פסקי דין על עיזבון המנוח דב שריר ז"ל | פסקי דין על בית ספר תיכוני חקלאי פרדס חנה בע"מ

3031/04 תעא     17/05/2010




תעא 3031/04 עיזבון המנוח דב שריר ז"ל נ' בית ספר תיכוני חקלאי פרדס חנה בע"מ





בפני

כב' השופטת עדנה קוטן

ונציגי ציבור: מר יהודה קוהן (נציג עובדים)
ומר יאיר רון (נציג מעבידים)

תובע

עיזבון המנוח דב שריר ז"ל
נגד
נתבע

בית ספר תיכוני חקלאי פרדס חנה בע"מ


פסק דין
1. בפני
נו תביעת עזבון המנוח דב שריר ז"ל (להלן: "התובע" או "העזבון") לאכוף על ביה"ס התיכוני חקלאי פרדס חנה בע"מ (להלן: "הנתבע" או "ביה"ס") לשלם לו פיצויים מוגדלים בסך של 74,106 ₪ בתוספת ריבית (בסך של 59,282 ₪), בהתאם להסכם אשר נחתם בין הנתבע למנוח, מר דב שריר ז"ל (להלן: "המנוח") , עם פרישתו של זה האחרון מעבודתו כמורה בביה"ס.
לחילופין עותר התובע לחיוב הנתבע בתשלום פיצויי פיטורים עפ"י חוק.

רקע עובדתי כללי:

2. הנתבע הוא תאגיד המפעיל בי"ס תיכון חקלאי בפרדס חנה , אשר נכלל ברשימת כפרי הנוער המודרכים שבטיפול משרד החינוך / המינהל לחינוך התיישבותי ועלה"נ (עפ"י הסכם בין הממשלה באמצעות המינהל וביה"ס) ומתפקד כ"בעלות".

3. המנוח, מורה לחינוך גופני, יליד 9/46 הועסק בביה"ס , החל מחודש 09/89
ועד 31.8.01 .
כעולה מתלושי השכר אשר צורפו לכתב התביעה, הועסק המנוח אצל הנתבע עפ"י התנאים כמקובל לעובדי הוראה בהתאם להסכמים החלים עליהם ושכרו, על כל רכיביו, שולם לו בהתאם.
בין היתר ביצע הנתבע הפרשות , לזכות המנוח, לקרן הפנסיה מבטחים (ראה אישור מבטחים , נספח י' לכתב התביעה).

4. בטרם עבודתו אצל הנתבע (ובחלק מן התקופה – במקביל לעבודתו זאת) הועסק המנוח כמורה בעיריית באר שבע (בשנים 1969 – 1970 ו 1973 – 1991) ובמשרד החינוך (החל מ 2/91 ועד 8/1995) (ראה הפרטים בנספחים ג' לכתב ההגנה, עליהם חתום המנוח).

5. במהלך שנת 2001 , לאחר שביה"ס נקלע למצב כספי קשה וצבר גרעונות בסכומים כבדים , נאלץ הנתבע לנקוט הליך התייעלות, עפ"י תכנית הבראה, במסגרתה – בין היתר- פרשו מעבודתם עובדי הוראה בהתאם ל"תכנית פרישה מוקדמת לעובדי בעלויות לשנת 2001" אשר גובשה במינהל. במסגרת התכנית הציע המינהל לבעלויות "תכנית להשתתפות במימון פרישת עובדים בכפרי הנוער לשנת 2001 בגין רענון בכפרי הנוער תוך התייעלות, צמצומים וביטול משרות" (נספח ד' לתצהיר הנתבע).
המינהל הודיע לבעלויות, כי ישתתף בתשלום פיצויים וחודשי הסתגלות, על דרך שיפוי הבעלות , בהתאם לקריטריונים אשר פורסמו עוד בתאריך 7.7.98 בחוזר מנכ"ל משרד החינוך, "חוזר תשנ"ה" (להלן: "החוזר" , ראה נספח ד' הנ"ל).

6. בחוזר מובהר (ככל הצריך לענייננו), כי מאחר ועובדי הוראה הפורשים לגמלאות (בין במועד ובין בפרישה מוקדמת) אינם זכאים לפיצויי פיטורין (רגילים או מוגדלים) בנוסף לגמלה, לא יינתן שיפוי לבעלויות בגין פיצויים לעובדים אלה (סעיף 5 לחוזר).
השיפוי מיועד, כאמור, לעובדי הוראה הזכאים לפיצויי פיטורים בלבד ויינתן בגין פיצויים מוגדלים ו/או חודשי הסתגלות , הכל בהתאם "לכללים הנהוגים בשירות המדינה וחלים על עובדיה" ובכפוף להם.
עפ"י החוזר, לצורך קבלת השיפוי בגין פיצויי פיטורין, על הבעלות להעביר למשרד החינוך , בין היתר, "הסכם חתום בין הבעלות לבין המורה והארגון היציג על הפסקת עבודתו של המורה".
עוד מובהר בחוזר, כי עובד הוראה בבעלות הזכאי לפיצויים , לא יהא זכאי לפיצויים בגין ימי מחלה אשר לא נוצלו ומשכך – לא יינתן שיפוי לבעלות בגין פיצוי לימי מחלה לעובד כאמור.

הוצגו בפני
נו , בנוסף ,הקריטריונים אשר פורסמו ע"י משרד החינוך בנוהל מתאריך 11.11.2002. הגם שאלה האחרונים אינם רלבנטים לאור מועד פרסומם יוער, כי בתמצית – דומים הם ואף זהים לקריטריונים כמפורט בחוזר. לעניין פיצוי בגין ימי מחלה הובהר גם בפרסום זה , כי "לא יאושר כפל שיפוי – דהיינו פיצויים בנוסף לגמלה לעובדי הוראה שגילם מעל 55 שנה, שכן הם זכאים לפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו".

