פסקי דין על ממדוח שהאב |

7591-05/10 תלפ     06/05/2010




תלפ 7591-05/10 ממדוח שהאב נ' מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בירושלים



06 מאי 2010

תל"פ 7591-05-10





לפני כב' השופט
דוד מינץ

בעניין:
ממדוח שהאב


ע"י ב"כ עו"ד גית שוכרי
המבקש


- נ ג ד -


מדינת ישראל


באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים
ה
משיבה


החלטה


לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר הדין שניתן בעניינו של המבקש ביום 24.11.09 במסגרת תיק תעבורה מס' 14987/09 על ידי בית משפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י' ריבלין, סגן הנשיאה, להלן: "גזר הדין"). במסגרת גזר הדין, אשר ניתן ביום 17.09.09 בהעדרו של המבקש, הוטל עליו קנס בסך של 900 ₪, רישיונו נפסל למשך עשרה ימים והוטלה פסילה על תנאי לחודשיים נוספים למשך שנתיים.
כל זאת בשל נהיגה במהירות מעל המותר. בקשתו לביטול גזר הדין נדחתה על ידי בית משפט לתעבורה ביום 24.11.09 משום שבית המשפט קבע כי המבקש עצמו חתם על ההזמנה לדין וידע על קיומו של הדיון ולא התייצב אליו ביודעין.

טענת המבקש בערעורו היא כי הוא לא נהג מעולם ברכב במועד ביצוע העבירה בגינה הורשע ונגזר דינו וכי רישיון הנהיגה שלו זויף. גם חתימתו על הזימון לדיון בבית משפט לתעבורה זויפה. לדבריו הוא בירר במשרד הרישוי מי בעלת הרכב שבו נעברה העבירה (להלן: "הרכב") והתברר לו כי אין לו כל קשר לרכב ולא היה לו בעבר. במקביל, ביום 18.04.10 הוא הגיש תלונה במשטרה בגין הזיוף. לדבריו, טעה בית משפט קמא שהתעלם מזיוף פרטיו האישיים, לא נתן לו להשמיע את טענותיו ואף לא ביקש את תגובת המשיבה עובר למתן ההחלטה. בנסיבות אלו נטען, סיכוייו לזכות בערעור טובים. בהקשר זה הוא גם הצביע על דו"ח
תנועה אחר שניתן על שמו, ובקשתו לביטול גזר הדין שניתן בגין אותו דו"ח (תיק מס' 15281/09) בטענה כי רישיונו זויף כמו גם חתימתו על ההזמנה לדין, התקבלה על ידי בית המשפט (כב' השופט א' טננבוים).

המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי המבקש לא נימק מדוע התעכב בהגשת הערעור עד היום, למעלה מארבעה חודשים מאז קיבל לידיו את ההחלטה הדוחה את בקשתו לביטול גזר הדין.

סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 מקנה לבית המשפט סמכות להאריך את המועד שנקבע בחוק להגשת ערעור על

פסק דין
. בניגוד להליך האזרחי, הארכת מועד להגשת ערעור בהליך מעין זה אינה תלויה בקיומו של "טעם מיוחד" כמותווה בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. עם זאת, אין בכך כדי לייתר את הדרישה למתן טעם לאיחור (וראה ב"ש (מחוזי, י-ם) 9812/09 חליל נ' מדינת ישראל
, פורסם במאגרים [20.12.09]).

את העיכוב בהגשת הערעור תלה המבקש בסחבת שעבר על ידי בעל הרכב אשר הבטיחו לפעול על מנת לפתור את העניין. רק משהבין המבקש כי בעל הרכב לא יסייע בידו, הוא פנה למשטרה והגיש תלונה ובמקביל הגיש בקשה זו. אכן, במקרה זה, המבקש היה מיוצג בשעה שקיבל את ההחלטה הדוחה את בקשתו לביטול גזר הדין, ואם רצה להמתין לקבל את הסיוע שביקש מבעל הרכב להוכחת טענותיו, דרך המלך הייתה להגיש בקשה למתן ארכה להגשת ערעור בתוך המועד הקבוע בדין, והוא לא עשה כן. הוא איחר בשל כך בהגשת הערעור קרוב לחודשיים וחצי מעבר למועד הקבוע בחוק. עם זאת, לאור העובדה כי בסופו של יום המבקש לא טען את טענותיו טרם נגזר דינו, ומהמסמכים שהגיש עולה לכאורה כי לא הוא היה בעל הרכב, אפשר שיעלה בידו להוכיח את טענתו בדבר זיוף רישיון הנהיגה שלו, יש להעתר לבקשתו.

אני מאריך אפוא, את המועד להגשת הערעור כמבוקש.


ניתנה היום,
כ"ב אייר תש"ע, 06 מאי 2010, בהעדר הצדדים.


דוד מינץ
, שופט







תלפ בית משפט מחוזי 7591-05/10 ממדוח שהאב נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 06/05/2010)