הילדות שלי זה מסתדר". והמשיכה: "חשבתי, הייתי בטוחה שצריך להצהיר בסכומים הרבה יותר גבוהים, ושמותר לכל בנאדם להוציא 13,000 יורו וגם להכניס..." (עמ' 5 להודעה שורות 25-28, עמ' 6 שורות 1-5).

12.
דו"ח כניסות ויציאות של המערערת מן הארץ, ודבריה בהודעתה לעניין נסיעותיה לחו"ל, אינם מתיישבים עם טענותיה למצוקה כלכלית. (ראה נספח ט' לתגובת המשיבה).


13.
כפי שעולה מהדברים הנ"ל, במסגרת חקירתה לא היה בידי המערערת כדי לספק גרסה חד משמעית אודות המקור לכספים שנתפסו בידה. הסתירות בגרסתה של המערערת בחקירתה הינן ניכרות.

14.
במסגרת הדיון שהתקיים בפני
הוועדה ביום 12.12.09, התייצבה המערערת וטענה טענותיה. המערערת טענה כי יש להתייחס לתפיסתה של המערערת כהפרה ראשונה. כן המציאה המערערת לוועדה הצהרות של גורמים אשר סייעו לה כפי טענתה ותמכו בה כספית. (ראה פירוט הדברים בסעיף 6 לתגובת המשיבה).

ג. החלטת הוועדה – מידתית וסבירה
15.
מהחלטת הוועדה עולה כי זו לא שוכנעה מהסברי המערערת בנוגע למקור הכספים. הוועדה הוסיפה וציינה כי לפי גרסת המערערת עצמה היא יצאה מן הארץ עם הכספים בלא להצהיר על כך, כך שמדובר בהפרה שאינה הפרה ראשונה. כן עולה כי הוועדה שקלה את היקפה הכספי של ההפרה, וכן את התמיהות הרבות שעולות מגרסת המערערת. הוועדה ציינה כי נסיבותיה האישיות של המערערת אינן נוטלות את העוקץ מהיקפה המשמעותי של ההפרה ונסיבותיה. בנסיבות אלה הטילה כאמור הוועדה על המערערת עיצום כספי בסך 90,000 ₪.

16.
כפי שכבר ציינתי בראשית, אינני מוצא כל פגם בסבירות שיקול דעתה של הוועדה באופן המצדיק התערבותי.

17.
חובת הדיווח על כספים בעת הכניסה לישראל וממנה קבועה בסעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000 (להלן: "החוק"). מקום שמצאה הוועדה כי הופרה חובת דיווח, מוסמכת היא להטיל עיצום כספי, בשיעור הקבוע בסעיף 15 לחוק שהינו בסכום מינימאלי של מחצית הקנס הקבוע בחוק העונשין ועד סכום מקסימאלי של פי חמישה מהסכום שלא דווח עליו.הנחיות נוספות לעניין שיעור העיצום הכספי אותו מוסמכת הוועדה להטיל בשל הפרת חובת דיווח נקבעו בתקנות 12 ו – 13 לתקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי), תשס"ב – 2001 (להלן: "התקנות").

18.
אמות המידה להטלת עיצום כספי בשל הפרת חובת הדיווח לפי סעיף 9 לחוק, נקבעו בתקנה 10 לתקנות שם נקבע כי במסגרת החלטתה תתחשב הוועדה בין השאר באלה: ההפרה היא הפרה ראשונה; ההפרה היא הפרה חוזרת; ההפרה היא הפרה נמשכת; חומרת ההפרה או היקפה הכספי; שיתוף הפעולה מצד המפר לכאורה בגילוי ההפרה ותוצאותיה.

19.

בבחינת אמות המידה הנ"ל על נסיבות המקרה דנן, ולנוכח העובדה שאין מדובר בהפרה ראשונה, הנני סבור כי מדובר בהחלטה מידתית וסבירה. על המדיניות המשפטית הראויה בקביעת גובה שיעור העיצום הכספי, אין לי אלא להפנות לפסק הדין שניתן בתיק וע (רמ') 1-08 דניאל פרג' ואח' נ' גבאי יו"ר הוועדה להטלת עיצומים (אתר נבו), שם נקבע:
"...קיימת מדינית משפטית להטלת עיצומים כספיים בסכומים גבוהים יחסית, על מנת למנוע מצב בו ישתלם למפרי חוק למיניהם להפר את חובת הדיווח תוך נטילת הסיכון לתשלום עיצום כספי נמוך. רק מדיניות כזו תשרת נאמנה את מטרות החוק אשר עניינו המאבק בתופעת הלבנת ההון ומימון טרור ופשע".

(צורף כנספח יב' לתגובת המשיבה).

20.
לאור הדברים שהובאו לעיל, הנני דוחה מכל וכל טענות המערערת בסעיף 13 לערעורה לפיהם הוועדה בחרה שלא להאמין לה, "בדרך שרירותית לחלוטין". די לעיין בשלל גרסאותיה של המערערת, מרגע תפיסתה ועד להתייצבותה בפני
הוועדה, כדי ללמוד כי המערערת לא סיפקה הסבר אחיד הנתמך בראיות למקור הכספים.

21.
בבחינת מידתיות העיצום הכספי, הרי שגם אם אקבל טענת המערערת כי מדובר בהפרה ראשונה (ולא כך הדבר גם על פי הודאתה), הרי שגם אז בסמכות הוועדה היה להטיל עליה עיצום כספי בסך של לפחות 490,000 ₪, ולפיכך דין טענתה ממילא להידחות. (ראה תקנה 12 לתקנות וכן תקנה 13 לפיה הוועדה אף מוסמכת לחרוג מסכום זה לקולא או לחומרה).

22.
אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, הערעור נדחה.

23.
בשולי הדברים אציין כי אין ללמוד מההחלטות אשר צורפו לסיכומי התשובה מטעם המערערת דבר לענייננו. במסגרת שיקולי הוועדה, רשאית היא לשקול את מכלול הנסיבות שלפניה, לרבות את הסברי המפר למקור הכספים ואת הסבריו לכך שלא דיווח. ב"כ המערערת מבקש להפנות להחלטות הוועדה שם הוטלו עיצומים כספיים נמוכים יותר. אולם, לא מצאתי כי הנסיבות באותם המקרים שצורפו דומות לענייננו. (ראה למשל החלטת הוועדה אשר צורפה כנספח ב' לתשובה שם הוטל עיצום כספי בסך 20,000 ₪, תוך כך שצוין
(שלא כפי בענייננו), כי הוועדה קיבלה את הסבריו של המפר בדבר מקור הכספים).


24.
שני הצדדים בכתבי טענותיהם לא עתרו לפסיקת הוצאות, ולפיכך בנסיבות אלה איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
כ' אייר תש"ע, 04 מאי 2010, בהעדר הצדדים.










עשא בית משפט שלום 26519-02/10 אורית ברנס נ' מדינת ישראל - הוועדה לעיצום כספי - זאב צילברברג - יו"ר הועדה (פורסם ב-ֽ 04/05/2010)