7. לאחר משא ומתן אשר התנהל בין המנוח לבין הנתבע באמצעות נציגיו , סוכמו תנאי פרישתו של התובע בהסכם, אשר נחתם בין הצדדים ביום 22.4.01.
על ההסכם חתומים התובע מחד ומטעם הנתבע - נציגיו, מר יעקב רבונה, מי שהיה מנכ"ל הנתבע בתקופה הרלבנטית (להלן: "המנכ"ל) ומר אבי הולס, חשב הנתבעת (להלן: "החשב").

8. בהסכם, שכותרתו "הסכם פרישה מוקדמת", נקבע בזו הלשון:

"הוחלט שדב שריר יפרוש מעבודתו בביה"ס החקלאי פרדס חנה ביום 31.8.01 בתנאים הבאים:
א. הנהלת ביה"ס מתחייבת לשלם לדב שריר תשלומי פרישה בערך של 100% , ערך משכורת ברוטו אחרונה לכל שנת עבודה שעבד בביה"ס מטעם הבעלות, סה"כ 9 משכורות.
תשלום זה הינו ברוטו וכולל את תשלומי הפרישה דהיינו , חודשי הסתגלות בתוספת פיצויים מעל לחלק העובד + חלק המעביד שהופרשו למבטחים במהלך עבודתו של דב שריר בביה"ס.
ב. הנהלת ביה"ס מתחייבת לשלם לדב שריר את כל ימי המחלה שלא נוצלו בעד כל תקופת עבודתו בכל מקומות העבודה בהם עבד . דב שריר מתחייב להמציא אישורים על ימי מחלה שלא נוצלו מכל מקומות העבודה , זאת בכפוף להסכם שיפוי מאושר ע"י משרד החינוך.
ג. הנהלת ביה"ס מתחייבת להעביר את כל החובות הקיימים עבור המורה בקרן השתלמות למורים , תשלומים לקרן פנסיה מבטחים ישולמו עבור דב שריר יחד עם התשלומים המרוכזים של המוסד עבור כל המורים מוקדם ככל האפשר ולא יאוחר מסוף חודש ספטמבר 2001.
ד. הנהלת ביה"ס מתחייבת להעביר לידי דב שריר לאחר תשלום משכורת אוגוסט 2001 עד 9.9.01 טופס 161 כחוק. בטופס זה ירשמו תשלומי הפרישה לדב שריר. דב ילך עם הטופס למח' ניכויים במס הכנסה חדרה ע"מ להחזירו מאושר לחשבת השכר. התשלום יבוצע בתשלום המשכורת העוקבת ליום קבלת טופס 161 חתום ע"י שלטונות המס.
ה. סכומים אשר לא ישולמו במועדם עפ"י הסכם זה ישאו ריבית חודשית בשיעור 1.5% בין יום התשלום עפ"י ההסכם ליום התשלום בפועל".

(ההדגשה בסעיף ב' לעיל –אינה במקור, ע.ק).

להסכם זה ייקרא להלן : "ההסכם הראשון" (צורף כנספח ב' לתביעה).

9. ביום 28.6.01 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף, עליו חתומים המנוח – מחד, חשב הנתבעת מצד שני ובנוסף – חתום עליו מר חזי ברטל, נציג ארגון המורים העל יסודיים (להלן: "מר ברטל") .
בהסכם זה, שכותרתו "הסכם פיצויים מוגדלים" (נספח ד' לכתב התביעה) , נקבע (ככל הרלבנטי לענייננו) כדלקמן:

"1 . "הנהלת ביה"ס התיכון החקלאי פרדס חנה בע"מ הביאה לידיעת הנוכחים בדבר הצורך ב....צמצום עקב ירידה במספר תלמידים והתייעלות המערכת, להפסיק את עבודתו של המורה שריר דב ת.ז.......
2. חזי ברטל ציין, כי התקיימו מספר פגישות דיון בנושא הנ"ל ובבדיקה מקיפה של המערכת ועם הנוגעים בדבר נמצא שיש צורך להגיע להסכם הפסקת עבודה ופיצוי המורה.
הוחלט בין הצדדים:
א. המורה שריר דב ת.ז..... העוסק במורה במקצועות חינוך גופני משנה"ל 9/89 וותקו בביה"ס הוא 8 שנים.
ב. המורה יקבל פיצוי בגובה 50% מעל הכספים העומדים לרשותו בקרן הפנסיה מבטחים.
ג. בנוסף לנ"ל יקבל המורה 4 חודשי הסתגלות כמענק חד פעמי.
ד. המעביד מתחייב להשלים את חובותיו כלפי המורה בקרנות השונות.
ה. יחסי עובד מעביד יסתיימו בתאריך 31.8.01.
ו. הסכם זה יועבר למשרד החינוך עם הבקשה לשיפוי הבעלות כמקובל.

(ההדגשות – אינן במקור, ע.ק).

הסכם זה ייקרא להלן: "ההסכם השני".

10. ביום בו נחתם ההסכם השני, נמסר לתובע מכתב , בזו הלשון:

" הנידון: סיום עבודתך בבית הספר
לאור הצמצומים הנערכים בבית הספר עקב תכנית ההבראה, אנו נאלצים להודיעך כי
עבודתך בביה"ס תופסק בתאריך 31.8.01.
סיום עבודתך הינה במסגרת תכנית ההבראה של בית הספר. תנאי פרישתך יהיו בהתאם להסכם ההבראה שנחתם בין הנהלת בית הספר, ועד המורים ונציג האיגוד המקצועי.
ברצוננו להודות לך מקרב לב על השנים הרבות של עבודה מסורה בבית ספרנו.
אנו מאחלים לך בריאות טובה והצלחה בדרכך בעתיד".

