פסקי דין על הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים | פסקי דין על אלה גרומיקו |

1101/10 רעא     12/05/2010




רעא 1101/10 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים, אלה גרומיקו




החלטה בתיק רע"א 1101/10



בבית המשפט העליון


רע"א 1101/10



בפני
:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין


המבקשת:
הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ



נ


ג


ד



המשיבים:

1. קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים



2. אלה גרומיקו


בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 10.9.09 בע"א 1102/08 שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא נ' הנדל והשופטים ש' דברת וא' ואגו

בשם המבקשת:
עו"ד אריה כרמלי

החלטה



1.
זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים נ' הנדל, ש' דברת וא' ואגו), שביטל את פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון (כבוד השופטת ד' כהן).


עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. המשיבה הפורמלית, התובעת דלמטה (להלן:
התובעת
), נפגעה בתאונת דרכים עת נסעה ברכב הנהוג על ידי המשיב 3 (להלן:
הנהג
). היא עתרה לפצותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה מאותה תאונה. המבקשת, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
(להלן:
המבקשת
) ביטחה את הרכב בביטוח חובה, אך טענה שהיא פטורה מלשלם לתובעת את נזקיה, משום שבעת התאונה לא היה לנהג רישיון לנהוג ברכב, ועל כן לא חל הכיסוי הביטוחי שהנפיקה לו. הנהג היה בעל רישיון תקף לנהיגת רכב עד 4 טון, בסיווג 02, אולם רישיונו לנהוג במונית, מדרגה 05, נשלל עקב "פסילה מסווגת" של משרד הרישוי. כאשר ארעה התאונה, נהג הנהג ברכב מסוג "פורד טרנזיט", לו נדרש ככלל רישיון נהיגה מסוג 02, אלא שהרכב סווג כמונית, ולה נדרש רישיון נהיגה מסוג 05. לאור האמור, טענה המבקשת כי המשיבה 1 (להלן:

קרנית
) היא שצריכה לפצות את התובעת, שכן מדובר במקרה הנופל בגדר סעיף 12(א)(2) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן:
חוק הפיצויים
), בו לנוהג ברכב אין ביטוח לפי פקודת הביטוח רכב מנועי (סיכוני צד שלישי) [נוסח חדש], תש"ל-1970, או שהביטוח אינו מכסה את החבות הנדונה.

2.
בית משפט השלום קבע כי במקרה הנדון יש לראות בנהג כמי "שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו", כאמור בהוראת סעיף 7(3) לחוק הפיצויים. בית המשפט היה ער להלכה שנפסקה בדנ"א 10017/02
קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' מגדל חברה לביטוח
, פ"ד נח (5) 639 (2004), לפיה יש לפרש את סעיף 7(3) בצמצום על מנת להימנע ממצב של שלילת פיצוי מקבוצה רחבה מדי של נפגעים, תוך החטאת מטרתו הסוציאלית של החוק. עם זאת, נסמך בית המשפט על פסק הדין ברע"א 4874/04
רביבו נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ
(טרם פורסם, 8.2.07), במסגרתו נקבע כי שלילת הפיצוי תיעשה במקרים שבהם "היעדר הרישיון נובע מעניין מהותי, בעוד שהיעדר רישיון מטעמים טכניים לא יאיין את הזכות לפיצויים". באותו עניין נקבע כי אין לראות באי חידוש רישיון נהיגה במשך כ-20 שנה עניין טכני גרידא, שכן חלוף הזמן הרב הפך את אי חידוש הרישיון לעניין מהותי. בענייננו, קבע בית משפט השלום כי "פסילתו של אדם על ידי רשות (שיפוטית או מינהלית), היא עניין מהותי, ולמעשה עצם הנהיגה בזמן הפסילה ממקמת את פוטנציאל הסיכון הנשקף מן הנוהג, ברף גבוה יותר ממי שנוהג ברכב תוך הפרת מגבלה או תנאי שברישיונו...". לאור האמור, פסק בית המשפט כי קרנית היא שצריכה לפצות את הנוסעת התובעת.

3.
קרנית ערערה על פסק הדין. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, בקובעו כי המקרה הנדון אינו שונה ממקרים אחרים שנדונו בעבר, אשר לגביהם נקבע כי אינם נופלים בגדר סעיף 7(3) לחוק הפיצויים: "בכל האמור בסיווג ההפרה של התנאים וההגבלות על הרישיון, שבעטיים מגדירים אדם כנעדר רישיון ומוחרג מחוק הפיצויים" – כך קבע בית המשפט המחוזי – "אין מקום לקבוע כי פסילה מסווגת, המאפשרת נהיגה באותו סוג רכב, בעל אותם מאפיינים פיסיים, הינה עניין מהותי לפי אותן הלכות. במקרה כזה, כאשר הרשות בוחרת לאסור על הנהג להשתמש ברכב כמונית, אך מותירה בידו את הרישיון לעשות בו שימוש לצרכים אחרים, אין לומר שמדובר בעניין היורד לשורש כישוריו של הנהג, יכולתו לשלוט ברכב ולנהוג בו בבטחה, ואף כי להפרת האיסור ולהמשך השימוש במונית, יש השלכות במישור הדין הפלילי, אין לדבר נפקות כאשר בוחנים זאת באספקלריה של חוק הפיצויים, והוראת ההחרגה, כפי שהתפרשה בפסיקה". בית המשפט המחוזי הדגיש כי בדנ"א 10017/02 הנ"ל ביקש בית המשפט העליון "ליצור הסדר אחיד, עקבי וקוהרנטי" ולקבוע כללים בהירים, שיקלו על יישומו של סעיף 7(3) לחוק הפיצויים. באותו עניין נקבע שדי ברישיון לאותו "סוג רכב", ולפיכך, כך נקבע, אין מקום לנסות ולסווג את ההלכה במקרים של פסילה, תוך יצירת הבחנות משנה שעניינן סיבת הפסילה. לאור האמור נפסק כי המבקשת היא שצריכה לשאת בפיצוי המגיע לתובעת שנסעה ברכב. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

