פסקי דין על מוסא שיבלי | פסקי דין על עפיף ג'יג'יני | פסקי דין על בטון מרואן | פסקי דין על סארי שיבלי | פסקי דין על באסם שיבלי |

10940-06/08 א     06/05/2010




א 10940-06/08 מוסא שיבלי, עפיף ג'יג'יני, בטון מרואן בע"מ נ' סארי שיבלי, באסם שיבלי








בית משפט השלום בעפולה



06 מאי 2010

ת"א 10940-06-08
שיבלי ואח' נ' שיבלי ואח'






בפני

כב' השופטת
שאדן נאשף-אבו אחמד


מבקשים

1.מוסא שיבלי
2.עפיף ג'יג'יני
3.בטון מרואן בע"מ


נגד


משיבים

1.סארי שיבלי

2
.
באסם שיבלי




החלטה

רקע

1.
בפני
י תביעה שהוגשה על ידי המשיבים, מר סארי שיבלי
(להלן: "סארי") ומר באסם שיבלי
(להלן: "באסם") ובמסגרתה עותרים המשיבים למתן צו עשה המורה למבקשים ו/או למי מטעמם להרוס כל תוספת בנייה, מדרגות וקיר שהקים המבקש מס' 1, מר מוסא שיבלי
, אחיהם של המשיבים (להלן: "מוסא"). כן עותרים המשיבים לחייב את המבקשים בתשלום פיצוי בסך של 40,000 ₪, נכון ליום הגשת התביעה, בגין הנזק שנגרם להם, לטענתם, כתוצאה מבנייה שלא כדין.

2.
על-פי הנטען בכתב התביעה, ביום 18.06.08 בנה מוסא תוספת לדירת מגוריו, גדר ומדרגות בחלקה מס' 58 בגוש 17216 בכפר שיבלי אשר מצויה בבעלות משותפת של באסם ומוסא.
עוד נטען, כי תוספות אלה הוקמו בדרך הגישה המובילה לביתו של באסם ומהוות מטרד עבורו באופן החוסם את גישת הרכבים אל ביתו.

3.
לטענת המשיבים, הבנייה בוצעה ללא היתר ובניגוד לתכנית מתאר 5835 של כפר שיבלי, לפיה מוגדר חלק יחסי מהמקום שבו בוצעו עבודות הבנייה שלעיל כדרך ציבורית (מס' 3), אשר אושרה במסגרת תכנית המתאר וניתן לה תוקף ביום 02.07.1989.

4.
להשלמת התמונה העובדתית יובהר, כי התביעה נגד המשיב מס' 2 הוגשה מכוח היותו הקבלן המבצע של העבודות ואילו המשיבה מס' 3 הינה החברה שסיפקה את הבטון למוסא.

5.
בכתב ההגנה טענו המבקשים, כי בית משפט זה נעדר סמכות לדון בתובענה, שכן הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה לביהמ"ש המחוזי בנצרת. זאת משום שהסעד העיקרי המבוקש במסגרת התובענה דנא הינו צו הריסה אשר מצוי בסמכותו הייחודית של ביהמ"ש המחוזי. אי-לכך, נתבקשתי להורות על העברת הדיון בתובענה נשוא תיק זה לבית המשפט המחוזי בנצרת, בהתאם להוראות סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי משפט").

6.
עוד היעלו המבקשים, בכתב הגנתם, טענה מקדמית נוספת בדבר העדר יריבות במישור היחסים שבין המשיבים לבין המבקשים מס' 2 ו-3. לשיטת המבקשים מס' 2 ו- 3, הם ביצעו את העבודות לאחר שקיבלו אישור מהמועצה המקומית של כפר שיבלי-אום אלג'נם (מוצג נ/1). עוד נטען, כי המשיבים לא צירפו מסמך המעיד כי הבניה בוצעה ללא היתר ולא צירפו נוסח רישום או צו הריסה. המבקשים מס' 2 ו-3 שימשו כקבלן בניה וחברה שסיפקה את הבטון ופעלו על-פי דין, כאשר לא הוצג כל מסמך המתריע בפני
הם, כי מדובר בבניה ללא היתר.