על המכתב חתומים המנכ"ל ומנהלת ביה"ס, הגב' גריף.
יצויין, כי בעדותו בביה"ד הבהיר מר רבונה כי תכנית ההבראה המוזכרת במכתב, משמע – החוזר. אין בנמצא תכנית אחרת כלשהי.

11. ביום 31.8.01, עם תום שנת הלימודים, פרש התובע לפנסיה מוקדמת.

12. הנתבע העביר למשרד החינוך בקשה לשיפוי בגין פיצויי הפיטורין המוגדלים , כמו גם בקשה לשיפוי בגין הפיצויים לימי המחלה הבלתי מנוצלים.
לבקשה בגין פיצויי הפיטורין צורף ההסכם השני.
לבקשה לפיצוי בגין ימי המחלה, בסך כולל של 81,583.05 ₪ (ראה ג1, מתאריך 19.6.01) צורפו אישורי כל המוסדות בהם הועסק המנוח , בדבר ימי המחלה הבלתי מנוצלים שצבר המנוח בכל מוסד.
יצויין, כי אישורו של משרד החינוך כמעסיקו לשעבר של המנוח נחתם רק ב 21.10.01 ומשכך , נחתם אישורו של הנתבע, כבעלות האחרונה, רק בתאריך 23.10.01 והועבר בסמוך למועד זה למשרד החינוך.

13. במכתב מיום 19.11.01 בחתימת מר אלי אבוטבול (להלן – "מר אבוטבול"), אשר שימש באותה תקופה כמזכיר מועצת פועלי זיכרון יעקב , פנה הלה ,בשם המנוח, אל המנכ"ל ודרש כי הנתבע ישלם למנוח את כל המגיע לו עפ"י המוסכם בין הצדדים בהתאם להסכם הראשון (ראה המכתב, נספח ו' לכתב התביעה), שאם לא כן ייאלץ לפנות לערכאות.

14. משרד החינוך אישר את הבקשה לשיפוי בגין ימי המחלה הבלתי מנוצלים והעביר את הסכום הנדרש לנתבע בתאריך 4.12.01. הנתבע שילם למנוח את מלוא הפיצוי ( 81,583.05 ₪) לכשהתקבל אצלו.
הנתבע גם סילק את כל חובותיו לקרן ההשתלמות ולקרן הפנסיה של המנוח, אף זאת בהתאם למוסכם (סעיפים ב' – ג' להסכם הראשון וסעיף ד' להסכם השני).
הנתבע לא שילם למנוח את הפיצויים, עליהם הוסכם בין הצדדים (סעיף א' להסכם הראשון וסעיפים ב' - ג' להסכם השני).
יצויין, כי שיעור הפיצויים שווה בקירוב – בחישוב עפ"י ההסכם הראשון (סה"כ 9 משכורות ברוטו, לפי 8,341 ₪ x 9 = 75,069 ₪) ובחישוב עפ"י ההסכם השני (סך של 40,742 ₪ בגין 50% מערך הכספים במבטחים ועוד מענק בשווי 4 חודשי הסתגלות בסך של 33,364 ₪ ובסה"כ - 74,106 ש"ח).

15. במכתב מיום 5.12.01 (נספח ז' לכתב התביעה), השיב המנכ"ל למכתבו הנ"ל של מר אבוטבול , כדלקמן (ככל הרלבנטי לענייננו):

"1. כדי להעמיד דברים על דיוקם הרינו לציין שהסכום (צ"ל: ההסכם, ע.ק) מחודש אפריל 2001 אליו אתה מתייחס במכתבך הנו הצעה ראשונית שלא נחתמה.
ההסכם המחייב נחתם ב - 28.6.01.
.........(סעיף 2 לא רלבנטי לענייננו, ע.ק).
3. ברצוני להפנות אותך לסעיף ו' בהסכם שמדבר על שיפוי הבעלות ע"י משרד החינוך על התשלומים אשר חורגים מתשלומי הפרישה המקובלים על מורים שמסיימים עבודתם.
4. כתוצאה מכך, שלדב שריר אושרה פנסיה מוקדמת בגיל 55 (אותה הוא מקבל למעשה מאז פרישתו) משרד החינוך לא אישר שיפוי לבעלות על הפיצויים המוגדלים. ההסבר לכך הוא שהמדינה לא משלמת תשלומי פרישה לעובד שאושרה לו פנסיה מוקדמת.
הוגש ערעור על החלטה זו של משרד החינוך ע"י ארגון המורים העי"ס.
5. למרות הנ"ל אנו עושים כל מאמץ לפנים משורת הדין להשגת מימון לתשלום הנוסף עבור דב שריר. אנו מקווים לסיים התהליך בהקדם האפשרי".
(ההדגשות – אינן במקור, ע.ק).

(למכתב זה ייקרא להלן: "מכתב התשובה").

יצויין, כי בחקירתו הנגדית בביה"ד אישר מר רבונה, כי ההסכם מ 4/01 חתום כדין, הוא עצמו אף חתום עליו ובכך חזר בו , אפוא, מן האמור ברישא מכתבו (סעיף 1).

16. לגבי האמור בהמשך המכתב , מר רבונה הסתמך, מסתמא, על החלטת וועדת השיפויים (נ/2 , מתאריך 5.9.01) אשר דחתה את בקשת הנתבע לשיפוי בגין "פיצויים מוגדלים" למנוח, מן הנימוק , כי המנוח "פרש בפרישה מוקדמת במסגרת המסלול הנוסף" (קרי - פרישה מוקדמת לגמלאות).
כעולה מנ/4 (מתאריך 24.2.02) , הערעור אשר הוגש ע"י הנתבע על ההחלטה הנ"ל לוועדת הערעורים, נדחה.

