פסקי דין על אלי קצירי | פסקי דין על אופיר קרפ | פסקי דין על משה דני

8748/03 א     19/02/2004




א 8748/03 אלי קצירי, אופיר קרפ נ' משה דני




16
בתי המשפט
א 008748/03
בית משפט השלום נתניה
בש"א 3862/03 הטלת עיקול
בש"א 660/04 ר. להתגונן
בש"א 661/04 ב. עיקול

19/02/2004
תאריך:
כב' הרשמת כהן מגי

בפני
:
1. אלי קצירי

2. אופיר קרפ

בעניין:
התובעים (המשיבים)
נגד
משה דני
הנתבע (המבקש)

החלטה

בפני
בקשה לביטול עיקול וכן בקשת רשות להתגונן שהגיש מר משה דני
שהינו נתבע מס' 2 בתיק העיקרי (להלן: "המבקש"), כנגד תביעה כספית בסך של 1,200,000 ₪.

בטרם אדון בבקשה לגופה, אתייחס לשאלה שנדחתה בעת חקירתו של המצהיר ואשר נקבע לגבי כי נימוקי הדחייה יינתנו בעת מתן ההחלטה. השאלה נגעה לגובה הסכום ששילמו המשיבים לעו"ד שר טוב בגין המחאת הזוכיות - הנני קובעת כי השאלה אינה רלוונטית לבקשה שבפני
. כמו כן, אינה נוגעת לשאלת תום ליבם של המשיבים שכן אף ב"כ המבקש עצמו ציין כי אין הדין מונע המחאת זכויות במתנה ולא תמורה כלל.

כעת הטענות לגופו של העניין:
אין הצדדים חולקים כי ביום 13.10.94 חתם המבקש, משה דני
יחד עם נתבע מס' 1 בתיק העיקרי, מר מאיר מנוחין, על התחייבות בכתב על פיה התחייבו לשלם לעו"ד רענן שר טוב סך של 50,000 ₪ תוך ימים ספורים מיום חתימת ההתחייבות כשכר בגין עבודתו וכן סך של 200,000 $ בצירוף מע"מ מיד עם אישור התוכנית לבניה רוויה שפרטיה בכתב התביעה. בתאריך 14.10.97 אושרה התוכנית ומכאן קמה חובתם של החתומים על ההתחייבות לתשלום הסך הנתבע. מלוא זכויותיו של עו"ד שר טוב על פי כתב ההתחייבות לקבלת הכספים הומחו למשיבים בכתב ההמחאה (נספח ד' לכתב התביעה ללא תאריך). הזכות מכוח ההמחאה קמה עם אישור התוכנית נשוא ההתחייבות (ראה לעיל, נספח ד' לכתב התביעה). ומכוח כך התביעה שבפני
י.

עד כה עובדות שאינן במחלוקת.

מכאן ואילך, הצדדים חולקים על השתשלות העניינים:

טעונת המבקש המפורטות בבקשת רשות להתגונן:
המבקש יחד עם הנתבע מס' 1 הינם מנהליה ובעלי חלק מהון מניותיה של חברה "וינטר גרדן השקעות בע"מ", ח.פ. 51130931 (להלן: "החברה"). עו"ד רענן שר טוב שימש כפרקליט החברה במשך שנים רבות. עו"ד שר טוב הציע את שירותיו בנוגע לאישור תוכנית לבניה רוויה. אין מחלוקת כי הוסכם בין הצדדים כי באם יעלה בידו של עו"ד שר טוב להביא לידי אישור התוכנית, תשלם לו החברה סך של 200,000$ בצירוף מע"מ וזאת בנוסף לשכ"ט קבוע של 50,000 ₪.

מסמך ההתחייבות נחתם ביום 13.10.94 ועליו חתמו המבקש, הנתבע מס' 1 וכן עו"ד שר טוב. כנטען בתצהירו של המבקש, לא היתה לשום צד כוונה כי שכר השירות ישולם אישית ע"י מנהלי החברה החתומים ההתחייבות (דהיינו, המבקש והנתבע מס' 1), אלא ע"י החברה בלבד, כך שלטענתו אין לפרש את התחייבות כהתחייבות אישית לתשלום שכ"ט. לאחר שהודיע עו"ד שר טוב כי לאחר בדיקת העניין, לא יוכל לקבל על עצמו את הטיפול בעסקה, שכרה החברה בתאריך 16.10.94 את שירותיו של האדרכיל שמואל רווה והטיפול בעניין אישור התוכנית הופקד בידו.