7.
עוד הועלתה בכתב ההגנה של המבקשים טענה מקדמית נוספת ולפיה, המשיב 1 (סארי) לא הצביע על זכות תביעה ולא הראה כי יש לו מעמד כבעל דין. מלבד הטענה, כי הוא תובע בשם אחיו באסם, בשל היותו פסול דין בעל נכות מלאה שנגרמה לו בעקבות תאונת דרכים, לא הוצג כל מסמך המקנה למשיב 1 מעמד בדין. הוא לא הציג צו אפוטרופוס, לא הוכיח כי הוא בעל עניין ואף לא הוכיח כי יש לו זיקה למקרקעין נשוא הדיון.

8.
איפשרתי למשיבים להגיש תגובה במענה לטענות המקדמיות האמורות. בתגובתם, התנגדו המשיבים לבקשה וטענו כי לביהמ"ש דנן יש סמכות לדון בתביעה בכלל ובסעד של צו הריסה בפרט. עוד טען המשיב 1, כי הינו תובע בשם אחיו, באסם, המשיב מס' 2, בהיותו "חברו" כמשמעות מונח זה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. לפיכך, עתרו המשיבים לדחיית הטענות המקדמיות תוך חיוב המבקשים בהוצאות.

מעמדו של סארי כתובע

9.
תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדה"א") מאפשרות לבית המשפט בכל עת בהתקיים תנאים מתאימים, למחוק ו/או לדחות תובענה על הסף, טרם בירורה לגופה. בפסיקה נקבע, כי סילוקה על הסף של תובענה הוא סעד דרסטי ומגמת בתי המשפט היא שלא לגזור- ככל האפשר- דין סילוק על הסף של תביעה שהוגשה. זהו אמצעי הננקט בלית ברירה, כאשר פתרון ענייני של המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף [ראו לעניין זה: ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א יפו, פ"ד מ (2) 668)].
10.
בית המשפט ישתמש בצעד מרחיק לכת של סילוק תובענה ביד קמוצה ובמשורה כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד המבוקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה.

11.
בשל היות סעד של מחיקה על הסף דרסטי, כאמור, לא יחסום בית המשפט בפני
תובע את הדרך לבירור תביעתו, אם קיים סיכוי כלשהו, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל [ראו: ע"א 335/78 יוסף שלתיאל נ' אריחה שני, פ"ד לו (2) 151, 156].

12.
בשלב המקדמי, בית המשפט אינו שומע ראיות ואינו מברר עובדות, אלא חי בשלב זה מכתבי טענות בלבד (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא (2), 312). די בכך שהתובע "יראה" על פני כתב התביעה כי בידיו עילה" (שם, בעמ' 333). על כן, בית המשפט יורה על סילוק התביעה בשלב המקדמי, רק אם יתברר לו כי גם אם תוכחנה כל הטענות העובדתיות בכתב התביעה, עדיין לא יוכל התובע לזכות בסעד המבוקש.

13.

כלל הוא, שבעל דין רשאי לבקש סעד מבית המשפט מכוח הדין בלבד. אי-לכך, על המשיב 1, סארי, להצביע על מקור סמכות לתביעתו ועל קיומה של יריבות בינו לבין הנתבעים. במידה והוא תובע כנציג, עליו להראות זאת.

14.
על-פי כתב התביעה, סעיף 1, נכתב כי המשיב מס' 2, הינו פסול דין, ותובע באמצעות חבר, הינו המשיב מס' 1. כך נכתב : "שני התובעים ונתבע מס' 1 הם אחים. תובע 2 הנו נכה 100% מפגיעה בתאונת דרכים, פסול דין ותובע באמצעות חבר תובע 1".

15.
הנה כי כן, על-פי האמור בכתב התביעה, המשיב מס' 1 מגיש את התביעה בשמו של המשיב מס' 2, בהיותו חברו מאחר ומדובר בפסול דין.