17. משנדחתה סופית בקשת הנתבע לשיפוי, נעשתה מטעמו פנייה לארגון המורים ובסיועו קיבל סך של 25,000 ₪. אליבא דעדות החשב , הסכום התקבל "מקרן של ארגון המורים שנועדה למקרים מיוחדים", והועבר לביה"ס באמצעות משרד החינוך.
כעולה מן הנספח לכתב ההגנה, הסכום הועבר לנתבע באמצעות משרד החינוך, בתאריך 31.10.04 בציון, כי הוא מהווה "שיפוי – דב שריר".
אין מחלוקת, כי הנתבע העביר את הסכום למנוח מיד עם קבלתו ממשרד החינוך (הסכום שולם, אפוא, לתובע לאחר הגשת התביעה דנן).

18. בתאריך 13.2.03 הגיש המנוח, באמצעות מיצגו דאז, מר אבוטבול, תביעה כנגד הנתבע בתיק עב 928/03 (להלן – "התביעה הראשונה", צורפה כנספח ח' לכתב התביעה).
סכום התביעה הראשונה עמד על 104,032 ש"ח בחישוב דלקמן:
סך של 40,742 ₪ בגין פיצוי בגובה 50% מהכספים שעמדו לרשות התובע בקרן מבטחים
,סך של 33,364 ₪ עבור 4 חודשי הסתגלות וסכום של 29,926 ₪ בגין ריבית חודשית בשיעור 1.5% (בחישוב שנעשה ממועד חתימתו ועד יום הגשת התביעה).

19. במהלך השנים 2003 -2004 אובחנה אצל המנוח מחלה קשה, בעקבותיה עבר שני ניתוחים להסרת גידול סרטני ממוחו וקיבל טיפולים כימותראפיים קשים. עפ"י הנטען בכתב התביעה, בתקופה הנ"ל היה המנוח מרותק לביתו, למעט יציאה לצורך קבלת טיפולים רפואיים.

20. משלא היתה הופעה מטעם המנוח ו/או מיצגו בשני המועדים אשר נקבעו לדיון בתביעה הראשונה הנ"ל, הורה ביה"ד, בתאריך 21.12.03 , על מחיקתה (ראה פסה"ד , נספח ט-2 לכתב התביעה).

21. בתאריך 26.8.04 ולאחר שהמנוח החליף את מייצגו , הוגשה התביעה הנוכחית (להלן – "התביעה השנייה"), בה עתר לסעדים זהים לאלה אשר נתבעו בתביעה הראשונה, על הסכומים הנקובים בהם, בשינוי סכום הריבית בלבד. זה האחרון עודכן והועמד על סך של 59,282 ₪, בחישוב שנעשה עד מועד הגשת התביעה דנן.

22. למרבה הצער, כארבעה ימים בלבד לאחר הגשת התביעה לביה"ד, נאסף המנוח לבית עולמו ועזבונו נכנס אפוא בנעליו, כתובע.

23. אין מחלוקת, כי עובר למועד הפרישה, הסכום אשר הצטבר במבטחים כתוצאה מ"הפרשות מעסיק" אשר בוצעו ע"י הנתבע לכל תקופת עבודתו של המנוח אצלו, עמד על סך של של 81,484 ₪ (ראה נספח י לכתב התביעה)

24. להשלמת התמונה נוסיף ונציין, כי מלכתחילה תבע המנוח גם את המנכ"ל אישית , בנוסף לתביעה נגד הנתבע. בדיון המוקדם (בפני
כב' השופטת רימון) הסכימו הצדדים על מחיקת המנכ"ל מכתב התביעה וניתנה החלטה בהתאם.

עד כאן הרקע העובדתי הכללי.

25. העידו בפני
נו המנכ"ל ומר ברטל - מטעם התובע .
מטעם הנתבע העיד החשב.

26. לוז טענות התובע:
א. ההסכם השני נחתם אך ורק על מנת לעמוד בקריטריונים לקבלת שיפוי ע"י הנתבע בגין הפיצויים, לאחר שהתחוור לנתבע , כי ההסכם הראשון, כפי שנוסח על ידו ללא שיתוף ארגון המורים וחתימתו, אינו עומד בנוהלי משרד החינוך לשיפוי.
ההסכם השני לא ביטל, אפוא, את ההסכם הראשון , אשר נותר בעינו ומחייב את הנתבע, על כל ההתחייבויות שנטל על עצמו לפיו.
ג. הנתבע ,אשר שילם את הפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים וסילק חובותיו לקרנות, בהתאם להסכם הראשון חייב, אפוא, לשלם לתובע את הפיצויים בתשלומם התחייב, בנוסף ומעבר לתשלומים הנ"ל.
ד. לסכום הפיצויים יש להוסיף את הריבית עליה הוסכם בהסכם הראשון , לפי 1.5% לחודש , לתקופה החל ממועד חתימת ההסכם הראשון ועד למועד הגשת התביעה דנן ,בסכום המסתכם לטענת התובע בסך של 55,099 ₪.
ד. אי תשלום הפיצויים מהווה הפרת ההסכם מצד הנתבע, אשר מתנהל לעניין זה בחוסר תום לב.
ה. לחלופין, משהפר הנתבע את הסכמי הפרישה יש לראות בנסיבות סיום עבודתו של המנוח משום פיטורים והתובע זכאי, לכל הפחות, לפיצויי פיטורים, לפי חוק פיצויים פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן – "חוק פיצויי פיטורים"), בהתאם לתקופת עבודתו של המנוח אצל הנתבע ובקיזוז הסך 25,000 ש"ח ששולם לו.

