פסקי דין על יהודית וגה | פסקי דין על סוניה צאודר | פסקי דין על אנטונינה זלצר | פסקי דין על יאיר מה טוב |

989/08 הפ     11/05/2010




הפ 989/08 יהודית וגה נ' סוניה צאודר, אנטונינה זלצר, יאיר מה טוב








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



11 מאי 2010

ה"פ 989-08 וגה נ' צאודר ואח'






בפני

כב' השופטת
רות רונן


מבקשים

יהודית וגה


נגד


משיבים

1.סוניה צאודר
2.אנטונינה זלצר
3.יאיר מה טוב




פסק דין



ביום 19.6.08 נחתם הסכם בין המבקשת לבין המשיבה 1 (להלן: "המוכרת") על פיו התחייבה המוכרת למכור למבקשת דירה ברחוב גניחובסקי 14 בבני ברק, הידועה כגוש 6195 חלקה 768/11 (להלן: "הדירה"). ההסכם צורף כנספח א' להמרצת הפתיחה, והוא יכונה להלן: "ההסכם". מאחר שהמוכרת היא אשה מבוגרת מאוד, החייה בניו יורק, נחתם ההסכם על ידיה באמצעות בתה – המשיבה 2 (להלן: "אנטונינה"), מכוח יפוי כוח נוטריוני מיום 4.6.08 (נספח ב' להמרצת הפתיחה). ביום 20.7.08 נרשמה הערת אזהרה על ההסכם בלשכת רישום המקרקעין.

אין מחלוקת כי קודם להסכם זה, חתמה המוכרת ביום 26.5.08 על זכרון דברים נוסף, שנועד למכירת הדירה למשיב 3 ( שיכונה להלן: "מה טוב"). זכרון הדברים צורף כנספח ג' להמרצת הפתיחה, והוא יכונה להלן: "זכרון הדברים".

לטענת המבקשת, היא לא ידעה על כך כי הדירה נמכרה למר מה טוב על פי זכרון הדברים, ואין היגיון לקבוע אחרת. לטענתה, כאשר הדבר התגלה לה, הסכימה המוכרת כי הסכום ששולם על ידי המבקשת עד אותו מועד על חשבון רכישת הדירה (100,000 ₪), יופקד בחשבון נאמנות על שמה של אמה של המבקשת, עו"ד דורית וגה (להלן: "עו"ד וגה"), עד שיתברר האם יש תוקף לזכרון הדברים, או שהוא יבוטל, וכך נעשה.

בתובענה דנן, עתרה המבקשת כי בית המשפט יצהיר כי זכרון הדברים הוא בטל ומבוטל, וכי ההסכם הוא תקף. כן עתרה המבקשת, כי בית המשפט יורה על מחיקת העיקול שהטיל מה טוב על הדירה, וכי המוכרת תחתום לאלתר על המסמכים כנדרש על ידי הבנק, כדי שהמבקשת תוכל
לקבל מהבנק הלוואה מובטחת במשכנתא למימון רכישת הדירה.

המבקשת עתרה כי בית המשפט יורה כי יתרת התמורה עבור רכישת הדירה בסך 580,000 ש"ח תופקד על ידיה לחשבון נאמנות, וכי היא תעמוד לרשות המוכרת שתוכל לקבלה לרשותה בעצמה או באמצעות בתה, למעט סכום של 100,000 ₪ שיישאר בנאמנות עורכי הדין בהתאם לסעיף 6ב' להסכם. לאחר תשלום יתרת התמורה באופן זה, תוכל ב"כ המבקשת לעשות שימוש ביפוי הכוח הבלתי חוזר על פי ההסכם, לרבות לצורך רישום הזכויות בדירה על שם המבקשת בלשכת רישום המקרקעין.

