פסקי דין על זיו פילוסוף | פסקי דין על יאיר רובינשטיין

14053-01/10 תק     29/04/2010




תק 14053-01/10 זיו פילוסוף נ' יאיר רובינשטיין








בית משפט לתביעות קטנות ברחובות




29 באפריל
2010

ת"ק 14053-01-10 פילוסוף נ' רובינשטיין






בפני

כב' השופט
גדעון
ברק


התובע

זיו פילוסוף
ת"ז 034829705


נגד


הנתבע

יאיר רובינשטיין




פסק דין



1.
התובע הגיש תביעה זו נגד הנתבע ובה ביקש לחייב את הנתבע לפצותו בסך של 30,000 ₪ , למרות שסכום הפיצוי הנראה לו הוא גבוה יותר ופיצוי זה נדרש בשל הפרת ההסכם, שכ"ט עו"ד, עוגמת נפש, שיחות טלפון רבות והפסד ימי עבודה.

עוד מוסיף התובע עילה להצדקת סכום הפיצוי בטענה, שהנתבע פעל בחוסר תום לב ומעבר לכך ביקש התובע לראות בהתנהלות העניינים כאילו נחתם הסכם והוא הופר על ידי הנתבע.

ואלה הם הנימוקים המועלים על ידי התובע, שיש בהם – לדעתו- כדי להצדיק את הסעד המבוקש על ידו.


א.
בתחילת חודש דצמבר 2009 יצר התובע קשר עם הנתבע ושאל אם הוא מעוניין למכור מגרש בגדרה. (להלן:"המגרש").

בעת יצירת הקשר בין התובע ובין הנתבע – טרם נרשם המגרש ע"ש הנתבע בלשכת רישום מקרקעין, משום שהוא נרכש מחברה בשם ניר, (להלן:"ניר") 3 חודשים לפני הצעת המכירה הנוכחית.

הנתבע השיב בחיוב והזמין את התובע לביתו. בביתו של הנתבע ניהלו הצדדים מו"מ וסיכמו את המחיר, לחצו ידיים. באותו מעמד הודיע התובע לנתבע, שיצטרך מימון ושיש צורך בלקיחת משכנתא ויהיה צורך לקבל אישור המחלקה המשפטית של הבנק.
בהמשך לכך, סוכם להעביר החומר לטיפולו של עו"ד.


הנתבע פנה אל עו"ד של הנתבע – עו"ד אלעד שרעבי (להלן:"עו"ד שרעבי") שהחל להעביר טיוטת החוזה לעו"ד של התובע, היא עו"ד סוזן לזרוס (להלן:"עו"ד לזרוס"). עוה"ד הנ"ל אף החליפו טיוטות חוזה ביניהם.




ב.
א)
התובע החל לטפל בעניין אישור הבנק ובמשך הזמן שהוא טיפל בעניין הוא יידע את הנתבע בהתפתחויות.

מאחר והמגרש טרם נרשם ע"ש הנתבע, דרש הבנק לראות מסמכים של העסקה הקודמת בין הנתבע ובין המוכר הקודם – ניר.

על מנת לקדם את העסקה ועל מנת שהתובע יוכל לקבל במהירות את אישור המשכנתא, ניגש התובע אל עו"ד שרעבי וביקש את המסכים, אך עו"ד שרעבי סירב תחילה לשתף פעולה ובהמשך הסכים לדבר עם הבנק.


ב)
בתאריך 20.12.09 הודיע עו"ד שרעבי לתובע, שהוא נותן לו יום יומיים להשלמת העסקה והתובע הבטיח למסור תשובתו תוך יומיים. התובע יחד עם עו"ד לזרוס ביקשו שלא לפתוח במו"מ עם רוכשים אחרים. מייד התקשר התובע אל עו"ד שרעבי ואמר לו שהתשובה תגיע היום מהבנק ואפשר יהיה כבר לחתום על ההסכם. באותו רגע רץ התובע לבנק ותשובת הבנק הייתה חיובית ואז התקשר התובע לנתבע והודיע לו שניתן לחתום על ההסכם ובמקביל שלחה עו"ד לזרוס פקס לעו"ד שרעבי, שהאישור התקבל וניתן לחתום למחרת היום על ההסכם.
באותו רגע הודיע הנתבע, שהוא מבטל את העסקה וסירב להסביר את סיבת הביטול.