16.
בחינת זכותו של סארי לתבוע בשם אחיו, כחבר שלו, בשל היותו פסול דין, צריכה להיבחן על-פי הוראותיו של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות") ותקנות סדה"א.

17.
על-פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, פסול דין הוא "אדם שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו אינו מסוגל לדאוג לענייניו" (סעיף 8 לחוק). אולם, פסול דין אינו פסול לתבוע או להיתבע (סעיף 8), והוא רשאי לתבוע על ידי אפוטרופוס או על ידי "ידיד קרוב". זכות תביעה בשם פסול דין הוסדרה בפרק ד', סימן ג', לתקנות ובחוק הכשרות. תקנה 32 לתקנות סדה"א קובעת בס"ק א', כי "פסול דין רשאי לתבוע לדין על ידי אפוטרופסו או ידידו הקרוב; כן רשאי הוא להתגונן בדין על ידי אפוטרופוס" (ההדגשות אינן במקור).
18.
אי-לכך, כאשר מדובר בפסול דין מוענקת ל-"ידיד קרוב" של פסול הדין, הזכות לייצגו ולתבוע בשמו בתביעה משפטית. בפרק ההגדרות שבתקנות סדה"א, סעיף 1, הוגדר "פסול דין" כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

19.
השאלה העומדת עתה בפני
נו היא, האם במקרה שתובע "ידיד קרוב" של פסול דין, די בכך, אם הוא יציין את העובדה כי הוא תובע בשם פסול הדין כידיד קרוב או שמא עליו להראות כי הוא קיבל מינוי ככזה לפי סעיפים 8 ו-33 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

20.
על-פי התקנות והפסיקה, יש אבחנה בין נתבע שהוא פסול דין, לבין תובע שהוא פסול דין. עפ"י האמור בתקנה 32 (א) לתקנות סדה"א ""פסול דין רשאי לתבוע לדין על ידי אפוטרופסו או ידידו הקרוב; כן רשאי הוא להתגונן בדין על ידי אפוטרופוס". בתקנה 32(ב) לתקנות סדה"א נאמר, כי "בית המשפט או הרשם המוסמך לדון בתובענה רשאי למנות לפסול-דין, או למי שזקוק לאפוטרופוס, אפוטרופוס-לדין אשר ייצגו ייצוג מלא בכל ההליכים בבית המשפט". עוד נקבע, כי אפוטרופוס או ידיד קרוב, הרשאי לייצג פסול דין כתובע מכוח תקנה 32, אינו בעצמו בעל דין, אלא משמש לו רק פה ונציג.
הלכה פסוקה היא, כי לא בנקל ירשה בית משפט לאדם אחר ליטול לידיו תפקיד של "ידיד קרוב". "ידיד קרוב" הוא מי שבית המשפט יכול להניח לגביו בוודאות, כי טובת פסול הדין חשובה לו (ע"א 363/63 פלקוביץ נ' בר-טוב, פ"ד יח (1) 437) ; עו"ד משה קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי-הלכה למעשה, מהדורה 15, כרך א, עמ' 562).

21.
בנסיבות העניין שבפני
נו, לא הובא בפני
י כל מסמך, החלטה שיפוטית עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות או תעודה רפואית כלשהי, אשר מעידה על כך שהמשיב מס' 2 הינו פסול דין או מוגדר כמי שזקוק לאפוטרופוס או לייצוג על ידי ידיד קרוב.
אי לכך, בשלב זה של הדיון, אין באפשרותי להפעיל את סמכויותיי המוענקות מכוח תקנה 32 (ב) לתקנות סד"א וסעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. מי שטוען, כי המשיב מס' 2 הינו פסול דין שאינו יכול לדאוג לענייניו, שומה עליו להביא בפני
בית המשפט את הנתונים הדרושים לכך, אשר היו מאפשרים לבית משפט זה, לשקול את הפעלת סמכותו מכוח תקנה 32 (ב) לתקנות סדה"א.

