פסקי דין על מרום אוסלקה | פסקי דין על שמואל אוסלקה | פסקי דין על השדה | פסקי דין על דויד אנגל שטיין | פסקי דין על פנדה חברה לבנין |

11835-12/09 הפב     17/05/2010




הפב 11835-12/09 מרום אוסלקה, שמואל אוסלקה, השדה בע"מ נ' דויד אנגל שטיין, פנדה חברה לבנין בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



הפ"ב 11835-12-09 אנגלשטיין ואח' נ' אוסלקה ואח'
הפ"ב 41782-12-09 אוסלקה ואח' נ' אנגלשטיין ואח'






בפני

כבוד השופט יהודה זפט
– סגן נשיא


המבקשים
הפ"ב 41782-12-09

מרום אוסלקה
שמואל אוסלקה
השדה בע"מ
ע"י בא כח עוה"ד רונן סטי ואורי רשף


נגד


המשיבים
הפ"ב 41782-12-09

דויד אנגל שטיין
פנדה חברה לבנין בע"מ
ע"י בא כח עוה"ד
רון קולנברג ושרה שרפי




פסק דין



ביום 15.4.2007 נכרת בין מבקשת 3 למשיבים הסכם פאושלי לגמר בניית מבנה המורכב מ – 2 בתי מגורים ברחוב צפניה 2 ברמת גן (להלן: "הבניין") עד ליום 31.8.2007 תמורת 330,000$ לא כולל מע"מ (להלן: "ההסכם"). התביעות ההדדיות בנושא הפרת ההסכם
נמסרו להכרעת עו"ד מיקו מנחם כבורר, וזה נתן את פסקו ב1.12.09.


בה"פב 11835-12-09 הגישו המשיבים בקשה לאישור פסק הבוררות ואילו בהפ"ב 41782-12-09 הגישו המבקשים בקשה לביטולו.

טענות המבקשים

בפני
הבורר הוצגה חוות דעת של אינג' צבי רון, מומחה מטעם המבקשים (להלן: "המומחה") באמצעותה ביקשו המבקשים להוכיח שעבודות הבנייה לא הושלמו וקיימים ליקויי בנייה. המומחה נחקר על חוות דעתו בשתי ישיבות בוררות. למרות זאת דחה הבורר את חוות דעתו של המומחה בנימוק שחוות הדעת נסמכה על טענותיו של מפקח העבודה גיא יצחקי (להלן: "המפקח") מבלי להתמודד עם חוות הדעת לגופה ומבלי להתייחס לליקויי הבניה שנקבעו על ידי המומחה לאחר בדיקת הבניין בעצמו.

הבורר כמעט ולא דן בסעיפים בתביעה שכנגד (סעיפים 35 – 41), ובהכרעתו בעניינים שבמומחיות בהם העדר ליקוי בפיגומים שהתקינו המשיבים, תשלום בעד יציקת מדרגות ובניית חניה, טיב עבודות ההשלמה ומהותן, ליקויי הבנייה ותשלום בגינן
(סעיפים 78, 79, 89, 108, 111, 112 ו – 115 לפסק הבוררות), הסתמך על ידיעה אישית או על "חזקה", ללא נימוק ותוך התעלמות מחוות דעת המומחה, עדות המפקח וראיות שהוצגו בפני
ו.

הבורר חייב את המבקשים בתשלומים על דרך ה"אומדנא דדיין" מבלי להתייחס לנתונים שהיו בפני
ו. זאת ועוד. בסעיף 105 לפסק הבוררות פסק הבורר על דרך ה"אומדן כי על המבקשים לשלם למשיבים סך של 6,800 ₪ עבור מרזבים ,למרות שהמשיבים תבעו בפריט זה 5,000 ₪
בלבד.

נוכח כל אלה, טוענים המבקשים שהבורר חרג מסמכותו ו/או לא הכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו ו/או לא נימק את הכרעותיו ו/או לא פסק בהתאם לדין לאיש לבטל את פסק הבוררות מכוח הוראות סעיף 24 (3), (5), (6) (7) לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות").


עוד נטען כי הבורר נמנע מלחייב את המשיבים להמציא חשבוניות מקור בגין תשלומים שקיבלו.

טענות המשיבים

המשיבים דוחים את עיקר טענות המבקשים וכאמור הגישו בקשה לאישור פסק הבוררות.