החברה שילמה לאדריכל את מלוא שכרו על פי הסכם המסדיר את התשלום (נספח א' לבקשה). מאחר ועו"ד שר טוב לא נתן לחברה או למי ממנהליה שירותים כלשהם על פי כתב ההתחייבות, אינו זכאי לתשלום כלשהו מכוח ההתחייבות. בנסיבות אלה, עו"ד שר טוב לא קיבל ולא ביקש לקבל הן את הסך של 50,000 ₪ והן את הסך של 200,000$ בצירוף מע"מ.

על כן, טוען המבקש בסעיף 23 לתצהירו, כי לא קיבל את מכתבו של עו"ד שר טוב מיום 28.05.98 ולא היה מודע על קיומו, אלא רק לאחר שהומצא לו כתב התביעה על נספחיו. לפיכך, מאחר ולא פנה עו"ד שר טוב אל החברה או אל מי ממנהליה בדרישת תשלום, לא ידע המבקש שיש לו דרישת תשלום כלשהי והוא טוען כי מכתבו של עו"ד שר טוב פוברק עובר ולצורך הגשת התביעה.

כמו כן, בשנת 89' ניתנה ע"י החברה לעו"ד שר טוב הלוואה בסך של 100,000 ₪ שעד היום לא נפרעה על ידו וכיום מסתכמת בסך של 1,045,205 ₪. החברה לא תבעה מעו"ד שר טוב את החזר ההלוואה עקב יחסי הידידות והקרבה והוא אף הבטיח למבקש כי יחזיר את ההלוואה.

המבקש טוען כי אין הוא ואף לא החברה חייבים מכוח כתב ההתחייבות שעליו מבוססת התביעה, והדבר ידוע היטב הן לעו"ד שר טוב והן לתובעים. יתירה מזאת, לטענתו, התביעה נגועה בחוסר תום לב ובשיהוי (שכן הוגשה רק כעבור כ- 6 שנים מיום בו ניתן היה להוציא את כתב ההתחייבות לפועל - 14.10.97, כמפורט בכתב התביעה). שכן אם היתה מוגשת התביעה בסמוך למועד לידת עילת התביעה, לא היתה החברה נותנת לעו"ד שר טוב ארכות בפרעון ההלוואה, וכן לא היתה מסכימה למכירת מגרשים שתמורתם לא שילמה.
עוד טוען המבקש שאין בכתב התביעה כל הסבר לדרישת תשלום על סך של 1,200,000 ₪ כאשר ההתחייבות מתייחסת לסכום של 200,000$ +מע"מ.
טענות המפורטות בבקשה לביטול עיקול:
המבקש חזר על טענותיו בבקשת רשות להתגונן. אך הוסיף עליהן כי החברה סולבנטית ובעלת רכוש רב ואף בבעלותו רכוש רב. לפיכך, טוען המבקש כי העיקולים הזמניים שהוטלו אינם דרושים לתובעים כדי להבטיח את סילוק התביעה באם יזכו בה; וכן כי אי ביטול העיקולים יגרום נזק כלכלי רב.

הדיון:

בקשת רשות להתגונן:
ניתן לסכם את עיקר טענות המבקש כדלקמן:
1. ההתחייבות נשוא התביעה היא של החברה "וינטר גרדן השקעות בע"מ" (להלן:"החברה") ולא הוא אישית.
2. עו"ד שר טוב מסר הודעה למבקשים כי לא יכול לקבל על עצמו את הטיפול בעסקה ולא היה מעורב בעניין אישור התוכנית וכך אינו זכאי לקבל תשלום בגין שירות שלא ביצע.
3. השתהו המשיבים שיהוי רב הלוקה בחוסר תום לב, בהגשת התביעה, שכן עילת התביעה המפורטת בכתב התביעה נולדה כבר בשנת 97' עם אישור התוכנית.
4. בנוסף, למשיבים עילת תביעה בגין קיזוז סכום ההלוואה שנטל עו"ד שר טוב מאת החברה, סכום אשר עומד כיום על סך של 1,045,205 ₪.
5. יש לברר את סכום התביעה.

אדון בטענות המבקש במקובץ.

אין חולק כי היתה התקשרות עם עו"ד שר טוב, כך גם אין חולק כי למרות טענת המבקש שעו"ד שר טוב הודיע על הפסקת טיפולו בעניין, קרסה גרסתו של המבקש בחקירתו (ראה עמ' שורה 6-7 לפרוטוקול הדיון) כי כתב ההתחייבות בוטל ע"י עו"ד שר טוב ואף לא נשלחה ע"י המבקש הודעה על ביטול ההתחייבות ולכן, יש לדחות את הטענה.