22.
לאור כל האמור לעיל, ובעדר תשתית עובדתית לתמיכה בטענה כי המשיב מס' 2 הינו פסול דין, או מי שזקוק לייצוג על ידי "ידיד קרוב" מאחר ואינו יכול לדאוג לענייניו, ובהעדר התחייבות בכתב מטעם אפוטרופסו כדרישת הסיפא של תקנה 33 לתקנות סד"א, אין בידי לקבוע, בשלב זה, כי מתקיימת יריבות בין התובעים לבין הנתבעים.

23.
כאמור, סארי מציין בכתב התביעה, כי הוא תובע בשם אחיו, באסם, כחבר שלו, בשל היותו פסול דין. למעט אמרה כללית זו, לא תמך סארי את תביעתו במסמך כלשהו המלמד כי באסם הוא פסול דין או אדם הזקוק לעזרת זולתו וכי אין הוא יכול לנהל את ענייניו. בהעדר תיעוד כזה, או בקשה מתאימה ערוכה כדין, מהם ניתן יהיה ללמוד על כך שהמשיב מס' 2 הוא פסול דין, עולה כי לא מתקיימות בנסיבות המקרה שבפני
נו דרישות תקנות סדה"א בכל הקשור לתביעה בשם פסול דין.

24.
יתרה מכך, בדיון שהתקיים בפני
י, במענה לשאלת ביהמ"ש אודות מקור הסמכות לתבוע בשם אחיו כידיד, השיב המשיב 1, תוך הפניית בית המשפט להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, כי "אני זה שמטפל באח שלי, לוקח אותו לטיולים. אח אחר שלי מונה כאפוטרופוס על התובע מס' 2" (עמ' 2, ש' 5-7).

25.
לאור כל האמור לעיל, מכוח סמכותי לפי תקנות 24, 26 ו- 92 לתקנות סדה"א, בשים לב לכך שהמשיבים אינם מיוצגים על ידי עורך-דין, ולאור ההלכה הפסוקה לפיה לא בנקל יורה בית המשפט על סילוקה של תביעה, אני מאפשרת למשיבים לצרף, בתוך 30 יום מיום קבלת העתק החלטה זו, את המסמכים הרלוונטים להוכחת הטענה כי המשיב 2 הינו פסול דין. כן ניתנה האפשרות למשיב 2 להגיש בקשה מתאימה למינויו כ"ידיד קרוב" של המשיב 1 בהתאם להוראות סעיפים 8 ו- 33 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

סמכות עניינית

26.
על מנת לבחון את קיומה של סמכות עניינית של בית המשפט השלום בענייני מקרקעין, לרבות צווי הריסה, יש לפנות להוראותיו של סעיף 51 (א) (3) לחוק בתי המשפט, [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 הקובעות את אמות המידה לעניין הסמכות העניינית של בית המשפט השלום בתביעות מקרקעין.

27.
סעיף 51(א) (3) שלעיל, קובע את גדר סמכותו של בית המשפט השלום בענייני מקרקעין, כהאי לשונו:

"תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן, שעניינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין".


28.
המבחן המקובל לעניין קביעת הסמכות העניינית הוא מבחן הסעד המבוקש, ולפיו נקבעת הסמכות על פי הסעד שעותר לו התובע בכתב התביעה, ולא על-פי מהות הסכסוך או עילת התביעה [ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא(3) 561; ע"א 3011/03 (נצ') חסין מרים נ' פישגודה הוד (פורסם במאגרים, ניתן ביום 06.01.2009); ת"א 1530/01 זוהירה מוסטפא נ' יוסר תאופיק חנאווי (פורסם במאגרים, ניתן ביום 17.01.2005)].