27. לוז טענות הנתבע:
א. ההסכם הראשון בטל מעיקרו עם חתימת ההסכם השני, אשר "בא במקום
ההסכם הראשון" וזה האחרון בטל ומבוטל "על כל תנאיו", אם לא במפורש , אזי – מכללא.
ב. דבר קבלת השיפוי ממשרד החינוך בגין תשלום פיצויים לתובע (מעבר לכספים אשר הצטברו במבטחים), מוזכר במפורש בהסכם השני (סעיף ו להסכם).
השיפוי – לא אושר.
ג. בסיכומו של דבר , בפועל קיבל המנוח את כל הכספים המגיעים לו עפ"י ההסכם השני (שהוא בלבד מחייב , לשיטת הנתבע) ואף מעבר לכך, מששולם לו הסך הכולל של 106,583 ₪ (81,583 ₪ + 25,000 ₪), סכום המכסה את מלוא סכום התביעה בגין הפיצויים , אשר התובע עצמו העמידו על סך של 74,106 ₪ (בשיעורי קרן).
אמנם חלק מן הסכום נובע מן ההסכם הראשון לעניין הפיצוי לימי המחלה , אולם מאחר וההסכם הראשון התבטל מעיקרו עם חתימת ההסכם השני, "משמע – אין כל נפקה מינה, לעניין ההסכם הראשון, אם שולם לתובע הסכום הנ"ל אם לאו...הסכום מכסה ממילא כל סכום שהוא עפ"י רק ההסכם השני תקף. או אז, הסכום לו זכאי התובע עפ"י ההסכם השני ממילא מכוסה ואף ביתר".
ד. עפ"י נהלי משרד החינוך כמובהר בנהלי השיפוי, לא ניתן היה כלל לקיים את ההסכם הראשון , באין זכאות למנוח לכפל פיצוי, משמדובר בפרישה מוקדמת לגמלאות.
ד. ככל שיחוייב הנתבע בתשלום פיצויים, אין לחייבו בתשלום הריבית עליה הוסכם בהסכם הראשון, בשים לב לשיהוי אשר חל בהגשת תביעתו של התובע מאז נמחקה תביעתו הראשונה ובהינתן שאף זו נמחקה מחמת חוסר מעש מצידו.
ה. לגבי התביעה החילופית לתשלום פיצויי פיטורין : לתביעה זאת אין כל בסיס בשים לב לכך, כי לזכות התובע עומדים הסכומים אשר הצטברו לזכותו במבטחים, בין היתר, כתוצאה מהפרשות בגין פיצויים. התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורין , בנוסף לכספים אשר הצטברו לזכותו בקרן הפנסיה.

28. כעולה מטענות הצדדים השאלות העומדות להכרעה הן דלקמן:
א. האם ההסכם השני ביטל את ההסכם הראשון?
ב. בכפוף להכרעה בשאלה הנ"ל -
זכאות התובע ליתרת תשלום מכח ההסכם וככל וכך – זכאותו לתשלום ריבית עפ"י המוסכם בהסכם הראשון.
ד. זכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים מלאים, עפ"י תביעתו החילופית, ככל והתביעה לתשלום פיצויי הפיטורים המוגדלים , תידחה.

נדון אפוא בשאלות הללו כסדרן.

הכרעה
האם ההסכם השני ביטל את ההסכם הראשון?

29. עיון בהסכם השני מעלה, כי אין בו הוראה מפורשת בדבר ביטולו של ההסכם הראשון.
הנתבע אף לא הוכיח , כי הוסכם בין הצדדים, בעל פה , על ביטולו של ההסכם הראשון. נהפוך הוא. בשים לב לעדותם של עדי הנתבע עצמו, אפשרות זאת נשללה מכל וכל.
כך העיד לעניין זה החשב (בעמ' 10 לפרוטוקול):
" ש. אתה יכול להראות הודעה שלכם לתובע שמבטלת את ההסכם הראשון?
ת. לא זכור לי שהיתה הודעה כזאת.
ש. האם אתה אמרת לתובע שההסכם השני בא לבטל את הקודם?
ת. לא זכור לי משפט כזה".

כך עולה גם מעדות המנכ"ל שהבהיר בעדותו, במענה לשאלה :
" ש. האם אמרת לתובע כי ההסכם הראשון מבוטל?
ת. אמרתי לו כי יש קשיים במציאת שיפוי ולכן נאלצים לעבור להסכם אחר....".
(ההדגשה – לא במקור, ע.ק).

הנה כי כן, מעדויותיהם של מי שהיו נציגי הנתבע למו"מ עם המנוח ולקביעת תנאי פרישתו עולה, כי אף בע"פ לא הובהר למנוח, כי ההסכם הראשון "בטל מעיקרו, על כל תנאיו" עם חתימת ההסכם השני וכי זה האחרון "בא במקומו".
בנסיבות אלו, לא הביא הנתבע תימוכין כלשהם לטענתו, כפי שהועלתה בהליך זה, בדבר ביטולו במפורש של ההסכם הראשון .

30. נותרה, אפוא, לבחינה טענת הנתבע, כי ההסכם השני ביטל מכללא את ההסכם הראשון.
לעניין זה נזכיר, כי עפ"י ההלכה הפסוקה, הסכם מאוחר אינו מבטל בהכרח את קודמו ואין להסיק , אפוא, על הביטול מעצם חתימתו של הסכם מאוחר.
השאלה בדבר ביטול מכללא תוכרע על דרך בחינת מכלול נסיבות העניין ובכלל זה - כוונת הצדדים ואומד דעתם, נסיבות חתימתו של ההסכם השני ומטרתו, תוכנם של ההסכמים, כמו גם התנהגות הצדדים לאחר כריתתם.