עמדת מר מה טוב
מה טוב טען בסיכומיו כי המבקשת אינה מעלה כל טענה נגדו במסגרת סיכומיה.
על כל פנים, מה טוב הסכים מלכתחילה כי בית המשפט יצהיר כי זכרון הדברים הוא בטל. מה טוב הגיש תובענה נפרדת כנגד המוכרת, בה הוא תבע כי היא תשלם לו את הפיצוי המוסכם מראש שנקבע בזכרון הדברים (ת. א. (שלום ת"א) 34250/08). בית משפט השלום (החלטת כב' השופט סובל מיום 2.11.08) דחה את טענותיה של המוכרת, קבל את טענותיו של מה טוב, והמוכרת חויבה לשלם למה טוב סכום של 65,000 ש"ח. על פסק דינו של כב' השופט סובל הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

מכוח פסק הדין שניתן לזכותו של מה טוב, הטיל מה טוב ביום 10.7.08 עיקול על הדירה ועל כספי המוכרת. לכן, עמדתו של מה טוב היא כי הוא זכאי לממש את הדירה מכוח העיקול, או לחלופין הוא זכאי לכספים שנפסקו לזכותו בפסק הדין. מה טוב טען כי אם התובענה תתקבל, הדירה שייכת למבקשת, והכספים שהמשיבות זכאיות לקבל כתמורה עבור הדירה – מעוקלים לזכותו עד גובה הסכום הפסוק. אם התובענה תדחה, הדירה שייכת למשיבות, והיא מעוקלת לזכותו של מה טוב.

עמדת המשיבות 1-2
המשיבות התנגדו לתובענה. כעולה מסיכומיהן, הן העלו מספר טענות ביחס למבוקש בה. כך נטען כי אנטונינה הודיעה על קיומו של זכרון הדברים לאמה של המבקשת, עו"ד וגה, שהיא עורכת הדין שייצגה את המבקשת בהסכם, וזאת עוד בטרם ההתקשרות בהסכם. נטען כי מעדותה של אנטונינה עולה כי היא הסבירה לעו"ד וגה את השתלשלות העניינים שהובילה להתקשרות בזכרון הדברים, ועו"ד וגה הוליכה אותה שולל.

עוד נטען כי לזכרון הדברים אין ולא היה תוקף, וכי אין לכן כל התנגשות בינו לבין ההסכם. המשיבות טענו גם כי המבקשת לא היתה נוכחת במעמד ההתקשרות בהסכם, והחתימה על גבי ההסכם היא חתימת אמה של המבקשת, עו"ד וגה. בכך יש כדי להביא לבטלות ההסכם.

עוד טענו המשיבות, כי לאחר שעו"ד וגה קבלה מכתב מב"כ מה טוב ביחס לזכרון הדברים, היא החתימה את אנטונינה על המסמך נספח ז' להמרצת הפתיחה, ללא שהיתה לאנטונינה הזדמנות להבין את המשמעות המשפטית שלו. אנטונינה הבינה מהמסמך כי מדובר במסמך המבטל את ההסכם, וזו היתה כוונת הצדדים למסמך – כעולה מניסוחו.

עמדתה של אנטונינה לפיה ההסכם בוטל, עולה גם ממכתביה נספחים י"ב וי"ד להמרצת הפתיחה. על פי הטענה, זו היתה גם הבנתה של המבקשת – שאלמלא כן מדוע היא לא פעלה להשלמת העסקה? בידיה של המבקשת הופקד סכום של 100,000 ₪, ולא ברור אם כן מדוע היא לא שילמה את סכום העיקול (65,000 ₪) והשיבה את היתרה לאנטונינה. עוד נטען כי אנטונינה לא הבינה כי רכישת הדירה תמומן על ידי משכנתא, והיא הוטעתה בנקודה זו.

המשיבות טענו כי המבקשת הפרה את ההסכם, בכך שלא העמידה את סכום המקדמה לרשות המוכרת, ואף לא שילמה מכספי המקדמה את סכום העיקול. בכך נמנעה המבקשת לקיים את ההסכם, והסכימה לביטולו. עוד נטען כי המבקשת הפרה את ההסכם בכך שהיא הוסיפה להחזיק בידיה את התמורה ששולמה על ידיה.

