פסקי דין על פלוני | פסקי דין על שר התעשייה המסחר והתעסוקה | פסקי דין על מר אלי ישי | פסקי דין על מנהלת אגף הרישוי במינהל ההסדרה והאכיפה במשרד התעשיה ואח' |

4061/08 בג"צ     12/05/2010




בג"צ 4061/08 פלוני נ' שר התעשייה המסחר והתעסוקה, מר אלי ישי, מנהלת אגף הרישוי במינהל ההסדרה והאכיפה במשרד התעשיה ואח'




החלטה בתיק בג"ץ 4061/08
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }




בבית המשפט העליון
בירושלים


בג"ץ
4061/08 - ט'


בפני
:

כבוד הרשמת דנה כהן-לקח


העותר:
פלוני



נ


ג


ד



המשיבים:

1. שר התעשייה המסחר והתעסוקה
,מר אלי ישי



2. מנהלת אגף הרישוי במינהל ההסדרה והאכיפה במשרד התעשיה


3. משטרת ישראל


4. נציב שירות המדינה


בקשה לפסיקת הוצאות




החלטה




לפניי בקשה מטעם המשיבים לפסיקת הוצאותיהם.

1.
העותר ניהל חברה שסיפקה שירותים הקשורים בהשמת עובדים זרים בתחום הסיעוד. בשעתו, החזיק העותר ברישיונות מתאימים ממשרד התמ"ת לשם הפעלת החברה האמורה. במהלך שנת 2007 התנהלה כנגד העותר חקירה במשרד התמ"ת. בעקבות ממצאי החקירה ובטרם קבלת החלטה בדבר שלילת הרישיונות האמורים, זומן העותר לשימוע בו נטלה חלק המשיבה 2 - מנהלת אגף הרישוי במינהל ההסדרה והאכיפה במשרד התמ"ת. טרם השימוע, פנה העותר בבקשה כי המשיבה 2 לא תטפל בעניינו בטענת ניגוד עניינים וחשש למשוא פנים. ברקע הדברים עמדה טענת העותר לפיה כנגד המשיבה 2 מתנהלת חקירה פלילית בחשד לקבלת שוחד, לאחר שלפי הטענה העותר הביא לחשיפת פרשת שחיתות הנוגעת לעוזר מנכ"ל משרד התמ"ת. בקשתו האמורה של העותר נדחתה, לאחר שהובהר לו על-ידי המשיבים כי כנגד המשיבה 2 לא מתנהלת חקירה פלילית. כנגד כך הגיש העותר את העתירה שבכותרת. בעתירתו הדגיש העותר כי טענותיו אינן מופנות כנגד עצם ההחלטה לערוך לו שימוע טרם שלילת רישיונו, אלא כנגד זהות הגורם שאמור לערוך לו את השימוע. העותר הגיש בנוסף בקשה לצו ביניים להורות למשיבה 2 להימנע מעריכת השימוע בעניינו. הבקשה לצו ביניים נדחתה בהחלטת כב' השופט ג'ובראן מיום 12.5.2008.

2.
ביום 17.7.2008 הגישו המשיבים תגובה מקדמית מפורטת לעתירה. בתגובתם טענו המשיבים, בין היתר, כי החקירה והבירור במשרד התמ"ת בחשד להפרות מנהליות על-ידי החברה שבבעלות העותר, החלו עוד בטרם היוודע על דבר החקירה הפלילית בעניין עוזר מנכ"ל משרד התמ"ת; כי הליך החקירה והבירור המנהלי בעניין החברה שבבעלות העותר הם חיצוניים למשרד התמ"ת; וכי כנגד המשיבה 2 לא התנהלה ולא מתנהלת חקירה פלילית, ולפיכך אין לטענת ניגוד העניינים על מה לסמוך. עוד נטען כי "דומה שנעשה ניסיון מצידו של העותר...למנוע מהרשות המוסמכת לקבל החלטה בעניינו, ולהטיל מורא על עובדת ציבור אשר עומדת לקבל החלטה במסגרת תפקידה...". לבסוף צוין כי לעותר נערך כבר השימוע וכי לאחר קבלת החלטה בעניינו, תהא פתוחה בפני
ו הדרך לערער ככל שיראה צורך בכך לבית הדין הארצי לעבודה.

3.
ביום 21.7.2008 החליט כב' השופט ג'ובראן כי העתירה תובא לדיון בפני
מותב תלתא. התיק נקבע לדיון ביום 18.2.2010. ביום 9.2.2010 – כעשרה ימים לפני מועד הדיון – הגיש העותר בקשה למחיקת העתירה. בבקשה נאמר כי לאחר שנדחתה בקשתו של העותר לצו ביניים, נערך לעותר שימוע שבסופו נשלל הרישיון המדובר. עוד נאמר כי העותר הגיש ערעור על כך לבית הדין הארצי לעבודה וערעור זה נדחה ביום 4.11.2008. לפיכך, נטען כי העתירה התייתרה ומטעם זה מבוקש למוחקה. ביום 24.2.2010 הוריתי על מחיקת העתירה לבקשת העותר ובהסכמת המשיבים.

