פסקי דין על יאסר מחמוד סאלם סאלם | פסקי דין על התביעה הצבאית

1522/10 עד"י     18/04/2010




עד"י 1522/10 יאסר מחמוד סאלם סאלם נ' התביעה הצבאית




בית המשפט הצבאי לערעורים עד"י 1522/10
באזור יהודה והשומרון


בפני
הנשיא: אל"ם אהרון משניות
המערער: יאסר מחמוד סאלם סאלם
, ת"ז 901052050 (באמצעות ב"כ עו"ד מחאמיד סאלח
)

נגד

המשיבה: התביעה הצבאית
(באמצעות ב"כ סרן חגי רוטשטיין
)
ערעור על החלטתו של ביהמ"ש הצבאי יהודה (בפני
ההרכב בראשות כב' השופט סא"ל רונן עצמון וכב' השופטים רס"ן אמיר דהאן ורס"ן הילית בר-און ביבר)
בתיק מס' 4989/07 מיום 25.3.10
(הערעור נדחה)

תאריך הישיבה: 18 באפריל 2010, ד' באייר התש"ע.
פסק דין
עניינו של הערעור שלפני, בהחלטת בימ"ש קמא לדחות את בקשת הסנגור כי יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינו של המערער. קצפו של הסנגור יצא על הנחייתו של בימ"ש קמא, כי עליו להגביל את משך החקירה הנגדית, מפני שהיא אינה מתמקדת בשאלות שבמחלוקת. משהוברר לבימ"ש קמא כי הסנגור מבקש את פסלותו בשל כך, הבהיר לו בית המשפט כי משמעות הבקשה היא "עיכוב גדול להמשך המשפט... מדובר בתיק ישן מאוד וביהמ"ש לא רצה לעכב את סיום התיק כדי למנוע עיוות דין מן הנאשם". בית המשפט הבהיר עוד כי "... לא גיבש דעה בעניין העד או אשמתו של הנאשם, ואם הסנגור מעוניין לחקור את העד על השאלות שבמחלוקת, ביהמ"ש מוכן להסיר את מגבלת הזמן".

ההבהרות הללו לא הניחו את דעתו של הסנגור, אשר עמד על מתן החלטה בעניין הפסלות. בעקבות זאת, החליט בימ"ש קמא לדחות את הבקשה. ביהמ"ש ציין בהחלטתו כי בדבריו לא היה רמז כלשהו לעמדתו בנוגע לעד או לנאשם (הוא המערער שבפני
נו), וכי ניסיון למקד את הסנגור לשאלות שבמחלוקת בעת שהוא חוקר שוטר שגבה אמרה, אין בו כשלעצמו כדי ללמד על משוא פנים או להביא לחשש לעיוות דין, ולכן אין עילה לפסלותו. ביהמ"ש שב וציין כי אם הסנגור ימקד את חקירת העד, תישקל האפשרות להסיר את מגבלת הזמן.
גם הדברים הללו לא הניחו את דעתו של הסנגור אשר הודיע על כוונתו לערער. בעקבות זאת, הופסק הדיון בבימ"ש קמא. הסנגור אכן הגיש ערעור ועתר לבימ"ש זה שיורה על פסילתו של בימ"ש קמא, או לפחות האב"ד, מלהמשיך ולדון בתיק. בהודעת הערעור ציין הסנגור כי מתחילת שמיעת הראיות גילה ביהמ"ש חוסר סבלנות כלפיו, וכי בישיבה האחרונה ניכר בעליל כי כוונתו של ביהמ"ש היא לסיים את שמיעת העדים מהר ככל הניתן, תוך רמיסת זכויותיו של המערער, שלמעשה לא היה לו יומו בבית המשפט. הסנגור שב על טענותיו גם בדיון בפני
. לעומת זאת, התביעה טענה כי בקשתו של בית המשפט מהסנגור למקד את החקירה היא לגיטימית, ואין בה כדי ללמד על נקיטת עמדה במשפט או להקים עילה לפסלותו.