נטען כי לזכות המבקשת היה יפוי כוח בלתי חוזר, שהיא יכלה לעשות בו שימוש, והיא לא עשתה זאת – משום שגם היא היתה סבורה כי ההסכם בוטל. המשיבות טענו עוד כי אכיפת ההסכם היא בלתי צודקת בנסיבות הענין, לאור התנהגות המבקשת ואמה, עו"ד וגה, ולאור העובדה שלא שולם כל תשלום על חשבון התמורה – כאשר על פי ההסכם היתה המבקשת צריכה לשלם את מלוא התמורה עד יום 31.8.08.

יוער כי למבקשת ניתנה זכות להשיב לסיכומי המשיבות 1-2, אולם מאחר שהמועד לעשות כן חלף, ולא הוגשו סיכומי תשובה, ניתן

פסק דין
זה בהעדרם.

דיון
כעולה מסיכומיהן של המשיבות, לגישתן לזכרון הדברים עם מה טוב – אין תוקף. עמדה זו מקובלת כאמור הן על המבקשת והן על מר מה טוב. המחלוקת בין מה טוב לבין המשיבות ביחס להפרת זכרון הדברים, וביחס לחובתן של המשיבות לשלם לו את הפיצוי המוסכם מראש – איננה רלוונטית לענייננו. כזכור, בית משפט השלום קבל את עמדתו של מה טוב בהקשר זה, וכול עוד פסק הדין לא בוטל במסגרת הערעור, הוא עומד על כנו.

לכן, אין מקום לבחון במסגרת ההליך דנן את השאלה איזו מן העסקאות הסותרות לכאורה שנערכו ביחס לדירה – גוברת. אין מחלוקת כי אין לנו ענין בעסקאות נוגדות, אלא בעסקה אחת בלבד. השאלה היחידה אותה יש לבחון היא האם עסקה זו – קרי ההסכם בין המוכרת לבין המבקשת - היא תקפה, או שמא – כפי שעולה מטענות המשיבות, היא בוטלה בהסכמה, או שיש לקבוע כי היא בטלה מטעם אחר.

אני סבורה כי מחומר הראיות עולה כי הצדדים לא התכוונו לבטל את ההסכם, ובפועל, ההסכם לא בוטל.
לאחר ההתקשרות בהסכם, נחתם על ידי אנטונינה – בשם המוכרת – ביום 19.6.08 המסמך נספח ז' להמרצת הפתיחה. במסמך זה נקבע כי:
"הואיל ונתגלה כי נחתם זכרון דברים הנוגד לחוזה הנ"ל, מוסכם בין הצדדים כי החוזה שנחתם ביניהם מבוטל זמנית, והכספים ששולמו ע"ח התמורה יופקדו לחשבון נאמנות.
מוסכם כי ובאם הפעולה הנוגדת תבוטל, ייכנס ההסכם לתוקף והעסקה תבוצע במתכונתה הראשונה
".

ביום 24.7.09 כתבה אנטונינה מכתב לעו"ד וגה, הוא נספח י"ב להמרצת הפתיחה. במכתב זה כותבת אנטונינה בין היתר כי:
"הוסכם בינינו להמשיך בחוזה (הוא ההסכם, ר.ר.) וזאת בתנאי שבמידה שייווצרו בעיות בעתיד (הכוונה לתביעות משפטיות וכד') עסקת מכירת הדירה בינינו תבוטל..."

בשולי המכתב מפנה אנטונינה למסמך נספח ז', מיום 19.6.08, ומצטטת את תוכנו.