4.
לפניי מונחת בקשת המשיבים לפסיקת הוצאותיהם. העותר מתנגד לבקשה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי יש לחייב את העותר בהוצאות המשיבים. השאלה האם לחייב בהוצאות משפט עותר שמשך עתירתו טרם בירורה, מוכרעת לאחר בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה - לרבות השאלה האם העתירה הוגשה ללא מיצוי הליכים או בשיהוי - וכן בחינת הסעד שקיבל העותר בפועל. עוד נבחנת הסיבה שבגללה התבקשה מחיקת ההליך טרם הכרעה בו. על העותר להראות כי הן הגשת העתירה והן החזרה ממנה היו מוצדקים (ראו: בג"ץ 6647/07
ניר נ' שר התחבורה והבטיחות בדרכים
(לא פורסם, 14.4.2010)). כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה כי בנסיבות בהן המשיבים מבקשים חיוב בהוצאות לאחר שהעותר ביקש למחוק את העתירה בלא שהתקבל הסעד לו עתר, יש בכך כדי להעיד לכאורה כי הגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה, והנטל על העותר להפריך חזקה זו (ראו: בג"צ 7944/04
לוכסמבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 5.1.2005)).

5.
אין חולק כי העותר לא קיבל את הסעדים שביקש בעתירתו. בנסיבות אלה, הנטל עליו להראות כי הגשת העתירה היתה מוצדקת. לא שוכנעתי כי
העותר עמד בנטל זה. לטענת העותר, הצורך בהגשת העתירה נבע מחשש למשוא פנים מצד המשיבה 2 בבואה לדון בשימוע שנערך עניינו; זאת, בעקבות פרשת שחיתות שהעותר טען כי הוא שהוביל לחשיפתה. עם זאת, העותר משך את עתירתו בלא שטענה זו התבררה לגופה. לפיכך, אין מקום להידרש לטענה האמורה במסגרת ההליך שלפניי. כבר נקבע בפסיקתנו כי הדיון בבקשה לפסיקת הוצאות אינו המסגרת המתאימה "להחייאת" הטענות המשפטיות שבגוף העתירה, לאחר שההליך נמחק באורח חד צדדי ללא בירור לגופו (ראו: בג"ץ 7812/06
בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שר התקשורת
, (לא פורסם, 15.11.2009)). הסבריו של העותר כי זניחת ההליך נבעה משינוי נסיבות, אין בהם, כשלעצמם, כדי להעיד כי הגשת העתירה היתה מוצדקת מלכתחילה. משלא הרים העותר את הנטל כנדרש, עליו לשאת בחסרון הכיס שגרם למשיבים בגין פתיחת ההליך.

6.
בהמשך לדברים האמורים יצוין כי הבקשה למחיקת העתירה הוגשה על-ידי העותר בשיהוי ניכר. העותר אישר בטיעוניו כי העתירה בכללותה התייתרה כבר במועד דחיית בקשתו לצו ביניים ביום 12.5.08, או לכל המאוחר ביום 23.7.08 עת התקבלה החלטת המשיבים לפסול את רישיון החברה שבבעלותו לאחר עריכת השימוע בעניינו. שינוי נסיבות זה היה ידוע לעותר למעלה משנה וחצי קודם להגשת הבקשה למחיקת ההליך ביום 9.2.2010. העותר לא הציג כל הסבר מדוע התעכב בהגשת הבקשה למחיקת העתירה, ומדוע ראה להגישה כעשרה ימים בלבד לפני מועד הדיון. בהקשר זה יוער כי יש לדחות את טענת העותר לפיה אין לזקוף לחובתו את השיהוי בהגשת בקשת המחיקה, באשר המשיבים לא נדרשו לעשות דבר במהלך התקופה שלאחר הגשת התגובה המקדמית בתיק ועד להגשתה של בקשת המחיקה. עותר היודע כי ההליך אותו יזם התייתר לחלוטין והוא בוחר לשבת באפס-מעשה בלא להגיש במועד בקשה מתאימה לבית המשפט, מביא לכך שעתירתו ממשיכה להיות קבועה לדיון ביומן המשפטים העמוס של בית המשפט, במקום להימחק ולפנות מקום לתיקים אחרים הממתינים לשמיעה. התנהלות דיונית זו היא בלתי ראויה, ומורת-הרוח מכך עשויה להתבטא בפסיקת הוצאות. עוד אעיר כי העובדה שהעותר חויב בהוצאות דחיית ערעורו בבית-הדין הארצי לעבודה, אינה משנה מחיובו בהוצאות המשיבים בגין ההליך שבכותרת, באשר המדובר בשני הליכים נפרדים. אף בנסיבותיו האישיות של העותר כפי שפורטו בתגובתו, אין כדי לשנות ממסקנתי האמורה.

7.
אשר לשיעור ההוצאות – מחד גיסא, המשיבים הגישו תגובה מפורטת לעתירה, אשר לפי טענתם הצריכה עיון ובדיקה. לכך יש להוסיף את ההתנהלות הדיונית הבלתי ראויה של העותר עליה עמדתי בפסקה 6 לעיל. מאידך גיסא, יש להביא בחשבון כי מחיקת העתירה הובילה לכך שנחסך הצורך בשמיעת טענות הצדדים לפני הרכב שופטים ואף נחסך הצורך בהכרעה לגופם של דברים. עוד יצוין כי המשיבים לא טענו דבר לעניין שיעור ההוצאות המבוקשות. בהתחשב במכלול השיקולים האמורים, יישא העותר בשכר-טרחת המשיבים בגין העתירה שבכותרת בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.


ניתנה היום, כ"ח אייר תש"ע (12.5.2010).



דנה כהן-לקח

, שופטת




ר ש מ ת


_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

08040610_f07.doc

כש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בג"צ בית המשפט העליון 4061/08 פלוני נ' שר התעשייה המסחר והתעסוקה, מר אלי ישי, מנהלת אגף הרישוי במינהל ההסדרה והאכיפה במשרד התעשיה ואח' (פורסם ב-ֽ 12/05/2010)