דיון

סעיף 24 לחוק הבוררות, קובע:


"ביטול פסק בוררות
בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:
(1)
...;

(2) ...;
(3) הבורר פעל ללא – סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;
(4) ...;
(5)
הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו;
(6)
הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן;
(7) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן;
...
(10)
...; "

ברע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל ואח' (פורסם באתר בית המשפט העליון), נקבע (שם, בפסקה 34):


"אכן, בית המשפט חייב לנמק את פסק דינו ולהתייחס לשאלות שעמדו להכרעה (תקנה 192 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, וראו החריג לכך בתקנה 460 לתקנות). אין חולק על חשיבות קיומה של חובה זו, והיעדרה אף עלול לשמש עילה לביטולו של פסק הדין ...יחד עם זאת, אין פירוש הדבר כי על בית המשפט מוטלת חובה להידרש לכל טענה וטענה המועלית על ידי הצדדים ולהסביר מדוע וכיצד הגיע למסקנתו לגבי כל אחת ואחת מהן. לבית המשפט שיקול דעת המאפשר לו לברור את הבר מן התבן ולהימנע מלדון במפורש בכל טיעון וטיעון, תוך שהוא מתייחס לטענות הנראות לו ענייניות ורלוונטיות (ענין שיכון עובדים). ההנמקה יכולה להיות קצרה ותמציתית, והדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (עניין ארזי). אכן, "יש שהטענות הן כה מרובות ומשקלן הסגולי כה מועט, עד שאין צורך או אין אפשרות להתייחס אל כולן", וברור כי "אין כל אפשרות ממשית לדון בכתב בפרוטרוט בכל תג ובכל ואריאציה המוצגים בפני
בית המשפט, אם אלו אינם בעלי מהות המצדיקה זו לפי מבחני החוק והשכל הישר."

דברים אלה, יפים אף לפסק בוררות הניתן על ידי בורר החייב לנמק את פסקו, ובכפוף לכך אבחן את הטענות בדבר העדר הנמקה בפסק הבוררות.

לתמיכה בטענותיהם לעניין העדר ההנמקה ציטטו המבקשים את הסעיפים הרלבנטיים מפסק הבוררות באופן חלקי (סעיפים 15, 42.1, 42,4, 42.6, 42.8, 42.10, 42.11, 42.12, 42.13 לבקשה) וגם אם ביקשו להדגיש רק חלקים מאותם סעיפים כדי לתמוך בטענותיהם, חטאו בחוסר תום לב המצדיק דחיית טענותיהם בעניין זה.


אוסיף, כי עיינתי בפסק הבוררות ולנוכח ההלכה שנקבעה ברע"א 470/08 מצאתי שלמעט עניינים שיפורטו להלן, נימק הבורר את הכרעותיו כנדרש. טרוניית המבקשים אודות היקף הדיון בתביעה שכנגד (סעיפים 47 – 49 לבקשה) אינה מקובלת עליי.
מקום שאין צורך ענייני להאריך בדברים מוטב לו לבורר שלא יאריך בדברים, ובהתחשב בכך שחלק מטענות הצדדים התבררו במסגרת הדיון בתביעת המשיבים איני רואה פגם בדרך בה הלך הבורר בדונו בתביעה שכנגד.

בטענות המבקשים, כאילו התעלם הבורר מחובתו לפסוק על סמך הדין המהותי בעת שהכריע בעניין פרשנות החוזה (סעיפים 78 - 92), איני מוצא ממש.


כך טענו המבקשים: "הבורר בחר בכלל אחד ויחד מתחום דיני החוזים (כלל אחד מני רבים), לפיו פרשנות הסכם תהא לרעת מנסחו..." (סעיף 85). בטענה זו גלומה הכרה שהבורר הסתמך על הדין המהותי ולא התעלם ממנו באופן מופגן, ולכל היותר טעה ביישומו כאשר בנסיבות העניין העדיף ליתן משקל מכריע לכלל לפיו יפורש ההסכם נגד מנסחו.

טענת המבקשים כאילו חרג הבורר מסמכותו כאשר הכריע בעניינים שבמומחיות (סעיפים 94 – 96 לבקשה) אף היא נסמכת על ציטוט חלקי של סעיף 78 והשמטת הרישא של סעיף 79 לפסק הבוררות ומכל מקום, איני מוצא בה ממש. הוא הדין ביחס לטענות המבקשים לפיהן עשה הבורר שימוש בידיעה אישית (סעיפים 97 – 112 לבקשה).


הבורר דן בטענת המבקשים כאילו לא קיבלו חשבוניות מס בגין 3 שיקים ע"ס 415,800 ₪ ומצא לדחות את טענתם מהטעמים שפורטו בסעיפים 47 – 52 לפסק הבוררות. לפיכך, אני דוחה את טענת המבקשים בעניין החשבוניות.

לטענת המבקשים, הבורר קבע על דרך אומדן כי על המבקשים לשלם לתובעים סך של 90,000 ₪ עבור יישור הגג, ללא "הסבר בהתאם לחובת ההנמקה".