אני סבורה כי המסקנה העולה משני המסמכים הללו, איננה כי הצדדים הסכימו על ביטול ההסכם. לכול היותר ניתן לפרש את ההסכמה בין הצדדים כהסכמה ל"ביטול על תנאי" של ההסכם, כאשר התנאי הוא כי זכרון הדברים לא יבוטל (כלומר – רק אם ייקבע כי לזכרון הדברים יש תוקף, ההסכם יבוטל). אולם הצדדים הסכימו ביניהם כי אם זכרון הדברים (אותו הם מכנים "הפעולה הנוגדת") יבוטל – העסקה תבוצע במתכונתה הראשונה.

מסקנה דומה עולה גם ממכתבה של אנטונינה, נספח י"ב הנ"ל. ממסמך זה עולה כי אנטונינה הבינה כי הצדדים הסכימו ביניהם "להמשיך בחוזה". כן עולה מבפורש כי היא הבינה שרק אם "ייווצרו בעיות בעתיד" – יבוטל ההסכם – קרי אם הבעיות ייפתרו (כלומר אם יסתבר כי לזכרון הדברים אין תוקף), יוסיף ההסכם לעמוד על כנו. גם מעדותה של אנטונינה בחקירתה הנגדית עולה כי אנטונינה לא היתה סבורה כי ההסכם בוטל. כך אנטונינה נשאלה "כשאת חתמת על נספח ז', האם חשבת שההסכם עם וגה בוטל סופית?" והשיבה: "לא חשבתי שזה בוטל סופית" (ר' עמ' 9 שורות 5-6 לפרוטוקול)

מאחר שאין חולק כי זכרון הדברים בוטל, הרי מכוח הסכמת הצדדים כפי שהובאה לעיל, יש לאכוף את העסקה ולבצעה "במתכונתה הראשונה" – קרי בהתאם לתנאים כפי שסוכמו בין הצדדים במסגרת ההסכם.

אינני סבורה כי מהתנהגותן של המבקשת ושל אמה, עו"ד וגה, ניתן להבין או להסיק כי הן ראו את ההסכם כמבוטל. אכן, ביצוע ההסכם "הוקפא" בהסכמת הצדדים, כפי שהיא באה לידי ביטוי במסמך נספח ז' הנ"ל. זאת, לאור חוסר הבהירות ביחס למצב המשפטי שנוצר, לאור קיומו להכאורי של הסכם נוסף, קודם (זכרון הדברים), שאף בו התיימרה המוכרת למכור את זכויותיה בדירה. לו היה מה טוב עומד על כך שזכרון הדברים הוא תקף, והיה מבקש לאכפו, היה בכך כדי להשליך על האפשרות כי ההסכם ייחשב כהסכם תקף ואכיף (ר' לענין זה הוראת ס' 9 לחוק המקרקעין, כאשר זכרון הדברים הוא ההסכם הראשון בזמן).

לאור הספק ביחס לתוקפו של ההסכם – שהיה תלוי כאמור בין היתר בתוקפו של זכרון הדברים, ולאור ההסכמה המאוחרת בין הצדדים שבאה לידי ביטוי בנספח ז' הנ"ל, המבקשת לא השלימה את ביצוע התחייבויותיה על פי ההסכם. המבקשת אף לא ניסתה לאכוף את ההתחייבויות הללו באופן עצמאי – מכוח יפוי הכוח שניתן לבאת כוחה, עו"ד וגה, לאור כל האמור לעיל. אין בכך כדי להעיד על כך כי המבקשת ויתרה על זכויותיה מכוח ההסכם, או כי היא ראתה את ההסכם כמבוטל. היא ראתה את ההסכם כתקף, בכפוף להסכמה המאוחרת בין הצדדים כפי שהיא באה לידי ביטוי בנספח ז' הנ"ל.