יפה לעניין זה האמור בפסה"ד המנחה בסוגיה אשר ניתן בע"א 420/65 הלל פולק נ' רחל בראז :
"טענתו השנייה של המערער היא, כי בדרך כלל מסמך מאוחר מבטל מסמך
מוקדם ואין להוציא את המקרה הנדון מן הכלל. כשלעצמי, אינני מוכן
להסכים לקיומו של כלל משפטי כזה . הדבר תלוי בתוכנם הממשי של
ההסכמים הנדונים בכל מקרה ובשאר נסיבותיו".

עוד נקבע, כי הטענה בדבר ביטול הסכם מכללא טעונה הנחת תשתית ראייתית מוצקה:
"עקביותם הפנימית של דיני החוזים מחייבת , כי המסקנה שהוראה
חוזית שונתה או בוטלה תושתת על בסיס מוצק וברור" (ראה ע"א 4956/90 פזגז בע"מ נגד גזית הדרום בע"מ).

31. בענייננו, תשתית כאמור – לא הונחה. נהפוך הוא. מעדויותיהם של שני הצדדים עולה, כי ההסכם השני "נבנה" - במיוחד ואך ורק - על מנת שיענה על הנדרש עפ"י נוהל שיפוי בעלויות של משרד החינוך כך שניתן יהא לצרפו לבקשה לשיפוי הנתבע ע"י משרד החינוך לגבי סכום הפיצויים בתשלומם התחייב למנוח, עוד עפ"י ההסכם הראשון.

כך עולה במפורש מעדות המנכ"ל, לפיה ההסכם השני נחתם -
"משום שמשרד החינוך ביקש מאיתנו, כי גם ארגון המורים יהיה שותף לקביעת החוזה כדי לקבל שיפוי "(עמ' 2 לפרוטוקול , שורות 16 - 17).

כך עולה גם מעדות מר ברטל, אשר הבהיר בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 2 לת/1) , כי בין התובע לבין מנכ"ל הנתבע נחתם הסכם שהסדיר את תנאי פרישתו של התובע (ההסכם הראשון). לאחר מכן, בעקבות פנייה שנעשתה אליו מטעם הנתבע , בניסיון לסייע בקבלת מימון ממשרד החינוך לתנאי הפרישה של התובע, נחתם ההסכם הנוסף, במתכונת הנדרשת עפ"י נוהלי השיפוי, על מנת שזה האחרון יועבר לוועדת השיפויים הפועלת במשרד החינוך. הא ותו לא.

מר ברטל חזר על הדברים בחקירתו הנגדית בביה"ד:
"המנוח הלך עם ההסכם הראשון , כך להערכתי, בתחושה שזה הסכם טוב עבורו. לגבי ההסכם השני – אני התבקשתי לסייע, מטעם המעביד, לחתום על הסכם שיפוי" .
(סיפא עמ' 6 לפרוטוקול).

הנה כי כן, ההסכם השני נוסח בעזרת מר ברטל ונחתם על ידו, על מנת שיענה על הנדרש להגשת בקשה לשיפוי, בהתאם לנוהלי השיפוי של משרד החינוך (ראה לעיל בפרק העובדתי) ולצורך זה בלבד.

כך הבהיר גם החשב בעדותו בביה"ד:
"מטרתו של ההסכם השני היתה לבנות את הסכם הפרישה כך שנקבל שיפוי
ממשרד החינוך, לפי הקריטריונים של משרד החינוך" (עמ' 10 לפרוטוקול,
שורות 29 – 30.)
ובהמשך:
"ההסכם השני נבע מכך שתרגמנו את ההסכם הראשון לצורה שתאפשר להגיש אותו למשרד החינוך לקבלת שיפוי" ( עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 2 – 3).

32. הנה כי כן, לא זו בלבד שההסכם השני – לא נועד לבטל את ההסכם הראשון, אלא שמן העדיויות עולה, כי כל מטרתו היתה לסייע ביד הנתבע לקיים את ההסכם הראשון , בכל הקשור לתשלום פיצויי הפיטורין , הכל כמוסכם בהסכם הנ"ל (סעיף א להסכם).

כך גם עולה מן העובדה, כי שווי הפיצויים עפ"י דרך חישובם כנקוב בהסכם השני הוא למעשה שווה ערך לשיעורם כמתקבל עפ"י הנוסחה כקבוע בהסכם הראשון (קיים הפרש מזערי בלבד) , עובדה שאושרה בעדות החשב:
"הסיפא (של סעיף א' בהסכם הראשון – ע.ק) שראשיתה במילים 'תשלום זה..' הוא תוספת למה שיש במבטחים.
התוספת שווה ל – 9 משכורות כמפורט בסעיף.
......
החישוב היה לקבל שיפוי ממשרד החינוך ל 9 המשכורות, שחושבו כך ש – 4 משכורות הן עבור חודשי הסתגלות ו – 9 חצאי משכורות (עפ"י ההסכם השני) שזה שווה ערך ל 50% התוספת המאושרת כפיצוי ע"י משרד החינוך" (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 7 – 16).
33. למותר לציין , כי על כל אלה ניתן ללמוד גם מסעיף ו' להסכם , בו ניתן ביטוי מפורש לכוונתם של הצדדים ולהסכמתם להעביר את ההסכם השני למשרד החינוך עם בקשה לשיפוי הבעלות כמקובל, עניין שלא נכלל אף הוא בהסכם הראשון.