2.
הנתבע מבקש לדחות את תביעת התובע, בשל הנימוקים הבאים:


א.
א)
הנתבע מאשר טענות התובע, כי בתחילת חודש דצמבר 2009 פנה התובע אליו בהצעה לקנות את המגרש ובעת הפנייה, הצהיר התובע שיש לו כסף והעסקה תהא מהירה ופשוטה ואז סגרו על מחיר.
במשך שבועיים הציף התובע את הנתבע ואת עורך דינו בטלפונים ומיילים ובשלב מסוים התריע עו"ד שרעבי ואמר לנתבע, שמנסיונו הקודם שלו עם התובע, הוא לא ירכוש את המגרש.

עו"ד שרעבי אף ציין בפני
הנתבע, שיש סיכוי סביר שהתובע לא ישלם את התשלום השני המבוסס על משכנתא, היות והמגרש טרם נרשם על שם הנתבע והבנקים לא נוהגים לתת הלוואות לעסקה שטרם נרשמה.


ב)
לאחר שבועיים של טלפונים ומיילים ללא הפסקה מצידו של התובע, שוגר מייל לתובע על ידי עו"ד שרעבי, שבמידה ולא ישיג את החומר הנדרש העסקה מבוטלת.

וכך אמנם הודיעו לתובע, שהנתבע לא מעוניין בעסקה, משום שלא רצה שהעסקה תסתבך. עוד נטען על ידי הנתבע, שההתנהלות מול התובע שידרה חוסר נוחות וכי בנקים לא נוהגים לתת משכנתא כאשר יש רישום הערת אזהרה על הערת אזהרה.


ב.
לא נסגר ולא נחתם הסכם. עו"ד שרעבי פעל במקרה זה לפנים משורת הדין בעזרה בהגשת מסמכים עבור התובע, למרות שבפועל היה התובע מיוצג על ידי עו"ד אחר.
לאור הסיבות הנ"ל, חשש הנתבע מהסתבכות העניינים והחליט שאין לבצע את העסקה.

3.
א.
הנתבע אינו מכחיש את העובדה, שהוא רצה אכן למכור את המגרש והתובע מאשר שהוא רצה לקנות ואין גם חולק שהצדדים כבר ישבו וסיכמו את תנאי המכר – אם כי במהלך העניינים, חשש הנתבע שהעסקה רק תסתבך, הן בשל העובדה שלמרות שהתובע הצהיר שיש לו כסף לרכוש את המגרש ולאחר מכן התברר שהוא צריך לקחת משכנתא והן בשל העובדה שהנתבע סבר שתהא בעיה עם קבלת התמורה בעד המגרש – זאת לאור העובדה שהמגרש טרם נרשם על שמו בלשכת רישום המקרקעין וכל שהיה רשום היא הערת אזהרה על הערת אזהרה.


ב.
התובע צרף לכתב התביעה טיוטת הסכם שנערכה בין הצדדים ביום 9.12.09 (להלן:"ההסכם הנ"ל) בו אכן סוכמו כל האלמנטים הדרושים לצורך קיום תנאים בין מוכר מרצון ובין קונה מרצון, אך הסכם זה לא נחתם. ההסכם עבר תיקונים כהנה וכהנה, היו התכתבויות שונות בין עורכי הדין ובסופו של יום – ההסכם לא נחתם ונותרה הטיוטה בלבד – כפי שיפורט להלן:


א)
ביום 15.12.09 העביר עו"ד שרעבי לעו"ד לזרוס, באמצעות מייל, טיוטת הסכם לאחר תיקונים ואף פרט באותה הודעה את התיקונים שביצע בהסכם.