עוד יש לציין כי מחקירתה הנגדית של אנטונינה עולה כי היא היתה מודעת לכך כי המבקשת ואמה אינן מסכימות לבטל את ההסכם. אנטונינה נשאלה "האם את מסכימה עם האמור בשתי הפסקאות לפני הסוף שאת ידעת שגב' וגה מתנגדת לביטול?" ומשיבה "ידעתי" (ר' עמ' 9 שורות '28-29 לפרוטוקול).

המשיבות טענו כי אנטונינה הודיעה לעו"ד וגה על קיומו של זכרון הדברים עוד בטרם נחתם ההסכם. המבקשת כפרה בגרסה זו. יוער כי אמנם עו"ד וגה עצמה לא העידה מטעמה של המבקשת ביחס למשא ומתן, וביחס לדברים שנאמרו לה על ידי אנטונינה במסגרת המשא ומתן. יחד עם זאת, טענתה של אנטונינה בהקשר זה עומדת בסתירה לאמור ב"הואיל" השני להסכם, בו הצהירה המוכרת כי הדירה נקייה מכול זכות של צד שלישי, וכי אין מניעה להעביר את זכועות המוכרת לקונה - המבקשת.

גרסת המשיבות בהקשר זה גם אינה עולה בקנה אחד עם נוסחו של המסמך נספח ז' שנזכר לעיל, שנחתם על ידי אנטונינה, בו צוין כי "הואיל ונתגלה כי נחתם זכרון דברים...". לו היה דבר חתימת זכרון הדברים ידוע למבקשת לפני חתימת המסמך הנ"ל, חזקה על הצדדים כי הם היו מנסחים את המסמך בצורה שונה.

כך או אחרת, גם בהנחה שאנטונינה ספרה לעו"ד וגה על זכרון הדברים, אין חולק כי לו היה מה טוב עומד על קיומו של זכרון הדברים, היה בכך כדי לסכן באופן משמעותי את האפשרות כי ניתן יהיה להשלים את ההסכם.

לכן, העובדה כי המבקשת בקשה "להקפיא" את ביצוע ההסכם עד לבירור המצב המשפטי ביחס לזכרון הדברים – היא סבירה. המבקשת לא היתה מעוניינת להוסיף לשלם תשלומים על חשבון ההסכם, בטרם התברר האם ניתן יהיה להשלים את עסקת המכר. לכן, וכפי שעולה מנספח ז' הנ"ל, הסכימו הצדדים על הפקדת אותו חלק מהתמורה שכבר שולם בחשבון נאמנות, והוסכם כי אם
זכרון הדברים יבוטל, יעמוד ההסכם המקורי בתוקפו. הסכמה זו צריכה לחלוש על יחסי הצדדים ללא קשר לשאלה אם הודע לעו"ד וגה על זכרון הדברים במהלך המשא ומתן, אם לאו.

יוער כי המשיבות טענו בין היתר כי אכיפת ההסכם היום במחיר שנקבע בו,
היא "בלתי צודקת בנסיבות הענין", משום שהמבקשת מבקשת לאכוף את ההסכם על פי תנאיו המקוריים, ולא על פי המחיר העדכני של הדירה. אינני מקבלת את הטענה. כאמור, אלמלא התסבוכת שנוצרה כתוצאה מקיומו של זכרון הדברים (הסכם שבית המשפט השלום קבע ביחס אליו כי הוא הסכם תקף ומחייב, שהופר על ידי המוכרת), ניתן היה להשלים את ביצוע ההסכם במועדים שנקבעו בו. העיכוב בביצוע ההסכם לא נבע ממחדלים של המבקשת, אלא מקיומו של זכרון הדברים בו התקשרה המוכרת, ומהספק המשפטי שנבע ממנו ביחס לתוקפו של ההסכם.