34. הנה כי כן, ההסכם השני נועד "להכשיר" את ההסכם הראשון, ככל שהוא מתייחס לפיצויים ולהתאימו לנהלי משרד החינוך, לצורך אישור שיפויו של הנתבע , בשניים אלה:
א. הוספת חתימתו של נציג הארגון , מעבר לחתימות המנוח וביה"ס ;
ב. עשיית שימוש מפורש במונח "פיצויים" במקום המונח "תשלומי פרישה" (עפ"י ההסכם הראשון), משעפ"י הנהלים, כמובהר לעיל, עובד הוראה הפורש לגמלאות אינו זכאי לפיצויים, בנוסף ומעבר לגמלאות, ממילא – לא ניתן לקבל שיפוי בגין "פיצויי פרישה" ובלשונו של מר ברטל:
"ההסכם מתייחס בגין פיטורין ...לא יכולתי לעשות הסכם אם האיש היה פורש".
(עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 12 – 14).

לסיכום, בשום אופן לא ניתן לומר, כי ההסכם השני ביטל את ההסכם הראשון, אף לא ניתן לומר – כי התובע תובע כספים "בשיעור מצטבר של שני ההסכמים", כטענת הנתבע.
אין לנו אלא הסכם אחד בלבד , הוא ההסכם הראשון, כאשר לצורך מימוש סעיף "פיצויי הפרישה" וביצועו (סעיף א להסכם הנ"ל) נחתם ההסכם השני, במגמה להציגו בפני
משרד החינוך לצורך המימון - באין לנתבע היכולת הכלכלית לבצעו ללא שיפוי, בשים לב למצבו הכספי עובר למועדים הרלבנטיים.

35. לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר הננו קובעים, כי ההסכם השני לא ביטל את ההסכם הראשון וכי אין הוא "בא במקומו".

האם זכאי התובע לתשלום מכח ההסכם, בנוסף ומעבר לסכומים ששולמו לו ?

36. מחומר הראיות עולה, כי הנתבע לא היה מסוגל לשאת בתשלומים לפורשים / למפוטרים , ללא קבלת שיפוי ממשרד החינוך , בשים לב למצבו הקשה עובר למועדים הרלבנטיים , בגינו – להזכיר – בוצעו הצמצומים, מלכתחילה, וננקט הליך הבראה.
משכך, כלכלו נציגי הנתבע צעדיהם בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד החינוך באשר לנוהל השיפויים, עובר לסיכום התנאים עם הפורשים/המפוטרים, כל אחד בהתאם לתנאים להם הוא זכאי בהתאם לנהלים.
(ראה לעניין זה עדות המנכ"ל).

37. כאמור, עפ"י הנהלים, עובד הוראה הפורש לגמלאות – אינו זכאי לפיצויי פיטורין. בהתאם וכפועל יוצא – לא יינתן שיפוי לבעלות בגין תשלום פיצויי פיטורין לעובד פורש.
בד בבד, אף זאת עפ"י הנהלים, עובד הזכאי לפיצויי פיטורין – אינו זכאי לפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים. בהתאם וכפועל יוצא - לא יינתן שיפוי לבעלות בגין תשלום פיצוי לימי המחלה הבלתי מנוצלים לעובד מפוטר.
לצערנו, לא זכינו לשמוע את גרסת המנוח ועדותו. אולם מעדותם של מר רבונה והחשב עולה בוודאות, כי במועדים הרלבנטיים , נציגי הנתבע (לפחות) לא ידעו, כי המנוח זכאי לגמלה ויצאו, מסתמא, מנקודת הנחה, כי זכאי הוא לפיצויים מוגדלים (או "פיצויי פרישה" בלשון ההסכם הראשון) וכי לא תהא על כן כל בעייה לקבל שיפוי בגינם. רק בשלב מאוחר ובדיעבד , משבקשתם לשיפוי בגין פיצויי הפיטורים – סורבה , עמדו על כך, כי המנוח לא היה זכאי כלל לפיצויים, מאחר והיה זכאי לגמלאות.

די בעדותם של המנכ"ל והחשב על מנת להסיק, כי בשל ההנחה (המוטעית ) הנ"ל ובשים לב לנהלים כמפורט בחוזר בדבר אי זכאותו של מפוטר (הזכאי לפיצויי פיטורין, רגילים או מוגדלים) לפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים וכי לא יינתן שיפוי בגינו – הותנה תשלום הפיצוי לימי המחלה , באופן מפורש וחד משמעי, בקבלת השיפוי.
להזכיר, נושא פרישתו של המנוח עלה מלכתחילה על רקע מצבו הכספי הקשה של הנתבע ובמסגרת תכנית הצמצומים, עפ"י הקריטריונים בחוזר המנכ"ל (ראה לעניין זה גם עדותו של מר רבונה, שלא נסתרה).
אמת , הקריטריונים הם "לשיפוי", אולם השיפוי נגזר מזכויותיהם של עובדי ההוראה כפי שפורטו אף הם בחוזר. קרי, באין זכאות לפיצויי פיטורין לעובד הפורש לגמלאות – ממילא לא יאושר שיפוי לבעלות המשלמת פיצויים לעובד כאמור .
הוא הדין בדבר אי זכאותו של עובד הוראה המקבל פיצויי פיטורין – לפיצוי נוסף בגין ימי מחלה וכפועל יוצא – לא יאושר שיפוי לבעלות המשלמת פיצוי כאמור.