29.
סוגיית הסמכות העניינית של ערכאת השלום והמחוזי בענייני מקרקעין העסיקה את בית המשפט לא אחת. ההלכה היא, כי סעד למתן צו הריסה אינו נתון לסמכותו של בית משפט השלום. נקבע, כי שימוש במקרקעין כמשמעו בסעיף 51 לחוק בתי המשפט, פירושו שימוש תוך שמירה על גוף הנכס, ועל כן בעניין שבו הסעד המתבקש הוא צו הריסה מסורה הסמכות לבית המשפט המחוזי (ע"א 37/59 שמש נ' 'מפעל המים' כפר סבא, פ"ד יג (1) 834, 839 - להלן- "הלכת שמש").

30.
אמנם, בפסיקה הובעה דעה כי הלכת שמש הנ"ל הינה אנכרוניסטית ואין לנהוג עוד לפיה. אף על פי כן, מדובר בהלכה שרירה וקיימת וכל עוד הלכה זו לא בוטלה הרי שאין מקום לסטות ממנה. מאז הלכת שמש רבו מבקריה ואף נעשו ניסיונות לאבחנה ולעקפה. בעניין זה אפנה לסקירה נרחבת ומפורטת שנעשתה על-ידי כב' השופט יצחק עמית בע"א (מח'-חיפה) 3405/06 צרפתי נ' אלבו, (פורסם במאגרים, ניתן ביום 23.10.2007)- להלן: "עניין צרפתי"). בעניין צרפתי הגיע כבוד השופט עמית למסקנה, כי הלכת שמש עדיין שרירה וקיימת, וטרם עברה מן העולם אולם הוא מציע שלוש דרכים להתגבר עליה.

31.
נקבע, כי לא בכל תביעה בה מתבקש סעד של צו הריסה, כאחד מהסעדים שלהם נעתר התובע, מתחייבת המסקנה כי לבית משפט השלום נעדרת כל סמכות לדון בתביעה. בכפוף לכלל האמור בהלכת שמש, הכירה הפסיקה בקיומם של מקרים, בהם ידון בית המשפט השלום בבקשות לצווי הריסה, כאשר סעד ההריסה הינו סעד נלווה לסעד העיקרי המצוי בסמכותו. ראו למשל, ת"א (י-ם) 18356/00 יוסף מרדכי נ' טובה וייס (פורסם במאגרים, ניתן ביום 06.08.2007; רע"א 2996/06 שלום נ' מע"צ, (פורסם במאגרים, ניתן ביום 18.10.2006). או למשל, כאשר נתבע סעד של הריסה לשם הסרת מטרד ליחיד (רע"א 4991/03 ג'מיל נ' לוי, פ"ד נז (5) 556 (פורסם במאגרים, ניתן ביום 07.07.2003). דרך שלישית נוספת להתגבר על הלכת שמש, לפי פסק דינו של השופט עמית הינה באמצעות הקביעה כי "הלכת שמש בטלה ועברה מן העולם ואינה נוהגת עוד במקומותינו, למיצער, נוכח פסקי הדין שקבעו את מבחן הסעד הטהור, כמבחן הקובע לצורך הסמכות העניינית".



32.
יישומן של ההלכות שנסקרו לעיל לענייננו מביאנו לקבוע, כי בית המשפט דכאן נעדר סמכות לדון בתובענה דנא וכי הסמכות העניינית מסורה לבית המשפט המחוזי. קביעתנו זו הולכת בתלם הלכת שמש, לפיה סעד של צו הריסה הינו בסמכותו של בית המשפט המחוזי. מעיון בכתב התביעה עולה, כי נתבקש ע"י המשיבים להרוס את הגדר, המדרגות ותוספת הבנייה שהוקמו ע"י המבקש מס' 1, כסעד עיקרי ומרכזי, ואילו הסעד הכספי, הוא הסעד הנלווה, שכן סעד זה נתבקש כפיצוי בגין הנזק שנטען כי נגרם למשיבים עקב בנייה שלא כדין (סעיף 12 לכתב התביעה).

33.
יובהר, כי המקרה הנדון בפני
נו אינו נופל בגדר המקרים החריגים בהם סויגה הלכת שמש בפסיקה. הסעדים שנתבקשו על ידי המשיבים בגדרה של התובענה דנן הינם צו הריסה ופיצויים. לא נמצא בסעדים כל איזכור לסעד של מניעת מטרד או סילוק יד וכו'.