משום כך, אין מקום לשנות את מחיר הדירה במסגרת אכיפת ההסכם, ואין מקום לקבוע כי אכיפת ההסכם בהתאם לתנאיו המקוריים היא אכיפה בלתי צודקת. יוער עוד בהקשר זה כי אנטונינה הודתה בחקירתה כי במשך כל התקופה, הדירה הוסיפה להיות מושכרת תמורת סכום של 500$ לחודש (ר' עמ' 10 שורות 21-24 לפרוטוקול). הקפאת ההסכם וחלוף הזמן הועילו אם כן גם למוכרת. אף מטעם זה לא ניתן לקבוע כי אכיפת ההסכם בתנאיו המקוריים איננה צודקת.

כעולה מטענות המשיבות, הן טענו כי המבקשת היא שהפרה את ההסכם כאשר לא שילמה להן את התמורה המוסכמת על פי ההסכם, במועדים שהוסכמו במסגרת ההסכם. אינני מקבלת את הטענה. כעולה מהאמור לעיל, כאשר הסתבר כי ישנה אפשרות כי מה טוב יעמוד על אכיפת זכויותיו מכוח זכרון הדברים, הסכימו הצדדים "להקפיא" את ההסכם, עד שיסתבר האם לזכרון הדברים יש תוקף אם לאו. לכן, המבקשת לא שילמה את יתרת התמורה, מכוח ההסכמה המאוחרת הזו. לאחר מכן, טענו המשיבות כי ההסכם איננו תקף. מאחר ש

פסק דין
זה קובע כי ההסכם הוא תקף, המבקשת תשלם את יתרת התמורה מכוח ההסכם בהתאם לאמור בהסכם ול

פסק דין
זה להלן.

המבקשת טענה כי להסכם אין תוקף, משום שהוא לא נחתם על ידי המבקשת עצמה אלא על ידי אמה, עו"ד וגה. אינני מקבלת את הטענה. ראשית, המבקשת העידה בחקירתה הנגדית כי היא עצמה חתמה על ההסכם (ר' למשל עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 24-29). יתרה מזאת, אין חולק כי המבקשת הסכימה לרכישת הדירה בהתאם לתנאי ההסכם, כי היא הסמיכה את אמה, עו"ד וגה, לפעול מטעמה – ואף אלמלא היא חתמה בפועל על ההסכם, ניתן לראות אותה כמי שחתמה עליו מכוח היותה של אמה שליחה שלה, ומכוח אישורה הן מראש והן בדיעבד את תנאי ההסכם.

אינני מקבלת את טענותיה של אנטונינה לפיהן היא לא הבינה את המשמעות של המסמכים עליהם היא חתמה – ובכלל זה ההסכם והמסמך נספח ז'. ראשית, טענה זו עומדת בניגוד לחזקה העקבית שנקבעה במסגרת ההלכה הפסוקה, ממנה עולה כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות לכך שהבין את תוכנו, ונתן את הסכמתו לאמור בו (ר' למשל ע"א 6799/02 משולם נ. בנק המזרחי המאוחד, פ"ד נ"ח(2) 145, ע"א 8800/04 שטיינר נ. בנק המזרחי, ע"א 6055/04 לנדאו נ. בל"ל).

מעבר לכך, התרשמתי כי אנטונינה היא אישה משכילה (בעלת תואר בכלכלה) ואינטילגנטית. אף אם היא איננה דוברת את השפה העברית על בוריה, היא דוברת אותה במידה שאיפשרה לה להבין את תוכנם של המסמכים עליהם היא חתמה.

אינני סבורה גם כי יש לקבל את טענת הכפייה העולה מבין השורות של סיכומי המשיבות, בהתייחס לחתימתה של אנטונינה על המסמך נספח ז'. אנטונינה טענה כי היא חתמה על המסמך משום שעו"ד וגה אמרה לה כי אם היא לא תעשה כן, תעכב עו"ד וגה את יציאתה מהארץ. אולם, אף בהנחה כי הדברים היו נכונים, אין לאנטונינה הסבר מדוע כי תוך זמן סביר לאחר שהיא עזבה את הארץ לאחר החתימה על המסמך הנ"ל, היא לא הודיעה על ביטולו – כפי שהיה עליה לעשות מכוח ס' 20 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג
-1973.

