פסקי דין על בדראן בדראן |

5103-08/08 תתע     12/05/2010




תתע 5103-08/08 בדראן בדראן נ' מדינת ישראל








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום לתעבורה בנצרת



12 מאי 2010

תת"ע 5103-08-08 מדינת ישראל
נ' בדראן בדראן





מספר בקשה:1

בפני

כב' השופטת
אילונה אריאלי


המבקש

בדראן בדראן
ע"י ב"כ עו"ד סמי סעיד


נגד


המשיבה

מדינת ישראל



החלטה

לפני בקשה לביטול

פסק דין
שניתן נגד המבקש ביום 24.12.2008, לאחר שלא התייצב למשפטו.

מדובר בהזמנה לדין שנמסרה למבקש ביום 1.8.2008 ובה מיוחסת לו עבירה על סעיף 12א2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] – נהג חדש שטרם מלאו לו 21 שנים אשר מסיע מעל לשני נוסעים ללא מלווה. בהזמנה לדין הוזמן המבקש לדיון בית משפט זה ליום 24.12.2008.

המבקש מאשר כי הוא אמנם קיבל את ההזמנה לדין (הדו"ח), אך הדו"ח אבד לו והוא לא ידע כיצד לברר את העניין וזו הפעם הראשונה שנרשם לו דו"ח או שקיבל זימון לבית המשפט. לטענת המבקש נודע לו לראשונה על גזר הדין בחודש דצמבר 2009, עת פנה למשרד הרישוי לחדש את רישיונו ונודע לו על הפסילה שהוטלה עליו. עוד טוען המבקש כי יש לו סיכויים טובים להוכיח את חפותו והוא מעוניין להשמיע את דברו בפני
בית המשפט ולהזמין עדים שנכחו במקום. אם לא יינתן לו יומו בבית המשפט, ייגרם לו עיוות דין שלא ניתן לתקנו.

המשיבה מתנגדת לבקשה.
לטענתה, הנימוקים שהעלה המבקש (איבוד הדו"ח) אינם עולים כדי נימוק המצדיק ביטול פסק הדין. המבקש לא טרח לבדוק מה עלה בגורל הדו"ח שקיבל עד אשר נודע לו דבר הפסילה ממשרד הרישוי. כמו כן, העונש שנגזר על המבקש הוא עונש סביר ועל כן לא ייגרם למבקש עיוות דין אם לא יבוטל פסק הדין.

בתגובה לתגובת המשיבה שב המבקש וטוען כי הוא לא קיבל את יומו בבית המשפט וכי הוא כופר באשמה והעונש חמור.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

על האיזון שבין זכותו של אדם שיהיה לו יומו בבית המשפט, לבין הצורך בניהול יעיל של ההליך המשפטי, עמד לאחרונה בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין רע"פ 2586/10, אלי אסולין נ' מדינת ישראל
(פס"ד מיום 21.4.2010, פורסם במאגרים המשפטיים):

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו איננה מוחלטת ומולה עומדים זכויות ואינטרסים נוגדים. מתן אפשרות במקרים מסוימים לתת

פסק דין
בהיעדר הנאשם משקף את "האיזון אותו קבע המחוקק בין זכותו של הנאשם לנכוח במשפטו לבין הצורך בניהול יעיל של ההליך המשפטי" (ע"פ 4808/08 מדינת ישראל
נ' מנחם (טרם פורסם, 6.1.2009)). הוראות החוק בענין מתן

פסק דין
בהיעדר אינן בעלות גוון טכני, אלא בבסיסם עומדים שיקולים מהותיים ביותר. הם נועדו למנוע "מצבים בהם יוכל נאשם לסכל או לעכב את ההליך באמצעות אי התייצבות בתחילת המשפט או בהמשכו. בשני המקרים רואים את הנאשם כמודה בעובדות של כתב האישום וניתן לדון בעניינו שלא בנוכחותו ולגזור את דינו" (רע"פ 9142/01 אטליא נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז(6) 73, 799 (2003)). על כן, היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין".

המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו לשם ביטולו של פסק הדין, לא באשר לסיבת אי התייצבותו לדיון ולא באשר לטענה בדבר עיוות דין.

הסיבה אותה מעלה המבקש – איבוד הדו"ח, איננה מהווה טעם המצדיק את אי התייצבותו לדיון. שומה היה על המבקש, אם אכן איבד את הדו"ח ולא רשם לפניו את תאריך הדיון, לפעול מיד לשם בירור מועד הדיון בו יתקיים משפטו. אם לא ידע כיצד עליו לברר זאת, שומה היה עליו לפנות לעו"ד, בדיוק כשם שפנה לעו"ד לשם הגשת הבקשה דנן. עולה מן האמור בבקשה כי המבקש זנח את עניינו ולא טרח לברר מתי יתקיים משפטו במשך שנה וארבעה חודשים מאז קיבל את ההזמנה לדין, אז, לטענתו, הוא פנה למשרד הרישוי ונודע לו דבר הפסילה שהוטלה עליו. זניחת העניין או שיכחה, ודאי אינן יכולות להוות טעם המצדיק את ביטול פסק הדין.

"השיכחה אינה אלא אחת מן הצורות של חוסר תשומת הלב או של הרשלנות, וערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האיכפתיות" (ר"ע 418/85 פרץ רוקינשטיין נ' מדינת ישראל
, פ"ד לט(3) 279 וראה גם: רע"פ 8445/07 אברהם קדוש נ' מדינת ישראל
, רע"פ 8333/09 פיראס חביבי נ' מדינת ישראל
; רע"פ 4230/92 דני מזור נ' מדינת ישראל
; ע"פ 4808/08 מדינת ישראל
נ' שרון מנחם, פורסמו במאגרים המשפטיים).

זאת ועוד, המבקש לא הראה כי ייגרם לו עיוות דין כלשהו אם לא יבוטל פסק הדין. טענתו של המבקש לפיה "יש לו סיכויים להוכיח חפותו", הינה טענה בעלמא שאין בה ולו פירוט מינימאלי של הגנה ראויה נגד האישום שיוחס למבקש.

יתרה מכך, העונש שנגזר על המבקש, ובכלל זה הטלת פסילת המינימום הקבועה בפקודת התעבורה [נוסח חדש] לעבירה בה הורשע, הינו עונש סביר ומידתי העומד ברף הענישה המקובלת ומשכך, לא יגרם למבקש כל עיוות דין אם לא יבוטל פסק הדין.

על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.


ניתנה היום,
כ"ח אייר תש"ע, 12 מאי 2010, בהעדר הצדדים.














תתע בית משפט לתעבורה 5103-08/08 בדראן בדראן נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 12/05/2010)