ביום 16.12.09 השיבה לו
עו"ד לזרוס וציינה, שטרם עברה בעיון על ההסכם המתוקן, אך היא ביקשה לקבל בדחיפות את האישור שהנתבע שילם את מלוא התמורה לניר וכן ביקשה להעביר אליה יפוי כח בלתי חוזר מניר-לנתבע ואישור מיסוי המקרקעין על קבלת הדיווח של ניר בגין אותה עסקה.

באותו יום העבירה עו"ד לזרוס מכתב נוסף אל עו"ד שרעבי בו הודיעה, שמתקרבים לטיוטה מוסכמת, ובמכתב זה היא מפרטת מספר נקודות שעדיין נותרו לא פתורות.

ביום 17.12.09 מאשרת עו"ד לזרוס קבלת יפוי הכח וגם הפעם מציינת מספר נקודות שעדיין נותרו פתוחות.

באותו יום העבירה עו"ד לזרוס טיוטה כמעט אחרונה ובאותו יום, גם כתב עו"ד שרעבי לעו"ד לזרוס, שהוא מצרף טיוטה מתוקנת ולדעתו טיוטה סופית של הסכם המכר והוא גם ביקש אישור הנוסח על מנת לתאם בין הצדדים את החתימה על ההסכם בהקדם האפשרי.


ב)
ביום 20.12.09 שלח התובע אימייל לנתבע והודיע בו, שהוא עשה ככל יכולתו לחתום על ההסכם כבר לפני שבוע ואם קצת רצון טוב מהצדדים היו כבר יכולים לחתום מזמן על החוזה, אך נוכח לדעת שרצון טוב אין. עוד כותב התובע, כי
ביקש מעו"ד שלו לדבר עם הבנק ועל תוצאות השיחה יעדכן את התובע.

בתאריך זה גם כותב עו"ד שרעבי לתובע, שהמסמכים שהועברו אליו אלה המסמכים שאפשר להעביר וכי על התובע להסביר לבנק שאלה המסמכים הקיימים והתובע נתבקש ליתן תשובתו תוך יום יומיים, משום שהנתבע שומר על זכותו לנהל מו"מ מקביל עם רוכשים נוספים.


ג)
ביום 22.12.09 פנתה עו"ד לזרוס אל בנק מזרחי טפחות וביקשה לטפל בדחיפות מירבית בעניין מתן האישור למשכנתא. באותו יום הוציא הבנק הנ"ל "הודעה על אישור עקרוני של בקשה להלוואה", אשר אושרה כבר ביום 13.12.09, ובאותו מסמך נדרש התובע להמציא
רשימת מסמכים הנדרשים בתהליך ביצוע ההלוואה.

ביום זה גם שלחה עו"ד לזרוס מכתב אל עו"ד שרעבי בו היא מודיעה, שהבנק אישר את המשכנתא והיא מבקשת ומקווה שייחתם ההסכם כבר ביום 23.12.09 בנוסח הסופי שסוכם.

ביום זה גם משיב הנתבע באימייל לתובע והודיע לו כדלקמן:" הנ"ל לא תאם את ההבנות שלנו מלפני שבועיים, לידיעתך המגרש הוצע לעוד גורמים"


ד)
ראוי עוד לציין, שלמרות שהטיוטה הנ"ל הוכנה ביום 9.12.09 ולמרות ההתכתבויות הנ"ל, עדיין עולה ממסמך נוסף שנכתב ביום 6.1.10 שההסכם טרם גובש סופית, שכן במסמך זה, כותבת עו"ד לזרוס, שחלק מהערותיה לא תוקנו על פי שיחתה עם עו"ד שרעבי והיא עדיין ביקשה לראות יפוי כח בלתי חוזר וביקשה גם לבצע תיקונים בהסכם הנ"ל – כמפורט באותו מכתב.