בנוסף, המבקש אינו חולק על עצם ההתחייבות או על תוכנה. כך גם אין הוא חולק כי הוא והנתבע מס' 1 חתומים על כתב ההתחייבות. כל שטוען הוא כי אין לחייבו אישית אלא את החברה - בשלב זה ועל סמך המסכת העובדתית שנפרשה בפני
י, הנני מוצאת לנכון לקבוע כי יש למבקש הגנה לכאורה בשאלה זו בלבד. טענה זו לא קרסה בחקירה ועל כן, יש לאפשר לו להתגונן בשאלת אחריותו האישית לתשלום החוב נשוא התביעה. הצדקה לכך מוצאת אני בסעיף 47 לחוק החברות הקובע כי:
"פעולותיו של אורגן וכוונותיו הן פעולותיה של החברה וכוונותיה".

וכן בכך שאין בפני
תקנונה של החברה בתאריך הרלוונטי ואיני יכולה לדעת מהם התנאים והדרישות בתקנון החברה לשם חיובה על המסמכים שעליהם חתומים מנהליה. דהיינו, איני יכולה לקבוע בשלב זה מה היתה כוונת הצדדים, כאשר עו"ד שר טוב שהינו צד להסכם, איננו צד בתיק זה וכן, באם על פי התקנון רשאי היה המבקש לחתום בשם החברה או שמא חרג הוא מסמכויות המוקנות לו בתקנונה ורק מסמכים שבהם מופיעה חותמת החברה או כל פרט אחר, מחייבים את החברה באחריות למסמך החתום על ידי מי ממנהליה (ראה לעניין ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673, ע"א 271/85 עמליה אביטן נ' פרן- חברה לפיתוח והשקעות, פ"ד מו(1) 257, ע"א (ת"א-יפו) 3168/99 רמי מרצפות נ' דוידוביץ, תק-מח 2002(1) 5020).

בנוגע לטענת השיהוי של המבקש, אכן, התביעה הוגשה כעבור כ- 6 שנים מיום לידת העילה ובכך ניתן לכאורה למצוא חיזוק לגרסתו של המבקש כי לא התחייב אישית אלא בשם החברה או שהיו הסכמות אלה או אחרות בין המבקש ו/או החברה לבין עו"ד שר טוב. יתר על כן, הוא לא נחקר בשאלה זו ולכן גרסתו לעינין השיהוי לא קרסה.

לעניין ההלוואה שאת גובהה יש לקזז מן החוב הנתבע. בשלב זה אמנם אין כעת בפני
התשתית העובדתית, כי הרי ההתחייבות נשוא התביעה חתומה ע"י המבקש והנתבע מס' 1 באופן אישי, אך לטענת המבקש, ההלוואה הינה הסכם בין עו"ד שר טוב לבין החברה שבשלב זה אינה צד להתחייבות. יחד עם זאת, באם ייקבע כי חתימת המבקש על כתב ההתחייבות היתה כמנהל החברה לטובת החברה, הרי יהיה המקום לדון בשאלת הקיזוז של סכום ההלוואה לעיל. אין אני מוצאת מקום להתייחס לעניין ההתיישנות של העילה בגין ההלוואה כי נמצאים אנו בשלב מוקדם של הדיון. באשר לסכום התביעה, המבקש לא הניח תשתית עובדתית המניחה את הדעת כגון פירוט חשבונות המעידים על טעות בחישוב במתן הסבר כיצד סכום של 200,000$ +מע"מ הפך לסכום התביעה בסך של 1,200,000 ₪.

בקשה לביטול עיקול:

בבואו בית המשפט לדון בבקשה להטלת עיקול במסגרת תובענה, רשאי הוא ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התבוענה ובקיום ראיות מהימנות לכאורה המקימות את עילת התביעה (תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). כמו כן, בהחלטתו בדבר מתן הצו על ביהמ"ש להביא בחשבון, בין השאר, את מאזן הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הצו לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הצו וכן תום ליבו של מגיש הבקשה והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש (תקנה 362(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). במקרה דנן, הוטל העיקול וכעת יש לבדוק האם יש מקום לבטלו.

הכלל הבסיסי הנוהג לעניין מתן הסעד הזמני בכלל וצו עיקול זמני בפרט הוא, כי על מבקש העיקול להראות קיומה של זכות לכאורה והוא חייב להוכיח עילת תביעה של ממש, המתבססת על זכות הקנויה לו לכאורה (רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין, פ"ד מט(1) 730, 736ז וגם רע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נו(4) 872).

לאחר חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בניגוד להלכות העבר, רובץ נטל השכנוע כי יש להשאיר את העיקול על כנו, על המבקש המקורי (רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789, רע"א 5935/97 סיני נ' גלנץ, פ"ד נב(1) 193) - דהיינו במקרה דנן, על המשיבים.

