פסקי דין על יוסף הנדי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

29101-01/10 בל     16/05/2010




בל 29101-01/10 יוסף הנדי נ' המוסד לביטוח לאומי








st1\:*{behavior: }
בית דין אזורי לעבודה בחיפה



16 מאי 2010

ב"ל 29101-01-10 הנדי נ' המוסד לביטוח לאומי







בפני

כב' סגנית הנשיא איטה קציר


המערער

יוסף הנדי
ע"י ב"כ עו"ד חמזה


נגד


המשיב

המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ברנדס




פסק דין


1.
זהו ערעור של מבוטח על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 30.12.09
שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, לפי סעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק ו-הועדה).
בהחלטתה קבעה הועדה כי למערער נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5%
בגין צרידות קבועה בצורה קלה עד בינונית, לפי פריט ליקוי 71(1)(ב)(1) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן – ההחלטה).

2.

טענת הערעור העיקרית הינה כי ההחלטה עומדת בסתירה להחלטה של ועדה רפואית לעררים מיום 14.7.09 שניתנה בענף ביטוח נכות כללית לפי סעיף 213 לחוק, שם נקבעו למערער 10% בגין צרידות קבועה בצורה ניכרת (להלן – החלטת הועדה הרפואית לעררים בתחום הנכות הכללית).
המערער טוען כי היה על הועדה דנן להתיחס להחלטת הועדה הרפואית לעררים בתחום הנכות הכללית, בפרט שהמערער העלה ענין זה במסגרת נימוקי הערר שלו; וכי מדובר בקביעות סותרות של שתי ועדות רפואיות- ואין לקבל מצב שכזה.
מבחינה מעשית עותר המערער כי יקבע שנכותו בגין הצרידות תועמד על שיעור של 10% כמפורט בהחלטת הועדה הרפואית לעררים בתחום הנכות הכללית במקום 5% כפי שקבעה הועדה דנן.
המשיב מתנגד לבקשה.
נטען על ידו כי אין הועדה דנן נדרשת להתיחס להחלטות של ועדות רפואיות בתחום הנכות הכללית; כי ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה קבעה בעבר נכות זמנית בשיעור של 5% בגין צרידות – דבר שיש בו להצביע על כך שאין קביעת הועדה דנן מוטעית; והמערער כלל לא הציג בפני
הועדה עותק של פרוטוקול הועדה הרפואית לעררים בענף ביטוח נכות, כך שהועדה דנן לא יכולה היתה להתיחס אליה אף אם רצתה.

3.
דין הערעור להידחות.
הועדה דנן פעלה, כאמור, במסגרת ענף נפגעי עבודה.
אמות המידה לקביעת הנכות על פי ענף זה שונות מאלה של ענף נכות כללית.
כך, למשל, בעוד שבענף נכות כללית תוכר, ככלל, נכות רפואית-פיזיולוגית, הרי בענף נפגעי עבודה אין די בכך שלמבוטח נגרם ליקוי גופני אלא נדרש שמקורו של ליקוי זה יהיה פגיעה בעבודה (סעיף 120 לחוק; תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד - 1984).
לאור ההבדלים באמות המידה לקביעת נכות בשני ענפי ביטוח אלו, אין לומר כי קיימת זהות בתחום פעילותן של הועדות הרפואיות לעררים הפועלות מכח החוק בכל אחד מענפים אלו.
בהיעדר זהות בתחומים כאמור, לא נפל פגם משפטי כלשהו בכך שהועדה דנן לא התיחסה להחלטת הועדה הרפואית לעררים בתחום הנכות הכללית.
את עמדת המערער יש לדחות גם מהטעם שמשתמע ממנה כי לועדה דנן אין כלל שיקול דעת רפואי וכי היא כבולה בהחלטות של ועדות רפואיות אחרות.
טענה שכזו אינה עולה בקנה אחד עם שיקול הדעת הרפואי המוקנה בחוק לועדה (סעיף 118 לחוק).

4.
לא מצאתי ממש גם ביתר טענות הערעור.
כך, למשל, לא נפל פגם משפטי בכך שהועדה לא התיחסה לחוות דעת ד"ר מזאווי.
בענין זה מקובלת עלי טענת המשיב לפיה מדובר בחוות דעת לא מעודכנת, משנת 2006, אשר זכתה להתיחסות של ועדה רפואית לעררים מיום 18.5.08 בענף נפגעי עבודה אשר דחתה את המלצותיו של מומחה זה.
משכך, אקבע כי הועדה לא היתה מחוייבת לשוב ולהתיחס למסמך זה בשנית.

5.
בהיעדר פגם משפטי בהחלטה, דין הערעור להידחות.

6.
אין צו להוצאות.

7.
לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם

פסק דין
זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין.


ניתן היום,
ג' סיון תש"ע, 16 מאי 2010, בהעדר הצדדים.














בל בית דין אזורי לעבודה 29101-01/10 יוסף הנדי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 16/05/2010)