34.
גם יישומה של הלכת הטפל והעיקר בנתוני המקרה שלפנינו, מובילני למסקנה כי הסמכות לדון בתיק דנן נתונה לביהמ"ש המחוזי. "מקום בו נתבעים מספר סעדים, אשר כולם נוגעים לעניינים שבמקרקעין, חלה ההלכה לפיה הטפל הולך אחר העיקר ובית המשפט המוסמך לדון בסעד העיקרי מוסמך לדון גם בסעד הטפל" (ע"א 8130/01 מחאג'נה נ' אגבאריה, [פורסם בנבו], ניתן ביום 04.05.03).

35.
בחינת כתב התביעה מעלה, כי סדר דירוג והצגת הסעדים שנתבקשו על ידי המשיבים הינם בצורה שצו ההריסה הינו הסעד העיקרי ואילו הסעד הכספי הוא הטפל. מהות התביעה הוגדה על ידי המשיבים כ"צו הריסה וכספית" ; בסעדים נתבקש ראשון לכל סעד הריסת הגדר, המדרגות ותוספת הבנייה וגם בגוף התביעה רוב הסעיפים דנים בנושא בניית הגדר והמדרגות והחסימה הנגרמת בגינה לכניסת כלי רכב.

36.
לאור האמור לעיל, ומכוח סמכותי הקבועה בסעיף 79 לחוק בתי המשפט, הנני מורה על העברת התיק לביהמ"ש המחוזי בנצרת לו קנויה הסמכות העניינית לדון בתובענה דנן.

העדר יריבות

37.
בתביעתם כנגד המבקשים 2 ו- 3 סומכים המשיבים את יתדותיהם על הוראות סעיף 208 לחוק התכנון והבניה. לשיטתם, משנקבעה חבות בפלילים על קבלן, אזי חובה זו תקפה ושרירה היא כלפיו גם במישור האזרחי.



38.
הוראת סעיף 208 לחוק התכנון והבניה קובעת, כי בביצוע עבודה או בשימוש במקרקעין בדרך שיש בה עבירה ניתן להאשים בפלילים גם את "האחראי לעבודה או לשימוש, לרבות האדריכל, המהנדס המתכנן, המהנדס או ההנדסאי האחראי לביצוע, הקבלן הראשי..., וזאת למעט אם העבירה נעברה שלא בידיעתו או שהוא נקט בכל האמצעים הנאותים
לאי-מעבר על הוראות החוק ותקנות".

39.
סעיף זה זכה לפרשנות על-ידי הפסיקה, בין היתר, כך שהגורמים המנויים בסעיף חייבים להודיע ולהתריע לוועדה לתכנון ובניה על כל חריגה, ולחלופין להסיר עליהם את אחריותם מן המבנה [ראו: ת"א (רחובות) 4270/05 אלוק נ' טולדנו (פורסם במאגרים, ניתן ביום 22.07.2009)].

40.
על מנת להגיע למסקנה כי דין הוראה עונשית זו לחול גם בדיני הנזיקין, יש לשמוע ראיות אשר מקומן הוא בתביעה העיקרית. לאור האמור, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בהקשר זה, ולאחר שעיינתי במסמך נ/1 ממנו עולה באופן לכאורי כי העבודות בוצעו לפי היתר כדין, נחה דעתי כי דין טענה זו להיבחן במהלך הדיון בתביעה העיקרית ולא כטענת סף.

סוף דבר

41.
התובעים מתבקשים לפעול כאמור בסעיף 25 להחלטתי זו.

42.
אני מורה על העברת התיק לבית המשפט המחוזי בנצרת.

43.
המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום,
כ"ב אייר תש"ע, 06 מאי 2010, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 10940-06/08 מוסא שיבלי, עפיף ג'יג'יני, בטון מרואן בע"מ נ' סארי שיבלי, באסם שיבלי (פורסם ב-ֽ 06/05/2010)