על פי המסמכים שצורפו לכתב התביעה ולבקשה להטלת העיקול הזמני ואשר לא נסתרו ע"י המבקש, יש למשיבים עילה לתביעתם שכן, בידיהם כתב ההתחייבות החתום ע"י המבקש והנתבע מס' 1 כשאין מחלוקת לעניין חתימתם עליו, כך גם אין המבקש תוקף את אישור התוכנית ואת כתב ההמחאה. על כן, משלא נתקפו המסמכים הנ"ל ואף לא תקף המבקש את תוכנם, הרי יש לראות כי בידי המשיבים ראיות לכאורה המוכיחות את עילת התביעה.

במקרה זה, מחד, אין מחלוקת כי היתה התקשרות בןי המבקש לעו"ד שר טוב, אשר לא בוטלה ע"י עו"ד שר טוב, אין כל הסבר המניח את הדעת מדוע לא בוטלה ההתחייבות הנדונה, באם לא השתמשה החברה או מנהליה החתומים על ההתחייבות בשירותיו של עו"ד שר טוב. הרי אין חולק כי עברו וחלפו להן מספר לא מבוטל של שנים מאז חתימת ההתחיייבות ועד עצם היום הזה.

במקרה דנן, אין בטענות ההגנה של המבקש כדי להצביע על העדר ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה.

נהפוך הוא, בתצהירו ובעת הדיון לא הכחיש המבקש כי הוא חתום על ההתחייבות. כמו כן, טענתו של המבקש כי הודיע עו"ד שר טוב על כך שלא יוכל לקבל על עצמו את הטיפול בעסקה, ולכן בוטלה העיסקה, קרסה בחקירה. המבקש עצמו העיד בחקירה כי ההתחייבות לא בוטלה על-ידו ו/או ע"י החברה בפועל. על כן, יש לראות את ההתחייבות כעומדת על כנה.

אשר על כן, אין לי אלא לקבוע כי הונחה בפני
תשתית עובדתית שיש בה כדי להקים את עילת התביעה כנגד המבקש. כמו כן, יש בידי המשיבים כדי לקיים את התנאי השני שכן, יש בידיהם ראיות מהימנות לכאורה להוכחת קיומו של החשש הסביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע

פסק דין
. ולכן, העיקול הוטל כדין. אין המבקש מכחיש כי אמנם יש בידיו נכסים רבים, אך אין בידיו נכסים שאינם משועבדים.

התובעים הצליחו לבסס את גרסתם כי ביטול העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין, גרסה אשר לא הופרכה ע"י המבקש ואף לא הובאה בפני
ולו ראשית ראיה או גרסה מפורטת לסתור את טענתם כי נמצא הוא בקשיים כלכליים על סמך העובדה כי בידו נכסים כלשהם הנקיים משעבוד.

ההפך הוא הנכון. בדיון עלה כי אכן יש הליכי כינוס כנגד המבקש ולא הובאו בפני
מסמכים אוראיות אחרות המעידים על ביטול הליך הכינוס, כי נכסי המבקש הינם חלקים בחברות שונות אשר כל נכסיהן של אותן החברות משועבדים.

על כן, במאזן הנוחות, בין הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד של ביטול לעומת הנזק שייגרם למשיבים אם אכן יינתן הסעד והעיקול יבוטל, כשעל ביהמ"ש לשקול האם העיקול הוטל כדין מלכתחילה, מצאתי לנכון כי הכפות המאזנים נוטות לטובת המשיבים שכן נזקם יהיה רב יותר באם יבוטל צו העיקול.

לאור האמור לעיל ולאור האמור בפרוטוקול הדיון מיום 17.02.04, איני מוצאת לנכון לבטל את העיקול.

אשר על כן הנני מורה על השארת העיקול על כנו.

1. העיקול יעמוד על כנו.

2. ניתנת בזאת רשות להתגונן בכל הטענות המפורטות לעיל, למעט הטענות המפורטות בסעיף 1. התצהיר ישמש ככתב הגנה.

3. מצאתי לנכון לחייב את המבקש בתשלום הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך של 2000 ₪ בתוספת מע"מ כדין בגין כל הבקשות.

ניתנה היום כ"ז בשבט, תשס"ד (19 בפברואר 2004) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
מותר לפרסום מיום 19/02/2004

כהן מגי
, רשמת
008748/03א 132 א.ו.








א בית משפט שלום 8748/03 אלי קצירי, אופיר קרפ נ' משה דני (פורסם ב-ֽ 19/02/2004)