כפי שפורט לעיל, טענה אנטונינה גם כי היא לא היתה מודעת לכך כי חלק מהתמורה תמומן על ידי המבקשת באמצעות הלוואה המובטחת במשכנתא. איננו מקבלת את הטענה. בס' 8 להסכם צוין במפורש כי "המוכרים ובני זוגם יחתמו על המסמכים עליהם נדרשת חתימתם לשם נטילת הלוואה המובטחת במשכנתא על ידי הקונים לשם רכישת הדירה ובלבד שהתשלום שישולם באמצעות המשכנתא יבוצע לאחר תשלום הקונים של כל יתרת התמורה למעט סכום המשכנתא, ובתנאי שהתשלום האמור ע"י הבנק למשכנתאות יועבר ישירות לחשבון המוכרים". לאור האמור בסעיף זה, אין מקום לקבל את הטענה.

סיכומו של דבר – ההסכם בין המוכרת לבין המבקשת הוא הסכם תקף, וכך גם ההסכמה המאוחרת לה, שבאה לידי ביטוי בנספח ז' להמרצת הפתיחה. מכוח הסכמות אלה, ולאחר שאין עוד חולק כי זכרון הדברים בוטל, יש מקום לאכוף את ההסכם על פי תנאיו, בשינויים המחוייבים, הנובעים מחלוף הזמן.

לכן, אני מורה למבקשת להפקיד תוך 21 יום את יתרת התמורה על פי ההסכם במלואה בחשבון הנאמנות, בהתאם להוראות ס' 6ב' להסכם. סכום יתרת התמורה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד בו היה על המבקשת לשלם את הסכום על פי ההסכם (30.8.08) ועד למועד הפקדת הסכום בחשבון הנאמנות. זאת משום שתשלום הפרשי ההצמדה והריבית משקפים את העובדה כי יתרת התמורה היתה ברשותה של המבקשת, והיא יכלה לעשות בה שימוש. יחד עם זאת, אין מקום להחיל את ההסדר שבס' 6ב' סיפא להסכם, שכן האיחור בתשלום על ידי המבקשת מעבר ליום 31.7.08, לא נבע ממחדל של המבקשת כפי שפורט בהרחבה לעיל.

המשיבה 2 תחתום כמיופת כוחה של המוכרת על כל מסמך שתדרש לחתום עליו, ובכלל זה על מסמכים הדרושים לבנק לצורך קבלת משכנתא על ידי המבקשת. אם לא תעתר המשיבה 2 לבקשה לחתום על מסמכים, תוסמך עו"ד וגה לחתום על המסמכים הנדרשים במקומה של המשיבה 2.

מהסכום שיופקד על ידי המבקשת על חשבון יתרת התמורה, יועבר סכום של 65,000 ₪ לידיו של המשיב 3 וכנגד העברת הסכום הזה לידיו, יימחק העיקול שהוטל על ידיו על הדירה.
יתרת התמורה תועבר למשיבות, למעט סכום של 100,000 ₪ שיישאר בנאמנות עורכי הדין בהתאם לסעיף 6ב' להסכם. לאחר תשלום יתרת התמורה באופן זה, תוכל ב"כ המבקשת לעשות שימוש ביפוי הכוח הבלתי חוזר על פי ההסכם, לרבות רישום הזכויות בדירה על שם המבקשת בלשכת רישום המקרקעין.

המשיבות 1-2 ישאו בהוצאות המבקשת ובהוצאות המשיב 3 בסכום של 10,000 ₪ + מע"מ לכול אחד.


ניתן היום,
כ"ז אייר תש"ע, 11 מאי 2010, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט מחוזי 989/08 יהודית וגה נ' סוניה צאודר, אנטונינה זלצר, יאיר מה טוב (פורסם ב-ֽ 11/05/2010)