כך נקבע בפסק הבוררות לעניין חיוב המבקשים בתשלום בעד יציקה ויישור הגג:

"מתיאור העבודה, ומדגם הבניין שהוצג בפני
אני למד כי מדובר בעבודה עדינה שהתבצעה על שטח רחב בתנאים לא נוחים. התובעים תיארו כיצד ביצעו את העבודה במדוייק ובזהירות במשך כמעט 3 שבועות ובעזרתם של 9 – 6 פועלים. עדים מטעמם העידו כי זו הדרך היחידה לבצע את העבודה
. (סעיף 101).
הנתבעים טוענים שניתן היה לבצע את העבודה באופן מהיר וזול יותר. את הטענה הזו היה עליהם להעלות מבעוד מועד, לעצור את העבודה, ולהורות לתובעים לבצע אותה בצורה אחרת. אני רואה בהעלאת טענות נגד אופן ביצוע העבודה ועלותה לאחר שהיא כבר נעשתה לתועלתם של הנתבעים כטענות שמקורן בחוסר תום לב.
(סעיף 102)
מר ארז אריה מטעם התובעים העריך את עלות העבודה ב – 122,600 ₪ ואילו מר יצחקי מעריכה ב – 40,000 ₪.
(סעיף 103)
לאור הפער בין עמדות הצדדים ולאחר שראיתי על דגם המבנה שהובא למשרדי מה בדיוק נדרשו התובעים לעשות אני קובע כאומדנא דדיין כי על הנתבעים לשלם לתובעים עבור העבודה הנ"ל 90,000 ₪.

(סעיף 104)"

נוכח דברים אלו לש הבורר, איני מוצא ממש בטענות המבקשים ביחס להכרעת הבורר בסעיף 104 לפסק הבוררות. הוא הדין ביחס לקביעת הבורר בסעיפים 90, 91 ו – 106 לפסק הבוררות, שם הסתמך הבורר על "הבדלי הגרסאות בין הצדדים בעניין שיעורו של ריווח זה"
וקבע על דרך האומדן ששיעור הריווח הקבלני יעמוד על 20%, נימק את החלטתו כי על המבקשים לשלם למשיבים 75,000 ₪ +מע"מ, והתייחס לטענות התובעים ולהיקף העבודה הכרוכה בהרחבת פתחים בבניין כאשר קבע כי על המבקשים לשלם למשיבים 8,750 ₪.

בסעיף 105 לפסק הבוררות, נקבע: "המרזבים, אני קובע כאומדנא דדיין כי על הנתבעים לשלם לתובעים 6,800 ₪ בגינם.". ביחס לקביעה זו מקובלת עליי טענת המבקשים לפיה הבורר לא התייחס לטענות הצדדים בעניין. לפיכך קביעה זו של הבורר אינה יכולה לעמוד.


מתשובת המשיבים, עולה כי אין חולק שהיה על המבקשים לשלם למשיבים סך של 50,000 ₪ עבור ביצוע מדרגות וחניה, ובין הצדדים הייתה מחלוקת בשאלה מי יישא בעלות יציקת אפוקסי בחניה (סעיף 35 לפסק הבוררות). למרות זאת בסעיף 89 לפסק הבוררות נקבע: "על הנתבעים לשלם לתובעים 50,000 ₪ + מע"מ עבור יציקת המדרגות.". הבורר לא התייחס לרכיב החניה והשפעתו על הסכום בו חויבו המבקשים. לפיכך אף קביעה זו אינה יכולה לעמוד.

טענת המבקשים כאילו
הבורר
לא דן בטענות שהעלו המבקשים בסעיפים 35 – 41 לכתב התביעה שכנגד (נספח ט), אינה מקובלת עליי. בסעיפים 111 – 128 דן הבורר בטענות המבקשים בתביעה שכנגד ולנוכח ההלכה לפיה לבורר שיקול דעת המאפשר לו לברור את הבר מן התבן ולהימנע מלדון במפורש בכל טיעון וטיעון המועלה בפני
ו, נראה כי אין למצוא פגם באופן בו בחר הבורר לדון בטענות אלה.

סוף דבר


אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות ומטשר פסק הבוררות למעט סעיפים 89 ו – 105 לפסק הבוררות.

הנני מחזיר להכרעת הבורר את עניין התשלום בעד התקנת מרזבים והשפעת אי בניית החניה על גובה התשלום בעד המדרגות והחניה, כמפורט בסעיפים 8 ו – 9 שלעיל.

המבקשים בהפ"ב 41782-12-09 ביחד ולחוד ישלמו למשיבים את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך עשרת אלפים ש"ח ₪ בצירוף מע"מ כדין.


מזכירות בית המשפט תמציא עותק מפסק הדין לעו"ד מיקו מנחם ולבאי כח הצדדים.
ניתן ביום ד' סיון, תש"ע (17 מאי, 2010) בלשכה.


חתימה













הפב בית משפט מחוזי 11835-12/09 מרום אוסלקה, שמואל אוסלקה, השדה בע"מ נ' דויד אנגל שטיין, פנדה חברה לבנין בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/05/2010)