4.
א.
התובע העיד, כי מאז שהחל המו"מ בביתו של הנתבע, ידע הנתבע, שהתובע יממן חלק מהרכישה על ידי קבלת משכנתא והתובע גם הסביר לנתבע את המורכבות הכרוכה בקבלת המשכנתא.
(ראה בעמ' 1 לפ',ש' 15- 16)

גם בטיוטות שהוחלפו בין עורכי הדין לא נעלמה העובדה שהתובע רשאי לקבל משכנתא למימון יתרת סכום המכר, שכן עולה מסעיף 8.04
של כל הטיוטות, שבכפוף למילוי כל התחייבויות הקונה על פי הסכם זה ולאחר שהקונה שילם למוכר לפחות 50% מסכום התמורה הכוללת, הקונה יהיה רשאי לשעבד את זכויותיו למוסד בנקאי לצורך קבלת משכנתא לצורך מימון רכישת הנכס ובלבד שמלוא תשלום ההלוואה ישולם לידי המוכר ולצורך כך התחייב המוכר לחתום על מסמכי בנק וכד'.


ב.
התובע מאשר כי כל ההליך של קבלת האישורים התארך והתהליך לקח בערך שבועיים. בשלב מסוים ביקש הבנק לראות את כל אישורי המסים של העסקה הקודמת ולכן היה גם צורך לערב את עוה"ד אשר טיפל בעסקה הקודמת, שאצלה היו המסמכים.

היו קשיים בקבל
ת כל המסמכים מעוה"ד אשר טיפלה בעסקה הקודמת ולכן החליט התובע, בשלב מסוים, לפנות בעצמו אל אותה עוה"ד ואף הציע לשלם לה עבור הזמן שהיא תקדיש להמצאת המסמכים, משום שאי המצאת מסמכים אלה הקשה בקבלת האישור הסופי מהבנק.
(ראה בעמ' 2 לפ',ש' 4- 9)

התובע, אמנם, הגיע אליה, אך היא לא רצתה לשתף פעולה והתנהגה אליו בגסות והעיפה אותו מהמשרד.


ג.
א)
מאחר והתובע רצה מאד בביצוע העסקה, הוא התקשר שוב אל עוה"ד הנ"ל בטלפון והיא הסבירה לו שהיא לא יכולה לתת את המסמכים, משום שיש אנשים נוספים, למעט הנתבע, והיא לא רוצה לחשוף אותם. היא הוסיפה ואמרה, שהיות והיא מכירה את המחלקה המשפטית של הבנק, ביקשה היא מהתובע להפנות את פקיד הבנק אליה והיא תסביר לו בעל פה.

פקיד הבנק אכן פנה אליה וקיבל ממנה את התשובות הדרושות והסכים לאשר המשכנתא.

ברגע שהבנק הסכים לאשר את המשכנתא, פנה התובע אל הנתבע להודיע לו שהאישור יינתן ואפשר לחתום על ההסכם.




ב)
כאשר התובע התקשר אל הנתבע להודיע לו שאישור הבנק כבר בידיו ואפשר לחתום על ההסכם, חזר בו הנתבע מהמכר והודיע שהוא לא מוכר.

התובע טוען, שהעיכוב בביצוע העסקה לא הייתה באחריותו, אלא העיכוב נבע מהתנהלות העניינים בקשר לקבלת אישור הבנק, משום שהתובע לא רצה להתקדם עד שלא יהיה האישור.


ד.
הנתבע מלין על התובע על כי פנה אל עוה"ד שהיה מעורב בעסקה הקודמת למרות שהנתבע ביקש ממנו לא לפנות.

לטענתו, הוא קיבל חוות דעת מעו"ד שרעבי בה פרט איך הוא רואה את העניינים ואחרי שהתובע ניגש אל עוה"ד שטיפלה בעסקה הקודמת העסק הסתבך והיות ועו"ד שרעבי אמר לנתבע, שהתובע היה כבר מעורב במספר עסקאות שלא יצאו לפועל ולאחר שעו"ד שרעבי אמר לו שתהא בעיה עם המימון ושיש סיכוי שהבנק לא יתן את התשלום, אזי כתוצאה מאמירות אלו, החליט הנתבע שלא להסתבך וביטל את העסקה.