בפתח הדברים ראוי לציין כי המערער עצור מיום 09/09/07, וכתב האישום נגדו הוגש כשבועיים לאחר שנעצר, ביום 24/09/07. ביום המחרת ניתנה החלטה על מעצרו עד תום ההליכים, ומאז התנהלו ההליכים בעצלתיים, כשמתחילה עניין הייצוג לא היה ברור, ונדרשו חודשים אחדים עד להסדרתו, ולאחר מכן, מסיבות כאלה ואחרות, לא החלה שמיעת הראיות, עד ליום 15/06/09 שבו החלה שמיעת עדותו של העד הראשון במשפט. משחלפו שנתיים והמשפט טרם הסתיים, החליט בימ"ש זה על הארכת מעצרו של המערער לפרק זמן נוסף כנדרש על פי דין, ועד כה ניתנו 3 החלטות בבימ"ש זה להארכת מעצרו של המערער. מעיון בתיק של בימ"ש קמא, קשה להשתחרר מהרושם שגם להגנה הייתה תרומה לא מבוטלת להתמשכות היתירה של ההליכים בתיק עד כה. בכל אופן, בנסיבות אלה אך מובן הוא כי בימ"ש קמא עושה כמיטב יכולתו כדי לקדם את שמיעת ההוכחות, ולהביא לקידומו של המשפט ככל הניתן, בכדי למנוע עיוות דין נוסף מהמערער.

הלכה פסוקה היא כי "... אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות, בין אם מדובר בהחלטה דיונית יחידה ובין אם מדובר במספר החלטות המצטרפות זו לזו. כך למשל, נפסק בעבר, כי החלטות דיוניות שעניינן קביעת מועד דיונים, שמיעת ראיות, קציבת זמן החקירה הנגדית ואף פסילת שאלות במהלך חקירה, אינן עילה לפסילת שופט..." (ע"פ 5584/09 רומן בריק, עו"ד נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(3), 1761 ,עמ' 1762).

יפים לענייננו דברים נוספים שנאמרו מפי כב' הנשיאה ביניש בעניין בריק הנ"ל, אשר בהם חזרה למעשה על ההלכה שנפסקה בשורה ארוכה של פסקי דין, ובשל חשיבות הדברים, אביאם כלשונם:

"... המבחן המשפטי הינו מבחן אובייקטיבי ועל בעל הדין להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, המעיד כי בית המשפט אינו פתוח לשכנוע (ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט (2006) 175). במקרה שלפניי מבקש המערער ללמוד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים נוכח החלטותיו הדיוניות של בית המשפט שלא לדחות את הדיון פעם נוספת כך שתתאפשר חקירתו של עד נוסף, כמו גם נוכח החלטותיו לקצוב את חקירתו הנגדית של השוטר. דינן של טענות אלו להתברר בערעור על הכרעת הדין, היה ויורשע המערער, אולם אין בהן כדי להוות טעמים לפסילתו של שופט (ראו: ע"פ 3504/92 הלפרן נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 28.10.1992)), ומשכך דינן להידחות" (עניין בריק, שם).
על רקע האמור, אבחן את הנסיבות שלפנינו. בימ"ש קמא ביקש בדבריו למקד את הסנגור לסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים. מדובר בסמכותו של בית המשפט, ואולי אף בחובתו, וזכותו של בית המשפט להגביל את משך החקירה, כאשר הוא מתרשם כי היא אינה ממוקדת ואינה עניינית. לא ניתן ללמוד מכאן דבר וחצי דבר על עמדה כלשהי כלפי הסנגור או כלפי המערער, והדברים אמורים ביתר שאת כאשר בית המשפט שב והבהיר כי לא יעמוד על הגבלת משך החקירה הנגדית, אם הסנגור ימקד את החקירה. מדובר בהחלטה דיונית מובהקת שאין בה נקיטת עמדה לצד זה או אחר, וכאמור לעיל, אין בה כדי להוות עילה לטענת פסלות.

למעלה מן הצורך, עיינתי בתיק בימ"ש קמא ובפרוטוקולים של הדיונים במהלך המשפט, ולא מצאתי תימוכין כלשהם לטענתו של הסנגור כי מתחילת שמיעת הראיות גילה בית המשפט חוסר סבלנות וחוסר אונים כלפי הסנגור.

בנסיבות אלה, באתי לכלל מסקנה כי צדק בימ"ש קמא כאשר החליט לדחות את בקשתו של הסנגור כי יפסול עצמו מהמשך הדיונים בתיק, ולא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו. הערעור נדחה אפוא.
ניתן היום, 18 באפריל 2010, ד' באייר התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק

פסק דין
זה לידי הצדדים.
_________________
נשיא

עד"י 1522/10
____________________________________________________________________
3








עד"י בית המשפט הצבאי 1522/10 יאסר מחמוד סאלם סאלם נ' התביעה הצבאית (פורסם ב-ֽ 18/04/2010)