4.
המבקשת סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט השלום, וטוענת כי אינה חבה בפיצויים בגין התאונה שכן לנהג לא היה בעת התאונה רישיון נהיגה בהתאם לנדרש לפי סעיף 7(3) לחוק הפיצויים. המבקשת סבורה כי מן הראוי היה להותיר על כנה את קביעתו של בית משפט השלום לפיה שלילת רישיון היא עניין מהותי ולא טכני, וטוענת כי יש לאבחן את ההלכה שנקבעה בדנ"א 10017/02 הנ"ל. לחלופין – מעלה המבקשת טענה שלא נדונה על ידי הערכאות הקודמות ולפיה נהג הנהג ללא כיסוי ביטוחי בהתאם לסעיף 7(5) לחוק הפיצויים. המבקשת מפנה לעניין זה לסעיף 7 לפוליסת הביטוח, לפיו קיים כיסוי ביטוחי "בתנאי שהאדם הנוהג...הינו בעל רישיון בר תוקף בישראל לנהיגת כלי הרכב הנקוב בתעודה...
ולא נפסל
מלקבל או מלהחזיק רישיון כזה על פי הוראות שבחיקוק,

פסק דין
, החלטות בית משפט או
רשות מוסמכת אחרת
" [הדגשות הוספו על ידי המבקשת]. לאור האמור, טוענת המבקשת כי לשאלה שעל הפרק השלכה על תביעות רבות המתנהלות על פי חוק הפיצויים ומן הראוי שתהיה בה הכרעה של בית משפט זה.

5.
דין בקשת רשות הערעור להידחות. פסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם ההלכה שנפסקה בדנ"א 10017/02. באותו עניין נקבע כי העיקרון המנחה לעניין פרשנות סעיף 7 לחוק הוא כי יש לפרש את הסעיף "באופן מצמצם ודווקני, כך שהוא יחול על מקרים חמורים או חריגים במיוחד. רק במקרים כאלו" – כך הובהר – "תהיה הלימה בין הסנקציה החמורה הקבועה בסעיף 7 לחוק – שלילת פיצוי מן הנפגע – לבין ההפרה" (
שם
, בעמ' 653). על רקע עקרון פרשני זה, נקבע בדנ"א 10017/02 הנ"ל כי יש לצמצם את תחולת סעיף 7(3) לחוק רק למקרים בהם לנהג אין רישיון לנהוג באותו "סוג רכב" בו נהג בעת התרחשות התאונה. המונח "סוג רכב", כך נקבע שם, משמעו "[]הגבלות או תנאים המתייחסים למימדיו הפיזיים האינהרנטיים של הרכב אשר משליכים על דרגת הרישיון הנדרשת לצורך נהיגה בו לפי תקנות התעבורה... לעומת זאת, הפרת תנאים או הגבלות אחרים, שאינם מתייחסים למאפיינים פיזיים של הרכב – תהווה עבירה על דיני התעבורה ותקים אחריות פלילית, אולם במקרה בו נפגע הנהג בתאונה, לא תישלל זכאותו לפיצויים מכוח החוק. כך הדבר, גם אם נהיגה בניגוד להגבלה או לתנאי דורשת כי הנהג יחזיק בדרגת רישיון אחרת מזו המוחזקת על ידו" (
שם
, בעמ' 655). המקרה שלפנינו אף הובא כדוגמא ממחישה בדנ"א 10017/02 הנ"ל: הובהר שם כי "סעיף 7(3) לחוק לא יחול במקרה שנהג המחזיק ברישיון נהיגה דרגה 2, המאפשר לו לנהוג ב'רכב נוסעים פרטי', נפגע בתאונת דרכים שעה שהוא נוהג במונית, שלצורך נהיגה בה נדרש רישיון נהיגה דרגה 5... אם מבחינת סוג הרכב אין שוני בין השניים – לא יחול סעיף 7(3) לחוק" (
שם
, בעמ' 655).

6.
אשר לטענה לפיה נהג הנהג ללא כיסוי ביטוחי בהתאם לסעיף 7(5) לחוק הפיצויים – טענה דומה נדונה ונדחתה בדנ"א 10017/02 הנ"ל. באותו עניין הובהר כי "ראוי לפרש את תנית הרישיון בפוליסת הביטוח מתוך מגמה ליצור התאמה בינה לבין הוראת סעיף 7(3). הפירוש לפיו יש לראות אדם הרשאי לנהוג 'בכלי הרכב הנקוב בתעודה' כמי שהוא בעל רישיון לנהוג בכלי רכב מן הסוג הנזכר בתעודה מתיישב עם הפרשנות שהוענק לסעיף 7(3) לחוק".


מן המקובץ עולה כי המקרה שלפנינו אינו מעורר שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.


ניתנה היום, כ"ח באייר התש"ע (12.5.2010).




המשנה-לנשיאה

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10011010_p01.doc

גח

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 1101/10 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים, אלה גרומיקו (פורסם ב-ֽ 12/05/2010)