5.
א.
העולה מהעובדות המפרטות לעיל הוא, שרשרת התכתבויות בין עורכי הדין, אשר טיפלו בעסקה זו והחלפת טיוטות של ההסכם, אך בפועל טרם הגיעו הצדדים לידי חתימת ההסכם.

מעניין לציין, שאף אחד מהצדדים לא דאג להביא עו"ד זה או אחר להעיד בבית המשפט מה באמת קרה בין הצדדים, מה השתלשלות העניינים ומדוע לא הגיע ההסכם, בסופו של יום, לידי גיבוש על ידי חתימת הצדדים עליו.

הנתבע טוען טענות שונות, אשר הניעו אותו למכור לתובע את המגרש וטענות אלו נובעות מהאזהרות של עו"ד שרעבי – כפי שביטא זאת התובע בעדותו בבית המשפט.

כל טענותיו של הנתבע, על מה שנאמר לו על ידי עו"ד שרעבי לא הוכחו, משום שהנתבע לא דאג להזמין את העו"ד להעיד בבית המשפט ולשפוך אור על המניעים האמיתיים שהביאו את הנתבע לבטל את העסקה.

בסופו של יום, נשארו הצדדים בהליך של מו"מ, טיוטות של הסכם אך לכלל גיבוש סופי על ידי חתימה – לא הגיעו.







ב.
התובע טוען, כי בעצם השתכללה הסכמה בין הצדדים לבצע המכר ולדעתו כל שנשאר הוא חתימה על ההסכם.

6.
א.
אין מחלוקת בין הצדדים, שהצדדים לא חתמו על הסכם מכר פורמאלי, לכן השאלה המתעוררת היא: האם די בשיחה שהתקיימה בביתו של הנתבע בדבר מכירת המגרש – על מכר וקניה- כדי לראות בכך קיבול והצעה.

לטעמי, אותה שיחה שנערכה בין הצדדים – שאינה מוכחשת על ידי הנתבע- שבה הסכימו הצדדים למכור ולקנות ואף נקבע מחיר המגרש מהווה הצעה וקיבול, שכן סעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כי: "פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירות דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה", ואם תוסיף לכך גם את טיוטות ההסכם שהוחלפו בין הצדדים ויתר נסיבות העניין, כמו טיפולו של התובע בנושא המשכנתא, יש בכל אלה כדי להקים התקשרות חוזית, אך עדיין יש לבחון את התנהגות הצדדים במסגרת המו"מ ויש גם להתחשב בעובדה שהנתבע חזר בו מהמכר בטרם נחתם הסכם סופי.


ב.
כפי שעולה מן העובדות, החליפו ב"כ הצדדים מספר טיוטות ולא שוכנעתי, שטיוטות אלה השתכללו, בסופו של יום, לכדי הסכם מחייב, שכן עולה מההתכתבויות שהוצגו בפני
, שהיו מספר נושאים שטרם נסגרו בין הצדדים ולמרות קיום אישור הבנק, שניתן ביום 22.12.09, עדיין עולה ממכתב ששלחה עו"ד לזרוס ביום 6.1.10 שההסכם טרם גובש סופית, שכן ממכתב זה עולה, שחלק מהערותיה של עו"ד לזרוס לא תוקנו והיא עדיין ביקשה לראות יפוי כח בלתי חוזר וביקשה גם לבצע תיקונים בהסכם.
לכן, אין לומר שבעת ביטול ההסכם על ידי הנתבע, כבר גובש הסכם סופי שהצדדים היו אמורים לחתום עליו.