38. לאור הנהלים, המנוח היה זכאי לפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים כמי שפרש לגמלאות , ובאין לו זכאות לפיצויי פיטורין . משום כך אושר שיפוי הבעלות בגין פיצוי זה והתאפשר תשלומו לתובע.
במילים אחרות: המנוח לא היה זכאי לשני התשלומים גם יחד – פיצוי לימי המחלה ופיצויי פיטורין.
כעולה מניסוחו של ההסכם , בשים לב לכך כי תשלום הפיצוי לימי המחלה הותנה במפורש בקבלת שיפוי ובשים לב לנהלים , לאורם נוסח ההסכם (הגם מתוך נוקדת מוצא שגוייה, כי המנוח זכאי לפיצויי פיטורים )- שוכנענו, כי ברור היה לשני הצדדים גם יחד, כי תשלום הפיצוי לימי המחלה מוטל בספק, משקרוב לוודאי כי לא יינתן שיפוי לשניים , שיפוי – בלעדיו לא היה ביכולת הנתבע לעמוד בתשלום.

ברי, כי לו היה המנוח זכאי לפיצויי פיטורין ואלה היו משולמים לו ע"י הנתבע, הרי שמשרד החינוך לא היה מאשר תשלום הפיצוי לימי המחלה וממילא לא היה מאשר את השיפוי בגינו, כך שבסיכומו של דבר המנוח לא היה זוכה לפיצוי זה משהותנה תשלומו באופן מפורש, מלכתחילה, באישור השיפוי ממשרד החינוך.

לאור ניסוחו של ההסכם , החתום ע"י שני הצדדים, אין לנו ספק כי שניהם טעו באשר למהות התשלום (בין השניים) אשר מימושו מוטל בספק ניכר משסברו, כי זהו הפיצוי לימי המחלה שתשלומו הותנה, על כן, מלכתחילה , באופן מפורש, בשיפוי.
בהינתן, כי מלכתחילה הציפייה היתה לתשלום אחד בלבד באופן וודאי משסברו כי אין עוררין בדבר זכאות המנוח לגביו (הפיצויים) ומשום כך אף לא הותנה תשלום זה באישור משרד החינוך, כעולה מן ההסכם ובהינתן, כי בסיכומו של דבר הזכאות היתה דווקא לתשלום אשר לגביו לא פיתחו ציפיות , ובשים לב לכך כי שיעורו של התשלום שקיבל המנוח בפועל עולה הן על שיעורו של התשלום שהיה ספק בדבר קבלתו ועולה גם על התשלום לגביו סברו כי המנוח היה זכאי לו , מקובלת עלינו טענת הנתבע, כי הנתבע מילא אחר כל התחייבויותיו עפ"י ההסכם המחייב (ההסכם הראשון עפ"י קביעותינו דלעיל).

ב"כ התובע הכביר טענות בדבר אי התניית תשלום הפיצויים בשיפוי , אולם כמובהר לעיל, בסיכומו של דבר התובע היה זכאי לתשלום האחד בלבד, בהתבסס על התניית תשלום הפיצוי לימי המחלה בשיפוי, שכאמור תשלומו לא היה מאושר לו זכאי היה לפיצויי הפיטורין המוגדלים ובהיותו מותנה , לא היה ממומש אפוא. משכך, בסיכומו של דבר אין כל נפקות לעובדה כי תשלום הפיצויים לא הותנה במפורש, בנוסף ומעבר להתניית תשלומם של הפיצויים לימי המחלה.

39. בסיכומו של דבר – התוצאה אחת היא, אפוא : ההסכם לא הופר ואין התובע זכאי לתשלום כלשהו עפ"י ההסכם , בנוסף ומעבר לתשלומים שבוצעו לו בפועל מכוחו. התביעה לעניין זה - נדחית, אפוא.

40. באשר לתביעה החילופית, לתשלום פיצויי פיטורים עפ"י חוק: אף זו דינה להדחות.
הלכה פסוקה היא כי "פרישה לגמלאות שהסדר פנסיוני בצידה , אינה בגדר 'פיטורים' או 'התפטרות'(ראה דב"ע מד 3 – 18 יעקב גקט – מקורות בינוי ופיתוח בע"מ, דב"ע לב 22 – 3 עיריית חדרה – מנחם מליחי ). במקרה בו הוסדרה הזכות הפנסיונית הסדר מלא ומקיף , אין לדבר על פיטורים אלא על סיום יחסים חוזיים בדרך מיוחדת מוסכמת , בבחינת גמר חוזה ע"י ביצועו – מיצוי החוזה כפי שראוהו מראש ובמשך כל השנים" (דב"ע שם 139 -3 מועצת פועלי חיפה – יהושע ירחמיאל).
בענייננו, סיום יחסי העבודה בין המנוח לביה"ס אינו מהווה פיטורים אלא סיום יחסים חוזיים בדרך מוסכמת במסגרתה "הוסדרה הזכות הפנסיונית הסדר מלא ומקיף" (עניין ירחמילא הנ"ל) במבטחים ומשלא הוכח (אף לא נטען), כי נפל פגם בהסדרת הזכות הפנסיונית במבטחים (ראה עניין גקט הנ"ל).

41. לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר, התביעה - על כל ראשיה – נדחית.

42. בשל הנסיבות הטרגיות של המקרה, משנפטר המנוח לאחר מחלה קשה בסמוך להגשת התביעה, אף לא זכה לנהלה, אין צו להוצאות.

43. לצדדים הזכות להגיש ערעור על פס"ד זה, לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד.

ניתן היום, ד' סיון תש"ע, 17.05.10, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשגר עותק פס"ד זה לב"כ הצדדים.
יהודה קוהן
נציג ציבור עובדים
יאיר רון
נציג ציבור מעבידים

עדנה קוטן
- שופטת
בית דין אזורי לעבודה בחיפה
תע"א 3031-04 עיזבון המנוח דב שריר ז"ל
נ' בית ספר תיכוני חקלאי פרדס חנה ואח'
1 מתוך 16









תעא בית דין אזורי לעבודה 3031/04 עיזבון המנוח דב שריר ז"ל נ' בית ספר תיכוני חקלאי פרדס חנה בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/05/2010)