ג.
כפי שגם מצינו, היה גורם נוסף אשר תרם לאי השלמת ואי גיבוש ההסכם הסופי, הוא הגורם אשר טיפל בעסקה הקודמת בין הנתבע ובין ניר, שכן שמעתי מפי התובע על הקשיים שהמטפלת בעסקה הקודמת העמידה בפני
התובע.

מכל מקום, כפי שעולה מהתמשכות זמן החלפת הטיוטות והטיפול בעניין עד להגעה לחתימה על ההסכם המגובש הסופי – טרם נוצרה גמירות דעת וחפיפה מלאה בין ההצעה ובין הקיבול ולאור הקשיים ולאור התמשכות העניינים והיות וההסכם טרם נחתם – היה רשאי הנתבע להטיל ספק ברצינות העסקה ולחזור בו.


7.
א.
המלומדת ג' שלו, כתבה, שהמבחן לגמירות דעת של הצדדים הינו מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר, אשר שם דגש על הגילוי החיצוני של הסכמת הצדדים וכולל שתי דרישות משנה: דרישה פנימית פסיכולוגית של יצירת הכוונה ודרישה חיצונית התנהגותית של ביטויה. משמעותו המעשית של המבחן האובייקטיבי היא, כי גמירת דעתם של הצדדים לחוזה נלמדת על פי אמות המידה של האדם הסביר ומתוך בדיקת נסיבות העניין, התנהגות הצדדים, דברים שאמרו לפני כריתת החוזה. (ראה בספרה של ג' שלו, דיני חוזים (מהדורה שנייה, תשנ"ה) בעמ' 89- 92).

לאור קביעה זו ולאור האמור לעיל, איני סבור שאם הצדדים הגיעו עד לאותו שלב אליו הגיעו, ואם התובע השקיע מאמצים לבצע את העסקה, על ידי פנייה לעו"ד ופנייה לבנק להשגת האישור הדרוש לקבלת המשכנתא ומאחר והיה זה הנתבע אשר חזר בו מהעסקה – אין להוציא את התובע בחסרון כיס, שכן אין ספק כי התנהגותו של הנתבע עם תחילת המו"מ ועד לאותו שלב בו חזר הנתבע מהסכמתו להתקשר בהסכם סופי עם התובע, נתנה לתובע להאמין כי כוונותיו של הנתבע למכירת הנכס רציניות ולכן כתוצאה מכך, הסכים התובע להשקיע ממרצו ומזמנו כדי לקדם את העסקה.


ב.
א)
אין לי ספק, כי גמירת הדעת כבר עלתה באותו מועד בו נפגשו הצדדים- גמירת דעת שנוצרה, לפחות באותו שלב, שכן כבר אז גמלה בליבו של הנתבע למכור את הנכס ולהתקשר בעסקה.

בבית המשפט מתאר הנתבע את הסיבה אשר מנעה ממנו לבצע את המכירה ולחזור בו מהמכר וסיבה זו קשורה באזהרותיו של עו"ד שרעבי.

הנתבע לא הוכיח טענות אלו. הנתבע – וכך גם התובע- לא דאגו להביא עו"ד זה או אחר אשר טיפל בעסקה ולהעיד בבית המשפט על התקדמות ותהליכי ביצוע העסקה והנתבע לא דאג להזמין את עו"ד שרעבי להעיד על אותן סכנות אשר הזהיר מפניהם את הנתבע – כטענת הנתבע.

בעניין אי הבאת עדים רלוונטיים, הלכה פסוקה היא, שאי הבאת עדים היכולים לשפוך אור על הסוגיות השנויות במחלוקת, עשויות לפעול לחובת מי שאינו מביא עדיו ויכולה אף לחזק את הגרסה של הצד שכנגד, שכן אי הבאת עדים יוצרת חזקה, שעדותו הייתה תומכת דווקא בגרסת הצד השני.
(ראה לעניין זה ע"א 3694/99 ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ, פ"ד נה(2) 385, 392).


ב)
גם אם בין הצדדים לא נכרת, בסופו של יום חוזה חתום, עדיין ניתן לראות בהסכמות אליהן הגיעו הצדדים כ"חוזה מוקדם" עליו סמך התובע ולאור הסכמות אלו גם החל התובע לפעול למימוש אותו הסכם.

דברים אלה באים לידי ביטוי בדברי כב' השופט מצא הקובע:" אמנם נכון, כי במועד ההתקשרות הסכימו הצדדים לעגן את עסקתם בחוזה כתוב וחתום. אך בהסכמתם לערוך חוזה בכתב אין כדי לשלול את האפשרות שעוד קודם לכן השתכלל ביניהם קשר חוזי מחייב".

(ראה ע"א 3107/01 מיום 1.9.02- לא פורסם)

זאת ועוד, הלכה היא, שאין הכרח שיהיה מסמך אחד המעיד על העסקה, אלא די אם קיימת אסופת מסמכים שיש בהם ביחד, כשהם משלימים זה את זה, כדי להעיד על הפרטים המהותיים הנדרשים לעריכת העסקה, אף אם כל מסמך לעצמו לא יספיק לצורך זה"

(ראה ע"א 986/93 יעקב קלמר נ' מאיר גיא ואח', פ"ד נ(1) 185, 192)

במקרה שבפני
הוכח, שהצדדים ישבו בביתו של הנתבע וסיכמו על תנאי המכר ועל המחיר ובכך למעשה הייתה הצעה וקיבול, אך אם בכך לא די, הרי שהוכח שהצדדים העבירו ביניהם טיוטות הסכמים הכוללות פרטים ונתונים רבים המלמדים על רצון הצדדים להתקשר בעסקה בה קא עסקינן.

לכן, חזרתו החד צדדית של הנתבע מהעסקה מאותן סיבות שציין בבית המשפט- סיבות שלא הוכחו- על הנתבע לפצות את התובע.


ג.
אמנם פרק ב' לחוק החוזים הנ"ל מתיר ביטול הסכם במקרים מסויימים, אך הנתבע לא טען שנתקיימו הסיבות שבחוק לביטול הסכמתו לקיים המכר, כמו למשל, הנתבע לא טען להטעייה או טעות, (ראה סעיפים 14, 15 לחוק החוזים הנ"ל) אלא לסיבות של התסבכות העסקה כפי שנאמר לו על ידי עו"ד שרעבי – אשר כאמור הנבתע לא הוכיח אמירות אלה.

8.
סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה ב

פסק דין
זה, אני קובע כי הנתבע לא הוכיח מה הסיבה האמיתית להתנערותו מהסכמתו לעסקת המכר ואותן סיבות שאותן העלה בפני
– לא הוכחו.

לעומת זאת, הוכיח התובע שניהל מו"מ עם הנתבע בתום לב ומתוך כוונה כנה להגיע להסכמה ולבצע את פרטי העסקה – זאת כפי שגם התרשמתי מהמסמכים ומהעדויות בפני
.
מאחר ובסופו של יום, ההסכם טרם נחתם והיות והנתבע חזר בו מעסקת המכר לפני חתימת החוזה, הרי שאין התובע רשאי לתבוע את סכום הפיצוי שנקבע בהסכם, אך כפי שציינתי לעיל לאור התנהלות עסקת המכר – כאמור לעיל- והיות והנתבע הוא זה שביטל את עסקת המכר וכתוצאה מכך נגרם לתובע חסרון כיס, היות והוא מסר הטיפול בעניינו לעו"ד ועשה גם פעולות לקידום המכר, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך של 2,000 ₪ הנראה לי פיצוי סביר ומידתי בהתחשב בכל הנימוקים שפורטו ב

פסק דין
זה. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

למעט הסך הנ"ל – אין צו להוצאות.

ניתן היום 29.4.10 (טו' באייר התש"ע) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 14053-01/10 זיו פילוסוף נ' יאיר רובינשטיין (פורסם ב-ֽ 29/04/2010)